Exodus Chapter 19

14So Moses descended from the mountain to the people, and he prepared the people, and they washed their garments.   ידוַיֵּ֧רֶד משֶׁ֛ה מִן־הָהָ֖ר אֶל־הָעָ֑ם וַיְקַדֵּשׁ֙ אֶת־הָעָ֔ם וַיְכַבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם:
from the mountain to the people: [This] teaches [us] that Moses did not turn to his [own] affairs, but [went directly] from the mountain to the people. — [from Mechilta]   מן ההר אל העם: מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם:
15He said to the people, "Be ready for three days; do not go near a woman."   טווַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁל֣שֶׁת יָמִ֑ים אַל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה:
Be ready for three days: For the end of three days. That is the fourth day, for Moses added one day of his own volition. This is the view of Rabbi Jose [who says that the Torah was given on the seventh of Sivan]. According to the one who says that the Ten Commandments were given on the sixth of the month, however, Moses did not add anything, and “for three days” has the same meaning as “for the third day.” [from Shab. 87a]   היו נכנים לשלשת ימים: לסוף שלושה ימים, הוא יום רביעי שהוסיף משה יום אחד מדעתו, כדברי רבי יוסי, ולדברי האומר בששה בחדש ניתנו עשרת הדברות לא הוסיף משה כלום. לשלשת ימים, כמו (פסוק יא) ליום השלישי:
do not go near a woman: [to have intimacy with her] for all these three days [of preparation], in order that the women may immerse themselves on the third day and be pure to receive the Torah. If they have intercourse within the three days, the woman could [involuntarily] emit semen after her immersion and become unclean again. After three days have elapsed [since intercourse], however, the semen has already become putrid and is no longer capable of fertilization, so it is pure from contaminating the [woman] who emits it. — [from Shab. 86a]   אל תגשו אל אשה: כל שלושת ימים הללו כדי שיהו הנשים טובלות ליום השלישי ותהיינה טהורות לקבל תורה שאם ישמשו תוך שלשת ימים, שמא תפלוט האשה שכבת זרע לאחר טבילתה ותחזור ותטמא, אבל מששהתה שלושה ימים כבר הזרע מסריח ואינו ראוי להזריע וטהור מלטמא את הפולטת:
16It came to pass on the third day when it was morning, that there were thunder claps and lightning flashes, and a thick cloud was upon the mountain, and a very powerful blast of a shofar, and the entire nation that was in the camp shuddered.   טזוַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּֽחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּמַּֽחֲנֶֽה:
when it was morning: [This] teaches [us] that He preceded them [on Mount Sinai], which is unconventional for a flesh and blood person to do, [i.e.,] having the teacher wait for the pupil. And so we find in Ezekiel (3:22, 23), “‘Arise, go out to the plain, etc.’ So I arose and went out to the plain, and behold, there the glory of the Lord was standing.” -[from unknown Midrashic source]   בהית הבקר: מלמד שהקדים על ידם מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן, שיהא הרב ממתין לתלמיד, וכן מצינו ביחזקאל (יחזקאל ג כב) קום צא אל הבקעה וגו', (שם כג) ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד:
17Moses brought the people out toward God from the camp, and they stood at the bottom of the mountain.   יזוַיּוֹצֵ֨א משֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן־הַמַּֽחֲנֶ֑ה וַיִּתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר:
toward God: [This expression] tells [us] that the Shechinah came out toward them like a bridegroom going out toward a bride. This is [the meaning of] what is stated: “The Lord came from Sinai” (Deut. 33:2), and it does not say, “came to Sinai.” -[from Mechilta]   לקראת הא-להים: מגיד שהשכינה יצאה לקראתם, כחתן היוצא לקראת כלה, וזהו שנאמר (דברים לג ב) ה' מסיני בא, ולא נאמר לסיני בא:
at the bottom of the mountain: According to its simple meaning, at the foot of the mountain. Its midrashic interpretation is, however, that the mountain was uprooted from its place and turned over them like a vat. — [from Shab. 88a]   בתחתית ההר: לפי פשוטו ברגלי ההר. ומדרשו שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית:
18And the entire Mount Sinai smoked because the Lord had descended upon it in fire, and its smoke ascended like the smoke of the kiln, and the entire mountain quaked violently.   יחוְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵ֠י אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו יְהוָֹ֖ה בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּֽחֱרַ֥ד כָּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד:
the entire Mount Sinai smoked: Heb. עָשַׁן. This word עָשַׁן is not a noun, because the “shin” is vowelized with a “pattach.” But [it is] the past tense of a [singular] verb in the form פָּעַל, like אָמַר, said, שָׁמַר, watched, שָׁמַע, heard. Therefore, its targum is ךְתָּנַן כּוֹלֵית, and [Onkelos] did not translate ךְתְּנָנָא [which would mean: was all smoke]. All [instances of] עָשָׁן in Scriptures are vowelized with a “kamatz” because they are nouns.   עשן כלו: אין עשן זה שם דבר, שהרי נקוד השי"ן פת"ח, אלא לשון פעל, כמו אמר, שמר, שמע, לכך תרגומו תנן כוליה, ולא תרגם תננא, וכל עשן שבמקרא נקודים קמ"ץ מפני שהם שם דבר:
the kiln: [used for the baking] of lime. I could think that it means [Mount Sinai smoked] like the kiln and no more. Therefore, [to clarify this,] Scripture states: “[the mountain was] blazing with fire up to the heart of the heaven” (Deut. 4:11) [meaning that the fire was far greater than in a lime kiln]. Why then does the Torah say "kiln"? In order to explain to the [human] ear what it is able to hear, [i.e., to give the reader a picture that can be imagined]. He gives the creatures [humans] a sign familiar to them. Similar to this [is the description in reference to God:] “He shall roar like a lion” (Hos. 11:10). Who but Him gave strength to the lion? Yet the Scriptures compare Him to a lion? But we describe Him and compare Him to His creatures in order to explain to [humans] what the ear is able to hear. Similar to this [is], “And its sound [the voice of God] was like the sound of abundant waters” (Ezek. 43:2). Now who gave the water a sound but He? Yet you describe Him and compare Him to His creatures in order to explain to [humans] what the ear is able to hear. — [from Mechilta]   הכבשן: של סיד, יכול ככבשן זה ולא יותר, תלמוד לומר (דברים ד יא) בוער באש עד לב השמים. ומה תלמוד לומר כבשן, לשבר את האוזן, מה שהיא יכולה לשמוע, נותן לבריות סימן הניכר להם. כיוצא בו (הושע יא י) כאריה ישאג, וכי מי נתן כח בארי, אלא הוא, והכתוב מושלו כאריה, אלא אנו מכנין ומדמין אותו לבריותיו, כדי לשבר את האוזן מה שיכולה לשמוע. וכיוצא בו (יחזקאל מג ב) וקולו כקול מים רבים, וכי מי נתן קול למים, אלא הוא, ואתה מכנה אותו לדמותו לבריותיו, כדי לשבר את האוזן:
19The sound of the shofar grew increasingly stronger; Moses would speak and God would answer him with a voice.   יטוַֽיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד משֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָֽאֱלֹהִ֖ים יַֽעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל:
grew increasingly stronger: It is customary for mortals that the longer one blows long notes [on a horn], the weaker and fainter its sound becomes. Here, however, it constantly grew stronger. Now why at the beginning was this so [i.e., a weak sound]? In order to let their ears hear what they were able to hear [and not shock them suddenly]. — [from Mechilta]   הולך וחזק מאד: מנהג הדיוט כל זמן שהוא מאריך לתקוע קולו מחליש וכוהה, אבל כאן הולך וחזק מאוד. ולמה כך מתחלה, לשבר אזניהם מה שיכולין לשמוע:
Moses would speak: When Moses would speak and make the Decalogue heard to Israel-for they heard from the mouth of God only “I am…” and “You shall not have” (Mak. 24a)-the Holy One, blessed be He, would assist him [Moses] by giving him strength so that his voice would be strong and audible. — [from Mechilta]   משה ידבר: כשהיה משה מדבר ומשמיע הדברות לישראל שהרי לא שמעו מפי הגבורה אלא (שמות כ ב) אנכי ולא יהיה לך והקב"ה מסייעו לתת בו כח להיות קולו מגביר ונשמע:
would answer him with a voice: [This means] He would answer him concerning the voice, [and not with a voice. The ב in בְקוֹל is used], similar to [the ב in בָאֵשׁ in the phrase:] “that will answer with fire” (I Kings 18:24). [בָאֵשׁ means] concerning the fire, [i.e., signifying] to bring it [the fire] down [from Heaven]. — [from Mechilta]   יעננו בקול: יעננו על דבר הקול, כמו (מלכים א' יח כד) אשר יענה באש, על דבר האש להורידו: