ב"ה

Torah Reading for Matot-Massei

Parshat Matot-Massei
Shabbat, 1 Av, 5785
26 July, 2025
Select a portion:
Complete: (Numbers 30:2 - 36:13; Jeremiah 2:4-28; Jeremiah 4:1-2; Isaiah 66:1; Isaiah 66:23-24; Isaiah 66:23)
Show content in:

First Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 30

2Moses spoke to the heads of the tribes of the Israelites, saying, “This is what God has commanded:   בוַיְדַבֵּ֤ר משֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהֹוָֽה:
רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת - The heads of the tribes. He honored the princes by teaching them first, and afterwards he taught all the Israelites. And how do we know that the same was true of all other communications? Because Scripture states: “Aaron and all the leaders of the community would approach him, and Moses would speak to them; after that, all the Israelites would draw near.” 1 Why, then, did Scripture see fit to say this specifically here? In order to teach us that annulling vows can be performed by an individual expert sage, but if no expert sage is available, three ordinary people can annul them. Or perhaps Moses indeed said this passage only to the princes? Because it says here זֶה הַדָּבָר, and it likewise says זֶה הַדָּבָר regarding animals slaughtered outside the Sanctuary, 2 we infer that just as there it was said to Aaron, his sons, and all the Israelites, as it says: “Speak to Aaron…,” so, too, this passage was addressed to them all.   רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת.  חָלַק כָּבוֹד לַנְּשִׂיאִים לְלַמְּדָם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּמִנַּיִן שֶׁאַף שְׁאָר הַדִּבְּרוֹת כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות ל"ד) "וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, וְאַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וּמָה רָאָה לְאָמְרָהּ כָּאן? לִמֵּד שֶׁהֲפָרַת נְדָרִים בְּיָחִיד מֻמְחֶה, וְאִם אֵין יָחִיד מֻמְחֶה, מֵפֵר בִּשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת; אוֹ יָכוֹל שֶׁלֹּא אָמַר מֹשֶׁה פָרָשָׁה זוֹ אֶלָּא לַנְּשִׂיאִים בִּלְבַד? נֶאֱמַר כָּאן "זֶה הַדָּבָר" וְנֶאֱמַר בִּשְׁחוּטֵי חוּץ (ויקרא י"ז) "זֶה הַדָּבָר", מַה לְּהַלָּן נֶאֶמְרָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — שֶׁנֶּאֱמַר "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן" וְגוֹ' — אַף זוֹ נֶאֶמְרָה לְכֻלָּן (ספרי; נדרים ע"ח):
זֶה הַדָּבָר - This is what. Moses prophesied with the words כֹּה אָמַר ה׳ “This is what God has said…,” 3 and the prophets also prophesied with the words כֹּה אָמַר ה׳, but Moses additionally prophesied using the expression זֶה הַדָּבָר. Another explanation: זֶה הַדָּבָר is a limiting phrase, indicating that an expert sage is to use an expression of הַתָּרָה “releasing” when annulling vows, whereas a husband is to use an expression of הֲפָרָה “annulling” – i.e., similar terminology to that used by Scripture here but if they used the opposite forms, the vow is neither released nor annulled.   זֶה הַדָּבָר.  מֹשֶׁה נִתְנַבֵּא בְּ"כֹה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" (שמות י"א) וְהַנְּבִיאִים נִתְנַבְּאוּ בְּ"כֹה אָמַר ה'", מוּסָף עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה שֶׁנִּתְנַבֵּא בִּלְשׁוֹן "זֶה הַדָּבָר". דָּבָר אַחֵר — זה הדבר מִעוּט הוּא, לוֹמַר שֶׁהֶחָכָם בִּלְשׁוֹן הַתָּרָה, וּבַעַל בִּלְשׁוֹן הֲפָרָה, כִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב כָּאן, וְאִם חִלְּפוּ — אֵין מֻתָּר וְאֵין מוּפָר (ספרי; נדרים ע"ז):
3If a man makes a vow to God or makes an oath to prohibit himself, he must not profane his word; he must fulfill whatever he said.   גאִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהֹוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכָל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַֽעֲשֶֽׂה:
נֶדֶר - A vow - i.e., one who says, “I hereby take upon myself a vowwhich will be as sacred to me as a sacrifice – not to eat or not to do a certain thing.” I might think that even if he makes an oath to eat flesh of a carcass, which is forbidden by the Torah, I apply to him the words: “he must fulfill whatever he said.” Scripture therefore states: “to prohibit himself” – i.e., one is allowed to forbid that which is permitted, but not to permit that which is forbidden.   נֶדֶר.  הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי קוֹנָם שֶׁלֹּא אֹכַל אוֹ שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה דָבָר פְּלוֹנִי; יָכוֹל אֲפִלּוּ נִשְׁבַּע שֶׁיֹּאכַל נְבֵלוֹת אֲנִי קוֹרֵא עָלָיו כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמָר לאסר אסר — לֶאֱסֹר אֶת הַמֻּתָּר וְלֹא לְהַתִּיר אֶת הָאָסוּר (ספרי):
לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ - He must not profane his word - is equivalent to לֹא יְחַלֵּל דְּבָרוֹi.e., he must not make a disgrace of his words.   לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ.  כְּמוֹ לֹא יְחַלֵּל דְּבָרוֹ — לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרוֹ חֻלִּין (שם):
4If a woman makes a vow to God or imposes a prohibition upon herself in her father’s house, in her youth,   דוְאִשָּׁ֕ה כִּֽי־תִדֹּ֥ר נֶ֖דֶר לַֽיהֹוָ֑ה וְאָֽסְרָ֥ה אִסָּ֛ר בְּבֵ֥ית אָבִ֖יהָ בִּנְעֻרֶֽיהָ:
בְּבֵית אָבִיהָ - In her father’s house - i.e., under her father’s jurisdiction, even if she is not literally in his house.   בְּבֵית אָבִיהָ.  בִּרְשׁוּת אָבִיהָ וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ בְּבֵיתוֹ (שם):
בִּנְעֻרֶֽיהָ - In her youth - i.e., when she is in the first stage of majority (נַעֲרוּת), i.e., neither a minor girl (קְטַנָּה) nor a woman of full majority (בּוֹגֶרֶת), for a minor’s vow is not legally a vow, and a בּוֹגֶרֶת is not under her father’s jurisdiction to the extent that he may annul her vows. What age is a minor in this regard? Our sages said: 4 From the age of 11 years and one day, her vows are examined: If she realizes to whom she vowed or to whom she sanctified the object, her vow is a vow; from the age of 12 years and one day, she does not need such an examination; her vows are binding.   בִּנְעֻרֶֽיהָ.  וְלֹא קְטַנָּה וְלֹא בוֹגֶרֶת, שֶׁהַקְּטַנָּה אֵין נִדְרָהּ נֶדֶר, וְהַבּוֹגֶרֶת אֵינָהּ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָבִיהָ לְהָפֵר נְדָרֶיהָ; וְאֵי זוֹ הִיא קְטַנָּה? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּת י"א שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין, אִם יָדְעָה לְשֵׁם מִי נָדְרָה וּלְשֵׁם מִי הִקְדִּישָׁה, נִדְרָהּ נֶדֶר, בַּת י"ב שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד אֵינָהּ צְרִיכָה לִבָּדֵק:
5if her father heard her vow or her prohibition that she imposed upon herself, and her father remains silent, all her vows will be binding, and any prohibition that she has imposed upon herself will be binding.   הוְשָׁמַ֨ע אָבִ֜יהָ אֶת־נִדְרָ֗הּ וֶֽאֱסָרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר אָֽסְרָ֣ה עַל־נַפְשָׁ֔הּ וְהֶֽחֱרִ֥ישׁ לָ֖הּ אָבִ֑יהָ וְקָ֨מוּ֙ כָּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכָל־אִסָּ֛ר אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם:
6But if her father hinders her on the day he hears, all her vows and her prohibitions that she has imposed upon herself will not be binding. God will forgive her because her father hindered her.   ווְאִם־הֵנִ֨יא אָבִ֣יהָ אֹתָהּ֘ בְּי֣וֹם שָׁמְעוֹ֒ כָּל־נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛יהָ אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם וַֽיהֹוָה֙ יִסְלַח־לָ֔הּ כִּֽי־הֵנִ֥יא אָבִ֖יהָ אֹתָֽהּ:
וְאִם־הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ - But if her father hinders her - i.e., if he held her back from the vow, i.e., he annulled it for her. I would not know what this hindering signifies, but because it says: “But if her fiancé hinders her on the day he hears,” 5 you may infer that this hindering means annulment. And its contextual meaning denotes withholding and removing, and so we find: “Why do you discourage (תְנִיאוּן),” 6 and similarly: “my head does not reject (יָנִי) oil anointed on it,” 7 and similarly: “you will know (lit.) My alienation (תְּנוּאָתִי),” 8 i.e., that you have removed yourself from following Me.   וְאִם־הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ.  אִם מָנַע אוֹתָהּ מִן הַנֶּדֶר, כְּלוֹמַר שֶׁהֵפֵר לָהּ. הֲנָאָה זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר" (פסוק ט') הֱוֵי אוֹמֵר הֲנָאָה זוֹ הֲפָרָה. וּפְשׁוּטוֹ לְשׁוֹן מְנִיעָה וַהֲסָרָה, וְכֵן "וְלָמָּה תְנִיאוּן" (במדבר ל"ב), וְכֵן "שֶׁמֶן רֹאשׁ אַל יָנִי רֹאשִׁי" (תהילים קמ"א), וְכֵן "וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי" (במדבר י"ד) — אֶת אֲשֶׁר סַרְתֶּם מֵעָלַי:
וה' יִסְלַח־לָהּ - God will forgive her. To what is the verse referring? To a woman who took a Nazirite vow and her husband heard and annulled it for her without her knowledge, and she transgresses her vow through drinking wine or ritually defiling herself by contact with the dead. Such a woman requires forgiveness, even though her vow was already annulled when she “transgressed” it. And if those whose vows were annulled require forgiveness, all the more do those who transgress vows that have not been annulled.   וה' יִסְלַח־לָהּ.  בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בְּאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְנָזִיר וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְהֵפֵר לָהּ וְהִיא לֹא יָדְעָה וְעוֹבֶרֶת עַל נִדְרָהּ וְשׁוֹתָה יַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים, זוֹ הִיא שֶׁצְּרִיכָה סְלִיחָה וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוּפָר, וְאִם הַמּוּפָרִין צְרִיכִים סְלִיחָה, קַל וָחֹמֶר לְשֶׁאֵינָן מוּפָרִים (עי' קידושין פ"א):
7If she becomes betrothed to a man and her vows are in force, or an utterance of her lips that she imposed upon herself,   זוְאִם־הָי֤וֹ תִֽהְיֶה֙ לְאִ֔ישׁ וּנְדָרֶ֖יהָ עָלֶ֑יהָ א֚וֹ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָֽסְרָ֖ה עַל־נַפְשָֽׁהּ:
וְאִם־הָיוֹ תִֽהְיֶה לְאִישׁ - (lit.) If she becomes to a man. This refers to a betrothed woman. Or maybe it is referring to a fully married woman? Since it says: “If she took a vow in her husband’s house,” 9 the law for a fully married woman is already stated, so perforce here it refers to a betrothed woman. Scripture hereby specifies a unique law regarding her, that her father and her fiancé must both annul her vows. If the father annulled the vow but the fiancé did not, or the fiancé annulled it but the father did not, it is not annulled, and certainly this is so if one of them upheld it.   וְאִם־הָיוֹ תִֽהְיֶה לְאִישׁ.  זוֹ אֲרוּסָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נְשׂוּאָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה" הֲרֵי נְשׂוּאָה אָמוּר, וְכָאן בַּאֲרוּסָה, וּבָא לַחֲלֹק בָּהּ שֶׁאָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפֵרִין נְדָרֶיהָ, הֵפֵר הָאָב וְלֹא הֵפֵר הַבַּעַל, אוֹ הֵפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵפֵר הָאָב, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מוּפָר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם קִיֵּם אֶחָד מֵהֶם:
וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ - And her vows are (lit.) upon her - i.e., she made vows in her father’s house, but her father did not hear about them before the betrothal, and thus they were neither annulled nor confirmed.   וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ.  שֶׁנָּדְרָה בְּבֵית אָבִיהָ, וְלֹא שָׁמַע בָּהֶן אָבִיהָ וְלֹא הוּפְרוּ וְלֹא הוּקְמוּ (עי' ספרי):
8and her fiancé hears but remains silent on the day he hears, her vows will remain binding and her prohibition that she has imposed upon herself will remain binding.   חוְשָׁמַ֥ע אִישָׁ֛הּ בְּי֥וֹם שָׁמְע֖וֹ וְהֶֽחֱרִ֣ישׁ לָ֑הּ וְקָ֣מוּ נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛הָ אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֻֽמוּ:
וְשָׁמַע אִישָׁהּ וגו' - And her fiancé hears… From here, you see that if the fiancé upheld the vow, it is valid.   וְשָׁמַע אִישָׁהּ וגו'.  הֲרֵי לְךָ שֶׁאִם קִיֵּם הַבַּעַל שֶׁהוּא קַיָּם:
9But if her fiancé hinders her on the day he hears it, he annuls the vow that she had taken upon herself and the utterance that she had imposed upon herself, and God will forgive her.   טוְאִ֠ם בְּי֨וֹם שְׁמֹ֣עַ אִישָׁהּ֘ יָנִ֣יא אוֹתָהּ֒ וְהֵפֵ֗ר אֶת־נִדְרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יהָ וְאֵת֙ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָֽסְרָ֖ה עַל־נַפְשָׁ֑הּ וַֽיהֹוָ֖ה יִסְלַח־לָֽהּ:
וְהֵפֵר אֶת־נִדְרָהּ - He annuls the vow that she had taken upon herself. I might think this is so even if the father did not also annul it. Scripture therefore states: “in her youth, while in her father’s house,” 10 i.e., as long as she is “in her youth,” she is under her father’s jurisdiction.   וְהֵפֵר אֶת־נִדְרָהּ.  יָכוֹל אֲפִלּוּ לֹא הֵפֵר הָאָב, תַּלְמוּד לוֹמָר (פסוק י"ז) "בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ" — כָּל שֶׁבִּנְעוּרֶיהָ בִּרְשׁוּת אָבִיהָ הִיא (ספרי שם):
10As for the vow of a widow or a divorcée, whatever she prohibited upon herself will remain binding upon her.   יוְנֵ֥דֶר אַלְמָנָ֖ה וּגְרוּשָׁ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָק֥וּם עָלֶֽיהָ:
כֹּל אֲשֶׁר־אָֽסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶֽיהָ - Whatever she prohibited upon herself will remain binding upon her - since she is under neither her father’s jurisdiction nor her husband’s. Scripture is here speaking about a widow from a full marriage (נִשּׂוּאִין). But with regard to a widow from a betrothal (אֵרוּסִין), once the husband dies, she reverts back to being under the sole jurisdiction of the father.   כֹּל אֲשֶׁר־אָֽסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶֽיהָ.  לְפִי שֶׁאֵינָהּ לֹא בִרְשׁוּת אָב וְלֹא בִרְשׁוּת בַּעַל, וּבְאַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֲבָל אַלְמָנָה מִן הָאֵרוּסִין — מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה וְחָזְרָה רְשׁוּת לָאָב (נדרים ע'):
11If she took a vow in her husband’s house, or imposed a prohibition upon herself with an oath,   יאוְאִם־בֵּ֥ית אִישָׁ֖הּ נָדָ֑רָה אוֹ־אָֽסְרָ֥ה אִסָּ֛ר עַל־נַפְשָׁ֖הּ בִּשְׁבֻעָֽה:
וְאִם־בֵּית אשה נָדָרָה - If she took a vow in her husband’s house. Scripture is now speaking of a fully married woman.   וְאִם־בֵּית אשה נָדָרָה.  בִּנְשׂוּאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר (שם ס"ז):
12and her husband heard and remained silent, and did not hinder her, all her vows will be binding, and every prohibition she imposed upon herself will be binding.   יבוְשָׁמַ֤ע אִישָׁהּ֙ וְהֶֽחֱרִ֣שׁ לָ֔הּ לֹ֥א הֵנִ֖יא אֹתָ֑הּ וְקָ֨מוּ֙ כָּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכָל־אִסָּ֛ר אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם:
13If her husband annuls them on the day he hears them, anything she says regarding her vows or self-imposed prohibitions will not be binding: her husband has annulled them, and God will forgive her.   יגוְאִם־הָפֵר֩ יָפֵ֨ר אֹתָ֥ם | אִישָׁהּ֘ בְּי֣וֹם שָׁמְעוֹ֒ כָּל־מוֹצָ֨א שְׂפָתֶ֧יהָ לִנְדָרֶ֛יהָ וּלְאִסַּ֥ר נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם אִישָׁ֣הּ הֲפֵרָ֔ם וַֽיהֹוָ֖ה יִסְלַח־לָֽהּ:
14Her husband can either uphold or annul any vow or any binding oath of self-affliction.   ידכָּל־נֵ֛דֶר וְכָל־שְׁבֻעַ֥ת אִסָּ֖ר לְעַנֹּ֣ת נָ֑פֶשׁ אִישָׁ֥הּ יְקִימֶ֖נּוּ וְאִישָׁ֥הּ יְפֵרֶֽנּוּ:
כָּל־נֵדֶר וְכָל־שְׁבֻעַת אִסָּר וגו' - Any vow or any binding oath… Since it has stated that the husband annuls her vows, I might think all vows are included. Scripture therefore states: לְעַנֹּת נָפֶשׁ “of self-affliction,” indicating that he can only annul vows of self-affliction. What these are is specified in Tractate Nedarim. 11   כָּל־נֵדֶר וְכָל־שְׁבֻעַת אִסָּר וגו'.  לְפִי שֶׁאָמַר שֶׁהַבַּעַל מֵפֵר, יָכוֹל כָּל נְדָרִים בְמַשְׁמָע, תַּלְמוּד לוֹמָר לענת נפש — אֵינוֹ מֵפֵר אֶלָּא נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ בִּלְבַד, וְהֵם מְפֹרָשִׁים בְּמַסֶּ' נְדָרִים (דף ע"ט):
15If her husband remains silent from one day until the next day, he has upheld all the vows and prohibitions she has assumed; he has upheld them since he remained silent on the day he heard it.   טווְאִם־הַֽחֲרֵשׁ֩ יַֽחֲרִ֨ישׁ לָ֥הּ אִישָׁהּ֘ מִיּ֣וֹם אֶל־יוֹם֒ וְהֵקִים֙ אֶת־כָּל־נְדָרֶ֔יהָ א֥וֹ אֶת־כָּל־אֱסָרֶ֖יהָ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֑יהָ הֵקִ֣ים אֹתָ֔ם כִּי־הֶֽחֱרִ֥שׁ לָ֖הּ בְּי֥וֹם שָׁמְעֽוֹ:
מִיּוֹם אֶל־יוֹם - From [one] day until [the next] day. In order that you not say that “the day of his hearing” means a 24-hour period, it says: “from one day until the next day,” to teach you that he can only annul until nightfall.   מִיּוֹם אֶל־יוֹם.  שֶׁלֹּא תֹאמַר מֵעֵת לְעֵת, לְכָךְ נֶאֱמַר "מִיּוֹם אֶל יוֹם", לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מֵפֵר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ (נדרים ע"ו):
16But if he annuls them after having heard, he will bear her iniquity.   טזוְאִם־הָפֵ֥ר יָפֵ֛ר אֹתָ֖ם אַֽחֲרֵ֣י שָׁמְע֑וֹ וְנָשָׂ֖א אֶת־עֲו‍ֹנָֽהּ:
אַֽחֲרֵי שָׁמְעוֹ - After having heard - i.e., after he heard and upheld it by saying, “I approve it,” he retracted and annulled it for her, even on the same day.   אַֽחֲרֵי שָׁמְעוֹ.  אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַע וְקִיֵּם, שֶׁאָמַר אֶפְשִׁי בּוֹ, וְחָזַר וְהֵפֵר לָהּ אֲפִלּוּ בּוֹ בַּיּוֹם:
וְנָשָׂא אֶת־עונה - He will bear her iniquity - i.e., he takes her place for punishment. We learn from here that a person who causes another to stumble takes his place for all punishments for which he may be liable.   וְנָשָׂא אֶת־עונה.  הוּא נִכְנָס תַּחְתֶּיהָ. לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁהַגּוֹרֵם תַּקָּלָה לַחֲבֵרוֹ הוּא נִכְנָס תַּחְתָּיו לְכָל עֳנָשִׁין:
17These are the rules that God commanded Moses concerning a man and his wife and between a father and his daughter, in her youth, while in her father’s house.”   יזאֵ֣לֶּה הַֽחֻקִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־משֶׁ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִשְׁתּ֑וֹ בֵּין־אָ֣ב לְבִתּ֔וֹ בִּנְעֻרֶ֖יהָ בֵּ֥ית אָבִֽיהָ:

Bamidbar (Numbers) Chapter 31

1God spoke to Moses, saying,   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2“Take revenge for the Israelites against the Midianites. Afterwards, you will be gathered to your people.”   בנְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּֽאָסֵ֥ף אֶל־עַמֶּֽיךָ:
מֵאֵת הַמִּדְיָנִים - Against the Midianites - but not against the Moabites, for the Moabites got involved in the matter out of fear, for they were afraid that the Israelites would plunder them, inasmuch as the only restriction stated to them about the Moabites was: “do not provoke them to war.” 12 But the Midianites interfered in a dispute that did not affect them. Another explanation: They are not to take revenge on the Moabites on account of two good “doves” whom I will produce from them: Ruth the Moabite and Na’amah the Ammonite.   מֵאֵת הַמִּדְיָנִים.  וְלֹא מֵאֵת הַמּוֹאָבִים, שֶׁהַמּוֹאָבִים נִכְנְסוּ לַדָּבָר מֵחֲמַת יִרְאָה, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים מֵהֶם שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹלְלִים אוֹתָם, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא "וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" (דברים ב'), אֲבָל מִדְיָנִים נִתְעַבְּרוּ עַל רִיב לֹא לָהֶם; דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי שְׁנֵי פְרֵידוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי לְהוֹצִיא מֵהֶם — רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית (בבא קמא ל"ח):
3Moses spoke to the people, saying, “Arm from among you men for the army, that they can do battle against Midian to wreak God’s vengeance on Midian.   גוַיְדַבֵּ֤ר משֶׁה֙ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר הֵחָֽלְצ֧וּ מֵֽאִתְּכֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים לַצָּבָ֑א וְיִֽהְיוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן לָתֵ֥ת נִקְמַת־יְהֹוָ֖ה בְּמִדְיָֽן:
וַיְדַבֵּר משֶׁה וגו' - Moses spoke… Even though he heard that his death was dependent upon this, he acted with joy and did not delay.   וַיְדַבֵּר משֶׁה וגו'.  אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע שֶׁמִּיתָתוֹ תְלוּיָה בַּדָּבָר עָשָׂה בְשִׂמְחָה וְלֹא אֵחַר (ספרי):
הֵחָֽלְצוּ - Its meaning is as Onkelos translates it: זָרִיזוּ, thus related to חֲלוּצֵי צָבָא, 13 i.e., armed soldiers.   הֵחָֽלְצוּ.  כְּתַרְגּוּמוֹ, לְשׁוֹן חֲלוּצֵי צָבָא — מְזֻיָּנִים:
אֲנָשִׁים - this denotes righteous men, and similarly we find regarding the war with Amalek: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים “Choose men (אֲנָשִׁים) for us”; 14 and also regarding the appointment of judges: “wise and notable men (אֲנָשִׁים).” 15   אֲנָשִׁים.  צַדִּיקִים, וְכֵן "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים" (שמות י"ז), וְכֵן "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים" (דברים א'):
נִקְמַת־ה' - God’s vengeance - for one who arises to attack Israel is as though he arises against the Holy One, blessed be He.   נִקְמַת־ה'.  שֶׁהָעוֹמֵד כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ עוֹמֵד כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
4You must send a thousand from each tribe from all the tribes of Israel into the army.”   דאֶ֚לֶף לַמַּטֶּ֔ה אֶ֖לֶף לַמַּטֶּ֑ה לְכֹל֙ מַטּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל תִּשְׁלְח֖וּ לַצָּבָֽא:
לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל - From all the tribes of Israel - including the tribe of Levi.   לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל.  לְרַבּוֹת שֵׁבֶט לֵוִי (ספרי):
5From the thousands of Israel, a thousand were given over for each tribe, 12,000 armed for battle.   הוַיִּמָּֽסְרוּ֙ מֵֽאַלְפֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֖לֶף לַמַּטֶּ֑ה שְׁנֵֽים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף חֲלוּצֵ֥י צָבָֽא:
וַיִּמָּֽסְרוּ - Were given over. This is stated to show you the praise of Israel’s leaders, how dear they are to Israel: Before they heard about his death, what does it say? “Before long they will stone me!” 16 But once they heard that the death of Moses was dependent upon taking revenge on Midian, they did not wish to go until they were given over against their will.   וַיִּמָּֽסְרוּ.  לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחָן שֶׁל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הֵם חֲבִיבִים עַל יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בְמִיתָתוֹ מַה הוּא אוֹמֵר? "עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי" (שמות י"ז), וּמִשֶּׁשָּׁמְעוּ שֶׁמִּיתַת מֹשֶׁה תְלוּיָה בְנִקְמַת מִדְיָן לֹא רָצוּ לָלֶכֶת עַד שֶׁנִּמְסְרוּ עַל כָּרְחָן (ספרי):
6Moses sent them—the thousand from each tribe—to the army, them along with Pinechas son of Eleazar the priest to the army with the sacred utensils and the trumpets for sounding in his possession.   ווַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם משֶׁ֛ה אֶ֥לֶף לַמַּטֶּ֖ה לַצָּבָ֑א אֹ֠תָ֠ם וְאֶת־פִּ֨ינְחָ֜ס בֶּן־אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ לַצָּבָ֔א וּכְלֵ֥י הַקֹּ֛דֶשׁ וַֽחֲצֹֽצְר֥וֹת הַתְּרוּעָ֖ה בְּיָדֽוֹ:
אֹתָם וְאֶת־פִּינְחָס - Them along with Pinechas. This indicates that Pinechas’ merit was equal to that of them all. And why did Pinechas go and not Eleazar? The Holy One, blessed be He, said: “He who began fulfilling this commandment by killing Kozbi daughter of Tzur should complete it.” Another explanation: He went to avenge Joseph, his mother’s ancestor, as it says: “The Medanites sold Joseph to Egypt.” 17 And from where do we know that Pinechas’ mother descended from Joseph? For it says: “Eleazar son of Aaron married one of the daughters of Puti’el (פּוּטִיאֵל)” 18i.e., from the descendants of Jethro who had fattened (פִּטֵּם) calves for idol worship, and from the descendants of Joseph who scorned (פִּטְפֵּט) his evil inclination. Another explanation: Pinechas went because he was the priest anointed for war.   אֹתָם וְאֶת־פִּינְחָס.  מַגִּיד שֶׁהָיָה פִינְחָס שָׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם (ספרי); וּמִפְּנֵי מָה הָלַךְ פִּינְחָס וְלֹא הָלַךְ אֶלְעָזָר? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה, שֶׁהָרַג כָּזְבִּי בַת צוּר, יִגְמֹר; דָּבָר אַחֵר — שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ" (בראשית ל"ז); וּמִנַּיִן שֶׁהָיְתָה אִמּוֹ שֶׁל פִּינְחָס מִשֶּׁל יוֹסֵף? שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל" (שמות ו') — מִזֶּרַע יִתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וּמִזֶּרַע יוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ (סוטה מ"ג); דָּבָר אַחֵר — שֶׁהָיָה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה (שם):
וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ - With the sacred utensils. This refers to the ark and the Forehead-plate. This was with them because Balaam was with the Midianites and, through sorcery, he made the kings of Midian fly and he also flew along with them, and Pinechas in response displayed the Forehead-plate upon which the Holy Name was engraved, and they fell. It therefore says: עַל חַלְלֵיהֶםupon their slain” 19 regarding the kings of Midian, indicating that they fell from the air upon the slain. Similarly, regarding Balaam it says: אֶל חַלְלֵיהֶם “over their slain,” in the Book of Joshua. 20   וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ.  זֶה הָאָרוֹן וְהַצִּיץ, שֶׁהָיָה בִּלְעָם עִמָּהֶם וּמַפְרִיחַ מַלְכֵי מִדְיָן בִּכְשָׁפִים וְהוּא עַצְמוֹ פוֹרֵחַ עִמָּהֶם, הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַצִּיץ שֶׁהַשֵּׁם חָקוּק בּוֹ וְהֵם נוֹפְלִים, לְכָךְ נֶאֱמַר "עַל חַלְלֵיהֶם" בְּמַלְכֵי מִדְיָן — שֶׁנּוֹפְלִים עַל הַחֲלָלִים מִן הָאֲוִיר, וְכֵן בְּבִלְעָם כָּתוּב "עַל חַלְלֵיהֶם" בְּסֵ' יְהוֹשֻׁעַ (תנחומא):
בְּיָדֽוֹ - (lit.) In his hand - means: in his possession. Similarly we find: וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ “taking all his land (lit.) from his hand.” 21   בְּיָדֽוֹ.  בִּרְשׁוּתוֹ, וְכֵן (במדבר כ"א) "וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ" (ספרי):
7They mounted an attack against Midian, as God had commanded Moses, and they killed every adult male.   זוַיִּצְבְּאוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶׁ֑ה וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל־זָכָֽר:
8They killed the Midianite kings upon their slain—Evi, Rekem, Tzur, Chur, and Reva, the five kings of Midian. They slew Balaam son of Be’or by the sword.   חוְאֶת־מַלְכֵ֨י מִדְיָ֜ן הָֽרְג֣וּ עַל־חַלְלֵיהֶ֗ם אֶת־אֱוִ֤י וְאֶת־רֶ֨קֶם֙ וְאֶת־צ֤וּר וְאֶת־חוּר֙ וְאֶת־רֶ֔בַע חֲמֵ֖שֶׁת מַלְכֵ֣י מִדְיָ֑ן וְאֵת֙ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֔וֹר הָֽרְג֖וּ בֶּחָֽרֶב:
חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן - The five kings of Midian. Do I not see that Scripture has enumerated five? Why, then, does it need to say חֲמֵשֶׁת “five”? It only is to teach you that they all equally conspired against Israel, and therefore they all were punished alike. Balaam had gone to Midian to collect his fee for the 24,000 Israelites that fell as a result of his scheme. He went forth from Midian to meet Israel and deter them with bad advice. He said to them: “When you were 600,000 you were unable to overcome them, and now with 12,000 you come to do battle with them?!” They then repaid him in full and did not deprive him of his due desserts.   חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן.  וְכִי אֵינִי רוֹאֶה שֶׁחֲמִשָּׁה מָנָה הַכָּתוּב? לָמָּה הֻזְקַק לוֹמַר חֲמֵשֶׁת? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁשָּׁווּ כֻלָּם בָּעֵצָה וְהֻשְׁווּ כֻלָּם בַּפֻּרְעָנוּת (שם); בִּלְעָם הָלַךְ שָׁם לִטֹּל שְׂכַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁהִפִּיל מִיִּשְׂרָאֵל בַּעֲצָתוֹ, וְיָצָא מִמִּדְיָן לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וּמַשִּׂיאָן עֵצָה רָעָה — אָמַר לָהֶם אִם כְּשֶׁהֱיִיתֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא לֹא יְכָלְתֶּם לָהֶם, וְעַכְשָׁיו בְּי"ב אֶלֶף אַתֶּם בָּאִים לְהִלָּחֵם? — נָתְנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם וְלֹא קִפְּחוּהוּ (ספרי):
בֶּחָֽרֶב - By the sword. He had come against Israel by exchanging his skill for their skill, for they are only helped by the power of their mouths, through prayer and request, and he came and usurped their skill by cursing them with his mouth; they in turn came against him and exchanged their skill for the skill of the nations, who attack with the sword, as it says: “You will live by your sword.” 22   בֶּחָֽרֶב.  הוּא בָא עַל יִשְׂרָאֵל וְהֶחֱלִיף אֻמָּנוּתוֹ בְּאֻמָּנוּתָם, שֶׁאֵין נוֹצְחִים אֶלָּא בְּפִיהֶם וְעַל יְדֵי תְפִלָּה וּבַקָּשָׁה, וּבָא הוּא וְתָפַשׂ אֻמָּנוּתָם לְקַלְּלָם בְּפִיו, אַף הֵם בָּאוּ עָלָיו וְהֶחֱלִיפוּ אֻמָּנוּתָם בְּאֻמָּנוּת הָאֻמּוֹת שֶׁבָּאִין בַּחֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כ"ז):
9The Israelites took the Midianite women and their small children captive, and they plundered all their beasts, livestock, and all their possessions.   טוַיִּשְׁבּ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־נְשֵׁ֥י מִדְיָ֖ן וְאֶת־טַפָּ֑ם וְאֵ֨ת כָּל־בְּהֶמְתָּ֧ם וְאֶת־כָּל־מִקְנֵהֶ֛ם וְאֶת־כָּל־חֵילָ֖ם בָּזָֽזוּ:
10They set fire to all their residential cities and their castles.   יוְאֵ֤ת כָּל־עָֽרֵיהֶם֙ בְּמ֣וֹשְׁבֹתָ֔ם וְאֵ֖ת כָּל־טִֽירֹתָ֑ם שָֽׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ:
טִֽירֹתָם - i.e., the place of their palaces, i.e., the dwelling of the priests versed in their laws. Another explanation: this denotes the seat of their nobility, just as סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים “the rulers of the Philistines” 23 translates as טוּרְנֵי פְלִשְׁתָּאֵי.   טִֽירֹתָם.  מְקוֹם נוֹטִירִין שֶׁלָּהֶם, שֶׁהוּא לְשׁוֹן מוֹשַׁב כּוּמָרִים יוֹדְעֵי חֻקֵּיהֶם; דָּבָר אַחֵר — לְשׁוֹן מוֹשַׁב שָׂרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁמְּתֻרְגָּם "סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים" (שמואל א ו') — טוּרְנֵי פְלִשְׁתָּאֵי:
11They took all the booty and all the plunder of man and beast   יאוַיִּקְחוּ֙ אֶת־כָּל־הַשָּׁלָ֔ל וְאֵ֖ת כָּל־הַמַּלְק֑וֹחַ בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:
וַיִּקְחוּ אֶת־כָּל־הַשָּׁלָל וגו' - They took all the booty… This tells us that they were upright and righteous, and were not suspect of stealing by misappropriating the booty without permission, for it says: אֶת כָּל הַשָּׁלָלall the booty”; and about them it says in the Writings: “Your teeth are like a flock of ewes…,” 24 i.e., even the soldiers among you are all righteous.   וַיִּקְחוּ אֶת־כָּל־הַשָּׁלָל וגו'.  מַגִּיד שֶׁהָיוּ כְשֵׁרִים וְצַדִּיקִים, וְלֹא נֶחְשְׁדוּ עַל הַגֶּזֶּל לִשְׁלֹחַ יָד בַּבִּזָּה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר את כל השלל וגו', וַעֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה "שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים" וְגוֹ' (שיר השירים ו׳:ו׳) — אַף אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה שֶׁבָּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים:
שלל - Booty - is movable objects of clothing and jewelry.   שלל.  הֵן מִטַּלְטְלִין שֶׁל מַלְבּוּשׁ וְתַכְשִׁיטִין:
בז - Spoil 25 - is the booty of movable objects that are not jewelry.   בז.  הוּא בִזַּת מִטַּלְטְלִין שֶׁאֵינָם תַּכְשִׁיט:
מלקוח - Plunder - refers to humans and animals. And where שְׁבִי is stated in conjunction with מַלְקוֹחַ, 25 שְׁבִי refers to humans and מַלְקוֹחַ to animals.   מלקוח.  אָדָם וּבְהֵמָה, וּבְמָקוֹם שֶׁכָּתוּב שְׁבִי אֵצֶל מַלְקוֹחַ, שְׁבִי בָאָדָם וּמַלְקוֹחַ בַּבְּהֵמָה:
12and brought it all—the captives, the plunder, and the booty—to Moses and to Eleazar the priest and to the entire community of Israel in the camp, in the plains of Moab by the Jordan River, opposite Jericho.   יבוַיָּבִ֡אוּ אֶל־משֶׁה֩ וְאֶל־אֶלְעָזָ֨ר הַכֹּהֵ֜ן וְאֶל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת־הַשְּׁבִ֧י וְאֶת־הַמַּלְק֛וֹחַ וְאֶת־הַשָּׁלָ֖ל אֶל־הַמַּֽחֲנֶ֑ה אֶל־עַרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב אֲשֶׁ֖ר עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ:

Second Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 31

13Moses, Eleazar the priest, and all the princes of the community went out to meet them, outside the camp.   יגוַיֵּ֨צְא֜וּ משֶׁ֨ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן וְכָל־נְשִׂיאֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה לִקְרָאתָ֑ם אֶל־מִח֖וּץ לַמַּֽחֲנֶֽה:
וַיֵּצְאוּ משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן - Moses and Eleazar the priest went out - since they saw Israelite youths going out to grab some of the spoils.   וַיֵּצְאוּ משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן.  לְפִי שֶׁרָאוּ אֶת נַעֲרֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים לַחֲטֹף מִן הַבִּזָּה (ספרי):
14Moses became angry with the officers of the army—the commanders of thousands and the commanders of hundreds—who had returned from the campaign of war.   ידוַיִּקְצֹ֣ף משֶׁ֔ה עַ֖ל פְּקוּדֵ֣י הֶחָ֑יִל שָׂרֵ֤י הָֽאֲלָפִים֙ וְשָׂרֵ֣י הַמֵּא֔וֹת הַבָּאִ֖ים מִצְּבָ֥א הַמִּלְחָמָֽה:
וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל - Moses became angry with the officers of the army - i.e., those who were in charge of the army. This teaches you that every offense by a generation is attributed to its leaders, for they have the ability to object.   וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל.  מְמֻנִּים עַל הַחַיִל, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל סִרְחוֹן הַדּוֹר תָּלוּי בַּגְּדוֹלִים שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיָדָם לִמְחוֹת (שם):
15Moses said to them, “Did you let all the females live?   טווַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם משֶׁ֑ה הַֽחִיִּיתֶ֖ם כָּל־נְקֵבָֽה:
16They are the same ones who were involved with the Israelites on Balaam’s advice to betray God in the incident of Pe’or, resulting in a plague among the community of God.   טזהֵ֣ן הֵ֜נָּה הָי֨וּ לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בִּדְבַ֣ר בִּלְעָ֔ם לִמְסָר־מַ֥עַל בַּֽיהֹוָ֖ה עַל־דְּבַ֣ר פְּע֑וֹר וַתְּהִ֥י הַמַּגֵּפָ֖ה בַּֽעֲדַ֥ת יְהֹוָֽה:
הֵן הֵנָּה - They are the same ones. This tells us that they could recognize them: This woman is the one with whom so-and-so sinned.   הֵן הֵנָּה.  מַגִּיד שֶׁהָיוּ מַכִּירִים אוֹתָן — זוֹ הִיא שֶׁנִּכְשַׁל פְּלוֹנִי בָהּ (ילקוט שמעוני תשפ"ה):
בִּדְבַר בִּלְעָם - On Balaam’s (lit.) word. He told the Moabites: “Even if you gather all the multitudes of the world you cannot overcome them. Are you greater than the Egyptians, who had 600 choice chariots? Come, and I will give you advice: The God of these people abhors immorality…,” as stated in Chapter Chelek 1 and in Sifrei.   בִּדְבַר בִּלְעָם.  אָמַר לָהֶם אֲפִלּוּ אַתֶּם מַכְנִיסִין כָּל הֲמוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם, שֶׁמָּא מְרֻבִּים אַתֶּם מִן הַמִּצְרִיִּים שֶׁהָיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר? בֹּאוּ וְאַשִּׂיאֲכֶם עֵצָה, אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא וְכוּ' כִּדְאִיתָא בְחֵלֶק (דף ק"ו) וּבְסִפְרֵי:
17So now kill every male child, and you must kill every woman who is old enough to have carnal relations with a man.   יזוְעַתָּ֕ה הִרְג֥וּ כָל־זָכָ֖ר בַּטָּ֑ף וְכָל־אִשָּׁ֗ה יֹדַ֥עַת אִ֛ישׁ לְמִשְׁכַּ֥ב זָכָ֖ר הֲרֹֽגוּ:
וְכָל־אִשָּׁה יֹדַעַת אישׁ - And every woman who (lit.) knows a man - i.e., who is able to have carnal relations, even if she never had relations. They had the women pass in front of the Forehead-plate, and the faces of those capable of carnal relations turned green.   וְכָל־אִשָּׁה יֹדַעַת אישׁ.  רְאוּיָה לִבָּעֵל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, וְלִפְנֵי הַצִּיץ הֶעֱבִירוּם, וְהָרְאוּיָה לִבָּעֵל פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת (יבמות ס'):
הִרְגוּ - Kill. Why did the verse repeat this word? To pause the sentence. This is the opinion of Rabbi Yishmael. For had I read only: “kill every male child, and every woman who is old enough to have carnal relations with a man, and all the young girls…keep alive…,” I do not know if it means to kill every woman capable of relations together with the males, or to keep them alive with the young girls. It therefore says again: הֲרֹגוּ “kill.”   הִרְגוּ.  לָמָּה חָזַר וְאָמַר? לְהַפְסִיק הָעִנְיָן, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שֶׁאִם אֲנִי קוֹרֵא הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים וְגוֹ', אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַהֲרֹג עִם הַזְּכָרִים אוֹ לְהַחֲיוֹת עִם הַטַּף, לְכָךְ נֶאֱמַר הֲרֹגוּ:
18But you may keep alive all the young girls who are not old enough to have carnal relations with a man, for yourselves.   יחוְכֹל֙ הַטַּ֣ף בַּנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָֽדְע֖וּ מִשְׁכַּ֣ב זָכָ֑ר הַֽחֲי֖וּ לָכֶֽם:
19And as for you, encamp outside the camp for seven days; whoever killed a person or who touched a corpse must purify himself on the third and seventh day, both you and your captives.   יטוְאַתֶּ֗ם חֲנ֛וּ מִח֥וּץ לַמַּֽחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כֹּל֩ הֹרֵ֨ג נֶ֜פֶשׁ וְכֹ֣ל | נֹגֵ֣עַ בֶּֽחָלָ֗ל תִּתְחַטְּא֞וּ בַּיּ֤וֹם הַשְּׁלִישִׁי֙ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י אַתֶּ֖ם וּשְׁבִיכֶֽם:
מִחוּץ לַמַּֽחֲנֶה - Outside the camp - i.e., that they not enter the Courtyard.   מִחוּץ לַמַּֽחֲנֶה.  שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָעֲזָרָה:
כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ - Whoever killed a person. Rabbi Meir says: Scripture speaks of one who killed with an instrument that can contract ritual defilement, and Scripture here teaches you that the object ritually defiles a person touching it through its direct contact with the corpse, just as if he were touching the corpse itself. Or perhaps this applies even if one threw an arrow at someone and killed him? Scripture therefore states: “or who touched a corpse.” It compares one who kills to one who touches. Just as one who touches a corpse becomes ritually defiled only through direct contact, so, too, one who kills becomes ritually defiled only through direct contact with the corpse.   כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ.  רַ' מֵאִיר אוֹמֵר בְּהוֹרֵג בְּדָבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְלִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁהַכְּלִי מְטַמֵּא אָדָם בְּחִבּוּרֵי הַמֵּת כְּאִלּוּ נוֹגֵעַ בַּמֵּת עַצְמוֹ, אוֹ יָכוֹל אֲפִלּוּ זָרַק בּוֹ חֵץ וַהֲרָגוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר וכל נגע בחלל, הִקִּישׁ הוֹרֵג לְנוֹגֵעַ, מַה נּוֹגֵעַ עַל יְדֵי חִבּוּרוֹ, אַף הוֹרֵג עַל יְדֵי חִבּוּרוֹ (ספרי במדבר י"ט):
תִּתְחַטְּאוּ - Must purify himself - with dashing water mixed with ashes of the red cow, as is the law of any other person ritually defiled through a corpse; for even according to the opinion that the graves of gentiles do not impart ritual defilement to those in the same covered area – as it says: “And you are my flock, the flock of my pasture, you are a man (אָדָם),” 2 implying: you are called אָדָם in this respect but gentiles are not called אָדָםthis opinion agrees that gentile corpses impart ritual defilement through touching or carrying them, for אָדָם is stated only regarding ritual defilement in a covered area, as it says: “If a person (אָדָם) dies in a tent.” 3   תִּתְחַטְּאוּ.  בְּמֵי נִדָּה כְּדִין שְׁאָר טְמֵאֵי מֵתִים, שֶׁאַף לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים קִבְרֵי גוֹיִם אֵינָם מְטַמְּאִין בָּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ל"ד) "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם" — אַתֶּם קְרוּיִם אָדָם — מוֹדֶה הוּא שֶׁהַגּוֹיִם מְטַמְּאִים בְּמַגַּע וּבְמַשָּׂא, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אָדָם אֶלָּא אֵצֶל טֻמְאַת אָהֳלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (במדבר י"ט):
אַתֶּם וּשְׁבִיכֶֽם - You and your captives. The intent is not to imply that gentiles can contract ritual defilement and require dashing to be rid of it, but that just as you are members of the Covenant, so, too, your captives, when they enter the Covenant and subsequently become ritually defiled, require dashing to be rid of the defilement.   אַתֶּם וּשְׁבִיכֶֽם.  לֹא שֶׁהַגּוֹיִם מְקַבְּלִין טֻמְאָה וּצְרִיכִין הַזָּאָה, אֶלָּא מָה אַתֶּם בְּנֵי בְרִית, אַף שְׁבִיכֶם כְּשֶׁיָּבֹאוּ לַבְּרִית וְיִטָּמְאוּ, צְרִיכִין הַזָּאָה (ספרי):
20All garments, leather articles, any article made out of goats, and every wooden article must undergo purification.”   כוְכָל־בֶּ֧גֶד וְכָל־כְּלִי־ע֛וֹר וְכָל־מַֽעֲשֵׂ֥ה עִזִּ֖ים וְכָל־כְּלִי־עֵ֑ץ תִּתְחַטָּֽאוּ:
וְכָל־מַֽעֲשֵׂה עִזִּים - Any article made from goats. This includes objects made from their horns, hooves, and bones.   וְכָל־מַֽעֲשֵׂה עִזִּים.  לְהָבִיא כְלֵי הַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם וְהָעֲצָמוֹת (חולין כ"ה):
21Eleazar the priest said to the soldiers returning from battle, “This is the rule of the Torah that God commanded Moses.   כאוַיֹּ֨אמֶר אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י הַצָּבָ֔א הַבָּאִ֖ים לַמִּלְחָמָ֑ה זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה:
וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וגו' - Eleazar the priest said… Since Moses became angry, he came to err, that he overlooked the laws of purging gentile utensils of forbidden food they absorbed. And so you find on the eighth day of inauguration of the Tabernacle: “he became angry with Eleazar and Itamar” 4since he got angry, he came to err. And so, too, when Moses said: “Now listen, you rebels” and then “struck the rock,” 5 through his anger he made an error.   וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וגו'.  לְפִי שֶׁבָּא מֹשֶׁה לִכְלַל כַּעַס בָּא לִכְלַל טָעוּת, שֶׁנִּתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ הִלְכוֹת גִּעוּלֵי גּוֹיִם, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַשְּׁמִינִי לַמִּלּוּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר" (ויקרא י') — בָּא לִכְלַל כַּעַס בָּא לִכְלַל טָעוּת, וְכֵן בְּשִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים (במדבר כ') "וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע" — עַל יְדֵי הַכַּעַס טָעָה (ספרי; פסחים ס"ו):
אֲשֶׁר־צִוָּה ה' וגו' - That God commanded… He ascribed the instruction to his teacher.   אֲשֶׁר־צִוָּה ה' וגו'.  תָּלָה הַהוֹרָאָה בְּרַבּוֹ (עי' ספרי):
22But as for the gold, the silver, the copper, the iron, the tin, and the lead,   כבאַ֥ךְ אֶת־הַזָּהָ֖ב וְאֶת־הַכָּ֑סֶף אֶת־הַנְּח֨שֶׁת֙ אֶת־הַבַּרְזֶ֔ל אֶת־הַבְּדִ֖יל וְאֶת־הָֽעֹפָֽרֶת:
אַךְ אֶת־הַזָּהָב וגו' - (lit.) Only the gold…. i.e., although Moses has warned you only about the laws of ritual defilement, you must still be warned about the laws of purging. אַךְ is a limiting term, i.e., you are restricted from using gentile vessels, even after they are rid of the ritual defilement incurred through a corpse, until they are cleansed of absorbed traces of forbidden carcass flesh. But our rabbis explained אַךְ אֶת הַזָּהָב “only the gold” as indicating that one must remove its rust before purging, and that is implied by the expression אַךְ – that no interposing rust should be there, but only the pure metal, as is.   אַךְ אֶת־הַזָּהָב וגו'.  אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְהִיר לָכֶם מֹשֶׁה אֶלָּא עַל הִלְכוֹת טֻמְאָה, עוֹד יֵשׁ לְהַזְהִיר לָכֶם עַל הִלְכוֹת גִּעוּל, וְ"אַךְ" לְשׁוֹן מִעוּט, כְּלוֹמַר מְמֻעָטִין אַתֶּם מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֵּלִים אֲפִלּוּ לְאַחַר טָהֲרָתָן מִטֻּמְאַת הַמֵּת עַד שֶׁיִּטְהֲרוּ מִבְּלִיעַת אִסּוּר נְבֵלוֹת; וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, אך את הזהב לוֹמַר, שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲבִיר חֲלוּדָה שֶׁלּוֹ קֹדֶם שֶׁיַּגְעִילֶנּוּ, וְזֶהוּ לְשׁוֹן אך, שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲלוּדָה אַךְ הַמַּתֶּכֶת יִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁהוּא:
23whatever is used in fire, you must pass through fire, and then it will be purged. But it must be purified with dashing water. Whatever is not used in fire you must immerse in water.   כגכָּל־דָּבָ֞ר אֲשֶׁר־יָבֹ֣א בָאֵ֗שׁ תַּֽעֲבִ֤ירוּ בָאֵשׁ֙ וְטָהֵ֔ר אַ֕ךְ בְּמֵ֥י נִדָּ֖ה יִתְחַטָּ֑א וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָבֹ֛א בָּאֵ֖שׁ תַּֽעֲבִ֥ירוּ בַמָּֽיִם:
כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר־יָבֹא בָאֵשׁ - Whatever (lit.) enters fire - i.e., to cook anything in it.   כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר־יָבֹא בָאֵשׁ.  לְבַשֵּׁל בּוֹ כְּלוּם:
תַּֽעֲבִירוּ בָאֵשׁ - You must pass through fire - i.e., its purging is done the same way it is used: that which is used with hot water is purged with hot water, and that which is used for roasting, such as a spit or a grill, must be heated with fire until white-hot.   תַּֽעֲבִירוּ בָאֵשׁ.  כְּדֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ הַגְעָלָתוֹ — מִי שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי חַמִּין יַגְעִילֶנּוּ בְחַמִּין, וּמִי שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי צְלִי, כְּגוֹן הַשְּׁפוּד וְהָאַסְכְּלָה, יְלַבְּנוֹ בָּאוּר (עבודה זרה ע"ד):
אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא - But it must be purified with dashing water. According to its contextual sense, this purification is to rid it of ritual defilement caused by contact with a corpse; i.e., he told them: the vessels require purging to cleanse them from absorbed forbidden food, and purification to rid them of ritual defilement. However, in addition, our rabbis derived from here that metal utensils require immersion in a mikveh, even if brand new, to make them fit for Jewish use after having been susceptible to absorbing forbidden foods; and the term מֵי נִדָּה stated here they expounded as referring to the minimal amount water suitable for a menstruant to immerse herself in. And how much is that? 40 seah.   אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא.  לְפִי פְשׁוּטוֹ חִטּוּי זֶה לְטַהֲרוֹ מִטֻּמְאַת מֵת, אָמַר לָהֶם צְרִיכִין הַכֵּלִים גִּעוּל לְטַהֲרָם מִן הָאִסּוּר וְחִטּוּי לְטַהֲרָן מִן הַטֻּמְאָה; וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מִכָּאן שֶׁאַף לְהַכְשִׁירָן מִן הָאִסּוּר הִטְעִין טְבִילָה לִכְלֵי מַתָּכוֹת, וּמֵי נִדָּה הַכְּתוּבִין כָּאן דָּרְשׁוּ מַיִם הָרְאוּיִם לִטְבֹּל בָּהֶם נִדָּה, וְכַמָּה הֵם? אַרְבָּעִים סְאָה (שם ע"ה):
וְכֹל אֲשֶׁר־לֹֽא־יָבֹא בָאֵשׁ - Whatever (lit.) does not enter fire - i.e., anything that is not used with fire, such as cups and jars, which are used with cold substances, and thus do not absorb forbidden food.   וְכֹל אֲשֶׁר־לֹֽא־יָבֹא בָאֵשׁ.  כָּל דָּבָר שֶׁאֵין תַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי הָאוּר, כְּגוֹן כּוֹסוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת שֶׁתַּשְׁמִישָׁן בְּצוֹנֵן וְלֹא בָלְעוּ אִסּוּר:
תַּֽעֲבִירוּ בַמָּֽיִם - You must immerse in water - i.e., it is sufficient just to immerse them. This applies only to metal utensils.   תַּֽעֲבִירוּ בַמָּֽיִם.  מַטְבִּילָן וְדַיּוֹ, וְדַוְקָא כְלֵי מַתָּכוֹת:
24You must immerse your garments on the seventh day and thus become ritually pure; afterwards, you may enter the camp.”   כדוְכִבַּסְתֶּ֧ם בִּגְדֵיכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י וּטְהַרְתֶּ֑ם וְאַחַ֖ר תָּבֹ֥אוּ אֶל־הַמַּֽחֲנֶֽה:
אֶל־הַמַּֽחֲנֶֽה - The camp - i.e., to the Camp of the Divine Presence, for one who contracted ritual defilement through a corpse need not be banished from the Levite camp or the Israelite camp.   אֶל־הַמַּֽחֲנֶֽה.  לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה, שֶׁאֵין טְמֵא מֵת טָעוּן שִׁלּוּחַ מִמַּחֲנֵה לְוִיָּה וּמִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל:
25God spoke to Moses, saying,   כהוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
26“Take a count of the plunder of the captive people and animals, you, together with Eleazar the priest and the heads of the paternal houses of the community.   כושָׂ֗א אֵ֣ת רֹ֤אשׁ מַלְק֨וֹחַ֙ הַשְּׁבִ֔י בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה אַתָּה֙ וְאֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְרָאשֵׁ֖י אֲב֥וֹת הָֽעֵדָֽה:
שָׂא אֵת רֹאשׁ - means: obtain the total number.   שָׂא אֵת רֹאשׁ.  קַח אֶת הַחֶשְׁבּוֹן:
27And you must divide the plunder equally between the warriors who went out to battle and the entire community.   כזוְחָצִ֨יתָ֙ אֶת־הַמַּלְק֔וֹחַ בֵּ֚ין תֹּֽפְשֵׂ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה הַיֹּֽצְאִ֖ים לַצָּבָ֑א וּבֵ֖ין כָּל־הָֽעֵדָֽה:
וְחָצִיתָ אֶת־הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּֽפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה וגו' - And you must divide the plunder equally between the warriors…. i.e., half to these and half to those.   וְחָצִיתָ אֶת־הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּֽפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה וגו'.  חֶצְיוֹ לָאֵלּוּ וְחֶצְיוֹ לָאֵלּוּ:
28And you must levy a tax for God from the soldiers who went out to battle: 1/500 of the people, the cattle, the donkeys, and the flock.   כחוַֽהֲרֵֽמֹתָ֨ מֶ֜כֶס לַֽיהֹוָ֗ה מֵאֵ֞ת אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַיֹּֽצְאִ֣ים לַצָּבָ֔א אֶחָ֣ד נֶ֔פֶשׁ מֵֽחֲמֵ֖שׁ הַמֵּא֑וֹת מִן־הָֽאָדָם֙ וּמִן־הַבָּקָ֔ר וּמִן־הַֽחֲמֹרִ֖ים וּמִן־הַצֹּֽאן:
29Take this tax from their half and give it to Eleazar the priest as a gift to God.   כטמִמַּֽחֲצִיתָ֖ם תִּקָּ֑חוּ וְנָֽתַתָּ֛ה לְאֶלְעָזָ֥ר הַכֹּהֵ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהֹוָֽה:
30From the half belonging to the Israelites, you must take 1/50 of the people, the cattle, the donkeys, the flock, and all animals, and you must give them to the Levites, the keepers of the charge of the Tabernacle of God.”   לוּמִמַּֽחֲצִ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל תִּקַּ֣ח | אֶחָ֣ד | אָחֻ֣ז מִן־הַֽחֲמִשִּׁ֗ים מִן־הָֽאָדָ֧ם מִן־הַבָּקָ֛ר מִן־הַֽחֲמֹרִ֥ים וּמִן־הַצֹּ֖אן מִכָּל־הַבְּהֵמָ֑ה וְנָֽתַתָּ֤ה אֹתָם֙ לַֽלְוִיִּ֔ם שֹֽׁמְרֵ֕י מִשְׁמֶ֖רֶת מִשְׁכַּ֥ן יְהֹוָֽה:
31Moses and Eleazar the priest did as God had commanded Moses.   לאוַיַּ֣עַשׂ משֶׁ֔ה וְאֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה:
32The plunder, which was in addition to the spoils that the army had pillaged, consisted of 675,000 sheep and goats,   לבוַֽיְהִי֙ הַמַּלְק֔וֹחַ יֶ֣תֶר הַבָּ֔ז אֲשֶׁ֥ר בָּֽזְז֖וּ עַ֣ם הַצָּבָ֑א צֹ֗אן שֵֽׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֛לֶף וְשִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִֽים:
וַֽיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז - The plunder, which was in addition to the spoils. Since they were not commanded to levy a tax from movable objects but only from the living plunder, Scripture uses this wording: “The plunder” that was subject to division and taxation, in addition to the spoils (בַּז) of movable objects “that the army had pillaged,” each man for himself, not subject to division – “the number of sheep.”   וַֽיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז.  לְפִי שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ לְהָרִים מֶכֶס מִן הַמִּטַּלְטְלִין אֶלָּא מִן הַמַּלְקוֹחַ, כָּתַב אֶת הַלָּשׁוֹן הַזֶּה ויהי המלקוח, שֶׁבָּא לִכְלַל חֲלֻקָּה וְלִכְלַל מֶכֶס, שֶׁהָיָה עוֹדֵף עַל בַּז הַמִּטַּלְטְלִין אשר בזזו עם הצבא איש לו וְלֹא בָא לִכְלַל חֲלֻקָּה — מִסְפַּר הַצֹּאן וְגוֹ':
3372,000 cattle,   לגוּבָקָ֕ר שְׁנַ֥יִם וְשִׁבְעִ֖ים אָֽלֶף:
34and 61,000 donkeys.   לדוַֽחֲמֹרִ֕ים אֶחָ֥ד וְשִׁשִּׁ֖ים אָֽלֶף:
35As for the people—the women who were not old enough to have carnal relations with a man—they were 32,000.   להוְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם מִן־הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָֽדְע֖וּ מִשְׁכַּ֣ב זָכָ֑ר כָּל־נֶ֕פֶשׁ שְׁנַ֥יִם וּשְׁלשִׁ֖ים אָֽלֶף:
36Regarding the half that was the portion of those who went out to battle: the number of sheep and goats was 337,500   לווַתְּהִי֙ הַמֶּֽחֱצָ֔ה חֵ֕לֶק הַיֹּֽצְאִ֖ים בַּצָּבָ֑א מִסְפַּ֣ר הַצֹּ֗אן שְׁלֽשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ וּשְׁלשִׁ֣ים אֶ֔לֶף וְשִׁבְעַ֥ת אֲלָפִ֖ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
37and the tax to God from the sheep and goats was 675;   לזוַיְהִ֛י הַמֶּ֥כֶס לַֽיהֹוָ֖ה מִן־הַצֹּ֑אן שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת חָמֵ֥שׁ וְשִׁבְעִֽים:
3836,000 cattle, of which the tax to God was 72;   לחוְהַ֨בָּקָ֔ר שִׁשָּׁ֥ה וּשְׁלשִׁ֖ים אָ֑לֶף וּמִכְסָ֥ם לַֽיהֹוָ֖ה שְׁנַ֥יִם וְשִׁבְעִֽים:
3930,500 donkeys, of which the tax to God was 61;   לטוַֽחֲמֹרִ֕ים שְׁלשִׁ֥ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֣שׁ מֵא֑וֹת וּמִכְסָ֥ם לַֽיהֹוָ֖ה אֶחָ֥ד וְשִׁשִּֽׁים:
4016,000 people, of which the tax to God was 32 people.   מוְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אָ֑לֶף וּמִכְסָם֙ לַֽיהֹוָ֔ה שְׁנַ֥יִם וּשְׁלשִׁ֖ים נָֽפֶשׁ:
41Moses gave the tax, which was a gift to God, to Eleazar the priest, as God had commanded Moses.   מאוַיִּתֵּ֣ן משֶׁ֗ה אֶת־מֶ֨כֶס֙ תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה לְאֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה:
42From the half allotted to the Israelites, which Moses had apportioned from the men who had gone into the army,   מבוּמִמַּֽחֲצִ֖ית בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ חָצָ֣ה משֶׁ֔ה מִן־הָֽאֲנָשִׁ֖ים הַצֹּֽבְאִֽים:
וּמִמַּֽחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָצָה משֶׁה - From the half allotted to the Israelites, which Moses had apportioned - for the community and taken for them “from the men who had gone into the army.” –   וּמִמַּֽחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָצָה משֶׁה.  לָעֵדָה, וְהוֹצִיאָהּ לָהֶם מן האנשים הצבאים:
43the community’s half was 337,500 sheep and goats,   מגוַתְּהִ֛י מֶֽחֱצַ֥ת הָֽעֵדָ֖ה מִן־הַצֹּ֑אן שְׁלֽשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ וּשְׁלשִׁ֣ים אֶ֔לֶף שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִ֖ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
וַתְּהִי מֶֽחֱצַת הָֽעֵדָה - The community’s half was - i.e., it remained such an amount, as no change had occurred in the interim – “Moses took….”   וַתְּהִי מֶֽחֱצַת הָֽעֵדָה.  כָּךְ וְכָךְ:
4436,000 cattle,   מדוּבָקָ֕ר שִׁשָּׁ֥ה וּשְׁלשִׁ֖ים אָֽלֶף:
4530,500 donkeys,   מהוַֽחֲמֹרִ֕ים שְׁלשִׁ֥ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
46and 16,000 people.   מווְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אָֽלֶף:
47Moses took 1/50 of the Israelites’ half, the people and the animals, and gave them to the Levites, the keepers of the charge of the Tabernacle of God, as God had commanded Moses.   מזוַיִּקַּ֨ח משֶׁ֜ה מִמַּֽחֲצִ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת־הָֽאָחֻז֙ אֶחָ֣ד מִן־הַֽחֲמִשִּׁ֔ים מִן־הָֽאָדָ֖ם וּמִן־הַבְּהֵמָ֑ה וַיִּתֵּ֨ן אֹתָ֜ם לַֽלְוִיִּ֗ם שֹֽׁמְרֵי֙ מִשְׁמֶ֨רֶת֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה:
וַיִּקַּח משֶׁה וגו' - Moses took etc.   וַיִּקַּח משֶׁה וגו'. 
48The officers appointed over the army’s thousands, the commanders of thousands and the commanders of hundreds, approached Moses.   מחוַיִּקְרְבוּ֙ אֶל־משֶׁ֔ה הַפְּקֻדִ֕ים אֲשֶׁ֖ר לְאַלְפֵ֣י הַצָּבָ֑א שָׂרֵ֥י הָֽאֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֥י הַמֵּאֽוֹת:
הַפְּקֻדִים - means here: the appointed ones.   הַפְּקֻדִים.  הַמְמֻנִּים:
49They said to Moses, “Your servants counted the soldiers who were in our charge, and not one man is missing from us.   מטוַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־משֶׁ֔ה עֲבָדֶ֣יךָ נָּֽשְׂא֗וּ אֶת־רֹ֛אשׁ אַנְשֵׁ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּיָדֵ֑נוּ וְלֹֽא־נִפְקַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ אִֽישׁ:
וְלֹֽא־נִפְקַד - means here: is not missing, and similarly, Onkelos’ translation וְלָא שְׁגָא also denotes absence in Aramaic, just as אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה “I would bear its loss” 6 is translated by Onkelos as דַּהֲוַת שָׁגְיָא מִמִּנְיָנָא “what was missing from the number”; and similarly: כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ 7 means “your seat will be missing the man who usually sits there”; and similarly: וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד 8 means: “David’s place was vacant” and nobody was sitting there.   וְלֹֽא־נִפְקַד.  לֹא נֶחְסַר, וְתַרְגּוּמוֹ "לָא שְׁגָא", אַף הוּא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִי חִסָּרוֹן, כְּמוֹ "אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה" (בראשית ל"א) תַרְגּוּמוֹ "דַּהֲוַת שָׁגְיָא מִמִּנְיָנָא", וְכֵן "כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ" (שמואל א כ') — יֶחְסַר מְקוֹם מוֹשָׁבְךָ, אִישׁ הָרָגִיל לֵישֵׁב שָׁם, וְכֵן "וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד" (שם) — נֶחְסַר מְקוֹמוֹ וְאֵין אִישׁ יוֹשֵׁב שָׁם:
50We therefore wish to bring an offering for God—any man who found a gold article, be it an anklet, a bracelet, a ring, an earring, or a chastity belt—to atone for our souls before God.”   נוַנַּקְרֵ֞ב אֶת־קָרְבַּ֣ן יְהֹוָ֗ה אִישׁ֩ אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א כְלִֽי־זָהָב֙ אֶצְעָדָ֣ה וְצָמִ֔יד טַבַּ֖עַת עָגִ֣יל וְכוּמָ֑ז לְכַפֵּ֥ר עַל־נַפְשֹׁתֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
אֶצְעָדָה - these are leg bracelets (anklets).   אֶצְעָדָה.  אֵלּוּ צְמִידִים שֶׁל רֶגֶל:
וְצָמִיד - A bracelet - of the arm.   וְצָמִיד.  שֶׁל יָד:
עָגִיל - are earrings.   עָגִיל.  נִזְמֵי אֹזֶן:
וְכוּמָז - Or a chastity belt - i.e., a mold for the area of the womb. It was brought to atone for any lustful thoughts toward the daughters of Midian.   וְכוּמָז.  דְּפוּס שֶׁל בֵּית הָרֶחֶם, לְכַפֵּר הִרְהוּר הַלֵּב שֶׁל בְּנוֹת מִדְיָן (שבת ס"ד):
51Moses and Eleazar the priest took the gold from them—all the articles that had been used.   נאוַיִּקַּ֨ח משֶׁ֜ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַזָּהָ֖ב מֵֽאִתָּ֑ם כֹּ֖ל כְּלִ֥י מַֽעֲשֶֽׂה:
52The total of the gift of gold that they dedicated to God was 16,750 shekels; this was from the commanders of the thousands and the commanders of the hundreds,   נבוַיְהִ֣י | כָּל־זְהַ֣ב הַתְּרוּמָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֵרִ֨ימוּ֙ לַֽיהֹוָ֔ה שִׁשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר אֶ֛לֶף שְׁבַע־מֵא֥וֹת וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁ֑קֶל מֵאֵת֙ שָׂרֵ֣י הָֽאֲלָפִ֔ים וּמֵאֵ֖ת שָׂרֵ֥י הַמֵּאֽוֹת:
53whereas the soldiers had seized spoils for themselves.   נגאַנְשֵׁי֙ הַצָּבָ֔א בָּֽזְז֖וּ אִ֥ישׁ לֽוֹ:
54Moses and Eleazar the priest took the gold from the commanders of the thousands and hundreds and brought it to the Tent of Meeting, as a remembrance for the Israelites before God.   נדוַיִּקַּ֨ח משֶׁ֜ה וְאֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַזָּהָ֔ב מֵאֵ֛ת שָׂרֵ֥י הָֽאֲלָפִ֖ים וְהַמֵּא֑וֹת וַיָּבִ֤אוּ אֹתוֹ֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד זִכָּר֥וֹן לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
Footnotes

Third Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 32

1The descendants of Reuben and Gad had an abundance of livestock, very numerous, and they saw the land of Ya’zer and the land of Gilead, and behold, the place was a place suitable for livestock.   אוּמִקְנֶ֣ה | רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי־גָ֖ד עָצ֣וּם מְאֹ֑ד וַיִּרְא֞וּ אֶת־אֶ֤רֶץ יַעְזֵר֙ וְאֶת־אֶ֣רֶץ גִּלְעָ֔ד וְהִנֵּ֥ה הַמָּק֖וֹם מְק֥וֹם מִקְנֶֽה:
2The descendants of Gad and the descendants of Reuben came and spoke to Moses and to Eleazar the priest and to the princes of the community, saying,   בוַיָּבֹ֥אוּ בְנֵי־גָ֖ד וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן וַיֹּֽאמְר֤וּ אֶל־משֶׁה֙ וְאֶל־אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֶל־נְשִׂיאֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה לֵאמֹֽר:
3“Atarot, Divon, Ya’zer, Nimrah, Cheshbon, El’aleh, Sevam, Nebo, and Be’on—   געֲטָר֤וֹת וְדִיבֹן֙ וְיַעְזֵ֣ר וְנִמְרָ֔ה וְחֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה וּשְׂבָ֥ם וּנְב֖וֹ וּבְעֹֽן:
עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וגו' - Atarot, Divon…. were from the land of Sichon and Og.   עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וגו'.  מֵאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג הָיוּ:
4the land that God struck down before the community of Israel, is a land suitable for livestock, and your servants possess livestock.”   דהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֤ה יְהֹוָה֙ לִפְנֵי֙ עֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֥רֶץ מִקְנֶ֖ה הִ֑וא וְלַֽעֲבָדֶ֖יךָ מִקְנֶֽה:
5They said, “If it pleases you, let this land be given to your servants as an estate; do not take us across the Jordan River.”   הוַיֹּֽאמְר֗וּ אִם־מָצָ֤אנוּ חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ יֻתַּ֞ן אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לַֽעֲבָדֶ֖יךָ לַֽאֲחֻזָּ֑ה אַל־תַּֽעֲבִרֵ֖נוּ אֶת־הַיַּרְדֵּֽן:
6Moses said to the descendants of Gad and the descendants of Reuben, “Should your brethren go to war while you stay here?   ווַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֔ה לִבְנֵי־גָ֖ד וְלִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן הַֽאַחֵיכֶ֗ם יָבֹ֨אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה:
הַֽאַחֵיכֶם - Should your brethren. This denotes a rhetorical question.   הַֽאַחֵיכֶם.  לְשׁוֹן תְּמִיהָה הוּא:
7Why do you discourage the Israelites from crossing over to the land that God has given them?   זוְלָ֣מָּה תְנִיא֔וּן (כתיב תנואון) אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֵֽעֲבֹר֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהֹוָֽה:
וְלָמָּה תניאון - Why do you discourage - i.e., prevent and dishearten them from crossing, for they will think you are afraid of crossing because of the danger of battle and the powerful towns and people.   וְלָמָּה תניאון.  תָּסִירוּ וְתַמְנִיעוּ לִבָּם מֵעֲבֹר, שֶׁיִּהְיוּ סְבוּרִים שֶׁאַתֶּם יְרֵאִים לַעֲבֹר מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה וְחֹזֶק הֶעָרִים וְהָעָם:
8This is what your fathers did when I sent them from Kadesh Barnei’a to explore the land.   חכֹּ֥ה עָשׂ֖וּ אֲבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּשָׁלְחִ֥י אֹתָ֛ם מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לִרְא֥וֹת אֶת־הָאָֽרֶץ:
מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ - From Kadesh Barne’a. Elsewhere this is called simply “Kadesh,” but this was its full name; and there were two places called Kadesh.   מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ.  כָּךְ שְׁמָהּ, וּשְׁתֵּי קָדֵשׁ הָיוּ:
9They went up to the Valley of Eshkol and saw the land, and they discouraged the Israelites from entering the land that God has given them.   טוַיַּֽעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהֹוָֽה:
10God became angry that day, and He swore, saying,   יוַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהֹוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּשָּׁבַ֖ע לֵאמֹֽר:
11‘None of the men 20 years old and over who came out of Egypt will see the land that I swore to Abraham, to Isaac, and to Jacob, for they did not follow Me wholeheartedly,   יאאִם־יִרְא֨וּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים הָֽעֹלִ֣ים מִמִּצְרַ֗יִם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה אֵ֚ת הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּלְיַֽעֲקֹ֑ב כִּ֥י לֹֽא־מִלְא֖וּ אַֽחֲרָֽי:
12except for Caleb son of Yefuneh, the Kenizite and Joshua son of Nun, for they followed God wholeheartedly.’   יבבִּלְתִּ֞י כָּלֵ֤ב בֶּן־יְפֻנֶּה֙ הַקְּנִזִּ֔י וִֽיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נ֑וּן כִּ֥י מִלְא֖וּ אַֽחֲרֵ֥י יְהֹוָֽה:
הַקְּנִזִּי - The Kenizite. He was the stepson of Kenaz, to whom the mother of Caleb bore Otni’el.   הַקְּנִזִּי.  חוֹרְגוֹ שֶׁל קְנַז הָיָה וְיָלְדָה לוֹ אִמּוֹ שֶׁל כָּלֵב אֶת עָתְנִיאֵל (סוטה י"א):
13God became angry with Israel, and He made them wander in the desert for 40 years, until the entire generation who had done evil in the eyes of God had died out.   יגוַיִּחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְנִעֵם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה עַד־תֹּם֙ כָּל־הַדּ֔וֹר הָֽעֹשֶׂ֥ה הָרָ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה:
וַיְנִעֵם - means: He made them wander, of the same root as נָע וָנָד “a perpetual wanderer.” 1   וַיְנִעֵם.  וַיְטַלְטְלֵם, מִן "נָע וָנָד" (בראשית ד):
14And behold, you have now risen in place of your fathers as a society of sinful people, to add to the wrathful anger of God against Israel.   ידוְהִנֵּ֣ה קַמְתֶּ֗ם תַּ֚חַת אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם תַּרְבּ֖וּת אֲנָשִׁ֣ים חַטָּאִ֑ים לִסְפּ֣וֹת ע֗וֹד עַ֛ל חֲר֥וֹן אַף־יְהֹוָ֖ה אֶל־יִשְׂרָאֵֽל:
לִסְפּוֹת - To add. A similar usage to: “add (סְפוּ) year by year,” 2 and: “add (סְפוּ) your ascent offerings…,” 3 meaning “adding.”   לִסְפּוֹת.  כְּמוֹ "סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה" (ישעיהו כ"ט), "עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ" וְגוֹ' (ירמיהו ז'), לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת:
15If you turn away from following Him, He will leave Israel in the desert again, and you will destroy this entire people.”   טוכִּ֤י תְשׁוּבֻן֙ מֵאַ֣חֲרָ֔יו וְיָסַ֣ף ע֔וֹד לְהַנִּיח֖וֹ בַּמִּדְבָּ֑ר וְשִֽׁחַתֶּ֖ם לְכָל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה:
16They approached him and said, “We will build sheepfolds for our livestock here and cities for our children.   טזוַיִּגְּשׁ֤וּ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְרֹ֥ת צֹ֛אן נִבְנֶ֥ה לְמִקְנֵ֖נוּ פֹּ֑ה וְעָרִ֖ים לְטַפֵּֽנוּ:
נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה - We will build…for our livestock here. They cared more for their possessions than their sons and daughters, for they mentioned their livestock before their young ones. So Moses said to them: “Do not do so; make that which is more important foremost, and that which is less important secondary. First build yourselves cities for your young ones, and only afterwards pens for your flock.”   נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה.  חָסִים הָיוּ עַל מָמוֹנָם יוֹתֵר מִבְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, שֶׁהִקְדִּימוּ מִקְנֵיהֶם לְטַפָּם. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה "לֹא כֵן, עֲשׂוּ הָעִקָּר עִקָּר וְהַטָּפֵל טָפֵל, בְּנוּ לָכֶם תְּחִלָּה עָרִים לְטַפְּכֶם וְאַחַר כֵּן גְּדֵרוֹת לְצֹאנְכֶם" (תנחומא):
17We will then arm ourselves quickly and serve as the front lines of the Israelites until we have brought them to their place. Our children will reside in the cities fortified against the inhabitants of the land.   יזוַֽאֲנַ֜חְנוּ נֵֽחָלֵ֣ץ חֻשִׁ֗ים לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר אִם־הֲבִֽיאֹנֻ֖ם אֶל־מְקוֹמָ֑ם וְיָשַׁ֤ב טַפֵּ֨נוּ֙ בְּעָרֵ֣י הַמִּבְצָ֔ר מִפְּנֵ֖י יֽשְׁבֵ֥י הָאָֽרֶץ:
וַֽאֲנַחְנוּ נֵֽחָלֵץ חֻשִׁים - means: We will arm ourselves swiftly, similar to: “to hurry the spoil and speed up (חָשׁ) the plunder,” 4 and “let him hurry and hasten (יָחִישָׁה).” 5   וַֽאֲנַחְנוּ נֵֽחָלֵץ חֻשִׁים.  נִזְדַּיֵּן מְהִירִים, כְּמוֹ "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" (ישעיהו ח'), "יְמַהֵר יָחִישָׁה" (שם ה'):
לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - (lit.) Ahead of the Israelites - i.e., as the heads of each of the troops, since they were strong, for about Gad it says: “he tears off the arm together with the head.” 6 Moses also stipulated to them later, in parashat Eleh HaDevarim: 7 “I commanded you at that time…all who are warriors must cross over, armed, before your brothers, the Israelites.” And at the conquest of Jericho it states: “and the armed ones went before them” 8 – referring to the tribes of Reuben and Gad, who carried out their agreement.   לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  בְּרָאשֵׁי גְּיָסוֹת, מִתּוֹךְ שֶׁגִּבּוֹרִים הָיוּ, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בְּגָד (דברים ל"ג) "וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד"; וְאַף מֹשֶׁה חָזַר וּפֵרֵשׁ לָהֶם בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים (דברים ג') "וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא וְגוֹ' חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל", וּבִירִיחוֹ כְּתִיב (יהושע ו') "וְהֶחָלוּץ עוֹבֵר (הֹלֵךְ) לִפְנֵיהֶם" — זֶה רְאוּבֵן וְגָד שֶׁקִּיְּמוּ תְנָאָם:
וְיָשַׁב טַפֵּנוּ - Our children will reside - while we are still with our brothers.   וְיָשַׁב טַפֵּנוּ.  בְּעוֹדֵנוּ אֵצֶל אַחֵינוּ:
בְּעָרֵי הַמִּבְצָר - (lit.) in the fortified cities. which we will build now.   בְּעָרֵי הַמִּבְצָר.  שֶׁנִּבְנֶה עַכְשָׁו:
18We will not return to our homes until each of the Israelites has taken possession of his inheritance.   יחלֹ֥א נָשׁ֖וּב אֶל־בָּתֵּ֑ינוּ עַ֗ד הִתְנַחֵל֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַֽחֲלָתֽוֹ:
19For we will not inherit with them in the territory extending from the far side of the Jordan River and beyond, because our inheritance has come to us east of this side of the Jordan River.”   יטכִּ֣י לֹ֤א נִנְחַל֙ אִתָּ֔ם מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּ֖ן וָהָ֑לְאָה כִּ֣י בָ֤אָה נַּֽחֲלָתֵ֨נוּ֙ אֵלֵ֔ינוּ מֵעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרָֽחָה:
מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה - From the far side of the Jordan River…. i.e., on the western side.   מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה.  בָּעֵבֶר הַמַּעֲרָבִי:
כִּי בָאָה נַּֽחֲלָתֵנוּ - Because our inheritance has come to us - i.e., we will then have already received it on the eastern side.   כִּי בָאָה נַּֽחֲלָתֵנוּ.  כְּבָר קִבַּלְנוּהָ בָּעֵבֶר הַמִּזְרָחִי:

Fourth Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 32

20Moses said to them, “If you do this thing, if you arm yourselves for battle before God,   כוַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ משֶׁ֔ה אִם־תַּֽעֲשׂ֖וּן אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה אִם־תֵּחָֽלְצ֛וּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לַמִּלְחָמָֽה:
21and all your armed men cross the Jordan River before God, until He has driven out His enemies before Him,   כאוְעָבַ֨ר לָכֶ֧ם כָּל־חָל֛וּץ אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה עַ֧ד הֽוֹרִישׁ֛וֹ אֶת־אֹֽיְבָ֖יו מִפָּנָֽיו:
22and the land will be conquered before God, afterwards you may return, and you will be freed of your obligation to God and to Israel, and this land will become your estate before God.   כבוְנִכְבְּשָׁ֨ה הָאָ֜רֶץ לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ וְאַחַ֣ר תָּשֻׁ֔בוּ וִֽהְיִיתֶ֧ם נְקִיִּ֛ם מֵֽיהֹוָ֖ה וּמִיִּשְׂרָאֵ֑ל וְ֠הָֽיְתָ֠ה הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֥את לָכֶ֛ם לַֽאֲחֻזָּ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
23But, if you do not do so, behold, you will have sinned against God, and be aware of your sin, which will catch up with you.   כגוְאִם־לֹ֤א תַֽעֲשׂוּן֙ כֵּ֔ן הִנֵּ֥ה חֲטָאתֶ֖ם לַֽיהֹוָ֑ה וּדְעוּ֙ חַטַּאתְכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּמְצָ֖א אֶתְכֶֽם:
24So build yourselves cities for your children and pens for your animals that need to be enclosed, and do as you have promised.”   כדבְּנֽוּ־לָכֶ֤ם עָרִים֙ לְטַפְּכֶ֔ם וּגְדֵרֹ֖ת לְצֹנַֽאֲכֶ֑ם וְהַיֹּצֵ֥א מִפִּיכֶ֖ם תַּֽעֲשֽׂוּ:
לְצֹנַֽאֲכֶם - For your animals that need to be enclosed. This word is from the same root as in: צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם “all sheep-enclosuring and cattle,” 1 as it does not have an א between the נ and the צ, and the א following the נ here is instead of the ה of צֹנֶה. I have learned this from the work of Rabbi Moshe HaDarshan.   לְצֹנַֽאֲכֶם.  תֵּבָה זוֹ מִגִּזְרַת "צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם" (תהלים ח') שֶׁאֵין בּוֹ אָלֶ"ף מַפְסִיק בֵּין נוּ"ן לַצָּדִ"י, וְאָלֶ"ף שֶׁבָּא כָאן אַחַר הַנּוּ"ן בִּמְקוֹם הֵ"א שֶׁל צֹנֶה הוּא; מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַ' מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לָמַדְתִּי כֵן:
וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּֽעֲשֽׂוּ - And do as you have promised - to God on High, i.e., that which you accepted upon yourselves to cross over for battle and remain until the conquest and the division of the land is complete; for Moses only asked of them: “and the land will be conquered…afterwards you may return,” 2 yet they undertook: “until each of the Israelites has taken possession.” 3 Thus they added a promise to remain for the seven years that they divided the land, and so they did.   וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּֽעֲשֽׂוּ.  לְגָבוֹהַּ, שֶׁקִּבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם לַעֲבֹר לַמִּלְחָמָה עַד כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק, שֶׁמֹּשֶׁה לֹא בִּקֵּשׁ מֵהֶם אֶלָּא "וְנִכְבְּשָׁה … וְאַחַר תָּשׁוּבוּ" וְהֵם קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם "עַד הִתְנַחֵל", הֲרֵי הוֹסִיפוּ לְהִתְעַכֵּב שֶׁבַע שֶׁחָלְקוּ, וְכֵן עָשׂוּ:
25The descendants of Gad and the descendants of Reuben spoke to Moses as one man, unanimously, saying, “Your servants will do as you, our master, commands.   כהוַיֹּ֤אמֶר בְּנֵי־גָד֙ וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֔ן אֶל־משֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר עֲבָדֶ֣יךָ יַּֽעֲשׂ֔וּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר אֲדֹנִ֖י מְצַוֶּֽה:
וַיֹּאמֶר בְּנֵי־גָד - The descendants of Gad answered - the singular form is used, signifying: they spoke all as one man.   וַיֹּאמֶר בְּנֵי־גָד.  כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד:
26Our children, our wives, our livestock, and all our cattle will remain there, in the cities of Gilead.   כוטַפֵּ֣נוּ נָשֵׁ֔ינוּ מִקְנֵ֖נוּ וְכָל־בְּהֶמְתֵּ֑נוּ יִֽהְיוּ־שָׁ֖ם בְּעָרֵ֥י הַגִּלְעָֽד:
27But your servants will cross over, all who are armed for combat before God, for the battle, as our master has spoken.”   כזוַֽעֲבָדֶ֨יךָ יַֽעַבְר֜וּ כָּל־חֲל֥וּץ צָבָ֛א לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר אֲדֹנִ֖י דֹּבֵֽר:
28Moses commanded Eleazar the priest and Joshua son of Nun and all the paternal heads of the tribes of the Israelites concerning them.   כחוַיְצַ֤ו לָהֶם֙ משֶׁ֔ה אֵ֚ת אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֵ֖ת יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֑וּן וְאֶת־רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַמַּטּ֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
וַיְצַו לָהֶם - [Moses] commanded (lit.) to them - is to be understood as עֲלֵיהֶם, i.e., over them, as concerns their agreement, he appointed Eleazar and Joshua. The ל of לָהֶם is similar to: ה׳ יִלָּחֵם לָכֶם “God will do battle for you.” 4   וַיְצַו לָהֶם.  כְּמוֹ עֲלֵיהֶם, וְעַל תְּנָאָם מִנָּה אֶלְעָזָר וִיהוֹשֻׁעַ, כְּמוֹ "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות י"ד):
29Moses said to them, “If the descendants of Gad and Reuben cross the Jordan River with you—all who are armed for combat before God—and the land is conquered before you, you may give them Gilead as an estate.   כטוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֜ה אֲלֵהֶ֗ם אִם־יַֽעַבְר֣וּ בְנֵי־גָ֣ד וּבְנֵֽי־רְאוּבֵ֣ן | אִ֠תְּכֶ֠ם אֶת־הַיַּרְדֵּ֞ן כָּל־חָל֤וּץ לַמִּלְחָמָה֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וְנִכְבְּשָׁ֥ה הָאָ֖רֶץ לִפְנֵיכֶ֑ם וּנְתַתֶּ֥ם לָהֶ֛ם אֶת־אֶ֥רֶץ הַגִּלְעָ֖ד לַֽאֲחֻזָּֽה:
30But if they do not cross over with you armed, they will receive a possession among you in Canaan.”   לוְאִם־לֹ֧א יַֽעַבְר֛וּ חֲלוּצִ֖ים אִתְּכֶ֑ם וְנֹֽאחֲז֥וּ בְתֹֽכְכֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
31The descendants of Gad and the descendants of Reuben answered, saying, “We will do as God has spoken to your servants.   לאוַיַּֽעֲנ֧וּ בְנֵי־גָ֛ד וּבְנֵ֥י רְאוּבֵ֖ן לֵאמֹ֑ר אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־עֲבָדֶ֖יךָ כֵּ֥ן נַֽעֲשֶֽׂה:
32We will cross over as an armed force before God to Canaan, and then the estate of our inheritance on this side of the Jordan River will be ours.”   לבנַ֣חְנוּ נַֽעֲבֹ֧ר חֲלוּצִ֛ים לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְאִתָּנוּ֨ אֲחֻזַּ֣ת נַֽחֲלָתֵ֔נוּ מֵעֵ֖בֶר לַיַּרְדֵּֽן:
וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַֽחֲלָתֵנוּ - (lit.) And with us is the estate of our inheritance - i.e., the estate of our inheritance on this side will already be in our hands and in our possession.   וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַֽחֲלָתֵנוּ.  כְּלוֹמַר בְּיָדֵינוּ וּבִרְשׁוּתֵנוּ תְהִי אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר הַזֶּה:
33So Moses gave the descendants of Gad and the descendants of Reuben and half of the tribe of Manasseh son of Joseph the kingdom of King Sichon of the Amorites and the kingdom of King Og of Bashan—the land together with the cities within its borders and the cities of the surrounding territory.   לגוַיִּתֵּ֣ן לָהֶ֣ם | משֶׁ֡ה לִבְנֵי־גָד֩ וְלִבְנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן וְלַֽחֲצִ֣י | שֵׁ֣בֶט | מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֗ף אֶת־מַמְלֶ֨כֶת֙ סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י וְאֶ֨ת־מַמְלֶ֔כֶת ע֖וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן הָאָ֗רֶץ לְעָרֶ֨יהָ֙ בִּגְבֻלֹ֔ת עָרֵ֥י הָאָ֖רֶץ סָבִֽיב:
34The descendants of Gad built up Divon, Atarot, Aro’er,   לדוַיִּבְנ֣וּ בְנֵי־גָ֔ד אֶת־דִּיבֹ֖ן וְאֶת־עֲטָרֹ֑ת וְאֵ֖ת עֲרֹעֵֽר:
35Atrot Shofan, Ya’zer, Yogbehah,   להוְאֶת־עַטְרֹ֥ת שׁוֹפָ֛ן וְאֶת־יַעְזֵ֖ר וְיָגְבְּהָֽה:
36Beit Nimrah, and Beit Haran into fortified cities and sheepfolds.   לווְאֶת־בֵּ֥ית נִמְרָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הָרָ֑ן עָרֵ֥י מִבְצָ֖ר וְגִדְרֹ֥ת צֹֽאן:
עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹֽאן - Fortified cities and sheepfolds. This conclusion of the verse refers to the beginning of the sentence: The descendants of Gad built these cities to be fortified cities and sheepfolds.   עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹֽאן.  זֶה סוֹף פָּסוּק מוּסָב עַל תְּחִלַּת הָעִנְיָן — וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת הֶעָרִים הַלָּלוּ לִהְיוֹת עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן:
37The descendants of Reuben built Cheshbon, El’aleh, Kiryatayim,   לזוּבְנֵ֤י רְאוּבֵן֙ בָּנ֔וּ אֶת־חֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶת־אֶלְעָלֵ֑א וְאֵ֖ת קִרְיָתָֽיִם:
38Nebo, Ba’al Me’on—the names having been changedand Sivmah, for they changed the names of the cities they built.   לחוְאֶת־נְב֞וֹ וְאֶת־בַּ֧עַל מְע֛וֹן מֽוּסַבֹּ֥ת שֵׁ֖ם וְאֶת־שִׂבְמָ֑ה וַיִּקְרְא֣וּ בְשֵׁמֹ֔ת אֶת־שְׁמ֥וֹת הֶֽעָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּנֽוּ:
וְאֶת־נְבוֹ וְאֶת־בַּעַל מְעוֹן מֽוּסַבֹּת שֵׁם - Nebo, Ba’al Me’on – the names having been changed - Nebo and Ba’al Me’on were names of idols, the Amorites having named their cities after their idols, so the descendants of Reuben changed their names to other names, and this is what is meant by: מוּסַבֹּת שֵׁם – Nebo and Ba’al Me’on, changed to other names.   וְאֶת־נְבוֹ וְאֶת־בַּעַל מְעוֹן מֽוּסַבֹּת שֵׁם.  נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן שְׁמוֹת עֲבוֹדָה זָרָה הֵם, וְהָיוּ הָאֱמוֹרִיִּים קוֹרִים עָרֵיהֶם עַל שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וּבְנֵי רְאוּבֵן הֵסֵבּוּ אֶת שְׁמָם לְשֵׁמוֹת אֲחֵרִים, וְזֶהוּ מוסבת שם — נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן מוּסַבּוֹת לְשֵׁם אַחֵר:
וְאֶת־שִׂבְמָה - And Sivmah. They built Sivmah, the same as Sevam (שְׂבָם) mentioned above. 5   וְאֶת־שִׂבְמָה.  בָּנוּ שִׂבְמָה, וְהִיא שְׂבָם הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה:
39The descendants of Machir son of Manasseh went to Gilead and conquered it, driving out the Amorites who were there.   לטוַיֵּ֨לְכ֜וּ בְּנֵ֨י מָכִ֧יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֛ה גִּלְעָ֖דָה וַיִּלְכְּדֻ֑הָ וַיּ֖וֹרֶשׁ אֶת־הָֽאֱמֹרִ֥י אֲשֶׁר־בָּֽהּ:
וַיּוֹרֶשׁ - means as Onkelos translates it: וְתָרֵךְ “and drove out,” for the word ריש is used in two different ways: in the sense of יְרֻשָּׁה “inheritance,” and in the sense of הוֹרָשָׁה “dispossession,” i.e., chasing away and driving out.   וַיּוֹרֶשׁ.  כְּתַרְגּוּמוֹ "וְתָרִיךְ", שֶׁתֵּבַת ריש מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁתֵּי מַחֲלָקוֹת, לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה וּלְשׁוֹן הוֹרָשָׁה שֶׁהוּא טֵרוּד וְתֵרוּךְ:
40Moses gave Gilead to Machir son of Manasseh, and he settled in it.   מוַיִּתֵּ֤ן משֶׁה֙ אֶת־הַגִּלְעָ֔ד לְמָכִ֖יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֑ה וַיֵּ֖שֶׁב בָּֽהּ:
41Ya’ir son of Manasseh went and conquered their villages. He named them “the villages of Ya’ir.”   מאוְיָאִ֤יר בֶּן־מְנַשֶּׁה֙ הָלַ֔ךְ וַיִּלְכֹּ֖ד אֶת־חַוֹּֽתֵיהֶ֑ם וַיִּקְרָ֥א אֶתְהֶ֖ן חַוֹּ֥ת יָאִֽיר:
חַוֹּֽתֵיהֶם - means as Onkelos translates it: כַּפְרָנֵיהוֹן “their villages.”   חַוֹּֽתֵיהֶם.  כַּפְרָנֵיהוֹן:
וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִֽיר - He named them “the villages of Ya’ir”. Since he had no children, he named them after himself in order to perpetuate his name, as villages are like the “offspring” of the cities.   וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִֽיר.  לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָנִים קְרָאָם בִּשְׁמוֹ לְזִכָּרוֹן:
42Novach went and conquered Kenat and its surrounding villages. He named it Novach, after his name.   מבוְנֹ֣בַח הָלַ֔ךְ וַיִּלְכֹּ֥ד אֶת־קְנָ֖ת וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח בִּשְׁמֽוֹ:
וַיִּקְרָא לָה נֹבַח - He named it Novach. לָה does not have a dot (מפיק) in the ה. I saw in the work of Rabbi Moshe HaDarshan that since this name did not persist, the account of the naming is written in a weakened form, allowing it to be expounded as similar to לָא “not.” However, I wonder how he expounds the two similar words: וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז “Boaz said to her” 6 and לִבְנוֹת לָה בַיִת “to build her a house.” 7 End of Parashat Matot   וַיִּקְרָא לָה נֹבַח.  "לָה" אֵינוֹ מַפִּיק הֵ"א, וְרָאִיתִי בִיסוֹדוֹ שֶׁל רַ' מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לְפִי שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם לָהּ שֵׁם זֶה לְפִיכָךְ הוּא רָפֶה, שֶׁמַּשְׁמָעוּת מִדְרָשׁוֹ כְּמוֹ לֹא; וּתְמֵהַנִי מַה יִּדְרֹשׁ בִּשְׁתֵּי תֵבוֹת הַדּוֹמוֹת לָהּ "וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז" (רות ב'), "לִבְנוֹת לָה בַיִת" (זכריה ה'):

Bamidbar (Numbers) Chapter 33

1These are the journeys of the Israelites who left Egypt, organized by their troops, under the leadership of Moses and Aaron.   אאֵ֜לֶּה מַסְעֵ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֥ר יָֽצְא֛וּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם בְּיַד־משֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹֽן:
אֵלֶּה מַסְעֵי - These are the journeys. Why are all these stations recorded? In order to make us aware of the kindnesses of the Omnipresent, namely, that although He decreed upon the Israelites to have them move around and wander in the desert, you should not say that they were wandering and being pushed from place to place the entire 40 years and had no rest. For there are no more than 42 stations stated here; deduct from them 14, all of which were in the first year after leaving Egypt before the decree, i.e., from when they traveled from Rameses until they arrived at Ritmah, from where the spies were sent, as it says: “Thereafter, the people departed from Chatzerot and camped in the Paran desert,” 8 after which God said to Moses: “Send out men, if you wish…,” 9 and here it says: “They journeyed from Chatzerot and encamped at Ritmah”; 10 you thus learn that it is in the Paran desert. Furthermore, deduct from them eight journeys that were after Aaron’s death – from Mount Hor until the plains of Moab, in the 40th year. It thus follows that in the entire 38 years they made only 20 journeys. This explanation is from the work of Rabbi Moshe HaDarshan. Rabbi Tanchuma gave another explanation: This list of stations can be compared to a king whose son was sick and he took him to a faraway place to cure him. When they returned, the father began recounting all their stations. He said to his son: “Here we slept; here we felt cold; here you had a headache….”   אֵלֶּה מַסְעֵי.  לָמָּה נִכְתְּבוּ הַמַּסָּעוֹת הַלָּלוּ? לְהוֹדִיעַ חֲסָדָיו שֶׁל מָקוֹם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם לְטַלְטְלַם וְלַהֲנִיעָם בַּמִּדְבָּר, לֹא תֹאמַר שֶׁהָיוּ נָעִים וּמְטֻלְטָלִים מִמַּסָּע לְמַסָּע כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא הָיְתָה לָהֶם מְנוּחָה, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אֶלָּא אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם מַסָּעוֹת, צֵא מֵהֶם י"ד שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה קֹדֶם גְּזֵרָה, מִשֶּׁנָּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס עַד שֶׁבָּאוּ לְרִתְמָה שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁתַּלְּחוּ מְרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת" וְגוֹ' (במדבר י"ב), "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" וְגוֹ' (שם י"ג), וְכָאן (פסוק י"ח) הוּא אוֹמֵר "וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה", לָמַדְתָּ שֶׁהִיא בְמִדְבַּר פָּארָן; וְעוֹד הוֹצֵא מִשָּׁם ח' מַסָּעוֹת שֶׁהָיוּ לְאַחַר מִיתַת אַהֲרֹן — מֵהֹר הָהָר עַד עַרְבוֹת מוֹאָב — בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, נִמְצָא שֶׁכָּל שְׁמוֹנֶה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה לֹא נָסְעוּ אֶלָּא עֶשְׂרִים מַסָּעוֹת, זֶה מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה. וְרַבִּי תַנְחוּמָא דָרַשׁ בּוֹ דְּרָשָׁה אַחֶרֶת: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה בְנוֹ חוֹלֶה וְהוֹלִיכוֹ לְמָקוֹם רָחוֹק לְרַפֹּאתוֹ, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ חוֹזְרִין הִתְחִיל אָבִיו מוֹנֶה כָל הַמַּסָּעוֹת, אָמַר לוֹ, כָּאן יָשַׁנְנוּ, כָּאן הוֹקַרְנוּ, כָּאן חָשַׁשְׁתָּ אֶת רֹאשְׁךָ וְכוּ':
2Moses recorded their starting points of their journeys according to the word of God, and these were their journeys with their starting points.   בוַיִּכְתֹּ֨ב משֶׁ֜ה אֶת־מוֹצָֽאֵיהֶ֛ם לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וְאֵ֥לֶּה מַסְעֵיהֶ֖ם לְמוֹצָֽאֵיהֶֽם:
3They journeyed from Rameses in the first month—on the 15th day of the first month; on the day following the Passover sacrifice, the Israelites left triumphantly in full view of all the Egyptians.   גוַיִּסְע֤וּ מֵֽרַעְמְסֵס֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן בַּֽחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֑וֹן מִמָּֽחֳרַ֣ת הַפֶּ֗סַח יָֽצְא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּיָ֣ד רָמָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־מִצְרָֽיִם:
4The Egyptians were busy burying those whom God had struck down—their firstborn. God also destroyed their deities.   דוּמִצְרַ֣יִם מְקַבְּרִ֗ים אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֧ה יְהֹוָ֛ה בָּהֶ֖ם כָּל־בְּכ֑וֹר וּבֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם עָשָׂ֥ה יְהֹוָ֖ה שְׁפָטִֽים:
וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים - The Egyptians were burying - i.e., preoccupied with their mourning.   וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים.  טְרוּדִים בְּאֶבְלָם:
5The Israelites journeyed from Rameses and camped at Sukot.   הוַיִּסְע֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽרַעְמְסֵ֑ס וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּסֻכֹּֽת:
6They journeyed from Sukot and camped at Eitam, at the edge of the desert.   ווַיִּסְע֖וּ מִסֻּכֹּ֑ת וַיַּֽחֲנ֣וּ בְאֵתָ֔ם אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֥ה הַמִּדְבָּֽר:
7They journeyed from Etam and returned to Pi HaChirot, which faces Ba’al Tzefon, and camped before Migdol.   זוַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵתָ֔ם וַיָּ֨שָׁב֙ עַל־פִּ֣י הַֽחִירֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר עַל־פְּנֵ֖י בַּ֣עַל צְפ֑וֹן וַיַּֽחֲנ֖וּ לִפְנֵ֥י מִגְדֹּֽל:
8They journeyed from Penei HaChirot and crossed in the midst of the sea to the desert. They walked for three days in the desert of Etam and camped at Marah.   חוַיִּסְעוּ֙ מִפְּנֵ֣י הַֽחִירֹ֔ת וַיַּֽעַבְר֥וּ בְתֽוֹךְ־הַיָּ֖ם הַמִּדְבָּ֑רָה וַיֵּ֨לְכ֜וּ דֶּ֣רֶךְ שְׁל֤שֶׁת יָמִים֙ בְּמִדְבַּ֣ר אֵתָ֔ם וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּמָרָֽה:
9They journeyed from Marah and arrived at Eilim, and at Eilim there were 12 springs of water and 70 palm trees, and they camped there.   טוַיִּסְעוּ֙ מִמָּרָ֔ה וַיָּבֹ֖אוּ אֵילִ֑מָה וּ֠בְאֵילִ֠ם שְׁתֵּ֨ים עֶשְׂרֵ֜ה עֵינֹ֥ת מַ֛יִם וְשִׁבְעִ֥ים תְּמָרִ֖ים וַיַּחֲנוּ־שָֽׁם:
10They journeyed from Eilim and camped by the Sea of Reeds.   יוַיִּסְע֖וּ מֵֽאֵילִ֑ם וַיַּֽחֲנ֖וּ עַל־יַם־סֽוּף:
11They journeyed from the Sea of Reeds and camped in the Sin desert.   יאוַיִּסְע֖וּ מִיַּם־ס֑וּף וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּר־סִֽין:
12They journeyed from the Sin desert and camped at Dofkah.   יבוַיִּסְע֖וּ מִמִּדְבַּר־סִ֑ין וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּדָפְקָֽה:
13They journeyed from Dofkah and camped at Alush.   יגוַיִּסְע֖וּ מִדָּפְקָ֑ה וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּאָלֽוּשׁ:
14They journeyed from Alush and camped at Refidim, but there was no water there for the people to drink.   ידוַיִּסְע֖וּ מֵאָל֑וּשׁ וַיַּֽחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ם וְלֹא־הָ֨יָה שָׁ֥ם מַ֛יִם לָעָ֖ם לִשְׁתּֽוֹת:
15They journeyed from Refidim and camped in the Sinai desert.   טווַיִּסְע֖וּ מֵֽרְפִידִ֑ם וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי:
16They journeyed from the Sinai desert and camped at Kivrot HaTa’avah.   טזוַיִּסְע֖וּ מִמִּדְבַּ֣ר סִינָ֑י וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּקִבְרֹ֥ת הַתַּֽאֲוָֽה:
17They journeyed from Kivrot HaTa’avah and camped at Chatzerot.   יזוַיִּסְע֖וּ מִקִּבְרֹ֣ת הַתַּֽאֲוָ֑ה וַיַּֽחֲנ֖וּ בַּֽחֲצֵרֹֽת:
18They journeyed from Chatzerot and camped at Ritmah.   יחוַיִּסְע֖וּ מֵֽחֲצֵרֹ֑ת וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּרִתְמָֽה:
וַיַּֽחֲנוּ בְּרִתְמָֽה - And camped at Ritmah. It was so named because of the spies’ slander, as it says: “What can a deceitful tongue give to you or benefit you? Only sharpened arrows of the mighty together with coals of broom (רְתָמִים).” 11   וַיַּֽחֲנוּ בְּרִתְמָֽה.  עַל שֵׁם לָשׁוֹן הָרָע שֶׁל מְרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר "מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים" (תהלים ק"כ):
19They journeyed from Ritmah and camped at Rimon Peretz.   יטוַיִּסְע֖וּ מֵֽרִתְמָ֑ה וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּרִמֹּ֥ן פָּֽרֶץ:
20They journeyed from Rimon Peretz and camped at Livnah.   כוַיִּסְע֖וּ מֵרִמֹּ֣ן פָּ֑רֶץ וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּלִבְנָֽה:
21They journeyed from Livnah and camped at Risah.   כאוַיִּסְע֖וּ מִלִּבְנָ֑ה וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּרִסָּֽה:
22They journeyed from Risah and camped at Kehelatah.   כבוַיִּסְע֖וּ מֵֽרִסָּ֑ה וַיַּֽחֲנ֖וּ בִּקְהֵלָֽתָה:
23They journeyed from Kehelatah and camped at Mount Shefer.   כגוַיִּסְע֖וּ מִקְּהֵלָ֑תָה וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּהַר־שָֽׁפֶר:
24They journeyed from Mount Shefer and camped at Charadah.   כדוַיִּסְע֖וּ מֵֽהַר־שָׁ֑פֶר וַיַּֽחֲנ֖וּ בַּֽחֲרָדָֽה:
25They journeyed from Charadah and camped at Makhelot.   כהוַיִּסְע֖וּ מֵֽחֲרָדָ֑ה וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּמַקְהֵלֹֽת:
26They journeyed from Makhelot and camped at Tachat.   כווַיִּסְע֖וּ מִמַּקְהֵלֹ֑ת וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּתָֽחַת:
27They journeyed from Tachat and camped at Terach.   כזוַיִּסְע֖וּ מִתָּ֑חַת וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּתָֽרַח:
28They journeyed from Terach and camped at Mitkah.   כחוַיִּסְע֖וּ מִתָּ֑רַח וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּמִתְקָֽה:
29They journeyed from Mitkah and camped at Chashmonah.   כטוַיִּסְע֖וּ מִמִּתְקָ֑ה וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּחַשְׁמֹנָֽה:
30They journeyed from Chashmonah and camped at Moserot.   לוַיִּסְע֖וּ מֵֽחַשְׁמֹנָ֑ה וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּמֹֽסֵרֽוֹת:
31They journeyed from Moserot and camped at Benei Ya’akan.   לאוַיִּסְע֖וּ מִמֹּֽסֵר֑וֹת וַיַּֽחֲנ֖וּ בִּבְנֵ֥י יַֽעֲקָֽן:
32They journeyed from Benei Ya’akan and camped at Chor HaGidgad.   לבוַיִּסְע֖וּ מִבְּנֵ֣י יַֽעֲקָ֑ן וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּחֹ֥ר הַגִּדְגָּֽד:
33They journeyed from Chor HaGidgad and camped at Yotvatah.   לגוַיִּסְע֖וּ מֵחֹ֣ר הַגִּדְגָּ֑ד וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּיָטְבָֽתָה:
34They journeyed from Yotvatah and camped at Avronah.   לדוַיִּסְע֖וּ מִיָּטְבָ֑תָה וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּעַבְרֹנָֽה:
35They journeyed from Avronah and camped at Etzyon Gever.   להוַיִּסְע֖וּ מֵֽעַבְרֹנָ֑ה וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּעֶצְיֹ֥ן גָּֽבֶר:
36They journeyed from Etzyon Gever and camped in the desert of Tzin, at Kadesh.   לווַיִּסְע֖וּ מֵֽעֶצְיֹ֣ן גָּ֑בֶר וַיַּֽחֲנ֥וּ בְּמִדְבַּר־צִ֖ן הִ֥וא קָדֵֽשׁ:
37They journeyed from Kadesh and camped at Mount Hor, at the edge of Edom.   לזוַיִּסְע֖וּ מִקָּדֵ֑שׁ וַיַּֽחֲנוּ֙ בְּהֹ֣ר הָהָ֔ר בִּקְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם:
38Aaron the priest ascended Mount Hor at God’s bidding and died there, on the first day of the fifth month in the 40th year of the Israelites’ exodus from Egypt.   לחוַיַּ֩עַל֩ אַֽהֲרֹ֨ן הַכֹּהֵ֜ן אֶל־הֹ֥ר הָהָ֛ר עַל־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה וַיָּ֣מָת שָׁ֑ם בִּשְׁנַ֣ת הָֽאַרְבָּעִ֗ים לְצֵ֤את בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הַֽחֲמִישִׁ֖י בְּאֶחָ֥ד לַחֹֽדֶשׁ:
עַל־פִּי ה' - (lit.) By God’s mouth. This teaches us that he died by a Divine kiss.   עַל־פִּי ה'.  מְלַמֵּד שֶׁמֵּת בִּנְשִׁיקָה:
39Aaron was 123 years old when he died at Mount Hor.   לטוְאַֽהֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁל֧שׁ וְעֶשְׂרִ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָ֑ה בְּמֹת֖וֹ בְּהֹ֥ר הָהָֽר:
40The Canaanite king of Arad, who dwelt in the south of Canaan, heard when the Israelites came.   מוַיִּשְׁמַ֗ע הַכְּנַֽעֲנִי֙ מֶ֣לֶךְ עֲרָ֔ד וְהֽוּא־ישֵׁ֥ב בַּנֶּ֖גֶב בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן בְּבֹ֖א בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
וַיִּשְׁמַע הַכְּנַֽעֲנִי - The Canaanite…heard. Here it teaches you how severe the death of Aaron was, that hearing of it, along with the Clouds of Glory having been removed, caused the Canaanites to imagine that permission was now given to attack Israel. Scripture therefore writes this again.   וַיִּשְׁמַע הַכְּנַֽעֲנִי.  לְלַמֶּדְךָ שֶׁמִּיתַת אַהֲרֹן הִיא הַשְּׁמוּעָה, שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד וּכְסָבוּר שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ חָזַר וּכְתָבָהּ (ראש השנה ג'):
41They journeyed from Mount Hor and camped at Tzalmonah.   מאוַיִּסְע֖וּ מֵהֹ֣ר הָהָ֑ר וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּצַלְמֹנָֽה:
42They journeyed from Tzalmonah and camped at Punon.   מבוַיִּסְע֖וּ מִצַּלְמֹנָ֑ה וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּפוּנֹֽן:
43They journeyed from Punon and camped at Ovot.   מגוַיִּסְע֖וּ מִפּוּנֹ֑ן וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּאֹבֹֽת:
44They journeyed from Ovot and camped by The Ruins of the Passes, on the Moabite border.   מדוַיִּסְע֖וּ מֵֽאֹבֹ֑ת וַיַּֽחֲנ֛וּ בְּעִיֵּ֥י הָֽעֲבָרִ֖ים בִּגְב֥וּל מוֹאָֽב:
בְּעִיֵּי הָֽעֲבָרִים - by the Ruins of the Passes. עִי is a term denoting ruins and heaps of stone, as in: לְעִי הַשָּׂדֶה “into a ruin of the field,” 12 and “they turned Jerusalem into ruins (לְעִיִּים).” 13   בְּעִיֵּי הָֽעֲבָרִים.  לְשׁוֹן חֳרָבוֹת וְגַלִּים כְּמוֹ "לְעִי הַשָּׂדֶה" (מיכה א'), "שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים" (תהלים ע"ט):
45They journeyed from The Ruins of the Passes and camped at Divon Gad.   מהוַיִּסְע֖וּ מֵֽעִיִּ֑ים וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּדִיבֹ֥ן גָּֽד:
46They journeyed from Divon Gad and camped at Almon Divlataimah.   מווַיִּסְע֖וּ מִדִּיבֹ֣ן גָּ֑ד וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּעַלְמֹ֥ן דִּבְלָתָֽיְמָה:
47They journeyed from Almon Divlataimah and camped at The Mountains of the Passes, in front of Nebo.   מזוַיִּסְע֖וּ מֵֽעַלְמֹ֣ן דִּבְלָתָ֑יְמָה וַיַּֽחֲנ֛וּ בְּהָרֵ֥י הָֽעֲבָרִ֖ים לִפְנֵ֥י נְבֽוֹ:
48They journeyed from The Mountains of the Passes and camped in the plains of Moab by the Jordan River, opposite Jericho.   מחוַיִּסְע֖וּ מֵֽהָרֵ֣י הָֽעֲבָרִ֑ים וַיַּֽחֲנוּ֙ בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ:
49They camped along the Jordan River from Beit Yeshimot to Avel, the plain of Shitim, in the plains of Moab.   מטוַיַּֽחֲנ֤וּ עַל־הַיַּרְדֵּן֙ מִבֵּ֣ית הַיְשִׁמֹ֔ת עַ֖ד אָבֵ֣ל הַשִּׁטִּ֑ים בְּעַרְבֹ֖ת מוֹאָֽב:
מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים - From Beit Yeshimot to Avel, the plain of Shitim. Here it teaches you that the area of the Israelite camp was 12 mil, for Rabbah bar bar Chanah said: “I saw that place….” 14   מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים.  כָּאן לִמֶּדְךָ שִׁעוּר מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל י"ב מִיל, דִּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לְדִידִי חָזֵי לִי הַהוּא אַתְרָא וְכוּ' (עירובין נ"ה):
אָבֵל הַשִּׁטִּים - The plain of Shitim is called Avel.   אָבֵל הַשִּׁטִּים.  מִישׁוֹר שֶׁל שִׁטִּים אָבֵל שְׁמוֹ:

Fifth Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 33

50God spoke to Moses in the plains of Moab by the Jordan River, opposite Jericho, saying:   נוַיְדַבֵּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־משֶׁ֖ה בְּעַרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ לֵאמֹֽר:
51“Speak to the Israelites and say to them: ‘When you cross the Jordan River into Canaan,   נאדַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֥י אַתֶּ֛ם עֹֽבְרִ֥ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן אֶל־אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
כִּי אַתֶּם עֹֽבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן וגו' וְהוֹרַשְׁתֶּם וגו' - When you cross the Jordan River…you must drive out…. Had they not already been warned about this several times? Rather, this is what Moses told them: “When you cross the Jordan on dry land, cross only with this intention, but if not, the water will come and wash you away.” And so we find that Joshua told them this while they were still in the Jordan River.   כִּי אַתֶּם עֹֽבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן וגו' וְהוֹרַשְׁתֶּם וגו'.  וַהֲלֹא כַמָּה פְעָמִים הֻזְהֲרוּ עַל כָּךְ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה כְּשֶׁאַתֶּם עוֹבְרִים בַּיַּרְדֵּן בַּיַּבָּשָׁה עַל מְנָת כֵּן תַּעַבְרוּ, וְאִם לָאו — מַיִם בָּאִין וְשׁוֹטְפִין אֶתְכֶם, וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ד') בְּעוֹדָם בַּיַּרְדֵּן (סוטה ל"ד):
52you must drive out all the inhabitants of the land from before you, destroy all their temples, destroy all their molten idols, and demolish all their sacrificial platforms.   נבוְה֨וֹרַשְׁתֶּ֜ם אֶת־כָּל־יֽשְׁבֵ֤י הָאָ֨רֶץ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וְאִ֨בַּדְתֶּ֔ם אֵ֖ת כָּל־מַשְׂכִּיֹּתָ֑ם וְאֵ֨ת כָּל־צַלְמֵ֤י מַסֵּֽכֹתָם֙ תְּאַבֵּ֔דוּ וְאֵ֥ת כָּל־בָּֽמוֹתָ֖ם תַּשְׁמִֽידוּ:
וְהוֹרַשְׁתֶּם - here means: you must drive out.   וְהוֹרַשְׁתֶּם.  וְגֵרַשְׁתֶּם:
מַשְׂכִּיֹּתָם - Its meaning is as Onkelos translates it: בֵּית סִגְדַּתְהוֹן – their shrines. They are so called because they would cover the ground with marble stone flooring in order to prostrate themselves upon them with outstretched hands and feet, as it is written: “you may not lay a pavement of stones (אֶבֶן מַשְׂכִּית) on which to prostrate yourselves in your land.” 1   מַשְׂכִּיֹּתָם.  כְּתַרְגּוּמוֹ — "בֵּית סִגְדַּתְהוֹן", עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְסַכְּכִין אֶת הַקַּרְקַע בְּרִצְפַּת אֲבָנִים שֶׁל שַׁיִשׁ לְהִשְׁתַּחֲווֹת עֲלֵיהֶם בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם, כְּדִכְתִיב "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ" (ויקרא כ"ו):
מַסֵּֽכֹתָם - means as Onkelos translates it: מַתְּכַתְהוֹן – their metal images.   מַסֵּֽכֹתָם.  כְּתַרְגּוּמוֹ — "מַתְּכַתְהוֹן":
53You must clear out the land and you will settle it, for I have given you the land to take possession of it.   נגוְהֽוֹרַשְׁתֶּ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּ֑הּ כִּ֥י לָכֶ֛ם נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ לָרֶ֥שֶׁת אֹתָֽהּ:
וְהֽוֹרַשְׁתֶּם אֶת־הָאָרֶץ - (lit.) You must drive out the land - i.e., you must rid it of its inhabitants, and only then “you will settle it,” i.e., you will be able to remain there, but if not, you will not be able to remain there.   וְהֽוֹרַשְׁתֶּם אֶת־הָאָרֶץ.  וְהוֹרַשְׁתֶּם אוֹתָהּ מִיּוֹשְׁבֶיהָ, וְאָז וישבתם בה — תּוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בָּהּ, וְאִם לָאו — לֹא תוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בָּהּ:
54You will give the land as an inheritance to your families by lot: you will give a larger inheritance to the large tribe and you will give a smaller inheritance to the small tribe; wherever the lot falls for a person, that will be his; you will inherit according to the tribes of your fathers.   נד וְהִתְנַֽחַלְתֶּם֩ אֶת־הָאָ֨רֶץ בְּגוֹרָ֜ל לְמִשְׁפְּחֹֽתֵיכֶ֗ם לָרַ֞ב תַּרְבּ֤וּ אֶת־נַֽחֲלָתוֹ֙ וְלַמְעַט֙ תַּמְעִ֣יט אֶת־נַֽחֲלָת֔וֹ אֶל֩ אֲשֶׁר־יֵ֨צֵא ל֥וֹ שָׁ֛מָּה הַגּוֹרָ֖ל ל֣וֹ יִֽהְיֶ֑ה לְמַטּ֥וֹת אֲבֹֽתֵיכֶ֖ם תִּתְנֶחָֽלוּ:
אֶל אֲשֶׁר־יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה - Wherever [the lot] falls for a person. This is an abbreviated verse, i.e., to the place where the lot falls for him, that will be his.   אֶל אֲשֶׁר־יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה.  מִקְרָא קָצָר הוּא זֶה: אֶל מָקום אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה:
לְמַטּוֹת אֲבֹֽתֵיכֶם - According to the tribes of your fathers - i.e., according to the count of those who came out of Egypt. Another explanation: divided into 12 districts, the same as the number of tribes.   לְמַטּוֹת אֲבֹֽתֵיכֶם.  לְפִי חֶשְׁבּוֹן יוֹצְאֵי מִצְרַיִם (בבא בתרא קי"ז); דָּבָר אַחֵר — בְּי"ב גְּבוּלִין כְּמִנְיַן הַשְּׁבָטִים:
55But if you do not drive out the inhabitants of the land from before you, then those whom you leave over will become spikes in your eyes and thorns in your sides, and they will harass you in the land in which you settle,   נהוְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֽשְׁבֵ֣י הָאָ֘רֶץ֘ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָֽרְר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֽשְׁבִ֥ים בָּֽהּ:
וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם - Then those whom you leave over will become - a trouble for you –   וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם.  יִהְיוּ לָכֶם לְרָעָה:
לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם - i.e., like pegs that poke out your eyes. The translation of יְתֵדוֹת 2 is סִכַּיָּא.   לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם.  לִיתֵדוֹת הַמְנַקְּרוֹת עֵינֵיכֶם, תַּרְגּוּם שֶׁל יְתֵדוֹת "שִׂיכַיָּא":
וְלִצְנִינִם - The interpeters explain it as meaning: a hedge of thorns that hedges you in, to enclose and imprison you so that no one can go out or come in.   וְלִצְנִינִם.  פּוֹתְרִין בּוֹ הַפּוֹתְרִים לְשׁוֹן מְסוּכַת קוֹצִים הַסּוֹכֶכֶת אֶתְכֶם, לִסְגֹּר וְלִכְלֹא אֶתְכֶם מֵאֵין יוֹצֵא וָבָא:
וְצָֽרְרוּ אֶתְכֶם - Its meaning is as Onkelos translates it: וִיעִיקוּן לְכוֹן – “And they will harass you.”   וְצָֽרְרוּ אֶתְכֶם.  כְּתַרְגּוּמוֹ:
56and I will do to you what I had intended to do to them.’”   נווְהָיָ֗ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַֽעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם:

Bamidbar (Numbers) Chapter 34

1God spoke to Moses, saying:   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2“Command the Israelites and say to them, ‘When you arrive in Canaan, this is the land that will fall to you by lot as an inheritance, Canaan according to its borders.   בצַ֞ו אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם בָּאִ֖ים אֶל־הָאָ֣רֶץ כְּנָ֑עַן זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ בְּנַֽחֲלָ֔ה אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻֽלֹתֶֽיהָ:
זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם וגו' - This is the land that will fall to you… Since many commandments apply inside the land and not outside the land, it was necessary to write the limits of its surrounding boundaries on all sides, to tell you that the commandments apply specifically within these borders.   זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם וגו'.  לְפִי שֶׁהַרְבֵּה מִצְוֹת נוֹהֲגוֹת בָּאָרֶץ וְאֵין נוֹהֲגוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, הֻצְרַךְ לִכְתֹּב מִצְרָנֵי גְבוּלֵי רוּחוֹתֶיהָ סָבִיב, לוֹמַר לְךָ מִן הַגְּבוּלִים הַלָּלוּ וְלִפְנִים הַמִּצְוֹת נוֹהֲגוֹת (עי' גיטין ח'):
תִּפֹּל לָכֶם - Fall to you. Because it was divided by lot, the division is called נְפִילָה. But an aggadic explanation says: it is so described because the Holy One, blessed be He, cast the guardian angels of the seven nations down from heaven and bound them before Moses, saying to him: “See, they have no more strength!”   תִּפֹּל לָכֶם.  עַל שֵׁם שֶׁנִּתְחַלְּקָה בְגוֹרָל נִקְרֵאת חֲלֻקָּה לְשׁוֹן נְפִילָה; וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה אוֹמֵר עַל יְדֵי שֶׁהִפִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂרֵיהֶם שֶׁל שִׁבְעָה אֻמּוֹת מִן הַשָּׁמַיִם וּכְפָתָן לִפְנֵי מֹשֶׁה אָמַר לוֹ רְאֵה אֵין בָּהֶם עוֹד כֹּחַ (עי' תנחומא):
3Your southernmost side will be from the desert of Tzin, which is alongside Edom, as follows: The southern border will begin from the southernmost edge of the Salt Sea to the east.   גוְהָיָ֨ה לָכֶ֧ם פְּאַת־נֶ֛גֶב מִמִּדְבַּר־צִ֖ן עַל־יְדֵ֣י אֱד֑וֹם וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֥ה יָֽם־הַמֶּ֖לַח קֵֽדְמָה:
וְהָיָה לָכֶם פְּאַת־נֶגֶב - Your southernmost side will be - i.e., the southern side, extending from east to west.   וְהָיָה לָכֶם פְּאַת־נֶגֶב.  רוּחַ דְּרוֹמִית אֲשֶׁר מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב:
מִמִּדְבַּר־צִן - From the desert of Tzin- 

which is next to the land of Edom. It begins at the southeast corner of the land of the nine tribes. How so? Three lands are situated south of the Land of Israel, one next to the other: part of Egypt, all of Edom, and all of Moab. Egypt is at the southwest corner, as it says in this passage: “from Atzmon to the Stream of Egypt, and its end will be the Sea,” 3 and the Stream of Egypt flowed along the entire edge of the land of Egypt, as it says: “From the Shichor that flows along the face of Egypt,” 4 separating Egypt from the Land of Israel. Edom is next to it to the east, and Moab is next to Edom, at the eastern end of the south border.When Israel left Egypt, had the Omnipresent wanted to hurry their entry into the land, he would have had them cross the Nile at its northern end, and they would have directly entered the Land of Israel. But He did not do so, and this is the meaning of what Scripture says: “God did not lead them via Philistia,” 5 for they dwell by the sea at the west of Canaan, as it says regarding the Philistines: “inhabitants of the sea coast, the nation of Kerethites.” 6 God did not lead them that way, but led them around and took them out by the southern route, to the desert. This is what Ezekiel 7 called “the desert of the nations,” because there were a number of nations living alongside it.

They continually traveled along the south, from west to east, until they arrived south of Edom. They then asked the king of Edom to allow them to enter his land, traverse its width and enter the Land of Israel, but he did not agree. They thus had to circle the entire south of Edom until they arrived south of Moab, as it says: “He also sent messengers to the king of Moab, but he did not want to let them pass through.” 8 They then went along the entire south of Moab until its far end, and from there they turned northward until they had passed along its entire eastern boundary. At the end of its eastern side, they reached the land of Sichon and Og, dwelling to the east of Canaan, with the Jordan River separating between them. This is the meaning of what was said by Yiftach: “They traveled through the desert, bypassing Edom and Moab on the south, and traveled to the east of Moab.” 9 They conquered the land of Sichon and Og, which was north of Moab, and approached the Jordan River, which is adjacent to the northwest corner of Moab. Thus, Canaan, being on the western side of the Jordan River, had its southeast corner next to Edom.

  מִמִּדְבַּר־צִן.  אֲשֶׁר אֵצֶל אֱדוֹם מַתְחִיל מִקְצוֹעַ דְרוֹמִית מִזְרָחִית שֶׁל אֶרֶץ תִּשְׁעַת הַמַּטּוֹת; כֵּיצַד? שָׁלוֹשׁ אֲרָצוֹת יוֹשְׁבוֹת בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹ אֵצֶל זוֹ — קְצָת אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ אֱדוֹם כֻּלָּהּ וְאֶרֶץ מוֹאָב כֻּלָּהּ, אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית, שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשָׁה זוֹ מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה, וְנַחַל מִצְרַיִם הָיָה מְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי כָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י"ג) "מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם", וּמַפְסִיק בֵּין אֶרֶץ מִצְרַיִם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶרֶץ אֱדוֹם אֶצְלָהּ לְצַד הַמִּזְרָח, וְאֶרֶץ מוֹאָב אֵצֶל אֶרֶץ אֱדוֹם בְּסוֹף הַדָּרוֹם לַמִּזְרָח. וּכְשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אִם רָצָה הַמָּקוֹם לְקָרֵב אֶת כְּנִיסָתָם לָאָרֶץ, הָיָה מַעֲבִירָם אֶת הַנִּילוּס לְצַד צָפוֹן וּבָאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא עָשָׂה כֵן, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י"ג) "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים", שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים עַל הַיָּם בְּמַעֲרָבָהּ שֶׁל אֶרֶץ כְּנַעַן — כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּפְּלִשְׁתִּים (צפניה ב') "יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים" — וְלֹא נָחָם אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, אֶלָּא הֱסִבָּן וְהוֹצִיאָם דֶּרֶךְ דְּרוֹמָהּ אֶל הַמִּדְבָּר, וְהוּא שֶׁקְּרָאוֹ יְחֶזְקֵאל (יחזקאל כ') "מִדְבַּר הָעַמִּים", לְפִי שֶׁהָיוּ כַמָּה אֻמּוֹת יוֹשְׁבִים בְּצִדּוֹ; וְהוֹלְכִין אֵצֶל דְּרוֹמָהּ מִן הַמַּעֲרָב כְּלַפֵּי מִזְרָח תָּמִיד עַד שֶׁבָּאוּ לִדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ אֱדוֹם, וּבִקְּשׁוּ מִמֶּלֶךְ אֱדוֹם שֶׁיַּנִּיחֵם לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אַרְצוֹ וּלְהִכָּנֵס לָאָרֶץ דֶּרֶךְ רָחְבָּהּ וְלֹא רָצָה, וְהֻצְרְכוּ לִסְבֹּב אֶת כָּל דְּרוֹמָהּ שֶׁל אֱדוֹם עַד בּוֹאָם לִדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים י"א) "וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה", וְהָלְכוּ כָּל דְּרוֹמָהּ שֶׁל מוֹאָב עַד סוֹפָהּ, וּמִשָּׁם הָפְכוּ פְנֵיהֶם לַצָּפוֹן עַד שֶׁסָּבְבוּ כָל מֶצֶר מִזְרָחִי שֶׁלָּהּ לְרָחְבָּהּ; וּכְשֶׁכִּלּוּ אֶת מִזְרָחָהּ, מָצְאוּ אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל אֶרֶץ כְּנַעַן וְהַיַּרְדֵּן מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיִפְתָּח (שם) "וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב", וְכָבְשׁוּ אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהָיְתָה בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב וְקָרְבוּ עַד הַיַּרְדֵּן, וְהוּא כְנֶגֶד מִקְצוֹעַ צָפוֹנָה מַעֲרָבָה שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב; נִמְצָא שֶׁאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לַמַּעֲרָב, הָיָה מִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית שֶׁלָּהּ אֵצֶל אֱדוֹם:
4The border will then turn south of Ma’aleh Akrabim and pass toward Tzin. Its southernmost extension will be to the south of Kadesh Barne’a; it will extend to Chatzar Adar and pass toward Atzmon.   דוְנָסַ֣ב לָכֶם֩ הַגְּב֨וּל מִנֶּ֜גֶב לְמַֽעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה וְהָיוּ֙ (כתיב והיה֙) תּֽוֹצְאֹתָ֔יו מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְיָצָ֥א חֲצַר־אַדָּ֖ר וְעָבַ֥ר עַצְמֹֽנָה:
וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַֽעֲלֵה עַקְרַבִּים - The border will then turn south of Ma’aleh Akrabim. Wherever it says וְנָסַב or וְיָצָא, it is to teach us that the border was not straight but protruded outwards. Thus here, the border goes out and bends in the direction of the northern part of the world outside the Land of Israel, diagonally towards the west, and the border passes to the south of Ma’aleh Akrabim. Thus, Ma’aleh Akrabim is within the border.   וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַֽעֲלֵה עַקְרַבִּים.  כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָסַב" אוֹ "וְיָצָא" מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיָה הַמֶּצֶר שָׁוֶה אֶלָּא הוֹלֵךְ וְיוֹצֵא לַחוּץ; יוֹצֵא הַמֶּצֶר וְעוֹקֵם לְצַד צְפוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בַּאֲלַכְסוֹן לַמַּעֲרָב, וְעוֹבֵר הַמֶּצֶר בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל מַעֲלֵה עַקְרַבִּים, נִמְצָא מַעֲלֵה עַקְרַבִּים לִפְנִים מִן הַמֶּצֶר:
וְעָבַר צִנָה - means: “and pass to Tzin” - similar to the term מִצְרַיְמָה which means “to Egypt.”   וְעָבַר צִנָה.  אֶל צִן, כְּמוֹ מִצְרַיְמָה:
והיו תּֽוֹצְאֹתָיו - means: its far end will be to the south of Kadesh Barne’a.   והיו תּֽוֹצְאֹתָיו.  קְצוֹתָיו, בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:
וְיָצָא חֲצַר־אַדָּר - It will extend to Chatzar Adar. The border spreads and widens towards the northern part of the world outside the Land of Israel, continuing diagonally further to the west and reaching Chatzar Adar, and from there to Atzmon, and from there to the Stream of Egypt. The term וְנָסַב “it will turn” is stated at that point because it wrote: “It will extend to Chatzar Adar,” i.e., it began to widen after it passed Kadesh Barne’a, and the width of that strip that protruded to the north of the world was from Kadesh Barne’a until Atzmon. From there onwards, however, the border narrows and turns toward the south of the Land of Israel and reaches the Stream of Egypt. From there, it continues westwards to the Mediterranean Sea, which is the western border of the entire Land of Israel. Thus, the Stream of Egypt is at the southwest corner of the Land.   וְיָצָא חֲצַר־אַדָּר.  מִתְפַּשֵּׁט הַמֶּצֶר וּמַרְחִיב לְצַד צָפוֹן שֶׁל עוֹלָם וְנִמְשָׁךְ עוֹד בַּאֲלַכְסוֹן לַמַּעֲרָב, וּבָא לוֹ לַחֲצַר אַדָּר, וּמִשָּׁם לְעַצְמוֹן, וּמִשָּׁם לְנַחַל מִצְרַיִם; וּלְשׁוֹן וְנָסַב הָאָמוּר כָּאן, לְפִי שֶׁכָּתַב וְיָצָא חֲצַר אַדָּר, שֶׁהִתְחִיל לְהַרְחִיב מִשֶּׁעָבַר אֶת קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ, וְרֹחַב אוֹתָהּ רְצוּעָה שֶׁבָּלְטָה לְצַד צָפוֹן הָיְתָה מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד עַצְמוֹן, וּמִשָּׁם וָהָלְאָה נִתְקַצֵּר הַמֶּצֶר וְנָסַב לְצַד הַדָּרוֹם וּבָא לוֹ לְנַחַל מִצְרַיִם, וּמִשָּׁם לְצַד הַמַּעֲרָב אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל שֶׁהוּא מֶצֶר מַעֲרָבָהּ שֶׁל כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נִמְצָא שֶׁנַּחַל מִצְרַיִם בְּמִקְצוֹעַ מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית:
5The border will then turn from Atzmon and continue to the Stream of Egypt, and its end will be the Sea.   הוְנָסַ֧ב הַגְּב֛וּל מֵֽעַצְמ֖וֹן נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם וְהָי֥וּ תֽוֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה:
וְהָיוּ תֽוֹצְאֹתָיו הַיָּֽמָּה - And its end will be the Sea - i.e., to the western boundary, for the southern border does not extend any further west from there.   וְהָיוּ תֽוֹצְאֹתָיו הַיָּֽמָּה.  אֶל מֶצֶר הַמַּעֲרָב שֶׁאֵין עוֹד גְּבוּל נֶגֶב מַאֲרִיךְ לְצַד הַמַּעֲרָב מִשָּׁם וָהָלְאָה:
6Your western border will be the Great Sea and the islands within this border. This will be your western border.   ווּגְב֣וּל יָ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל וּגְב֑וּל זֶה־יִּֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל יָֽם:
וּגְבוּל יָם - Your western border. And what is the western boundary? –   וּגְבוּל יָם.  וּמֶצֶר מַעֲרָבִי מַהוּ?
וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל - Will be the Great Sea - as the boundary.   וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל.  לְמֶצֶר:
וּגְבוּל - (lit.) And a border. This teaches us that the islands in the sea are also part of the border, and they are the isles, which are called “izols” in Old French.   וּגְבוּל.  הַנִּסִּין שֶׁבְּתוֹךְ הַיָּם אַף הֵם מִן הַגְּבוּל, וְהֵם אִיִּים שֶקּוֹרִין איזל"ס:
7This will be your northern border: From the Great Sea draw a slanting line to Mount Hor.   זוְזֶה־יִּֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֣וּל צָפ֑וֹן מִן־הַיָּם֙ הַגָּדֹ֔ל תְּתָא֥וּ לָכֶ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר:
גְּבוּל צָפוֹן - Your northern border - i.e., the northern boundary.   גְּבוּל צָפוֹן.  מֶצֶר צָפוֹן:
מִן־הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָֽר - From the Great Sea draw a slanting line to Mount Hor - which is at the northwest corner, and its top slopes down into the sea, and some of the breadth of the sea surrounding it is within the border of the Land of Israel and some outside it.   מִן־הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָֽר.  שֶׁהוּא בְמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית וְרֹאשׁוֹ מַשְׁפִּיעַ וְנִכְנָס לְתוֹךְ הַיָּם, וְיֵשׁ מֵרֹחַב הַיָּם לִפְנִים הֵימֶנּוּ וְחוּצָה הֵימֶנּוּ:
תְּתָאוּ - means: make a slanting turn from the west to the north, to Mount Hor.   תְּתָאוּ.  תְּשַׁפְּעוּ לָכֶם, לִנְטוֹת מִמַּעֲרָב לַצָּפוֹן, אֶל הֹר הָהָר:
תְּתָאוּ - denotes an incline, as in: “to the chamber (תָּא) of the runners,” 10 and “and the chambers of (וְתָאֵי) the gate,” 11 referring to the side structure, called “apendiz” in Old French, which is inclined and slanting.   תְּתָאוּ.  לְשׁוֹן סִבָּה, כְּמוֹ "אֶל תָּא הָרָצִים" (מלכים א י"ד), "וְתָאֵי הַשַּׁעַר" (יחזקאל מ') — הַיָּצִיעַ, שֶׁקּוֹרִין אפנדי"ץ, שֶׁהוּא מוּסָב וּמְשֻׁפָּע:
8From Mount Hor draw a slanting line until the entrance of Chamat, and the end of this leg of the border will extend to Tzedad.   חמֵהֹ֣ר הָהָ֔ר תְּתָא֖וּ לְבֹ֣א חֲמָ֑ת וְהָי֛וּ תּֽוֹצְאֹ֥ת הַגְּבֻ֖ל צְדָֽדָה:
מֵהֹר הָהָר - From Mount Hor - turn and go along the northern boundary eastwards, and you will come to the entrance of Chamat, which is Antioch.   מֵהֹר הָהָר.  תָּסֹבּוּ וְתֵלְכוּ אֶל מֶצֶר הַצָּפוֹן לְצַד הַמִּזְרָח, וְתִפְגְּעוּ בִּלְבֹא חֲמָת, זוֹ אַנְטוֹכְיָא:
תּֽוֹצְאֹת הַגְּבֻל - means “the ends of the border.” Every place where it says תּוֹצְאוֹת הַגְּבוּל it means either that the boundary completely ends there and continues no further at all, or that from there it spreads and widens, projecting outwards, to continue diagonally wider than the original width, and relative to the original width dimension it is called תּוֹצָאוֹת, for there that dimension ends.   תּֽוֹצְאֹת הַגְּבֻל.  סוֹפֵי הַגְּבוּל; כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר תּוֹצְאוֹת הַגְּבוּל, אוֹ הַמֶּצֶר כָּלֶה שָׁם לְגַמְרֵי וְאֵינוֹ עוֹבֵר לְהַלָּן כְּלָל, אוֹ מִשָּׁם מִתְפַּשֵּׁט וּמַרְחִיב וְיוֹצֵא לַאֲחוֹרָיו לְהִמָּשֵׁךְ לְהַלָּן בַּאֲלַכְסוֹן יוֹתֵר מִן הָרֹחַב הָרִאשׁוֹן, וּלְעִנְיַן רֹחַב הַמִּדָּה הָרִאשׁוֹן קְרָאוֹ תּוֹצָאוֹת, שֶׁשָּׁם כָּלְתָה אוֹתָהּ מִדָּה:
9The border will extend to Zifron, and its end will be Chatzar Einan; this will be your northern border.   טוְיָצָ֤א הַגְּבֻל֙ זִפְרֹ֔נָה וְהָי֥וּ תֽוֹצְאֹתָ֖יו חֲצַ֣ר עֵינָ֑ן זֶה־יִּֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל צָפֽוֹן:
וְהָיוּ תֽוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן - And its end will be Chatzar Einan. It was the end of the northern boundary, and thus Chatzar Einan was at the northeast corner, and from there “you will then draw a slanting line” for the eastern boundary.   וְהָיוּ תֽוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן.  הוּא הָיָה סוֹף הַמֶּצֶר הַצְּפוֹנִי, וְנִמְצֵאת חֲצַר עֵינָן בְּמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מִזְרָחִית, וּמִשָּׁם והתאויתם לכם אֶל מֶצֶר הַמִּזְרָחִי:
10You will then draw a slanting line for the eastern border, from Chatzar Einan to Shefam.   יוְהִתְאַוִּיתֶ֥ם לָכֶ֖ם לִגְב֣וּל קֵ֑דְמָה מֵֽחֲצַ֥ר עֵינָ֖ן שְׁפָֽמָה:
וְהִתְאַוִּיתֶם - This denotes sloping and inclining, like תְּתָאוּ. 12   וְהִתְאַוִּיתֶם.  לְשׁוֹן הֲסִבָּה וּנְטִיָּה, כְּמוֹ "תְּתָאוּ":
שְׁפָֽמָה - To Shefam - on the eastern boundary, and from there to Rivlah.   שְׁפָֽמָה.  בַּמֶּצֶר הַמִּזְרָחִי, וּמִשָּׁם הָרִבְלָה:
11The border will descend from Shefam toward Rivlah, to the east of Ayin. Then the border will descend and hit the eastern shore of Lake Kineret.   יאוְיָרַ֨ד הַגְּבֻ֧ל מִשְּׁפָ֛ם הָֽרִבְלָ֖ה מִקֶּ֣דֶם לָעָ֑יִן וְיָרַ֣ד הַגְּבֻ֗ל וּמָחָ֛ה עַל־כֶּ֥תֶף יָֽם־כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה:
מִקֶּדֶם לָעָיִן - To the east of Ayin. Ayin is the name of a place, and the boundary runs to its east. Thus, Ayin is inside the boundary and part of the Land of Israel.   מִקֶּדֶם לָעָיִן.  שֵׁם מָקוֹם, וְהַמֶּצֶר הוֹלֵךְ בְּמִזְרָחוֹ, נִמְצָא הָעַיִן לִפְנִים מִן הַמֶּצֶר וּמֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא:
וְיָרַד הגבול - Then the border will descend - i.e., as long as the border runs from north to south it is termed as continually going down.   וְיָרַד הגבול.  כָּל שֶׁהַגְּבוּל הוֹלֵךְ מִצָּפוֹן לַדָּרוֹם הוּא יוֹרֵד וְהוֹלֵךְ:
וּמָחָה עַל־כֶּתֶף - And hit (lit.) the shoulder - means the side.   וּמָחָה עַל־כֶּתֶף.  אל עבר:
יָֽם־כִּנֶּרֶת קֵֽדְמָה - The eastern shore of Lake Kineret - so that Lake Kineret is within the border to the west and the border is to the east of Lake Kineret, and from there it descends to the Jordan River. The Jordan flows down from north to south diagonally, inclining into the east of the Land of Israel as it approaches Canaan facing Lake Kineret, continuing southwards on the eastern side of the Land of Israel opposite Lake Kineret until it pours into the Salt Sea. From there the border completes its limits to the Salt Sea, from where the boundary begins at the southeast corner. Thus the borders encircle the land on all four sides.   יָֽם־כִּנֶּרֶת קֵֽדְמָה.  שֶׁיְּהֵא יָם כִּנֶּרֶת תּוֹךְ לַגְּבוּל, בַּמַּעֲרָב, וְהַגְּבוּל בְּמִזְרַח יָם כִּנֶּרֶת, וּמִשָּׁם יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן, וְהַיַּרְדֵּן מוֹשֵׁךְ וּבָא מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם בַּאֲלַכְסוֹן, נוֹטֶה לְצַד מִזְרָח מִתְקָרֵב לְצַד אֶרֶץ כְּנַעַן כְּנֶגֶד יָם כִּנֶּרֶת, וּמוֹשֵׁךְ לְצַד מִזְרָחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (כְּנֶגֶד יָם כִּנֶּרֶת) עַד שֶׁנּוֹפֵל בְּיָם הַמֶּלַח, וּמִשָּׁם כָּלֶה הַגְּבוּל בְּתוֹצְאוֹתָיו אֶל יָם הַמֶּלַח, שֶׁמִּמֶּנּוּ הַתְחָלַת מֶצֶר מִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, הֲרֵי סוֹבֶבֶת אוֹתָהּ לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ:
12The border will descend along the Jordan River, and its end will be the Salt Sea; this will be your land according to its borders all around.’”   יבוְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וְהָי֥וּ תֽוֹצְאֹתָ֖יו יָ֣ם הַמֶּ֑לַח זֹאת֩ תִּֽהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם הָאָ֛רֶץ לִגְבֻֽלֹתֶ֖יהָ סָבִֽיב:
13Moses commanded the Israelites, saying, “This is the land that you are to apportion for inheritance by lot, which God has commanded to give to nine-and-a-half tribes,   יגוַיְצַ֣ו משֶׁ֔ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּתְנַֽחֲל֤וּ אֹתָהּ֙ בְּגוֹרָ֔ל אֲשֶׁר֙ צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה לָתֵ֛ת לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַֽחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה:
14for the tribe of Reuben’s descendants according to their fathers’ house, the tribe of Gad’s descendants according to their fathers’ house, and half the tribe of Manasseh have already taken their inheritance.   ידכִּ֣י לָֽקְח֞וּ מַטֵּ֨ה בְנֵ֤י הָרֽאוּבֵנִי֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם וּמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־הַגָּדִ֖י לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם וַֽחֲצִי֙ מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה לָֽקְח֖וּ נַֽחֲלָתָֽם:
15Two-and-a-half tribes have taken their inheritance on the east side of the Jordan, opposite Jericho.”   טושְׁנֵ֥י הַמַּטּ֖וֹת וַֽחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֑ה לָֽקְח֣וּ נַֽחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֛בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ קֵ֥דְמָה מִזְרָֽחָה:
קֵדְמָה מִזְרָֽחָה - i.e., to the front of the world, which is to the east, for the eastern direction is called the front, and the west is called the back. Therefore, the south is considered to be to the right and the north is to the left.   קֵדְמָה מִזְרָֽחָה.  אֶל פְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֵם בַּמִּזְרָח, שֶׁרוּחַ מִזְרָחִית קְרוּיָה פָנִים וּמַעֲרָבִית קְרוּיָה אָחוֹר, לְפִיכָךְ דָּרוֹם לַיָּמִין וְצָפוֹן לַשְּׂמֹאל:

Sixth Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 34

16God spoke to Moses, saying:   טזוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
17“The following are the names of the men who must assume possession of the land on your behalf under the leadership of Eleazar the priest and Joshua son of Nun.   יזאֵ֚לֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־יִנְחֲל֥וּ לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ אֶלְעָזָר֙ הַכֹּהֵ֔ן וִֽיהוֹשֻׁ֖ע֙ בִּן־נֽוּן:
אֲשֶׁר־יִנְחֲלוּ לָכֶם - Who must assume possession (lit.) to you - i.e., for you. Each prince is the agent responsible for his tribe and will divide the inheritance of the tribe to its families and to its men. He will choose for each one a portion appropriate for its needs, and whatever the princes do will be considered done as though the tribes had made them their representatives. It is not possible to explain this לָכֶם in the same sense as every other לָכֶם in Scripture, for if so, it should have said יַנְחִילוּ לָכֶם. However יִנְחֲלוּ implies that they inherit for you and on your behalf, as in: ה׳ יִלָּחֵם לָכֶם “God will do battle for you.” 1   אֲשֶׁר־יִנְחֲלוּ לָכֶם.  בִּשְׁבִילְכֶם; כָּל נָשִׂיא וְנָשִׂיא אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לְשִׁבְטוֹ וּמְחַלֵּק נַחֲלַת הַשֵּׁבֶט לַמִּשְׁפָּחוֹת וְלַגְּבָרִים, וּבוֹרֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד חֵלֶק הָגוּן, וּמַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים יִהְיֶה עָשׂוּי כְּאִלּוּ עֲשָׂאוּם שְׁלוּחִים; וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ לכם זֶה כְּכָל לָכֶם שֶׁבַּמִּקְרָא, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִכְתֹּב יַנְחִילוּ לָכֶם, יִנְחֲלוּ מַשְׁמַע שֶׁהֵם נוֹחֲלִים לָכֶם — בִּשְׁבִילְכֶם וּבִמְקוֹמְכֶם, כְּמוֹ "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות י"ד):
18You must take one prince from each tribe to assume possession of the land.   יחוְנָשִׂ֥יא אֶחָ֛ד נָשִׂ֥יא אֶחָ֖ד מִמַּטֶּ֑ה תִּקְח֖וּ לִנְחֹ֥ל אֶת־הָאָֽרֶץ:
לִנְחֹל אֶת־הָאָֽרֶץ - To assume possession of the land - i.e., that he inherit it and divide it up in your stead.   לִנְחֹל אֶת־הָאָֽרֶץ.  שֶׁיְּהֵא נוֹחֵל וְחוֹלֵק אוֹתָהּ בִּמְקוֹמְכֶם:
19These are the names of the men: For the tribe of Judah, Caleb son of Yefuneh.   יטוְאֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֑ים לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֔ה כָּלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּֽה:
20For the tribe of the descendants of Simeon, Shemu’el son of Amihud.   כוּלְמַטֵּה֨ בְּנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן שְׁמוּאֵ֖ל בֶּן־עַמִּיהֽוּד:
21For the tribe of Benjamin, Elidad son of Kislon.   כאלְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֔ן אֱלִידָ֖ד בֶּן־כִּסְלֽוֹן:
22The prince for the tribe of the descendants of Dan, Buki son of Yogli.   כבוּלְמַטֵּ֥ה בְנֵי־דָ֖ן נָשִׂ֑יא בֻּקִּ֖י בֶּן־יָגְלִֽי:
23For the descendants of Joseph: the prince for the tribe of the descendants of Manasseh, Chani’el son of Efod;   כגלִבְנֵ֣י יוֹסֵ֔ף לְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־מְנַשֶּׁ֖ה נָשִׂ֑יא חַנִּיאֵ֖ל בֶּן־אֵפֹֽד:
24and the prince for the tribe of the descendants of Ephraim, Kemu’el son of Shiftan.   כדוּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם נָשִׂ֑יא קְמוּאֵ֖ל בֶּן־שִׁפְטָֽן:
25The prince for the tribe of the descendants of Zebulun, Elitzafan son of Parnach.   כהוּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־זְבוּלֻ֖ן נָשִׂ֑יא אֱלִֽיצָפָ֖ן בֶּן־פַּרְנָֽךְ:
26The prince for the tribe of the descendants of Issachar, Palti’el son of Azan.   כווּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־יִשָּׂשכָ֖ר נָשִׂ֑יא פַּלְטִיאֵ֖ל בֶּן־עַזָּֽן:
27The prince for the tribe of the descendants of Asher, Achihud son of Shelomi.   כזוּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־אָשֵׁ֖ר נָשִׂ֑יא אֲחִיה֖וּד בֶּן־שְׁלֹמִֽי:
28The prince for the tribe of the descendants of Naphtali, Pedah’el son of Amihud.   כחוּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־נַפְתָּלִ֖י נָשִׂ֑יא פְּדַהְאֵ֖ל בֶּן־עַמִּיהֽוּד:
29These are the ones whom God commanded to assign the Israelites their estates in Canaan.”   כטאֵ֕לֶּה אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֑ה לְנַחֵ֥ל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
לְנַחֵל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל - To assign the Israelites their estates - i.e., that they apportion it to them according to its prescribed divisions.   לְנַחֵל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל.  שֶׁהֵם יַנְחִילוּ אוֹתָהּ לָכֶם לְמַחְלְקוֹתֶיהָ:

Bamidbar (Numbers) Chapter 35

1God spoke to Moses in the plains of Moab, by the Jordan River, opposite Jericho, saying,   אוַיְדַבֵּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־משֶׁ֖ה בְּעַרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ לֵאמֹֽר:
2“Command the Israelites to give from their hereditary estates cities for the Levites to dwell, and you must give the Levites open spaces around the cities.   בצַו֘ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְנָֽתְנ֣וּ לַֽלְוִיִּ֗ם מִנַּֽחֲלַ֛ת אֲחֻזָּתָ֖ם עָרִ֣ים לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרָ֗שׁ לֶֽעָרִים֙ סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם תִּתְּנ֖וּ לַֽלְוִיִּֽם:
וּמִגְרָשׁ - means: open spaces – i.e., empty area around the outside of the city, to beautify the city – where they are not permitted to build houses, plant vineyards, or sow plants.   וּמִגְרָשׁ.  רֶוַח מָקוֹם חָלָק חוּץ לָעִיר סָבִיב, לִהְיוֹת לְנוֹי לָעִיר, וְאֵין רַשָּׁאִין לִבְנוֹת שָׁם בַּיִת וְלֹא לִנְטֹעַ כֶּרֶם וְלֹא לִזְרֹעַ זְרִיעָה:
3These cities must be theirs for dwelling in, and their open spaces must be for their cattle, their property, and for all their needs.   גוְהָי֧וּ הֶֽעָרִ֛ים לָהֶ֖ם לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶ֗ם יִֽהְי֤וּ לִבְהֶמְתָּם֙ וְלִרְכֻשָׁ֔ם וּלְכֹ֖ל חַיָּתָֽם:
וּלְכֹל חַיָּתָֽם - means: for all their requirements.   וּלְכֹל חַיָּתָֽם.  לְכָל צָרְכֵּיהֶם:
4The areas of open space for the cities that you must give the Levites must extend from the wall of the city outward, 1000 cubits all around.   דוּמִגְרְשֵׁי֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תִּתְּנ֖וּ לַֽלְוִיִּ֑ם מִקִּ֤יר הָעִיר֙ וָח֔וּצָה אֶ֥לֶף אַמָּ֖ה סָבִֽיב:
אֶלֶף אַמָּה סָבִֽיב - 1000 cubits all around. Yet in the following verse it says: “2000 cubits.” How is this to be understood? 2000 cubits were given all around, of which the 1000 inner cubits were for open space and the outer ones for fields and vineyards.   אֶלֶף אַמָּה סָבִֽיב.  וְאַחֲרָיו הוּא אוֹמֵר אַלְפַּיִם אַמָּה, הָא כֵיצַד? אַלְפַּיִם הוּא נוֹתֵן לָהֶם סָבִיב, וּמֵהֶם אֶלֶף הַפְּנִימִיִּים לְמִגְרָשׁ וְהַחִיצוֹנִים לְשָׂדוֹת וּכְרָמִים:
5Thus, you must measure from outside the city 2000 cubits on the eastern side, 2000 cubits on the southern side, 2000 cubits on the western side, and 2000 cubits on the northern side, with the city in the middle; this will be their cities’ open spaces.   הוּמַדֹּתֶ֞ם מִח֣וּץ לָעִ֗יר אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַ֠מָּ֩ה וְאֶת־פְּאַת־נֶ֩גֶב֩ אַלְפַּ֨יִם בָּֽאַמָּ֜ה וְאֶת־פְּאַת־יָ֣ם | אַלְפַּ֣יִם בָּֽאַמָּ֗ה וְאֵ֨ת פְּאַ֥ת צָפ֛וֹן אַלְפַּ֥יִם בָּֽאַמָּ֖ה וְהָעִ֣יר בַּתָּ֑וֶךְ זֶ֚ה יִֽהְיֶ֣ה לָהֶ֔ם מִגְרְשֵׁ֖י הֶֽעָרִֽים:
6The cities you must give the Levites must be the six cities of refuge—which you must provide as places to which a murderer can flee—and you must give 42 cities in addition to them.   ווְאֵ֣ת הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר תִּתְּנוּ֙ לַֽלְוִיִּ֔ם אֵ֚ת שֵֽׁשׁ־עָרֵ֣י הַמִּקְלָ֔ט אֲשֶׁ֣ר תִּתְּנ֔וּ לָנֻ֥ס שָׁ֖מָּה הָֽרֹצֵ֑חַ וַֽעֲלֵיהֶ֣ם תִּתְּנ֔וּ אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם עִֽיר:
7All the cities you must give the Levites will number 48 cities; them with their open spaces.   זכָּל־הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר תִּתְּנוּ֙ לַֽלְוִיִּ֔ם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה עִ֑יר אֶתְהֶ֖ן וְאֶת־מִגְרְשֵׁיהֶֽן:
8And as for the cities that you must give from the Israelites’ estate, you must take more land from a tribe with a larger estate and less land from a tribe with a smaller one; each tribe must give of its cities to the Levites in proportion to the estate that it will possess.”   חוְהֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר תִּתְּנוּ֙ מֵֽאֲחֻזַּ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֤ת הָרַב֙ תַּרְבּ֔וּ וּמֵאֵ֥ת הַמְעַ֖ט תַּמְעִ֑יטוּ אִ֗ישׁ כְּפִ֤י נַֽחֲלָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר יִנְחָ֔לוּ יִתֵּ֥ן מֵֽעָרָ֖יו לַֽלְוִיִּֽם:
Footnotes

Seventh Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 35

9God spoke to Moses, saying:   טוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
10“Speak to the Israelites and say to them, ‘When you cross the Jordan River, into Canaan,   ידַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֥י אַתֶּ֛ם עֹֽבְרִ֥ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן:
11you must designate cities for yourselves that will be cities of refuge for you: a murderer who killed a person unintentionally must flee there.   יאוְהִקְרִיתֶ֤ם לָכֶם֙ עָרִ֔ים עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּֽהְיֶ֣ינָה לָכֶ֑ם וְנָ֥ס שָׁ֨מָּה֙ רֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָֽה:
וְהִקְרִיתֶם - You must designate. The form הַקְרָיָה always denotes preparation. Similarly it says: “because God, your God, arranged it (הִקְרָה) for me.” 1   וְהִקְרִיתֶם.  אֵין הַקְרָיָה אֶלָּא לְשׁוֹן הַזְמָנָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי" (בראשית כ"ז):
12These cities must serve you as a refuge from an avenger, so that the murderer not die until he stands in judgment before the community.   יבוְהָי֨וּ לָכֶ֧ם הֶֽעָרִ֛ים לְמִקְלָ֖ט מִגֹּאֵ֑ל וְלֹ֤א יָמוּת֙ הָֽרֹצֵ֔חַ עַד־עָמְד֛וֹ לִפְנֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה לַמִּשְׁפָּֽט:
מִגֹּאֵל - From an avenger - i.e., for one fleeing from the blood avenger, who is a relative of the murdered person.   מִגֹּאֵל.  מִפְּנֵי גּוֹאֵל הַדָּם, שֶׁהוּא קָרוֹב לַנִּרְצָח:
13The cities that you provide will function as six cities of refuge for you.   יגוְהֶֽעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑נוּ שֵֽׁשׁ־עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּֽהְיֶ֥ינָה לָכֶֽם:
שֵֽׁשׁ־עָרֵי מִקְלָט - Six cities of refuge. This tells us that although Moses separated three cities on the other side of the Jordan during his lifetime, they did not provide refuge until the three that Joshua appointed in Canaan were designated.   שֵֽׁשׁ־עָרֵי מִקְלָט.  מַגִּיד שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִבְדִּיל מֹשֶׁה בְּחַיָּיו שָׁלוֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לֹא הָיוּ קוֹלְטוֹת עַד שֶׁנִּבְחֲרוּ שָׁלֹשׁ שֶׁנָּתַן יְהוֹשֻׁעַ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן (ספרי; מכות ט'):
14You must provide three of the cities in Transjordan and three of the cities in Canaan to serve as cities of refuge.   ידאֵ֣ת | שְׁל֣שׁ הֶֽעָרִ֗ים תִּתְּנוּ֙ מֵעֵ֣בֶר לַיַּרְדֵּ֔ן וְאֵת֙ שְׁל֣שׁ הֶֽעָרִ֔ים תִּתְּנ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּֽהְיֶֽינָה:
אֵת שְׁלשׁ הֶֽעָרִים וגו' - Three of the cities… Although in the land of Canaan there were nine tribes, and here, east of the Jordan, there were only two and a half, the number of refuge cities were equal, because murderers were more numerous in Gilead, as it says: “Gilead is a city of iniquitous people, of those who ambush for bloodshed.” 2   אֵת שְׁלשׁ הֶֽעָרִים וגו'.  אַף עַל פִּי שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן תִּשְׁעָה שְׁבָטִים וְכָאן אֵינָן אֶלָּא שְׁנַיִם וָחֵצִי, הִשְׁוָה מִנְיַן עָרֵי הַמִּקְלָט שֶׁלָּהֶם, מִשּׁוּם דִּבְגִלְעָד נְפִישֵׁי רוֹצְחִים, דִּכְתִיב (הושע ו') "גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן עֲקֻבָּה מִדָּם" (שם):
15These six cities will provide refuge for the Israelites and for the convert and resident alien among them, so that anyone who unintentionally kills a person can flee there.   טולִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּ֤ר וְלַתּוֹשָׁב֙ בְּתוֹכָ֔ם תִּֽהְיֶ֛ינָה שֵֽׁשׁ־הֶֽעָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לְמִקְלָ֑ט לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כָּל־מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָֽה:
16If he struck him with an iron instrument and he died, he is a murderer; the murderer must be put to death.   טזוְאִם־בִּכְלִ֨י בַרְזֶ֧ל | הִכָּ֛הוּ וַיָּמֹ֖ת רֹצֵ֣חַ ה֑וּא מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָֽרֹצֵֽחַ:
וְאִם־בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ - If he struck him with an iron instrument. This does not refer to one who kills inadvertently, to whose case it is juxtaposed, but to one who kills intentionally. It teaches us that regarding someone who kills with an object, that object must be of the size that can kill, as it says regarding all of them: אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ, which Onkelos translates as: דְּהוּא כְמִסַּת דִּימוּת בֵּהּ “that has the measure by which he can die.” The exception is iron, for it is clear to the Holy One, blessed be He, that even a minute amount of iron can kill, even a needle, and therefore the Torah did not give a measure for it, to write about it: אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ “that can cause death.” Should you say that Scripture is indeed speaking of one who kills inadvertently, I answer that below it says: “or he threw down any deadly stone at him without seeing,” 3 which by inference teaches us that the verses stated above are speaking of one who kills intentionally.   וְאִם־בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ.  אֵין זֶה מְדַבֵּר בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג הַסָּמוּךְ לוֹ, אֶלָּא בְּהוֹרֵג בְּמֵזִיד, וּבָא לְלַמֵּד שֶׁהַהוֹרֵג בְּכָל דָּבָר צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בוֹ שִׁעוּר כְּדֵי לְהָמִית, שֶׁנֶּאֱמַר בְּכֻלָּם "אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ", דִּמְתַּרְגְּמִינַן "דְּהִיא כְמִסַּת דִּימוּת בֵּיהּ", חוּץ מִן הַבַּרְזֶל, שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַבַּרְזֶל מֵמִית בְּכָל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ מַחַט, לְפִיכָךְ לֹא נָתְנָה בוֹ תּוֹרָה שִׁעוּר לִכְתֹּב בּוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ; וְאִם תֹּאמַר בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג הַכָּתוּב מְדַבֵּר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לְמַטָּה אוֹ בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות וְגוֹ', לִמֵּד עַל הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה שֶׁבְּהוֹרֵג בְּמֵזִיד הַכָּתוּב מְדַבֵּר:
17If he struck him with a deadly fist-sized stone and he dies, he is a murderer; the murderer must be put to death.   יזוְאִ֡ם בְּאֶ֣בֶן יָד֩ אֲשֶׁר־יָמ֨וּת בָּ֥הּ הִכָּ֛הוּ וַיָּמֹ֖ת רֹצֵ֣חַ ה֑וּא מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָֽרֹצֵֽחַ:
בְּאֶבֶן יָד - (lit.) With a stone of a hand - means: that it is of a size that fills a hand.   בְּאֶבֶן יָד.  שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מְלֹא יָד (ספרי):
אֲשֶׁר־יָמוּת בָּהּ - i.e., that has the measure that can cause death, as Onkelos translates it. For since it says: “and one man strikes the other with a stone,” 4 but does not give its measure, I might think that it means even of minute size. It therefore says here: אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ “that can cause death.”   אֲשֶׁר־יָמוּת בָּהּ.  שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁעוּר לְהָמִית, כְּתַרְגּוּמוֹ; לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן" (שמות כ"א), וְלֹא נָתַן בָּהּ שִׁעוּר, יָכוֹל כָּל שֶׁהוּא, לְכָךְ נֶאֱמַר אשר ימות בה:
18Or if he struck him with a deadly fist-sized wooden instrument and he dies, he is a murderer; the murderer must be put to death.   יחא֡וֹ בִּכְלִ֣י עֵץ־יָד֩ אֲשֶׁר־יָמ֨וּת בּ֥וֹ הִכָּ֛הוּ וַיָּמֹ֖ת רֹצֵ֣חַ ה֑וּא מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָֽרֹצֵֽחַ:
אוֹ בִּכְלִי עֵץ־יָד - Or…with a fist-size wooden instrument. Since it says: “If a man strikes his bondman or bondwoman with a rod,” 5 I might think that it means even one of minute size. It therefore says here regarding wood: אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ “that can cause death,” i.e., that it must have the size that can cause death.   אוֹ בִּכְלִי עֵץ־יָד.  לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט", יָכוֹל כָּל שֶׁהוּא, לְכָךְ נֶאֱמַר "בְּעֵץ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ" — שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית (ספרי):
19The blood avenger will kill the murderer; he may kill him wherever he meets him.   יטגֹּאֵ֣ל הַדָּ֔ם ה֥וּא יָמִ֖ית אֶת־הָֽרֹצֵ֑חַ בְּפִגְעוֹ־ב֖וֹ ה֥וּא יְמִתֶֽנּוּ:
בְּפִגְעוֹ־בוֹ - Wherever he meets him - even within the cities of refuge.   בְּפִגְעוֹ־בוֹ.  אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ עָרֵי מִקְלָט:
20If, out of hatred, he pushed him or threw something at him in ambush, and he died,   כוְאִם־בְּשִׂנְאָ֖ה יֶהְדֳּפֶ֑נּוּ אֽוֹ־הִשְׁלִ֥יךְ עָלָ֛יו בִּצְדִיָּ֖ה וַיָּמֹֽת:
בִּצְדִיָּה - Its meaning is as Onkelos translates it: בְּכַמְנָא “by ambush.”   בִּצְדִיָּה.  כְּתַרְגּוּמוֹ, "בְּכָמְנָא" — בְּמַאֲרָב:
21or if he maliciously struck him with his hand and he died, the assailant must be put to death; he is a murderer. The blood avenger may kill the murderer wherever he meets him.   כאא֣וֹ בְאֵיבָ֞ה הִכָּ֤הוּ בְיָדוֹ֙ וַיָּמֹ֔ת מֽוֹת־יוּמַ֥ת הַמַּכֶּ֖ה רֹצֵ֣חַ ה֑וּא גֹּאֵ֣ל הַדָּ֗ם יָמִ֛ית אֶת־הָֽרֹצֵ֖חַ בְּפִגְעוֹ־בֽוֹ:
22If he pushed him accidentally, without malice, or threw an object at him not in ambush,   כבוְאִם־בְּפֶ֥תַע בְּלֹֽא־אֵיבָ֖ה הֲדָפ֑וֹ אֽוֹ־הִשְׁלִ֥יךְ עָלָ֛יו כָּל־כְּלִ֖י בְּלֹ֥א צְדִיָּֽה:
בְּפֶתַע - means: accidentally. Onkelos translates it as: בִּתְכֵיף “close by,” i.e., the victim was near him and he did not have time to be careful about him.   בְּפֶתַע.  בְּאֹנֶס, וְתַרְגּוּמוֹ "בִּתְכֵיף", שֶׁהָיָה סָמוּךְ לוֹ וְלֹא הָיָה לוֹ שָׁהוּת לְהִזָּהֵר עָלָיו:
23or he threw down any deadly stone at him without seeing and it killed him, but he was not his enemy and bore him no malice,   כגא֣וֹ בְכָל־אֶ֜בֶן אֲשֶׁר־יָמ֥וּת בָּהּ֙ בְּלֹ֣א רְא֔וֹת וַיַּפֵּ֥ל עָלָ֖יו וַיָּמֹ֑ת וְהוּא֙ לֹֽא־אוֹיֵ֣ב ל֔וֹ וְלֹ֥א מְבַקֵּ֖שׁ רָֽעָתֽוֹ:
אוֹ בְכָל־אֶבֶן אֲשֶׁר־יָמוּת בָּהּ - (lit.) Or with any deadly stone - he struck him.   אוֹ בְכָל־אֶבֶן אֲשֶׁר־יָמוּת בָּהּ.  הִכָּהוּ:
בְּלֹא רְאוֹת - Without seeing. i.e., he did not see him.   בְּלֹא רְאוֹת.  שֶׁלֹּא רָאָהוּ:
וַיַּפֵּל עָלָיו - He threw down…at him. Based on this, our sages said: 6 Someone who kills accidentally with a downward movement is exiled, but someone who does so with an upward movement is not exiled.   וַיַּפֵּל עָלָיו.  מִכָּאן אָמְרוּ הַהוֹרֵג דֶּרֶךְ יְרִידָה גּוֹלֶה, דֶּרֶךְ עֲלִיָּה אֵינוֹ גוֹלֶה (מכות ז:):
24the community must judge between the assailant and the blood avenger, on the basis of these judgments.   כדוְשָֽׁפְטוּ֙ הָֽעֵדָ֔ה בֵּ֚ין הַמַּכֶּ֔ה וּבֵ֖ין גֹּאֵ֣ל הַדָּ֑ם עַ֥ל הַמִּשְׁפָּטִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
25The community must protect the murderer from the hand of the blood avenger, and the community must return him to the city of refuge to which he had fled. He must remain there until the high priest, who was anointed with the sacred oil, dies.   כהוְהִצִּ֨ילוּ הָֽעֵדָ֜ה אֶת־הָֽרֹצֵ֗חַ מִיַּד֘ גֹּאֵ֣ל הַדָּם֒ וְהֵשִׁ֤יבוּ אֹתוֹ֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל־עִ֥יר מִקְלָט֖וֹ אֲשֶׁר־נָ֣ס שָׁ֑מָּה וְיָ֣שַׁב בָּ֗הּ עַד־מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּדֹ֔ל אֲשֶׁר־מָשַׁ֥ח אֹת֖וֹ בְּשֶׁ֥מֶן הַקֹּֽדֶשׁ:
עַד־מוֹת הַכֹּהֵן הגדול - Until the high priest dies - as by his service he enables the Divine Presence to rest among Israel and lengthens their lives, whereas the murderer, by his actions, causes the Divine Presence to be banished from Israel and shortens their lives, so it is not fitting that he be in the presence of the high priest. Another explanation: this time is given because the high priest should have prayed that this misfortune not occur among Israel during his lifetime.   עַד־מוֹת הַכֹּהֵן הגדול.  שֶׁהוּא בָא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָה בְיִשְׂרָאֵל וּלְהַאֲרִיךְ יְמֵיהֶם, וְהָרוֹצֵחַ בָּא לְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה מִיִּשְׂרָאֵל וּמְקַצֵּר אֶת יְמֵי הַחַיִּים, אֵינוֹ כְדַאי שֶׁיְּהֵא לִפְנֵי כֹּהֵן גָּדוֹל (ספרי); דָּבָר אַחֵר — לְפִי שֶׁהָיָה לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תֶאֱרַע תַּקָּלָה זוֹ לְיִשְׂרָאֵל בְּחַיָּיו (עי' מכות י"א):
אֲשֶׁר־מָשַׁח אותו בְּשֶׁמֶן הַקֹּֽדֶשׁ - (lit.) Who anointed him with the sacred oil. According to its contextual meaning, it is an abbreviated verse, for it does not specify who anointed him. Rather, it is as if it was written: “whom the anointer anointed with the sacred oil.” But our sages expounded it in Tractate Makot 7 to demonstrate a ruling, namely, to teach us that if the high priest died before the murderer’s trial was completed and another was appointed in his place and only after that was his verdict pronounced, he returns home only upon the death of the second high priest, as it says: אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ “who anointed him.” Now, did he anoint the high priest, or did the priest anoint him?! Rather, it is stated to include the high priest who was anointed during his days as a murderer, implying that he allows him to return home through his death.   אֲשֶׁר־מָשַׁח אותו בְּשֶׁמֶן הַקֹּֽדֶשׁ.  לְפִי פְשׁוּטוֹ מִן הַמִּקְרָאוֹת הַקְּצָרִים הוּא, שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ מִי מְשָׁחוֹ, אֶלָּא כְּמוֹ אֲשֶׁר מְשָׁחוֹ הַמּוֹשֵׁחַ אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ; וְרַבּוֹתֵינוּ דְרָשׁוּהוּ בְמַסֶּכֶת מַכּוֹת (שם) לִרְאָיַת דָּבָר, לְלַמֵּד שֶׁאִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת הַכֹּהֵן גָּדוֹל וּמִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו, וּלְאַחַר מִכָּאן נִגְמַר דִּינוֹ, חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר אשר משח אתו, וְכִי הוּא מוֹשְׁחוֹ לַכֹּהֵן אוֹ הַכֹּהֵן מָשַׁח אוֹתוֹ? אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הַנִּמְשָׁח בְּיָמָיו שֶׁמַּחֲזִירוֹ בְּמִיתָתוֹ:
26But if the murderer goes beyond the border of the city of refuge to which he had fled,   כווְאִם־יָצֹ֥א יֵצֵ֖א הָֽרֹצֵ֑חַ אֶת־גְּבוּל֙ עִ֣יר מִקְלָט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה:
27and the blood avenger finds him outside the limits of his city of refuge, the blood avenger must slay the murderer, for it is as if he is already dead and has no blood,   כזוּמָצָ֤א אֹתוֹ֙ גֹּאֵ֣ל הַדָּ֔ם מִח֕וּץ לִגְב֖וּל עִ֣יר מִקְלָט֑וֹ וְרָצַ֞ח גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ אֶת־הָ֣רֹצֵ֔חַ אֵ֥ין ל֖וֹ דָּֽם:
אֵין לוֹ דָּֽם - He has no blood - i.e., he is like one who killed a dead man, who has no blood.   אֵין לוֹ דָּֽם.  הֲרֵי הוּא כְּהוֹרֵג אֶת הַמֵּת, שֶׁאֵין לוֹ דָּם:
28for he must remain in his city of refuge until the high priest dies. After the high priest has died, the murderer may return to the land which is his estate.   כחכִּ֣י בְעִ֤יר מִקְלָטוֹ֙ יֵשֵׁ֔ב עַד־מ֖וֹת הַכֹּהֵ֣ן הַגָּדֹ֑ל וְאַֽחֲרֵי־מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּדֹ֔ל יָשׁוּב֙ הָֽרֹצֵ֔חַ אֶל־אֶ֖רֶץ אֲחֻזָּתֽוֹ:
29These laws will be a rule of justice for you, for all your generations, in all your dwelling places.   כטוְהָי֨וּ אֵ֧לֶּה לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת מִשְׁפָּ֖ט לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם בְּכֹ֖ל מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם:
בְּכֹל מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם - In all your dwelling places. This teaches us that a minor Sanhedrin (of 23 judges) may function outside the Land of Israel whenever the great Sanhedrin is functioning in the Land of Israel.   בְּכֹל מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם.  לִמֵּד שֶׁתְּהֵא סַנְהֶדְרִין קְטַנָּה נוֹהֶגֶת בְּחוּצָה לָאָרֶץ כָּל זְמַן שֶׁנּוֹהֶגֶת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (מכות ז'):
30Regarding whoever kills a person, he must slay the murderer on the testimony of witnesses. The testimony of a single witness must not be accepted to convict a person of the death penalty.   לכָּל־מַ֨כֵּה־נֶ֔פֶשׁ לְפִ֣י עֵדִ֔ים יִרְצַ֖ח אֶת־הָֽרֹצֵ֑חַ וְעֵ֣ד אֶחָ֔ד לֹא־יַֽעֲנֶ֥ה בְנֶ֖פֶשׁ לָמֽוּת:
כָּל־מַכֵּה־נֶפֶשׁ וגו' - Regarding whoever kills a person…. i.e., someone who comes to kill someone for having killed a person.   כָּל־מַכֵּה־נֶפֶשׁ וגו'.  הַבָּא לְהָרְגוֹ עַל שֶׁהִכָּה אֶת הַנֶּפֶשׁ (עי' ספרי):
לְפִי עֵדִים יִרְצַח - He must slay [the murderer] on the testimony of witnesses - i.e., who will testify that the murderer killed intentionally and after having been warned.   לְפִי עֵדִים יִרְצַח.  שֶׁיָּעִידוּ שֶׁבְּמֵזִיד וּבְהַתְרָאָה הֲרָגוֹ:
31You must not accept ransom for the life of a murderer who is guilty of death, for he must be put to death.   לאוְלֹֽא־תִקְח֥וּ כֹ֨פֶר֙ לְנֶ֣פֶשׁ רֹצֵ֔חַ אֲשֶׁר־ה֥וּא רָשָׁ֖ע לָמ֑וּת כִּי־מ֖וֹת יוּמָֽת:
וְלֹֽא־תִקְחוּ כֹפֶר - You must not accept ransom - i.e., he cannot be acquitted through money.   וְלֹֽא־תִקְחוּ כֹפֶר.  לֹא יִפָּטֵר בְּמָמוֹן (כתובות ל"ז):
32You must not accept ransom for one who has fled to his city of refuge, to allow him to return to live in the land before the high priest has died.   לבוְלֹֽא־תִקְח֣וּ כֹ֔פֶר לָנ֖וּס אֶל־עִ֣יר מִקְלָט֑וֹ לָשׁוּב֙ לָשֶׁ֣בֶת בָּאָ֔רֶץ עַד־מ֖וֹת הַכֹּהֵֽן:
וְלֹֽא־תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל־עִיר מִקְלָטוֹ - You must not accept ransom for one who has fled to his city of refuge - i.e., one who fled to a refuge city for having killed inadvertently is not exempted from exile through money, by giving a ransom in order to return and dwell elsewhere in the land before the high priest dies.   וְלֹֽא־תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל־עִיר מִקְלָטוֹ.  לְמִי שֶׁנָּס אֶל עִיר מִקְלָט, שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג, אֵינוֹ נִפְטָר מִגָּלוּת בְּמָמוֹן, לִתֵּן כֹּפֶר לשוב לשבת בארץ טֶרֶם יָמוּת הַכֹּהֵן (שם):
לָנוּס - is the equivalent of לְנָס “for one who fled,” similar to: שׁוּבֵי מִלְחָמָה “those who have returned from battle”; 8 and similarly: נוּגֵי מִמּוֹעֵד “those removed from the festivals”; 9 and similarly: כִּי מֻלִים הָיוּ “for they were circumcised.” 10 Just as you use the term שׁוּב about one who has already returned, and מוּל about one who is already circumcised, so, too, you say לָנוּס about one who has already fled, and he is termed נוּס, i.e., “one made to flee” (in the passive voice). Should you say that לָנוּס means “to flee,” and explain this phrase as meaning: “you must not accept ransom for one who has to flee” in order to exempt him from exile, then I do not know how it can say further: “to return to live in the land,” for he has not yet fled, so from where can he return?   לָנוּס.  כְּמוֹ לַנָּס, כְּמוֹ "שׁוּבֵי מִלְחָמָה" (מיכה ב') — שֶׁשָּׁבוּ מִן הַמִּלְחָמָה, וְכֵן "נוּגֵי מִמּוֹעֵד" (צפניה ג'), וְכֵן "כִּי מֻלִים הָיוּ" (יהושע ה'); כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר שׁוּב עַל מִי שֶׁשָּׁב כְּבָר, וּמוּל עַל שֶׁמָּל כְּבָר, כֵּן תֹּאמַר לָנוּס עַל מִי שֶׁנָּס כְּבָר, וְקוֹרֵהוּ נוּס, כְּלוֹמַר מֻבְרָח. וְאִם תֹּאמַר לָנוּס — לִבְרֹחַ, וּתְפָרְשֵׁהוּ לֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִבְרֹחַ לְפָטְרוֹ מִן הַגָּלוּת (עי' ספרי), לֹא יָדַעְתִּי הֵיאַךְ יֹאמַר לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ, הֲרֵי עֲדַיִן לֹא נָס, וּמֵהֵיכָן יָשׁוּב?:
33You must not render the land in which you live culpable, for the blood of the murdered renders the land culpable, and the blood that is shed in the land through murder cannot be atoned for except through the blood of the one who shed it.   לגוְלֹא־תַֽחֲנִ֣יפוּ אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ בָּ֔הּ כִּ֣י הַדָּ֔ם ה֥וּא יַֽחֲנִ֖יף אֶת־הָאָ֑רֶץ וְלָאָ֣רֶץ לֹֽא־יְכֻפַּ֗ר לַדָּם֙ אֲשֶׁ֣ר שֻׁפַּךְ־בָּ֔הּ כִּי־אִ֖ם בְּדַ֥ם שֹֽׁפְכֽוֹ:
וְלֹא־תַֽחֲנִיפוּ - although חנף usually denotes flattery, the phrase here means: “you must not make guilty,” as Onkelos translates it: וְלָא תְחַיְּבוּן.   וְלֹא־תַֽחֲנִיפוּ.  לֹא תַרְשִׁיעוּ, כְּתַרְגּוּמוֹ — "וְלָא תְחַיְבוּן":
34You must not defile the land where you reside, in which I dwell, for I am God, who dwells among the Israelites.”   לדוְלֹ֧א תְטַמֵּ֣א אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ יֽשְׁבִ֣ים בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י שֹׁכֵ֣ן בְּתוֹכָ֑הּ כִּ֚י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה שֹׁכֵ֕ן בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ - In which I dwell - i.e., so that you not thereby cause Me to dwell within its defilement.   אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ.  שֶׁלֹּא תַשְׁכִּינוּ אוֹתִי בְטֻמְאָתָהּ:
כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל - For I am God, who dwells among the Israelites - for even while they are defiled, the Divine Presence rests among them.   כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל.  אַף בִּזְמַן שֶׁהֵם טְמֵאִים שְׁכִינָה בֵינֵיהֶם (ספרי):

Bamidbar (Numbers) Chapter 36

1The paternal heads of the family of the sons of Gilead son of Machir son of Manasseh, of the families of the sons of Joseph, approached and spoke before Moses and the princes, the paternal heads of the Israelites.   אוַיִּקְרְב֞וּ רָאשֵׁ֣י הָֽאָב֗וֹת לְמִשְׁפַּ֤חַת בְּנֵֽי־גִלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה מִמִּשְׁפְּחֹ֖ת בְּנֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיְדַבְּר֞וּ לִפְנֵ֤י משֶׁה֙ וְלִפְנֵ֣י הַנְּשִׂאִ֔ים רָאשֵׁ֥י אָב֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
2They said, “God commanded my lord to give the land as an inheritance by lot to the Israelites, and my lord was commanded by God to give the inheritance of Tzelofchad our brother to his daughters.   בוַיֹּֽאמְר֗וּ אֶת־אֲדֹנִי֙ צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה לָתֵ֨ת אֶת־הָאָ֧רֶץ בְּנַֽחֲלָ֛ה בְּגוֹרָ֖ל לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאדֹנִי֙ צֻוָּ֣ה בַֽיהֹוָ֔ה לָתֵ֗ת אֶת־נַֽחֲלַ֛ת צְלָפְחָ֥ד אָחִ֖ינוּ לִבְנֹתָֽיו:
3Now, if they marry a member of another tribe of the Israelites, their inheritance will be taken away from the inheritance of our fathers, and it will be added to the inheritance of the tribe into which they marry. Thus, their inheritance will be taken away from the lot of our inheritance.   גוְהָי֠וּ לְאֶחָ֞ד מִבְּנֵ֨י שִׁבְטֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לְנָשִׁים֒ וְנִגְרְעָ֤ה נַֽחֲלָתָן֙ מִנַּֽחֲלַ֣ת אֲבֹתֵ֔ינוּ וְנוֹסַ֕ף עַ֚ל נַֽחֲלַ֣ת הַמַּטֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּֽהְיֶ֖ינָה לָהֶ֑ם וּמִגֹּרַ֥ל נַֽחֲלָתֵ֖נוּ יִגָּרֵֽעַ:
וְנוֹסַף עַל נַֽחֲלַת הַמַּטֶּה - And it will be added to the inheritance of the tribe - for her son inherits her, and the son’s lineage is determined by his father’s tribe.   וְנוֹסַף עַל נַֽחֲלַת הַמַּטֶּה.  שֶׁהֲרֵי בְנָהּ יוֹרְשָׁהּ, וְהַבֵּן מִתְיַחֵס עַל שֵׁבֶט אָבִיו:
4Even if the Israelites will observe a Jubilee year, their inheritance will be added to the inheritance of the tribe into which they marry. Their inheritance will be taken away from the inheritance of our fathers’ tribe.”   דוְאִם־יִֽהְיֶ֣ה הַיֹּבֵל֘ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְנֽוֹסְפָה֙ נַֽחֲלָתָ֔ן עַ֚ל נַֽחֲלַ֣ת הַמַּטֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּֽהְיֶ֖ינָה לָהֶ֑ם וּמִנַּֽחֲלַת֙ מַטֵּ֣ה אֲבֹתֵ֔ינוּ יִגָּרַ֖ע נַֽחֲלָתָֽן:
וְאִם־יִֽהְיֶה הַיֹּבֵל - (lit.) If [the Israelites] have the Jubilee year. From here Rabbi Yehudah derived that the Jubilee would later cease to be practiced.   וְאִם־יִֽהְיֶה הַיֹּבֵל.  מִכָּאן הָיָה רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר עָתִיד הַיּוֹבֵל שֶׁיִּפְסֹק (ספרא ויקרא ב'):
וְאִם־יִֽהְיֶה היובל - i.e., this is not a sale, which returns to its original owner in the Jubilee year, for an inheritance does not return in the Jubilee year, so even when the Jubilee year occurs, the inheritance does not revert to its original tribe; consequently, it will have been added to the inheritance of the tribe into which they marry.   וְאִם־יִֽהְיֶה היובל.  כְּלוֹמַר, אֵין זוֹ מְכִירָה שֶׁחוֹזֶרֶת בַּיּוֹבֵל, שֶׁהַיְרֻשָּׁה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל לֹא תַחֲזֹר הַנַּחֲלָה לְשִׁבְטוֹ, וְנִמְצָא שֶׁנּוֹסְפָה על נחלת המטה אשר תהיינה להם:
5Moses commanded the Israelites according to the word of God, saying, “The tribe of Joseph’s descendants speak justly.   הוַיְצַ֤ו משֶׁה֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַל־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר כֵּ֛ן מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־יוֹסֵ֖ף דֹּֽבְרִֽים:
6This is the word that God has commanded regarding Tzelofchad’s daughters: Let them marry whomever they please, but they must marry only someone from the family of their father’s tribe.   וזֶ֣ה הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה יְהֹוָ֗ה לִבְנ֤וֹת צְלָפְחָד֙ לֵאמֹ֔ר לַטּ֥וֹב בְּעֵֽינֵיהֶ֖ם תִּֽהְיֶ֣ינָה לְנָשִׁ֑ים אַ֗ךְ לְמִשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אֲבִיהֶ֖ם תִּֽהְיֶ֥ינָה לְנָשִֽׁים:
7Thus, the inheritance of the Israelites will not be transferred from tribe to tribe, for each Israelite person will remain attached to the inheritance of his fathers’ tribe.   זוְלֹֽא־תִסֹּ֤ב נַֽחֲלָה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִמַּטֶּ֖ה אֶל־מַטֶּ֑ה כִּ֣י אִ֗ישׁ בְּנַֽחֲלַת֙ מַטֵּ֣ה אֲבֹתָ֔יו יִדְבְּק֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
8Every daughter from the tribes of the Israelites who inherits property must marry a member of a family of her father’s tribe, so every Israelite inherit the property of his forefathers   חוְכָל־בַּ֞ת יֹרֶ֣שֶׁת נַֽחֲלָ֗ה מִמַּטּוֹת֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לְאֶחָ֗ד מִמִּשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אָבִ֖יהָ תִּֽהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֑ה לְמַ֗עַן יִֽירְשׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַֽחֲלַ֥ת אֲבֹתָֽיו:
וְכָל־בַּת יֹרֶשֶׁת נַֽחֲלָה - Every daughter who inherits property - because her father had no son.   וְכָל־בַּת יֹרֶשֶׁת נַֽחֲלָה.  שֶׁלֹּא הָיָה בֵן לְאָבִיהָ:
9and no inheritance will be transferred from one tribe to another tribe, for each person of the tribes of the Israelites must remain attached to his own inheritance.”   טוְלֹֽא־תִסֹּ֧ב נַֽחֲלָ֛ה מִמַּטֶּ֖ה לְמַטֵּ֣ה אַחֵ֑ר כִּי־אִישׁ֙ בְּנַ֣חֲלָת֔וֹ יִדְבְּק֕וּ מַטּ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
10Tzelofchad’s daughters did as God had commanded Moses.   יכַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶׁ֑ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנ֥וֹת צְלָפְחָֽד:
11Tzelof­chad’s daughters—Machlah, Tirtzah, Choglah, Milkah, and No’ah—married their cousins.   יאוַתִּֽהְיֶ֜ינָה מַחְלָ֣ה תִרְצָ֗ה וְחָגְלָ֧ה וּמִלְכָּ֛ה וְנֹעָ֖ה בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֑ד לִבְנֵ֥י דֹֽדֵיהֶ֖ן לְנָשִֽׁים:
מַחְלָה תִרְצָה וגו' - Machlah, Tirtzah… Here, it enumerates them in order of their greatness in years (i.e., their age), as they married in the order of their birth, but everywhere else in Scripture it enumerates them according to their wisdom. And this tells us that they were equal. End of Parashat Masei   מַחְלָה תִרְצָה וגו'.  כָּאן מְנָאָן לְפִי גְדֻלָּתָן זוֹ מִזּוֹ בַּשָּׁנִים, וְנִשְּׂאוּ כְּסֵדֶר תּוֹלְדוֹתָן, וּבְכָל הַמִּקְרָא מְנָאָן לְפִי חָכְמָתָן, וּמַגִּיד שֶׁשְּׁקוּלוֹת זוֹ כְּזוֹ (עי' בבא בתרא ק"כ):
12They married into the families of the sons of Manasseh son of Joseph, and their inheritance remained with the tribe of their father’s family.   יבמִמִּשְׁפְּחֹ֛ת בְּנֵֽי־מְנַשֶּׁ֥ה בֶן־יוֹסֵ֖ף הָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים וַתְּהִי֙ נַֽחֲלָתָ֔ן עַל־מַטֵּ֖ה מִשְׁפַּ֥חַת אֲבִיהֶֽן:
13These are the commandments and the ordinances that God commanded the Israelites through Moses in the plains of Moab, by the Jordan River, opposite Jericho.   יגאֵ֣לֶּה הַמִּצְו‍ֹ֞ת וְהַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה בְּיַד־משֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּעַרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ:

Maftir Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 36

11Tzelof­chad’s daughters—Machlah, Tirtzah, Choglah, Milkah, and No’ah—married their cousins.   יאוַתִּֽהְיֶ֜ינָה מַחְלָ֣ה תִרְצָ֗ה וְחָגְלָ֧ה וּמִלְכָּ֛ה וְנֹעָ֖ה בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֑ד לִבְנֵ֥י דֹֽדֵיהֶ֖ן לְנָשִֽׁים:
מַחְלָה תִרְצָה וגו' - Machlah, Tirtzah… Here, it enumerates them in order of their greatness in years (i.e., their age), as they married in the order of their birth, but everywhere else in Scripture it enumerates them according to their wisdom. And this tells us that they were equal. End of Parashat Masei   מַחְלָה תִרְצָה וגו'.  כָּאן מְנָאָן לְפִי גְדֻלָּתָן זוֹ מִזּוֹ בַּשָּׁנִים, וְנִשְּׂאוּ כְּסֵדֶר תּוֹלְדוֹתָן, וּבְכָל הַמִּקְרָא מְנָאָן לְפִי חָכְמָתָן, וּמַגִּיד שֶׁשְּׁקוּלוֹת זוֹ כְּזוֹ (עי' בבא בתרא ק"כ):
12They married into the families of the sons of Manasseh son of Joseph, and their inheritance remained with the tribe of their father’s family.   יבמִמִּשְׁפְּחֹ֛ת בְּנֵֽי־מְנַשֶּׁ֥ה בֶן־יוֹסֵ֖ף הָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים וַתְּהִי֙ נַֽחֲלָתָ֔ן עַל־מַטֵּ֖ה מִשְׁפַּ֥חַת אֲבִיהֶֽן:
13These are the commandments and the ordinances that God commanded the Israelites through Moses in the plains of Moab, by the Jordan River, opposite Jericho.   יגאֵ֣לֶּה הַמִּצְו‍ֹ֞ת וְהַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה בְּיַד־משֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּעַרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ:

Haftarah

Yirmiyahu (Jeremiah) Chapter 2

4Hearken to the word of the Lord, O house of Jacob, and all the families of the house of Israel.   דשִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהֹוָ֖ה בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֑ב וְכָֽל־מִשְׁפְּח֖וֹת בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:
5So says the Lord: What wrong did your forefathers find in Me, that they distanced themselves from Me, and they went after futility and themselves became futile?   הכֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה מַה־מָּֽצְא֨וּ אֲבֽוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙ עָ֔וֶל כִּ֥י רָֽחֲק֖וּ מֵֽעָלָ֑י וַיֵּֽלְכ֛וּ אַֽחֲרֵ֥י הַהֶ֖בֶל וַיֶּהְבָּֽלוּ:
6And they did not say, "Where is the Lord, Who brought us up from the land of Egypt, Who led us in the desert, in a land of plains and pits, in a land of waste and darkness, in a land where no man had passed and where no man had dwelt.   ווְלֹ֣א אָֽמְר֔וּ אַיֵּ֣ה יְהֹוָ֔ה הַמַּֽעֲלֶ֥ה אֹתָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַמּוֹלִ֨יךְ אֹתָ֜נוּ בַּמִּדְבָּ֗ר בְּאֶ֨רֶץ עֲרָבָ֚ה וְשׁוּחָה֙ בְּאֶ֙רֶץ֙ צִיָּ֣ה וְצַלְמָ֔וֶת בְּאֶ֗רֶץ לֹֽא־עָ֚בַר בָּהּ֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָשַׁ֥ב אָדָ֖ם שָֽׁם:
And they did not say, Where is the Lord. that we should follow other gods?   ולא אמרו איה ה'.  כי נלך אחרי אלהים אחרי':
plains. Heb. ערבה (planure in O.F.), related to pianoro in Old Italian, meaning ‘a plateau.’   ערבה.  פלנור"א בלעז:
and pits. Heb. ושוחה (enfosses in O.F.), pitted.   ושוחה.  נטויה אינפוושיא"ה בלעז:
waste. Heb. ציה (degat in French).   ציה.  דישגאט"ה בלעז:
and darkness. Heb. וצלמות. An expression of darkness.   וצלמות.  לשון חשך:
7And I brought you to a forest land to eat of its produce and its goodness, and you came and contaminated My land, and made My heritage an abomination.   זוָֽאָבִ֚יא אֶתְכֶם֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הַכַּרְמֶ֔ל לֶאֱכֹ֥ל פִּרְיָ֖הּ וְטוּבָ֑הּ וַתָּבֹ֙אוּ֙ וַתְּטַמְּא֣וּ אֶת־אַרְצִ֔י וְנַֽחֲלָתִ֥י שַׂמְתֶּ֖ם לְתֽוֹעֵבָֽה:
to a forest land. To the land of Israel which is planted like כרמל, meaning: planted like a forest.   אל ארץ הכרמל.  לארעא דישראל דהות מנצבא ככרמלא, פירש נטועה כיער:
8The priests did not say, "Where is the Lord?" And those who hold onto the Torah did not know Me and the rulers rebelled against Me, and the prophets prophesied by Baal and followed what does not avail.   חהַכֹּֽהֲנִ֗ים לֹ֚א אָֽמְרוּ֙ אַיֵּ֣ה יְהֹוָ֔ה וְתֹֽפְשֵׂ֚י הַתּוֹרָה֙ לֹ֣א יְדָע֔וּנִי וְהָֽרֹעִ֖ים פָּ֣שְׁעוּ בִ֑י וְהַנְּבִאִים֙ נִבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וְאַֽחֲרֵ֥י לֹֽא־יוֹעִ֖לוּ הָלָֽכוּ:
and those who hold onto the Torah. The Sanhedrin.   תופשי התורה.  סנהדרין:
and the rulers. the kings.   והרועים.  המלכים:
prophesied by Baal. In the name of Baal.   נבאו בבעל.  בשם הבעל:
9Therefore, I will still contend with you, says the Lord, and with your children's children will I contend.   טלָכֵ֗ן עֹ֛ד אָרִ֥יב אִתְּכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְאֶת־בְּנֵ֥י בְנֵיכֶ֖ם אָרִֽיב:
Therefore, I will still contend. Before I bring misfortune upon you, I will still contend with you through My prophets, although I have already contended with you many days.   עוד אריב.  טרם אביא עליכם רעה אתווכח עמכם עוד ע"י נביאי אע"פי שרבתי עמכם כבר ימים רבים:
10For pass over [to] the isles of the Kittites and see, and send to Kedar and consider diligently, and see whether there was any such thing,   יכִּ֣י עִבְר֞וּ אִיֵּ֚י כִתִּיִּים֙ וּרְא֔וּ וְקֵדָ֛ר שִׁלְח֥וּ וְהִֽתְבּֽוֹנְנ֖וּ מְאֹ֑ד וּרְא֕וּ הֵ֥ן הָֽיְתָ֖ה כָּזֹֽאת:
the isles of the Kittites. To the isles of the Kittites. איי is (isles in French).   איי כתיים.  לאיי כתיים:
the isles . איי is (isles in French).   איי.  אישל"ש בלעז:
and send to Kedar. And send to Kedar to see their custom.   וקדר שלחו.  ולקדר שלחו לראות מנהגם:
and consider diligently. And put your heart to it to consider the matter diligently.   והתבוננו מאד.  ושימו לב להסתכל בדבר יפה:
whether. Heb. הן, like אם, if. Whether either of those nations exchanged its god although they are no gods, yet My nation exchanged their glory, with which they were honored. The Kittites and the Kedarites were tent dwellers and cattle herders, who would travel, go, and wander from pasture to pasture and from desert to desert, and they carry their gods with them to the place where they encamp. But I carried you until I established you, yet you forsook Me. This is how Jonathan paraphrased it. Our Sages said however: The Kittites worshipped water and the Kedarites worshipped fire. And although they know that water quenches fire, they did not forsake their god.   הן.  כמו אם, אם המיר גוי מהם את אלהיו ואע"פ שהמה לא אלהים ועמי המיר את כבודו אשר בו היה נכבד וכתיים וקדריים יושבי אוהלים ורועי מקנה ונוסעים והולכים ומטלטלין ממרעה למרעה וממדבר למדבר ונושאים את אלהיהם עמהם למקום שחונים שם ואני נשאתי אתכם עד אשר קבעתי אתכם והנחתם אותי כך ת"י ורבותינו אמרו כתיים עובדים למים וקדריים עובדים לאש ואע"פ שיודעים שהמים מכבין את האש לא הניחו את אלהיהם:
11Whether a nation exchanged a god although they are not gods. Yet My nation exchanged their glory for what does not avail.   יאהַֽהֵימִ֥יר גּוֹי֙ אֱלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה לֹ֣א אֱלֹהִ֑ים וְעַמִּ֛י הֵמִ֥יר כְּבוֹד֖וֹ בְּל֥וֹא יוֹעִֽיל:
for what does not avail. For an idol that does not avail.   בלא יועיל.  בעכו"ם שאין בה תועלת:
12Oh heavens, be astonished about this, and storm, become very desolate, says the Lord.   יבשֹׁ֥מּוּ שָׁמַ֖יִם עַל־זֹ֑את וְשַֽׂעֲר֛וּ חֳרְב֥וּ מְאֹ֖ד נְאֻם־יְהֹוָֽה:
O heavens, be astonished. Heb. שמו, an expression of astonishment, like השתוממוּ. It is the imperative form, with the same vowel points as (I Sam. 14:9): “If they say thus to us,” Wait (דּמּוּ)."   שמו שמים.  ל' תמהון כמו השתוממו והוא לשון צווי כמו אם כה יאמרו אלינו דומו (שמואל א י״ד:ט׳):
and storm. Heb. ושערו, an expression of סער, a storm.   ושערו.  לשון סער:
become very desolate. As though you are becoming desolate because of the Temple that is destined to be destroyed.   חרבו מאד.  כאילו אתם נחרבים על בית המקדש שעתיד ליחרב:
13For My people have committed two evils; they have forsaken Me, the spring of living waters, to dig for themselves cisterns, broken cisterns that do not hold water.   יגכִּֽי־שְׁתַּ֥יִם רָע֖וֹת עָשָׂ֣ה עַמִּ֑י אֹתִ֨י עָזְב֜וּ מְק֣וֹר | מַ֣יִם חַיִּ֗ים לַחְצֹ֚ב לָהֶם֙ בֹּאר֔וֹת בֹּארֹת֙ נִשְׁבָּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָכִ֖לוּ הַמָּֽיִם:
two evils. Had they exchanged their Deity [lit. their fear] for one His equal, it would be one evil, and now that they have forsaken Me, that I am a spring of living waters, to follow idols, which are like cisterns of stored up water, and they are broken and cracked, and their water is absorbed in their cracks, these are two evils.   שתים רעות.  אם המירו יראתם בכיוצא בה יש כאן רעה אחת ועכשיו שאותי עזבו שאני מקור מים חיים ללכת אחרי העכו"ם שהם כבורות של מים מכונסין ונשברין ונסדקין ומימיהם נבלעים בסדקיהם הרי שתים רעות:
to dig. Heb. לחצב, lit. to hew.   לחצוב.  לחפור:
that do not hold. (Tendront in O.F.) their water, for the water will make their edge and their walls muddy, and they cave in.   אשר לא יכילו.  טינדרונ"ט בלעז את מימיהם שהמים מטשטשין את שפתם וכותליהם והם נופלין:
14Is Israel a slave? Is he a home-born slave? Why has he become a prey?   ידהַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־יְלִ֥יד בַּ֖יִת ה֑וּא מַדּ֖וּעַ הָיָ֥ה לָבַֽז:
Is he a home born slave?. The son of a maidservant.   יליד בית.  בן האמה:
15Young lions roar over him: they have raised their voice, and they have made his land a desolation; his cities were burnt without an inhabitant.   טועָלָיו֙ יִשְׁאֲג֣וּ כְפִרִ֔ים נָֽתְנ֖וּ קוֹלָ֑ם וַיָּשִׁ֚יתוּ אַרְצוֹ֙ לְשַׁמָּ֔ה עָרָ֥יו נִצְּת֖וּ (כתיב נִצְּתֻ֖ה) מִבְּלִ֥י ישֵֽׁב:
roar. roar, a present tense.   ישאגו.  שואגים ל' הווה:
young lions. Symbolic of kings.   כפירים.  מלכים:
were burnt. were burnt with fire.   נצתו.  נצתו באש:
16Also the children of Noph and Tahpanhes will break your crown.   טזגַּם־בְּנֵי־נֹ֖ף וְתַחְפַּנְחֵ֑ס (כתיב וְתַחְפַּנְֵס֑) יִרְע֖וּךְ קָדְקֹֽד:
Also the children of Noph and Tahpanhes. They are the Egyptians upon whom you trust for aid.   גם בני נוף.  ותחפנחס הם מצרים שאתם בוטחים עליהם לעזרה:
will break your crown. They will break your skull. ירעוּך is an expression of breaking (רציצה), as we translate ורצוץ, “and crushed” (Deut. 28:33), וּרעיע.   ירעוך קדקוד.  ל' רציצה כדמתרגמינן ורצוץ ורעעו:
17Is not this caused to you by your forsaking the Lord your God at the time He leads you by the way?   יזהֲלוֹא־זֹ֖את תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עָזְבֵךְ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהַ֔יִךְ בְּעֵ֖ת מוֹלִכֵ֥ךְ בַּדָּֽרֶךְ:
Is not this caused to you. Is not this misfortune and this retribution caused to you by the guilt and the iniquity that you have forsaken the Lord your God?   הלא זאת תעשה לך.  הלא את הרעה ואת הפורענות הזאת תגרום לך האשמה והעון אשר עזבת את ה' אלהיך:
at the time He leads you by the way. For He would teach you the good and the straight way.   בעת מוליכך בדרך.  שהיה מלמד אותך דרך הטובה והישרה:
18And now, what have you to do in the way of Egypt to drink the water of the Shihor and what have you to do in the way of Assyria to drink the water of the river?   יחוְעַתָּ֗ה מַה־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֣י שִׁח֑וֹר וּמַה־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ אַשּׁ֔וּר לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֥י נָהָֽר:
what have you to do in the way of Egypt. Why do you leave Me and trust in Egypt?   מה לך לדרך מצרים.  למה תעזבי אותי ותבטחי על מצרים:
to drink the water of the Shihor. For they drowned your male children in the Nile. Shihor is the Nile, as it is said: “From the Shihor which is before Egypt,” in the Book of Joshua (13:3).   לשתות מי שיחור.  שטבעו זכוריכם בנילוס שיחור הוא נילוס כמה שנאמר מן השיחור אשר על פני מצרים בספר (יהושע י״ג:ג׳):
and what have you to do. to rebel against Me so that you should be exiled to the way of Assyria, to the other side of the Euphrates River?   ומה לך.  למרוד בי למען תגלי לדרך אשור למעבר נהר פרת:
19Your evil will chastise you, and your backslidings will reprove you, and you shall know and see that your forsaking the Lord your God is evil and bitter, and fear of Me was not upon you, says the Lord God of Hosts.   יטתְּיַסְּרֵ֣ךְ רָֽעָתֵ֗ךְ וּמְשֻֽׁבוֹתַ֙יִךְ֙ תּֽוֹכִחֻ֔ךְ וּדְעִ֚י וּרְאִי֙ כִּי־רַ֣ע וָמָ֔ר עָזְבֵ֖ךְ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ וְלֹ֚א פַחְדָּתִי֙ אֵלַ֔יִךְ נְאֻם־אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה צְבָאֽוֹת:
Your evil will chastise you. Eventually, your evil will bring suffering upon you.   תיסרך רעתך.  סוף שרעתך תביא עליך יסורין:
and your backslidings. , Heb. ומשבותיך, an expression related to “backsliding children (שובבים)” (infra 3:22).   ומשובותיך.  ל' בנים שובבים (לקמן ג):
will reprove you. Heb. תוכחך, an expression of reproof.   תוכיחוך.  ל' מוסר:
and the fear of Me was not. My fear was not in your heart that you should fear Me.   ולא פחדתי.  פחד שלי לא היה בלבך לירא אותי:
20For of old I broke your yoke, I tore open your yoke-bands, and you said, "I will not transgress," but on every lofty hill and under every leafy tree, you recline as a harlot.   ככִּ֣י מֵֽעוֹלָ֞ם שָׁבַ֣רְתִּי עֻלֵּ֗ךְ נִתַּ֙קְתִּי֙ מֽוֹסְרוֹתַ֔יִךְ וַתֹּאמְרִ֖י לֹ֣א אֶעֱב֑וֹר (כתיב אֶעֱב֑וֹד) כִּ֣י עַל־כָּל־גִּבְעָ֞ה גְּבֹהָ֗ה וְתַ֙חַת֙ כָּל־עֵ֣ץ רַֽעֲנָ֔ן אַ֖תְּ צֹעָ֥ה זֹנָֽה:
I broke your yoke. To the wooden yoke an expression of breaking applies, and to the yoke-bands which are of leather an expression of tearing open applies.   שברתי עלך.  העול של עץ נופל בו ל' שבירה והמוסרות שהן של עור נופל בהן לשון נתיקה:
yoke-bands. [מוסרותיך are the] ropes used to shackle the yoke [to the animal].   מוסרותיך.  הם רצועות שקושרין בהם העול:
and you said, “I will not transgress.”. your words.   ותאמרי לא אעבור.  על דבריך:
but on every lofty hill. Put you did not keep your promise, for on every lofty hill you recline (צעה). This is an expression of a bed and a sheet (מצע). [The word] כי serves as an expression of ‘but.’   כי על כל גבעה.  אך אתה לא שמרת הבטחתך ועל כל גבעה את צועה ל' משכב ומצע כי משמש ל' אלא:
21Yet I planted you a noble vine stock, throughout of right seed; now how have you turned yourself into a degenerate wild vine to Me?   כאוְאָֽנֹכִי֙ נְטַעְתִּ֣יךְ שׂוֹרֵ֔ק כֻּלֹּ֖ה זֶ֣רַע אֱמֶ֑ת וְאֵיךְ֙ נֶהְפַּ֣כְתְּ לִ֔י סוּרֵ֖י הַגֶּ֥פֶן נָכְרִיָּֽה:
I planted you a noble vine stock. Heb. שורק is the branches of a good vine, that is to say the children of pious and righteous fathers. Its midrashic interpretation is: I planted you שורק. I added for you to the seven commandments of the children of Noah, six hundred and six, as is the numerical value of שורק.   נטעתיך שורק.  שורק הוא זמורות גפן טוב כלומר בני אבות כשרים וצדיקים ומדרשו נטעתיך שורק הוספתי לך על שבע מצות של בני נח שש מאות ושש כמנין שורק:
degenerate. Heb. סוּרי (Destoultours in O.F).   סורי.  דישטורלטור"ש בלע"ז:
wild vine. that grows in the forests.   גפן נכריה.  הצומחת ביערים:
22For if you wash with natron and use much soap, your iniquity is stained before Me, says the Lord God.   כבכִּ֚י אִם־תְּכַבְּסִי֙ בַּנֶּ֔תֶר וְתַרְבִּי־לָ֖ךְ בֹּרִ֑ית נִכְתָּ֚ם עֲו‍ֹנֵךְ֙ לְפָנַ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
with natron. A type of earth with which garments are cleansed and rubbed.   בנתר.  מין אדמה שחפין ושפין בה את הבגדים:
soap. Heb. בֹּרִית, cleanliness. Comp. “And pure (וּבַר) of heart” (Ps. 24:4). Some explain בֹּרִית as savon in French, soap.   בורית.  נקיון כמו ובר לבב (תהילים כ״ד:ד׳) ויש לועזים בורית שאבו"ן בלעז:
your iniquity is stained. Jon. renders: Like the mark of a stain that is unclean, so have your sins increased before Me.   נכתם עונך.  הא כרושם כתמא דלא דכי כן סגיאו חוביך קדמי:
is stained . כתם is tka in O.F.   כתם.  טאק"א בלעז:
your iniquity. This is said concerning the iniquity of the ‘Golden Calf,’ which remains in existence forever, as it is stated: “And on the day of My visitation, I will visit upon them their sin” (Exodus 32:34). All visitations that come upon Israel have part of the iniquity of the Golden Calf in them.   עונך.  על עון העגל נאמר שהוא קיים לעולם כמו שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם (שמות ל״ב:ל״ד) כל פקידות הבאות על ישראל יהיה מקצת עון העגל בהם:
23How do you say, "I have not been defiled; I have not gone after the Baalim"? See your way in the valley, know what you have done, [like] a swift young she-camel, clinging to her ways.   כגאֵ֣יךְ תֹּֽאמְרִ֞י לֹ֣א נִטְמֵ֗אתִי אַֽחֲרֵ֚י הַבְּעָלִים֙ לֹ֣א הָלַ֔כְתִּי רְאִ֚י דַרְכֵּךְ֙ בַּגַּ֔יְא דְּעִ֖י מֶ֣ה עָשִׂ֑ית בִּכְרָ֥ה קַלָּ֖ה מְשָׂרֶ֥כֶת דְּרָכֶֽיהָ:
See your way in the valley. See what you have done opposite Beth-Peor, and until now you adhere to that way like a swift she camel clinging to her ways.   ראי דרכך בגיא.  מה עש . ת מול בית פעור ועוד עתה את מחזקת באותו הדרך כבכרה קלה המשרכת דרכיה:
young she-camel. Heb. בכרה, a young female camel, that loves to wander.“The young camels (בכרי) of Midian” (Isa. 60:6) is translated “and they are young camels,” as we find in Sanhedrin 52a: There are many old camels laden with the skins of young camels (הוגני).   בכרה.  גמלה נקבה בחורה שהיא אוהבת לנוע בכרי מדין (ישעיהו ס׳:ו׳) מתורגם הוגני מדין והם גמלים בחורים כמו שמצינו בסנהדרין נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני:
clinging. Adhering to the ways of her youth, an expression similar to: “it would have clung (מסריך סריך)” (Chullin 51a). This may be associated with “a shoe thong נעל) (שרוך ” (Gen. 14:23). She binds the ways of her youth in her heart.   משרכת.  מחזקת בדרכי נעוריה ל' מסריך סריך ויש לחברו עם שרוך הנעל (בראשית י״ד:כ״ג) קושרת דרכי נערותה בלבה:
24A wild donkey accustomed to the desert, that snuffs up the wind in her desire, her tendency like the sea creatures, who can hinder her? All who seek her will not weary; in her month they will find her.   כדפֶּ֣רֶה | לִמֻּ֣ד מִדְבָּ֗ר בְּאַוַּ֚ת נַפְשָׁהּ֙ (כתיב נַפְשָׁו֙) שָֽׁאֲפָ֣ה ר֔וּחַ תַּֽאֲנָתָ֖הּ מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נָּה כָּל־מְבַקְשֶׁ֙יהָ֙ לֹ֣א יִיעָ֔פוּ בְּחָדְשָׁ֖הּ יִמְצָאֽוּנְהָ:
A wild donkey. (salvatico in O.F.) wild, and some interpret it as poulain in O.F., a foal.   פרה.  שלוואטיק"ו בלעז ויש לועזין קוליי"ן בלעז:
accustomed to the desert. Accustomed to be in the deserts, so she loves to wander.   למוד מדבר.  הלמוד להיות במדברות כן אוהבת לנוע:
that snuffs up the wind. She opens her mouth and snuffs up the wind, and he always returns to his place.   שאפה רוח.  פותחת את פיה ושואפת רוח ולעולם הוא חוזר למקומו:
her tendency like the sea creatures, who can hinder her?. That trait of the sea creatures that she has, for also the sea creature snuffs up the wind, as it is said: “They snuff up the wind like sea creatures” (infra 14:6). Who can hinder her from that trait? So it is with you who can return you from your evil way?   תאנתה מי ישיבנה.  אותה מדת תנינים שיש בה כי גם התנין שואף רוח כמה שנאמר שאפה רוח כתנים (ירמיה יד) מי ישיבנה מאותה מדה כן אתם מי יוכל להשיבכם מדרככם הרעה:
her tendency like a sea creature. Son dagronemant in O.F., dragon nature. Jonathan rendered it in this manner, כערודה. Another explanation: It is an expression of wailing, comp.“moaning and wailing” (תּאניה ואניה) (Lam. 2:5). Another explanation: (sa contree in French,) her country, comp. Taanath Shiloh (Josh. 16:6).   תאנתה.  שו"ן דגרונמינ"ט בלעז וכן ת"י כירודא, ד"א ל' יללה כמו תאניה ואניה (איכה ב) ל"א שאקונטריא"ה בלעז כמו תאנת שילה (יהושע טז):
all who seek her will not weary. For they will weary needlessly, for they will be unable to overtake her. What will her end be? In her month, they will find her. There is one month in the year that she sleeps for the whole month, and then she is captured. You, too, - one month (viz. Ab) was already prepared for you from the days of the spies, when your forefathers established it as a time of vain weeping, therein, you will be captured.   כל מבקשיה לא ייעפו.  כי על חנם ייעפו שלא יוכלו להשיגה ומה סופה בחדשה ימצאונה חדש אחד יש בשנה שהיא ישנה כל החדש ואז היא נלכדת אף אתם חדש אחד (הוא אב) הוכן לכם כבר מימות המרגלים שקבעו אבותיכם בכיית חנם בו תלכדו:
25Withhold your foot from going barefoot and your throat from thirst; but you said, "I despair. No, for I love strangers, and I will follow them."   כהמִנְעִ֚י רַגְלֵךְ֙ מִיָּחֵ֔ף וּגְרוֹנֵ֖ךְ (כתיב וּגְורֹנֵ֖ךְ) מִצִּמְאָ֑ה וַתֹּאמְרִ֣י נוֹאָ֔שׁ ל֕וֹא כִּֽי־אָהַ֥בְתִּי זָרִ֖ים וְאַֽחֲרֵיהֶ֥ם אֵלֵֽךְ:
Withhold your foot from going barefoot. This your habit, like the wild donkey that loves to wander. My prophets say to you, “Withhold your foot from idolatry lest you go barefoot into exile and withhold your throat from dying of thirst.”   מנעי רגלך מיחף.  זו היא מדתך כפרא האוהבת לנוע נביאי אומרי' ליך מנעי עצמך מעכו"ם שלא תלכי יחף בגולה ומנעי גרונך מלמות בצמא ותאמרי על דברי הנביאים נואש אין מיחוש נואשתי בדבריכם, נואש נוקליי"ר בלע"ז:
but you said. concerning the words of the prophets.   ותאמרי.  ותאמרי על דברי הנביאים:
I despair. It is of no concern. I despair of your words. נואש is (nonkalajjr in O.F.) nonchalair in modern French.   נואש. נואש אין מיחוש נואשתי בדבריכם, נואש נוקליי"ר בלע"ז:
26As the shame of a thief when he is found out, so have the house of Israel been ashamed; they, their kings, their princes, their priests, and their prophets.   כוכְּבֹ֚שֶׁת גַּנָּב֙ כִּ֣י יִמָּצֵ֔א כֵּ֥ן הוֹבִ֖ישׁוּ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֵ֚מָּה מַלְכֵיהֶם֙ שָֽׂרֵיהֶ֔ם וְכֹֽהֲנֵיהֶ֖ם וּנְבִֽיאֵיהֶֽם:
when he is found out. At the beginning, when he is found to be a thief, and he was presumed to be faithful. In this manner, Jonathan rendered it.   כי ימצא.  בתחלה כשהוא נמצא גנב והוא היה מוחזק נאמן כך ת"י:
27They say to the wood, "You are my father," and to the stone, "You bore us," for they turned to Me their nape and not their face, and at the time of their misfortune they say, "Arise and save us. "   כזאֹֽמְרִ֨ים לָעֵ֜ץ אָ֣בִי אַ֗תָּה וְלָאֶ֙בֶן֙ אַ֣תְּ יְלִדְתָּ֔נוּ (כתיב יְלִדְתָּ֔ניּ) כִּֽי־פָנ֥וּ אֵלַ֛י עֹ֖רֶף וְלֹ֣א פָנִ֑ים וּבְעֵ֚ת רָֽעָתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ ק֖וּמָה וְהֽוֹשִׁיעֵֽנוּ:
and at the time of their misfortune they say. i.e., they say to Me, “Arise and save us.” Jonathan, too, translates in this manner: And at the time that misfortune befalls them, they deny their idols and confess before Me, and say. “Have mercy upon us and save us.”   ובעת רעתם יאמרו.  אלי קומה והושיענו וכן ת"י ובעידן דבישתא אתיא עליהון כפרין בטעותהון ומודן קדמי ואמרין רחם עלנא ופרוקנא:
28Now where are your gods that you have made for yourself; let them get up if they will save you at the time of your misfortune, for as many as your cities were your gods, O Judea.   כחוְאַיֵּ֚ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ לָּ֔ךְ יָק֕וּמוּ אִם־יֽוֹשִׁיע֖וּךָ בְּעֵ֣ת רָֽעָתֶ֑ךָ כִּ֚י מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ יְהוּדָֽה:
as many as your cities were your gods. In every city was another god.   מספר עריך היו אלהיך.  בכל עיר ועיר אלוה אחר:

Yirmiyahu (Jeremiah) Chapter 4

1If you return, O Israel, says the Lord, to Me, you shall return, and if you remove your detestable things from My Presence, you shall not wander.   אאִם־תָּשׁ֨וּב יִשְׂרָאֵ֧ל | נְאֻם־יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י תָּשׁ֑וּב וְאִם־תָּסִ֧יר שִׁקּוּצֶ֛יךָ מִפָּנַ֖י וְלֹ֥א תָנֽוּד:
If you return, O Israel. with this repentance, to Me, you will return to your original glory and greatness.   אם תשוב ישראל.  בתשובה זו אלי תשוב לכבודך וגדולתך הראשונה:
and if you remove your detestable things from My Presence. Then you shall not wander to go out in exile.   ואם תסיר שקוציך מפני.  אז לא תנוד לצאת בגולה:
2And you will swear, "As the Lord lives," in truth and in justice and in righteousness, nations will bless themselves with him and boast about him.   בוְנִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ חַי־יְהֹוָ֔ה בֶּאֱמֶ֖ת בְּמִשְׁפָּ֣ט וּבִצְדָקָ֑ה וְהִתְבָּ֥רְכוּ ב֛וֹ גּוֹיִ֖ם וּב֥וֹ יִתְהַלָּֽלוּ:
And you will swear, “As the Lord lives,” in truth. When you swear by My name, you will swear in truth, not as now, that it is written concerning you, “And if they say, ‘As the Lord lives,’ surely they swear falsely” (5:2).   ונשבעת חי ה' באמת.  כשתשבע בשמי תשבע באמת ולא כאשר עתה שכתוב בכם (לקמן ה) אם חי ה' יאמרו אכן לשקר ישבעו:
nations will bless themselves with him. If you do so, then nations will bless themselves with Israel. Every non-Jew will say to his son, “You shall be like So-and-so the Jew.”   והתברכו בו גוים.  אם תעשו כן אז יתברכו בישראל הגוים כל גוי יאמר לבנו תהא כפלוני ישראל:
boast. Heb. יתהללו, they will recite your praise. Another explanation of is יתהללו : Whoever is able to cleave to Israel will boast about the matter (porvanter in French).   יתהללו.  יגידו שבחכם ד"א יתהללו מי שיוכל להדבק בישראל יתפאר בדבר פורוונטי"ר בלעז:

Yeshayahu (Isaiah) Chapter 66

1So says the Lord, "The heavens are My throne, and the earth is My footstool; which is the house that you will build for Me, and which is the place of My rest?   אכֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הַשָּׁמַ֣יִם כִּסְאִ֔י וְהָאָ֖רֶץ הֲדֹ֣ם רַגְלָ֑י אֵי־זֶ֥ה בַ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר תִּבְנוּ־לִ֔י וְאֵי־זֶ֥ה מָק֖וֹם מְנֽוּחָתִֽי:
The heavens are My throne. I do not need your Temple.   השמים כסאי.  איני צריך לבית המקדש שלכם:
which is the house. that is fitting for My Shechinah.   איזה בית.  אשר הוא כדאי לשכינתי:

Yeshayahu (Isaiah) Chapter 66

23And it shall be from new moon to new moon and from Sabbath to Sabbath, that all flesh shall come to prostrate themselves before Me," says the Lord.   כגוְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כָל־בָּשָֹ֛ר לְהִשְׁתַּֽחֲו‍ֹ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר יְהֹוָֽה:
24"And they shall go out and see the corpses of the people who rebelled against Me, for their worm shall not die, and their fire shall not be quenched, and they shall be an abhorring for all flesh."   כדוְיָצְאוּ֨ וְרָא֔וּ בְּפִגְרֵי֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים הַפֹּֽשְׁעִ֖ים בִּ֑י כִּ֣י תֽוֹלַעְתָּ֞ם לֹ֣א תָמ֗וּת וְאִשָּׁם֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וְהָי֥וּ דֵֽרָא֖וֹן לְכָל־בָּשָֽׂר:
their worm. The worm that consumes their flesh.   תולעתם.  רמה האוכלת את בשרם:
and their fire. in Gehinnom.   ואשם.  בגיהנם:
and abhorring. Heb. דֵרָאוֹן, an expression of contempt. Jonathan, however, renders it as two words: enough (דֵּי) seeing (רְאִיָה), until the righteous say about them, We have seen enough.   דראון.  לשון בזיון, וי"ת כמין שתי תיבות די ראייה, עד דיימרון עליהון צדיקיא מיסת חזינא:

Yeshayahu (Isaiah) Chapter 66

23And it shall be from new moon to new moon and from Sabbath to Sabbath, that all flesh shall come to prostrate themselves before Me," says the Lord.   כגוְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כָל־בָּשָֹ֛ר לְהִשְׁתַּֽחֲו‍ֹ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר יְהֹוָֽה:
Select a portion:
Translation of Chumash and Rashi courtesy Chabad House Publications’ forthcoming English Chumash with an annotated translation of Rashi based on the teachings of the Lubavitcher Rebbe, published by Kehot Publications Society. Translated and adapted by Rabbi Moshe Wisnefsky, Editor-in-Chief. Rabbi Chaim N. Cunin, Director and General Editor.

Copyright © 2024 by Chabad House Publications. All rights reserved, including the right to reproduce this book or portions thereof, in any form, without permission, in writing, from Chabad House Publications.

Chabad House Publications is pleased to feature this text in the newly released “Daily Studies in Chitas — The Schottenstein Edition,” published by Chayenu and Kehot Publications Society.
Translation of Haftarah © Judaica Press, all rights reserved.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.