Get the best of Chabad.org content every week!
Find answers to fascinating Jewish questions, enjoy holiday tips and guides, read real-life stories and more!
ב"ה

Torah Reading for Chukat-Balak

In Israel: Balak

Parshat Chukat-Balak
Shabbat, 12 Tammuz, 5783
1 July, 2023
Select a portion:
Complete: (Numbers 19:1 - 25:9; Micah 5:6 - 6:8)
Show content in:

First Portion

Numbers Chapter 19

1The Lord spoke to Moses and Aaron, saying:   אוַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־משֶׁ֥ה וְאֶל־אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר:
2This is the statute of the Torah which the Lord commanded, saying, Speak to the children of Israel and have them take for you a perfectly red unblemished cow, upon which no yoke was laid.   בזֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר | אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶ֩יךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל:
This is the statute of the Torah: Because Satan and the nations of the world taunt Israel, saying, “What is this commandment, and what purpose does it have?” Therefore, the Torah uses the term “statute.” I have decreed it; You have no right to challenge it. — [Yoma 67b]   זאת חקת התורה: לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה:
and have them take for you: It will always be called on your name; 'the cow which Moses prepared in the desert.’- [Mid. Tanchuma Chukath 8, see Etz Yosef]   ויקחו אליך: לעולם היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר:
perfectly red: Heb. אֲדֻמָּה תְּמִימָה, lit., red, perfect. It shall be perfect in redness, so that two black hairs disqualify it. — [Sifrei Chukath 5]   אדמה תמימה: שתהא תמימה באדמימות, שאם היו בה שתי שערות שחורות פסולה:
3And you shall give it to Eleazar the kohen, and he shall take it outside the camp and slaughter it in his presence.   גוּנְתַתֶּ֣ם אֹתָ֔הּ אֶל־אֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן וְהוֹצִ֤יא אֹתָהּ֙ אֶל־מִח֣וּץ לַמַּֽחֲנֶ֔ה וְשָׁחַ֥ט אֹתָ֖הּ לְפָנָֽיו:
Eleazar: The mitzvah was performed by the deputy [to the kohen gadol]. — [Sifrei Chukath 8]   אלעזר: מצותה בסגן:
outside the camp: Outside all three camps. — [Yoma 68a]   אל מחוץ למחנה: חוץ לשלש מחנות:
and slaughter it in his presence: A non- kohen slaughters it while Eleazar watches. — [Yoma 42a]   ושחט אותה לפניו: זר שוחט ואלעזר רואה:
4Eleazar the kohen shall take from its blood with his finger and sprinkle it toward the front of the Tent of Meeting seven times.   דוְלָקַ֞ח אֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן מִדָּמָ֖הּ בְּאֶצְבָּע֑וֹ וְהִזָּ֞ה אֶל־נֹ֨כַח פְּנֵ֧י אֹֽהֶל־מוֹעֵ֛ד מִדָּמָ֖הּ שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים:
toward the front of the Tent of Meeting: [In later generations, when this rite will be performed outside the Temple in Jerusalem,] he is to stand to the east of Jerusalem and to direct his gaze toward the entrance to the Temple while sprinkling the blood. — [Sifrei Chukath 14]   אל נוכח פני אהל מועד: עומד במזרחו של ירושלים ומתכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזאה הדם:
5The cow shall then be burned in his presence; its hide, its flesh, its blood, with its dung he shall burn it.   הוְשָׂרַ֥ף אֶת־הַפָּרָ֖ה לְעֵינָ֑יו אֶת־עֹרָ֤הּ וְאֶת־בְּשָׂרָהּ֙ וְאֶת־דָּמָ֔הּ עַל־פִּרְשָׁ֖הּ יִשְׂרֹֽף:
6The kohen shall take a piece of cedar wood, hyssop, and crimson wool, and cast them into the burning of the cow.   ווְלָקַ֣ח הַכֹּהֵ֗ן עֵ֥ץ אֶ֛רֶז וְאֵז֖וֹב וּשְׁנִ֣י תוֹלָ֑עַת וְהִשְׁלִ֕יךְ אֶל־תּ֖וֹךְ שְׂרֵפַ֥ת הַפָּרָֽה:
7The kohen shall wash his garments and bathe his flesh in water, and then he may enter the camp, and the kohen shall be unclean until evening.   זוְכִבֶּ֨ס בְּגָדָ֜יו הַכֹּהֵ֗ן וְרָחַ֤ץ בְּשָׂרוֹ֙ בַּמַּ֔יִם וְאַחַ֖ר יָבֹ֣א אֶל־הַמַּֽחֲנֶ֑ה וְטָמֵ֥א הַכֹּהֵ֖ן עַד־הָעָֽרֶב:
enter the camp: The camp of the Divine Presence, because no ritually unclean person is banished from two camps, except one who experienced a flow, one who experienced a seminal emission, or one afflicted with tzara’ath. [Hence, he is admitted to the one camp from which he was banished.] - [Pes. 67a]   אל המחנה: למחנה שכינה, שאין טמא משולח חוץ לשתי מחנות אלא זב ובעל קרי ומצורע:
and the kohen shall be unclean until evening: Transpose it [the verse] and explain it [thus]: He shall be unclean until evening, and then he may enter the camp.   וטמא הכהן עד הערב: סרסהו ודרשהו וטמא עד הערב ואחר יבוא אל המחנה:
8The one who burns it shall wash his clothes in water and cleanse his body in water, and he shall be unclean until evening.   חוְהַשֹּׂרֵ֣ף אֹתָ֔הּ יְכַבֵּ֤ס בְּגָדָיו֙ בַּמַּ֔יִם וְרָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְטָמֵ֖א עַד־הָעָֽרֶב:
9A ritually clean person shall gather the cow's ashes and place them outside the camp in a clean place, and It shall be as a keepsake for the congregation of the children of Israel for sprinkling water, [used] for cleansing.   טוְאָסַ֣ף | אִ֣ישׁ טָה֗וֹר אֵ֚ת אֵ֣פֶר הַפָּרָ֔ה וְהִנִּ֛יחַ מִח֥וּץ לַמַּֽחֲנֶ֖ה בְּמָק֣וֹם טָה֑וֹר וְ֠הָֽיְתָ֠ה לַֽעֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל לְמִשְׁמֶ֛רֶת לְמֵ֥י נִדָּ֖ה חַטָּ֥את הִֽוא:
and place them outside the camp: He divided it into three parts; one was put on the Mount of Olives, one was divided among all the watches, and one who put on the rampart surrounding the Temple area. The one given to the watches was outside the courtyard, allowing access to it for the inhabitants of outlying cities, whoever needed to purify himself. The one on the Mount of Olives was for the kohanim gedolim to sanctify themselves from it for use with other [red] cows. The one put on the rampart was kept as a keepsake by Scriptural ruling, as it says, "It shall be as a keepsake for the congregation of Israel." — [Sifrei Chukath 30, Parah 3:11 Tosefta Parah 3:8]   והניח מחוץ למחנה: לשלשה חלקים מחלקה, אחד נתן בהר המשחה, ואחד מתחלק לכל המשמרות, ואחד נתן בחיל. זה של משמרות היה חוץ לעזרה ליטול ממנו בני העיירות וכל הצריכין להטהר, וזה שבהר המשחה כהנים גדולים לפרות אחרות מקדשין הימנו, וזה שבחיל נתון למשמרת מגזרת הכתוב, שנאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת:
for sprinkling water: Heb. לְמֵי נִדָּה, water used for sprinkling, as in, “they cast (וַיַּדּוּ) a stone at me” (Lam. 3: 53); “to cast down (לְיַדּוֹת) the horns of the nations” (Zech. 2:4); an expression denoting throwing.   למי נדה: למי הזייה, כמו (איכה ג, נג) וידו אבן בי, (זכריה ב, ד) לידות את קרנות הגוים, לשון זריקה:
for purification: חַטָּאת, an expression of cleansing (חִטּוּי), according to its simple meaning, but according to its halachoth, Scripture calls it חַטָּאת, “sin-offering,” to tell us that it is like holy objects, and using it for personal benefit is forbidden. — [Sifrei Chukath 34]   חטאת הוא: לשון חטוי כפשוטו, ולפי הלכותיו קראה הכתוב חטאת, לומר, שהיא כקדשים להאסר בהנאה:
10The one who gathers the cow's ashes shall wash his clothes, and he shall be unclean until evening. It shall be an everlasting statute for the children of Israel and for the proselyte who resides in their midst.   יוְכִבֶּ֠ס הָֽאֹסֵ֨ף אֶת־אֵ֤פֶר הַפָּרָה֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְטָמֵ֖א עַד־הָעָ֑רֶב וְהָֽיְתָ֞ה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכָ֖ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָֽם:
11Anyone touching the corpse of a human soul shall become unclean for seven days.   יאהַנֹּגֵ֥עַ בְּמֵ֖ת לְכָל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים:
12On the third and seventh days, he shall cleanse himself with it, so that he can become clean. But if he does not sprinkle himself with it on the third and seventh days, he shall not become clean.   יבה֣וּא יִתְחַטָּא־ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר וְאִם־לֹ֨א יִתְחַטָּ֜א בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י לֹ֥א יִטְהָֽר:
He shall cleanse himself with it: With these ashes. - [Sifrei Chukath 39]   הוא יתחטא בו: באפר הזה:
13Whoever touches the corpse of a human soul which dies, and he does not cleanse himself, he has defiled the Mishkan of the Lord, and that soul shall be cut off from Israel. For the sprinkling water was not sprinkled on him, so he remains unclean, and his uncleanness remains upon him.   יגכָּל־הַנֹּגֵ֡עַ בְּמֵ֣ת בְּנֶ֩פֶשׁ֩ הָֽאָדָ֨ם אֲשֶׁר־יָמ֜וּת וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֗א אֶת־מִשְׁכַּ֤ן יְהֹוָה֙ טִמֵּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּי֩ מֵ֨י נִדָּ֜ה לֹֽא־זֹרַ֤ק עָלָיו֙ טָמֵ֣א יִֽהְיֶ֔ה ע֖וֹד טֻמְאָת֥וֹ בֽוֹ:
corpse of a human soul: Which type of corpse? That of a human soul, to exclude an animal, that its uncleanness does not require sprinkling. Another explanation: “Of a human soul” refers to a quarter [of a log] of blood [necessary for maintaining life] - [Chul. 72a]   במת בנפש: ואי זה מת, של נפש האדם, להוציא נפש בהמה, שאין טומאתה צריכה הזאה. דבר אחר בנפש זו רביעית דם:
he has defiled the Mishkan of the Lord: If he enters the courtyard even after [ritual] immersion, without having been sprinkled on both the third and seventh days. — [Sifrei Chukath 45]   את משכן ה' טמא: אם נכנס לעזרה אפילו בטבילה בלא הזאת שלישי ושביעי:
his uncleanness remains: Although he [ritually] immersed himself. - [Sifrei Chukath 45]   עוד טמאתו בו: אף על פי שטבל:
14This is the law: if a man dies in a tent, anyone entering the tent and anything in the tent shall be unclean for seven days.   ידזֹ֚את הַתּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם כִּֽי־יָמ֣וּת בְּאֹ֑הֶל כָּל־הַבָּ֤א אֶל־הָאֹ֨הֶל֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֔הֶל יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים:
anyone entering the tent: while the corpse is inside.   כל הבא אל האהל: בעוד שהמת בתוכו:
15Any open vessel which has no seal fastened around it becomes unclean.   טווְכֹל֙ כְּלִ֣י פָת֔וּחַ אֲשֶׁ֛ר אֵֽין־צָמִ֥יד פָּתִ֖יל עָלָ֑יו טָמֵ֖א הֽוּא:
any open vessel: Scripture refers to an earthenware vessel, whose exterior does not accept contamination, only its interior. Thus, if the seal around its top is not securely fastened, it becomes contaminated. But if there is a securely fastened seal, it remains clean. - [Sifrei Chukath 50, Chul. 25a]   וכל כלי פתוח: בכלי חרס הכתוב מדבר, שאין מקבל טומאה מגבו אלא מתוכו, לפיכך אם אין מגופת צמידתו פתולה עליו יפה בחבור, טמא הוא, הא אם יש צמיד פתיל עליו טהור:
fastened: Heb. פָּתִיל, an expression meaning “fastened” in Hebrew. Similarly, “[With] divine bonds נִפְתַּלְתּי, I have been joined, with my sister” (Gen. 30:8).   פתיל: לשון מחובר בלשון עברי, וכן (בראשית ל, ח) נפתולי א-להים נפתלתי, נתחברתי עם אחותי:
16Anyone who touches one slain by the sword, or a corpse, or a human bone or a grave, in an open field, he shall be unclean for seven days.   טזוְכֹ֨ל אֲשֶׁר־יִגַּ֜ע עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֗ה בַּֽחֲלַל־חֶ֨רֶב֙ א֣וֹ בְמֵ֔ת אֽוֹ־בְעֶ֥צֶם אָדָ֖ם א֣וֹ בְקָ֑בֶר יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים:
in an open field: The Sages expounded [on this phrase] to include the top and side of a coffin (Sifrei Chukath 56, Chul. 72a). But the simple meaning is that in an open field, where there is no tent, a corpse contaminates through contact.   על פני השדה: רבותינו דרשו לרבות גולל ודופק. ופשוטו על פני השדה, שאין שם אהל, מטמא המת שם בנגיעה:
17They shall take for that unclean person from the ashes of the burnt purification offering, and it shall be placed in a vessel [filled] with spring water.   יזוְלָֽקְחוּ֙ לַטָּמֵ֔א מֵֽעֲפַ֖ר שְׂרֵפַ֣ת הַֽחַטָּ֑את וְנָתַ֥ן עָלָ֛יו מַ֥יִם חַיִּ֖ים אֶל־כֶּֽלִי:
18A ritually clean person shall take the hyssop and dip it into the water and sprinkle it on the tent, on all the vessels, and on the people who were in it, and on anyone who touched the bone, the slain person, the corpse, or the grave.   יחוְלָקַ֨ח אֵז֜וֹב וְטָבַ֣ל בַּמַּ֘יִם֘ אִ֣ישׁ טָהוֹר֒ וְהִזָּ֤ה עַל־הָאֹ֨הֶל֙ וְעַל־כָּל־הַכֵּלִ֔ים וְעַל־הַנְּפָשׁ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר הָֽיוּ־שָׁ֑ם וְעַל־הַנֹּגֵ֗עַ בַּעֶ֨צֶם֙ א֣וֹ בֶֽחָלָ֔ל א֥וֹ בַמֵּ֖ת א֥וֹ בַקָּֽבֶר:
19The ritually clean person shall sprinkle on the unclean person on the third day and on the seventh day, and he shall cleanse him on the seventh day, and he shall wash his clothes and bathe in water, and he shall become ritually clean in the evening.   יטוְהִזָּ֤ה הַטָּהֹר֙ עַל־הַטָּמֵ֔א בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְחִטְּאוֹ֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵ֥ר בָּעָֽרֶב:
and he shall cleanse him: This consummates his cleansing.   וחטאו ביום השביעי: הוא גמר טהרתו:
20If a person becomes unclean and does not cleanse himself, that soul shall be cut off from the congregation, for he has defiled the Sanctuary of the Lord; the sprinkling waters were not sprinkled upon him. He is unclean.   כוְאִ֤ישׁ אֲשֶׁר־יִטְמָא֙ וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִתּ֣וֹךְ הַקָּהָ֑ל כִּי֩ אֶת־מִקְדַּ֨שׁ יְהֹוָ֜ה טִמֵּ֗א מֵ֥י נִדָּ֛ה לֹֽא־זֹרַ֥ק עָלָ֖יו טָמֵ֥א הֽוּא:
If a person becomes unclean…: If “Sanctuary” is stated [here], why need it say “ Mishkan …” [in verse 13]? The answer is that if it would say “ Mishkan,” I would say that the person is punished with excision only if he enters the Mishkan in a state of uncleanness because the Mishkan was anointed with the anointing oil, but if he enters the Temple in a state of uncleanness, he would not be punished since the Temple was not anointed with the anointing oil. If it would say, “Sanctuary,” denoting the Temple, I would say that only for entering the Temple in a state of uncleanness, would he be punished by excision because its sanctity is permanent, but for entering the Mishkan in a state of uncleanness, he would not be punished because its sanctity was temporary. Therefore, it was necessary to mention both,]… as it is stated in [Tractate] Shevuoth [16b].   ואיש אשר יטמא וגו': אם נאמר מקדש למה נאמר משכן וכו' כדאיתא בשבועות (דף טז ב):
21This shall be for them as a perpetual statute, and the one who sprinkles the sprinkling waters shall wash his clothes, and one who touches the sprinkling waters shall be unclean until evening.   כאוְהָֽיְתָ֥ה לָהֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמַזֵּ֤ה מֵֽי־הַנִּדָּה֙ יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְהַנֹּגֵ֨עַ֙ בְּמֵ֣י הַנִּדָּ֔ה יִטְמָ֖א עַד־הָעָֽרֶב:
and the one who sprinkles the sprinkling waters: Our Rabbis said that the one who sprinkles is actually ritually clean, but this teaches us that the one who carries the purifying waters becomes defiled with a stringent uncleanness, for even the clothes he is wearing are contaminated, unlike the one who merely touches [the sprinkling waters]. Scripture uses the expression מַזֵּה, “the one who sprinkles” to teach that the waters do not contaminate until there is an amount of water adequate for sprinkling. — [Yoma 14a]   ומזה מי הנדה: רבותינו אמרו שהמזה טהור, וזה בא ללמד שהנושא מי חטאת טמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו, משא"כ בנוגע. וזה שהוציאו בלשון מזה, לומר לך, שאינן מטמאין עד שיהא בהן שיעור הזאה:
and the one who touches… shall be unclean: but he is not required to wash his clothes.   והנגע וגו' יטמא: ואין טעון כבוס בגדים:
22Whatever the unclean one touches shall become unclean, and anyone touching him shall be unclean until evening.   כבוְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּע־בּ֥וֹ הַטָּמֵ֖א יִטְמָ֑א וְהַנֶּ֥פֶשׁ הַנֹּגַ֖עַת תִּטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב:
Whatever the unclean one touches: I.e., this unclean one who was defiled by a corpse [touches], “becomes unclean.”   וכל אשר יגע בו: הטמא הזה שנטמא במת יטמא:
and anyone touching: him, that is, the one defiled by a corpse-   והנפש הנגעת: בו בטמא מת:
shall be unclean until evening: From here we derive that a corpse is the supreme source of contamination, whereas one touching it is a primary source of contamination, who can in turn defile another person [through contact]. This is the explanation [of this passage] according to its literal meaning and the laws associated with it. I have transcribed a homiletic interpretation from the commentary of R. Moshe Hadarshan [the preacher], which is as follows: [2]   תטמא עד הערב: מכאן למדנו שהמת אבי אבות הטומאה והנוגע בו אב הטומאה ומטמא אדם, זהו פירושה לפי משמעה והלכותיה. ומדרש אגדה העתקתי מיסודו של ר' משה הדרשן וזהו:
and have them take for you: From their own [possessions]; just as they removed their own golden earrings for the [golden] calf, so shall they bring this [cow] from their own [possessions] in atonement. — [Midrash Aggadah]   ויקחו אליך: משלהם כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם:
a red cow: This can be compared to the son of a maidservant who soiled the king’s palace. They said, “Let his mother come and clean up the mess.” Similarly, let the cow come and atone for the calf. — [Midrash Aggadah and Tanchuma Chukath 8]   פרה אדמה: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל:
red: Alluding to [the verse], “if they [your sins] prove to be as red as crimson dye” (Isa. 1:18), for sin is described as [being] ‘red.’ - [Midrash Aggadah]   אדמה: על שם (ישעיה א, יח) אם יאדימו כתולע, שהחטא קרוי אדום:
perfectly: An allusion to the Israelites, who were perfect, but became blemished. Let this come and atone for them so that they regain their perfection. — [See Midrash Aggadah.]   תמימה: על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם:
and upon which no yoke was laid: Just as they cast off from themselves the yoke of Heaven. — [Midrash Aggadah] [3]   לא עלה עליה עול: כשם שפרקו מעליהם עול שמים:
to Eleazar the kohen: just as they assembled against Aaron, who was a kohen, to make the calf, but because Aaron made the calf, this service was not performed through him, for the prosecution cannot serve as the defense. — [Midrash Aggadah] [5]   אל אלעזר הכהן: כשם שנקהלו על אהרן, שהוא כהן, לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור:
The cow shall then be burned: just as the calf was burned. - [Midrash Aggadah   ושרף את הפרה: כשם שנשרף העגל:
a piece of cedar wood, hyssop, and of crimson wool: These three types [of objects] correspond to the three thousand men who fell because of the [sin of the golden] calf. The cedar is the highest of all trees, and the hyssop is the lowest of them all. This symbolizes that the one of high standing who acts haughtily and sins should lower himself like a hyssop and a worm [for the תּוֹלַעַת means ‘worm’ as well as ‘crimson.’ See Rashi on Isa. 1:18], and he will then gain atonement. - [Midrash Aggadah] [9]   עץ ארז ואזוב ושני תולעת: שלשה מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל. וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא, ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו:
a keepsake: Just as the transgression of the calf is preserved throughout the generations for retribution, for there is no reckoning [punishment] which does not include a reckoning for the calf, as it says, “But on the day I make an accounting [of sins upon them], I will bring their sin to account…” (Exod. 32:34). Just as the calf defiled all those who were involved in it, so does the cow render unclean all those involved with it. And just as they were cleansed through its ashes, as it says, “[he] scattered [the ashes of the burned calf] upon the surface of the water” (ibid. 20), so [with the cow], “They shall take for that unclean person from the ashes of the burnt purification offering…” (verse 17). - [Midrash Aggadah]   למשמרת: כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורענות, שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל, שנאמר (שמות לב, לד) וביום פקדי ופקדתי וגו'. וכשם שהעגל טימא כל העוסקין בו, כך פרה מטמאה כל העוסקין בה, וכשם שנטהרו באפרו, שנאמר (שמות לב, כ) ויזר על פני המים וגו', כך ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת וגו':

Numbers Chapter 20

1The entire congregation of the children of Israel arrived at the desert of Zin in the first month, and the people settled in Kadesh. Miriam died there and was buried there.   אוַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל כָּל־הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מָת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם:
The entire congregation: The complete congregation, for the ones destined to die in the desert had already died and these were assigned for life. — [Midrash Tanchuma Chukath 14]   כל העדה: עדה השלמה, שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים:
Miriam died there: Why is the passage relating Miriam’s death juxtaposed with the passage of the Red Cow? To teach you that just as sacrifices bring atonement, so the death of the righteous secure atonement. — [M.K. 28a].   ותמת שם מרים: למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת:
Miriam died there: She too died through a kiss [from God’s mouth rather than by the angel of death]. Why does it not say “by God’s mouth” [as it does with Moses]? Because it is not respectful to speak of the Most High in this way (M.K. 28a). Concerning Aaron it does say “by God’s mouth” in [the portion beginning] “These are the Journeys” (33:38).   ותמת שם מרים: אף היא בנשיקה מתה ומפני מה לא נאמר בה על פי ה', שאינו דרך כבוד של מעלה. ובאהרן נאמר על פי ה', באלה מסעי (במדבר לג, לח):
2The congregation had no water; so they assembled against Moses and Aaron.   בוְלֹא־הָ֥יָה מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ עַל־משֶׁ֖ה וְעַל־אַהֲרֹֽן:
had no water: From here [we learn that] all forty years they had the well in Miriam’s merit. — [Ta’anith 9a]   ולא היה מים לעדה: מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים:
3The people quarreled with Moses, and they said, "If only we had died with the death of our brothers before the Lord.   גוַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם עִם־משֶׁ֑ה וַיֹּֽאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר וְל֥וּ גָוַ֛עְנוּ בִּגְוַ֥ע אַחֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
If only we had died: We wish that we had died. — [Onkelos]   ולו גוענו: הלואי שגוענו:
with the death of our brothers: With the death of our brothers from plague. This teaches us that death from thirst is more dreadful than it [death by plague].   בגוע אחינו: במיתת אחינו בדבר, למד שמיתת צמא מגונה ממנה:
with the death: Heb. בִּגְוַע אַחֵינוּ. This is a noun, like בְּמִיתַת אַחֵינוּ, with our brothers’ death [that is, in the way they died]. But it is incorrect to explain it as meaning, ‘ when our brothers died’ for in that case, Scripture would have punctuated it בִּגְוֹעַ.   בגוע: שם דבר הוא, כמו במיתת אחינו, ולא יתכן לפרשו כשמתו אחינו, שאם כן היה לו להנקד בגוע:
4Why have you brought the congregation of the Lord to this desert so that we and our livestock should die there?   דוְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ אֶת־קְהַ֣ל יְהֹוָ֔ה אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר הַזֶּ֑ה לָמ֣וּת שָׁ֔ם אֲנַ֖חְנוּ וּבְעִירֵֽנוּ:
5Why have you taken us out of Egypt to bring us to this evil place; it is not a place for seeds, or for fig trees, grapevines, or pomegranate trees, and there is no water to drink.   הוְלָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֨נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ אֶל־הַמָּק֥וֹם הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה לֹ֣א | מְק֣וֹם זֶ֗רַע וּתְאֵנָ֤ה וְגֶ֨פֶן֙ וְרִמּ֔וֹן וּמַ֥יִם אַ֖יִן לִשְׁתּֽוֹת:
6Moses and Aaron moved away from the assembly to the entrance of the Tent of Meeting, and they fell on their faces. [Then] the glory of the Lord appeared to them.   ווַיָּבֹא֩ משֶׁ֨ה וְאַֽהֲרֹ֜ן מִפְּנֵ֣י הַקָּהָ֗ל אֶל־פֶּ֨תַח֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה אֲלֵיהֶֽם:

Second Portion

Numbers Chapter 20

7The Lord spoke to Moses, saying:   זוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
8"Take the staff and assemble the congregation, you and your brother Aaron, and speak to the rock in their presence so that it will give forth its water. You shall bring forth water for them from the rock and give the congregation and their livestock to drink."   חקַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָֽעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵֽינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהֽוֹצֵאתָ֙ לָהֶ֥ם מַ֨יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָֽעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם:
and their livestock: From here we learn that the Holy One, blessed is He, has regard for the property of Israel. — [Midrash Tanchuma Chukath 9, Lev. Rabbah 10:9, Num. Rabbah 19:9]   ואת בעירם: מכאן שחס הקב"ה על ממונם של ישראל:
9Moses took the staff from before the Lord as He had commanded him.   טוַיִּקַּ֥ח משֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֶּ֖ה מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּֽהוּ:
10Moses and Aaron assembled the congregation in front of the rock, and he said to them, "Now listen, you rebels, can we draw water for you from this rock?"   יוַיַּקְהִ֜לוּ משֶׁ֧ה וְאַֽהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם:
assembled: This is one of the places where we find that a small area held a large number [of people]. — [Midrash Tanchuma Chukath 9, Lev. Rabbah 10:9, Num. Rabbah 19:9]   ויקהלו וגו': זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה:
Shall we draw water… from this rock?: Since they did not recognize it, for the rock had gone and settled among the other rocks when the well departed. The Israelites said to them, “What difference is it to you from which rock you draw water for us?” Therefore, he said to them, הַמּוֹרִים, obstinate ones; in Greek, ‘fools,’ those who teach (מוֹרִים) their teachers. [He said,] “Can we draw water from this rock regarding which we were not commanded?” - [Midrash Tanchuma Chukath 9, Num. Rabbah 19:9]   המן הסלע הזה נוציא: לפי שלא היו מכירין אותו, לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים, כשנסתלק הבאר, והיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים, לכך אמר להם המורים סרבנים, לשון יוני שוטים, מורים את מוריהם, המן הסלע הזה שלא נצטוינו עליו נוציא לכם מים:
11Moses raised his hand and struck the rock with his staff twice, when an abundance of water gushed forth, and the congregation and their livestock drank.   יאוַיָּ֨רֶם משֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּֽעֲמָ֑יִם וַיֵּֽצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָֽעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם:
twice: Because the first time he drew out only a few drops, since God had not commanded him to strike it, but, “you shall speak to the rock.” However, they spoke to a different rock, and nothing came out. They said, “Perhaps we ought to strike it first,” as it says, “and strike the rock” (Exod. 17:6). They came upon that very rock and struck it. — [Midrash Tanchuma Chukath 9, Num. Rabbah 19:9]   פעמים: לפי שבראשונה לא הוציא אלא טיפין, לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה, שנאמר (שמות יז, ו) והכית בצור, ונזדמן להם אותו סלע והכהו:
12The Lord said to Moses and Aaron, "Since you did not have faith in Me to sanctify Me in the eyes of the children of Israel, therefore you shall not bring this assembly to the Land which I have given them.   יבוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֘ אֶל־משֶׁ֣ה וְאֶל־אַֽהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶֽאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֨יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם:
Since you did not have faith in Me: Scripture reveals that if it were not for this sin alone, they would have entered the Land, so that it should not be said of them, “The sin of Moses and Aaron was like the sin of the generation of the desert against whom it was decreed that they should not enter [the Land].” But was not [the question asked by Moses] “If sheep and cattle were slaughtered for them…” (11:22) [a] more grievous [sin] than this? However, there he [Moses] said it in private, so Scripture spares him [and refrains from punishing him]. Here, on the other hand, it was said in the presence of all Israel, so Scripture does not spare him because of the sanctification of the Name. — [Tanchuma Chukath 10, Num. Rabbah 19:10]   יען לא האמנתם בי: גלה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד היו נכנסין לארץ, כדי שלא יאמרו עליהם כעון שאר דור המדבר, שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, כך היה עון משה ואהרן. והלא (במדבר יא, כב) הצאן ובקר ישחט קשה מזו, אלא לפי שבסתר חסך עליו הכתוב, וכאן שבמעמד כל ישראל, לא חסך עליו הכתוב מפני קדוש השם:
to sanctify Me: For had you spoken to the rock and it had given forth [water], I would have been sanctified in the eyes of the congregation. They would have said, "If this rock, which neither speaks nor hears, and does not require sustenance, fulfills the word of the Omnipresent, how much more should we!" - [Midrash Aggadah]   להקדישני: שאילו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דבורו של מקום, קל וחומר אנו:
therefore, you shall not bring: Heb. לָכֵן, by an oath, as in, “Therefore (וְלָכֵן), I have sworn to the house of Eli” (I Sam. 3:14) [Tanchuma Va’era 2]. He hurried to take an oath so that they should not engage in lengthy prayer concerning it [i.e. to repeal the decree].   לכן לא תביאו: בשבועה, כמו (שמואל א' ג, יד) לכן נשבעתי לבית עלי, נשבע בקפיצה כדי שלא ירבו בתפלה על כך:
13These are the waters of dispute [Mei Meribah] where the children of Israel contended with the Lord, and He was sanctified through them.   יגהֵ֚מָּה מֵ֣י מְרִיבָ֔ה אֲשֶׁר־רָב֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיִּקָּדֵ֖שׁ בָּֽם:
These are the waters of dispute: These are the ones mentioned elsewhere. Pharaoh’s astrologers saw these [when they foresaw that] the savior of Israel would be smitten through water, and that is why they decreed: "Every son who is born you shall cast into the Nile." — [Sanh. 101b]   המה מי מריבה: הם הנזכרים במקום אחר את אלו ראו אצטגניני פרעה שמושיען של ישראל לוקה במים, לכך גזרו (שמות א, כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו:
and He was sanctified through them: For Moses and Aaron died because of them. When God judges His holy ones, He is feared and sanctified by mankind. Similarly, it says, “You are awesome, O God, because of Your holy ones” (Ps. 68:36). And likewise it says, “I am sanctified by those close to Me” (Lev. 10:3) - [Zev. 115b]   ויקדש בם: שמתו משה ואהרן על ידם. שכשהקב"ה עושה דין במקודשיו הוא יראוי ומתקדש על הבריות, וכן הוא אומר (תהלים סח, לו) נורא א-להים ממקדשיך, וכן הוא אומר (ויקרא י, ג) בקרובי אקדש:
14Moses sent messengers from Kadesh to the king of Edom: "So says your brother, Israel, 'You know of all the hardship that has befallen us.   ידוַיִּשְׁלַ֨ח משֶׁ֧ה מַלְאָכִ֛ים מִקָּדֵ֖שׁ אֶל־מֶ֣לֶךְ אֱד֑וֹם כֹּ֤ה אָמַר֙ אָחִ֣יךָ יִשְׂרָאֵ֔ל אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֥ת כָּל־הַתְּלָאָ֖ה אֲשֶׁ֥ר מְצָאָֽתְנוּ:
your brother Israel: Why did he see fit to mention brotherhood here? However, he said to him, “We are brothers, sons of Abraham, to whom it was said, 'your descendants will be strangers [in a land which is not theirs’]” (Gen. 15:13). And both of us are responsible for fulfilling that obligation. — [Midrash Tanchuma Chukath 12, Num. Rabbah 19:15]   אחיך ישראל: מה ראה להזכיר כאן אחוה, אלא אמר לו אחים אנחנו בני אברהם, שנאמר לו (בראשית טו, יג) כי גר יהיה זרעך, ועל שנינו היה אותו החוב לפורעו:
You know of all the hardship: Therefore, your father parted from our father, as it says, “He went to a land because of Jacob his brother” (Gen. 36:6), [that is] because of the debt that was imposed upon them, and he [Esau] cast it onto Jacob. — [Gen. Rabbah 82:13]   אתה ידעת את כל התלאה: לפיכך פירש אביכם מעל אבינו (שם לו, ו) וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, מפני השטר חוב המוטל עליהם והטילו על יעקב:
15Our fathers went down to Egypt, and we sojourned in Egypt for a long time. And the Egyptians mistreated us and our forefathers.   טווַיֵּֽרְד֤וּ אֲבֹתֵ֨ינוּ֙ מִצְרַ֔יְמָה וַנֵּ֥שֶׁב בְּמִצְרַ֖יִם יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיָּרֵ֥עוּ לָ֛נוּ מִצְרַ֖יִם וְלַֽאֲבֹתֵֽינוּ:
mistreated us: We endured many hardships.   וירעו לנו: סבלנו צרות רבות:
and our forefathers: From here [we learn] that when Israel is afflicted with punishment, the Patriarchs grieve in the grave. - [Midrash Tanchuma Chukath 12, Num. Rabbah 19:15]   ולאבותינו: מכאן שהאבות מצטערים בקבר, כשפורענות באה על ישראל:
16We cried out to the Lord and He heard our voice. He sent an angel, and he took us out of Egypt, and now we are in Kadesh, a city on the edge of your border.   טזוַנִּצְעַ֤ק אֶל־יְהֹוָה֙ וַיִּשְׁמַ֣ע קֹלֵ֔נוּ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָ֔ךְ וַיֹּֽצִאֵ֖נוּ מִמִּצְרָ֑יִם וְהִנֵּה֙ אֲנַ֣חְנוּ בְקָדֵ֔שׁ עִ֖יר קְצֵ֥ה גְבוּלֶֽךָ:
and He heard our voice: through the blessing that our father [Isaac] gave: “The voice is the voice of Jacob” (Gen. 27:22). When we cry out we are answered. — [Midrash Aggadah . See also Midrash Tanchuma Beshallach 9]   וישמע קלנו: בברכה שברכנו אבינו (בראשית כז, כב) הקול קול יעקב, שאנו צועקים ונענים:
an angel: This refers to Moses. From here [we derive] that the prophets are called “angels,” and it says, “They mocked the angels of God” (II Chron. 36:16). - [Midrash Tanchuma Vayikra 1, Lev. Rabbah 1:1]   מלאך: זה משה מכאן שהנביאים קרואים מלאכים, ואומר (ד"ה ב' לו, טז) ויהיו מלעיבים במלאכי הא-להים:
17Please let us pass through your land; we will not pass through fields or vineyards, nor will we drink well water. We will walk along the king's road, and we will turn neither to the right nor to the left until we have passed through your territory.'"   יזנַעְבְּרָה־נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ לֹ֤א נַֽעֲבֹר֙ בְּשָׂדֶ֣ה וּבְכֶ֔רֶם וְלֹ֥א נִשְׁתֶּ֖ה מֵ֣י בְאֵ֑ר דֶּ֧רֶךְ הַמֶּ֣לֶךְ נֵלֵ֗ךְ לֹ֤א נִטֶּה֙ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֔אול עַ֥ד אֲשֶׁר־נַֽעֲבֹ֖ר גְּבֻלֶֽךָ:
Please let us pass through your land: You have no right to contest the inheritance of the Land of Israel, since you did not pay the debt. Help us a little, and let us pass through your land. — [Midrash Tanchuma Chukath 12, Num. Rabbah 19:15]   נעברה נא בארצך: אין לך לעורר על הירושה של ארץ ישראל, כשם שלא פרעת החוב. עשה לנו עזר מעט לעבור דרך ארצך:
nor will we drink well water: He should have said, “water from cisterns.” However, Moses said, “Though we have manna to eat and a well from which to drink, we will not drink from it, but we will buy food and drink from you, for your benefit.” From here [we learn] that even if a guest has his own provisions, he should buy from the shopkeeper [or householder] to benefit his host. — [Midrash Tanchuma Chukath 12, Num. Rabbah 19:15]   ולא נשתה מי באר: מי בורות היה צריך לומר אלא כך אמר משה אף על פי שיש בידינו מן לאכול ובאר לשתות, לא נשתה ממנו אלא נקנה מכם אוכל ומים להנאתכם, מכאן לאכסנאי שאף על פי שיש בידו לאכול, יקנה מן החנוני כדי להנות את אושפיזו:
We will walk along the king’s road: We will muzzle our animals so they should not turn to either side to eat. — [Midrash Tanchuma Chukath 12, Num. Rabbah 19:15]   דרך המלך נלך וגו': אנו חוסמים את בהמתנו ולא יטו לכאן ולכאן לאכול:
18Edom replied to him, "You shall not pass through me, lest I go out towards you with the sword!"   יחוַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱד֔וֹם לֹ֥א תַֽעֲבֹ֖ר בִּ֑י פֶּן־בַּחֶ֖רֶב אֵצֵ֥א לִקְרָאתֶֽךָ:
lest I go out towards you with the sword: You pride yourselves with the ‘voice’ your father bequeathed you, and declare, “We cried out to the Lord, and He heard our voice” (verse 16). But we will go out against you with what my father bequeathed me: “You shall live by the sword” (Gen. 27:40) - [Midrash Tanchuma Beshallach 9]   פן בחרב אצא לקראתך: אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם, אמרתם (דברים כו, ז) ונצעק אל ה' וישמע קולנו, ואני אצא עליכם במה שהורישני אבי (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה:
19The children of Israel said to him, "We will keep to the highway, and if we drink your water, either I or my cattle, we will pay its price. It is really nothing; I will pass through on foot."   יטוַיֹּֽאמְר֨וּ אֵלָ֥יו בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ בַּֽמְסִלָּ֣ה נַֽעֲלֶה֒ וְאִם־מֵימֶ֤יךָ נִשְׁתֶּה֙ אֲנִ֣י וּמִקְנַ֔י וְנָֽתַתִּ֖י מִכְרָ֑ם רַ֥ק אֵין־דָּבָ֖ר בְּרַגְלַ֥י אֶֽעֱבֹֽרָה:
It is really nothing: There is nothing to harm you.   רק אין דבר: אין שום דבר מזיקך:
20But he said, "You shall not pass through!" and Edom came out toward them with a vast force and with a strong hand.   כוַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַֽעֲבֹ֑ר וַיֵּצֵ֤א אֱדוֹם֙ לִקְרָאת֔וֹ בְּעַ֥ם כָּבֵ֖ד וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה:
and with a strong hand: With our grandfather’s promise: “the hands are the hands of Esau” (Gen. 27:22). - [Midrash Aggadah]   וביד חזקה: בהבטחת זקננו והידים ידי עשו:
21Edom refused to allow Israel to cross through his territory; so Israel turned away from him.   כאוַיְמָאֵ֣ן | אֱד֗וֹם נְתֹן֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עֲבֹ֖ר בִּגְבֻל֑וֹ וַיֵּ֥ט יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽעָלָֽיו:

Third Portion

Numbers Chapter 20

22They traveled from Kadesh, and the entire congregation of the children of Israel arrived at Mount Hor.   כבוַיִּסְע֖וּ מִקָּדֵ֑שׁ וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל כָּל־הָֽעֵדָ֖ה הֹ֥ר הָהָֽר:
the entire congregation: All were perfect, ready to enter the Land. There was not among them even one of those upon whom the decree had been pronounced, for all those destined to die in the desert had already perished, and these were of those about whom it is written, “you… are all alive this day” (Deut. 4:4). - [Midrash Tanchuma Chukath 14, Num. Rabbah 19:16]   כל העדה: כולם שלמים ועומדים להכנס לארץ שלא היה בהן אחד מאותם שנגזרה גזירה עליהם שכבר כלו מתי מדבר, ואלו מאותן שכתוב בהן (דברים ד, ד) חיים כולכם היום:
Mount Hor: A mountain atop a mountain, [appearing like] a small apple atop of big apple. Although the cloud went in front of them and leveled out mountains, three of them remained: Mount Sinai for [the giving of] the Torah, Mount Nebo for the burial of Moses, and Mount Hor, for the burial of Aaron. — [Midrash Tanchuma Chukath 14, Num. Rabbah 19:16]   הר ההר: הר על גבי הר כתפוח קטן על גבי תפוח גדול, ואף על פי שהענן הולך לפניהם ומשוה את ההרים, שלשה נשארו בהן הר סיני לתורה והר נבו לקבורת משה והר ההר לקבורת אהרן:
23The Lord said to Moses and Aaron at Mount Hor, on the border of the land of Edom, saying,   כגוַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛ה אֶל־משֶׁ֥ה וְאֶל־אַֽהֲרֹ֖ן בְּהֹ֣ר הָהָ֑ר עַל־גְּב֥וּל אֶֽרֶץ־אֱד֖וֹם לֵאמֹֽר:
on the border of the land of Edom: This teaches that because they associated themselves in a close relationship with the wicked Esau, a breach was made in their accomplishments, and they lost this righteous man. Similarly, the prophet said to Jehoshaphat, “When you joined up with Ahaziahu, God has breached your accomplishments” (II Chron. 20: 37). - [Midrash Tanchuma Chukath 14, Num. Rabbah 19:16]   על גבול ארץ אדום: מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע, נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה, וכן הנביא אומר ליהושפט (ד"ה ב' כ, לז) בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך:
24"Aaron shall be gathered to his people, for he shall not come to the Land which I have given to the children of Israel, because you defied My word at the waters of dispute [Mei Meribah].   כדיֵֽאָסֵ֤ף אַֽהֲרֹן֙ אֶל־עַמָּ֔יו כִּ֣י לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֛ל אֲשֶׁר־מְרִיתֶ֥ם אֶת־פִּ֖י לְמֵ֥י מְרִיבָֽה:
25Take Aaron and Eleazar his son and ascend Mount Hor.   כהקַ֚ח אֶת־אַֽהֲרֹ֔ן וְאֶת־אֶלְעָזָ֖ר בְּנ֑וֹ וְהַ֥עַל אֹתָ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר:
Take Aaron: with words of solace; say to him, “You are fortunate that you can see your crown given over to your son, something I do not merit.” - [Midrash Tanchuma Chukath 17, Num. Rabbah 19:19]   קח את אהרן: בדברי נחומים. אמור לו אשריך שתראה כתרך נתון לבנך מה שאין אני זכאי לכך:
26Strip Aaron of his garments and dress Eleazar his son with them. Then Aaron shall be gathered in [to his people] and die there.   כווְהַפְשֵׁ֤ט אֶת־אַֽהֲרֹן֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם אֶת־אֶלְעָזָ֣ר בְּנ֑וֹ וְאַֽהֲרֹ֥ן יֵֽאָסֵ֖ף וּמֵ֥ת שָֽׁם:
his garments: He dressed him in the garments of kehunah gedolah and then stripped him of them, to give them to his son in his presence. He told him, “Enter the cave,” and he entered. He saw a ready made bed, and a lighted candle. He told him, “Get up onto the bed,” and he got up. “Stretch out your hands,” and he stretched them out. “Close your mouth,” and he closed it. “Shut your eyes,” and he shut them. At that moment Moses yearned for such a death. This is why it was said to him, “in the way Aaron your brother died” (Deut. 32:50)-a death that you desired. — [Tanchuma Buber p. 132, Sifrei Ha’azinu 49]   את בגדיו: את בגדי כהונה גדולה הלבישהו והפשיטם מעליו לתתם על בנו בפניו. אמר לו הכנס למערה, ונכנס. ראה מטה מוצעת ונר דלוק. אמר לו עלה למטה, ועלה. פשוט ידיך, ופשט. קמוץ פיך, וקמץ. עצום עיניך, ועצם. מיד חמד משה לאותה מיתה, וזהו שנאמר לו (דברים לב, נ) כאשר מת אהרן אחיך, מיתה שנתאוית לה:
27Moses did as the Lord commanded him. They ascended Mount Hor in the presence of the entire congregation.   כזוַיַּ֣עַשׂ משֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֑ה וַיַּֽעֲלוּ֙ אֶל־הֹ֣ר הָהָ֔ר לְעֵינֵ֖י כָּל־הָֽעֵדָֽה:
Moses did: Although it was difficult for him, he did not hesitate. — [Midrash Tanchuma Chukath, Num. Rabbah 19:19]   ויעש משה: אף על פי שהדבר קשה לו לא עכב:
28Moses then stripped Aaron of his garments and dressed Eleazar his son in them, and Aaron died there on the top of the mountain. [Then] Moses and Eleazar descended from the mountain.   כחוַיַּפְשֵׁט֩ משֶׁ֨ה אֶת־אַֽהֲרֹ֜ן אֶת־בְּגָדָ֗יו וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֶת־אֶלְעָזָ֣ר בְּנ֔וֹ וַיָּ֧מָת אַֽהֲרֹ֛ן שָׁ֖ם בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיֵּ֧רֶד משֶׁ֛ה וְאֶלְעָזָ֖ר מִן־הָהָֽר:
29The whole congregation saw that Aaron had expired, and the entire house of Israel wept for Aaron for thirty days.   כטוַיִּרְאוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה כִּ֥י גָוַ֖ע אַֽהֲרֹ֑ן וַיִּבְכּ֤וּ אֶת־אַֽהֲרֹן֙ שְׁלשִׁ֣ים י֔וֹם כֹּ֖ל בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:
The whole congregation saw: When they saw Moses and Eleazar coming down, and Aaron did not come down, they said, “Where is Aaron?” He said to them, “He died.” They said, “Is it possible that the one who stood up against the angel and stopped the plague can be overpowered by the angel of death?” Whereupon Moses asked for mercy, and the ministering angels showed him to them, lying in the bed. They saw [him] and believed. — [Midrash Tanchuma Chukath 17, Num. Rabbah 19:20]   ויראו כל העדה וגו': כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד, אמרו היכן הוא אהרן. אמר להם מת. אמרו לו אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות. מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מוטל במטה, ראו והאמינו:
the entire house of Israel: [both] the men and the women, for Aaron had pursued peace; he promoted love between disputing parties and between man and wife. — [Avoth d’Rabbi Nathan 12:4, Mid. Aggadah]   כל בית ישראל: האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו:
that [Aaron] had expired: Heb. כִּי גָוַע אַהִרֹן. I say that the one who renders דְּהָא מִית, because [Aaron] had died, is in error, unless he also renders, וַיִּרְאוּ as וְאִתְחֲזִיאוּ, “they [the congregation] were seen” [in the sense of exposed], for our Rabbis’ statement that the word Heb. כִּי is used here in the sense of ‘because’ applies only according to the Midrash [which states] that the clouds of glory departed, and as R. Abahu said, “Do not read וַיִּרְאוּ, they saw, but וַיֵּרָאוּ, they were seen [exposed].” According to this explanation, ‘because’ is appropriate, since it gives the reason for what precedes it: Why were they exposed? Because Aaron had died [and the clouds had departed]. But, according to the Targum’s rendering, וַחֲזוֹ כָּל כְּנִשְׁתָּא, and the whole congregation saw, [the rendering of the word כִּי as] ‘because’ is inapplicable, only it has the meaning of אֲשֶׁר, ‘that’ which is a usage of the word אִי, for we find that אִם [its Hebrew equivalent] can mean ‘that,’ as in, “so that (וְאִם) why should I not be short of breath?” (Job 21:4). And there are many other instances [of the word אִם] in this sense, [as in] “that (אִם) his days are limited” (ibid. 14:5).   כי גוע: אומר אני שהמתרגם דהא מית טועה הוא, אלא אם כן מתרגם ויראו ואתחזיאו, שלא אמרו רבותינו ז"ל כי זה משמש בלשון דהא אלא על מדרש שנסתלקו ענני כבוד, וכדאמר ר' אבהו (ראש השנה ג א), דא"ר אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו ועל לשון זה נופל לשון דהא, לפי שהוא נתינת טעם למה שלמעלה הימנו. למה וייראו, לפי שהרי מת אהרן. אבל על תרגום וחזו כל כנישתא, אין לשון דהא נופל אלא לשון אשר, שהוא מגזרת שמוש אי, שמצינו אם משמש בלשון אשר, כמו (איוב כא ד) ואם מדוע לא תקצר רוחי, והרבה מפורשים כזה הלשון (שם יד, ה) אם חרוצים ימיו:

Numbers Chapter 21

1The Canaanite king of Arad, who lived in the south, heard that Israel had come by the route of the spies, and he waged war against Israel and took from them a captive.   אוַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַֽעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ ישֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָֽאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֨חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּ֥שְׁבְּ | מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי:
The Canaanite… heard: He heard that Aaron had died and that the clouds of glory had departed… as is stated in [Tractate] Rosh Hashanah (3a). Amalek was always a chastising whip for Israel, ready at any time to mete out punishment. — [Midrash Tanchuma Chukkath 18, Num. Rabbah 19:20]   וישמע הכנעני: שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו', כדאיתא בר"ה (דף ג א). ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות:
who lived in the south: This refers to Amalek, as it says, “The Amalekites dwell in the south land” (13:29). They changed their language to speak in the language of Canaan so that the Israelites would pray to the Holy One, blessed is He, to deliver the Canaanites into their hands, and [since] they were not Canaanites [their prayers would have no effect]. But Israel saw that they were dressed like Amalekites though they spoke in a Canaanite tongue. So they said, “We will pray generally [for success],” as it says, “If You deliver this people into my hand….” - [Midrash Aggadah, Yalkut Shimoni from Midrash Yelammedenu. Note that in these sources, the Amalekites changed their dress as well, and that version is found also in the Reggio edition of Rashi. The Yemenite manuscript, however, conforms with our reading. See Chavel fn. 87, Yosef Hallel, Leket Bahir fn. ד. See also Num. Rabbah 19:20.]   יושב הנגב: זה עמלק, שנאמר (במדבר יג, כט) עמלק יושב בארץ הנגב. ושנה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי:
the route of the spies: Heb. דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים, the southern route, taken by the spies (הַתָּרִים), as it says, “They went up in the south” (13:22). Another interpretation: The route of the great guide [the ark] (הַתַּיָּר) which went ahead of them, as it says, “traveled three days ahead of them to seek for them a place to settle” (10:33). - [Midrash Tanchuma Chukkath 18, Num. Rabbah 19:20]   דרך האתרים: דרך הנגב שהלכו בה המרגלים שנאמר (במדבר יג, כב) ויעלו בנגב. דבר אחר דרך האתרים דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם, שנאמר (במדבר י, לג) דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה:
and took from them a captive: It was only a single maidservant. — [Midrash Aggadah , Yalkut Shimoni from Midrash Yelammedenu]   וישב ממנו שבי: אינה אלא שפחה אחת:
2Israel made a vow to the Lord, and said, "If You deliver this people into my hand, I shall consecrate their cities."   בוַיִּדַּ֨ר יִשְׂרָאֵ֥ל נֶ֛דֶר לַֽיהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָתֹ֨ן תִּתֵּ֜ן אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ בְּיָדִ֔י וְהַֽחֲרַמְתִּ֖י אֶת־עָֽרֵיהֶֽם:
I shall consecrate: I shall consecrate their spoils to Heaven.   והחרמתי: אקדיש שללם לגבוה:
3The Lord heard Israel's voice and delivered the Canaanite. He destroyed them and [consecrated] their cities, and he called the place Hormah.   גוַיִּשְׁמַ֨ע יְהֹוָ֜ה בְּק֣וֹל יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּתֵּן֙ אֶת־הַכְּנַֽעֲנִ֔י וַיַּֽחֲרֵ֥ם אֶתְהֶ֖ם וְאֶת־עָֽרֵיהֶ֑ם וַיִּקְרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם חָרְמָֽה:
He destroyed them: By execution.   ויחרם אתהם: בהריגה:
and their cities: He consecrated them to Heaven.   ואת עריהם: חרמי גבוה:
4They journeyed from Mount Hor by way of the Red Sea to circle the land of Edom, and the people became disheartened because of the way.   דוַיִּסְע֞וּ מֵהֹ֤ר הָהָר֙ דֶּ֣רֶךְ יַם־ס֔וּף לִסְבֹ֖ב אֶת־אֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם וַתִּקְצַ֥ר נֶֽפֶשׁ־הָעָ֖ם בַּדָּֽרֶךְ:
by way of the Red Sea: Since Aaron had died, and this war had come upon them, they turned back to the Red Sea route, which is the route they returned to after the decree [because of the sin] of the spies had been issued against them, as it says, “and journey into the desert by way of the Red Sea” (Deut. 1:40). Here they went back seven stations, as it says, “The children of Israel journeyed from the wells of Benei Yaakan to Moserah; there Aaron died” (ibid. 10:6). Did he really die in Moserah? Did he not die at Mount Hor? However, there [in Moserah] they again mourned for him and eulogized him, as if he had died in their presence. Go and study the stations, and you will find that there were seven stations between Moserah and Mount Hor. — [Midrash Tanchuma Chukkath 18, Seder Olam ch. 9]   דרך ים סוף: כיון שמת אהרן ובאה עליהם מלחמה זו חזרו לאחוריהם דרך ים סוף, הוא הדרך שחזרו להם כשנגזר עליהם גזירת מרגלים, שנאמר (דברים א, מ) ויסעו המדברה דרך ים סוף. וכאן חזרו לאחוריהם שבע מסעות, שנאמר (שם י, ו) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן. וכי במוסרה מת, והלא בהר ההר מת, אלא שם חזרו והתאבלו עליו והספידוהו כאילו הוא בפניהם. וצא ובדוק במסעות ותמצא שבע מסעות מן מוסרה עד הר ההר:
to circle the land of Edom: since they did not allow them to pass through their land.   לסבב את ארץ אדום: שלא נתנם לעבור בארצו:
and the people became disheartened because of the way: Because of the hardship of traveling, which was hard for them. They said, “Now we were so close to entering the Land, and we are turning back. So did our fathers turn back and remain for thirty-eight years, until today.” Therefore, they became disheartened by the hardship of traveling. In old French, encrote lor, or encrut lor, it discouraged them. It is, however, incorrect to say that the people became disheartened בַּדָּרֶךְ, meaning “while on the way,” without explaining what caused them to become disheartened, for whenever קִצּוּר נֶפֶשׁ [literally, shortness of spirit] is mentioned in Scripture, the cause of the discouragement is specified, as in, “I could not tolerate them (וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם)” (Zech. 11:8), and as in, “He felt distressed because of the misery of Israel (וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל)” (Jud. 10:16). Anything difficult for a person to bear is called קִצּוּר נֶפֶשׁ, like a person who is beset with trouble, and his mind is not composed enough to accept it. There is no place in his heart for the distress to settle. The thing causing the distress is described as ‘large’ since it is too large for him and weighs heavily on him, as in, “and their souls also loathed Me (בָּחֲלָה בִי)” (Zech. 11:8); they were too much for Me. [And also,] “And it is so great (וְיִגְאֶה) that you hunt me like a lion” (Job 10:16). In summary, the expression shortness of spirit (קִצּוּר נֶפֶשׁ) for a thing, means that it is intolerable, and the mind cannot bear it.   ותקצר נפש העם בדרך: בטורח הדרך שהוקשה להם. אמרו עכשיו היינו קרובים להכנס לארץ ואנו חוזרים לאחורינו כך חזרו אבותינו ונשתהו שלשים ושמונה שנה עד היום, לפיכך קצרה נפשם בעינוי הדרך. ובלשון לע"ז אינקרו"ט לו"ר [נמאס להם] ולא יתכן לומר ותקצר נפש העם בדרך בהיותו בדרך. ולא פירש בו במה קצרה, שכל מקום שתמצא קצור נפש במקרא מפורש שם במה קצרה, כגון (זכריה יא, ח) ותקצר נפשי בהם, וכגון (שופטים י, טז) ותקצר נפשו בעמל ישראל, וכל דבר הקשה על אדם נופל בו לשון קצור נפש, כאדם שהטורח בא עליו ואין דעתו רחבה לקבל אותו הדבר, ואין לו מקום בתוך לבו לגור שם אותו הצער, ובדבר המטריח נופל לשון גודל, שגדול הוא וכבד על האדם, כגון (זכריה יא, ח) וגם נפשם בחלה בי, גדלה עלי, (איוב י, טז) ויגאה כשחל תצודני, כללו של פירוש כל לשון קצור נפש בדבר, לשון שאין יכול לסובלו הוא, שאין הדעת סובלתו:
5The people spoke against God and against Moses, "Why have you brought us up out of Egypt to die in this desert, for there is no bread and no water, and we are disgusted with this rotten bread."   הוַיְדַבֵּ֣ר הָעָ֗ם בֵּֽאלֹהִים֘ וּבְמשֶׁה֒ לָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֨נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לָמ֖וּת בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֣י אֵ֥ין לֶ֨חֶם֙ וְאֵ֣ין מַ֔יִם וְנַפְשֵׁ֣נוּ קָ֔צָה בַּלֶּ֖חֶם הַקְּלֹקֵֽל:
against God and against Moses: They equated the servant with his Master. — [Midrash Tanchuma Chukkath 19, Num. Rabbah 19:21]   בא-להים ובמשה: השוו עבד לקונו:
Why have you brought us up: Both of them [were considered] equal.   למה העליתנו: שניהם שוים:
and we are disgusted: Heb. וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה. This too denotes intolerance and loathing.   ונפשנו קצה: אף זה לשון קצור נפש ומאוס:
with this rotten bread: Since the manna was absorbed into their limbs [and not excreted from their bowels], they called it rotten (Mizrachi, or cursed, according to Gur Aryeh.) They said, “This manna will eventually swell up in our stomachs.” Is there any mortal who ingests but does not excrete?- [Yoma 75b, see Rashi there]   בלחם הקלוקל: לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלוקל. אמרו עתיד המן הזה שיתפח במעינו, כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא:
6The Lord sent against the people the venomous snakes, and they bit the people, and many people of Israel died.   ווַיְשַׁלַּ֨ח יְהֹוָ֜ה בָּעָ֗ם אֵ֚ת הַנְּחָשִׁ֣ים הַשְּׂרָפִ֔ים וַיְנַשְּׁכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיָּ֥מָת עַם־רָ֖ב מִיִּשְׂרָאֵֽל:
the venomous snakes: Heb. הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, lit. the burning snakes, [so named] because they ‘burn’ a person with the venom of their fangs. — [Midrash Tanchuma Chukkath 19, Num. Rabbah 19:22]   את הנחשים השרפים: ששורפים את האדם בארס שיניהם:
and they bit the people: Let the snake, which was smitten for speaking evil [to Eve] come and punish those who spread slander [about the manna]. Let the snake, for which all types of food taste the same, come and punish those ingrates, for whom one thing [the manna] changes into various tastes. — [Midrash Tanchuma Chukkath 19, Num. Rabbah 19:22]   וינשכו את העם: יבא נחש שלקה על הוצאת דבה ויפרע ממוציאי דבה. יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד ויפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים:
7The people came to Moses and said, "We have sinned, for we have spoken against the Lord and against you. Pray to the Lord that He remove the snakes from us." So Moses prayed on behalf of the people.   זוַיָּבֹא֩ הָעָ֨ם אֶל־משֶׁ֜ה וַיֹּֽאמְר֣וּ חָטָ֗אנוּ כִּֽי־דִבַּ֤רְנוּ בַֽיהֹוָה֙ וָבָ֔ךְ הִתְפַּלֵּל֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְיָסֵ֥ר מֵֽעָלֵ֖ינוּ אֶת־הַנָּחָ֑שׁ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל משֶׁ֖ה בְּעַ֥ד הָעָֽם:
So Moses prayed: From here [we learn] that someone who is asked to forgive, should not be so cruel so as not to forgive. — [Midrash Tanchuma Chukkath 19, Num. Rabbah 19:23]   ויתפלל משה: מכאן למי שמבקשים ממנו מחילה שלא יהא אכזרי מלמחול:
8The Lord said to Moses, "Make yourself a serpent and put it on a pole, and let whoever is bitten look at it and live."   חוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ שָׂרָ֔ף וְשִׂ֥ים אֹת֖וֹ עַל־נֵ֑ס וְהָיָה֙ כָּל־הַנָּשׁ֔וּךְ וְרָאָ֥ה אֹת֖וֹ וָחָֽי:
on a pole: Heb. עַל נֵס, on a post, perche in French. Similarly, “and like a flagpole (וְכַנֵּס) on a hill” (Isa. 30:17); “will I raise My standard (נִסִּי)” (ibid. 49:22); “raise a banner” (נֵס) (ibid. 13:2). Since it stands high, and serves as a signal and is to be seen, it is called נֵס (a sign).   על נס: על כלונס שקורים פירק"א בלע"ז [מוט] וכן (ישעיה ל, יז) וכנס על הגבעה, (שם מט, כב) ארים נסי, (שם יג, ב) שאו נס, ולפי שהוא גבוה לאות ולראיה קוראו נס:
whoever is bitten: Even if a dog or a donkey bit him, he would suffer injury and steadily deteriorate, but a snake bite would kill quickly. That is why it says here [regarding other bites], “will look at it”-a mere glance. But regarding the snake bite it says “he would gaze”-“and whenever a snake bit [a man], he would gaze” (verse 9), for the snake bite would not heal unless one gazed at it [the copper snake] intently (Yer. R.H. 3:9). Our Rabbis said, Does a snake cause death or life? However, when Israel looked heavenward and subjected their hearts to their Father in heaven, they would be healed, but if not, they would waste away. — [R.H. 29a]   כל הנשוך: אפילו כלב או חמור נושכו היה נזוק ומתנונה והולך, אלא שנשיכת הנחש ממהרת להמית, לכך נאמר כאן וראה אותו ראיה בעלמא, ובנשיכת הנחש נאמר והביט, והיה אם נשך הנחש את איש והביט וגו', שלא היה ממהר נשוך הנחש להתרפאות אלא אם כן מביט בו בכוונה. ואמרו רבותינו וכי נחש ממית או מחיה, אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים, ואם לאו היו נמוקים:
9Moses made a copper snake and put it on a pole, and whenever a snake bit a man, he would gaze upon the copper snake and live.   טוַיַּ֤עַשׂ משֶׁה֙ נְחַ֣שׁ נְח֔שֶׁת וַיְשִׂמֵ֖הוּ עַל־הַנֵּ֑ס וְהָיָ֗ה אִם־נָשַׁ֤ךְ הַנָּחָשׁ֙ אֶת־אִ֔ישׁ וְהִבִּ֛יט אֶל־נְחַ֥שׁ הַנְּח֖שֶׁת וָחָֽי:
a copper snake: He was not told to make it of copper, but Moses said, "The Holy One, blessed is He, called it a snake (נָחָשׁ), so I will make it of copper, (נְחשֶׁת), one term similar to the other term." — [Mid. Gen. Rabbah 19:31:8]   נחש נחשת: לא נאמר לו לעשותו של נחשת, אלא אמר משה הקב"ה קוראו נחש, ואני אעשנו של נחושת, לשון נופל על לשון:
10The children of Israel journeyed on and camped in Oboth.   יוַיִּסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּאֹבֹֽת:
11They journeyed from Oboth and camped in the wasteland passes in the wilderness, which faced Moab, toward the rising sun.   יאוַיִּסְע֖וּ מֵֽאֹבֹ֑ת וַיַּֽחֲנ֞וּ בְּעִיֵּ֣י הָֽעֲבָרִ֗ים בַּמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מוֹאָ֔ב מִמִּזְרַ֖ח הַשָּֽׁמֶשׁ:
the wasteland passes: Heb. בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים. I do not know why they were called עִיּים, wastelands. The word עִי denotes a ruin; something swept aside with a broom. Only the letter ‘ayin’ in it belongs to the root; it derives from the word עִי“shovels” (Exod. 27:3), [and as in] וְיָעָה בָרָד,“and hail shall sweep away” (Isa. 28:17). - [Machbereth Menachem p. 135]   בעיי העברים: לא ידעתי למה נקרא שמם עיים. ועי לשון חורבה הוא דבר הטאוט במטאטא, והעי"ן בו יסוד לבדה והוא מלשון יעים, (ישעיה כח, יז) ויעה ברד:
passes: This was the route for those crossing Mount Nebo on the way to the Land of Canaan, which separates the land of Moab from the land of Amorites.   העברים: דרך מעבר העוברים שם את הר נבו אל ארץ כנען, שהוא מפסיק בין ארץ מואב לארץ אמורי:
facing Moab toward the rising sun: To the east of the land of Moab.   על פני מואב ממזרח השמש: במזרחה של ארץ מואב:
12From there they journeyed, and they encamped along the stream of Zered.   יבמִשָּׁ֖ם נָסָ֑עוּ וַיַּֽחֲנ֖וּ בְּנַ֥חַל זָֽרֶד:
13From there they journeyed, and they encamped on the other side of the Arnon, which was in the desert, extending from the Amorite border, for Arnon was the Moabite border between Moab and the Amorites.   יגמִשָּׁם֘ נָסָ֒עוּ֒ וַיַּֽחֲנ֞וּ מֵעֵ֤בֶר אַרְנוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר הַיֹּצֵ֖א מִגְּבֻ֣ל הָֽאֱמֹרִ֑י כִּ֤י אַרְנוֹן֙ גְּב֣וּל מוֹאָ֔ב בֵּ֥ין מוֹאָ֖ב וּבֵ֥ין הָֽאֱמֹרִֽי:
from the Amorite border: Heb. מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי, the boundary at the edge of their territory. Similarly, “the border of Moab (גְּבוּל מוֹאָב),” a term denoting an edge and an end.   מגבול האמורי: תחום סוף מצר שלהם, וכן (דברים ב, יח) גבול מואב, לשון קצה וסוף:
on the other side of the Arnon: They circled the southern and eastern [sides] of the land of Moab, until they came to the other side of the Arnon [river] in the middle of the Amorite territory, to the north of the land of Moab.   מעבר ארנון: הקיפו ארץ מואב כל דרומה ומזרחה עד שבאו מעבר השני לארנון בתוך ארץ האמורי בצפונה של ארץ מואב:
extending from the Amorite border: A strip of Amorite territory protrudes from the Amorite border into Moabite territory [reaching] until Arnon, which is the Moabite border. The Israelites camped there, without entering the border of Moab, (for Arnon was the Moabite border, and they did not allow them to pass through their land. Even though Moses did not state this explicitly, Jephthah did explain it), as Jephthah said, “Also to the king of Moab he sent, but he was unwilling” (Jud. 11:17). Moses, however, alludes to it: “Just as the children of Esau who dwell in Seir, and the Moabites who dwell in Ar, did for me” (Deut. 2:29). [He meant to say:] Just as these [children of Esau] did not permit them to pass through their lands, but they circled around them, so did Moab too.   היוצא מגבול האמורי: רצועה יוצאה מגבול האמורי והיא של אמוריים ונכנסת לגבול מואב עד ארנון, שהוא גבול מואב ושם חנו ישראל, ולא באו לגבול מואב, כי ארנון גבול מואב, והם לא נתנו להם רשות לעבור בארצם. ואף על פי שלא פירשה משה, פירשה יפתח, כמו שאמר יפתח (שופטים יא, יז) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה. ומשה רמזה (דברים ב, כט) כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער, מה אלו לא נתנום לעבור בתוך ארצם אלא הקיפום סביב, אף מואב כן:
14Concerning this it is told in the account of the Wars of the Lord, "What He gave at the [Sea of] Reeds and the streams of Arnon.   ידעַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר בְּסֵ֖פֶר מִלְחֲמֹ֣ת יְהֹוָ֑ה אֶת־וָהֵ֣ב בְּסוּפָ֔ה וְאֶת־הַנְּחָלִ֖ים אַרְנֽוֹן:
Concerning this it is told: Concerning this encampment, and the miracles that happened there, “it is told in the account of the wars of the Lord”: when they relate the miracles that happened to our forefathers, they will relate: “What He gave….”   על כן: על חניה זו ונסים שנעשו בה יאמר בספר מלחמות ה', כשמספרים נסים שנעשו לאבותינו יספרו את והב וגו':
What He gave: Heb. אֶת וָהֵב, like אֶת יָהֵב [which is the Aramaic root meaning to give]. Just as from [the root] יעד we say ועד so from יהב ‘to give’ [we get] והב, and the “vav” is [part of] the root. That is to say, what He gave (יהב) them and wrought many miracles at the Red Sea. — [Onkelos]   את והב: כמו את יהב, כמו שיאמר מן יעד ועד, כן יאמר מן יהב והב. והוי"ו יסוד הוא, כלומר את אשר יהב להם הרבה נסים בים סוף:
and the streams of Arnon: Just as we recount the miracles of the Red Sea, so should we recount the miracles that happened at the streams of Arnon, for here too, many great miracles were performed. What were those miracles?…- [Midrash Tanchuma Chukkath 20, Num. Rabbah 19:25]   ואת הנחלים ארנון: כשם שמספרים בנסי ים סוף, כך יש לספר בנסי נחלי ארנון, שאף כאן נעשו נסים גדולים. ומה הם הנסים:
15And the spilling of the streams that turned to settle at Ar and leaned toward the border of Moab.   טווְאֶ֨שֶׁד֙ הַנְּחָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָטָ֖ה לְשֶׁ֣בֶת עָ֑ר וְנִשְׁעַ֖ן לִגְב֥וּל מוֹאָֽב:
The spilling of the streams: The Aramaic translation of שֶׁפֶךְ, “spilling,” is אֶשֶׁד -the spilling of the streams, for [there] the blood of the Amorites who were hidden there was spilled. The mountains were high and the gorge deep and narrow, and the mountains were so close to each other, that a man standing on the mountain on one side [of the gorge] could speak to his fellow standing on the mountain on the other side. A road passed along [the floor of] the gorge. The Amorites said, “When the Israelites enter the land by passing through the gorge, we will come out of the caves in the mountains above them and kill them with arrows and stones shot from catapults.” There were clefts in the rock on the Moabite side [of the canyon], and directly opposite those clefts, on the mountain on the Amorite side, there were protrusions, [appearing] like horns and breasts. When the Israelites prepared to pass through, the mountain of the Land of Israel trembled, like a maidservant going out to greet her mistress, and moved toward the mountain of Moab. Then those breastlike protrusions entered the clefts, killing them [the Amorites]. This is the meaning of, “that turned to settle at Ar.” The mountain swung from its place and moved toward the side of the Moabite border, and attached itself to it. Thus, “[it] leaned on the border of Moab.” - [Midrash Tanchuma Chukkath 20, Num. Rabbah 19:25]   ואשד הנחלים: תרגום של שפך אשד. שפך הנחלים שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים שם, לפי שהיו ההרים גבוהים והנחל עמוק וקצר וההרים סמוכים זה לזה, אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חבירו בהר מזה, והדרך עובר תוך הנחל. אמרו אמוריים כשיכנסו ישראל לתוך הנחל לעבור, נצא מן המערות בהרים שלמעלה מהם ונהרגם בחצים ואבני בליסטראות. והיו אותן הנקעים בהר של צד מואב ובהר של צד אמוריים היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות ושדים בולטין לחוץ, כיון שבאו ישראל לעבור נזעדזע ההר של ארץ ישראל, כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה, ונתקרב לצד הר של מואב ונכנסו אותן השדים לתוך אותן נקעים והרגום. וזהו אשר נטה לשבת ער, שההר נטה ממקומו ונתקרב לצד גבול מואב ונדבק בו, וזהו ונשען לגבול מואב:
16From there to the well; that is the well of which the Lord said to Moses, 'Gather the people, and I will give them water.'"   טזוּמִשָּׁ֖ם בְּאֵ֑רָה הִ֣וא הַבְּאֵ֗ר אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ לְמשֶׁ֔ה אֱסֹף֙ אֶת־הָעָ֔ם וְאֶתְּנָ֥ה לָהֶ֖ם מָֽיִם:
From there to the well: From there the flow [of blood] came to the well. How? The Holy One, blessed is He, said, “Who will inform My children of these miracles?” The proverb goes, “If you give a child bread, inform his mother” (Shab. 10b). After they passed through, the mountains returned to their places, and the well descended into the stream, and brought up the blood of the slain, their arms, and their limbs, and carried them around the camp. The Israelites saw them and sang a song. — [Midrash Tanchuma Chukkath 20, Num. Rabbah 19:25]   ומשם בארה: משם בא האשד אל הבאר. כיצד, אמר הקב"ה מי מודיע לבני הנסים הללו. המשל אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו. לאחר שעברו חזרו ההרים למקומם והבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם דם ההרוגים וזרועות ואיברים ומוליכתן סביב המחנה וישראל, ראו ואמרו שירה:
17Then Israel sang this song: "'Ascend, O well,' sing to it!   יזאָ֚ז יָשִׁ֣יר יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את עֲלִ֥י בְאֵ֖ר עֱנוּ־לָֽהּ:
Ascend, O well: from the stream, and bring up what you are to bring up. How do we know that the well informed them? For it says, “From there… the well.” Was it [really] from there? Was not [the well] with them since the beginning of the forty years? However, it descended to proclaim the miracles. Similarly, “Then Israel sang this song,” was said at the end of forty [years], but the well was given to them at the beginning of the forty [years]. Why was it [the song] written here [instead of earlier]? Because the subject [of the song] is explained in connection to what precedes it in the above text. — [Midrash Tanchuma Chukkath 20, Num. Rabbah 19:25]   עלי באר: מתוך הנחל והעלי מה שאת מעלה. ומנין שהבאר הודיעה להם, שנאמר ומשם בארה. וכי משם היתה, והלא מתחלת ארבעים שנה היתה עמהם, אלא שירדה לפרסם את הנסים, וכן אז ישיר ישראל. השירה הזאת נאמרה בסוף ארבעים, והבאר נתנה להם מתחלת ארבעים, ומה ראה ליכתב כאן, אלא הענין הזה נדרש למעלה הימנו:
18A well dug by princes, carved out by nobles of the people, through the lawgiver with their staffs, and from the desert, a gift.   יחבְּאֵ֞ר חֲפָר֣וּהָ שָׂרִ֗ים כָּר֨וּהָ֙ נְדִיבֵ֣י הָעָ֔ם בִּמְחֹקֵ֖ק בְּמִשְׁעֲנֹתָ֑ם וּמִמִּדְבָּ֖ר מַתָּנָֽה:
A well dug out: this is the well dug out by princes, Moses and Aaron. — [See Mid. Lekach Tov, Mid. Hagadol, Mid. Aggadah]   באר חפרוה: זאת היא הבאר אשר חפרוה שרים משה ואהרן:
with their staffs: Heb. בְּמִשְׁעֲנֹתָם, with the staff [upon which the Explicit Name was engraved (Reggio edition)]. — [See Targum Jonathan, Exod. 4:20]   במשענותם: במטה:
from the desert: it was given to them [as a gift]. — [Onkelos]   וממדבר: נתנה להם:
19From the gift, to the streams, and from the streams to the heights.   יטוּמִמַּתָּנָ֖ה נַֽחֲלִיאֵ֑ל וּמִנַּֽחֲלִיאֵ֖ל בָּמֽוֹת:
From the gift, to the streams: As the Targum renders it [since it was given to them, it descended with them to the streams].   וממתנה נחליאל: כתרגומו:
20From the heights to the valley in the field of Moab, at the top of the peak, that overlooks the wastelands."   כוּמִבָּמ֗וֹת הַגַּיְא֙ אֲשֶׁר֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וְנִשְׁקָ֖פָה עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן:
From the heights to the valley in the field of Moab: For there Moses died and the well ceased. Another interpretation: A well dug out by princes - When they encamped each tribal chieftain took his staff and drew it toward his division and his camp. The waters of the well were drawn after that mark, and came in front of the camping place of each tribe - [Midrash Tanchuma Chukkath 21, Num. Rabbah 19:25].   ומבמות הגיא אשר בשדה מואב: כי שם מת משה ושם בטלה הבאר. דבר אחר כרוה נדיבי העם כל נשיא ונשיא כשהיו חונים נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחנהו ומי הבאר נמשכין דרך אותו סימן ובאין לפני חניית כל שבט ושבט:
through the lawgiver: Through Moses, who was called lawgiver, as it says, “for there the portion of the lawgiver is concealed” (Deut. 33:21). But why is Moses not explicitly mentioned in this song? Because he was smitten through the well. And because Moses’ name is not mentioned, the Name of the Holy One, blessed is He, is not mentioned. This can be compared to a king who was invited to a banquet. He said, “If my friend is there, I will be there, but if not, I am not going.” - [Midrash Tanchuma Chukkath 21, Num. Rabbah 19:26]   במחקק: על פי משה שנקרא מחוקק, שנאמר (דברים לג, כא) כי שם חלקת מחוקק ספון. ולמה לא נזכר משה בשירה זו, לפי שלקה ע"י הבאר. וכיון שלא נזכר שמו של משה לא נזכר שמו של הקב"ה. משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה, אמר אם אוהבי שם אני שם, ואם לאו איני הולך:
at the top of the peak: Heb. רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, as the Targum [Onkelos] renders,“the top of the height.”   ראש הפסגה: כתרגומו ריש רמתא:
the peak: Heb. פִּסְגָּה, a term denoting height. Similarly, פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ (Ps. 48:14), raise high its palaces.   פסגה: לשון גובה, וכן (תהלים מח, יד) פסגו ארמנותיה, הגביהו ארמנותיה:
that overlooks: That peak [overlooks] a place called Jeshimon, a word which describes a desert, which is a desolate place (שָׁמֵם). Another interpretation: The well can be seen from the Jeshimon, for the well was hidden in the Sea of Tiberias [Kinnereth], and anyone standing on the wastelands [above the sea] can look down and see a kind of sieve in the sea, and that is the well. In this manner R. Tanchuma explained it. — [Midrash Tanchuma Chukkath 21, Num. Rabbah 19:25]   ונשקפה: אותה הפסגה על פני המקום ששמו ישימון, והוא לשון מדבר שהוא שמם. דבר אחר ונשקפה הבאר על פני הישימון שנגנזה בימה של טבריה והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים והיא הבאר, כך דרש רבי תנחומא:

Fourth Portion

Numbers Chapter 21

21Israel sent messengers to Sihon the king of the Amorites, saying:   כאוַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־סִיחֹ֥ן מֶֽלֶךְ־הָֽאֱמֹרִ֖י לֵאמֹֽר:
Israel sent messengers: Elsewhere, the sending [of messengers] is ascribed to Moses, as it says, “So I sent messengers from the desert of Kedemoth” (Deut. 2:26). Similarly, “Moses sent messengers to the king of Edom…” (above. 20: 14), but concerning Jephthah it says, “Israel sent messengers to the king of Edom…” (Jud. 11:17). These verses supplement each other; one holds back [information by not informing us who authorized the sending of the messengers] and the other reveals [that Moses sent them]. Moses is Israel, and Israel is Moses, to teach you that the leader of the generation is equal to the entire generation, because the leader is everything. — [Midrash Tanchuma Chukkath 23, Num. Rabbah 19:28]   וישלח ישראל מלאכים: ובמקום אחר תולה השליחות במשה, שנאמר (דברים ב, כו) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, וכן (במדבר כ, יד) וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום, וביפתח הוא אומר (שופטים יא, יז) וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום וגו', הכתובים הללו צריכים זה לזה, זה נועל וזה פותח, שמשה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל:
22"Let me pass through your land. We will not turn into fields or vineyards, nor drink well water. We shall walk along the king's road, until we have passed through your territory."   כבאֶעְבְּרָ֣ה בְאַרְצֶ֗ךָ לֹ֤א נִטֶּה֙ בְּשָׂדֶ֣ה וּבְכֶ֔רֶם לֹ֥א נִשְׁתֶּ֖ה מֵ֣י בְאֵ֑ר בְּדֶ֤רֶךְ הַמֶּ֨לֶךְ֙ נֵלֵ֔ךְ עַ֥ד אֲשֶׁר־נַֽעֲבֹ֖ר גְּבֻלֶֽךָ:
Let me pass through your land: Even though they were not commanded to offer them peace, they nevertheless sought peace from them. — [Midrash Tanchuma Chukkath 22, Num. Rabbah 19:27]   אעברה בארצך: אף על פי שלא נצטוו לפתוח להם בשלום בקשו מהם שלום:
23But Sihon did not permit Israel to pass through his territory, and Sihon gathered all his people and went out to the desert toward Israel. He arrived at Jahaz and fought against Israel.   כגוְלֹֽא־נָתַ֨ן סִיחֹ֥ן אֶת־יִשְׂרָאֵל֘ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻלוֹ֒ וַיֶּֽאֱסֹ֨ף סִיחֹ֜ן אֶת־כָּל־עַמּ֗וֹ וַיֵּצֵ֞א לִקְרַ֤את יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּדְבָּ֔רָה וַיָּבֹ֖א יָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם בְּיִשְׂרָאֵֽל:
But Sihon did not permit: Since all the Canaanite kings paid him tribute for protecting them against marauding armies, when Israel said to him, “Let me pass through your land,” he said to them, “My very presence is only to protect them from you, so how can you suggest such a thing?” - [Midrash Tanchuma Chukkath 23, Num. Rabbah 19:29]   ולא נתן סיחון וגו': לפי שכל מלכי כנען היו מעלין לו מס שהיה שומרם שלא יעברו עליהם גייסות, כיון שאמרו לו ישראל אעברה בארצך אמר להם כל עצמי איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם ואתם אומרים כך:
went out… toward Israel: Had Heshbon been full of gnats, no creature could have conquered it, and had Sihon been [living in] a weak village, no man could have conquered it. How much more so [was it invincible] since he [Sihon] was in Heshbon. The Holy One, blessed is He, said, “Why should I trouble My children to besiege every city?” He gave all the warriors the idea to leave the cities, and they all gathered in one place, where they were slain. From there Israel proceeded to the cities, where there met with no opposition, since only women and children were [left] there. — [Midrash Tanchuma Chukkath 23, Num. Rabbah 19:29]   ויצא לקראת ישראל: אילו היתה חשבון מלאה יתושין, אין כל בריה יכולה לכבשה, ואם היה סיחון בכפר חלש אין כל אדם יכול לכבשו, וכל שכן אלו שהיה בחשבון. אמר הקב"ה מה אני מטריח על בני כל זאת לצור על כל עיר ועיר, נתן בלב כל אנשי המלחמה לצאת מן העיירות ונתקבצו כולם למקום אחד, ושם נפלו. ומשם הלכו ישראל אל הערים ואין עומד לנגדם כי אין שם איש, אלא נשים וטף:
24Israel smote him with the sword, and took possession of his land from Arnon to Jabbok, as far as the children of Ammon, for the border of the children of Ammon was strong.   כדוַיַּכֵּ֥הוּ יִשְׂרָאֵ֖ל לְפִי־חָ֑רֶב וַיִּירַ֨שׁ אֶת־אַרְצ֜וֹ מֵֽאַרְנֹ֗ן עַד־יַבֹּק֙ עַד־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן כִּ֣י עַ֔ז גְּב֖וּל בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
for…strong: What was its strength? The warning of the Holy One, blessed is He, Who said to them [Israel], “neither distress them [Ammon]” (Deut. 2:19). - [Mid. Aggadah]   כי עז: ומהו חזקו, התראתו של הקב"ה, שאמר להם (דברים ב, יט) אל תצורם וגו':
25Israel took all these cities, and the Israelites dwelt in all the cities of the Amorites, in Heshbon and all its villages.   כהוַיִּקַּח֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כָּל־הֶֽעָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֵּ֤שֶׁב יִשְׂרָאֵל֙ בְּכָל־עָרֵ֣י הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחֶשְׁבּ֖וֹן וּבְכָל־בְּנֹתֶֽיהָ:
its villages: Heb. בְּנֹתֶיהָ, lit. her daughters, the villages near it.   בנתיה: כפרים הסמוכים לה:
26For Heshbon was the city of Sihon, king of the Amorites, and he had fought against the first king of Moab, taking all his land from his possession, as far as Arnon.   כוכִּ֣י חֶשְׁבּ֔וֹן עִ֗יר סִיחֹ֛ן מֶ֥לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֖י הִ֑וא וְה֣וּא נִלְחַ֗ם בְּמֶ֤לֶךְ מוֹאָב֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיִּקַּ֧ח אֶת־כָּל־אַרְצ֛וֹ מִיָּד֖וֹ עַד־אַרְנֹֽן:
and he had fought: Why was it necessary to write this? For it says, “Do not distress the Moabites” (Deut. 2:9), and Heshbon belonged to Moab, Scripture writes that Sihon had taken it from them, and through him it was made permissible for Israel. — [Chul. 60b]   והוא נלחם: למה הוצרך להכתב, לפי שנאמר (דברים ב, ט) אל תצר את מואב, וחשבון משל מואב היתה, כתב לנו שסיחון לקחה מהם ועל ידו טהרה לישראל:
from his possession: Heb. מִיָּדוֹ, lit. from his hand, [meaning] from his possession. — [B.M. 56b]   מידו: מרשותו:
27Concerning this, those who speak in parables say, "Come to Heshbon, may it be built and established as the city of Sihon.   כזעַל־כֵּ֛ן יֹֽאמְר֥וּ הַמּֽשְׁלִ֖ים בֹּ֣אוּ חֶשְׁבּ֑וֹן תִּבָּנֶ֥ה וְתִכּוֹנֵ֖ן עִ֥יר סִיחֽוֹן:
Concerning this: Concerning that war, which Sihon waged against Moab.   על כן: על אותה מלחמה שנלחם סיחון במואב:
those who speak in parables say: [This refers to] Balaam, about whom it says, “He took up his parable” (23:7).   יאמרו המשלים: בלעם, שנאמר בו (במדבר כג, ז) וישא משלו:
those who tell parables: Balaam and [his father] Beor. They said…. — [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:30]   המשלים: בלעם ובעור. והם אמרו:
Come to Heshbon: because Sihon could not conquer it. So he went and hired Balaam to curse it. This is what Balak [meant when he] said to him, “For I know that whoever you bless is blessed” (22:6). - [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Balak 4, Num. Rabbah 19:30, 20:7, Mid. Aggadah]   באו חשבון: שלא היה סיחון יכול לכבשה והלך ושכר את בלעם לקללו, וזהו שאמר לו בלק (שם כב, ו) כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו':
built and established: Heshbon under the name of Sihon, to be his city.   תבנה ותכונן: חשבון בשם סיחון להיות עירו:
28For fire went forth from Heshbon, a flame from the city of Sihon; it consumed Ar of Moab, the masters of the high places of Arnon.   כחכִּי־אֵשׁ֙ יָֽצְאָ֣ה מֵֽחֶשְׁבּ֔וֹן לֶֽהָבָ֖ה מִקִּרְיַ֣ת סִיחֹ֑ן אָֽכְלָה֙ עָ֣ר מוֹאָ֔ב בַּֽעֲלֵ֖י בָּמ֥וֹת אַרְנֹֽן:
For a fire went forth from Heshbon: After Sihon had conquered it.   כי אש יצאה מחשבון: משכבשה סיחון:
it consumed Ar of Moab: The name of that country was called Ar in Hebrew, and Lechayath in Aramaic. — [Onkelos]   אכלה ער מואב: שם אותה המדינה קרוי ער בלשון עברי, ולחיית בלשון ארמי:
Ar of Moab: Heb. עָר מוֹאָב, Ar, which belonged to Moab. — [Onkelos]   ער מואב: ער של מואב:
29Woe is to you, Moab; you are lost, people of Chemosh. His sons he has given over as refugees and his daughters into captivity, to Sihon, king of the Amorites.   כטאֽוֹי־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖דְתָּ עַם־כְּמ֑וֹשׁ נָתַ֨ן בָּנָ֤יו פְּלֵיטִם֙ וּבְנֹתָ֣יו בַּשְּׁבִ֔ית לְמֶ֥לֶךְ אֱמֹרִ֖י סִיחֽוֹן:
Woe is to you, Moab: [Meaning] that they cursed Moab that it be delivered into his hand. — [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:30]   אוי לך מואב: שקללו את מואב שימסרו בידו:
Chemosh: The name of Moab’s god. — [I Kings 11:7]   כמוש: שם אלהי מואב:
He has given over: The one who has given over his sons, that is, [not his own sons but] the sons of Moab.   נתן: הנותן את בניו של מואב:
refugees: who flee and escape the sword, and his daughters into captivity, etc.   פליטם: נסים ופליטים מחרב ואת בנותיו בשבית וגו':
30Their kingdom is destroyed from Heshbon; it has been removed from Dibon; we laid them waste as far as Nophah which is near Medeba."   לוַנִּירָ֛ם אָבַ֥ד חֶשְׁבּ֖וֹן עַד־דִּיבֹ֑ן וַנַּשִּׁ֣ים עַד־נֹ֔פַח אֲשֶׁ֖ר עַד־מֵֽידְבָֽא:
Their kingdom: Heb. וַנִּירָם, their kingdom.   ונירם: מלכות שלהם:
is destroyed from Heshbon, it has been removed from Dibon: The kingdom and dominion that Moab had over Heshbon terminated from there. Similarly, עַד דִּיבֹן -the Targum of סַר ‘removed’ is עַד, that is to say, the kingdom was removed from Dibon. [The word] נִיר is a term denoting kingship and dominion [resulting from] the rule of man, as in “so that there be dominion for David My servant” (I Kings 11:36). - [Onkelos]   אבד חשבון עד דיבון: מלכות ועול שהיה למואב בחשבון אבד משם, וכן עד דיבון. תרגום של סר עד, כלומר סר ניר מדיבון. ניר לשון מלכות ועול וממשלת איש, כמו (מלכים א' יא, לו) למען היות ניר לדוד עבדי:
we laid them waste: Heb. וַנַּשִּׁים. The [letter] Heb. שׁ is punctuated with a dagesh [thus indicating a missing “mem,”], denoting ‘waste’ Heb. (שְׁמָמָה). Thus say those who tell parables: וַנַּשִּׁים אוֹתָם עַד נֹפַח, “we laid them waste as far as Nophah.”   ונשים: שי"ן דגושה לשון שממה, כך יאמר המושלים ונשים אותם:
31Israel settled in the land of the Amorites.   לאוַיֵּ֨שֶׁב֙ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּאֶ֖רֶץ הָֽאֱמֹרִֽי:
32Moses sent [men] to spy out Jaazer and they captured its villages, driving out the Amorites who lived there.   לבוַיִּשְׁלַ֤ח משֶׁה֙ לְרַגֵּ֣ל אֶת־יַעְזֵ֔ר וַיִּלְכְּד֖וּ בְּנֹתֶ֑יהָ וַיּ֖וֹרֶשׁ (כתיב ויירש) אֶת־הָֽאֱמֹרִ֥י אֲשֶׁר־שָֽׁם:
Moses sent [men] to spy out Jaazer: The spies captured it. They said, We shall not do like the first group. We have [such] confidence in the power of Moses’ prayer that we are able to do battle. — [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:31]   וישלח משה לרגל את יעזר: המרגלים לכדוה. אמרו לא נעשה כראשונים, בטוחים אנו בכח תפלתו של משה להלחם:
33Then they turned and headed north toward the Bashan. Og, the king of Bashan, came out toward them with all his people, to wage war at Edrei.   לגוַיִּפְנוּ֙ וַיַּֽעֲל֔וּ דֶּ֖רֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וַיֵּצֵ֣א עוֹג֩ מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֨ן לִקְרָאתָ֜ם ה֧וּא וְכָל־עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה אֶדְרֶֽעִי:
34The Lord said to Moses, "Do not fear him, for I have delivered him, his people, and his land into your hand. You shall do to him as you did to Sihon the king of the Amorites who dwells in Heshbon.   לדוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֶל־משֶׁה֙ אַל־תִּירָ֣א אֹת֔וֹ כִּ֣י בְיָֽדְךָ֞ נָתַ֧תִּי אֹת֛וֹ וְאֶת־כָּל־עַמּ֖וֹ וְאֶת־אַרְצ֑וֹ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתָ לְסִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּֽוֹן:
Do not fear him: Moses was afraid to fight [against him] lest the merit of Abraham advocate for him, as it says, “The refugee came” (Gen. 14:13) -this was Og who had escaped from the Rephaim, who were smitten by Chedorlaomer and his allies at Ashteroth Karnaim, as it says, “only Og, the king of Bashan, was left of the remnant of the Rephaim” (Deut. 3:11). - [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:32]   אל תירא אותו: שהיה משה ירא להלחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם, שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט, הוא עוג, שפלט מן הרפאים שהכו כדרלעומר וחביריו בעשתרות קרנים, שנאמר (דברים ג, יא) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים:
35They smote him, his sons and all his people, until there was no survivor, and they took possession of his land.   להוַיַּכּ֨וּ אֹת֤וֹ וְאֶת־בָּנָיו֙ וְאֶת־כָּל־עַמּ֔וֹ עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִ֑יד וַיִּֽירְשׁ֖וּ אֶת־אַרְצֽוֹ:
They smote him: Moses slew him, as it says in [Tractate] Berachoth, in [the chapter beginning] Haroeh (54b): He uprooted a mountain of three parasangs [intending to throw it at the Israelites and crush them]….   ויכו אותו: משה הרגו, כדאיתא בברכות בהרואה (דף נד ב) עקר טורא בת תלתא פרסי וכו':

Numbers Chapter 22

1The children of Israel journeyed and encamped in the plains of Moab, across the Jordan from Jericho.   אוַיִּסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּֽחֲנוּ֙ בְּעַרְב֣וֹת מוֹאָ֔ב מֵעֵ֖בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ:
2Balak the son of Zippor saw all that Israel had done to the Amorites.   בוַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי:
Balak… saw all that Israel had done to the Amorites: He said, “These two kings whom we relied on could not resist them; we certainly cannot.” Consequently, “Moab became terrified.” - [Mid. Tanchuma Balak 2, Num. Rabbah 20:2]   וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי: אמר אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה. לפיכך ויגר מואב:
3Moab became terrified of the people, for they were numerous, and Moab became disgusted because of the children of Israel.   גוַיָּ֨גָר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב־ה֑וּא וַיָּ֣קָץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
[Moab] became terrified: [Heb. וַיָּגָר is] a term denoting dread, as in, “Fear (גּוּרוּ) for yourselves” (Job 19:29). - [Machbereth Menachem p. 59, third def.]   ויגר: לשון מורא, כמו (איוב יט, כט) גורו לכם:
Moab became disgusted: They became disgusted with their own lives, as in “I am disgusted (קַצְתִּי) with my life” (Gen. 27:46). This is an abbreviated verse.   ויקץ מואב: קצו בחייהם:
4Moab said to the elders of Midian, "Now this assembly will eat up everything around us, as the ox eats up the greens of the field. Balak the son of Zippor was king of Moab at that time.   דוַיֹּ֨אמֶר מוֹאָ֜ב אֶל־זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עַתָּ֞ה יְלַֽחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת־כָּל־סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה וּבָלָ֧ק בֶּן־צִפּ֛וֹר מֶ֥לֶךְ לְמוֹאָ֖ב בָּעֵ֥ת הַהִֽוא:
to the elders of Midian: But did they not always hate each other, as it says, “who defeated Midian in the field of Moab” (Gen. 36:35), when Midian came against Moab in battle? However, because of their mutual fear of Israel they made peace with each other. And what did Moab see to take counsel with Midian? Since they saw that Israel was supernaturally victorious [in their battles], they said, “The leader of these [people] was raised in Midian. Let us ask them what his character is.” They told them, “His strength is solely in his mouth.” They said, “We too will come against them with a man whose strength is in his mouth.” - [Mid. Tanchuma Balak 3, Num. Rabbah 20:4]   אל זקני מדין: והלא מעולם היו שונאים זה את זה, שנאמר (בראשית לו, לה) המכה את מדין בשדה מואב, שבאו מדין על מואב למלחמה. אלא מיראתן של ישראל עשו שלום ביניהם. ומה ראה מואב ליטול עצה ממדין, כיון שראו את ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם, אמרו מנהיגם של אלו במדין נתגדל, נשאל מהם מה מדתו. אמרו לו אין כחו אלא בפיו. אמרו אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו:
as the ox eats up: Whatever the ox has eaten up no longer contains blessing [because the ox uproots the plants it eats (Da’ath Zekenim)]. — [Mid. Tanchuma Balak 3, Num. Rabbah 20:4]   כלחוך השור: כל מה שהשור מלחך אין בו ברכה:
at that time: He was not entitled to the monarchy. He was one of the Midianite nobles [according to some: of the nobles of Sihon (Josh. 13:21)], and when Sihon died, they appointed him over them on a temporary basis. — [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:4]   בעת ההוא: לא היה ראוי למלכות. מנסיכי מדין היה, וכיון שמת סיחון מנוהו עליהם לצורך שעה:
5He sent messengers to Balaam the son of Beor, to Pethor, which is by the river of the land of his people, to call for him, saying, "A people has come out of Egypt, and behold, they have covered the "eye" of the land, and they are stationed opposite me.   הוַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר פְּת֠וֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל־הַנָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵֽי־עַמּ֖וֹ לִקְרֹא־ל֑וֹ לֵאמֹ֗ר הִ֠נֵּ֠ה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֨יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא ישֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי:
to Pethor: Heb. פְּתוֹרָה, like this money changer, to whom everyone rushes coins, so did all the kings rush their letters to him [asking him for advice]. [In Aramaic, פְּתוֹרָא means table, denoting the counter over which currency transactions take place. This is synonymous with the Hebrew שֻׁלְחָן, table.Thus, a money changer is שֻלְחָנִי]. According to the simple meaning of the verse, it [Pethor] is a place-name. — [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   פתורה: כשולחני הזה שהכל מריצין לו מעות, כך כל המלכים מריצין לו אגרותיהם. ולפי פשוטו של מקרא כך שם המקום:
the land of his people: [I.e.,] Balak’s [people]. He came from there. This one [Balaam] prophesied, telling him, “You are destined to rule.” If you ask, “Why did God bestow His Shechinah on a wicked gentile?” [The answer is] so the nations should not have an excuse to say, “Had we had prophets we would have repented.” So He assigned them prophets, but they breached the [morally] accepted barrier, for at first they had refrained from immorality, but he [Balaam] advised them to offer themselves freely for prostitution. — [Mid. Tanchuma Balak 1, Num. Rabbah 20:1]   ארץ בני עמו: של בלק. משם היה, וזה היה מתנבא ואומר לו עתיד אתה למלוך. ואם תאמר מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר אלו היו לנו נביאים חזרנו למוטב, העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם, שבתחלה היו גדורים בעריות וזה נתן להם עצה להפקיר עצמן לזנות:
to call for him: This invitation was for him, [i.e.,] for his benefit, for he promised him a large sum of money. - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   לקרא לו: הקריאה שלו היתה ולהנאתו, שהיה פוסק לו ממון הרבה:
A people has come out of Egypt: And should you ask,“How does it harm you?”   עם יצא ממצרים: ואם תאמר מה מזיקך:
“behold, they have covered the ‘eye’ of the land”: Sihon and Og, who were our guardians-they attacked them and killed them. - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   הנה כסה את עין הארץ: סיחון ועוג שהיו שומרים אותנו עמדו עליהם והרגום:
and they are stationed opposite me: Heb. מִמֻּלִי. It [the word מִמֻּלִי] is spelled defectively [lacking a 'vav’]; they are close by, ready to cut me down, as in “for I will cut them down (אֲמִילֵם)” (Ps. 118:10). - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   והוא יושב ממלי: חסר כתיב, קרובים הם להכריתני, כמו (תהלים קיח, י) כי אמילם:
6So now, please come and curse this people for me, for they are too powerful for me. Perhaps I will be able to wage war against them and drive them out of the land, for I know that whomever you bless is blessed and whomever you curse is cursed."   ווְעַתָּה֩ לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה־לִּ֜י אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כִּֽי־עָצ֥וּם הוּא֙ מִמֶּ֔נִּי אוּלַ֤י אוּכַל֙ נַכֶּה־בּ֔וֹ וַֽאֲגָֽרְשֶׁ֖נּוּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר־תְּבָרֵךְ֙ מְבֹרָ֔ךְ וַֽאֲשֶׁ֥ר תָּאֹ֖ר יוּאָֽר:
Perhaps I will be able to wage war against them: Heb. נַכֶּה. I with my nation will wage war against them [hence the first person plural form of נַכֶּה]. Another interpretation: It נַכֶּה is a mishnaic term, as in, “he deducts (מְנַכֶּה) from the price for him” (B.M. 105b) [so the meaning here is,] to diminish them somewhat. — [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   נכה בו: אני ועמי נכה בהם. דבר אחר לשון משנה היא (ב"מ קה ב) מנכה לו מן הדמים, לחסר מהם מעט:
for I know: through the war of Sihon [against Moab] you helped him defeat Moab. - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   כי ידעתי וגו': ע"י מלחמת סיחון שעזרתו להכות את מואב:
7So the elders of Moab and the elders of Midian went, with magic charms in their hands, and they came to Balaam and conveyed Balak's message to him.   זוַיֵּ֨לְכ֜וּ זִקְנֵ֤י מוֹאָב֙ וְזִקְנֵ֣י מִדְיָ֔ן וּקְסָמִ֖ים בְּיָדָ֑ם וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיְדַבְּר֥וּ אֵלָ֖יו דִּבְרֵ֥י בָלָֽק:
with magic charms in their hands: All types of charms, so he could not say, “I don’t have my tools with me.” Another interpretation: The elders of Midian took this omen (קֶסֶם) with them, saying, “If he comes with us this time, there is something to him, but if he pushes us off, he is useless.” Thus, when he said to them, “Lodge here for the night” (verse 8), they said, “He is hopeless” ; so they left him and went away, as it says, “The Moabite nobles stayed with Balaam” (ibid.), but the Midianite elders left. — [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:8]   וקסמים בידם: כל מיני קסמים, שלא יאמר אין כלי תשמישי עמי. דבר אחר קסם זה נטלו בידם זקני מדין, אמרו אם יבא עמנו בפעם הזאת יש בו ממש, ואם ידחנו אין בו תועלת, לפיכך כשאמר להם לינו פה הלילה, אמרו אין בו תקוה, הניחוהו והלכו להם, שנאמר וישבו שרי מואב עם בלעם, אבל זקני מדין הלכו להם:
8He said to them, "Lodge here for the night, and I will give you an answer when the Lord speaks to me." So the Moabite nobles stayed with Balaam.   חוַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם לִ֤ינוּ פֹה֙ הַלַּ֔יְלָה וַֽהֲשִֽׁבֹתִ֤י אֶתְכֶם֙ דָּבָ֔ר כַּֽאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י וַיֵּֽשְׁב֥וּ שָׂרֵֽי־מוֹאָ֖ב עִם־בִּלְעָֽם:
Lodge here for the night: The Divine Spirit rested on him only at night, and the same applied to all gentile prophets. So it was with Laban, [God came to him] in a dream at night, as it says, “God came to Laban the Aramite in a dream at night” (Gen. 31:24), like a man going to his concubine in secret. — [Mid. Lev. Rabbah 1:13]   לינו פה הלילה: אין רוח הקודש שורה עליו אלא בלילה, וכן לכל נביאי אומות העולם, וכן לבן בחלום הלילה, שנאמר (בראשית לא, כד) ויבא א-להים אל לבן הארמי בחלום הלילה. כאדם ההולך אצל פלגשו בהחבא:
when the Lord speaks to me: If He advises me to go with people like you, I will go with you. But perhaps it is beneath His dignity to allow me to go with anyone but higher ranking nobles than you.   כאשר ידבר ה' אלי: אם ימליכני ללכת עם בני אדם כמותכם אלך עמכם, שמא אין כבודו לתתי להלוך אלא עם שרים גדולים מכם:
stayed: Heb. וַיֵּשְׁבוּ, a term denoting remaining. - [Onkelos]   וישבו: לשון עכבה:
9God came to Balaam and said, "Who are these men with you?"   טוַיָּבֹ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר מִ֛י הָֽאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה עִמָּֽךְ:
Who are these men with you: It came to delude him. [Rashi means: “the ways of the Lord are straight, and the righteous shall walk in them, and the rebellious shall stumble on them” (Hosea 14:10). By asking, “Who are these men with you,” God meant to enter into a conversation with him, as Rashi states in the section Bereishith (3:9) on the word, “Where are you?” But it came to Balaam to delude him, for he erred.] He [Balaam] said, “Sometimes, not everything is revealed before Him, for He is not always omniscient. I will find a time when I am able to curse, and He will not realize it.”- [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]   מי האנשים האלה עמך: להטעותו בא. אמר פעמים שאין הכל גלוי לפניו, אין דעתו שוה עליו, אף אני אראה עת שאוכל לקלל ולא יבין:
10Balaam said to God, "Balak the son of Zippor the king of Moab has sent [them] to me, [saying]:   יוַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים בָּלָ֧ק בֶּן־צִפֹּ֛ר מֶ֥לֶךְ מוֹאָ֖ב שָׁלַ֥ח אֵלָֽי:
Balak the son of Zippor: Although I am not important in Your eyes, I am considered important in the eyes of the kings. — [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]   בלק בן צפור וגו': אף על פי שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים:
11"Behold the people coming out of Egypt, a nation, has covered the 'eye' of the earth. Come and curse them for me, perhaps I will be able to fight against them and drive them out."   יאהִנֵּ֤ה הָעָם֙ הַיֹּצֵ֣א מִמִּצְרַ֔יִם וַיְכַ֖ס אֶת־עֵ֣ין הָאָ֑רֶץ עַתָּ֗ה לְכָ֤ה קָֽבָה־לִּי֙ אֹת֔וֹ אוּלַ֥י אוּכַ֛ל לְהִלָּ֥חֶם בּ֖וֹ וְגֵֽרַשְׁתִּֽיו:
curse it: Heb. קָבָה לּי. [This expression used by Balaam] is stronger than אָרָה לּי [used by Balak in verse 6], for it specifies and details [the curse]- [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]   קבה לי: זו קשה מארה לי, שהוא נוקב ומפרש:
and drive it out: of the world. Balak said only, “and I will drive him out of the land” (verse 6). [His intention was:] I want only to get them away from me, but Balaam hated them more than did Balak. — [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]   וגרשתיו: מן העולם. ובלק לא אמר אלא ואגרשנו מן הארץ, איני מבקש אלא להסיעם מעלי, ובלעם היה שונאם יותר מבלק:
12God said to Balaam, "You shall not go with them! You shall not curse the people because they are blessed."   יבוַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא:
You shall not go with them: He said to Him, “If so, I will curse them in my place.” He replied to him, “You shall not curse the people.” He said, “If so, I will bless them.” He replied, “They do not need your blessing, ‘for they are blessed.’ ” As the saying goes, “We say to the wasp (Other editions: the bee), ‘Neither your honey, nor your sting.’ ” - [Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]   לא תלך עמהם: אמר לו אם כן אקללם במקומי. אמר לו לא תאור את העם. אמר לו אם כן אברכם. אמר לו אינם צריכין לברכתך, כי ברוך הוא. משל אומרים לצרעה לא מדובשיך ולא מעוקציך:

Fifth Portion

Numbers Chapter 22

13When Balaam arose in the morning, he said to Balak's nobles, "Return to your country, for the Lord has refused to let me go with you."   יג וַיָּ֤קָם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־שָׂרֵ֣י בָלָ֔ק לְכ֖וּ אֶל־אַרְצְכֶ֑ם כִּ֚י מֵאֵ֣ן יְהֹוָ֔ה לְתִתִּ֖י לַֽהֲלֹ֥ךְ עִמָּכֶֽם:
to go with you: Only with greater nobles than you. This shows us that he was conceited and unwilling to reveal that he was under the control of the Omnipresent except in an arrogant manner. Therefore, “But Balak sent… again…” (verse 15) - [Mid. Tanchuma Balak 6, Balak Num. Rabbah 20:10]   להלך עמכם: אלא עם שרים גדולים מכם. למדנו שרוחו גבוהה ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של מקום אלא בלשון גסות, לפיכך ויוסף עוד בלק:
14Moab's nobles arose and came to Balak and said, "Balaam refuses to come with us."   ידוַיָּק֨וּמוּ֙ שָׂרֵ֣י מוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בָּלָ֑ק וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֵ֥ן בִּלְעָ֖ם הֲלֹ֥ךְ עִמָּֽנוּ:
15So Balak continued to send dignitaries, more and higher in rank than these.   טווַיֹּ֥סֶף ע֖וֹד בָּלָ֑ק שְׁלֹ֣חַ שָׂרִ֔ים רַבִּ֥ים וְנִכְבָּדִ֖ים מֵאֵֽלֶּה:
16They came to Balaam and said to him, "So said Balak the son of Zippor, 'Please do not hesitate to come to me.   טזוַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמְרוּ ל֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ בָּלָ֣ק בֶּן־צִפּ֔וֹר אַל־נָ֥א תִמָּנַ֖ע מֵֽהֲלֹ֥ךְ אֵלָֽי:
17For I will honor you greatly and do whatever you tell me to do. So please come and curse this people for me.'"   יזכִּֽי־כַבֵּ֤ד אֲכַבֶּדְךָ֙ מְאֹ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־תֹּאמַ֥ר אֵלַ֖י אֶֽעֱשֶׂ֑ה וּלְכָה־נָּא֙ קָֽבָה־לִּ֔י אֵ֖ת הָעָ֥ם הַזֶּֽה:
For I will honor you greatly: I will give you more than you have ever received in the past. — [Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]   כי כבד אכבדך מאד: יותר ממה שהיית נוטל לשעבר אני נותן לך:
18Balaam answered and said to Balak's servants, "Even if Balak gives me a house full of silver and gold, I cannot do anything small or great that would transgress the word of the Lord, my God.   יחוַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם־יִתֶּן־לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַֽעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֨י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔י לַֽעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה:
a house full of silver and gold: This shows us that he was greedy and coveted other people’s money. He said, “He ought to give me all his silver and gold, since he has to hire many armies, and even then, it is questionable whether he will be victorious or not, whereas I will certainly succeed.”- [Mid. Tanchuma Balak; Num. Rabbah 20:10]   מלא ביתו כסף וזהב: למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. אמר, ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו, שהרי צריך לשכור חיילות רבות, ספק נוצח ספק אינו נוצח, ואני ודאי נוצח:
I cannot… transgress: He unwillingly admitted that he was under the control of others. Here he prophesied that he could not annul the blessings with which the patriarchs had been blessed by the mouth of the Divine Presence. — [Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]   לא אוכל לעבור: על כרחו גלה שהוא ברשות אחרים, ונתנבא כאן שאינו יכול לבטל הברכות שנתברכו האבות מפי השכינה:
19Now, you too, please remain here overnight, and I will know what the Lord will continue to speak with me."   יטוְעַתָּ֗ה שְׁב֨וּ נָ֥א בָזֶ֛ה גַּם־אַתֶּ֖ם הַלָּ֑יְלָה וְאֵ֣דְעָ֔ה מַה־יֹּסֵ֥ף יְהֹוָ֖ה דַּבֵּ֥ר עִמִּֽי:
you too: His mouth tripped him up [into telling them the truth]: You too, will end up leaving disappointed like the first group. — [Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]   גם אתם: פיו הכשילו, גם אתם סופכם לילך בפחי נפש כראשונים:
what [the Lord] will continue: He will not change His mind from a blessing to a curse, but if only He does not continue to bless [them]! Here he prophesied that He [God] would add to their blessings through him. — [See Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]   מה יסף: לא ישנה דבריו מברכה לקללה הלואי שלא יוסיף לברך, כאן נתנבא שעתיד להוסיף להם ברכות על ידו:
20God came to Balaam at night and said to him, "If these men have come to call for you, arise and go with them, but the word I speak to you-that you shall do."   כוַיָּבֹ֨א אֱלֹהִ֥ים | אֶל־בִּלְעָם֘ לַ֒יְלָה֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אִם־לִקְרֹ֤א לְךָ֙ בָּ֣אוּ הָֽאֲנָשִׁ֔ים ק֖וּם לֵ֣ךְ אִתָּ֑ם וְאַ֗ךְ אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֥וֹ תַֽעֲשֶֽׂה:
If these men have come to call for you: If the calling is for you, and you expect payment for it, arise and go with them.   אם לקרא לך: אם הקריאה שלך וסבור אתה ליטול עליה שכר, קום לך אתם:
but: In spite of yourself, “the word I speak to you-that you shall do.” Nevertheless, “Balaam went.” He said, "Perhaps I can persuade Him and He will consent [to my cursing them]."   ואך: על כרחך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, ואעפ"כ וילך בלעם, אמר שמא אפתנו ויתרצה:
21In the morning Balaam arose, saddled his she-donkey and went with the Moabite dignitaries.   כאוַיָּ֤קָם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיַּֽחֲב֖שׁ אֶת־אֲתֹנ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ עִם־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב:
saddled his she-donkey: From here [we learn] that hate causes a disregard for the standard [of dignified conduct], for he saddled it himself. The Holy One, blessed is He, said, “Wicked one, their father Abraham has already preceded you, as it says, 'Abraham arose in the morning and saddled his donkey’” (Gen. 22:3). - [Mid. Tanchuma Balak 8, Num. Rabbah 20:12]   ויחבש את אתנו: מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה, שחבש הוא בעצמו. אמר הקב"ה רשע כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו:
with the Moabite dignitaries: His intent was the same as theirs. — [Mid. Tanchuma Balak 8, Num. Rabbah 20:12]   עם שרי מואב: לבו כלבם שוה:
22God's wrath flared because he was going, and an angel of the Lord stationed himself on the road to thwart him, and he was riding on his she-donkey, and his two servants were with him.   כבוַיִּֽחַר־אַ֣ף אֱלֹהִים֘ כִּֽי־הוֹלֵ֣ךְ הוּא֒ וַיִּתְיַצֵּ֞ב מַלְאַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה בַּדֶּ֖רֶךְ לְשָׂטָ֣ן ל֑וֹ וְהוּא֙ רֹכֵ֣ב עַל־אֲתֹנ֔וֹ וּשְׁנֵ֥י נְעָרָ֖יו עִמּֽוֹ:
because he was going: He saw that this was considered evil by the Omnipresent, yet he longed to go.   כי הולך הוא: ראה שהדבר רע בעיני המקום ונתאוה לילך:
to thwart him: It was an angel of mercy [as the Name vuvh denotes the attribute of mercy], and he wanted to prevent him from sinning, for should he sin, he would perish. — [Mid. Tanchuma Balak 8, Num. Rabbah 20:13]   לשטן לו: מלאך של רחמים היה והיה רוצה למנעו מלחטוא, שלא יחטא ויאבד:
and his two servants were with him: From here we learn that a distinguished person who embarks on a journey should take two people with him to attend him, and then they can attend each other [so that when one is occupied, the other takes his place]. — [Mid. Tanchuma Balak 8, Num. Rabbah 20:13]   ושני נעריו עמו: מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יוליך עמו שני אנשים לשמשו וחוזרים ומשמשים זה את זה:
23The she-donkey saw the angel of the Lord stationed on the road with his sword drawn in his hand; so the she-donkey turned aside from the road and went into a field. Balaam beat the she-donkey to get it back onto the road.   כגוַתֵּ֣רֶא הָֽאָתוֹן֩ אֶת־מַלְאַ֨ךְ יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב בַּדֶּ֗רֶךְ וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ וַתֵּ֤ט הָֽאָתוֹן֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ וַתֵּ֖לֶךְ בַּשָּׂדֶ֑ה וַיַּ֤ךְ בִּלְעָם֙ אֶת־הָ֣אָת֔וֹן לְהַטֹּתָ֖הּ הַדָּֽרֶךְ:
The she-donkey saw: But he [Balaam] did not see, for God permitted a beast to perceive more than a man. Since he [man] possesses intelligence, he would become insane if he saw demons.   ותרא האתון: והוא לא ראה, שנתן הקב"ה רשות לבהמה לראות יותר מן האדם, שמתוך שיש בו דעת תטרף דעתו כשיראה מזיקין:
with his sword drawn in his hand: He said, “This wicked man has forsaken the tools of his own art, for the weapon of the heathen nations is the sword, and he is coming against them with [the power of] his mouth, which is their specialty. I too, will take hold of his (art) and accost him with his own art.” This indeed was his fate [as it says], “and Balaam the son of Beor they slew with the sword” (31:8). - [Mid. Tanchuma Balak 8, Num. Rabbah 20:13]   וחרבו שלופה בידו: אמר רשע זה הניח כלי אומנותו, שכלי זיינן של אומות העולם בחרב, והוא בא עליהם בפיו, שהוא אומנות שלהם, אף אני אתפוש את שלו ואבוא עליו באומנותו. וכן היה סופו (במדבר לא, ח) ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב:
24The angel of the Lord stood in a path of the vineyards, with a fence on this side and a fence on that side.   כדוַיַּֽעֲמֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה בְּמִשְׁע֖וֹל הַכְּרָמִ֑ים גָּדֵ֥ר מִזֶּ֖ה וְגָדֵ֥ר מִזֶּֽה:
in a path: Heb. בְּמִשְׁעוֹל, as the Targum [Onkelos] renders, בִּשְׁבִיל, in a path. Similarly, “if the dust of Samaria will suffice for the soles (לִשְׁעָלִים)” (I Kings 20:10) -the dust that sticks to the soles of the feet while walking. Similarly, “Who measured the waters with his step (בְּשָׁעֳלוֹ)?” (Isa. 40:12) -with his feet and with his step [as one measures by pacing].   במשעול: כתרגומו בשביל. וכן (מ"א כ, י) אם ישפוק עפר שומרון לשעלים. עפר הנדבק בכפות הרגלים בהלוכן, וכן (ישעיה מ, יב) מי מדד בשעלו מים, ברגליו ובהלוכו:
with a fence on either side: Heb. גָּדֵר. Unless specified otherwise, גָּדֵר refers to one made of stone.   גדר מזה וגדר מזה: סתם גדר של אבנים הוא:
25The she-donkey saw the angel of the Lord, and she was pressed against the wall. She pressed Balaam's leg against the wall, and he beat her again.   כהוַתֵּ֨רֶא הָֽאָת֜וֹן אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗ה וַתִּלָּחֵץ֙ אֶל־הַקִּ֔יר וַתִּלְחַ֛ץ אֶת־רֶ֥גֶל בִּלְעָ֖ם אֶל־הַקִּ֑יר וַיֹּ֖סֶף לְהַכֹּתָֽהּ:
She was pressed: וַתִּלָּחֵץ. [The ‘ niphal’ form denotes] she herself.   ותלחץ: היא עצמה:
She pressed: וַתִּלְחַץ. [The ‘kal’ form denotes that she pressed] something else, namely, Balaam’s leg.   ותלחץ: את אחרים את רגל בלעם:
26The angel of the Lord continued going ahead, and he stood in a narrow place, where there was no room to turn right or left.   כווַיּ֥וֹסֶף מַלְאַךְ־יְהֹוָ֖ה עֲב֑וֹר וַיַּֽעֲמֹד֙ בְּמָק֣וֹם צָ֔ר אֲשֶׁ֛ר אֵֽין־דֶּ֥רֶךְ לִנְט֖וֹת יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול:
The angel of the Lord continued going ahead: He continued further ahead of him, [that is,] to be before him in another spot, as in, “he [Jacob] went ahead (עָבַר) of them” (Gen. 33:3). The Midrash Aggadah in Tanchuma (8) [asks]: What made him stop in three places? For he [the angel] showed him [Balaam] symbols alluding to the patriarchs.   ויוסף מלאך ה' עבור: לעבור עוד לפניו להלוך להיות לפניו במקום אחר, כמו (בראשית לג, ג) והוא עבר לפניהם. ומדרש אגדה יש בתנחומא מה ראה לעמוד בשלשה מקומות, סימני אבות הראהו:
27The she-donkey saw the angel of the Lord, and it crouched down under Balaam. Balaam's anger flared, and he beat the she-donkey with a stick.   כזוַתֵּ֤רֶא הָֽאָתוֹן֙ אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה וַתִּרְבַּ֖ץ תַּ֣חַת בִּלְעָ֑ם וַיִּֽחַר־אַ֣ף בִּלְעָ֔ם וַיַּ֥ךְ אֶת־הָֽאָת֖וֹן בַּמַּקֵּֽל:
28The Lord opened the mouth of the she-donkey, and she said to Balaam, "What have I done to you that you have struck me these three times?"   כחוַיִּפְתַּ֥ח יְהֹוָ֖ה אֶת־פִּ֣י הָֽאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶה־עָשִׂ֣יתִי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתָ֔נִי זֶ֖ה שָׁל֥שׁ רְגָלִֽים:
these three times: He hinted to him, You seek to uproot a nation which celebrates three festivals (שָׁלשׁ רְגָלִים) in a year?- [Mid. Tanchuma Balak 9, Num. Rabbah 20:14]   זה שלש רגלים: רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה:
29Balaam said to the she-donkey, "For you have humiliated me; if I had a sword in my hand, I would kill you right now."   כטוַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ לָֽאָת֔וֹן כִּ֥י הִתְעַלַּ֖לְתְּ בִּ֑י ל֤וּ יֶשׁ־חֶ֨רֶב֙ בְּיָדִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה הֲרַגְתִּֽיךְ:
you have humiliated: Heb. הִתְעַלַּלְתָּ. As the Targum [Onkelos] renders it, a term denoting shame and disgrace.   התעללת: כתרגומו לשון גנאי ובזיון:
If I had a sword in my hand: This matter made him greatly contemptible in the eyes of the dignitaries. This man was going to kill an entire nation with his mouth, yet for this she-donkey he needed weapons!- [Mid. Tanchuma Balak 9, Num. Rabbah 20:14]   לו יש חרב בידי: גנות גדולה היה לו דבר זה בעיני השרים, זה הולך להרוג אומה שלמה בפיו, ולאתון זו צריך לכלי זיין:
30The she-donkey said to Balaam, "Am I not your she-donkey on which you have ridden since you first started until now? Have I been accustomed to do this to you?" He said, "No."   לוַתֹּ֨אמֶר הָֽאָת֜וֹן אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלוֹא֩ אָֽנֹכִ֨י אֲתֹֽנְךָ֜ אֲשֶׁר־רָכַ֣בְתָּ עָלַ֗י מֵעֽוֹדְךָ֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַֽהַסְכֵּ֣ן הִסְכַּ֔נְתִּי לַֽעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ כֹּ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לֹֽא:
Have I become accustomed: Heb. הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי. As the Targum [Onkelos] renders [lit., have I learned to do this?]. Similarly, “Does man learn (יִסְכָּן) for God?” (Job 22:2). Our Rabbis, however, expounded this verse in the Talmud: They [the Moabite dignitaries] said to him, “Why aren’t you riding on a horse?” He [Balaam] said to them, “I sent it out to pasture.” [Immediately, the she-donkey retorted, “Am I not your she-donkey?” He said to her, “Just for bearing burdens.” She retorted, “on which you have ridden.” He said to her, “Only on occasion.” She retorted, “since you first started until now, and not only that but I provide you with riding by day, and with intimacy at night, (interpreting Heb. הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי as ”I heated you up,") as is stated in Tractate Avodah Zarah [4b].   ההסכן הסכנתי: כתרגומו, וכן (איוב כב, ב) הלאל יסכן גבר. ורבותינו דרשו מקרא זה בגמרא אמרו ליה, מאי טעמא לא רכבת אסוסיא. אמר להון ברטיבא שדאי ליה וכו', כדאיתא במסכת עבודה זרה (ד ב):
31The Lord opened Balaam's eyes, and he saw the angel of the Lord standing in the road, with a sword drawn in his hand. He bowed and prostrated himself on his face.   לאוַיְגַ֣ל יְהֹוָה֘ אֶת־עֵינֵ֣י בִלְעָם֒ וַיַּ֞רְא אֶת־מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙ נִצָּ֣ב בַּדֶּ֔רֶךְ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלֻפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיִּקֹּ֥ד וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לְאַפָּֽיו:
32The angel of the Lord said to him, "Why have you beaten your she-donkey these three times? Behold, I have came out to thwart you, for the one embarking on the journey has hastened against me.   לבוַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה עַל־מָ֗ה הִכִּ֨יתָ֙ אֶת־אֲתֹ֣נְךָ֔ זֶ֖ה שָׁל֣וֹשׁ רְגָלִ֑ים הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ יָצָ֣אתִי לְשָׂטָ֔ן כִּֽי־יָרַ֥ט הַדֶּ֖רֶךְ לְנֶגְדִּֽי:
for the traveler has hastened against me: Heb. יָרַט. Our Rabbis, the Sages of the Mishnah, expounded this word (יָרַט) as an acronym [of the words] יָרְאָה רָאֲתָה נָטְתָה, “She feared, she saw, she turned aside” (Shab. 125a), because the course you took is contrary to me, that is to say, you [made this journey] to make me vengeful and provoke me. According to the literal meaning [it means חָרֵד], “because the journey was hurried against me.” The term יָרַט is cognate with רָטַט, rapid movement, [meaning,] for I saw that the one embarking on the journey [Balaam] has hastened and hurried on his way, in order to anger me and provoke me. The verse is elliptical [as it should read בַּעַל הַדֶּרֶך‏ֶ, the one embarking on the journey]. Similar is וַתְּכַל דָּוִד “David longed” (II Sam. 13:39), which means וַתְּכַל נֶפֶשׁ דָּוִד, “David’s soul longed,” [as is apparent from the feminine prefix of the verb וַתְּכַל. Another interpretation: [The term] יָרַט denotes desire. Similar is, “through the wicked He placates me (יִרְטֵנִי)” (Job 16:11); He appeases me and comforts me through the wicked, who do nothing but provoke me. [Hence, the verse is rendered: the one who embarked on the journey desired to provoke me.] - [Machbereth Menachem p. 163]   כי ירט הדרך לנגדי: רבותינו חכמי המשנה דרשוהו (שבת קה א) נוטריקון יראה ראתה, נטתה, בשביל שהדרך לנגדי, כלומר לקנאתי ולהקניטני. ולפי משמעו כי חרד הדרך לנגדי לשון רטט, כי ראיתי בעל הדרך שחרד ומיהר הדרך שהוא לכעסי ולהמראתי. ומקרא קצר הוא, כמו (ש"ב יג, לט) ותכל דוד. לישנא אחרינא ירט לשון רצון, וכן (איוב טז, יא) ועל ידי רשעים ירטני, מפייס ומנחם אותי על ידי רשעים, שאינן אלא מקניטים:
33When the she-donkey saw me, it turned aside these three times. Had she not turned aside before me, now also I would also have killed you and spared her [the she-donkey]."   לגוַתִּרְאַ֨נִי֙ הָֽאָת֔וֹן וַתֵּ֣ט לְפָנַ֔י זֶ֖ה שָׁל֣שׁ רְגָלִ֑ים אוּלַי֙ נָֽטְתָ֣ה מִפָּנַ֔י כִּ֥י עַתָּ֛ה גַּם־אֹֽתְכָ֥ה הָרַ֖גְתִּי וְאוֹתָ֥הּ הֶֽחֱיֵֽיתִי:
Had she not turned: Heb. אוּלַי, like לוּלֵא ‘if not.’ Sometimes אוּלַי is used in the sense of לוּלֵא.   אולי נטתה: כמו לולא, פעמים שאולי משמש בלשון לולא:
I would also have killed you: Heb. גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי, I would have killed you also. This is a transposed verse, like הָרַגְתִּי אֹת‏ ְגַּם, I would also have killed you, meaning to say: Not only would the delay have befallen you through me but even [your] death.   גם אתכה הרגתי: הרי זה מקרא מסורס, והוא כמו גם הרגתי אותך, כלומר לא העכבה בלבד קראתך על ידי, כי גם ההריגה:
and spared her: But now, since she spoke and rebuked you, and you could not withstand her rebuke, as it is written, “He said, No,” therefore, I have killed her, so that [people] should not say, “This is the one that silenced Balaam with her rebuke, and he could not respond,” for the Omnipresent shows regard for human dignity. Similarly, “you shall kill the woman and the animal [through which the sin was committed]” (Lev. 20:16), and, “you shall kill the animal” (ibid. 20:15) - [Mid. Tanchuma Balak 9, Num. Rabbah 20:14]   ואותה החייתי: ועתה מפני שדברה והוכיחתך ולא יכולת לעמוד בתוכחתה, כמו שכתוב (פסוק ל) ויאמר לא. על כן הרגתיה, שלא יאמרו זו היא שסלקה את בלעם בתוכחתה ולא יכול להשיב, שחס המקום על כבוד הבריות, וכן (ויקרא כ, טו - טז) ואת הבהמה תהרוגו, וכן (שם) והרגת את האשה ואת הבהמה:
34Balaam said to the angel of the Lord, "I have sinned, for I did not know that you were standing on the road before me. Now, if it displeases you, I will return."   לדוַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙ חָטָ֔אתִי כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י אַתָּ֛ה נִצָּ֥ב לִקְרָאתִ֖י בַּדָּ֑רֶךְ וְעַתָּ֛ה אִם־רַ֥ע בְּעֵינֶ֖יךָ אָשׁ֥וּבָה לִּֽי:
for I did not know: This too is a [mark of] disgrace for him, but he was forced to concede, for [earlier] he had boasted that he was aware of the thoughts of the Most High, but now his mouth professed, “I did not know.” - [Mid. Tanchuma Balak 9]   כי לא ידעתי: גם זה גנותו, ועל כרחו הודה, שהוא היה משתבח שיודע דעת עליון, ופיו העיד לא ידעתי:
if it displeases you, I will return: This reply was a challenge against the Omnipresent. He [Balaam] said to him, “He [God] Himself commanded me to go, yet you, an angel, annul His words. This is His custom: He says one thing and angel retracts it. He said to Abraham, ”Take now your son“ (Gen. 22:2), and through an angel He annulled His words. I, too; if it displeases you, I will have to return.”- [Mid. Tanchuma Balak 10, Num. Rabbah 20:15]   אם רע בעיניך אשובה לי: להתריס נגד המקום היא תשובה זו. אמר לו הוא בעצמו צוני ללכת, ואתה מלאך מבטל את דבריו, למוד הוא בכך, שאומר דבר ומלאך מחזירו, אמר לאברהם (בראשית כב, ב) קח נא את בנך וגו', וע"י מלאך בטל את דברו, אף אני אם רע בעיניך צריך אני לשוב:
35The angel of the Lord said to Balaam, "Go with these men, but the word I will speak to you-that you shall speak." So Balaam went with Balak's dignitaries.   להוַיֹּ֩אמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהֹוָ֜ה אֶל־בִּלְעָ֗ם לֵ֚ךְ עִם־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְאֶ֗פֶס אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֣וֹ תְדַבֵּ֑ר וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־שָׂרֵ֥י בָלָֽק:
Go with these men: A man is led along the path he wishes to follow. — [Mak. 10b] (   לך עם האנשים: בדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכין אותו. לך עם האנשים, כי חלקך עמהם וסופך להאבד מן העולם:
Go with the men: For your portion is with them, and you are destined to perish from the world. — [Mak. 10b])   ואפס: על כרחך את הדבר אשר אדבר וגו':
but: Against your will, “the word I will speak [to you-that you shall speak.”   עם שרי בלק: שמח לקללם כמותם:
with Balak’s dignitaries: He was glad to curse them as much as they were. — [Mid. Tanchuma Balak 10, Num. Rabbah 20:15]  
36Balak heard that Balaam was coming; so he went out toward him to the city of Moab which is on the border of Arnon-at the extreme edge of the border.   לווַיִּשְׁמַ֥ע בָּלָ֖ק כִּ֣י בָ֣א בִלְעָ֑ם וַיֵּצֵ֨א לִקְרָאת֜וֹ אֶל־עִ֣יר מוֹאָ֗ב אֲשֶׁר֙ עַל־גְּב֣וּל אַרְנֹ֔ן אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֥ה הַגְּבֽוּל:
Balak heard: He sent messengers ahead to inform him. — [Mid. Tanchuma Balak 10, Num. Rabbah 20:16]   וישמע בלק: שלח שלוחים לבשרו:
to the city of Moab: Its capital, its most important city, as if to say, “Look what these [people] are trying to uproot!” - [Mid. Tanchuma Balak 10, Num. Rabbah 15]   אל עיר מואב: אל מטרפולין שלו, עיר החשובה שלו, לומר ראה מה אלו מבקשים לעקור:
37Balak said to Balaam, "Did I not send to you to call for you? Why did you not come to me? Am I indeed incapable of honoring you?"   לזוַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלֹא֩ שָׁלֹ֨חַ שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֨יךָ֙ לִקְרֹא־לָ֔ךְ לָ֥מָּה לֹֽא־הָלַ֖כְתָּ אֵלָ֑י הַֽאֻמְנָ֔ם לֹ֥א אוּכַ֖ל כַּבְּדֶֽךָ:
Am I indeed incapable of honoring you?: He prophesied that in the end he would leave him in disgrace. — [Mid. Tanchuma Balak 10, Num. Rabbah 20:16]   האמנם לא אוכל כבדך: נתנבא שסופו לצאת מעמו בקלון:
38Balaam said to Balak, "Behold I have come to you, do I have any power to say anything? The word God puts into my mouth-that I will speak."   לחוַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־בָּלָ֗ק הִֽנֵּה־בָ֨אתִי֙ אֵלֶ֔יךָ עַתָּ֕ה הֲיָכֹ֥ל אוּכַ֖ל דַּבֵּ֣ר מְא֑וּמָה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֧ים אֱלֹהִ֛ים בְּפִ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר:

Sixth Portion

Numbers Chapter 22

39Balaam went with Balak, and they arrived at Kiryath Huzoth [a city of streets].   לט וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־בָּלָ֑ק וַיָּבֹ֖אוּ קִרְיַ֥ת חֻצֽוֹת:
Kiryath Huzoth: A city full of markets, with men, women and children in its streets, as if to say, see, and have pity, so that all these people are not annihilated. — [Mid. Tanchuma Balak 11, Num. Rabbah 20:17]   קרית חצות: עיר מלאה שווקים אנשים ונשים וטף בחוצותיה, לומר ראה ורחם שלא יעקרו אלו:
40Balak slaughtered cattle and sheep and sent [some] to Balaam and to the dignitaries with him.   מוַיִּזְבַּ֥ח בָּלָ֖ק בָּקָ֣ר וָצֹ֑אן וַיְשַׁלַּ֣ח לְבִלְעָ֔ם וְלַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ:
cattle and sheep: A small number, only one bull and one sheep. — [Mid. Tanchuma Balak 11, Num. Rabbah 20:17]   בקר וצאן: דבר מועט, בקר אחד וצאן אחד בלבד:
41And in the morning Balak took Balaam and led him up to Bamoth Baal, and from there he saw part of the people.   מאוַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּקַּ֤ח בָּלָק֙ אֶת־בִּלְעָ֔ם וַיַּֽעֲלֵ֖הוּ בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל וַיַּ֥רְא מִשָּׁ֖ם קְצֵ֥ה הָעָֽם:
Bamoth Baal: As the Targum [Onkelos] understands it: “to the heights of his deity,” [Baal being] the name of a deity.   במות בעל: כתרגומו לרמת דחלתיה, שם עבודה זרה:

Numbers Chapter 23

1Balaam said to Balak, "Build me seven altars here, and prepare for me seven bulls and seven rams."   אוַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים:
2Balak did as Balaam had requested, and Balak and Balaam offered up a bull and a ram on [each] altar.   בוַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ:
3Balaam said to Balak, "Stand beside your burnt offering, and I will go. Perhaps the Lord will happen to appear to me, and He will show me something that I can tell you," and he went alone.   גוַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֘ עַל־עֹֽלָתֶ֒ךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֶ֤ה יְהֹוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה־יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי:
Perhaps the Lord will happen to appear to me: He is not accustomed to speak to me by day.   אולי יקרה ה' לקראתי: אינו רגיל לדבר עמי ביום:
and he went alone: Heb. שֶׁפִי, as the Targum [Onkelos] renders: “alone.” The term denotes ease and quietness, that he was accompanied by nothing but silence.   וילך שפי: כתרגומו יחידי, לשון שופי ושקט, שאין עמו אלא שתיקה:
4God chanced upon Balaam, and he said to Him, "I have set up the seven altars, and I have offered up a bull and a ram on [each] altar."   דוַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת־שִׁבְעַ֤ת הַמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ:
[God] chanced upon: Heb. וַיִּקָּר, an expression denoting [a] casual [meeting or occurrence], and it denotes something shameful, an expression [used for] the uncleanness caused by seminal emission קֶרִי, as if to say, [God appeared to him] with reluctance and with contempt. He would never have appeared to him by day, but He wanted to show His love for Israel. — [Gen. Rabbah 52:5]   ויקר: לשון עראי, לשון גנאי, לשון טומאת קרי, כלומר בקושי ובבזיון, ולא היה נגלה עליו ביום אלא בשביל להראות חבתן של ישראל:
the seven altars: “I prepared seven altars” is not written here, but “ the seven altars.” He said to Him, “Their patriarchs built seven altars before You, and I have prepared [seven] corresponding to them all.” Abraham built four-“There he built an altar to the Lord Who appeared to him” (Gen. 12:7); “Abraham moved from there to the mountain… [and built an altar there]” (ibid. 8); “Abraham pitched his tent [and built an altar there]” (ibid. 13:18), and one on Mount Moriah (ibid. 22:9). Isaac built one-“He built an altar there” (ibid. 26:25), and Jacob built two-one in Shechem (ibid. 33:20) and one in Beth El (ibid. 35:7). - [See Mid. Tanchuma Balak 11, Tzav 1, Num. Rabbah 20:18]   את שבעת המזבחת: שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן, אלא את שבעת המזבחות, אמר לפניו אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות, ואני ערכתי כנגד כולן. אברהם בנה ארבעה (בראשית יב, ז) ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו, (שם יב, ח) ויעתק משם ההרה וגו', (שם יג, יח) ויאהל אברהם וגו' ואחד בהר המוריה. ויצחק בנה אחד (שם כו, כה) ויבן שם מזבח וגו'. ויעקב בנה שתים; אחד בשכם ואחד בבית אל:
and I offered up a bull and a ram on [each] altar: whereas Abraham offered up only a ram. - [See Mid. Tanchuma Balak 11, Tzav 1, Num. Rabbah 20:18]   ואעל פר ואיל במזבח: ואברהם לא העלה אלא איל אחד:
5The Lord placed something into Balaam's mouth, and He said, "Return to Balak and say as follows."   הוַיָּ֧שֶׂם יְהֹוָ֛ה דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר:
6When he returned, Balak was standing next to his burnt offering, he and all the Moabite dignitaries.   ווַיָּ֣שָׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל־עֹֽלָת֑וֹ ה֖וּא וְכָל־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב:
7He took up his parable and said, "Balak the king of Moab has brought me from Aram, from the mountains of the east [saying], 'Come, curse Jacob for me and come invoke wrath against Israel.'   זוַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָ֠ם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַֽרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹֽעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל:
Come, curse Jacob for me and come invoke wrath against Israel: He told him to curse them with [their] two names, for perhaps one of them was not [their] distinctive [one].   ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל: בשני שמותיהם אמר לו לקללם, שמא אחד מהם אינו מובהק:
8How can I curse whom God has not cursed, and how can I invoke wrath if the Lord has not been angered?   חמָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהֹוָֽה:
How can I curse whom God has not cursed: Even when they deserved to be cursed, they were not cursed, [namely,] when their father [Jacob] recalled their iniquity, [by saying,] “for in their wrath they killed a man” (Gen. 49:6), he cursed only their wrath, as it says, “Cursed be their wrath” (ibid. 7). When their father [Jacob] came in deceit to his father [Isaac], he deserved to be cursed. But what does it say there? “He, too, shall be blessed” (ibid. 27:33). Regarding those who blessed, it says, “These shall stand to bless the people” (Deut. 27:12). However, regarding those who cursed, it does not say, “These shall stand to curse the people” but, “These shall stand for the curse” (ibid. 13), for He [God] did not want to mention the word ‘curse’ in reference to them [the people]. — [Mid. Tanchuma Balak 12, Num. Rabbah 20:19]   מה אקב לא קבה אל: כשהיו ראוים להתקלל לא נתקללו, כשהזכיר אביהם את עונם, כי באפם הרגו איש. לא קלל אלא אפם, שנאמר (בראשית מט, ז) ארור אפם. כשנכנס אביהם במרמה אצל אביו היה ראוי להתקלל, מה נאמר שם (שם כז, לג) גם ברוך יהיה. במברכים נאמר (דברים כז, יב) אלה יעמדו לברך את העם. במקללים לא נאמר ואלה יעמדו לקלל את העם, אלא על הקללה, לא רצה להזכיר עליהם שם קללה:
If the Lord has not been angered: I myself am powerless, except that I can determine the precise moment when God becomes angry, and He has not become angry all these days since I have come to you. This is the meaning of the statement, “O my people, remember now what he [Balak king of Moab] planned… and what Balaam… answered him… may you recognize the righteous deeds of the Lord” (Mic. 6:5). - [Ber. 7a, Sanh.. 105b, A.Z. 4b]   לא זעם ה': אני אין כחי אלא שאני יודע לכוין השעה שהקב"ה כועס בה, והוא לא כעס כל הימים הללו שבאתי אליך, וזהו שנאמר (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ וגו' ומה ענה אותו בלעם וגו' למען דעת צדקות ה':
9For from their beginning, I see them as mountain peaks, and I behold them as hills; it is a nation that will dwell alone, and will not be reckoned among the nations.   טכִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב:
For from its beginning, I see them as mountain peaks: I look at their origins and the beginning of their roots, and I see them established and powerful, like these mountains and hills, because of their patriarchs and matriarchs. — [Mid. Tanchuma Balak 12, Num. Rabbah 20:19]   כי מראש צרים אראנו: אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות:
It is a nation that will dwell alone: This is [the legacy] their forefathers gained for them-to dwell alone, as the Targum [Onkelos] renders it [it is a nation that is alone destined to inherit the world].   הן עם לבדד ישכון: הוא אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד, כתרגומו:
and will not be reckoned among the nations: As Targum [Onkelos] paraphrases, they will not perish along with the other nations, for it says, “for I shall make an end of all the nations…” (Jer. 30:11); they will not be reckoned with the rest. Another interpretation: When they rejoice, no other nation rejoices with them, as it says, “God alone will guide them [to future happiness]” (Deut. 32:12). And when the nations prosper, they will receive a share with each one of them, but it will not be deducted from their account, and this is the meaning of, “and will not reckoned among the nations.” - [Mid. Tanchuma Balak 12, Num. Rabbah 20:19]   ובגוים לא יתחשב: כתרגומו, לא יהיו נעשין כלה עם שאר האומות, שנאמר (ירמיה ל, יא) כי אעשה כלה בכל הגוים וגו' אינן נמנין עם השאר. דבר אחר כשהן שמחין אין אומה שמחה עמהם, שנאמר (דברים לב, יב) ה' בדד ינחנו. וכשהאומות בטובה, הם אוכלין עם כל אחד ואחד ואין עולה להם מן החשבון, וזהו, ובגוים לא יתחשב:
10Who counted the dust of Jacob or the number of a fourth of [or, of the seed of] Israel? May my soul die the death of the upright and let my end be like his."   ימִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַֽעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַֽחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ:
Who can count the dust of Jacob: As the Targum [Onkelos] renders, “the children of the house of Jacob, [concerning whom it was stated, 'they shall be as many as the dust of the earth, or one] of the four camps” - [referring to] the four divisions. Another interpretation: The dust of Jacob-The number of mitzvoth they fulfill with dust are innumerable: “You shall not plow with an ox and a donkey [together]” (Deut. 22:10); “You shall not sow your field with a mixture of seeds” (Lev. 19:19), the ashes of the red cow (19:19), the dust used for a woman suspected of infidelity, and others similar to these. — [Mid. Tanchuma Balak 12, Num. Rabbah 20:19]   מי מנה עפר יעקב וגו': כתרגומו, דעדקיא דבית יעקב וכו' מארבע משרייתא, מארבע דגלים. דבר אחר עפר יעקב אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר (דברים כב, י) לא תחרוש בשור ובחמור, (ויקרא יט, יט) לא תזרע כלאים, אפר פרה, ועפר סוטה וכיוצא בהם:
or the number of the seed of: [The word רֹבַע denotes] their copulations; the seed which issues from sexual intercourse. — [Mid. Tanchuma Balak 12, Num. Rabbah 20:19]   ומספר את רבע ישראל: רביעותיהן, זרע היוצא מן התשמיש שלהם:
May my soul die the death of the upright: Among them.   תמת נפשי מות ישרים: שבהם:
11Balak said to Balaam, "What have you done to me? I took you to curse my enemies, but you have blessed them!"   יאוַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ:
12He answered, saying, "What the Lord puts into my mouth that I must take care to say."   יבוַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְהֹוָה֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר:
13Balak said to him, "Come with me to another place from where you will see them; however, you will see only a part of them, not all of them and curse them for me from there.   יגוַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו בָּלָ֗ק לְךָ־נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקָבְנוֹ־לִ֖י מִשָּֽׁם:
curse them for me: Heb. וְקָבְנוֹ לִי. This term is in the imperative: Curse them for me!   וקבנו לי: לשון צווי, קללהו לי:
14He took him to the field of the lookouts, to the peak of the mountain, and he built seven altars and offered up a bull and a ram on [each] altar.   ידוַיִּקָּחֵ֨הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֨בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ:
the field of the lookouts: There was a high spot from where a lookout stands on guard in case an army approaches the city.   שדה צופים: מקום גבוה היה ששם הצופה עומד לשמור אם יבא חיל על העיר:
to the peak of the mountain: Balaam was not as great a diviner as Balak. Balak foresaw that a breach was destined to break into Israel from there, and indeed, Moses died there. He thought that the curse could take effect upon them there, and [he thought,] “This is the breach that I see.” - [Mid. Tanchuma Balak 13, Num. Rabbah 20:19]   ראש הפסגה: בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם ששם מת משה. כסבור ששם תחול עליהם הקללה, וזו היא הפרצה שאני רואה:
15He said to Balak, "Stand here next to your burnt offering and I will be chanced on here.   טווַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־בָּלָ֔ק הִתְיַצֵּ֥ב כֹּ֖ה עַל־עֹֽלָתֶ֑ךָ וְאָֽנֹכִ֖י אִקָּ֥רֶה כֹּֽה:
I will be chanced on here: By the Holy One, blessed is He.   אקרה כה: מאת הקב"ה:
I will be chanced on: Heb. אקָּרֶה in the passive form.   אקרה: לשון אתפעל:
16The Lord chanced upon Balaam and placed something into his mouth. He said, "Return to Balak and so you shall speak."   טזוַיִּקָּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר:
and placed something into his mouth: What is meant by this placing? What would Scripture had lacked had it [simply] said, “Return to Balak and so shall you speak”? However, when he [Balaam] heard that he was not permitted to curse, he said, “Why should I return to Balak to upset him?” So the Holy One, blessed is He, put a bridle and a bit into his mouth, [so to speak,] as a man goads his beast with a bit to lead it wherever he wants. He [God] said to him, You shall return to Balak against your will. — [Mid. Tanchuma Balak 13, Num. Rabbah 20:20]   וישם דבר בפיו: ומה היא השימה הזאת, ומה חסר המקרא באמרו שוב אל בלק וכה תדבר, אלא כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל, אמר מה אני חוזר אצל בלק לצערו. ונתן לו הקב"ה רסן וחכה בפיו כאדם הפוקס בהמה בחכה להוליכה אל אשר ירצה. אמר לו על כרחך תשוב אל בלק:
17When he came to him, he was standing next to his burnt offering, and the Moabite dignitaries were with him, and Balak said to him, "What did the Lord speak?"   יזוַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וְהִנּ֤וֹ נִצָּב֙ עַל־עֹ֣לָת֔וֹ וְשָׂרֵ֥י מוֹאָ֖ב אִתּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָֽה:
and the Moabite dignitaries were with him: Above (verse 6) it says, “all the Moabite dignitaries.” However, since they saw that there was no hope, some of them left, and only some of them remained. — [Mid. Tanchuma Balak 13, Num. Rabbah 20:20]   ושרי מואב אתו: ולמעלה הוא אומר וכל שרי מואב, כיון שראו שאין בו תקוה הלכו להם מקצתם, ולא נשארו אלא מקצתם:
What did the Lord speak?: This is an expression denoting derision, as if to say, You are not your own master. — [Mid. Tanchuma Balak 13, Num. Rabbah 20:20]   מה דבר ה': לשון צחוק הוא זה, כלומר אינך ברשותך:
18He took up his parable and said, "Arise, Balak, and hear; listen closely to me, son of Zippor.   יחוַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשֲׁמָ֔ע הַֽאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר:
Arise, Balak: Since he saw that he was mocking him, he intended to taunt him, “Stand on your feet; you have no right to sit, for I have been sent to you as an emissary of the Omnipresent!” - [Mid. Tanchuma Balak 13, Num. Rabbah 20:20]   קום בלק: כיון שראהו מצחק בו, נתכוון לצערו עמוד על רגליך, אינך רשאי לישב ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום:
son of Zippor: Heb. בְּנו ֹצִפֹּר. This [use of the ‘vav’ as a suffix to denote the construct form] is biblical style, as in, “beasts (חַיְתוֹ) of the forest” (Ps. 104:20); “beasts (וְחַיְתוֹ) of the earth” (Gen. 1:24); “to a spring (לְמַעְיְנוֹ) of water” (Ps. 114:8).   בנו צפר: לשון מקרא הוא זה, כמו (תהלים קד, כ) חיתו יער, (בראשית א, כד) וחיתו ארץ, (תהלים קיד, ח) למעינו מים:
19God is not a man that He should lie, nor is He a mortal that He should relent. Would He say and not do, speak and not fulfill?   יטלֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַֽעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה:
God is not a man that He should lie: He has already promised them to bring them to and give them possession of the land of the seven nations, and you expect to kill them in the desert?- [See Mid. Tanchuma Mass’ei 7, Num. Rabbah 23:8]   לא איש אל וגו': כבר נשבע להם להביאם ולהורישם ארץ שבעה אומות, ואתה סבור להמיתם במדבר:
Would He say…: Heb. הַהוּא. This is in the form of a question. And the Targum [Onkelos] renders, “who later relent.” They reconsider and change their minds.   ההוא אמר וגו': בלשון תימה, ותרגומו תייבין ומתמלכין, חוזרים ונמלכין לחזור בהם:
20I have received [an instruction] to bless, and He has blessed, and I cannot retract it.   כהִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה:
I have received [instruction] to bless: You ask me, What did God speak? [My answer is] I received from Him [instruction] to bless them.   הנה ברך לקחתי: אתה שואלני מה דבר ה', קבלתי ממנו לברך אותם:
and He has blessed, and I cannot retract it: He has blessed them, and I will not retract His blessing.   וברך ולא אשיבנה: הוא ברך אותם ואני לא אשיב את ברכתו:
and He has blessed: Heb. וּבֵרךְ‏, like ‏ֵוּבֵרךְ‏. This is the rule of the letter ‘reish’ as in אוֹיֵב חֵרֵף (Ps. 74:18), like חִרֵף and similarly, וּבֹצֵע בֵּרךְ‏ (ibid. 10:3)-one who praises and blesses the thief, saying, “Do not be afraid because you will not be punished; you will be all right,” angers the Holy One, blessed is He. But one cannot say that ‏ֵוּבֵרךְ‏ is a noun, for if so, it would be punctuated with a short ‘pathach’ [’segol’] and the accent would be on the first syllable וּבֵרךְ‏. However, since it is a verb in the active form, it is punctuated with a short ‘kamatz’ [’tzeireh’], and the accent is on the last syllable.   וברך: כמו וברך וכן הוא גזרת רי"ש, כמו (תהלים עד יח) אויב חרף, כמו חרף, וכן (שם י ג) ובוצע ברך, המהלל ומברך את הגוזל ואומר, אל תירא כי לא תענש, שלום יהיה לך, מרגיז הוא לקב"ה. ואין לומר ברך שם דבר, שאם כן היה נקוד בפתח קטן וטעמו למעלה, אבל לפי שהוא לשון פעל הוא נקוד קמץ, וטעמו למטה:
21He does not look at evil in Jacob, and has seen no perversity in Israel; the Lord, his God, is with him, and he has the King's friendship.   כאלֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֨וֶן֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב וְלֹֽא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ:
He does not look at evil in Jacob: According to the Targum [Onkelos it means: I have looked. There are no idol worshippers in Jacob]. Another interpretation: Its literal meaning can be expounded beautifully. The Holy One, blessed is He, does not look at evil in Jacob. When they transgress His word, He does not deal punctiliously with them to scrutinize their wicked deeds and their iniquity in violation of His law. — [Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20]   לא הביט און ביעקב וגו': כתרגומו. דבר אחר אחרי פשוטו הוא נדרש מדרש נאה. לא הביט הקב"ה און שביעקב, כשהן עוברין על דבריו אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוניות שלהם ובעמלן שהן עוברין על דתו:
perversity: Heb. עָמָל connotes transgression, as in “conceives mischief (עָמָל)” (Ps. 7:15) [and as in] “For You look at mischief (עָמָל) and provocation” (ibid. 10:14), since a transgression is distressing for the Omnipresent [and עָמָל primarily means hardship and toil].   עמל: לשון עבירה, כמו והרה עמל (תהלים ז טו), כי אתה עמל וכעס תביט (שם י יד) לפי שהעבירה היא עמל לפני המקום:
the Lord, his God, is with him: Even if they anger Him and rebel against Him, He does not move from their midst.   ה' אלהיו עמו: אפילו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן:
and he has the King’s friendship: וּתְרוּעַת, an expression denoting love and friendship, as in, “the friend of (רֵעֶה) David” (II Sam. 15:37), and in “and has given her to his companion (לְמֵרֵעֵהוּ)” (Jud. 15:6). Similarly, Onkelos renders, “the Presence of their King is among them.”   ותרועת מלך בו: לשון חבה ורעות כמו רעה דוד (שמואל ב' טו לז) אוהב דוד, ויתנה למרעהו (שופטים טו, ו) וכן תרגם אונקלוס ושכינת מלכהון ביניהון:
22God has brought them out of Egypt with the strength of His loftiness.   כבאֵ֖ל מֽוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתֽוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ:
God has brought them out of Egypt: You said, “Behold the people coming out of Egypt” (22:11). They did not come out by themselves, but God brought them out. — [Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20]   אל מוציאם ממצרים: אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים, לא יצא מעצמו אלא הא-להים הוציאם:
with the strength of His loftiness: Heb. כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם, in accordance with the power of His loftiness (רוּם) and height. Similarly, “and… abundant silver (תּוֹעָפוֹת)” (Job 22:25); they are terms denoting strength. I maintain that it תּוֹעֲפוֹת is a term cognate with [a similar word in the phrase] “and let the birds fly (יְעוֹפֵף)” (Gen. 1:20) [which denotes] something flying to lofty heights, expressing great power. Thus, כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם means flying high. Another interpretation: כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם means the power of 're’emim’ and our Rabbis say (Git. 68b) that this refers to demons.   כתועפות ראם לו: כתוקף רום וגובה שלו, וכן וכסף תועפות (איוב כב כה), לשון מעוז המה, ואומר אני שהוא לשון ועוף יעופף (בראשית א כ), המעופף ברום וגובה ותוקף רב הוא זה ותועפות ראם עפיפות גובה. דבר אחר תועפות ראם תוקף ראמים, ואמרו רבותינו אלו השדים:
23For there is no divination in Jacob and no soothsaying in Israel. In time it will be said to Jacob and Israel, 'What has God wrought?'   כגכִּ֤י לֹא־נַ֨חַשׁ֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵֽאָמֵ֤ר לְיַֽעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּעַ֖ל אֵֽל:
For there is no divination in Jacob: They are worthy of blessing since there are no diviners or soothsayers among them.   כי לא נחש ביעקב: כי ראוים הם לברכה שאין בהם מנחשים וקוסמים:
In time it will be said to Jacob and Israel: There will come another time like this, when the love [God has] for them will be revealed to all, for they will be seated before Him and learn Torah from His mouth. Their place will be further in [closer to the Divine Presence] than the ministering angels. They will ask them, “What has God wrought?” This is the meaning of what is stated, “your eyes shall behold your Teacher” (Isa. 30:20). Another interpretation: [The phrase] יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב is not in the future tense [“it shall be said to Jacob”] but in the present tense. [Thus, the meaning is:] They have no need for a diviner or sorcerer, for any time it is necessary to tell Jacob and Israel what God has wrought and what decrees He enacted on high, they do not need diviners or soothsayers, but the decrees of the Omnipresent are transmitted to them through their prophets, or the Urim and Tummim inform them [Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20]. Onkelos, however, does not render [it in] this manner.[Onkelos renders: For the diviners do not wish that good should be bestowed upon Jacob, nor do soothsayers desire the greatness of Israel. At this time, it will be told to Jacob what God has wrought.]   כעת יאמר ליעקב וגו': עוד עתיד להיות עת כעת הזאת אשר תגלה חבתן לעין כל שהן יושבין לפניו ולמדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת, והם ישאלו להם מה פעל אל, וזהו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל כ). דבר אחר יאמר ליעקב אינו לשון עתיד, אלא לשון הוה, אינן צריכין למנחש וקוסם כי בכל עת שצריך להאמר ליעקב ולישראל מה פעל הקב"ה ומה גזרותיו במרום, אינן מנחשים וקוסמים אלא נאמר להם על פי נביאיהם מה היא גזרת המקום, או אורים ותומים מגידים להם, ואונקלוס לא תרגם כן:
24Behold, a people that rises like a lioness (See Malbim) and raises itself like a lion. It does not lie down until it eats its prey and drinks the blood of the slain."   כדהֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַֽאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה:
Behold, a people that rises like a lioness: When they awaken from their sleep in the morning they show the vigor of a lioness and a lion in grasping mitzvoth, to don a ‘tallith ’ [prayer shawl], recite the shema and put on ‘tefillin’ [phylacteries]. — [Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20]   הן עם כלביא יקום וגו': כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין:
It does not lie down: [I.e., a Jew does not lie down] on his bed at night until he consumes and destroys any harmful thing that comes to tear him. How so? He recites the shema on his bed and entrusts his spirit to the hand of the Omnipresent. Should an army or a troop come to harm them, the Holy One, blessed is He, protects them, fights their battles and strikes them [their attackers] down dead.[Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20] Another interpretation: “Behold a people that rises like a lioness…” as the Targum [Onkelos] renders [it: namely, It will not settle in its land until it destroys (the enemy) and takes possession of the land of the nations].   לא ישכב: בלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד, קורא את שמע על מטתו ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגייס להזיקם, הקב"ה שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים. דבר אחר הן עם כלביא יקום וגו'. כתרגומו:
and drinks the blood of the slain: He prophesied that Moses would not die until he would strike down the Midianite kings dead, and he [Balaam] would be slain with them, as it says, “Balaam the son of Beor the soothsayer did the children of Israel slay with the sword with those that were slain by them” (Josh. 13:22). - [Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20]   ודם חללים ישתה: נתנבא שאין משה מת עד שיפיל מלכי מדין חללים ויהרג הוא עמהם, שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם (יהושע יג כב):
25Balak said to Balaam, "You shall neither curse them nor shall you bless them."   כהוַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם גַּם־קֹ֖ב לֹ֣א תִקֳּבֶ֑נּוּ גַּם־בָּרֵ֖ךְ לֹ֥א תְבָֽרֲכֶֽנּוּ:
You shall neither curse them nor shall you bless them: The first גַּם [literally, also, in the clause, “You shall neither…”] adds something to the second גַּם [in the clause “nor shall you curse”] and the second גַּם adds something to the first גַּם [as if he said, Neither bless them nor curse them; neither curse them nor bless them]. Similarly, “It shall be neither mine (גַּם לִי) nor yours (גַּם לָךְ‏ְ)” (I Kings 3:26) and similarly, “both the youth (גַּם בָּחוּר) and the maiden (גַּם בְּתוּלָה)” (Deut. 32:25).   גם קב לא תקבנו: גם ראשון מוסיף על גם השני, וגם השני על גם ראשון, וכן גם לי גם לך לא יהיה (מלכים א' ג כו), וכן גם בחור גם בתולה (דברים לב כה):
26Balaam answered and said to Balak, "Have I not spoken to you, saying, 'Everything the Lord speaks that I shall do."   כווַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה:

Seventh Portion

Numbers Chapter 23

27Balak said to Balaam, "Come now, I will take you to a different place. Perhaps it will please God, and you will curse them for me from there.   כז וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם:
so that you will curse them for me: Heb. וְקַבֹּתוֹ. This is not in the imperative like “curse them” (וְקָבְנוֹ, in verse 13), but the future tense: it will please God and you will curse them for me from there, maldiras in old French, you will curse.   וקבותו לי: אין זה לשון צווי, כמו וקבנו, אלא לשון עתיד, אולי יישר בעיניו ותקבנו לי משם, מלדי"רש מי"י בלע"ז (תקלל אותו):
28So Balak took Balaam to the peak of Peor, overlooking the wastelands.   כחוַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן:
to the peak of Peor: Balak was a great soothsayer, and he foresaw that they were destined to be smitten through Peor, but he did not know in what way. He said, “Perhaps the curse will take effect on them from there.” It is much the same with all the stargazers; they see things, but they do not know what they are seeing. — [Mid. Aggadah]   ראש הפעור: קוסם היה בלק וראה שהן עתידין ללקות על ידי פעור ולא היה יודע במה, אמר שמא הקללה תחול עליהם משם, וכן כל החוזים בכוכבים רואים ואינם יודעים מה רואים:
29Balaam said to Balak, "Build me seven altars here and prepare for me seven bulls and seven rams.   כטוַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽם:
30Balak did as Balaam told him, and offered up a bull and a ram on [each] altar.   לוַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ:

Numbers Chapter 24

1Balaam saw that it pleased the Lord to bless Israel; so he did not go in search of omens as he had done time and time again, but turned his face toward the desert.   אוַיַּ֣רְא בִּלְעָ֗ם כִּ֣י ט֞וֹב בְּעֵינֵ֤י יְהֹוָה֙ לְבָרֵ֣ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹֽא־הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם־בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו:
Balaam saw that it pleased: He said, “I no longer have to test the Holy One, blessed is He, for He will not want to curse them.”   וירא בלעם כי טוב וגו': אמר איני צריך לבדוק בהקב"ה כי לא יחפוץ לקללם:
so he did not go… as he had done time and time again: As he had done twice - [Mid. Aggadah]   ולא הלך כפעם בפעם: כאשר עשה שתי פעמים:
in search of omens: To divine that perhaps God would chance to meet him as he wished. He said, “Whether He wishes to curse them or not, I will mention their sins so that on the mention of their sins the curse can take effect.” - [Mid. Aggadah]   לקראת נחשים: לנחש אולי יקרה ה' לקראתו כרצונו, אמר רוצה ואינו רוצה לקללם, אזכיר עונותיהם והקללה על הזכרת העבירה תחול:
but turned his face toward the desert: As the Targum paraphrases [“He directed his face toward the desert, where the Israelites had made the golden calf,” or “He directed his face toward the golden calf, which the Israelites had made in the desert.” See Ramban, Midrash Aggadah, Mechokekei Yehudah (Minchath Yehudah, fn. 1)].   וישת אל המדבר פניו: כתרגומו:
2Balaam raised his eyes and saw Israel dwelling according to its tribes, and the spirit of God rested upon him.   בוַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים:
Balaam raised his eyes: He sought to cast an evil eye upon them, so here you have his three attributes: an evil eye, a haughty spirit, and greed mentioned above (22:13, 18). - [Avoth 5:19, Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]   וישא בלעם את עיניו: בקש להכניס בהם עין רעה, והרי יש לך שלש מדותיו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה האמורים למעלה:
dwelling according to its tribes: He saw each tribe dwelling by itself, not intermingling [with other tribes], and he saw that the openings of their tents did not face each other, so that they should not peer into each other’s tents. — [B.B. 60a, Mid. Aggadah]   שוכן לשבטיו: ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חבירו:
and the spirit of God rested upon him: It entered his mind not to curse them.   ותהי עליו רוח א-להים: עלה בלבו שלא יקללם:
3He took up his parable and said, "The word of Balaam the son of Beor and the word of the man with an open eye.   גוַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן:
the son of Beor: Heb. בְּנוֹ בְעֹר, lit., his son was Beor. [However, the word בְּנוֹ is used here] as in “to a spring לְמַעְיְנוֹ of water” (Ps. 114:8) [see Rashi 23:18]. The Midrash Aggadah expounds: Both were greater than their fathers; Balak, his son was Zippor, for his [Balak’s] father was his son, as it were, with regard to royalty. And Balaam was greater than his father in prophecy; he was a maneh [a coin equaling one hundred zuz] the son of a peras [a coin equaling fifty zuz, half the value of a maneh]. — [Mid. Tanchuma Balak 13, Sanh. 105a]   בנו בעור: כמו למעינו מים (תהלים קיד ח). ומדרש אגדה שניהם היו גדולים מאבותיהם, בלק בנו צפור, אביו בנו הוא במלכות, ובלעם גדול מאביו בנביאות, מנה בן פרס היה:
with an open eye: Heb. שְׁתֻם הָעָיִן. His eye had been gouged out and its socket appeared open. This term שְׁתֻם is mishnaic; “enough time to bore a hole (יִשְׁתֹּם) [in a cask], seal it, and dry it” (A.Z. 69a). Our Rabbis said, Because he said, “the number of the seed of Israel” (23:10), implying that the Holy One, blessed is He, sits and counts the seed that issues from the Israelite sexual unions, waiting for the drop from which a righteous man will be born, he thought, “The One Who is holy, and Whose ministers are holy should direct His attention to matters such as these?” On account of this, Balaam’s eye was blinded (Mid. Aggadah). Some say that the phrase means “of the open eye,” [meaning of clear sight], as Onkelos renders. As for its saying, “with an open eye” rather than “with open eyes,” this teaches us that he was blind in one eye. — [Sanh. 105a]   שתם העין: עינו נקורה ומוצאת לחוץ וחור שלה נראה פתוח, ולשון משנה הוא כדי שישתום ויסתום ויגוב (ע"ז סט א). ורבותינו אמרו לפי שאמר ומספר את רובע ישראל, שהקב"ה יושב ומונה רביעיותיהן של ישראל מתי תבא טפה שנולד הצדיק ממנה, אמר בלבו מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדברים הללו, ועל דבר זה נסמת עינו של בלעם. ויש מפרשים שתום העין פתוח העין, כמו שתרגם אונקלוס, ועל שאמר שתום העין, ולא אמר שתום העינים, למדנו שסומא באחת מעיניו היה:
4The word of the one who hears God's sayings, who sees the vision of the Almighty, fallen yet with open eyes.   דנְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַֽחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם:
fallen yet with open eyes: The plain meaning is as understood by the Targum [Onkelos], that He appeared to him only at night, while he was lying down. The Midrashic explanation is that when He appeared to him, he had no strength to stand on his feet, so he fell on his face, for since he was uncircumcised, it was a disgrace to appear before Him while he was standing upright in His presence. — [Mid. Aggadah]   נופל וגלוי עינים: פשוטו כתרגומו, שאין נראה עליו אלא בלילה כשהוא שוכב. ומדרשו כשהיה נגלה עליו לא היה בו כח לעמוד על רגליו ונופל על פניו, לפי שהיה ערל ומאוס להיות נגלה עליו בקומה זקופה לפניו:
5How goodly are your tents, O Jacob, your dwelling places, O Israel!   המַה־טֹּ֥בוּ אֹֽהָלֶ֖יךָ יַֽעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל:
How goodly are your tents: For he saw that the entrances were not facing each other. — [B.B. 60a]   מה טובו אהליך: על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה:
your dwelling places: Your encampments, as the Targum [Onkelos] renders. Another explanation: “How goodly are your tents”-How goodly are the tent of Shiloh and the eternal Temple when they are inhabited, for offerings are brought up in them to atone for you."   משכנותיך: חניותיך, כתרגומו. דבר אחר מה טובו אהליך. מה טובו אהל שילה ובית עולמים בישובן שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליהם:
your dwelling places: Heb. מִשְׁכְּנֹתֶי, even when they are desolate, for they are held as a pledge (מַשְׁכּוֹן) for you, and their desolate state atones for your souls, as it says, “The Lord has spent His fury” (Lam. 4:11). How did He spend it? “He has kindled a fire in Zion” (ibid.) - [See Mid. Tanchuma Pekudei 4]   משכנותיך: אף כשהן חרבין, לפי שהן משכון עליכם, וחורבנן כפרה על הנפשות, שנאמר כלה ה' את חמתו (איכה ד יא), ובמה כלה, ויצת אש בציון:
6They extend like streams, like gardens by the river, like aloes which the Lord planted, like cedars by the water.   וכִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּֽאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהֹוָ֔ה כַּֽאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם:
They extend like streams: They extend and are drawn out for a distance. Our Rabbis said: From this wicked man’s blessings we can determine how he intended to curse them when he decided to turn his face toward the desert. For when the Omnipresent reversed [the words of] his mouth, he blessed them in a way corresponding to the curses he intended to say…, as is stated in [the chapter of] Cheilek (Sanh. 105b).   כנחלים נטיו: שנארכו ונמשכו לנטות למרחוק, אמרו רבותינו מברכותיו של אותו רשע אנו למדים מה היה בלבו לקללם כשאמר (פסוק א) וישת אל המדבר פניו, וכשהפך המקום את פיו ברכם מעין אותן קללות שבקש לומר כו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קה א):
like aloes: Heb. כַּאִהָלִים, as the Targum [Onkelos] renders, [aromatic plants], as in the expression as, “myrrh and aloes (וַאֲהָלוּת)” (Song 4:14).   כאהלים: כתרגומו, לשון מור ואהלות (תהלים מה ט):
which the Lord planted: in the Garden of Eden. Another interpretation: Like the firmament which is stretched out like a tent (אֹהֶל) as it says, “and he spread them out like a tent (כָּאֹהֶל) to dwell in” (Is. 40:22) (Targum Jonathan and Yerushalmi). (This interpretation is incorrect because, if so, it would have been vowelized כְּאֹהָלִים, with a cholam. - This is obviously a copyist’s comment, because Rashi proceeds to defend this interpretation. Editor’s note)   נטע ה': בגן עדן. לשון אחר כאהלים נטע ה', כשמים המתוחין כאהל:
which the Lord planted: We find the expression ‘planting’ in relation to tents, as it says, “And he will pitch (וַיִטַּע) his palatial tents” (Dan. 11:45).   נטע ה': לשון נטיעה מצינו באהלים, שנאמר ויטע אהלי אפדנו (דניאל יא מה):
7Water will flow from his wells, and his seed shall have abundant water; his king shall be raised over Agag, and his kingship exalted.   זיִזַּל־מַ֨יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ:
from his wells: Heb. מִדָּלְיָו, from his wells; the meaning is as the Targum [Onkelos interprets it, namely, “the king anointed from his sons shall be great.”]   מדליו: מבארותיו. ופירושו כתרגומו:
and his seed shall have abundant water: This expression denotes prosperity, like seed [which flourishes when] planted close to water.   וזרעו במים רבים: לשון הצלחה הוא זה, כזרע הזרוע על פני המים:
His king shall be raised over Agag: Their first king [Saul] will capture Agag, king of Amalek. — [Mid. Aggadah]   וירם מאגג מלכו: מלך ראשון שלהם יכבוש את אגג מלך עמלק:
and his kingship exalted: [The kingship of Jacob] will become greater and greater, for following him [Saul] will come David and Solomon. — [Mid. Aggadah]   ותנשא מלכותו: של יעקב יותר ויותר, שיבא אחריו דוד ושלמה:
8God, Who has brought them out of Egypt with the strength of His loftiness He shall consume the nations which are his adversaries, bare their bones and dip His arrows [into their blood].   חאֵ֚ל מֽוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתֽוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹֽתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ:
God, Who has brought them out of Egypt: Who caused them all this greatness? God, Who brought them out of Egypt with His power and loftiness. He will consume the nations who are his adversaries.   אל מוציאו ממצרים: מי גורם להם הגדולה הזאת, אל המוציאם ממצרים, בתוקף ורום שלו יאכל את הגוים שהם צריו:
their bones: of these adversaries.   ועצמותיהם: של צרים:
bare: Heb. יְגָרֵם. Menachem (Machbereth p. 59) interprets this word as ‘breaking up.’ Similarly, “They [the wolves] did not gnaw the (גָרְמוּ) [bones] in the morning” (Zeph. 3:3), and similarly, “its shards you shall break (תְּגָרֵמִי)” (Ezek. 23:34). I, however, maintain that it means ‘bone,’ [and the meaning is:] He strips the surrounding flesh with his teeth and the marrow from within, leaving the bone in its bare state.   יגרם: מנחם פתר בו לשון שבירה, וכן לא גרמו לבקר (צפניה ג ג), וכן את חרשיה תגרמי (יחזקאל כג לד), ואני אומר לשון עצם הוא שמגרר הבשר בשניו מסביב והמוח שבפנים, ומעמיד העצם על ערמימותה:
and dip His arrows: חִצָּיו יִמְחָץ. Onkelos interprets it as referring to the half of the adversaries- [that is,] their part, as in, בַּעֲלֵי חִצִּים (Gen. 49:23) [which the Targum renders as] “those who should take half.” So [according to the Targum] the יִמְחָץ is [used here] as in the expression, “she split (וּמָחֲצָה) and struck through his temple” (Jud. 5:26), [hence, here it means,] they divided [among themselves] their [the adversaries’] land. It is also possible to interpret it in the literal sense, which is “arrows.” The arrows of the Holy One, blessed is He, will be dipped (יִמְחָץ) into the blood of the adversaries-He will dip and stain [the arrows] with blood, as in, “in order that your foot may wade (תִּמְחַץ) through blood” (Ps. 68: 24). This is not a departure from the general meaning of ‘wounding,’ as in, “I have wounded (מָחַצְתִּי)” (Deut. 32:39), for anything stained with blood appears as if it is wounded and stricken.   וחציו ימחץ: אונקלוס תרגם חציו של צרים, חלוקה שלהם כמו (בראשית מט כג) בעלי חצים, מרי פלוגתא, וכן ימחץ, לשון ומחצה וחלפה רקתו (שופטים ה כו), שיחצו את ארצם. ויש לפתור לשון חצים ממש, חציו של הקב"ה ימחץ בדמם של צרים, יטבול ויצטבע בדמם, כמו למען תמחץ רגלך בדם (תהלים סח כד) ואינו זז מלשון מכה, כמו מחצתי, שהצבוע בדם נראה כאילו מחוץ ונגוע:
9He crouches and lies like a lion and like a lioness; who will dare rouse him? Those who bless you shall be blessed, and those who curse you shall be cursed.   טכָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּֽאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָֽרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹֽרֲרֶ֖יךָ אָרֽוּר:
He crouches and lies like a lion: As the Targum [Onkelos] renders, they will settle in their land with might and power.   כרע שכב כארי: כתרגומו, יתישבו בארצם בכח וגבורה:
10Balak's anger flared against Balaam, and he clapped his hands. Balak said to Balaam, "I called you to curse my enemies, but you have blessed them these three times.   יוַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁל֥שׁ פְּעָמִֽים:
he clapped: He struck one [hand] against the other. — [Onkelos , Menachem, Mid. Aggadah]   ויספוק: הכה זו על זו:
11Now, hurry back to your place. I said I would honor you greatly, but the Lord has deprived you of honor."   יאוְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֨רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָֽעֲךָ֥ יְהֹוָ֖ה מִכָּבֽוֹד:
12Balaam said to Balak, "But I even told the messengers you sent to me, saying,   יבוַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל־מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר:
13'If Balak gives me his house full of silver and gold, I cannot transgress the word of the Lord to do either good or evil on my own; only what the Lord speaks can I speak.'   יגאִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֘ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַֽעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֔ה לַֽעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר:
transgress the word of the Lord: Here it does not say, “my God,” as its says the first time [22:18], because he realized that he was loathsome to the Holy One, blessed is He, and had been banished [by Him]. — [Mid. Aggadah]   לעבור את פי ה': כאן לא נאמר אלהי, כמו שנאמר בראשונה, לפי שידע שנבאש בהקב"ה ונטרד:
14And now, I am going to my people. Come, I will advise you...what this people will do to your people at the end of days."   ידוְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַֽחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים:
I am going to my people: “From now I am like the rest of my people,” for the Holy One, blessed is He, had departed from him.   הולך לעמי: מעתה הריני כשאר עמי, שנסתלק הקב"ה מעליו:
Come, I will advise you: what action you should take. What is that counsel? “The God of these [people] hates immorality [thus, entice them to sin with your women…] as it is related in [the chapter of] Cheilek (Sanh. 106a). The proof that Balaam offered this counsel to cause them to stumble through immorality is that it says, ”They were the ones who were involved with the children of Israel on Balaam’s advice" (31:16).   לכה איעצך: מה לך לעשות. ומה היא העצה, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא כו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קו א) תדע שבלעם השיא עצה זו להכשילם בזמה, שהרי נאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם (לקמן לא, טז):
what this people will do to your people: This is an elliptical verse, [and it means,] I will advise you how to make them stumble, and tell you how they will punish Moab at the end of days. “And crush the princes of Moab” (verse 17); the Targum [Onkelos] elaborates on the abbreviated Hebrew.   אשר יעשה העם הזה לעמך: מקרא קצר הוא זה, איעצך להכשילם, ואומר לך מה שהן עתידין להרע למואב באחרית הימים:
15He took up his parable and said, "The word of Balaam, son of Beor, the word of a man with an open eye.   טווַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן:
16The word of the one who hears God's sayings and perceives the thoughts of the Most High; who sees the vision of the Almighty, fallen yet with open eyes.   טזנְאֻ֗ם שֹׁמֵ֨עַ֙ אִמְרֵי־אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן מַֽחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם:
and perceives the thoughts of the Most High: to determine the precise moment that He becomes angry. - [Ber. 7a]   ויודע דעת עליון: לכוין השעה שכועס בה:
17I see it, but not now; I behold it, but not soon. A star has gone forth from Jacob, and a staff will arise from Israel which will crush the princes of Moab and uproot all the sons of Seth.   יזאֶרְאֶ֨נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִיַּֽעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֨בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּֽאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת:
I see it: I see that prominence and greatness of Jacob, but it is not at present, only at a later time.   אראנו: רואה אני שבחו של יעקב וגדולתן, אך לא עתה היא, אלא לאחר זמן:
A star has gone forth: As the Targum [Onkelos] renders, an expression similar to “He has bent (דָּר‏ַ) his bow” (Lam. 2:4), for a star shoots out like an arrow; in old French, destent, as if to say, his good fortune shall rise [prosper].   דרך כוכב: כתרגומו, לשון דרך קשתו (איכה ב ד), שהכוכב עובר כחץ, ובלע"ז דישטנ"ט (מזנק) כלומר יקום משל:
and a staff will arise: A king who rules dominantly.   וקם שבט: מלך רודה ומושל:
which will crush the princes of Moab: This refers to David, of whom it says, “he laid them on the ground and measured two cord-lengths to put to death…” (II Sam. 8:2). - [Mid. Aggadah]   ומחץ פאתי מואב: זה דוד, שנאמר בו השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית וגו' (שמואל ב' ח ב):
and uproot: Heb. וְקַרְקַר is a term denoting ‘digging’ as in, “I dug (קַרְתִּי)” (II Kings 19:24); “to the hole of the pit from which you were dug out (נֻקַּרְתֶּם)” (Is. 51:1); “may the ravens of the valley pick it out (יִקְּרוּהָ)” (Prov. 30:17); in French, forer.   וקרקר: לשון קורה כמו אני קרתי (מלכים ב' יט כד) מקבת בור נקרתם (ישעיה נא א) יקרוה עורבי נחל (משלי ל יז) פורי"יר בלע"ז (לנקב):
all the sons of Seth: All the nations, for they are all descended from Seth, the son of Adam [lit., the first man].   כל בני שת: כל האומות, שכלם יצאו מן שת בנו של אדם הראשון:
18Edom shall be possessed, and Seir shall become the possession of his enemies, and Israel shall triumph.   יחוְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹֽיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל:
and Seir shall become the possession of his enemies: For his enemy, Israel.   והיה ירשה שעיר אויביו: ישראל:
19A ruler shall come out of Jacob, and destroy the remnant of the city."   יטוְיֵ֖רְדְּ מִיַּֽעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר:
A ruler shall come out of Jacob: There will be another ruler from Jacob.   וירד מיעקב: ועוד יהיה מושל אחר מיעקב:
and destroy the remnant of the city: Of the most prominent [city] of Edom, that is, Rome. He says this regarding the King Messiah, of whom it says, “and may he reign from sea to sea,” (Ps. 72:8),“ and the house of Esau shall have no survivors” (Obad. 1:18). - [Mid. Aggadah]   והאביד שריד מעיר: מעיר החשובה של אדום והיא רומי, ועל מלך המשיח אומר כן, שנאמר בו וירד מים עד ים (תהלים עב ח) ולא יהיה שריד לבית עשו (עובדיה א, יח):
20When he saw Amalek, he took up his parable and said, "Amalek was the first of the nations, and his fate shall be everlasting destruction."   כוַיַּרְא֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַֽחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד:
He saw Amalek: He perceived the retribution destined to befall Amalek.   וירא את עמלק: נסתכל בפורענותו של עמלק:
Amalek was the first of the nations: He came before all of them to make war with Israel, and so Targum renders. And his fate shall be to perish by their hand, as it says, “You shall obliterate the remembrance of Amalek” (Deut. 25:19).   ראשית גוים עמלק: הוא קדם את כלם להלחם בישראל, וכך תרגם אונקלוס ואחריתו ליאבד בידם, שנאמר תמחה את זכר עמלק (דברים כה יט):
21When he saw the Kenite, he took up his parable and said, "How firm is your dwelling place, and your nest is set in a cliff.   כאוַיַּרְא֙ אֶת־הַקֵּינִ֔י וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר אֵיתָן֙ מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וְשִׂ֥ים בַּסֶּ֖לַע קִנֶּֽךָ:
He saw the Kenite and said: Since the Kenites were encamped near Amalek, as it is said, “Saul said to the Kenite…” (I Sam. 15:6), he mentions him after Amalek. He perceived the greatness of the sons of Jethro [known also as Keni], of whom it is said, “Tirathites (תִּרְעָתִים), Shimathites (שִׁמְעָתִים), Sochathites (סוֹכָתִים)” (I Chron. 2:55), [expounded on in Sifrei (Beha’alothecha 42) as follows: תִּרְעָתִים, so called because they heard the shofar blast (תְּרוּעָה) on Mount Sinai, because they would cry out (מַתְרִיעִים) and be answered, because they dwelled at the entrance to the gates (תַּרְעֵי) of Jerusalem; שִׁמְעָתִים, so called because they obeyed (שָׁמְעוּ) their father’s command (to abstain from drinking wine and to live in tents, as in Jer. 35:8, 9); סוֹכָתִים, so called because they did not anoint themselves (לֹא סָכוּ) with oil and because they dwelt in booths (סֻכּוֹת)].   וירא את הקיני: לפי שהיה קיני תקוע אצל עמלק, כענין שנאמר ויאמר שאול אל הקיני וגו' (שמואל א' טו, ו) הזכירו אחר עמלק, נסתכל בגדולתן של בני יתרו שנאמר בהם תרעתים שמעתים שוכתים (דברי הימים א' ב נה):
How firm is your dwelling place: [Balaam asks Jethro, who is Keni,] “I wonder how you merited this? Were you not with me in the counsel [we gave Pharaoh] ”Come, let us deal wisely with them"? (Exod. 1:10) Yet now you have settled yourself in the firmness and strength of Israel. — [Sanh. 106a]   איתן מושבך: תמה אני מהיכן זכית לכך הלא אתה עמי היית בעצת הבה נתחכמה לו (שמות א י), ועתה נתישבת באיתן ומעוז של ישראל:
22For if Kain is laid waste, how far will Assyria take you captive?"   כבכִּ֥י אִם־יִֽהְיֶ֖ה לְבָ֣עֵֽר קָ֑יִן עַד־מָ֖ה אַשּׁ֥וּר תִּשְׁבֶּֽךָּ:
For if Kain is laid waste: Fortunate are you that you are settled in this stronghold, for you will never be banished from the world. Even if you are destined to be exiled with the ten tribes, and be eliminated from the place where you had settled, what of it?   כי אם יהיה לבער קין וגו': אשריך שנתקעת לתוקף זה שאינך נטרד עוד מן העולם, כי אף אם אתה עתיד לגלות עם עשרת השבטים ותהיה לבער ממקום שנתישבת שם, מה בכך:
how far will Assyria take you captive?: How far will he exile you? Perhaps as far as Halah or Habor? That is not considered being banished from the world, but being moved from one place to another, and you shall return with the other exiles.   עד מה אשור תשבך: עד היכן הוא מגלה אותך, שמא לחלח וחבור, אין זה טרוד מן העולם, אלא טלטול ממקום למקום ותשוב עם שאר הגליות:
23He took up his parable and said, Alas! Who can survive these things from God?   כגוַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר א֕וֹי מִ֥י יִֽחְיֶ֖ה מִשֻּׂמ֥וֹ אֵֽל:
He took up his parable…: Since he mentioned the captivity by Assyria, he says-   וישא משלו וגו': כיון שהזכיר את שביית אשור אמר
Alas! Who can survive these things from God?: Who can save himself from the One who designates these things, so that the One who decrees [namely, God] should not put these things [into effect] against him? [And what are these terrible things?] That Sennacherib will arise and confuse all the nations, and furthermore, “ships will come from the Kittites”-the Kittites, who are the Romans, shall go forth in huge warships against Assyria.   אוי מי יחיה משומו אל : מי יכול להחיות את עצמו משומו את אלה שלא ישים עליו הגוזר את אלה, שיעמוד סנחריב ויבלבל את כל האומות, ועוד יבואו צים מיד כתים ויעברו כתיים שהן רומיים בבירניות גדולות על אשור:
24Ships will come from the Kittites and afflict Assyria and afflict those on the other side, but he too will perish forever."   כדוְצִים֙ מִיַּ֣ד כִּתִּ֔ים וְעִנּ֥וּ אַשּׁ֖וּר וְעִנּוּ־עֵ֑בֶר וְגַם־ה֖וּא עֲדֵ֥י אֹבֵֽד:
and afflict those on the other side: And they shall afflict those on the other side of the river [Euphrates].   וענו אשור וענו עבר: וענו אותם שבעבר הנהר:
but he too will perish forever: Similarly does Daniel explain [concerning the Roman empire], “until the beast was slain and its body destroyed” (Dan. 7:11).   וגם הוא עדי אובד: וכן פירש דניאל עד די קטילת חיותא והובד גשמה (דניאל ז יא):
ships: Heb. וְצִים, huge ships, as it is written,“ וְצִי אַדִּיר ” (Is. 33:21) which the Targum [Jonathan] renders as“a great ship.” - [Yoma 77b]   וצים: ספינות גדולות, כדכתיב וצי אדיר (ישעיה לג כא) תרגומו ובורני רבתא:
25Balaam arose, went, and returned home, and Balak went on his way.   כהוַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ:

Numbers Chapter 25

1Israel settled in Shittim, and the people began to commit harlotry with the daughters of the Moabites.   אוַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב:
in Shittim: That is its name. — [Sanh. 106a]   בשטים: כך שמה:
to commit harlotry with the daughters of Moab: As a result of Balaam’s advice, as is stated in [the chapter entitled] "Cheilek’ (Sanh. 106a).   לזנות אל בנות מואב: על ידי עצת בלעם כדאיתא בחלק:
2They invited the people to the sacrifices of their gods, and the people ate and prostrated themselves to their gods.   בוַתִּקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹֽהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּשְׁתַּֽחֲו֖וּ לֵאלֹֽהֵיהֶֽן:
and prostrated themselves to their gods: When his urge overcame him, and he said to her, “Submit to me,” she took out an image of Peor from her bosom and said to him, “Bow down before this.” - [Sifrei Balak 1]   וישתחוו לאלהיהן: כשתקף יצרו עליו ואומר לה השמעי לי, והיא מוציאה לו דמות פעור מחיקה ואומרת לו השתחוה לזה:
3Israel became attached to Baal Peor, and the anger of the Lord flared against Israel.   גוַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהֹוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל:
Peor: [פְּעוֹר was so named] because before it they bared פּוֹעֲרִין their anus before it and relieved themselves. This was the manner of its worship. - [Sifrei Balak 1]   פעור: על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי, וזו היא עבודתו:
and the anger of the Lord flared against Israel: He sent a plague upon them.   ויחר אף ה' בישראל: שלח בהם מגפה:
4The Lord said to Moses, "Take all the leaders of the people and hang them before the Lord, facing the sun, and then the flaring anger of the Lord will be removed from Israel.   דוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה קַ֚ח אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַֽיהֹוָ֖ה נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ וְיָשֹׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־יְהֹוָ֖ה מִיִּשְׂרָאֵֽל:
Take all the leaders of the people: to judge those who worshipped Peor. — [Sanh. 35a]   קח את כל ראשי העם: לשפוט את העובדים לפעור:
and hang them: The [idol] worshippers.   והוקע אותם: את העובדים:
and hang them: Heb. הוֹקַע. This refers to [death by] hanging, as we find with the sons of Saul [where a similar expression is used,] “and we shall hang them (הוֹקַעֲנוּם) for the Lord” (II Sam. 21:6), and there hanging is specifically mentioned. Idolatry is [punishable] by stoning, and all those stoned are also hanged [as is stated in Sanh. 45b according to Rabbi Eliezer].   והוקע: היא תליה, כמו שמצינו בבני שאול והוקענום לה' (שמואל ב' כא ו) ושם תליה מפורשת בעבודה זרה בסקילה, וכל הנסקלין נתלין:
facing the sun: for all to see. The Midrash Aggadah (Mid. Tanchuma Balak 19) says: The sun identified the sinners, for the cloud folded back from the area above him and the sun shone on him. —   נגד השמש: לעין כל. ומדרש אגדה השמש מודיע את החוטאים, הענן נקפל מכנגדו והחמה זורחת עליו:
5Moses said to the judges of Israel, "Each of you shall kill the men who became attached to Baal Peor.   הוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֔ה אֶל־שֹֽׁפְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר:
Each of you shall kill the men: Each one of the Israelite judges executed two, and there were eighty-eight thousand Israelite judges, as is stated in Sanhedrin [18a].   הרגו איש אנשיו: כל אחד ואחד מדייני ישראל היה הורג שנים, ודייני ישראל שמונה רבוא ושמונת אלפים, כדאיתא בסנהדרין (יח א):
6Then an Israelite man came and brought the Midianite woman to his brethren, before the eyes of Moses and before the eyes of the entire congregation of the children of Israel, while they were weeping at the entrance of the Tent of Meeting.   ווְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י משֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֣מָּה בֹכִ֔ים פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
Then an Israelite man came: The tribe of Simeon gathered around Zimri, who was their prince, and they said to him, “We have been sentenced to death, yet you sit there [and remain silent] etc.,” as it is related in [the chapter of] Elu hen hanisrafin’ (Sanh. 82a).   והנה איש מבני ישראל בא: נתקבצו שבטו של שמעון אצל זמרי שהיה נשיא שלהם, אמרו לו אנו נדונין במיתה ואתה יושב וכו', כדאיתא באלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פב א):
the Midianite woman: Cozbi the daughter of Zur (see verse 15).   את המדינית: כזבי בת צור:
before the eyes of Moses: They said to him, “Moses, is this one forbidden or is she permitted? If you say it is forbidden, who permitted for you the daughter of Jethro…?” as is stated there (Sanh. 82a).   לעיני משה: אמרו לו משה, זו אסורה או מותרת, אם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך וכו', כדאיתא התם:
while they were weeping: The law [that anyone cohabiting with a non-Jewish woman is to be executed by zealots] eluded him. [Therefore,] they all burst out weeping. At the incident of the golden calf Moses [successfully] confronted six hundred thousand as it says, “He ground it until it was powder…” (Exod. 32:20), yet here he appeared so helpless? However, [this happened] so that Phinehas should come and take what was due to him. — [Mid. Tanchuma Balak 20]   והמה בוכים: נתעלמה ממנו הלכה כל הבועל ארמית קנאים פוגעים בו געו כלם בבכיה. בעגל עמד משה כנגד ששים רבוא, שנאמר (שמות לב כ) ויטחן עד אשר דק וגו' וכאן רפו ידיו, אלא כדי שיבא פינחס ויטול את הראוי לו:
7Phinehas the son of Eleazar the son of Aaron the kohen saw this, arose from the congregation, and took a spear in his hand.   זוַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּן־אַֽהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֨קָם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ:
Phinehas…saw: He saw the deed and reminded himself of the law. He said to Moses, “I learned from you, ‘If someone cohabits with an Aramean [heathen] woman, zealots have a right to strike him [dead].’ ” He replied to him, “Let the one who reads the letter be the agent to carry it out.” Immediately,“he took a spear in his hand….” - [Sanh. 82a]   וירא פינחס: ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו למשה מקובלני ממך הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אמר לו קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא, מיד ויקח רומח בידו וגו':
8He went after the Israelite man into the chamber and drove [it through] both of them; the Israelite man, and the woman through her stomach, and the plague ceased from the children of Israel.   חוַיָּבֹ֠א אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָֽאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
into the chamber: Into the tent.   אל הקבה: אל האהל:
through her stomach: Heb. קֳבָתָהּ, as in, “the jaw and the maw (וְהַקֵּבָה)” (Deut. 18:3). He aimed for the male organ of Zimri and her female organs and everyone saw that he had not killed them for nothing. Many miracles happened to him…, as it is related there (Sanh. 82b).   אל קבתה: [אל הקיבה] כמו הלחיים והקיבה כיון בתוך זכרות של זמרי ונקבות שלה, וראו כלם שלא לחנם הרגם, והרבה נסים נעשו לו כו', כדאיתא התם (סנהדרין פב ב):
9Those that died in the plague numbered twenty four thousand.   טוַיִּֽהְי֕וּ הַמֵּתִ֖ים בַּמַּגֵּפָ֑ה אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף:

Maftir Portion

Numbers Chapter 25

7Phinehas the son of Eleazar the son of Aaron the kohen saw this, arose from the congregation, and took a spear in his hand.   זוַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּן־אַֽהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֨קָם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ:
Phinehas…saw: He saw the deed and reminded himself of the law. He said to Moses, “I learned from you, ‘If someone cohabits with an Aramean [heathen] woman, zealots have a right to strike him [dead].’ ” He replied to him, “Let the one who reads the letter be the agent to carry it out.” Immediately,“he took a spear in his hand….” - [Sanh. 82a]   וירא פינחס: ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו למשה מקובלני ממך הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אמר לו קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא, מיד ויקח רומח בידו וגו':
8He went after the Israelite man into the chamber and drove [it through] both of them; the Israelite man, and the woman through her stomach, and the plague ceased from the children of Israel.   חוַיָּבֹ֠א אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָֽאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
into the chamber: Into the tent.   אל הקבה: אל האהל:
through her stomach: Heb. קֳבָתָהּ, as in, “the jaw and the maw (וְהַקֵּבָה)” (Deut. 18:3). He aimed for the male organ of Zimri and her female organs and everyone saw that he had not killed them for nothing. Many miracles happened to him…, as it is related there (Sanh. 82b).   אל קבתה: [אל הקיבה] כמו הלחיים והקיבה כיון בתוך זכרות של זמרי ונקבות שלה, וראו כלם שלא לחנם הרגם, והרבה נסים נעשו לו כו', כדאיתא התם (סנהדרין פב ב):
9Those that died in the plague numbered twenty four thousand.   טוַיִּֽהְי֕וּ הַמֵּתִ֖ים בַּמַּגֵּפָ֑ה אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף:

Haftarah

Micah Chapter 5

6And the remnant of Jacob shall be in the midst of many peoples-like dew sent by the Lord, like torrents of rain upon vegatation that does not hope for any man and does not wait for the sons of men.   ווְהָיָ֣ה | שְׁאֵרִ֣ית יַֽעֲקֹ֗ב בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּטַל֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔ה כִּרְבִיבִ֖ים עֲלֵי־עֵ֑שֶׂב אֲשֶׁ֚ר לֹֽא־יְקַוֶּה֙ לְאִ֔ישׁ וְלֹ֥א יְיַחֵ֖ל לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
like dew sent by the Lord: which does not come to the world through man, and people do not ask for it, so Israel will not hope for the help of man, but for the Lord.  
7And the remnant of Jacob shall be among the nations, in the midst of many peoples-like a lion among the beasts of the forest, like a young lion among the flocks of sheep, which, if it passes through, treads down and tears in pieces, and no one [can] save anything.   זוְהָיָה֩ שְׁאֵרִ֨ית יַֽעֲקֹ֜ב בַּגּוֹיִ֗ם בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּאַרְיֵה֙ בְּבַֽהֲמ֣וֹת יַ֔עַר כִּכְפִ֖יר בְּעֶדְרֵי־צֹ֑אן אֲשֶׁ֧ר אִם עָבַ֛ר וְרָמַ֥ס וְטָרַ֖ף וְאֵ֥ין מַצִּֽיל:
like a lion among the beasts of the forest: So will their king rule over all.  
which treads down and tears in pieces: Heb. רָמַס. This is the lion’s treading down [an animal] when he [the lion] is hungry and eating it in its place. Tearing (טָרַף) is when he carries the prey to his den for his cubs and his lionesses.  
8Your hand shall be raised above your oppressors, and all your enemies shall be destroyed.   חתָּרֹ֥ם יָדְךָ֖ עַל־צָרֶ֑יךָ וְכָל־אֹֽיְבֶ֖יךָ יִכָּרֵֽתוּ:
9And it shall come to pass on that day, says the Lord, that I will cut your horses out of your midst, and I will destroy your chariots.   טוְהָיָ֚ה בַיּֽוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְהִכְרַתִּ֥י סוּסֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהַֽאֲבַדְתִּ֖י מַרְכְּבֹתֶֽיךָ:
that I will cut your horses: the Egyptian aid upon which you rely to supply you with horses.  
10And I will destroy the cities of your land, and I will break down all your fortresses.   יוְהִכְרַתִּ֖י עָרֵ֣י אַרְצֶ֑ךָ וְהָֽרַסְתִּ֖י כָּל־מִבְצָרֶֽיךָ:
And I will destroy your cities: And you will no longer need fortified cities.  
11And I will destroy sorcery from your hand, and you will have no soothsayers.   יאוְהִכְרַתִּ֥י כְשָׁפִ֖ים מִיָּדֶ֑ךָ וּֽמְעֽוֹנְנִ֖ים לֹ֥א יִֽהְיוּ־לָֽךְ:
12And I will destroy your graven images and your monuments from your midst, and you shall no longer prostrate yourself to your handiwork.   יבוְהִכְרַתִּ֧י פְסִילֶ֛יךָ וּמַצֵּֽבוֹתֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תִשְׁתַּֽחֲוֶ֥ה ע֖וֹד לְמַֽעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ:
13And I will uproot your asherim from your midst, and I will destroy your enemies.   יגוְנָֽתַשְׁתִּ֥י אֲשֵׁירֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהִשְׁמַדְתִּ֖י עָרֶֽיךָ:
and I will destroy your enemies: Heb. עָרֶיךָ. Jonathan renders: And I will destroy your enemies. Similarly, (Isa. 14:21) “And fill the surface of the earth with enemies (עָרִים) ,” and (I Sam. 28:16) “And has become your adversary (עָרֶךָ).”  
14And in anger and fury I will execute vengeance upon the nations who have paid no heed.   ידוְעָשִׂ֜יתִי בְּאַ֧ף וּבְחֵמָ֛ה נָקָ֖ם אֶת־הַגּוֹיִ֑ם אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א שָׁמֵֽעוּ:

Micah Chapter 6

1Hear now what the Lord says; Rise; contend with the mountains, and may the hills hear My voice.   אשִׁמְעוּ־נָ֕א אֵ֥ת אֲשֶֽׁר־יְהֹוָ֖ה אֹמֵ֑ר קוּם רִ֣יב אֶת־הֶֽהָרִ֔ים וְתִשְׁמַ֥עְנָה הַגְּבָע֖וֹת קוֹלֶֽךָ:
with the mountains: with the Patriarchs.  
the hills: the Matriarchs.  
2Hear ye, O mountains, the controversy of the Lord; and you mighty ones, the foundations of the earth; for the Lord has a controversy with His people, and with Israel He shall contend.   בשִׁמְע֚וּ הָרִים֙ אֶת־רִ֣יב יְהֹוָ֔ה וְהָאֵֽתָנִ֖ים מֹ֣סְדֵי אָ֑רֶץ כִּ֣י רִ֚יב לַֽיהֹוָה֙ עִם־עַמּ֔וֹ וְעִם־יִשְׂרָאֵ֖ל יִתְוַכָּֽח:
3O My people, what have I done, and how have I wearied you? Testify against Me.   געַמִּ֛י מֶֽה־עָשִׂ֥יתִי לְךָ֖ וּמָ֣ה הֶלְאֵתִ֑יךָ עֲנֵ֥ה בִֽי:
what have I done for you: Put your heart to recognizing what benefit I have done for you.  
and how have I wearied you: with My worship?  
Testify against Me:  
Missing:  
For I brought you up: Although I bestowed all this benefit upon you, I did not weary you with much worship or with large sacrifices.  
Moses, Aaron, and Miriam: Jonathan paraphrases: Moses to teach the transmission of the laws, Aaron to atone for the people, and Miriam to instruct the women.  
4For I brought you up out of the land of Egypt and redeemed you from the house of slavery, and I sent before you Moses, Aaron, and Miriam.   דכִּ֚י הֶעֱלִתִ֙יךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים פְּדִיתִ֑יךָ וָֽאֶשְׁלַ֣ח לְפָנֶ֔יךָ אֶת־מֹשֶׁ֖ה אַֽהֲרֹ֥ן וּמִרְיָֽם:
5My people, remember now what Balak king of Moab planned, and what Balaam the son of Beor answered him. From Shittim to Gilgal, may you recognize the righteous deeds of the Lord.   העַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֥עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהֹוָֽה:
and what Balaam the son of Beor answered him: (Num. 23:8) “How shall I be angry if God is not angry?” for I did not become angry all those days. [from Berachot 7a]  
from Shittim: where you sinned before Me. You should recognize My righteous deeds, for I did not withhold My kindness and My assistance from you until I brought you to Gilgal, and I conquered the land before you.  
6With what shall I come before the Lord, bow before the Most High God? Shall I come before Him with burnt offerings, with yearling calves?   ובַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְהֹוָ֔ה אִכַּ֖ף לֵֽאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַֽאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּֽעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה:
bow: I will be humbled.  
7Will the Lord be pleased with thousands of rams, with myriad streams of oil? Shall I give my firstborn for my transgression, the fruit of my body for the sin of my soul?   זהֲיִרְצֶ֚ה יְהֹוָה֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַֽאֶתֵּ֚ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי:
streams of oil: for meal offerings.  
Shall I give my firstborn?: as a sacrifice for my transgression.  
8He has told you, O man, what is good, and what the Lord demands of you; but to do justice, to love loving-kindness, and to walk discreetly with your God.   חהִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָה־יְהֹוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֚וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ:
He has told: The Holy One, blessed be He, has told you what is good for you to do.  
and to walk discreetly: Jonathan renders: Walk discreetly in the fear of your God. Another explanation: And walk discreetly. The standard of flesh and blood is not like the standard of the Holy One, blessed be He. The standard of flesh and blood is: If one man embarrasses his fellow and comes to placate him, the fellow says to him, “I will not accept your apology until so and so and so and so, before whom you disgraced me, come.” But the Holy One, blessed be He, desires only that the man’s return to Him be between the two of them. [from Pesikta d’Rav Kahana 163b]  
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
Select a portion: