Exodus Chapter 13

14And it will come to pass if your son asks you in the future, saying, "What is this?" you shall say to him, "With a mighty hand did the Lord take us out of Egypt, out of the house of bondage.   ידוְהָיָ֞ה כִּֽי־יִשְׁאָֽלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֣ר מַה־זֹּ֑את וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו בְּחֹ֣זֶק יָ֗ד הֽוֹצִיאָ֧נוּ יְהֹוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:
if your son asks you in the future: Heb. מָחָר מָחָר sometimes means “now” and מָחָר sometimes means “at a later time,” such as it does here and such as “In time to come מָחָר, your children might say to our children” (Josh. 22:24), which refers to the children of Gad and the children of Reuben. — [from Mechilta]   כי ישאלך בנך מחר: יש מחר שהוא עכשיו, ויש מחר שהוא לאחר זמן, כגון זה וכגון (יהושע כב כד) מחר יאמרו בניכם לבנינו, דבני גד ובני ראובן:
“What is this?”: This is [the question of] the simple child, [referred to in the Haggadah,] who does not know how to pose his question in depth, and asks a general question: “What is this?” Elsewhere it [Scripture] says: “What are the testimonies, the statutes, and the judgments, etc.?” (Deut. 6: 20). This is the question of the wise son. The Torah spoke regarding four sons: the wicked one (Exod. 12:26), the one who does not understand to ask (Exod. 13:8), the one who asks [a] general [question], and the one who asks in a wise manner. — [from Yerushalmi, Pes. 10:4]   מה זאת: זה תינוק טפש שאינו יודע להעמיק שאלתו וסותם ושואל מה זאת, ובמקום אחר הוא אומר (דברים ו כ) מה העדות והחקים והמשפטים וגו', הרי זאת שאלת בן חכם. דברה תורה כנגד ארבעה בנים, רשע ושאינו יודע לשאול והשואל דרך סתומה והשואל דרך חכמה:
15And it came to pass when Pharaoh was too stubborn to let us out, the Lord slew every firstborn in the land of Egypt, both the firstborn of man and the firstborn of beast. Therefore, I slaughter [for a sacrifice] all males that open the womb, and every firstborn of my sons I will redeem.   טווַיְהִ֗י כִּֽי־הִקְשָׁ֣ה פַרְעֹה֘ לְשַׁלְּחֵ֒נוּ֒ וַיַּֽהֲרֹ֨ג יְהֹוָ֤ה כָּל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִבְּכֹ֥ר אָדָ֖ם וְעַד־בְּכ֣וֹר בְּהֵמָ֑ה עַל־כֵּן֩ אֲנִ֨י זֹבֵ֜חַ לַֽיהֹוָ֗ה כָּל־פֶּ֤טֶר רֶ֨חֶם֙ הַזְּכָרִ֔ים וְכָל־בְּכ֥וֹר בָּנַ֖י אֶפְדֶּֽה:
16And it shall be for a sign upon your hand and for ornaments between your eyes, for with a mighty hand did the Lord take us out of Egypt.   טזוְהָיָ֤ה לְאוֹת֙ עַל־יָ֣דְכָ֔ה וּלְטֽוֹטָפֹ֖ת בֵּ֣ין עֵינֶ֑יךָ כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הֽוֹצִיאָ֥נוּ יְהֹוָ֖ה מִמִּצְרָֽיִם:
and for ornaments between your eyes: Heb. וּלְטוֹטָפֹת, tefillin. Since they are [composed of] four compartments, they are called טֹטָפֹת, ‎טט in Coptic meaning two, and פת in Afriki (Phrygian) meaning two (Men. 34b) [thus 2+2=4 boxes of tefillin]. Menachem (Machbereth Menachem p. 99), however, classified it [טוֹטָפֹת] with “Speak (הַטֵף) to the south” (Ezek. 21:2) and “Preach not (אַל-תּטִּיפוּ)” (Micah 2:6), an expression of speech, like “and as a remembrance” (Exod. 13:9), for whoever sees them [the tefillin] bound between the eyes will recall the miracle [of the Exodus] and speak about it.   ולטוטפת: תפילין, ועל שם שהם ארבעה בתים קרויין טטפת, טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים. ומנחם חברו עם (יחזקאל כא ב) והטף אל דרום, (מיכה ב ו) אל תטיפו, לשון דבור, כמו (לעיל פסוק ט) ולזכרון, שהרואה אותם קשורים בין העינים יזכור הנס וידבר בו: