Exodus Chapter 12

29It came to pass at midnight, and the Lord smote every firstborn in the land of Egypt, from the firstborn of Pharaoh who sits on his throne to the firstborn of the captive who is in the dungeon, and every firstborn animal.   כטוַיְהִ֣י | בַּֽחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיהֹוָה֘ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:
and the Lord: Heb. וַה. Wherever it says, “and the Lord,” it means “He and His tribunal” (Exod. Rabbah 12:4), for the “vav” is an expression of addition, like “so-and-so and (“vav” ) so-and-so.”   וה': כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו, שהוי"ו לשון תוספת הוא כמו פלוני ופלוני:
smote every firstborn: Even [a firstborn] of another nation who was in Egypt. — [from Mechilta]   הכה כל בכור: אף של אומה אחרת והוא במצרים:
from the firstborn of Pharaoh: Pharaoh, too, was a firstborn, but he remained [alive] of the firstborn. Concerning him, He [God] says: “But, for this [reason] I have allowed you to stand, in order to show you My strength” (Exod. 9:16) at the Red Sea. — [from Mechilta]   מבכר פרעה: אף פרעה בכור היה ונשתייר מן הבכורות, ועליו הוא אומר (שמות ט טז) [בעבור הראותך את כחי בים סוף]:
to the firstborn of the captive: Because they rejoiced at Israel’s misfortune (Tanchuma 7), and furthermore, so that they would not say, “Our deity brought about this retribution” (Mechilta). The firstborn of the slave woman was included, because [Scripture] counts from the most esteemed to the lowest, and the firstborn of the slave woman is more esteemed than the firstborn of the captive. See commentary on Exodus 11:5.   עד בכור השבי: שהיו שמחין לאידם של ישראל. ועוד, שלא יאמרו יראתנו הביאה הפורענות זו, ובכור השפחה בכלל היה, שהרי מנה מן החשוב שבכלן עד הפחות, ובכור השפחה חשוב מבכור השבי:
30And Pharaoh arose at night, he and all his servants and all the Egyptians, and there was a great outcry in Egypt, for there was no house in which no one was dead.   לוַיָּ֨קָם פַּרְעֹ֜ה לַ֗יְלָה ה֤וּא וְכָל־עֲבָדָיו֙ וְכָל־מִצְרַ֔יִם וַתְּהִ֛י צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם כִּי־אֵ֣ין בַּ֔יִת אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־שָׁ֖ם מֵֽת:
And Pharaoh arose: from his bed.   ויקם פרעה: ממטתו:
at night: Unlike the custom of kings, [who rise] three hours after daybreak. — [from Mechilta]   לילה: ולא כדרך המלכים בשלש שעות ביום:
he: [arose] first, and afterwards his servants. This teaches us that he went around to his servants’ houses and woke them up. — [from Mechilta]   הוא: תחילה ואחר כך עבדיו, מלמד שהיה הוא מחזר על בתי עבדיו ומעמידן:
for there was no house in which no one was dead: If there was a firstborn, he was dead. If there was no firstborn, the oldest household member was called the firstborn, as it is said: “I, too, shall make him [David] a firstborn” (Ps. 89:28) (Tanchuma Buber 19). [Rashi explains there: I shall make him great.] Another explanation: Some Egyptian women were unfaithful to their husbands and bore children from bachelors. Thus they would have many firstborn; sometimes one woman would have five, each one the firstborn of his father (Mechilta 13:33).   כי אין בית אשר אין שם מת: יש שם בכור מת. אין שם בכור, גדול שבבית קרוי בכור, שנאמר (תהילים פט כח) אף אני בכור אתנהו. דבר אחר מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרווקים פנויים, והיו להם בכורות הרבה, פעמים הם חמשה לאשה אחת, כל אחד בכור לאביו:
31So he called for Moses and Aaron at night, and he said, "Get up and get out from among my people, both you, as well as the children of Israel, and go, worship the Lord as you have spoken.   לאוַיִּקְרָא֩ לְמשֶׁ֨ה וּלְאַֽהֲרֹ֜ן לַ֗יְלָה וַיֹּ֨אמֶר֙ ק֤וּמוּ צּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י גַּם־אַתֶּ֖ם גַּם־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּלְכ֛וּ עִבְד֥וּ אֶת־יְהֹוָ֖ה כְּדַבֶּרְכֶֽם:
So he called for Moses and Aaron at night: [This] tells [us] that Pharaoh went around to the entrances [i.e., to the doors of the houses] of the city, and cried out, “Where is Moses staying? Where is Aaron staying?” -[from Mechilta]   ויקרא למשה ולאהרן לילה: מגיד שהיה מחזר על פתחי העיר וצועק היכן משה שרוי היכן אהרן שרוי:
both you: the men.   גם אתם: הגברים:
as well as the children of Israel: The young children.   גם בני ישראל: הטף:
and go, worship the Lord as you have spoken: Everything is as you said, not as I said. “Neither will I let Israel out” (Exod. 5:2) is nullified. “Who and who are going?” (Exod. 10:8) is nullified. “But your flocks and your cattle shall be left” (Exod. 10:24) is nullified. [Instead,] take also your flocks and also your cattle. What is [the meaning of] “as you have spoken” ? You too shall give into our hands sacrifices and burnt offerings (Exod. 10:25). — [from Mechilta]   ולכו עבדו את ה' כדברכם: הכל כמו שאמרתם, ולא כמו שאמרתי אני, בטל לא אשלח (שמות ה ב) בטל מי ומי ההולכים (שם י ח) בטל רק צאנכם ובקרכם יצג (שם כד):
32Take also your flocks and also your cattle, as you have spoken, and go, but you shall also bless me."   לבגַּם־צֹֽאנְכֶ֨ם גַּם־בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵֽרַכְתֶּ֖ם גַּם־אֹתִֽי:
Take also your flocks and also your cattle : What does "as you have spoken" mean? You too should give us sacrifices and free will offerings.   גם צאנכם גם בקרכם קחו: ומהו כאשר דברתם, גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות (שמות י כה):
Take… as you have spoken… but you shall also bless me: [I.e.,] pray for me that I shall not die, for I am a firstborn. — [from Onkelos]   קחו כאשר דברתם וברכתם גם אתי: התפללו עלי שלא אמות, שאני בכור:
33So the Egyptians took hold of the people to hasten to send them out of the land, for they said, "We are all dead."   לגוַתֶּֽחֱזַ֤ק מִצְרַ֨יִם֙ עַל־הָעָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָֽמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים:
We are all dead: They said, “This is not in accordance with Moses’ decree, for he said, ‘And every firstborn in the land of Egypt will die’ (Exod. 11:5), but here, the ordinary people too are dead, five or ten in one house.” -[from Mechilta] See Rashi on verse 30.   כלנו מתים: אמרו לא כגזרת משה הוא, שהרי אמר (לעיל יא ה) ומת כל בכור, וכאן אף הפשוטים מתים חמישה או עשרה בבית אחד:
34The people picked up their dough when it was not yet leavened, their leftovers bound in their garments on their shoulders.   לדוַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת־בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל־שִׁכְמָֽם:
when it was not yet leavened: The Egyptians did not permit them to tarry long enough for it to leaven.   טרם יחמץ: המצריים לא הניחום לשהות כדי חימוץ:
their leftovers: Heb. מִשְׁאִרֹתָם. The remaining matzah and bitter herbs. — [from Mechilta and Jonathan]   משארתם: שירי מצה ומרור:
on their shoulders: Although they took many animals with them, they [carried the remaining matzoth and bitter herbs on their shoulders because] they loved the mitzvoth. — [from Mechilta]   על שכמם: אף על פי שבהמות הרבה הוליכו עמהם מחבבים היו את המצווה:
35And the children of Israel did according to Moses' order, and they borrowed from the Egyptians silver objects, golden objects, and garments.   להוּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר משֶׁ֑ה וַיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת:
according to Moses’ order: that he said to them in Egypt: “and let them borrow, each man from his friend” (Exod. 11:2). — [from Mechilta]   כדבר משה: שאמר להם במצרים (לעיל יא ב) וישאלו איש מאת רעהו:
and garments: These meant more to them than the silver and the gold, and [thus] whatever is mentioned later in the verse is more esteemed. — [from Mechilta]   ושמלת: אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב, והמאוחר בפסוק חשוב:
36The Lord gave the people favor in the eyes of the Egyptians, and they lent them, and they emptied out Egypt.   לווַֽיהֹוָ֞ה נָתַ֨ן אֶת־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַיְנַצְּל֖וּ אֶת־מִצְרָֽיִם:
and they lent them: Even what they [the Israelites] did not request, they [the Egyptians] gave them. You say, “[Lend me] one.” [They responded,] “Take two and go!” -[from Mechilta]   וישאלום: אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם. אתה אומר אחד, טול שנים ולך:
and they emptied out: Heb. וַיְנַצְלוּ. Onkelos renders: וְרוֹקִינוּ, and they emptied out.   וינצלו: ורוקינו: