Numbers Chapter 7

84This was the dedication offering of the altar presented by the chieftains on the day it was anointed; there were twelve silver bowls, twelve silver basins and twelve gold spoons.   פדזֹ֣את | חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ מֵאֵ֖ת נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל קַֽעֲרֹ֨ת כֶּ֜סֶף שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֗ה מִזְרְקֵי־כֶ֨סֶף֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֔ר כַּפּ֥וֹת זָהָ֖ב שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵֽה:
on the day it was anointed: On the day it was anointed, he brought the offering. So what is the meaning of “after it was anointed” (verse 88)? That it was first anointed and then he brought an offering, or [perhaps] “after it was anointed” means: after some time later [i.e., a while after it was anointed], and “on the day it was anointed” [does not mean that it was offered on the day it was anointed, but it] comes only to tell us that it was anointed by day? [However,] when Scripture says, “on the day they were anointed” (Lev. 7:36), we have already learned that it was anointed by day. So what does “on the day it was anointed” [here] teach us? That on the day it was anointed, he brought the offering. — [Sifrei Naso 1:159].   ביום המשח אותו: בו ביום שנמשח הקריב, ומה אני מקיים אחרי המשח, שנמשח תחלה ואחר כך הקריב. או אחרי המשח לאחר זמן, ולא בא ללמד ביום המשח אלא לומר שנמשח ביום, כשהוא אומר (ויקרא ז, לו) ביום משחו אותם, למדנו שנמשח ביום, ומה תלמוד לומר ביום המשח אותו, ביום שנמשח הקריב:
twelve silver bowls: [The total is recorded here to show that] these were the very same ones that were donated, and no disqualifying factor happened to them. - [Sifrei Naso 1:160].   קערת כסף שתים עשרה: הם הם שהתנדבו ולא אירע בהם פסול:
85The weight of each silver bowl was one hundred and thirty [shekels], and that of each basin was seventy [shekels]; all the silver of the vessels weighed in total two thousand four hundred [shekels] according to the holy shekel.   פהשְׁלשִׁ֣ים וּמֵאָ֗ה הַקְּעָרָ֤ה הָֽאַחַת֙ כֶּ֔סֶף וְשִׁבְעִ֖ים הַמִּזְרָ֣ק הָֽאֶחָ֑ד כֹּ֚ל כֶּ֣סֶף הַכֵּלִ֔ים אַלְפַּ֥יִם וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:
[The weight of] each silver bowl was one hundred and thirty [shekels]: What does this teach us? Since Scripture says [in the account of the donation of each chieftain]: “weighing one hundred and thirty shekels,” but it does not specify which type of shekel, therefore, [Scripture] repeats it here, and includes them all: “all the silver of the vessels… according to the holy shekel.” - [Sifrei Naso 1:160].   שלשים ומאה הקערה האחת וגו': מה תלמוד לומר, לפי שנאמר שלשים ומאה משקלה, ולא פירש באיזו שקל, לכך חזר ושנאה כאן, וכלל בכולן כל כסף הכלים בשקל הקדש:
all the silver of the vessels: This teaches you that all the vessels of the sanctuary were of precise weight; whether weighed individually or collectively, there was neither more nor less [than the specified amount]. — [Sifrei Naso 1:160]   כל כסף הכלים וגו': למדך שהיו כלי המקדש מכוונים במשקלן, שוקלן אחד אחד ושוקלן כולן כאחד, לא ריבה ולא מיעט:
86Twelve gold spoons filled with incense; each spoon weighing ten [shekels] according to the holy shekel; all the gold spoons totaled one hundred and twenty shekels.   פוכַּפּ֨וֹת זָהָ֤ב שְׁתֵּֽים־עֶשְׂרֵה֙ מְלֵאֹ֣ת קְטֹ֔רֶת עֲשָׂרָ֧ה עֲשָׂרָ֛ה הַכַּ֖ף בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ כָּל־זְהַ֥ב הַכַּפּ֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָֽה:
Twelve gold spoons: Why is this said? For it says [in the account of the donation of each chieftain]: “One spoon [weighing] ten gold [shekels].” [Does this mean that] it was made of gold and it weighed ten silver shekels? Or [does it mean] that it was a silver spoon weighing ten gold shekels-for the weight of the gold shekels is not the same as the weight of silver ones? Therefore, Scripture tells us: “Gold spoons”-they were [made] of gold. — [Sifrei Naso 1:161]   כפות זהב שתים עשרה: למה נאמר, לפי שנאמר כף אחת עשרה זהב, היא של זהב, ומשקלה עשרה שקלים של כסף, או אינו אלא כף אחת של כסף ומשקלה עשרה שקלי זהב, ושקלי זהב אין משקלם שוה לשל כסף, תלמוד לומר כפות זהב, של זהב היו:
87The total of the cattle for the burnt offerings was twelve bulls, twelve rams, and twelve lambs in their first year with their meal offerings. And [there were] twelve young he goats for sin offerings.   פזכָּל־הַבָּקָ֨ר לָֽעֹלָ֜ה שְׁנֵ֧ים עָשָׂ֣ר פָּרִ֗ים אֵילִ֤ם שְׁנֵֽים־עָשָׂר֙ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר וּמִנְחָתָ֑ם וּשְׂעִירֵ֥י עִזִּ֛ים שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר לְחַטָּֽאת:
88The total of cattle for the peace offerings was twenty four oxen, sixty rams, sixty he goats, and sixty lambs in their first year. This was the dedication offering for the altar, after it was anointed.   פחוְכֹ֞ל בְּקַ֣ר | זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֗ים עֶשְׂרִ֣ים וְאַרְבָּעָה֘ פָּרִים֒ אֵילִ֤ם שִׁשִּׁים֙ עַתֻּדִ֣ים שִׁשִּׁ֔ים כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה שִׁשִּׁ֑ים זֹ֚את חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ אַֽחֲרֵ֖י הִמָּשַׁ֥ח אֹתֽוֹ:
89When Moses would come into the Tent of Meeting to speak with Him, he would hear the voice speaking to him from the two cherubim above the covering which was over the Ark of Testimony, and He spoke to him.   פטוּבְבֹ֨א משֶׁ֜ה אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵד֘ לְדַבֵּ֣ר אִתּוֹ֒ וַיִּשְׁמַ֨ע אֶת־הַקּ֜וֹל מִדַּבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מֵעַ֤ל הַכַּפֹּ֨רֶת֙ אֲשֶׁר֙ עַל־אֲרֹ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת מִבֵּ֖ין שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֑ים וַיְדַבֵּ֖ר אֵלָֽיו:
When Moses would enter: [When there are] two contradictory verses, the third one comes and reconciles them. One verse says, “the Lord spoke to him from the Tent of Meeting” (Lev. 1:1), and that implies outside the curtain, whereas another verse says,“and speak to you from above the ark cover” (Exod. 25:22) [which is beyond the curtain]. This [verse] comes and reconciles them: Moses came into the Tent of Meeting, and there he would hear the voice [of God] coming from [between the cherubim,] above the ark cover. - [Sifrei Naso 1:162]   ובבא משה: שני כתובים המכחישים זה את זה, בא שלישי והכריע ביניהם. כתוב אחד אומר (ויקרא א, א) וידבר ה' אליו מאהל מועד, והוא חוץ לפרכת, וכתוב אחד אומר (שמות כה, כב) ודברתי אתך מעל הכפרת, בא זה והכריע ביניהם, משה בא אל אהל מועד ושם שומע את הקול הבא מעל הכפרת:
from between the two cherubim: The voice emanated from heaven to [the area] between the two cherubim, and from there it went out to the Tent of Meeting. — [Sifrei Naso 1:162]   מבין שני הכרובים: הקול יוצא מן השמים לבין שני הכרובים ומשם יצא לאהל מועד:
speaking to him: Heb. מִדַּבֵּר. [The word מִדַּבֵּר] is similar to מִתְדַּבֵּר [the reflexive form, literally,] “speaking to itself.” It is out of reverence for the Most High to express it in this way. [The voice] would speak to itself, and Moses would listen to it.   מדבר: כמו מתדבר, כבודו של מעלה לומר כן מדבר בינו לבין עצמו, ומשה שומע מאליו:
and He spoke to Him: [Thus] excluding Aaron from the [Divine] statements.   וידבר אליו: למעט את אהרן מן הדברות:
He would hear the voice: I might think it was in an undertone. Therefore, Scripture teaches us:“the voice”-the very voice which spoke with him at [Mount] Sinai, [which was loud and clear]. But when it [the voice] reached the entrance, it stopped and did not proceed outside the tent.   וישמע את הקול: יכול קול נמוך, תלמוד לומר את הקול, הוא הקול שנדבר עמו בסיני, וכשמגיע לפתח היה נפסק, ולא היה יוצא חוץ לאהל: