Exodus Chapter 13

17It came to pass when Pharaoh let the people go, that God did not lead them [by] way of the land of the Philistines for it was near, because God said, Lest the people reconsider when they see war and return to Egypt   יזוַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘ אֶת־הָעָם֒ וְלֹֽא־נָחָ֣ם אֱלֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י | אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים פֶּן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה:
It came to pass when Pharaoh let…that God did not lead them: Heb. וְלֹא-נָחָם, and did not lead them, similar to “Go, lead (נְחֵה) the people” (Exod. 32:34) [and] “When you walk, it shall lead (תִּנְחֶה) you” (Prov. 6:22).   ויהי בשלח פרעה וגו' ולא נחם: ולא נהגם, כמו (שמות לב לד) לך נחה את העם, (משלי ו כב) בהתהלכך תנחה אותך:
for it was near: and it was easy to return by that road to Egypt. There are also many aggadic midrashim [regarding this].   כי קרוב הוא: ונוח לשוב באותו הדרך למצרים. ומדרשי אגדה יש הרבה:
when they see war: For instance, the war of “And the Amalekites and the Canaanites descended, etc.” (Num. 14:45). If they had gone on a direct route, they would have returned. Now, if when He led them around in a circuitous route, they said, “Let us appoint a leader and return to Egypt” (Num. 14:4), how much more [would they have planned to do this] if He had led them on a direct route? [According to the sequence of the verse, the headings appear to be transposed. See Mizrachi, Gur Aryeh, and Minchath Yehudah for a correct solution of this problem.]   בראתם מלחמה: כגון מלחמת (במדבר יד מה) וירד העמלקי והכנעני וגו'. אם הלכו דרך ישר היו חוזרים, ומה אם כשהקיפם דרך מעוקם אמרו (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה, אם הוליכם בפשוטה על אחת כמה וכמה:
Lest…reconsider: They will have [second] thoughts about [the fact] that they left Egypt and they will think about returning.   פן ינחם: יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב:
18So God led the people around [by] way of the desert [to] the Red Sea, and the children of Israel were armed when they went up out of Egypt.   יחוַיַּסֵּ֨ב אֱלֹהִ֧ים | אֶת־הָעָ֛ם דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר יַם־ס֑וּף וַֽחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
led…around: He led them around from a direct route to a circuitous route.   ויסב: הסיבם מן הדרך הפשוטה לדרך העקומה:
the Red Sea: Heb. יַם-סוּף, like לְיַם-סוּף, to the Red Sea. סוּף means a marsh where reeds grow, similar to “and put [it] into the marsh (בַּסוּף)” (Exod. 2:3); “reeds and rushes (וַסוּף) shall be cut off” (Isa. 19:6).   ים סוף: כמו לים סוף. וסוף הוא לשון אגם שגדלים בו קנים, כמו (שמות ב ג) ותשם בסוף, (ישעיהו יט ו) קנה וסוף קמלו:
armed: Heb. חִמֻשִׁים וַחִמֻשִׁים [in this context] can only mean “armed.” (Since He led them around in the desert [circuitously], He caused them to go up armed, for if He had led them around through civilization, they would not have [had to] provide for themselves with everything that they needed, but only [part,] like a person who travels from place to place and intends to purchase there whatever he will need. But if he travels a long distance into a desert, he must prepare all his necessities for himself. This verse was written only to clarify the matter, so you should not wonder where they got weapons in the war with Amalek and in the wars with Sihon and Og and Midian, for the Israelites smote them with the point of the sword.) [In an old Rashi]) And similarly [Scripture] says: “and you shall cross over armed (חִמֻשִׁים)” (Josh. 1:14). And so too Onkelos rendered מְזָרְזִין just as he rendered: “and he armed (וְזָרֵיז) his trained men” (Gen. 14:14). Another interpretation: חִמֻשִׁים means “divided by five,” [meaning] that one out of five (חִמִֹשָה) [Israelites] went out, and four fifths [lit., parts of the people] died during the three days of darkness [see Rashi on Exod. 10:22]. — [from Mechilta, Tanchuma, Beshallach 1]   וחמשים: אין חמושים אלא מזויינים. לפי שהסיבן במדבר גרם להם שעלו חמושים, שאלו הסיבן דרך יישוב לא היו מחומשים להם כל מה שצריכין, אלא כאדם שעובר ממקום למקום ובדעתו לקנות שם מה שיצטרך, אבל כשהוא פורש למדבר צריך לזמן לו כל הצורך, ומקרא זה לא נכתב כי אם לשבר את האוזן, שלא תתמה במלחמת עמלק ובמלחמות סיחון ועוג ומדין, מהיכן היו להם כלי זיין שהכום ישראל בחרב. וכן הוא אומר (יהושע א יד) ואתם תעברו חמושים. וכן תרגם אונקלוס מזרזין, כמו (בראשית יד יד) וירק את חניכיו וזריז. דבר אחר חמושים אחד מחמשה יצאו, וארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפילה:
19Moses took Joseph's bones with him, for he [Joseph] had adjured the sons of Israel, saying, God will surely remember you, and you shall bring up my bones from here with you   יטוַיִּקַּ֥ח משֶׁ֛ה אֶת־עַצְמ֥וֹת יוֹסֵ֖ף עִמּ֑וֹ כִּי֩ הַשְׁבֵּ֨עַ הִשְׁבִּ֜יעַ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַֽעֲלִיתֶ֧ם אֶת־עַצְמֹתַ֛י מִזֶּ֖ה אִתְּכֶֽם:
for he had adjured: Heb. הִֹשְבִּיעַ הַֹשְבֵּעַ. [The double expression indicates that] he [Joseph] had made them [his brothers] swear that they would make their children swear (Mechilta). Now why did he not make his sons swear to carry him to the land of Canaan immediately [when he died], as Jacob had made [him] swear? Joseph said, “I was a ruler in Egypt, and I had the ability to do [this]. As for my sons-the Egyptians will not let them do [it].” Therefore, he made them swear that when they would be redeemed and would leave there [Egypt], they would carry him [out]. — [from Mechilta]   השבע השביע: השביעם שישביעו לבניהם. ולמה לא השביע את בניו שישאוהו לארץ כנען מיד, כמו שהשביעו יעקב, אמר יוסף אני שליט הייתי במצרים והיה סיפק בידי לעשות, אבל בני לא יניחום מצריים לעשות, לכך השביעם לכשיגאלו ויצאו משם שישאוהו:
and you shall bring up my bones from here with you: He made his brothers swear in this manner. We learn [from this] that the bones of all [the progenitors of] the tribes they brought up [out of Egypt] with them as it is said “with you” -[from Mechilta]   והעליתם את עצמתי מזה אתכם: לאחיו השביע כן, למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם, שנאמר אתכם: