Genesis Chapter 22

1And it came to pass after these things, that God tested Abraham, and He said to him, "Abraham," and he said, "Here I am."   אוַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי:
after these things: Some of our Sages say (Sanh. 89b) [that this happened]: after the words [translating “devarim” as “words”] of Satan, who was accusing and saying, “Of every feast that Abraham made, he did not sacrifice before You one bull or one ram!” He [God] said to him, “Does he do anything but for his son? Yet, if I were to say to him, ‘Sacrifice him before Me,’ he would not withhold [him].” And some say,“ after the words of Ishmael,” who was boasting to Isaac that he was circumcised at the age of thirteen, and he did not protest. Isaac said to him,“ With one organ you intimidate me? If the Holy One, blessed be He, said to me, ‘Sacrifice yourself before Me,’ I would not hold back.” - Cf. Gen. Rabbah 55:4.   אחר הדברים האלה: יש מרבותינו אומרים אחר דבריו של שטן, שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד, אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו, אילו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה מעכב. ויש אומרים אחר דבריו של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק שמל בן שלש עשרה שנה ולא מיחה, אמר לו יצחק באבר אחד אתה מיראני, אילו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני לא הייתי מעכב:
Here I am: This is the reply of the pious. It is an expression of humility and an expression of readiness. — [from Tan. Vayera 22]   הנני: כך היא ענייתם של חסידים, לשון ענוה הוא ולשון זימון:
2And He said, "Please take your son, your only one, whom you love, yea, Isaac, and go away to the land of Moriah and bring him up there for a burnt offering on one of the mountains, of which I will tell you."   בוַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֨בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶ֨ךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּֽרִיָּ֑ה וְהַֽעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ:
Please take: Heb. קַח נָא is only an expression of a request. He [God] said to him, “I beg of you, pass this test for Me, so that people will not say that the first ones [tests] had no substance.” - [from Sanh. ad loc.]   קח נא: אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו בבקשה ממך עמוד לי בזה הנסיון, שלא יאמרו הראשונות לא היה בהן ממש:
your son: He [Abraham] said to Him,“ I have two sons.” He [God] said to him,“ Your only one.” He said to Him,“ This one is the only son of his mother, and that one is the only son of his mother.” He said to him,“ Whom you love.” He said to Him,“ I love them both.” He said to him,“ Isaac.” Now why did He not disclose this to him at the beginning? In order not to confuse him suddenly, lest his mind become distracted and bewildered, and also to endear the commandment to him and to reward him for each and every expression. — [from Sanh. 89b, Gen. Rabbah 39:9, 55:7]   את בנך: אמר לו שני בנים יש לי, אמר לו את יחידך, אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, אמר לו אשר אהבת, אמר לו שניהם אני אוהב, אמר לו את יצחק. ולמה לא גילה לו מתחלה, שלא לערבבו פתאום, ותזוח דעתו עליו ותטרף, וכדי לחבב עליו את המצוה וליתן לו שכר על כל דבור ודבור:
the land of Moriah: Jerusalem, and so in (II) Chronicles (3:1):“to build the House of the Lord in Jerusalem on Mount Moriah.” And our Sages explained that [it is called Moriah] because from there [religious] instruction (הוֹרָאָה) goes forth to Israel. Onkelos rendered it [“the land of service”] as alluding to the service of the incense, which contained myrrh [“mor” is phonetically similar to Moriah], spikenard, and other spices.   ארץ המוריה: ירושלים, וכן בדברי הימים (ב' ג א) לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה. ורבותינו פירשו על שם שמשם הוראה יוצאה לישראל. ואונקלוס תרגמו על שם עבודת הקטורת שיש בו מור נרד ושאר בשמים:
bring him up: He did not say to him, “Slaughter him,” because the Holy One, blessed be He, did not wish him to slaughter him but to bring him up to the mountain, to prepare him for a burnt offering, and as soon as he brought him up [to the mountain], He said to him, “Take him down.” - [from Gen. Rabbah 56:8]   והעלהו: לא אמר לו שחטהו, לפי שלא היה חפץ הקב"ה לשחטו אלא שיעלהו להר לעשותו עולה, ומשהעלהו אמר לו הורידהו:
one of the mountains: The Holy One, blessed be He, makes the righteous wonder (other editions: makes the righteous wait), and only afterwards discloses to them [His intentions], and all this is in order to increase their reward. Likewise, (above 12:1): “to the land that I will show you,” and likewise, concerning Jonah (3:2): “and proclaim upon it the proclamation.” - [from Gen. Rabbah 55:7]   אחד ההרים: הקב"ה מתהא הצדיקים ואחר כך מגלה להם, וכל זה כדי להרבות שכרן, וכן (לעיל יב א) אל הארץ אשר אראך, וכן ביונה (ג ב) וקרא אליה את הקריאה:
3And Abraham arose early in the morning, and he saddled his donkey, and he took his two young men with him and Isaac his son; and he split wood for a burnt offering, and he arose and went to the place of which God had told him.   גוַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַיַּֽחֲבשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָֽאֱלֹהִֽים:
And…arose early: He hastened to [perform] the commandment (Pes. 4a).   וישכם: נזדרז למצוה:
and he saddled: He himself, and he did not command one of his servants, because love causes a disregard for the standard [of dignified conduct]. — [from Gen. Rabbah 55:8]   ויחבש: הוא בעצמו ולא צוה לאחד מעבדיו, שהאהבה מקלקלת השורה:
his two young men: Ishmael and Eliezer, for a person of esteem is not permitted to go out on the road without two men, so that if one must ease himself and move to a distance, the second one will remain with him. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 31; Gen. Rabbah ad loc., Tan. Balak 8]   את שני נעריו: ישמעאל ואליעזר, שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא שני אנשים, שאם יצטרך האחד לנקביו ויתרחק יהיה השני עמו:
and he split: Heb. וַיְבַקַע. The Targum renders וְצַלַח, as in (II Sam. 19:18):“and they split (וְצָלְחוּ) the Jordan,” an expression of splitting, fendre in Old French.   ויבקע: תרגומו וצלח, כמו (ש"ב יט יח) וצלחו הירדן, לשון ביקוע פינדר"א בלעז [לחטוב]: