Deuteronomy Chapter 1

12How can I bear your trouble, your burden, and your strife all by myself?   יבאֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טָרְחֲכֶ֥ם וּמַשַּֽׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם:
How can I bear…all by myself?: [Even] if I were to say, “I will do so in order to receive a reward,” I cannot do so. This is what I have already said to you, “Not by my own decision do I tell you [that I am unable to bear your trouble], but by the command of the Holy One, blessed is He.”   איכה אשא לבדי: אם אומר לקבל שכר לא אוכל, זו היא שאמרתי לכם לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקדוש ברוך הוא:
your trouble: This teaches us that the Israelites were troublesome [people]; if one saw his opponent in a lawsuit about to win, he would say, “I have [other] witnesses to bring, [more] evidence to introduce, I [will exercise my right to] add judges to you [in your tribunal]”.   טרחכם: מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינין:
and your burden: This teaches that they [the Israelites] were heretics: If Moses was early leaving his tent they would say, “Why does the son of Amram leave so early? Perhaps he is not at ease inside his house?” If he left late, they would say, “Why does the son of Amram not leave? What do you think? He is [probably] sitting and devising evil schemes against you, and is thinking up plots against you. [Other editions of Rashi have”commandments and reckonings."]   ומשאכם: מלמד שהיו אפיקורסין. הקדים משה לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו. איחר לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם שלא לצאת, מה אתם סבורים, יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות:
and your strife: This teaches that they [the Israelites] were contentious (Sifrei).   וריבכם: מלמד שהיו רוגנים:
13Prepare for yourselves wise and understanding men, known among your tribes, and I will make them heads over you.   יגהָב֣וּ לָ֠כֶ֠ם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִֽידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַֽאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָֽאשֵׁיכֶֽם:
prepare for yourselves: Heb. לָכֶם הָבוּ. Prepare yourselves for this matter.   הבו לכם: הזמינו עצמכם לדבר:
men: Would it enter your mind [that] women [could be chosen]? What does [specifying] “men” teach us? [It signifies that they should pick] righteous men. (Sifrei).   אנשים: וכי תעלה על דעתך נשים, מה תלמוד לומר אנשים, צדיקים:
wise [men]: Desirable [men]. [According to the glosses of Rabbi Akiva Eiger on Sifrei, bashful men, men who are ashamed of doing anything wrong.] [According to Heidenheim, the word כְּסוּפִים is the definition of אֲנָשִׁים, not of חֲכָמִים According to him, the next heading reads:   חכמים: כסופים:
understanding [men]: [I.e., men] who understand [and derive] one thing from another. This is what Arius asked Rabbi Yose: “What is the difference between wise men and understanding men?” [Rabbi Yose said] "A wise man is like a rich money changer: When people bring him dinars to examine, he examines them. When they do not bring [money] to him, he sits doing nothing. An understanding man, however, is like a merchant money changer: When they bring him money to examine, he examines it, and when they do not bring it to him, he goes out and brings his own [money-i.e., he does not wait for people to come to him-he goes to them] (Sifrei)   נבונים: מבינים דבר מתוך דבר. זו היא ששאל אריוס את רבי יוסי, מה בין חכמים לנבונים. חכם דומה לשולחני עשיר, כשמביאין לו דינרין לראות רואה, וכשאין מביאין לו יושב ותוהא. נבון דומה לשולחני תגר, כשמביאין לו מעות לראות רואה, וכשאין מביאין לו מחזר ומביא משלו:
well-known among your tribes: Men whom you recognize, for if one were to come before me wrapped in his tallith, I would not know who he is and of what tribe he is, and whether he is suitable. But you know him, for you have raised him. Therefore, it says,“well-known among your tribes.” (Sifrei)   וידועים לשבטיכם: שהם ניכרים לכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירין בו, שאתם גידלתם אותו, לכך נאמר וידועים לשבטיכם:
and I will make them heads over you: As chiefs and respected persons over you, i.e., you should act towards them with respect and reverence.   בראשיכם: ראשים ומכובדים עליכם שתהיו נוהגין בהם כבוד ויראה:
And I will make them: [The word] וַאֲשִׂמֵם lacks a י [after the שׂ; our editions, however, have it]: This teaches us that Israel’s transgressions (אָשָׁם) are hung over the heads of their judges, since they [the judges] should have prevented them [from sinning], and directed them along the right path (Sifrei).   ואשמם: חסר יו"ד, למד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה:
14And you answered me and said, 'The thing you have spoken is good for us to do.'   ידוַתַּֽעֲנ֖וּ אֹתִ֑י וַתֹּ֣אמְר֔וּ טוֹב־הַדָּבָ֥ר אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ לַֽעֲשֽׂוֹת:
And you answered me: You decided the matter for your benefit. You should have replied, “Our teacher, Moses! From whom is it proper to learn, from you or from your disciple? Is it not [better to learn] from you, who have taken such pains about them?” However, I knew your thoughts; you were saying [to yourselves], “Many judges will now be appointed over us; if one does not know us, we shall bring him a gift, and he will show us favor.” (Sifrei)   ותענו אותי וגו': החלטתם את הדבר להנאתכם, היה לכם להשיב, רבינו משה ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך לא ממך שנצטערת עליה. אלא ידעתי מחשבותיכם. הייתם אומרים, עכשיו יתמנו עלינו דיינין הרבה, אם אין מכירנו אנו מביאין לו דורון והוא נושא לנו פנים:
to do: If I was sluggish, you said, “Act quickly.” (Sifrei)   לעשות: אם הייתי מתעצל, אתם אומרים עשה מהרה:
15So I took the heads of your tribes, men wise and well known, and I made them heads over you, leaders over thousands, leaders over hundreds, leaders over fifties, and leaders over tens, and officers, over your tribes.   טווָֽאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָֽאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם שָׂרֵ֨י אֲלָפִ֜ים וְשָׂרֵ֣י מֵא֗וֹת וְשָׂרֵ֤י חֲמִשִּׁים֙ וְשָׂרֵ֣י עֲשָׂרֹ֔ת וְשֹֽׁטְרִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶֽם:
So I took the heads of your tribes: I attracted them through [fine] words: “How fortunate you are! Over whom are you to be appointed? Over the children of Abraham, Isaac and Jacob-over the children of people who are called brothers and friends, [God’s] portion and inheritance, and every term of endearment.” (Sifrei)   ואקח את ראשי שבטיכם: משכתים בדברים, אשריכם, על מי באתם להתמנות, על בני אברהם יצחק ויעקב, על בני אדם שנקראו אחים ורעים, חלק ונחלה וכל לשון חבה:
[So I took…] men wise and well-known: But understanding men I could not find (Ned. 20b.). This is one of the seven qualities which Jethro described to Moses (Exod.18:21), but Moses found only three [of them]-righteous, wise, and well-known [men]. (Sifrei).   אנשים חכמים וידועים: אבל נבונים לא מצאתי. זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא אלא שלש, אנשים צדיקים, חכמים וידועים:
[And I made them] heads over you: You should respect them- [think of them as] chiefs in buying, chiefs in selling, chiefs in all business matters, last to enter(the synagogue from his home) and first to leave [so that everyone should stand up out of respect] (Sifrei).   ראשים עליכם: שתנהגו בהם כבוד. ראשים במקח, ראשים בממכר, ראשים במשא ומתן, נכנס (מביתו לב"ה) אחרון ויוצא ראשון:
leaders over thousands: one who is appointed over one thousand.   שרי אלפים: אחד ממונה על אלף:
leaders over hundreds: one who is appointed over one hundred.   שרי מאות: אחד ממונה על מאה:
and officers: I appointed [court officers] over you, for your tribe. These are the ones who bind and lash with a whip at the judges’ order (Sifrei).   ושטרים: מניתי עליכם לשבטיכם. אלו הכופתין והמכין ברצועה על פי הדיינין:
16And I commanded your judges at that time, saying, "Hear [disputes] between your brothers and judge justly between a man and his brother, and between his litigant.   טזוָֽאֲצַוֶּה֙ אֶת־שֹׁ֣פְטֵיכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר שָׁמֹ֤עַ בֵּֽין־אֲחֵיכֶם֙ וּשְׁפַטְתֶּ֣ם צֶ֔דֶק בֵּֽין־אִ֥ישׁ וּבֵֽין־אָחִ֖יו וּבֵ֥ין גֵּרֽוֹ:
And I commanded your judges: I said to them: “Be patient in passing judgment. If a case comes before you once, twice, three times, do not say, ‘This [case] has already appeared before me several times,’ but debate it over again.’” (Sifrei)   ואצוה את שפטיכם: אמרתי להם הוו מתונים בדין, אם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש אל תאמר כבר בא דין זה לפני פעמים הרבה אלא היו נושאים ונותנים בו:
[And I commanded your judges] at that time: When I appointed them, I said to them, “Now is not like the past. Previously, you were your own masters, now you are subservient to the community.”- [Sifrei]   בעת ההוא: משמניתים אמרתי להם, אין עכשיו כלשעבר, לשעבר הייתם ברשות עצמכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור:
Hear: Heb. שָׁמֹעַ Present tense: odant in Old French, [always be] hearing, as in זָכוֹר, remembering, and שָׁמוֹר, keeping.   שמוע: לשון הווה אודנ"ט בלע"ז [בהאזינכם] כמו (שמות כ, ז) זכור, (דברים ה, יא) שמור:
and between his litigant: Heb. גֵּרוֹ. This (גֵּרוֹ) is his opponent in the lawsuit who accumulates (אוֹגֵר) arguments against him. Another explanation: (וּבֵין גֵּרוֹ) : Even in undertakings concerning a residence [גּוּר meaning to dwell], in the division of [property between inheriting] brothers, even if it is a dispute about [such minor things as] an oven and a stove (Sifrei ; San. 7b).   ובין גרו: זה בעל דינו, שאוגר עליו דברים. דבר אחר ובין גרו, אף על עסקי דירה בין חלוקת אחים אפילו בין תנור לכירים:
17You shall not favor persons in judgment; [rather] you shall hear the small just as the great; you shall not fear any man, for the judgment is upon the Lord, and the case that is too difficult for you, bring to me, and I will hear it."   יזלֹֽא־תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן לֹ֤א תָג֨וּרוּ֙ מִפְּנֵי־אִ֔ישׁ כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵֽאלֹהִ֣ים ה֑וּא וְהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יִקְשֶׁ֣ה מִכֶּ֔ם תַּקְרִב֥וּן אֵלַ֖י וּשְׁמַעְתִּֽיו:
You shall not favor persons in judgment: This refers to the person who appoints judges, that he should not say, “So-and-so is handsome or strong; I will appoint him as a judge” [or] “So-and-so is my relative; I will appoint him as a judge in the city,” even if he is not expert in the laws, and consequently he condemns the innocent and acquits the guilty. [God says:] I will hold it against the one who appointed him [this judge] as though he [himself] had shown partiality in judgment (Sifrei).   לא תכירו פנים במשפט: זה הממונה להושיב הדיינין, שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור, אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי, אושיבנו דיין בעיר, והוא אינו בקי בדינין נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב. מעלה אני על מי שמנהו כאילו הכיר פנים בדין:
You shall hear the small just as the great: A case regarding a perutah [small coin] should be as important to you as [a case] regarding a hundred maneh [a large sum], so that if it [the former] is presented before you first, do not postpone it for last (San. 8a). Another explanation of “You shall hear the words of the small as you do those of the great,” as per the Targum [The words of the small you shall hear like the words of the great]: You shall not say: “This is a poor man, and his friend [opponent] is rich, and it is a mitzvah to support him [the poor man]. I will favor the poor man, and he will thus be supported respectably.” Another explanation: You shall not say,“How can I affront the honor of this rich man because of one dinar ? I will favor him now and when he goes outside [leaves the court] I will tell him, 'Give it to him [to the poor man], for you really owe it to him!’” (Sifrei)   כקטן כגדול תשמעון: שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, שאם קדם ובא לפניך לא תסלקנו לאחרון. דבר אחר כקטן כגדול תשמעון, כתרגומו, שלא תאמר, זה עני הוא וחבירו עשיר ומצוה לפרנסו אזכה את העני ונמצא מתפרנס בנקיות. דבר אחר שלא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר, אזכנו עכשיו, וכשיצא לחוץ אומר אני לו, תן לו שאתה חייב לו:
You shall not fear any man: Heb. לֹא תָגוּרוּ, meaning you shall not fear. Another explanation: You shall not gather in [stifle] your words because of any man. As in (Prov. 10:5),“It gathers (אוֹגֵר) in summer.” (See Sifrei.)   לא תגורו מפני איש: לא תיראו. דבר אחר לא תגורו, לא תכניס דבריך מפני איש. לשון (משלי י, ה) אוגר בקיץ:
for the judgment is upon the Lord: Whatever you unjustly take from one, you will oblige Me to return to him. Consequently you have perverted a judgment against Me (San. 8a).   כי המשפט לאלהים הוא: מה שאתה נוטל מזה שלא כדין, אתה מזקיקני להחזיר לו, נמצא שהטית (על) [עלי] המשפט:
[And the case that is too difficult for you] bring to me: Because of this [presumptive] statement, Moses forgot the law regarding the daughters of Zelophchad [in Num. 27:1-5](San. 8a). Similarly, Samuel answered Saul and said (I Sam. 9:19),“I am the seer.” Whereupon, the Holy One, blessed is He, said to him, “By your life, I will let you know that you do not [always] see [with the holy spirit].” And when did He let him know [this]? When he came to anoint David, “And he saw Eliab [and] he said, ‘Surely, before the Lord is His anointed’ ” (I Sam. 16:6-7). The Holy One, blessed is He, said to him: “Did you not say, ‘I am the seer?’ Look not upon his appearance.” (Sifrei)   תקרבון אלי: על דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד, וכן שמואל אמר לשאול (שמואל א' ט, יט) אנכי הרואה, אמר לו הקב"ה, חייך שאני מודיעך שאין אתה רואה. ואימתי הודיעו, כשבא למשוח את דוד (שם טז, ו) וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו, אמר לו הקב"ה, ולא אמרת אנכי הרואה (שם טז, ז) אל תבט אל מראהו:
18And I commanded you at that time all the things you should do.   יחוָֽאֲצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם בָּעֵ֣ת הַהִ֑וא אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֽׂוּן:
[And I commanded you…] all the things which you should do: These are the ten things that distinguish monetary cases from capital cases (Sifrei.).   את כל הדברים אשר תעשון: אלו עשרת הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות:
19And we journeyed from Horeb and went through all that great and fearful desert, which you saw, by the way of the mountain of the Amorites, as the Lord, our God, commanded us; and we came up to Kadesh barnea.   יטוַנִּסַּ֣ע מֵֽחֹרֵ֗ב וַנֵּ֡לֶךְ אֵ֣ת כָּל־הַמִּדְבָּ֣ר הַגָּדוֹל֩ וְהַנּוֹרָ֨א הַה֜וּא אֲשֶׁ֣ר רְאִיתֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ הַ֣ר הָֽאֱמֹרִ֔י כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֹתָ֑נוּ וַנָּבֹ֕א עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ:
[that] great and fearful desert: [It is termed fearful] because in it were serpents as [thick as] beams and scorpions as [big as] bows (Sifrei).   המדבר הגדול והנורא: שהיו בו נחשים כקורות, ועקרבים כקשתות:
20And I said to you, "You have come to the mountain of the Amorites, which the Lord, our God, is giving us.   כוָֽאֹמַ֖ר אֲלֵכֶ֑ם בָּאתֶם֙ עַד־הַ֣ר הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ:
21Behold, the Lord, your God, has set the land before you; go up and possess it, as the Lord, God of your fathers has spoken to you; you shall neither fear nor be dismayed."   כארְאֵ֠ה נָתַ֨ן יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ אֶת־הָאָ֑רֶץ עֲלֵ֣ה רֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֨יךָ֙ לָ֔ךְ אַל־תִּירָ֖א וְאַל־תֵּחָֽת: