Genesis Chapter 21

13But also the son of the handmaid I will make into a nation, because he is your seed."   יגוְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָֽאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא:
14And Abraham arose early in the morning, and he took bread and a leather pouch of water, and he gave [them] to Hagar, he placed [them] on her shoulder, and the child, and he sent her away; and she went and wandered in the desert of Beer sheba.   ידוַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם | בַּבֹּ֡קֶר וַיִּקַּח־לֶ֩חֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָ֠ר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת־הַיֶּ֖לֶד וַיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע:
bread and a leather pouch of water: But not silver and gold, because he hated him for falling to evil ways. — [from Tan. Shemoth 1]   לחם וחמת מים: ולא כסף וזהב, לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה:
and the child: (Gen. Rabbah 53:13) He also placed the child on her shoulder, because Sarah had cast an evil eye upon him, and he was seized by a fever so that he could not walk on his feet.   ואת הילד: אף הילד שם על שכמה, שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו:
and she went and wandered: She reverted to the idols of her father’s house. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 30]   ותלך ותתע: חזרה לגלולי בית אביה:
15And the water was depleted from the leather pouch, and she cast the child under one of the bushes.   טווַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן־הַחֵ֑מֶת וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת־הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם:
And the water was depleted: Because sick people habitually drink great amounts. — [from Gen. Rabbah 53:13]   ויכלו המים: לפי שדרך חולים לשתות הרבה:
16And she went and sat down from afar, at about the distance of two bowshots, for she said, "Let me not see the child's death." And she sat from afar, and she raised her voice and wept.   טזוַתֵּ֩לֶךְ֩ וַתֵּ֨שֶׁב לָ֜הּ מִנֶּ֗גֶד הַרְחֵק֙ כִּמְטַֽחֲוֵ֣י קֶ֔שֶׁת כִּ֣י אָֽמְרָ֔ה אַל־אֶרְאֶ֖ה בְּמ֣וֹת הַיָּ֑לֶד וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת־קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ:
from afar: Heb. מִנֶגֶד, from afar. — [from Gen. Rabbah 53:13]   מנגד: מרחוק:
the distance of two bowshots: As far as two bowshots, and it is an expression of shooting an arrow. [It is used so] in the language of the Mishnah (Yev. 90b, Sanh. 46a):“who cohabited (הֵטִיח) with his wife,” because the semen shoots like an arrow. Now if you ask: it should have been כִּמְטַחֵי קֶשֶׁת, [I will answer you that] it is grammatically correct to insert a “vav” here, as in (Song 2:14):“in the clefts of (בְּחַגְוָי) the rock,” from the [same] root as (Isa. 19:17):“And the land of Judah will be to Egypt for a breach (לְחָגָא) ,” and from the [same] root as (Ps. 107:27):“They reeled (יָחוֹגוּ) and staggered like a drunkard.” Similarly (ibid. 65:6):“the ends of (קַצְוָי) the earth,” being derived from קָצֶה (end).   כמטחוי קשת: כשתי טיחות והוא לשון יריית חץ, בלשון משנה שהטיח באשתו, על שם שהזרע יורה כחץ. ואם תאמר היה לו לכתוב כמטחי קשת, משפט הוי"ו ליכנס לכאן, כמו (שה"ש ב יד) בחגוי הסלע, מגזרת (ישעיה יט יז) והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא, ומגזרת (תהלים קז כז) יחוגו וינועו כשכור, וכן (שם סה ו) קצוי ארץ, מגזרת קצה:
And she sat from afar: When he drew near death, she went further away.   ותשב מנגד: כיון שקרב למות הוסיפה להתרחק:
17And God heard the lad's voice, and an angel of God called to Hagar from heaven, and said to her, "What is troubling you, Hagar? Fear not, for God has heard the lad's voice in the place where he is.   יזוַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֘ אֶת־ק֣וֹל הַנַּ֒עַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים | אֶל־הָגָר֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּֽאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם:
the lad’s voice: From here [we learn] that the sick person’s prayer is more effective than the prayer of others on his behalf, and is the first to be accepted. — [from Gen. Rabbah 53:14]   את קול הנער: מכאן שיפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל:
where he is: According to the deeds that he does now he is judged and not according to what he is destined to do (Rosh Hashanah 16b). For the ministering angels were accusing and saying,“ O Lord of the Universe, for one who is destined to kill Your children with thirst, You are bringing up a well?!” And He answered them, “What is he now, righteous or wicked?” They replied, “Righteous.” He said to them, “According to his present deeds I judge him” (Gen. Rabbah 53:14). And that is the meaning of “where he is.” Now where did he kill the Israelites with thirst? When Nebuchadnezzar exiled them, as it is stated (Isa. 21: 13f.): “The harsh prophecy concerning Arabia, etc. Toward the thirsty bring ye water, etc.” When they led them beside the Arabs, the Israelites said to their captors, “Please lead us beside the children of our uncle Ishmael, and they will have mercy on us,” as it is stated:“the caravans of the Dedanites.” Do not read דְדָנִים (Dedanites) but דְוֹדִים (uncles). And these [Ishmaelites] went forth toward them and brought them salted meat and fish and inflated skins. The Israelites thought that they were full of water, but when one would place it into one’s mouth and open it, the air would enter his body and he would die (Tan. Yithro 5).   באשר הוא שם: לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות, לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבונו של עולם, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר. והוא משיבם עכשיו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דנו וזהו באשר הוא שם. והיכן המית את ישראל בצמא, כשהגלם נבוכדנצר, שנאמר (ישעיה כא יג - יד) משא בערב וגו' לקראת צמא התיו מים וגו' כשהיו מוליכין אותם אצל ערביים היו ישראל אומרים לשוביהם בבקשה מכם, הוליכונו אצל בני דודנו ישמעאל וירחמו עלינו, שנאמר (שם שם) אורחות דודנים [אל תקרי דודנים אלא דודים] ואלו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר ודג מלוח ונודות נפוחים, כסבורים ישראל שמלאים מים, וכשמכניסו לתוך פיו ופותחו, הרוח נכנס בגופו ומת:  
18Rise, pick up the lad and grasp your hand upon him, for I shall make him into a great nation."   יחק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת־הַנַּ֔עַר וְהַֽחֲזִ֥יקִי אֶת־יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ:
19And God opened her eyes, and she saw a well of water, and she went and filled the pouch with water and gave the lad to drink.   יטוַיִּפְקַ֤ח אֱלֹהִים֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא בְּאֵ֣ר מָ֑יִם וַתֵּ֜לֶךְ וַתְּמַלֵּ֤א אֶת־הַחֵ֨מֶת֙ מַ֔יִם וַתַּ֖שְׁקְ אֶת־הַנָּֽעַר:
20And God was with the lad, and he grew, and he dwelt in the desert, and he became an archer.   כוַיְהִ֧י אֱלֹהִ֛ים אֶת־הַנַּ֖עַר וַיִּגְדָּ֑ל וַיֵּ֨שֶׁב֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וַיְהִ֖י רֹבֶ֥ה קַשָּֽׁת:
..and he became an archer: Heb. רֹבֶה קַשָׁת, one who shoots arrows with a bow.   רובה קשת: יורה חצים בקשת:
Heb. קַשָׁת: [He is so designated] because of his occupation, like חַמָר, donkey driver, גַמָל, camel driver, צַיָד, hunter. Therefore, the “shin” is punctuated with a “dagesh.” He would dwell in the desert and waylay the passers-by. That is what is meant by (above 16: 12): “his hand will be upon all, etc.”   קשת: על שם האומנות כמו חמר, גמל, ציד לפיכך השי"ן מודגשת. היה יושב במדבר ומלסטם את העוברים, הוא שנאמר (לעיל טז יב) ידו בכל וגו':
21And he dwelt in the desert of Paran, and his mother took for him a wife from the land of Egypt.   כאוַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר פָּארָ֑ן וַתִּקַּח־ל֥וֹ אִמּ֛וֹ אִשָּׁ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
from the land of Egypt: from the place where she grew up, as it is stated (above 16:1): “and she had an Egyptian handmaid, etc.” That is what people say, “Throw a stick into the air, and it will land on its place of origin (the ground).” - [from Gen. Rabbah 53:15]   מארץ מצרים: ממקום גדוליה, שנאמר (שם א) ולה שפחה מצרית וגו'. היינו דאמרי אינשי זרוק חוטרא לאוירא, אעיקריה קאי: