Exodus Chapter 9

33Moses went away from Pharaoh, out of the city, and he spread out his hands to the Lord, and the thunder and the hail ceased, and rain did not come down to earth.   לגוַיֵּצֵ֨א משֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־יְהֹוָ֑ה וַיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹֽא־נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה:
did not come down: Heb. לא נתך, did not reach. Even those [hailstones] that were in the air did not reach the ground. Similarly: ותתך עלינו, “the curse and the oath” of Ezra (sic) (Dan. 9:11), [which means they] have befallen us. Menachem (Machbereth Menachem, p. 184), however, classified it (נִךְתַּ) in the group headed by “As silver is melted (כְּהִךְתּוּ) ” (Ezek. 22:22), an expression of pouring [molten] metal, and I approve of his words, as the Targum renders וַיִצֹק (Exod. 38:5) as וְאַךְתִּי, “And he cast,” [and], לָדֶקֶת (Exod. 38:27) as לְאַךְתָּכָא, “to cast.” This too, לֹא נִךְתַּ אָרְצָה, means: was not poured to earth.   לא נתך: לא הגיע, ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ, ודומה לו (דניאל ט יא) ותתך עלינו האלה והשבועה, דעזרא, ותגיע עלינו. ומנחם בן סרוק חברו בחלק (יחזקאל כב כב) כהתוך כסף, לשון יציקת מתכת, ורואה אני את דבריו, כתרגומו ויצק (שמות לח ה) ואתיך, (שם כז) לצקת לאתכא, אף זה לא נתך לארץ לא הוצק לארץ:
34And Pharaoh saw that the rain, the hail, and the thunder had ceased; so he continued to sin, and he strengthened his heart, he and his servants.   לדוַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַֽחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַֽעֲבָדָֽיו:
35And Pharaoh's heart was hardened, and he did not let the children of Israel go out, as the Lord had spoken through the hand of Moses.   להוַיֶּֽחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה בְּיַד־משֶֽׁה: