ב"ה

Learning & Values Parshah (Weekly Torah) Bamidbar - Numbers Matot Texts & Summaries

Torah Reading for Matot

Show content in:

EnglishBothHebrew

First Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 30

2Moses spoke to the heads of the tribes of the Israelites, saying, “This is what God has commanded:		בוַיְדַבֵּ֤ר משֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהֹוָֽה:
רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת - The heads of the tribes. He honored the princes by teaching them first, and afterwards he taught all the Israelites. And how do we know that the same was true of all other communications? Because Scripture states: “Aaron and all the leaders of the community would approach him, and Moses would speak to them; after that, all the Israelites would draw near.” 1 Why, then, did Scripture see fit to say this specifically here? In order to teach us that annulling vows can be performed by an individual expert sage, but if no expert sage is available, three ordinary people can annul them. Or perhaps Moses indeed said this passage only to the princes? Because it says here זֶה הַדָּבָר, and it likewise says זֶה הַדָּבָר regarding animals slaughtered outside the Sanctuary, 2 we infer that just as there it was said to Aaron, his sons, and all the Israelites, as it says: “Speak to Aaron…,” so, too, this passage was addressed to them all.		רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת. חָלַק כָּבוֹד לַנְּשִׂיאִים לְלַמְּדָם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּמִנַּיִן שֶׁאַף שְׁאָר הַדִּבְּרוֹת כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות ל"ד) "וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, וְאַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וּמָה רָאָה לְאָמְרָהּ כָּאן? לִמֵּד שֶׁהֲפָרַת נְדָרִים בְּיָחִיד מֻמְחֶה, וְאִם אֵין יָחִיד מֻמְחֶה, מֵפֵר בִּשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת; אוֹ יָכוֹל שֶׁלֹּא אָמַר מֹשֶׁה פָרָשָׁה זוֹ אֶלָּא לַנְּשִׂיאִים בִּלְבַד? נֶאֱמַר כָּאן "זֶה הַדָּבָר" וְנֶאֱמַר בִּשְׁחוּטֵי חוּץ (ויקרא י"ז) "זֶה הַדָּבָר", מַה לְּהַלָּן נֶאֶמְרָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — שֶׁנֶּאֱמַר "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן" וְגוֹ' — אַף זוֹ נֶאֶמְרָה לְכֻלָּן (ספרי; נדרים ע"ח):
זֶה הַדָּבָר - This is what. Moses prophesied with the words כֹּה אָמַר ה׳ “This is what God has said…,” 3 and the prophets also prophesied with the words כֹּה אָמַר ה׳, but Moses additionally prophesied using the expression זֶה הַדָּבָר. Another explanation: זֶה הַדָּבָר is a limiting phrase, indicating that an expert sage is to use an expression of הַתָּרָה “releasing” when annulling vows, whereas a husband is to use an expression of הֲפָרָה “annulling” – i.e., similar terminology to that used by Scripture here – but if they used the opposite forms, the vow is neither released nor annulled.		זֶה הַדָּבָר. מֹשֶׁה נִתְנַבֵּא בְּ"כֹה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" (שמות י"א) וְהַנְּבִיאִים נִתְנַבְּאוּ בְּ"כֹה אָמַר ה'", מוּסָף עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה שֶׁנִּתְנַבֵּא בִּלְשׁוֹן "זֶה הַדָּבָר". דָּבָר אַחֵר — זה הדבר מִעוּט הוּא, לוֹמַר שֶׁהֶחָכָם בִּלְשׁוֹן הַתָּרָה, וּבַעַל בִּלְשׁוֹן הֲפָרָה, כִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב כָּאן, וְאִם חִלְּפוּ — אֵין מֻתָּר וְאֵין מוּפָר (ספרי; נדרים ע"ז):
3If a man makes a vow to God or makes an oath to prohibit himself, he must not profane his word; he must fulfill whatever he said.		גאִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהֹוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכָל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַֽעֲשֶֽׂה:
נֶדֶר - A vow - i.e., one who says, “I hereby take upon myself a vow – which will be as sacred to me as a sacrifice – not to eat or not to do a certain thing.” I might think that even if he makes an oath to eat flesh of a carcass, which is forbidden by the Torah, I apply to him the words: “he must fulfill whatever he said.” Scripture therefore states: “to prohibit himself” – i.e., one is allowed to forbid that which is permitted, but not to permit that which is forbidden.		נֶדֶר. הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי קוֹנָם שֶׁלֹּא אֹכַל אוֹ שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה דָבָר פְּלוֹנִי; יָכוֹל אֲפִלּוּ נִשְׁבַּע שֶׁיֹּאכַל נְבֵלוֹת אֲנִי קוֹרֵא עָלָיו כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמָר לאסר אסר — לֶאֱסֹר אֶת הַמֻּתָּר וְלֹא לְהַתִּיר אֶת הָאָסוּר (ספרי):
לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ - He must not profane his word - is equivalent to לֹא יְחַלֵּל דְּבָרוֹ – i.e., he must not make a disgrace of his words.		לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. כְּמוֹ לֹא יְחַלֵּל דְּבָרוֹ — לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרוֹ חֻלִּין (שם):
4If a woman makes a vow to God or imposes a prohibition upon herself in her father’s house, in her youth,		דוְאִשָּׁ֕ה כִּֽי־תִדֹּ֥ר נֶ֖דֶר לַֽיהֹוָ֑ה וְאָֽסְרָ֥ה אִסָּ֛ר בְּבֵ֥ית אָבִ֖יהָ בִּנְעֻרֶֽיהָ:
בְּבֵית אָבִיהָ - In her father’s house - i.e., under her father’s jurisdiction, even if she is not literally in his house.		בְּבֵית אָבִיהָ. בִּרְשׁוּת אָבִיהָ וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ בְּבֵיתוֹ (שם):
בִּנְעֻרֶֽיהָ - In her youth - i.e., when she is in the first stage of majority (נַעֲרוּת), i.e., neither a minor girl (קְטַנָּה) nor a woman of full majority (בּוֹגֶרֶת), for a minor’s vow is not legally a vow, and a בּוֹגֶרֶת is not under her father’s jurisdiction to the extent that he may annul her vows. What age is a minor in this regard? Our sages said: 4 From the age of 11 years and one day, her vows are examined: If she realizes to whom she vowed or to whom she sanctified the object, her vow is a vow; from the age of 12 years and one day, she does not need such an examination; her vows are binding.		בִּנְעֻרֶֽיהָ. וְלֹא קְטַנָּה וְלֹא בוֹגֶרֶת, שֶׁהַקְּטַנָּה אֵין נִדְרָהּ נֶדֶר, וְהַבּוֹגֶרֶת אֵינָהּ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָבִיהָ לְהָפֵר נְדָרֶיהָ; וְאֵי זוֹ הִיא קְטַנָּה? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּת י"א שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין, אִם יָדְעָה לְשֵׁם מִי נָדְרָה וּלְשֵׁם מִי הִקְדִּישָׁה, נִדְרָהּ נֶדֶר, בַּת י"ב שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד אֵינָהּ צְרִיכָה לִבָּדֵק:
5if her father heard her vow or her prohibition that she imposed upon herself, and her father remains silent, all her vows will be binding, and any prohibition that she has imposed upon herself will be binding.		הוְשָׁמַ֨ע אָבִ֜יהָ אֶת־נִדְרָ֗הּ וֶֽאֱסָרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר אָֽסְרָ֣ה עַל־נַפְשָׁ֔הּ וְהֶֽחֱרִ֥ישׁ לָ֖הּ אָבִ֑יהָ וְקָ֨מוּ֙ כָּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכָל־אִסָּ֛ר אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם:
6But if her father hinders her on the day he hears, all her vows and her prohibitions that she has imposed upon herself will not be binding. God will forgive her because her father hindered her.		ווְאִם־הֵנִ֨יא אָבִ֣יהָ אֹתָהּ֘ בְּי֣וֹם שָׁמְעוֹ֒ כָּל־נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛יהָ אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם וַֽיהֹוָה֙ יִסְלַח־לָ֔הּ כִּֽי־הֵנִ֥יא אָבִ֖יהָ אֹתָֽהּ:
וְאִם־הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ - But if her father hinders her - i.e., if he held her back from the vow, i.e., he annulled it for her. I would not know what this hindering signifies, but because it says: “But if her fiancé hinders her on the day he hears,” 5 you may infer that this hindering means annulment. And its contextual meaning denotes withholding and removing, and so we find: “Why do you discourage (תְנִיאוּן),” 6 and similarly: “my head does not reject (יָנִי) oil anointed on it,” 7 and similarly: “you will know (lit.) My alienation (תְּנוּאָתִי),” 8 i.e., that you have removed yourself from following Me.		וְאִם־הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ. אִם מָנַע אוֹתָהּ מִן הַנֶּדֶר, כְּלוֹמַר שֶׁהֵפֵר לָהּ. הֲנָאָה זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר" (פסוק ט') הֱוֵי אוֹמֵר הֲנָאָה זוֹ הֲפָרָה. וּפְשׁוּטוֹ לְשׁוֹן מְנִיעָה וַהֲסָרָה, וְכֵן "וְלָמָּה תְנִיאוּן" (במדבר ל"ב), וְכֵן "שֶׁמֶן רֹאשׁ אַל יָנִי רֹאשִׁי" (תהילים קמ"א), וְכֵן "וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי" (במדבר י"ד) — אֶת אֲשֶׁר סַרְתֶּם מֵעָלַי:
וה' יִסְלַח־לָהּ - God will forgive her. To what is the verse referring? To a woman who took a Nazirite vow and her husband heard and annulled it for her without her knowledge, and she transgresses her vow through drinking wine or ritually defiling herself by contact with the dead. Such a woman requires forgiveness, even though her vow was already annulled when she “transgressed” it. And if those whose vows were annulled require forgiveness, all the more do those who transgress vows that have not been annulled.		וה' יִסְלַח־לָהּ. בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בְּאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְנָזִיר וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְהֵפֵר לָהּ וְהִיא לֹא יָדְעָה וְעוֹבֶרֶת עַל נִדְרָהּ וְשׁוֹתָה יַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים, זוֹ הִיא שֶׁצְּרִיכָה סְלִיחָה וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוּפָר, וְאִם הַמּוּפָרִין צְרִיכִים סְלִיחָה, קַל וָחֹמֶר לְשֶׁאֵינָן מוּפָרִים (עי' קידושין פ"א):
7If she becomes betrothed to a man and her vows are in force, or an utterance of her lips that she imposed upon herself,		זוְאִם־הָי֤וֹ תִֽהְיֶה֙ לְאִ֔ישׁ וּנְדָרֶ֖יהָ עָלֶ֑יהָ א֚וֹ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָֽסְרָ֖ה עַל־נַפְשָֽׁהּ:
וְאִם־הָיוֹ תִֽהְיֶה לְאִישׁ - (lit.) If she becomes to a man. This refers to a betrothed woman. Or maybe it is referring to a fully married woman? Since it says: “If she took a vow in her husband’s house,” 9 the law for a fully married woman is already stated, so perforce here it refers to a betrothed woman. Scripture hereby specifies a unique law regarding her, that her father and her fiancé must both annul her vows. If the father annulled the vow but the fiancé did not, or the fiancé annulled it but the father did not, it is not annulled, and certainly this is so if one of them upheld it.		וְאִם־הָיוֹ תִֽהְיֶה לְאִישׁ. זוֹ אֲרוּסָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נְשׂוּאָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה" הֲרֵי נְשׂוּאָה אָמוּר, וְכָאן בַּאֲרוּסָה, וּבָא לַחֲלֹק בָּהּ שֶׁאָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפֵרִין נְדָרֶיהָ, הֵפֵר הָאָב וְלֹא הֵפֵר הַבַּעַל, אוֹ הֵפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵפֵר הָאָב, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מוּפָר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם קִיֵּם אֶחָד מֵהֶם:
וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ - And her vows are (lit.) upon her - i.e., she made vows in her father’s house, but her father did not hear about them before the betrothal, and thus they were neither annulled nor confirmed.		וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ. שֶׁנָּדְרָה בְּבֵית אָבִיהָ, וְלֹא שָׁמַע בָּהֶן אָבִיהָ וְלֹא הוּפְרוּ וְלֹא הוּקְמוּ (עי' ספרי):
8and her fiancé hears but remains silent on the day he hears, her vows will remain binding and her prohibition that she has imposed upon herself will remain binding.		חוְשָׁמַ֥ע אִישָׁ֛הּ בְּי֥וֹם שָׁמְע֖וֹ וְהֶֽחֱרִ֣ישׁ לָ֑הּ וְקָ֣מוּ נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛הָ אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֻֽמוּ:
וְשָׁמַע אִישָׁהּ וגו' - And her fiancé hears… From here, you see that if the fiancé upheld the vow, it is valid.		וְשָׁמַע אִישָׁהּ וגו'. הֲרֵי לְךָ שֶׁאִם קִיֵּם הַבַּעַל שֶׁהוּא קַיָּם:
9But if her fiancé hinders her on the day he hears it, he annuls the vow that she had taken upon herself and the utterance that she had imposed upon herself, and God will forgive her.		טוְאִ֠ם בְּי֨וֹם שְׁמֹ֣עַ אִישָׁהּ֘ יָנִ֣יא אוֹתָהּ֒ וְהֵפֵ֗ר אֶת־נִדְרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יהָ וְאֵת֙ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָֽסְרָ֖ה עַל־נַפְשָׁ֑הּ וַֽיהֹוָ֖ה יִסְלַח־לָֽהּ:
וְהֵפֵר אֶת־נִדְרָהּ - He annuls the vow that she had taken upon herself. I might think this is so even if the father did not also annul it. Scripture therefore states: “in her youth, while in her father’s house,” 10 i.e., as long as she is “in her youth,” she is under her father’s jurisdiction.		וְהֵפֵר אֶת־נִדְרָהּ. יָכוֹל אֲפִלּוּ לֹא הֵפֵר הָאָב, תַּלְמוּד לוֹמָר (פסוק י"ז) "בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ" — כָּל שֶׁבִּנְעוּרֶיהָ בִּרְשׁוּת אָבִיהָ הִיא (ספרי שם):
10As for the vow of a widow or a divorcée, whatever she prohibited upon herself will remain binding upon her.		יוְנֵ֥דֶר אַלְמָנָ֖ה וּגְרוּשָׁ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָק֥וּם עָלֶֽיהָ:
כֹּל אֲשֶׁר־אָֽסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶֽיהָ - Whatever she prohibited upon herself will remain binding upon her - since she is under neither her father’s jurisdiction nor her husband’s. Scripture is here speaking about a widow from a full marriage (נִשּׂוּאִין). But with regard to a widow from a betrothal (אֵרוּסִין), once the husband dies, she reverts back to being under the sole jurisdiction of the father.		כֹּל אֲשֶׁר־אָֽסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶֽיהָ. לְפִי שֶׁאֵינָהּ לֹא בִרְשׁוּת אָב וְלֹא בִרְשׁוּת בַּעַל, וּבְאַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֲבָל אַלְמָנָה מִן הָאֵרוּסִין — מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה וְחָזְרָה רְשׁוּת לָאָב (נדרים ע'):
11If she took a vow in her husband’s house, or imposed a prohibition upon herself with an oath,		יאוְאִם־בֵּ֥ית אִישָׁ֖הּ נָדָ֑רָה אוֹ־אָֽסְרָ֥ה אִסָּ֛ר עַל־נַפְשָׁ֖הּ בִּשְׁבֻעָֽה:
וְאִם־בֵּית אשה נָדָרָה - If she took a vow in her husband’s house. Scripture is now speaking of a fully married woman.		וְאִם־בֵּית אשה נָדָרָה. בִּנְשׂוּאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר (שם ס"ז):
12and her husband heard and remained silent, and did not hinder her, all her vows will be binding, and every prohibition she imposed upon herself will be binding.		יבוְשָׁמַ֤ע אִישָׁהּ֙ וְהֶֽחֱרִ֣שׁ לָ֔הּ לֹ֥א הֵנִ֖יא אֹתָ֑הּ וְקָ֨מוּ֙ כָּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכָל־אִסָּ֛ר אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם:
13If her husband annuls them on the day he hears them, anything she says regarding her vows or self-imposed prohibitions will not be binding: her husband has annulled them, and God will forgive her.		יגוְאִם־הָפֵר֩ יָפֵ֨ר אֹתָ֥ם \| אִישָׁהּ֘ בְּי֣וֹם שָׁמְעוֹ֒ כָּל־מוֹצָ֨א שְׂפָתֶ֧יהָ לִנְדָרֶ֛יהָ וּלְאִסַּ֥ר נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם אִישָׁ֣הּ הֲפֵרָ֔ם וַֽיהֹוָ֖ה יִסְלַח־לָֽהּ:
14Her husband can either uphold or annul any vow or any binding oath of self-affliction.		ידכָּל־נֵ֛דֶר וְכָל־שְׁבֻעַ֥ת אִסָּ֖ר לְעַנֹּ֣ת נָ֑פֶשׁ אִישָׁ֥הּ יְקִימֶ֖נּוּ וְאִישָׁ֥הּ יְפֵרֶֽנּוּ:
כָּל־נֵדֶר וְכָל־שְׁבֻעַת אִסָּר וגו' - Any vow or any binding oath… Since it has stated that the husband annuls her vows, I might think all vows are included. Scripture therefore states: לְעַנֹּת נָפֶשׁ “of self-affliction,” indicating that he can only annul vows of self-affliction. What these are is specified in Tractate Nedarim. 11		כָּל־נֵדֶר וְכָל־שְׁבֻעַת אִסָּר וגו'. לְפִי שֶׁאָמַר שֶׁהַבַּעַל מֵפֵר, יָכוֹל כָּל נְדָרִים בְמַשְׁמָע, תַּלְמוּד לוֹמָר לענת נפש — אֵינוֹ מֵפֵר אֶלָּא נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ בִּלְבַד, וְהֵם מְפֹרָשִׁים בְּמַסֶּ' נְדָרִים (דף ע"ט):
15If her husband remains silent from one day until the next day, he has upheld all the vows and prohibitions she has assumed; he has upheld them since he remained silent on the day he heard it.		טווְאִם־הַֽחֲרֵשׁ֩ יַֽחֲרִ֨ישׁ לָ֥הּ אִישָׁהּ֘ מִיּ֣וֹם אֶל־יוֹם֒ וְהֵקִים֙ אֶת־כָּל־נְדָרֶ֔יהָ א֥וֹ אֶת־כָּל־אֱסָרֶ֖יהָ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֑יהָ הֵקִ֣ים אֹתָ֔ם כִּי־הֶֽחֱרִ֥שׁ לָ֖הּ בְּי֥וֹם שָׁמְעֽוֹ:
מִיּוֹם אֶל־יוֹם - From [one] day until [the next] day. In order that you not say that “the day of his hearing” means a 24-hour period, it says: “from one day until the next day,” to teach you that he can only annul until nightfall.		מִיּוֹם אֶל־יוֹם. שֶׁלֹּא תֹאמַר מֵעֵת לְעֵת, לְכָךְ נֶאֱמַר "מִיּוֹם אֶל יוֹם", לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מֵפֵר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ (נדרים ע"ו):
16But if he annuls them after having heard, he will bear her iniquity.		טזוְאִם־הָפֵ֥ר יָפֵ֛ר אֹתָ֖ם אַֽחֲרֵ֣י שָׁמְע֑וֹ וְנָשָׂ֖א אֶת־עֲו‍ֹנָֽהּ:
אַֽחֲרֵי שָׁמְעוֹ - After having heard - i.e., after he heard and upheld it by saying, “I approve it,” he retracted and annulled it for her, even on the same day.		אַֽחֲרֵי שָׁמְעוֹ. אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַע וְקִיֵּם, שֶׁאָמַר אֶפְשִׁי בּוֹ, וְחָזַר וְהֵפֵר לָהּ אֲפִלּוּ בּוֹ בַּיּוֹם:
וְנָשָׂא אֶת־עונה - He will bear her iniquity - i.e., he takes her place for punishment. We learn from here that a person who causes another to stumble takes his place for all punishments for which he may be liable.		וְנָשָׂא אֶת־עונה. הוּא נִכְנָס תַּחְתֶּיהָ. לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁהַגּוֹרֵם תַּקָּלָה לַחֲבֵרוֹ הוּא נִכְנָס תַּחְתָּיו לְכָל עֳנָשִׁין:
17These are the rules that God commanded Moses concerning a man and his wife and between a father and his daughter, in her youth, while in her father’s house.”		יזאֵ֣לֶּה הַֽחֻקִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־משֶׁ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִשְׁתּ֑וֹ בֵּין־אָ֣ב לְבִתּ֔וֹ בִּנְעֻרֶ֖יהָ בֵּ֥ית אָבִֽיהָ:

Footnotes

Exodus 34:31-32.

Nidah 45b.

above 14:34.

Nedarim 79a.

Second Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 31

1God spoke to Moses, saying,		אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2“Take revenge for the Israelites against the Midianites. Afterwards, you will be gathered to your people.”		בנְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּֽאָסֵ֥ף אֶל־עַמֶּֽיךָ:
מֵאֵת הַמִּדְיָנִים - Against the Midianites - but not against the Moabites, for the Moabites got involved in the matter out of fear, for they were afraid that the Israelites would plunder them, inasmuch as the only restriction stated to them about the Moabites was: “do not provoke them to war.” 1 But the Midianites interfered in a dispute that did not affect them. Another explanation: They are not to take revenge on the Moabites on account of two good “doves” whom I will produce from them: Ruth the Moabite and Na’amah the Ammonite.		מֵאֵת הַמִּדְיָנִים. וְלֹא מֵאֵת הַמּוֹאָבִים, שֶׁהַמּוֹאָבִים נִכְנְסוּ לַדָּבָר מֵחֲמַת יִרְאָה, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים מֵהֶם שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹלְלִים אוֹתָם, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא "וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" (דברים ב'), אֲבָל מִדְיָנִים נִתְעַבְּרוּ עַל רִיב לֹא לָהֶם; דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי שְׁנֵי פְרֵידוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי לְהוֹצִיא מֵהֶם — רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית (בבא קמא ל"ח):
3Moses spoke to the people, saying, “Arm from among you men for the army, that they can do battle against Midian to wreak God’s vengeance on Midian.		גוַיְדַבֵּ֤ר משֶׁה֙ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר הֵחָֽלְצ֧וּ מֵֽאִתְּכֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים לַצָּבָ֑א וְיִֽהְיוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן לָתֵ֥ת נִקְמַת־יְהֹוָ֖ה בְּמִדְיָֽן:
וַיְדַבֵּר משֶׁה וגו' - Moses spoke… Even though he heard that his death was dependent upon this, he acted with joy and did not delay.		וַיְדַבֵּר משֶׁה וגו'. אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע שֶׁמִּיתָתוֹ תְלוּיָה בַּדָּבָר עָשָׂה בְשִׂמְחָה וְלֹא אֵחַר (ספרי):
הֵחָֽלְצוּ - Its meaning is as Onkelos translates it: זָרִיזוּ, thus related to חֲלוּצֵי צָבָא, 2 i.e., armed soldiers.		הֵחָֽלְצוּ. כְּתַרְגּוּמוֹ, לְשׁוֹן חֲלוּצֵי צָבָא — מְזֻיָּנִים:
אֲנָשִׁים - this denotes righteous men, and similarly we find regarding the war with Amalek: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים “Choose men (אֲנָשִׁים) for us”; 3 and also regarding the appointment of judges: “wise and notable men (אֲנָשִׁים).” 4		אֲנָשִׁים. צַדִּיקִים, וְכֵן "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים" (שמות י"ז), וְכֵן "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים" (דברים א'):
נִקְמַת־ה' - God’s vengeance - for one who arises to attack Israel is as though he arises against the Holy One, blessed be He.		נִקְמַת־ה'. שֶׁהָעוֹמֵד כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ עוֹמֵד כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
4You must send a thousand from each tribe from all the tribes of Israel into the army.”		דאֶ֚לֶף לַמַּטֶּ֔ה אֶ֖לֶף לַמַּטֶּ֑ה לְכֹל֙ מַטּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל תִּשְׁלְח֖וּ לַצָּבָֽא:
לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל - From all the tribes of Israel - including the tribe of Levi.		לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל. לְרַבּוֹת שֵׁבֶט לֵוִי (ספרי):
5From the thousands of Israel, a thousand were given over for each tribe, 12,000 armed for battle.		הוַיִּמָּֽסְרוּ֙ מֵֽאַלְפֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֖לֶף לַמַּטֶּ֑ה שְׁנֵֽים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף חֲלוּצֵ֥י צָבָֽא:
וַיִּמָּֽסְרוּ - Were given over. This is stated to show you the praise of Israel’s leaders, how dear they are to Israel: Before they heard about his death, what does it say? “Before long they will stone me!” 5 But once they heard that the death of Moses was dependent upon taking revenge on Midian, they did not wish to go until they were given over against their will.		וַיִּמָּֽסְרוּ. לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחָן שֶׁל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הֵם חֲבִיבִים עַל יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בְמִיתָתוֹ מַה הוּא אוֹמֵר? "עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי" (שמות י"ז), וּמִשֶּׁשָּׁמְעוּ שֶׁמִּיתַת מֹשֶׁה תְלוּיָה בְנִקְמַת מִדְיָן לֹא רָצוּ לָלֶכֶת עַד שֶׁנִּמְסְרוּ עַל כָּרְחָן (ספרי):
6Moses sent them—the thousand from each tribe—to the army, them along with Pinechas son of Eleazar the priest to the army with the sacred utensils and the trumpets for sounding in his possession.		ווַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם משֶׁ֛ה אֶ֥לֶף לַמַּטֶּ֖ה לַצָּבָ֑א אֹ֠תָ֠ם וְאֶת־פִּ֨ינְחָ֜ס בֶּן־אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ לַצָּבָ֔א וּכְלֵ֥י הַקֹּ֛דֶשׁ וַֽחֲצֹֽצְר֥וֹת הַתְּרוּעָ֖ה בְּיָדֽוֹ:
אֹתָם וְאֶת־פִּינְחָס - Them along with Pinechas. This indicates that Pinechas’ merit was equal to that of them all. And why did Pinechas go and not Eleazar? The Holy One, blessed be He, said: “He who began fulfilling this commandment by killing Kozbi daughter of Tzur should complete it.” Another explanation: He went to avenge Joseph, his mother’s ancestor, as it says: “The Medanites sold Joseph to Egypt.” 6 And from where do we know that Pinechas’ mother descended from Joseph? For it says: “Eleazar son of Aaron married one of the daughters of Puti’el (פּוּטִיאֵל)” 7 – i.e., from the descendants of Jethro who had fattened (פִּטֵּם) calves for idol worship, and from the descendants of Joseph who scorned (פִּטְפֵּט) his evil inclination. Another explanation: Pinechas went because he was the priest anointed for war.		אֹתָם וְאֶת־פִּינְחָס. מַגִּיד שֶׁהָיָה פִינְחָס שָׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם (ספרי); וּמִפְּנֵי מָה הָלַךְ פִּינְחָס וְלֹא הָלַךְ אֶלְעָזָר? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה, שֶׁהָרַג כָּזְבִּי בַת צוּר, יִגְמֹר; דָּבָר אַחֵר — שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ" (בראשית ל"ז); וּמִנַּיִן שֶׁהָיְתָה אִמּוֹ שֶׁל פִּינְחָס מִשֶּׁל יוֹסֵף? שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל" (שמות ו') — מִזֶּרַע יִתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וּמִזֶּרַע יוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ (סוטה מ"ג); דָּבָר אַחֵר — שֶׁהָיָה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה (שם):
וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ - With the sacred utensils. This refers to the ark and the Forehead-plate. This was with them because Balaam was with the Midianites and, through sorcery, he made the kings of Midian fly and he also flew along with them, and Pinechas in response displayed the Forehead-plate upon which the Holy Name was engraved, and they fell. It therefore says: עַל חַלְלֵיהֶם “upon their slain” 8 regarding the kings of Midian, indicating that they fell from the air upon the slain. Similarly, regarding Balaam it says: אֶל חַלְלֵיהֶם “over their slain,” in the Book of Joshua. 9		וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ. זֶה הָאָרוֹן וְהַצִּיץ, שֶׁהָיָה בִּלְעָם עִמָּהֶם וּמַפְרִיחַ מַלְכֵי מִדְיָן בִּכְשָׁפִים וְהוּא עַצְמוֹ פוֹרֵחַ עִמָּהֶם, הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַצִּיץ שֶׁהַשֵּׁם חָקוּק בּוֹ וְהֵם נוֹפְלִים, לְכָךְ נֶאֱמַר "עַל חַלְלֵיהֶם" בְּמַלְכֵי מִדְיָן — שֶׁנּוֹפְלִים עַל הַחֲלָלִים מִן הָאֲוִיר, וְכֵן בְּבִלְעָם כָּתוּב "עַל חַלְלֵיהֶם" בְּסֵ' יְהוֹשֻׁעַ (תנחומא):
בְּיָדֽוֹ - (lit.) In his hand - means: in his possession. Similarly we find: וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ “taking all his land (lit.) from his hand.” 10		בְּיָדֽוֹ. בִּרְשׁוּתוֹ, וְכֵן (במדבר כ"א) "וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ" (ספרי):
7They mounted an attack against Midian, as God had commanded Moses, and they killed every adult male.		זוַיִּצְבְּאוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶׁ֑ה וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל־זָכָֽר:
8They killed the Midianite kings upon their slain—Evi, Rekem, Tzur, Chur, and Reva, the five kings of Midian. They slew Balaam son of Be’or by the sword.		חוְאֶת־מַלְכֵ֨י מִדְיָ֜ן הָֽרְג֣וּ עַל־חַלְלֵיהֶ֗ם אֶת־אֱוִ֤י וְאֶת־רֶ֨קֶם֙ וְאֶת־צ֤וּר וְאֶת־חוּר֙ וְאֶת־רֶ֔בַע חֲמֵ֖שֶׁת מַלְכֵ֣י מִדְיָ֑ן וְאֵת֙ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֔וֹר הָֽרְג֖וּ בֶּחָֽרֶב:
חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן - The five kings of Midian. Do I not see that Scripture has enumerated five? Why, then, does it need to say חֲמֵשֶׁת “five”? It only is to teach you that they all equally conspired against Israel, and therefore they all were punished alike. Balaam had gone to Midian to collect his fee for the 24,000 Israelites that fell as a result of his scheme. He went forth from Midian to meet Israel and deter them with bad advice. He said to them: “When you were 600,000 you were unable to overcome them, and now with 12,000 you come to do battle with them?!” They then repaid him in full and did not deprive him of his due desserts.		חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן. וְכִי אֵינִי רוֹאֶה שֶׁחֲמִשָּׁה מָנָה הַכָּתוּב? לָמָּה הֻזְקַק לוֹמַר חֲמֵשֶׁת? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁשָּׁווּ כֻלָּם בָּעֵצָה וְהֻשְׁווּ כֻלָּם בַּפֻּרְעָנוּת (שם); בִּלְעָם הָלַךְ שָׁם לִטֹּל שְׂכַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁהִפִּיל מִיִּשְׂרָאֵל בַּעֲצָתוֹ, וְיָצָא מִמִּדְיָן לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וּמַשִּׂיאָן עֵצָה רָעָה — אָמַר לָהֶם אִם כְּשֶׁהֱיִיתֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא לֹא יְכָלְתֶּם לָהֶם, וְעַכְשָׁיו בְּי"ב אֶלֶף אַתֶּם בָּאִים לְהִלָּחֵם? — נָתְנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם וְלֹא קִפְּחוּהוּ (ספרי):
בֶּחָֽרֶב - By the sword. He had come against Israel by exchanging his skill for their skill, for they are only helped by the power of their mouths, through prayer and request, and he came and usurped their skill by cursing them with his mouth; they in turn came against him and exchanged their skill for the skill of the nations, who attack with the sword, as it says: “You will live by your sword.” 11		בֶּחָֽרֶב. הוּא בָא עַל יִשְׂרָאֵל וְהֶחֱלִיף אֻמָּנוּתוֹ בְּאֻמָּנוּתָם, שֶׁאֵין נוֹצְחִים אֶלָּא בְּפִיהֶם וְעַל יְדֵי תְפִלָּה וּבַקָּשָׁה, וּבָא הוּא וְתָפַשׂ אֻמָּנוּתָם לְקַלְּלָם בְּפִיו, אַף הֵם בָּאוּ עָלָיו וְהֶחֱלִיפוּ אֻמָּנוּתָם בְּאֻמָּנוּת הָאֻמּוֹת שֶׁבָּאִין בַּחֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כ"ז):
9The Israelites took the Midianite women and their small children captive, and they plundered all their beasts, livestock, and all their possessions.		טוַיִּשְׁבּ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־נְשֵׁ֥י מִדְיָ֖ן וְאֶת־טַפָּ֑ם וְאֵ֨ת כָּל־בְּהֶמְתָּ֧ם וְאֶת־כָּל־מִקְנֵהֶ֛ם וְאֶת־כָּל־חֵילָ֖ם בָּזָֽזוּ:
10They set fire to all their residential cities and their castles.		יוְאֵ֤ת כָּל־עָֽרֵיהֶם֙ בְּמ֣וֹשְׁבֹתָ֔ם וְאֵ֖ת כָּל־טִֽירֹתָ֑ם שָֽׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ:
טִֽירֹתָם - i.e., the place of their palaces, i.e., the dwelling of the priests versed in their laws. Another explanation: this denotes the seat of their nobility, just as סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים “the rulers of the Philistines” 12 translates as טוּרְנֵי פְלִשְׁתָּאֵי.		טִֽירֹתָם. מְקוֹם נוֹטִירִין שֶׁלָּהֶם, שֶׁהוּא לְשׁוֹן מוֹשַׁב כּוּמָרִים יוֹדְעֵי חֻקֵּיהֶם; דָּבָר אַחֵר — לְשׁוֹן מוֹשַׁב שָׂרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁמְּתֻרְגָּם "סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים" (שמואל א ו') — טוּרְנֵי פְלִשְׁתָּאֵי:
11They took all the booty and all the plunder of man and beast		יאוַיִּקְחוּ֙ אֶת־כָּל־הַשָּׁלָ֔ל וְאֵ֖ת כָּל־הַמַּלְק֑וֹחַ בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:
וַיִּקְחוּ אֶת־כָּל־הַשָּׁלָל וגו' - They took all the booty… This tells us that they were upright and righteous, and were not suspect of stealing by misappropriating the booty without permission, for it says: אֶת כָּל הַשָּׁלָל “all the booty”; and about them it says in the Writings: “Your teeth are like a flock of ewes…,” 13 i.e., even the soldiers among you are all righteous.		וַיִּקְחוּ אֶת־כָּל־הַשָּׁלָל וגו'. מַגִּיד שֶׁהָיוּ כְשֵׁרִים וְצַדִּיקִים, וְלֹא נֶחְשְׁדוּ עַל הַגֶּזֶּל לִשְׁלֹחַ יָד בַּבִּזָּה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר את כל השלל וגו', וַעֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה "שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים" וְגוֹ' (שיר השירים ו׳:ו׳) — אַף אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה שֶׁבָּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים:
שָּׁלָל - Booty - is movable objects of clothing and jewelry.		שָּׁלָל. הֵן מִטַּלְטְלִין שֶׁל מַלְבּוּשׁ וְתַכְשִׁיטִין:
בָּז - is the booty of movable objects that are not jewelry.		בָּז. הוּא בִזַּת מִטַּלְטְלִין שֶׁאֵינָם תַּכְשִׁיט:
מַּלְקוֹחַ - Plunder - refers to humans and animals. And where שְׁבִי is stated in conjunction with מַלְקוֹחַ, 14 שְׁבִי refers to humans and מַלְקוֹחַ to animals.		מַּלְקוֹחַ. אָדָם וּבְהֵמָה, וּבְמָקוֹם שֶׁכָּתוּב שְׁבִי אֵצֶל מַלְקוֹחַ, שְׁבִי בָאָדָם וּמַלְקוֹחַ בַּבְּהֵמָה:
12and brought it all—the captives, the plunder, and the booty—to Moses and to Eleazar the priest and to the entire community of Israel in the camp, in the plains of Moab by the Jordan River, opposite Jericho.		יבוַיָּבִ֡אוּ אֶל־משֶׁה֩ וְאֶל־אֶלְעָזָ֨ר הַכֹּהֵ֜ן וְאֶל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת־הַשְּׁבִ֧י וְאֶת־הַמַּלְק֛וֹחַ וְאֶת־הַשָּׁלָ֖ל אֶל־הַמַּֽחֲנֶ֑ה אֶל־עַרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב אֲשֶׁ֖ר עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ:

Footnotes

Third Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 31

13Moses, Eleazar the priest, and all the princes of the community went out to meet them, outside the camp.		יגוַיֵּ֨צְא֜וּ משֶׁ֨ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן וְכָל־נְשִׂיאֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה לִקְרָאתָ֑ם אֶל־מִח֖וּץ לַמַּֽחֲנֶֽה:
וַיֵּצְאוּ משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן - Moses and Eleazar the priest went out - since they saw Israelite youths going out to grab some of the spoils.		וַיֵּצְאוּ משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן. לְפִי שֶׁרָאוּ אֶת נַעֲרֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים לַחֲטֹף מִן הַבִּזָּה (ספרי):
14Moses became angry with the officers of the army—the commanders of thousands and the commanders of hundreds—who had returned from the campaign of war.		ידוַיִּקְצֹ֣ף משֶׁ֔ה עַ֖ל פְּקוּדֵ֣י הֶחָ֑יִל שָׂרֵ֤י הָֽאֲלָפִים֙ וְשָׂרֵ֣י הַמֵּא֔וֹת הַבָּאִ֖ים מִצְּבָ֥א הַמִּלְחָמָֽה:
וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל - Moses became angry with the officers of the army - i.e., those who were in charge of the army. This teaches you that every offense by a generation is attributed to its leaders, for they have the ability to object.		וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל. מְמֻנִּים עַל הַחַיִל, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל סִרְחוֹן הַדּוֹר תָּלוּי בַּגְּדוֹלִים שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיָדָם לִמְחוֹת (שם):
15Moses said to them, “Did you let all the females live?		טווַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם משֶׁ֑ה הַֽחִיִּיתֶ֖ם כָּל־נְקֵבָֽה:
16They are the same ones who were involved with the Israelites on Balaam’s advice to betray God in the incident of Pe’or, resulting in a plague among the community of God.		טזהֵ֣ן הֵ֜נָּה הָי֨וּ לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בִּדְבַ֣ר בִּלְעָ֔ם לִמְסָר־מַ֥עַל בַּֽיהֹוָ֖ה עַל־דְּבַ֣ר פְּע֑וֹר וַתְּהִ֥י הַמַּגֵּפָ֖ה בַּֽעֲדַ֥ת יְהֹוָֽה:
הֵן הֵנָּה - They are the same ones. This tells us that they could recognize them: This woman is the one with whom so-and-so sinned.		הֵן הֵנָּה. מַגִּיד שֶׁהָיוּ מַכִּירִים אוֹתָן — זוֹ הִיא שֶׁנִּכְשַׁל פְּלוֹנִי בָהּ (ילקוט שמעוני תשפ"ה):
בִּדְבַר בִּלְעָם - On Balaam’s (lit.) word. He told the Moabites: “Even if you gather all the multitudes of the world you cannot overcome them. Are you greater than the Egyptians, who had 600 choice chariots? Come, and I will give you advice: The God of these people abhors immorality…,” as stated in Chapter Chelek 1 and in Sifrei.		בִּדְבַר בִּלְעָם. אָמַר לָהֶם אֲפִלּוּ אַתֶּם מַכְנִיסִין כָּל הֲמוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם, שֶׁמָּא מְרֻבִּים אַתֶּם מִן הַמִּצְרִיִּים שֶׁהָיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר? בֹּאוּ וְאַשִּׂיאֲכֶם עֵצָה, אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא וְכוּ' כִּדְאִיתָא בְחֵלֶק (דף ק"ו) וּבְסִפְרֵי:
17So now kill every male child, and you must kill every woman who is old enough to have carnal relations with a man.		יזוְעַתָּ֕ה הִרְג֥וּ כָל־זָכָ֖ר בַּטָּ֑ף וְכָל־אִשָּׁ֗ה יֹדַ֥עַת אִ֛ישׁ לְמִשְׁכַּ֥ב זָכָ֖ר הֲרֹֽגוּ:
וְכָל־אִשָּׁה יֹדַעַת אישׁ - And every woman who (lit.) knows a man - i.e., who is able to have carnal relations, even if she never had relations. They had the women pass in front of the Forehead-plate, and the faces of those capable of carnal relations turned green.		וְכָל־אִשָּׁה יֹדַעַת אישׁ. רְאוּיָה לִבָּעֵל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, וְלִפְנֵי הַצִּיץ הֶעֱבִירוּם, וְהָרְאוּיָה לִבָּעֵל פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת (יבמות ס'):
הִרְגוּ - Kill. Why did the verse repeat this word? To pause the sentence. This is the opinion of Rabbi Yishmael. For had I read only: “kill every male child, and every woman who is old enough to have carnal relations with a man, and all the young girls…keep alive…,” I do not know if it means to kill every woman capable of relations together with the males, or to keep them alive with the young girls. It therefore says again: הֲרֹגוּ “kill.”		הִרְגוּ. לָמָּה חָזַר וְאָמַר? לְהַפְסִיק הָעִנְיָן, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שֶׁאִם אֲנִי קוֹרֵא הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים וְגוֹ', אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַהֲרֹג עִם הַזְּכָרִים אוֹ לְהַחֲיוֹת עִם הַטַּף, לְכָךְ נֶאֱמַר הֲרֹגוּ:
18But you may keep alive all the young girls who are not old enough to have carnal relations with a man, for yourselves.		יחוְכֹל֙ הַטַּ֣ף בַּנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָֽדְע֖וּ מִשְׁכַּ֣ב זָכָ֑ר הַֽחֲי֖וּ לָכֶֽם:
19And as for you, encamp outside the camp for seven days; whoever killed a person or who touched a corpse must purify himself on the third and seventh day, both you and your captives.		יטוְאַתֶּ֗ם חֲנ֛וּ מִח֥וּץ לַמַּֽחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כֹּל֩ הֹרֵ֨ג נֶ֜פֶשׁ וְכֹ֣ל \| נֹגֵ֣עַ בֶּֽחָלָ֗ל תִּתְחַטְּא֞וּ בַּיּ֤וֹם הַשְּׁלִישִׁי֙ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י אַתֶּ֖ם וּשְׁבִיכֶֽם:
מִחוּץ לַמַּֽחֲנֶה - Outside the camp - i.e., that they not enter the Courtyard.		מִחוּץ לַמַּֽחֲנֶה. שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָעֲזָרָה:
כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ - Whoever killed a person. Rabbi Meir says: Scripture speaks of one who killed with an instrument that can contract ritual defilement, and Scripture here teaches you that the object ritually defiles a person touching it through its direct contact with the corpse, just as if he were touching the corpse itself. Or perhaps this applies even if one threw an arrow at someone and killed him? Scripture therefore states: “or who touched a corpse.” It compares one who kills to one who touches. Just as one who touches a corpse becomes ritually defiled only through direct contact, so, too, one who kills becomes ritually defiled only through direct contact with the corpse.		כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ. רַ' מֵאִיר אוֹמֵר בְּהוֹרֵג בְּדָבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְלִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁהַכְּלִי מְטַמֵּא אָדָם בְּחִבּוּרֵי הַמֵּת כְּאִלּוּ נוֹגֵעַ בַּמֵּת עַצְמוֹ, אוֹ יָכוֹל אֲפִלּוּ זָרַק בּוֹ חֵץ וַהֲרָגוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר וכל נגע בחלל, הִקִּישׁ הוֹרֵג לְנוֹגֵעַ, מַה נּוֹגֵעַ עַל יְדֵי חִבּוּרוֹ, אַף הוֹרֵג עַל יְדֵי חִבּוּרוֹ (ספרי במדבר י"ט):
תִּתְחַטְּאוּ - Must purify himself - with dashing water mixed with ashes of the red cow, as is the law of any other person ritually defiled through a corpse; for even according to the opinion that the graves of gentiles do not impart ritual defilement to those in the same covered area – as it says: “And you are my flock, the flock of my pasture, you are a man (אָדָם),” 2 implying: you are called אָדָם in this respect but gentiles are not called אָדָם – this opinion agrees that gentile corpses impart ritual defilement through touching or carrying them, for אָדָם is stated only regarding ritual defilement in a covered area, as it says: “If a person (אָדָם) dies in a tent.” 3		תִּתְחַטְּאוּ. בְּמֵי נִדָּה כְּדִין שְׁאָר טְמֵאֵי מֵתִים, שֶׁאַף לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים קִבְרֵי גוֹיִם אֵינָם מְטַמְּאִין בָּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ל"ד) "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם" — אַתֶּם קְרוּיִם אָדָם — מוֹדֶה הוּא שֶׁהַגּוֹיִם מְטַמְּאִים בְּמַגַּע וּבְמַשָּׂא, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אָדָם אֶלָּא אֵצֶל טֻמְאַת אָהֳלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (במדבר י"ט):
אַתֶּם וּשְׁבִיכֶֽם - You and your captives. The intent is not to imply that gentiles can contract ritual defilement and require dashing to be rid of it, but that just as you are members of the Covenant, so, too, your captives, when they enter the Covenant and subsequently become ritually defiled, require dashing to be rid of the defilement.		אַתֶּם וּשְׁבִיכֶֽם. לֹא שֶׁהַגּוֹיִם מְקַבְּלִין טֻמְאָה וּצְרִיכִין הַזָּאָה, אֶלָּא מָה אַתֶּם בְּנֵי בְרִית, אַף שְׁבִיכֶם כְּשֶׁיָּבֹאוּ לַבְּרִית וְיִטָּמְאוּ, צְרִיכִין הַזָּאָה (ספרי):
20All garments, leather articles, any article made out of goats, and every wooden article must undergo purification.”		כוְכָל־בֶּ֧גֶד וְכָל־כְּלִי־ע֛וֹר וְכָל־מַֽעֲשֵׂ֥ה עִזִּ֖ים וְכָל־כְּלִי־עֵ֑ץ תִּתְחַטָּֽאוּ:
וְכָל־מַֽעֲשֵׂה עִזִּים - Any article made from goats. This includes objects made from their horns, hooves, and bones.		וְכָל־מַֽעֲשֵׂה עִזִּים. לְהָבִיא כְלֵי הַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם וְהָעֲצָמוֹת (חולין כ"ה):
21Eleazar the priest said to the soldiers returning from battle, “This is the rule of the Torah that God commanded Moses.		כאוַיֹּ֨אמֶר אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י הַצָּבָ֔א הַבָּאִ֖ים לַמִּלְחָמָ֑ה זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה:
וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וגו' - Eleazar the priest said… Since Moses became angry, he came to err, that he overlooked the laws of purging gentile utensils of forbidden food they absorbed. And so you find on the eighth day of inauguration of the Tabernacle: “he became angry with Eleazar and Itamar” 4 – since he got angry, he came to err. And so, too, when Moses said: “Now listen, you rebels” and then “struck the rock,” 5 through his anger he made an error.		וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וגו'. לְפִי שֶׁבָּא מֹשֶׁה לִכְלַל כַּעַס בָּא לִכְלַל טָעוּת, שֶׁנִּתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ הִלְכוֹת גִּעוּלֵי גּוֹיִם, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַשְּׁמִינִי לַמִּלּוּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר" (ויקרא י') — בָּא לִכְלַל כַּעַס בָּא לִכְלַל טָעוּת, וְכֵן בְּשִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים (במדבר כ') "וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע" — עַל יְדֵי הַכַּעַס טָעָה (ספרי; פסחים ס"ו):
אֲשֶׁר־צִוָּה ה' וגו' - That God commanded… He ascribed the instruction to his teacher.		אֲשֶׁר־צִוָּה ה' וגו'. תָּלָה הַהוֹרָאָה בְּרַבּוֹ (עי' ספרי):
22But as for the gold, the silver, the copper, the iron, the tin, and the lead,		כבאַ֥ךְ אֶת־הַזָּהָ֖ב וְאֶת־הַכָּ֑סֶף אֶת־הַנְּח֨שֶׁת֙ אֶת־הַבַּרְזֶ֔ל אֶת־הַבְּדִ֖יל וְאֶת־הָֽעֹפָֽרֶת:
אַךְ אֶת־הַזָּהָב וגו' - (lit.) Only the gold…. i.e., although Moses has warned you only about the laws of ritual defilement, you must still be warned about the laws of purging. אַךְ is a limiting term, i.e., you are restricted from using gentile vessels, even after they are rid of the ritual defilement incurred through a corpse, until they are cleansed of absorbed traces of forbidden carcass flesh. But our rabbis explained אַךְ אֶת הַזָּהָב “only the gold” as indicating that one must remove its rust before purging, and that is implied by the expression אַךְ – that no interposing rust should be there, but only the pure metal, as is.		אַךְ אֶת־הַזָּהָב וגו'. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְהִיר לָכֶם מֹשֶׁה אֶלָּא עַל הִלְכוֹת טֻמְאָה, עוֹד יֵשׁ לְהַזְהִיר לָכֶם עַל הִלְכוֹת גִּעוּל, וְ"אַךְ" לְשׁוֹן מִעוּט, כְּלוֹמַר מְמֻעָטִין אַתֶּם מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֵּלִים אֲפִלּוּ לְאַחַר טָהֲרָתָן מִטֻּמְאַת הַמֵּת עַד שֶׁיִּטְהֲרוּ מִבְּלִיעַת אִסּוּר נְבֵלוֹת; וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, אך את הזהב לוֹמַר, שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲבִיר חֲלוּדָה שֶׁלּוֹ קֹדֶם שֶׁיַּגְעִילֶנּוּ, וְזֶהוּ לְשׁוֹן אך, שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲלוּדָה אַךְ הַמַּתֶּכֶת יִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁהוּא:
23whatever is used in fire, you must pass through fire, and then it will be purged. But it must be purified with dashing water. Whatever is not used in fire you must immerse in water.		כגכָּל־דָּבָ֞ר אֲשֶׁר־יָבֹ֣א בָאֵ֗שׁ תַּֽעֲבִ֤ירוּ בָאֵשׁ֙ וְטָהֵ֔ר אַ֕ךְ בְּמֵ֥י נִדָּ֖ה יִתְחַטָּ֑א וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָבֹ֛א בָּאֵ֖שׁ תַּֽעֲבִ֥ירוּ בַמָּֽיִם:
כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר־יָבֹא בָאֵשׁ - Whatever (lit.) enters fire - i.e., to cook anything in it.		כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר־יָבֹא בָאֵשׁ. לְבַשֵּׁל בּוֹ כְּלוּם:
תַּֽעֲבִירוּ בָאֵשׁ - You must pass through fire - i.e., its purging is done the same way it is used: that which is used with hot water is purged with hot water, and that which is used for roasting, such as a spit or a grill, must be heated with fire until white-hot.		תַּֽעֲבִירוּ בָאֵשׁ. כְּדֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ הַגְעָלָתוֹ — מִי שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי חַמִּין יַגְעִילֶנּוּ בְחַמִּין, וּמִי שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי צְלִי, כְּגוֹן הַשְּׁפוּד וְהָאַסְכְּלָה, יְלַבְּנוֹ בָּאוּר (עבודה זרה ע"ד):
אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא - But it must be purified with dashing water. According to its contextual sense, this purification is to rid it of ritual defilement caused by contact with a corpse; i.e., he told them: the vessels require purging to cleanse them from absorbed forbidden food, and purification to rid them of ritual defilement. However, in addition, our rabbis derived from here that metal utensils require immersion in a mikveh, even if brand new, to make them fit for Jewish use after having been susceptible to absorbing forbidden foods; and the term מֵי נִדָּה stated here they expounded as referring to the minimal amount water suitable for a menstruant to immerse herself in. And how much is that? 40 se’ah.		אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא. לְפִי פְשׁוּטוֹ חִטּוּי זֶה לְטַהֲרוֹ מִטֻּמְאַת מֵת, אָמַר לָהֶם צְרִיכִין הַכֵּלִים גִּעוּל לְטַהֲרָם מִן הָאִסּוּר וְחִטּוּי לְטַהֲרָן מִן הַטֻּמְאָה; וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מִכָּאן שֶׁאַף לְהַכְשִׁירָן מִן הָאִסּוּר הִטְעִין טְבִילָה לִכְלֵי מַתָּכוֹת, וּמֵי נִדָּה הַכְּתוּבִין כָּאן דָּרְשׁוּ מַיִם הָרְאוּיִם לִטְבֹּל בָּהֶם נִדָּה, וְכַמָּה הֵם? אַרְבָּעִים סְאָה (שם ע"ה):
וְכֹל אֲשֶׁר־לֹֽא־יָבֹא בָאֵשׁ - Whatever (lit.) does not enter fire - i.e., anything that is not used with fire, such as cups and jars, which are used with cold substances, and thus do not absorb forbidden food.		וְכֹל אֲשֶׁר־לֹֽא־יָבֹא בָאֵשׁ. כָּל דָּבָר שֶׁאֵין תַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי הָאוּר, כְּגוֹן כּוֹסוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת שֶׁתַּשְׁמִישָׁן בְּצוֹנֵן וְלֹא בָלְעוּ אִסּוּר:
תַּֽעֲבִירוּ בַמָּֽיִם - You must immerse in water - i.e., it is sufficient just to immerse them. This applies only to metal utensils.		תַּֽעֲבִירוּ בַמָּֽיִם. מַטְבִּילָן וְדַיּוֹ, וְדַוְקָא כְלֵי מַתָּכוֹת:
24You must immerse your garments on the seventh day and thus become ritually pure; afterwards, you may enter the camp.”		כדוְכִבַּסְתֶּ֧ם בִּגְדֵיכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י וּטְהַרְתֶּ֑ם וְאַחַ֖ר תָּבֹ֥אוּ אֶל־הַמַּֽחֲנֶֽה:
אֶל־הַמַּֽחֲנֶֽה - The camp - i.e., to the Camp of the Divine Presence, for one who contracted ritual defilement through a corpse need not be banished from the Levite camp or the Israelite camp.		אֶל־הַמַּֽחֲנֶֽה. לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה, שֶׁאֵין טְמֵא מֵת טָעוּן שִׁלּוּחַ מִמַּחֲנֵה לְוִיָּה וּמִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל:

Footnotes

Sanhedrin 106a.

Ezekiel 34:31.

above 19:14.

Leviticus 10:16.

Numbers 20:10, 11.

Fourth Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 31

25God spoke to Moses, saying,		כהוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
26“Take a count of the plunder of the captive people and animals, you, together with Eleazar the priest and the heads of the paternal houses of the community.		כושָׂ֗א אֵ֣ת רֹ֤אשׁ מַלְק֨וֹחַ֙ הַשְּׁבִ֔י בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה אַתָּה֙ וְאֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְרָאשֵׁ֖י אֲב֥וֹת הָֽעֵדָֽה:
שָׂא אֵת רֹאשׁ - means: obtain the total number.		שָׂא אֵת רֹאשׁ. קַח אֶת הַחֶשְׁבּוֹן:
27And you must divide the plunder equally between the warriors who went out to battle and the entire community.		כזוְחָצִ֨יתָ֙ אֶת־הַמַּלְק֔וֹחַ בֵּ֚ין תֹּֽפְשֵׂ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה הַיֹּֽצְאִ֖ים לַצָּבָ֑א וּבֵ֖ין כָּל־הָֽעֵדָֽה:
וְחָצִיתָ אֶת־הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּֽפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה וגו' - And you must divide the plunder equally between the warriors…. i.e., half to these and half to those.		וְחָצִיתָ אֶת־הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּֽפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה וגו'. חֶצְיוֹ לָאֵלּוּ וְחֶצְיוֹ לָאֵלּוּ:
28And you must levy a tax for God from the soldiers who went out to battle: 1/500 of the people, the cattle, the donkeys, and the flock.		כחוַֽהֲרֵֽמֹתָ֨ מֶ֜כֶס לַֽיהֹוָ֗ה מֵאֵ֞ת אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַיֹּֽצְאִ֣ים לַצָּבָ֔א אֶחָ֣ד נֶ֔פֶשׁ מֵֽחֲמֵ֖שׁ הַמֵּא֑וֹת מִן־הָֽאָדָם֙ וּמִן־הַבָּקָ֔ר וּמִן־הַֽחֲמֹרִ֖ים וּמִן־הַצֹּֽאן:
29Take this tax from their half and give it to Eleazar the priest as a gift to God.		כטמִמַּֽחֲצִיתָ֖ם תִּקָּ֑חוּ וְנָֽתַתָּ֛ה לְאֶלְעָזָ֥ר הַכֹּהֵ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהֹוָֽה:
30From the half belonging to the Israelites, you must take 1/50 of the people, the cattle, the donkeys, the flock, and all animals, and you must give them to the Levites, the keepers of the charge of the Tabernacle of God.”		לוּמִמַּֽחֲצִ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל תִּקַּ֣ח \| אֶחָ֣ד \| אָחֻ֣ז מִן־הַֽחֲמִשִּׁ֗ים מִן־הָֽאָדָ֧ם מִן־הַבָּקָ֛ר מִן־הַֽחֲמֹרִ֥ים וּמִן־הַצֹּ֖אן מִכָּל־הַבְּהֵמָ֑ה וְנָֽתַתָּ֤ה אֹתָם֙ לַֽלְוִיִּ֔ם שֹֽׁמְרֵ֕י מִשְׁמֶ֖רֶת מִשְׁכַּ֥ן יְהֹוָֽה:
31Moses and Eleazar the priest did as God had commanded Moses.		לאוַיַּ֣עַשׂ משֶׁ֔ה וְאֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה:
32The plunder, which was in addition to the spoils that the army had pillaged, consisted of 675,000 sheep and goats,		לבוַֽיְהִי֙ הַמַּלְק֔וֹחַ יֶ֣תֶר הַבָּ֔ז אֲשֶׁ֥ר בָּֽזְז֖וּ עַ֣ם הַצָּבָ֑א צֹ֗אן שֵֽׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֛לֶף וְשִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִֽים:
וַֽיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז - The plunder, which was in addition to the spoils. Since they were not commanded to levy a tax from movable objects but only from the living plunder, Scripture uses this wording: “The plunder” that was subject to division and taxation, in addition to the spoils (בַּז) of movable objects “that the army had pillaged,” each man for himself, not subject to division – “the number of sheep.”		וַֽיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז. לְפִי שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ לְהָרִים מֶכֶס מִן הַמִּטַּלְטְלִין אֶלָּא מִן הַמַּלְקוֹחַ, כָּתַב אֶת הַלָּשׁוֹן הַזֶּה ויהי המלקוח, שֶׁבָּא לִכְלַל חֲלֻקָּה וְלִכְלַל מֶכֶס, שֶׁהָיָה עוֹדֵף עַל בַּז הַמִּטַּלְטְלִין אשר בזזו עם הצבא איש לו וְלֹא בָא לִכְלַל חֲלֻקָּה — מִסְפַּר הַצֹּאן וְגוֹ':
3372,000 cattle,		לגוּבָקָ֕ר שְׁנַ֥יִם וְשִׁבְעִ֖ים אָֽלֶף:
34and 61,000 donkeys.		לדוַֽחֲמֹרִ֕ים אֶחָ֥ד וְשִׁשִּׁ֖ים אָֽלֶף:
35As for the people—the women who were not old enough to have carnal relations with a man—they were 32,000.		להוְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם מִן־הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָֽדְע֖וּ מִשְׁכַּ֣ב זָכָ֑ר כָּל־נֶ֕פֶשׁ שְׁנַ֥יִם וּשְׁלשִׁ֖ים אָֽלֶף:
36Regarding the half that was the portion of those who went out to battle: the number of sheep and goats was 337,500		לווַתְּהִי֙ הַמֶּֽחֱצָ֔ה חֵ֕לֶק הַיֹּֽצְאִ֖ים בַּצָּבָ֑א מִסְפַּ֣ר הַצֹּ֗אן שְׁלֽשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ וּשְׁלשִׁ֣ים אֶ֔לֶף וְשִׁבְעַ֥ת אֲלָפִ֖ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
37and the tax to God from the sheep and goats was 675;		לזוַיְהִ֛י הַמֶּ֥כֶס לַֽיהֹוָ֖ה מִן־הַצֹּ֑אן שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת חָמֵ֥שׁ וְשִׁבְעִֽים:
3836,000 cattle, of which the tax to God was 72;		לחוְהַ֨בָּקָ֔ר שִׁשָּׁ֥ה וּשְׁלשִׁ֖ים אָ֑לֶף וּמִכְסָ֥ם לַֽיהֹוָ֖ה שְׁנַ֥יִם וְשִׁבְעִֽים:
3930,500 donkeys, of which the tax to God was 61;		לטוַֽחֲמֹרִ֕ים שְׁלשִׁ֥ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֣שׁ מֵא֑וֹת וּמִכְסָ֥ם לַֽיהֹוָ֖ה אֶחָ֥ד וְשִׁשִּֽׁים:
4016,000 people, of which the tax to God was 32 people.		מוְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אָ֑לֶף וּמִכְסָם֙ לַֽיהֹוָ֔ה שְׁנַ֥יִם וּשְׁלשִׁ֖ים נָֽפֶשׁ:
41Moses gave the tax, which was a gift to God, to Eleazar the priest, as God had commanded Moses.		מאוַיִּתֵּ֣ן משֶׁ֗ה אֶת־מֶ֨כֶס֙ תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה לְאֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה:

Fifth Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 31

42From the half allotted to the Israelites, which Moses had apportioned from the men who had gone into the army,		מבוּמִמַּֽחֲצִ֖ית בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ חָצָ֣ה משֶׁ֔ה מִן־הָֽאֲנָשִׁ֖ים הַצֹּֽבְאִֽים:
וּמִמַּֽחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָצָה משֶׁה - From the half allotted to the Israelites, which Moses had apportioned - for the community and taken for them “from the men who had gone into the army.” –		וּמִמַּֽחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָצָה משֶׁה. לָעֵדָה, וְהוֹצִיאָהּ לָהֶם מן האנשים הצבאים:
43the community’s half was 337,500 sheep and goats,		מגוַתְּהִ֛י מֶֽחֱצַ֥ת הָֽעֵדָ֖ה מִן־הַצֹּ֑אן שְׁלֽשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ וּשְׁלשִׁ֣ים אֶ֔לֶף שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִ֖ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
וַתְּהִי מֶֽחֱצַת הָֽעֵדָה - The community’s half was - i.e., it remained such an amount, as no change had occurred in the interim – “Moses took….”		וַתְּהִי מֶֽחֱצַת הָֽעֵדָה. כָּךְ וְכָךְ:
4436,000 cattle,		מדוּבָקָ֕ר שִׁשָּׁ֥ה וּשְׁלשִׁ֖ים אָֽלֶף:
4530,500 donkeys,		מהוַֽחֲמֹרִ֕ים שְׁלשִׁ֥ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
46and 16,000 people.		מווְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אָֽלֶף:
47Moses took 1/50 of the Israelites’ half, the people and the animals, and gave them to the Levites, the keepers of the charge of the Tabernacle of God, as God had commanded Moses.		מזוַיִּקַּ֨ח משֶׁ֜ה מִמַּֽחֲצִ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת־הָֽאָחֻז֙ אֶחָ֣ד מִן־הַֽחֲמִשִּׁ֔ים מִן־הָֽאָדָ֖ם וּמִן־הַבְּהֵמָ֑ה וַיִּתֵּ֨ן אֹתָ֜ם לַֽלְוִיִּ֗ם שֹֽׁמְרֵי֙ מִשְׁמֶ֨רֶת֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה:
וַיִּקַּח משֶׁה וגו' - Moses took etc.		וַיִּקַּח משֶׁה וגו'.
48The officers appointed over the army’s thousands, the commanders of thousands and the commanders of hundreds, approached Moses.		מחוַיִּקְרְבוּ֙ אֶל־משֶׁ֔ה הַפְּקֻדִ֕ים אֲשֶׁ֖ר לְאַלְפֵ֣י הַצָּבָ֑א שָׂרֵ֥י הָֽאֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֥י הַמֵּאֽוֹת:
הַפְּקֻדִים - means here: the appointed ones.		הַפְּקֻדִים. הַמְמֻנִּים:
49They said to Moses, “Your servants counted the soldiers who were in our charge, and not one man is missing from us.		מטוַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־משֶׁ֔ה עֲבָדֶ֣יךָ נָּֽשְׂא֗וּ אֶת־רֹ֛אשׁ אַנְשֵׁ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּיָדֵ֑נוּ וְלֹֽא־נִפְקַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ אִֽישׁ:
וְלֹֽא־נִפְקַד - means here: is not missing, and similarly, Onkelos’ translation וְלָא שְׁגָא also denotes absence in Aramaic, just as אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה “I would bear its loss” 1 is translated by Onkelos as דַּהֲוַת שָׁגְיָא מִמִּנְיָנָא “what was missing from the number”; and similarly: כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ 2 means “your seat will be missing the man who usually sits there”; and similarly: וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד 3 means: “David’s place was vacant” and nobody was sitting there.		וְלֹֽא־נִפְקַד. לֹא נֶחְסַר, וְתַרְגּוּמוֹ "לָא שְׁגָא", אַף הוּא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִי חִסָּרוֹן, כְּמוֹ "אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה" (בראשית ל"א) תַרְגּוּמוֹ "דַּהֲוַת שָׁגְיָא מִמִּנְיָנָא", וְכֵן "כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ" (שמואל א כ') — יֶחְסַר מְקוֹם מוֹשָׁבְךָ, אִישׁ הָרָגִיל לֵישֵׁב שָׁם, וְכֵן "וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד" (שם) — נֶחְסַר מְקוֹמוֹ וְאֵין אִישׁ יוֹשֵׁב שָׁם:
50We therefore wish to bring an offering for God—any man who found a gold article, be it an anklet, a bracelet, a ring, an earring, or a chastity belt—to atone for our souls before God.”		נוַנַּקְרֵ֞ב אֶת־קָרְבַּ֣ן יְהֹוָ֗ה אִישׁ֩ אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א כְלִֽי־זָהָב֙ אֶצְעָדָ֣ה וְצָמִ֔יד טַבַּ֖עַת עָגִ֣יל וְכוּמָ֑ז לְכַפֵּ֥ר עַל־נַפְשֹׁתֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
אֶצְעָדָה - these are leg bracelets (anklets).		אֶצְעָדָה. אֵלּוּ צְמִידִים שֶׁל רֶגֶל:
וְצָמִיד - A bracelet - of the arm.		וְצָמִיד. שֶׁל יָד:
עָגִיל - are earrings.		עָגִיל. נִזְמֵי אֹזֶן:
וְכוּמָז - Or a chastity belt - i.e., a mold for the area of the womb. It was brought to atone for any lustful thoughts toward the daughters of Midian.		וְכוּמָז. דְּפוּס שֶׁל בֵּית הָרֶחֶם, לְכַפֵּר הִרְהוּר הַלֵּב שֶׁל בְּנוֹת מִדְיָן (שבת ס"ד):
51Moses and Eleazar the priest took the gold from them—all the articles that had been used.		נאוַיִּקַּ֨ח משֶׁ֜ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַזָּהָ֖ב מֵֽאִתָּ֑ם כֹּ֖ל כְּלִ֥י מַֽעֲשֶֽׂה:
52The total of the gift of gold that they dedicated to God was 16,750 shekels; this was from the commanders of the thousands and the commanders of the hundreds,		נבוַיְהִ֣י \| כָּל־זְהַ֣ב הַתְּרוּמָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֵרִ֨ימוּ֙ לַֽיהֹוָ֔ה שִׁשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר אֶ֛לֶף שְׁבַע־מֵא֥וֹת וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁ֑קֶל מֵאֵת֙ שָׂרֵ֣י הָֽאֲלָפִ֔ים וּמֵאֵ֖ת שָׂרֵ֥י הַמֵּאֽוֹת:
53whereas the soldiers had seized spoils for themselves.		נגאַנְשֵׁי֙ הַצָּבָ֔א בָּֽזְז֖וּ אִ֥ישׁ לֽוֹ:
54Moses and Eleazar the priest took the gold from the commanders of the thousands and hundreds and brought it to the Tent of Meeting, as a remembrance for the Israelites before God.		נדוַיִּקַּ֨ח משֶׁ֜ה וְאֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַזָּהָ֔ב מֵאֵ֛ת שָׂרֵ֥י הָֽאֲלָפִ֖ים וְהַמֵּא֑וֹת וַיָּבִ֤אוּ אֹתוֹ֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד זִכָּר֥וֹן לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:

Footnotes

Genesis 31:39.

1 Samuel 20:18.

1 Samuel 20:25.

Sixth Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 32

1The descendants of Reuben and Gad had an abundance of livestock, very numerous, and they saw the land of Ya’zer and the land of Gilead, and behold, the place was a place suitable for livestock.		אוּמִקְנֶ֣ה \| רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי־גָ֖ד עָצ֣וּם מְאֹ֑ד וַיִּרְא֞וּ אֶת־אֶ֤רֶץ יַעְזֵר֙ וְאֶת־אֶ֣רֶץ גִּלְעָ֔ד וְהִנֵּ֥ה הַמָּק֖וֹם מְק֥וֹם מִקְנֶֽה:
2The descendants of Gad and the descendants of Reuben came and spoke to Moses and to Eleazar the priest and to the princes of the community, saying,		בוַיָּבֹ֥אוּ בְנֵי־גָ֖ד וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן וַיֹּֽאמְר֤וּ אֶל־משֶׁה֙ וְאֶל־אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֶל־נְשִׂיאֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה לֵאמֹֽר:
3“Atarot, Divon, Ya’zer, Nimrah, Cheshbon, El’aleh, Sevam, Nebo, and Be’on—		געֲטָר֤וֹת וְדִיבֹן֙ וְיַעְזֵ֣ר וְנִמְרָ֔ה וְחֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה וּשְׂבָ֥ם וּנְב֖וֹ וּבְעֹֽן:
עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וגו' - Atarot, Divon…. were from the land of Sichon and Og.		עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וגו'. מֵאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג הָיוּ:
4the land that God struck down before the community of Israel, is a land suitable for livestock, and your servants possess livestock.”		דהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֤ה יְהֹוָה֙ לִפְנֵי֙ עֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֥רֶץ מִקְנֶ֖ה הִ֑וא וְלַֽעֲבָדֶ֖יךָ מִקְנֶֽה:
5They said, “If it pleases you, let this land be given to your servants as an estate; do not take us across the Jordan River.”		הוַיֹּֽאמְר֗וּ אִם־מָצָ֤אנוּ חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ יֻתַּ֞ן אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לַֽעֲבָדֶ֖יךָ לַֽאֲחֻזָּ֑ה אַל־תַּֽעֲבִרֵ֖נוּ אֶת־הַיַּרְדֵּֽן:
6Moses said to the descendants of Gad and the descendants of Reuben, “Should your brethren go to war while you stay here?		ווַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֔ה לִבְנֵי־גָ֖ד וְלִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן הַֽאַחֵיכֶ֗ם יָבֹ֨אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה:
הַֽאַחֵיכֶם - Should your brethren. This denotes a rhetorical question.		הַֽאַחֵיכֶם. לְשׁוֹן תְּמִיהָה הוּא:
7Why do you discourage the Israelites from crossing over to the land that God has given them?		זוְלָ֣מָּה תְנִיא֔וּן (כתיב תנואון) אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֵֽעֲבֹר֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהֹוָֽה:
וְלָמָּה תניאון - Why do you discourage - i.e., prevent and dishearten them from crossing, for they will think you are afraid of crossing because of the danger of battle and the powerful towns and people.		וְלָמָּה תניאון. תָּסִירוּ וְתַמְנִיעוּ לִבָּם מֵעֲבֹר, שֶׁיִּהְיוּ סְבוּרִים שֶׁאַתֶּם יְרֵאִים לַעֲבֹר מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה וְחֹזֶק הֶעָרִים וְהָעָם:
8This is what your fathers did when I sent them from Kadesh Barnei’a to explore the land.		חכֹּ֥ה עָשׂ֖וּ אֲבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּשָׁלְחִ֥י אֹתָ֛ם מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לִרְא֥וֹת אֶת־הָאָֽרֶץ:
מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ - From Kadesh Barne’a. Elsewhere this is called simply “Kadesh,” but this was its full name; and there were two places called Kadesh.		מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ. כָּךְ שְׁמָהּ, וּשְׁתֵּי קָדֵשׁ הָיוּ:
9They went up to the Valley of Eshkol and saw the land, and they discouraged the Israelites from entering the land that God has given them.		טוַיַּֽעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהֹוָֽה:
10God became angry that day, and He swore, saying,		יוַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהֹוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּשָּׁבַ֖ע לֵאמֹֽר:
11‘None of the men 20 years old and over who came out of Egypt will see the land that I swore to Abraham, to Isaac, and to Jacob, for they did not follow Me wholeheartedly,		יאאִם־יִרְא֨וּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים הָֽעֹלִ֣ים מִמִּצְרַ֗יִם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה אֵ֚ת הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּלְיַֽעֲקֹ֑ב כִּ֥י לֹֽא־מִלְא֖וּ אַֽחֲרָֽי:
12except for Caleb son of Yefuneh, the Kenizite and Joshua son of Nun, for they followed God wholeheartedly.’		יבבִּלְתִּ֞י כָּלֵ֤ב בֶּן־יְפֻנֶּה֙ הַקְּנִזִּ֔י וִֽיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נ֑וּן כִּ֥י מִלְא֖וּ אַֽחֲרֵ֥י יְהֹוָֽה:
הַקְּנִזִּי - The Kenizite. He was the stepson of Kenaz, to whom the mother of Caleb bore Otni’el.		הַקְּנִזִּי. חוֹרְגוֹ שֶׁל קְנַז הָיָה וְיָלְדָה לוֹ אִמּוֹ שֶׁל כָּלֵב אֶת עָתְנִיאֵל (סוטה י"א):
13God became angry with Israel, and He made them wander in the desert for 40 years, until the entire generation who had done evil in the eyes of God had died out.		יגוַיִּחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְנִעֵם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה עַד־תֹּם֙ כָּל־הַדּ֔וֹר הָֽעֹשֶׂ֥ה הָרָ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה:
וַיְנִעֵם - means: He made them wander, of the same root as נָע וָנָד “a perpetual wanderer.” 1		וַיְנִעֵם. וַיְטַלְטְלֵם, מִן "נָע וָנָד" (בראשית ד):
14And behold, you have now risen in place of your fathers as a society of sinful people, to add to the wrathful anger of God against Israel.		ידוְהִנֵּ֣ה קַמְתֶּ֗ם תַּ֚חַת אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם תַּרְבּ֖וּת אֲנָשִׁ֣ים חַטָּאִ֑ים לִסְפּ֣וֹת ע֗וֹד עַ֛ל חֲר֥וֹן אַף־יְהֹוָ֖ה אֶל־יִשְׂרָאֵֽל:
לִסְפּוֹת - To add. A similar usage to: “add (סְפוּ) year by year,” 2 and: “add (סְפוּ) your ascent offerings…,” 3 meaning “adding.”		לִסְפּוֹת. כְּמוֹ "סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה" (ישעיהו כ"ט), "עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ" וְגוֹ' (ירמיהו ז'), לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת:
15If you turn away from following Him, He will leave Israel in the desert again, and you will destroy this entire people.”		טוכִּ֤י תְשׁוּבֻן֙ מֵאַ֣חֲרָ֔יו וְיָסַ֣ף ע֔וֹד לְהַנִּיח֖וֹ בַּמִּדְבָּ֑ר וְשִֽׁחַתֶּ֖ם לְכָל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה:
16They approached him and said, “We will build sheepfolds for our livestock here and cities for our children.		טזוַיִּגְּשׁ֤וּ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְרֹ֥ת צֹ֛אן נִבְנֶ֥ה לְמִקְנֵ֖נוּ פֹּ֑ה וְעָרִ֖ים לְטַפֵּֽנוּ:
נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה - We will build…for our livestock here. They cared more for their possessions than their sons and daughters, for they mentioned their livestock before their young ones. So Moses said to them: “Do not do so; make that which is more important foremost, and that which is less important secondary. First build yourselves cities for your young ones, and only afterwards pens for your flock.”		נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה. חָסִים הָיוּ עַל מָמוֹנָם יוֹתֵר מִבְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, שֶׁהִקְדִּימוּ מִקְנֵיהֶם לְטַפָּם. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה "לֹא כֵן, עֲשׂוּ הָעִקָּר עִקָּר וְהַטָּפֵל טָפֵל, בְּנוּ לָכֶם תְּחִלָּה עָרִים לְטַפְּכֶם וְאַחַר כֵּן גְּדֵרוֹת לְצֹאנְכֶם" (תנחומא):
17We will then arm ourselves quickly and serve as the front lines of the Israelites until we have brought them to their place. Our children will reside in the cities fortified against the inhabitants of the land.		יזוַֽאֲנַ֜חְנוּ נֵֽחָלֵ֣ץ חֻשִׁ֗ים לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר אִם־הֲבִֽיאֹנֻ֖ם אֶל־מְקוֹמָ֑ם וְיָשַׁ֤ב טַפֵּ֨נוּ֙ בְּעָרֵ֣י הַמִּבְצָ֔ר מִפְּנֵ֖י יֽשְׁבֵ֥י הָאָֽרֶץ:
וַֽאֲנַחְנוּ נֵֽחָלֵץ חֻשִׁים - means: We will arm ourselves swiftly, similar to: “to hurry the spoil and speed up (חָשׁ) the plunder,” 4 and “let him hurry and hasten (יָחִישָׁה).” 5		וַֽאֲנַחְנוּ נֵֽחָלֵץ חֻשִׁים. נִזְדַּיֵּן מְהִירִים, כְּמוֹ "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" (ישעיהו ח'), "יְמַהֵר יָחִישָׁה" (שם ה'):
לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - (lit.) Ahead of the Israelites - i.e., as the heads of each of the troops, since they were strong, for about Gad it says: “he tears off the arm together with the head.” 6 Moses also stipulated to them later, in parashat Eleh HaDevarim: 7 “I commanded you at that time…all who are warriors must cross over, armed, before your brothers, the Israelites.” And at the conquest of Jericho it states: “and the armed ones went before them” 8 – referring to the tribes of Reuben and Gad, who carried out their agreement.		לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בְּרָאשֵׁי גְּיָסוֹת, מִתּוֹךְ שֶׁגִּבּוֹרִים הָיוּ, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בְּגָד (דברים ל"ג) "וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד"; וְאַף מֹשֶׁה חָזַר וּפֵרֵשׁ לָהֶם בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים (דברים ג') "וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא וְגוֹ' חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל", וּבִירִיחוֹ כְּתִיב (יהושע ו') "וְהֶחָלוּץ עוֹבֵר (הֹלֵךְ) לִפְנֵיהֶם" — זֶה רְאוּבֵן וְגָד שֶׁקִּיְּמוּ תְנָאָם:
וְיָשַׁב טַפֵּנוּ - Our children will reside - while we are still with our brothers.		וְיָשַׁב טַפֵּנוּ. בְּעוֹדֵנוּ אֵצֶל אַחֵינוּ:
בְּעָרֵי הַמִּבְצָר - (lit.) in the fortified cities. which we will build now.		בְּעָרֵי הַמִּבְצָר. שֶׁנִּבְנֶה עַכְשָׁו:
18We will not return to our homes until each of the Israelites has taken possession of his inheritance.		יחלֹ֥א נָשׁ֖וּב אֶל־בָּתֵּ֑ינוּ עַ֗ד הִתְנַחֵל֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַֽחֲלָתֽוֹ:
19For we will not inherit with them in the territory extending from the far side of the Jordan River and beyond, because our inheritance has come to us east of this side of the Jordan River.”		יטכִּ֣י לֹ֤א נִנְחַל֙ אִתָּ֔ם מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּ֖ן וָהָ֑לְאָה כִּ֣י בָ֤אָה נַּֽחֲלָתֵ֨נוּ֙ אֵלֵ֔ינוּ מֵעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרָֽחָה:
מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה - From the far side of the Jordan River…. i.e., on the western side.		מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה. בָּעֵבֶר הַמַּעֲרָבִי:
כִּי בָאָה נַּֽחֲלָתֵנוּ - Because our inheritance has come to us - i.e., we will then have already received it on the eastern side.		כִּי בָאָה נַּֽחֲלָתֵנוּ. כְּבָר קִבַּלְנוּהָ בָּעֵבֶר הַמִּזְרָחִי:

Footnotes

Seventh Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 32

20Moses said to them, “If you do this thing, if you arm yourselves for battle before God,		כוַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ משֶׁ֔ה אִם־תַּֽעֲשׂ֖וּן אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה אִם־תֵּחָֽלְצ֛וּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לַמִּלְחָמָֽה:
21and all your armed men cross the Jordan River before God, until He has driven out His enemies before Him,		כאוְעָבַ֨ר לָכֶ֧ם כָּל־חָל֛וּץ אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה עַ֧ד הֽוֹרִישׁ֛וֹ אֶת־אֹֽיְבָ֖יו מִפָּנָֽיו:
22and the land will be conquered before God, afterwards you may return, and you will be freed of your obligation to God and to Israel, and this land will become your estate before God.		כבוְנִכְבְּשָׁ֨ה הָאָ֜רֶץ לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ וְאַחַ֣ר תָּשֻׁ֔בוּ וִֽהְיִיתֶ֧ם נְקִיִּ֛ם מֵֽיהֹוָ֖ה וּמִיִּשְׂרָאֵ֑ל וְ֠הָֽיְתָ֠ה הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֥את לָכֶ֛ם לַֽאֲחֻזָּ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
23But, if you do not do so, behold, you will have sinned against God, and be aware of your sin, which will catch up with you.		כגוְאִם־לֹ֤א תַֽעֲשׂוּן֙ כֵּ֔ן הִנֵּ֥ה חֲטָאתֶ֖ם לַֽיהֹוָ֑ה וּדְעוּ֙ חַטַּאתְכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּמְצָ֖א אֶתְכֶֽם:
24So build yourselves cities for your children and pens for your animals that need to be enclosed, and do as you have promised.”		כדבְּנֽוּ־לָכֶ֤ם עָרִים֙ לְטַפְּכֶ֔ם וּגְדֵרֹ֖ת לְצֹנַֽאֲכֶ֑ם וְהַיֹּצֵ֥א מִפִּיכֶ֖ם תַּֽעֲשֽׂוּ:
לְצֹנַֽאֲכֶם - For your animals that need to be enclosed. This word is from the same root as in: צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם “all sheep-enclosuring and cattle,” 1 as it does not have an א between the נ and the צ, and the א following the נ here is instead of the ה of צֹנֶה. I have learned this from the work of Rabbi Moshe HaDarshan.		לְצֹנַֽאֲכֶם. תֵּבָה זוֹ מִגִּזְרַת "צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם" (תהלים ח') שֶׁאֵין בּוֹ אָלֶ"ף מַפְסִיק בֵּין נוּ"ן לַצָּדִ"י, וְאָלֶ"ף שֶׁבָּא כָאן אַחַר הַנּוּ"ן בִּמְקוֹם הֵ"א שֶׁל צֹנֶה הוּא; מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַ' מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לָמַדְתִּי כֵן:
וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּֽעֲשֽׂוּ - And do as you have promised - to God on High, i.e., that which you accepted upon yourselves to cross over for battle and remain until the conquest and the division of the land is complete; for Moses only asked of them: “and the land will be conquered…afterwards you may return,” 2 yet they undertook: “until each of the Israelites has taken possession.” 3 Thus they added a promise to remain for the seven years that they divided the land, and so they did.		וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּֽעֲשֽׂוּ. לְגָבוֹהַּ, שֶׁקִּבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם לַעֲבֹר לַמִּלְחָמָה עַד כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק, שֶׁמֹּשֶׁה לֹא בִּקֵּשׁ מֵהֶם אֶלָּא "וְנִכְבְּשָׁה … וְאַחַר תָּשׁוּבוּ" וְהֵם קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם "עַד הִתְנַחֵל", הֲרֵי הוֹסִיפוּ לְהִתְעַכֵּב שֶׁבַע שֶׁחָלְקוּ, וְכֵן עָשׂוּ:
25The descendants of Gad and the descendants of Reuben spoke to Moses as one man, unanimously, saying, “Your servants will do as you, our master, commands.		כהוַיֹּ֤אמֶר בְּנֵי־גָד֙ וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֔ן אֶל־משֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר עֲבָדֶ֣יךָ יַּֽעֲשׂ֔וּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר אֲדֹנִ֖י מְצַוֶּֽה:
וַיֹּאמֶר בְּנֵי־גָד - The descendants of Gad answered - the singular form is used, signifying: they spoke all as one man.		וַיֹּאמֶר בְּנֵי־גָד. כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד:
26Our children, our wives, our livestock, and all our cattle will remain there, in the cities of Gilead.		כוטַפֵּ֣נוּ נָשֵׁ֔ינוּ מִקְנֵ֖נוּ וְכָל־בְּהֶמְתֵּ֑נוּ יִֽהְיוּ־שָׁ֖ם בְּעָרֵ֥י הַגִּלְעָֽד:
27But your servants will cross over, all who are armed for combat before God, for the battle, as our master has spoken.”		כזוַֽעֲבָדֶ֨יךָ יַֽעַבְר֜וּ כָּל־חֲל֥וּץ צָבָ֛א לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר אֲדֹנִ֖י דֹּבֵֽר:
28Moses commanded Eleazar the priest and Joshua son of Nun and all the paternal heads of the tribes of the Israelites concerning them.		כחוַיְצַ֤ו לָהֶם֙ משֶׁ֔ה אֵ֚ת אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֵ֖ת יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֑וּן וְאֶת־רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַמַּטּ֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
וַיְצַו לָהֶם - [Moses] commanded (lit.) to them - is to be understood as עֲלֵיהֶם, i.e., over them, as concerns their agreement, he appointed Eleazar and Joshua. The ל of לָהֶם is similar to: ה׳ יִלָּחֵם לָכֶם “God will do battle for you.” 4		וַיְצַו לָהֶם. כְּמוֹ עֲלֵיהֶם, וְעַל תְּנָאָם מִנָּה אֶלְעָזָר וִיהוֹשֻׁעַ, כְּמוֹ "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות י"ד):
29Moses said to them, “If the descendants of Gad and Reuben cross the Jordan River with you—all who are armed for combat before God—and the land is conquered before you, you may give them Gilead as an estate.		כטוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֜ה אֲלֵהֶ֗ם אִם־יַֽעַבְר֣וּ בְנֵי־גָ֣ד וּבְנֵֽי־רְאוּבֵ֣ן \| אִ֠תְּכֶ֠ם אֶת־הַיַּרְדֵּ֞ן כָּל־חָל֤וּץ לַמִּלְחָמָה֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וְנִכְבְּשָׁ֥ה הָאָ֖רֶץ לִפְנֵיכֶ֑ם וּנְתַתֶּ֥ם לָהֶ֛ם אֶת־אֶ֥רֶץ הַגִּלְעָ֖ד לַֽאֲחֻזָּֽה:
30But if they do not cross over with you armed, they will receive a possession among you in Canaan.”		לוְאִם־לֹ֧א יַֽעַבְר֛וּ חֲלוּצִ֖ים אִתְּכֶ֑ם וְנֹֽאחֲז֥וּ בְתֹֽכְכֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
31The descendants of Gad and the descendants of Reuben answered, saying, “We will do as God has spoken to your servants.		לאוַיַּֽעֲנ֧וּ בְנֵי־גָ֛ד וּבְנֵ֥י רְאוּבֵ֖ן לֵאמֹ֑ר אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־עֲבָדֶ֖יךָ כֵּ֥ן נַֽעֲשֶֽׂה:
32We will cross over as an armed force before God to Canaan, and then the estate of our inheritance on this side of the Jordan River will be ours.”		לבנַ֣חְנוּ נַֽעֲבֹ֧ר חֲלוּצִ֛ים לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְאִתָּנוּ֨ אֲחֻזַּ֣ת נַֽחֲלָתֵ֔נוּ מֵעֵ֖בֶר לַיַּרְדֵּֽן:
וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַֽחֲלָתֵנוּ - (lit.) And with us is the estate of our inheritance - i.e., the estate of our inheritance on this side will already be in our hands and in our possession.		וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַֽחֲלָתֵנוּ. כְּלוֹמַר בְּיָדֵינוּ וּבִרְשׁוּתֵנוּ תְהִי אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר הַזֶּה:
33So Moses gave the descendants of Gad and the descendants of Reuben and half of the tribe of Manasseh son of Joseph the kingdom of King Sichon of the Amorites and the kingdom of King Og of Bashan—the land together with the cities within its borders and the cities of the surrounding territory.		לגוַיִּתֵּ֣ן לָהֶ֣ם \| משֶׁ֡ה לִבְנֵי־גָד֩ וְלִבְנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן וְלַֽחֲצִ֣י \| שֵׁ֣בֶט \| מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֗ף אֶת־מַמְלֶ֨כֶת֙ סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י וְאֶ֨ת־מַמְלֶ֔כֶת ע֖וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן הָאָ֗רֶץ לְעָרֶ֨יהָ֙ בִּגְבֻלֹ֔ת עָרֵ֥י הָאָ֖רֶץ סָבִֽיב:
34The descendants of Gad built up Divon, Atarot, Aro’er,		לדוַיִּבְנ֣וּ בְנֵי־גָ֔ד אֶת־דִּיבֹ֖ן וְאֶת־עֲטָרֹ֑ת וְאֵ֖ת עֲרֹעֵֽר:
35Atrot Shofan, Ya’zer, Yogbehah,		להוְאֶת־עַטְרֹ֥ת שׁוֹפָ֛ן וְאֶת־יַעְזֵ֖ר וְיָגְבְּהָֽה:
36Beit Nimrah, and Beit Haran into fortified cities and sheepfolds.		לווְאֶת־בֵּ֥ית נִמְרָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הָרָ֑ן עָרֵ֥י מִבְצָ֖ר וְגִדְרֹ֥ת צֹֽאן:
עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹֽאן - Fortified cities and sheepfolds. This conclusion of the verse refers to the beginning of the sentence: The descendants of Gad built these cities to be fortified cities and sheepfolds.		עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹֽאן. זֶה סוֹף פָּסוּק מוּסָב עַל תְּחִלַּת הָעִנְיָן — וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת הֶעָרִים הַלָּלוּ לִהְיוֹת עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן:
37The descendants of Reuben built Cheshbon, El’aleh, Kiryatayim,		לזוּבְנֵ֤י רְאוּבֵן֙ בָּנ֔וּ אֶת־חֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶת־אֶלְעָלֵ֑א וְאֵ֖ת קִרְיָתָֽיִם:
38Nebo, Ba’al Me’on—the names having been changed—and Sivmah, for they changed the names of the cities they built.		לחוְאֶת־נְב֞וֹ וְאֶת־בַּ֧עַל מְע֛וֹן מֽוּסַבֹּ֥ת שֵׁ֖ם וְאֶת־שִׂבְמָ֑ה וַיִּקְרְא֣וּ בְשֵׁמֹ֔ת אֶת־שְׁמ֥וֹת הֶֽעָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּנֽוּ:
וְאֶת־נְבוֹ וְאֶת־בַּעַל מְעוֹן מֽוּסַבֹּת שֵׁם - Nebo, Ba’al Me’on – the names having been changed - Nebo and Ba’al Me’on were names of idols, the Amorites having named their cities after their idols, so the descendants of Reuben changed their names to other names, and this is what is meant by: מוּסַבֹּת שֵׁם – Nebo and Ba’al Me’on, changed to other names.		וְאֶת־נְבוֹ וְאֶת־בַּעַל מְעוֹן מֽוּסַבֹּת שֵׁם. נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן שְׁמוֹת עֲבוֹדָה זָרָה הֵם, וְהָיוּ הָאֱמוֹרִיִּים קוֹרִים עָרֵיהֶם עַל שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וּבְנֵי רְאוּבֵן הֵסֵבּוּ אֶת שְׁמָם לְשֵׁמוֹת אֲחֵרִים, וְזֶהוּ מוסבת שם — נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן מוּסַבּוֹת לְשֵׁם אַחֵר:
וְאֶת־שִׂבְמָה - And Sivmah. They built Sivmah, the same as Sevam (שְׂבָם) mentioned above. 5		וְאֶת־שִׂבְמָה. בָּנוּ שִׂבְמָה, וְהִיא שְׂבָם הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה:
39The descendants of Machir son of Manasseh went to Gilead and conquered it, driving out the Amorites who were there.		לטוַיֵּ֨לְכ֜וּ בְּנֵ֨י מָכִ֧יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֛ה גִּלְעָ֖דָה וַיִּלְכְּדֻ֑הָ וַיּ֖וֹרֶשׁ אֶת־הָֽאֱמֹרִ֥י אֲשֶׁר־בָּֽהּ:
וַיּוֹרֶשׁ - means as Onkelos translates it: וְתָרֵךְ “and drove out,” for the word ריש is used in two different ways: in the sense of יְרֻשָּׁה “inheritance,” and in the sense of הוֹרָשָׁה “dispossession,” i.e., chasing away and driving out.		וַיּוֹרֶשׁ. כְּתַרְגּוּמוֹ "וְתָרִיךְ", שֶׁתֵּבַת ריש מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁתֵּי מַחֲלָקוֹת, לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה וּלְשׁוֹן הוֹרָשָׁה שֶׁהוּא טֵרוּד וְתֵרוּךְ:
40Moses gave Gilead to Machir son of Manasseh, and he settled in it.		מוַיִּתֵּ֤ן משֶׁה֙ אֶת־הַגִּלְעָ֔ד לְמָכִ֖יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֑ה וַיֵּ֖שֶׁב בָּֽהּ:
41Ya’ir son of Manasseh went and conquered their villages. He named them “the villages of Ya’ir.”		מאוְיָאִ֤יר בֶּן־מְנַשֶּׁה֙ הָלַ֔ךְ וַיִּלְכֹּ֖ד אֶת־חַוֹּֽתֵיהֶ֑ם וַיִּקְרָ֥א אֶתְהֶ֖ן חַוֹּ֥ת יָאִֽיר:
חַוֹּֽתֵיהֶם - means as Onkelos translates it: כַּפְרָנֵיהוֹן “their villages.”		חַוֹּֽתֵיהֶם. כַּפְרָנֵיהוֹן:
וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִֽיר - He named them “the villages of Ya’ir”. Since he had no children, he named them after himself in order to perpetuate his name, as villages are like the “offspring” of the cities.		וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִֽיר. לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָנִים קְרָאָם בִּשְׁמוֹ לְזִכָּרוֹן:
42Novach went and conquered Kenat and its surrounding villages. He named it Novach, after his name.		מבוְנֹ֣בַח הָלַ֔ךְ וַיִּלְכֹּ֥ד אֶת־קְנָ֖ת וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח בִּשְׁמֽוֹ:
וַיִּקְרָא לָה נֹבַח - He named it Novach. לָה does not have a dot (מפיק) in the ה. I saw in the work of Rabbi Moshe HaDarshan that since this name did not persist, the account of the naming is written in a weakened form, allowing it to be expounded as similar to לָא “not.” However, I wonder how he expounds the two similar words: וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז “Boaz said to her” 6 and לִבְנוֹת לָה בַיִת “to build her a house.” 7		וַיִּקְרָא לָה נֹבַח. "לָה" אֵינוֹ מַפִּיק הֵ"א, וְרָאִיתִי בִיסוֹדוֹ שֶׁל רַ' מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לְפִי שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם לָהּ שֵׁם זֶה לְפִיכָךְ הוּא רָפֶה, שֶׁמַּשְׁמָעוּת מִדְרָשׁוֹ כְּמוֹ לֹא; וּתְמֵהַנִי מַה יִּדְרֹשׁ בִּשְׁתֵּי תֵבוֹת הַדּוֹמוֹת לָהּ "וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז" (רות ב'), "לִבְנוֹת לָה בַיִת" (זכריה ה'):

Footnotes

Maftir Portion

Bamidbar (Numbers) Chapter 32

40Moses gave Gilead to Machir son of Manasseh, and he settled in it.		מוַיִּתֵּ֤ן משֶׁה֙ אֶת־הַגִּלְעָ֔ד לְמָכִ֖יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֑ה וַיֵּ֖שֶׁב בָּֽהּ:
41Ya’ir son of Manasseh went and conquered their villages. He named them “the villages of Ya’ir.”		מאוְיָאִ֤יר בֶּן־מְנַשֶּׁה֙ הָלַ֔ךְ וַיִּלְכֹּ֖ד אֶת־חַוֹּֽתֵיהֶ֑ם וַיִּקְרָ֥א אֶתְהֶ֖ן חַוֹּ֥ת יָאִֽיר:
חַוֹּֽתֵיהֶם - means as Onkelos translates it: כַּפְרָנֵיהוֹן “their villages.”		חַוֹּֽתֵיהֶם. כַּפְרָנֵיהוֹן:
וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִֽיר - He named them “the villages of Ya’ir”. Since he had no children, he named them after himself in order to perpetuate his name, as villages are like the “offspring” of the cities.		וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִֽיר. לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָנִים קְרָאָם בִּשְׁמוֹ לְזִכָּרוֹן:
42Novach went and conquered Kenat and its surrounding villages. He named it Novach, after his name.		מבוְנֹ֣בַח הָלַ֔ךְ וַיִּלְכֹּ֥ד אֶת־קְנָ֖ת וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח בִּשְׁמֽוֹ:
וַיִּקְרָא לָה נֹבַח - He named it Novach. לָה does not have a dot (מפיק) in the ה. I saw in the work of Rabbi Moshe HaDarshan that since this name did not persist, the account of the naming is written in a weakened form, allowing it to be expounded as similar to לָא “not.” However, I wonder how he expounds the two similar words: וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז “Boaz said to her” 1 and לִבְנוֹת לָה בַיִת “to build her a house.” 2		וַיִּקְרָא לָה נֹבַח. "לָה" אֵינוֹ מַפִּיק הֵ"א, וְרָאִיתִי בִיסוֹדוֹ שֶׁל רַ' מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לְפִי שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם לָהּ שֵׁם זֶה לְפִיכָךְ הוּא רָפֶה, שֶׁמַּשְׁמָעוּת מִדְרָשׁוֹ כְּמוֹ לֹא; וּתְמֵהַנִי מַה יִּדְרֹשׁ בִּשְׁתֵּי תֵבוֹת הַדּוֹמוֹת לָהּ "וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז" (רות ב'), "לִבְנוֹת לָה בַיִת" (זכריה ה'):

Footnotes

Ruth 2:14.

Zechariah 5:11.

Haftarah

Yirmiyahu (Jeremiah) Chapter 1

1The words of Jeremiah son of Hilkiah, of the priests who were in Anathoth in the land of Benjamin.		א דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָ֖הוּ בֶּן־חִלְקִיָּ֑הוּ מִן־הַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁ֣ר בַּֽעֲנָת֔וֹת בְּאֶ֖רֶץ בִּנְיָמִֽן:
The words of Jeremiah son of Hilkiah. Let the son of the corrupt woman, whose deeds are proper Jeremiah was descended from Rahab the harlot and let him reprove the son of the righteous woman whose deeds are corrupt these are Israel who corrupted their deeds who are descended from legitimate seed.		דברי ירמיהו בן חלקיהו וגו'. ליתי בר קלקלתא דתקנן עובדוהי ירמיה בא מרחב הזונה ולוכח בר מתקנתא דמקלקלן עובדוהי אלו ישראל שקלקלו מעשיהן שבאו מזרע כשר:
2To whom the word of the Lord came in the days of Josiah son of Amon, king of Judah, in the thirteenth year of his reign.		באֲשֶׁ֨ר הָיָ֚ה דְבַר־יְהֹוָה֙ אֵלָ֔יו בִּימֵ֛י יֹֽאשִׁיָּ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹן מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה בִּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה לְמָלְכֽוֹ:
To whom the word of the Lord came. Upon whom the Shechinah commenced to rest at that time.		אשר היה דבר ה' אליו וגו'. אשר התחילה שכינה לשרות עליו באותו הזמן:
3And he was in the days of Jehoiakim son of Josiah, king of Judah, until the end of eleven years of Zedekiah son of Josiah, king of Judah, until the exile of Jerusalem in the fifth month.		גוַיְהִ֗י בִּימֵ֨י יְהֽוֹיָקִ֚ים בֶּן־יֹֽאשִׁיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה עַד־תֹּם֙ עַשְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְצִדְקִיָּ֥הוּ בֶן־יֹֽאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה עַד־גְּל֥וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֖ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַֽחֲמִישִֽׁי:
And he was in the days of Jehoiakim. And he was a prophet all the remaining days of Josiah, the days of his son Jehoiakim, and the days of his son Zedekiah, until the end of the eleventh year that is the year until the exile of Jerusalem in the fifth month.		ויהי בימי יהויקים. ויהי נביא כל ימי יאשיהו הנותרים וימי יהויקים בנו וימי צדקיהו בנו עד תום עשתי עשרה שנה היא השנה עד גלות ירושלים בחדש החמישי:
4And the word of the Lord came to me, saying:		דוַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
5When I had not yet formed you in the womb, I knew you, and when you had not yet emerged from the womb, I had appointed you; a prophet to the nations I made you.		הבְּטֶ֨רֶם אֶצָּרְךָ֚ (כתיב אֶצָּורְךָ֚) בַבֶּ֙טֶן֙ יְדַעְתִּ֔יךָ וּבְטֶ֛רֶם תֵּצֵ֥א מֵרֶ֖חֶם הִקְדַּשְׁתִּ֑יךָ נָבִ֥יא לַגּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ:
When I had not yet formed you in the womb, etc.. Since the days of the first man. The Holy One, blessed be He, showed Adam each generation and its prophets.		בטרם אצרך בבטן וגו'. מימי אדם הראשון הראהו הקב"ה לאדם דור ודור ונביאיו:
I… formed you. Heb. אצרך, an expression of צורה, a form.		אצרך. לשון צורה:
I knew you. connois toi in O.F. Comp. (Exodus 6:3), “I was not known (נודעתּי) to them.”		ידעתיך. קנייושט"וי בלעז כמו לא נודעתי להם (שמות ו׳:ג׳):
I appointed you. I appointed you for this.		הקדשתיך. זמנתיך לכך:
a prophet to the nations. To Israel, who behave like the nations. In this manner it is expounded in Sifrei on the verse: “A prophet from your midst, etc.” (Deut. 18:15), will set up for you and not for those who deny the Torah. How then do I fulfill “A prophet to the nations I made you” ? To the children of Israel who deport themselves with the customs of the nations. It can further be interpreted: “A prophet for the nations,” like “About the nations,” to give them to drink the cup of poison, to prophesy retribution upon them, as it is said: “Take this cup of the wine of wrath from My hand, you shall give all the nations to drink of it” (infra 25:15). Another explanation of “When you had not yet emerged from the womb I appointed you” is: Concerning you I said to Moses: “I will set up a prophet… like you” (Deut. 18:18). This one reproved them, and this one reproved them. This one prophesied for forty years and this one prophesied for forty years.		נביא לגוים. לישראל שהיו נוהגים עצמם כעכו"ם כך נדרש בספרי נביא מקרבך וגו' (דברים י״ח:ט״ו) יקים לך ולא למכחישי תורה הא מה אני מקיים נביא לגוים נתתיך בבני ישראל שהיו נוהגים כעכו"ם ד"א בטרם תצא מרחם הקדשתיך עליך אמרתי למשה נביא אקים להם כמוך (דברים י״ח:י״ח) זה הוכיחם וזה הוכיחם זה נתנבא ארבעים שנה וזה נתנבא ארבעים שנה:
6And I said, "Alas, O Lord God! Behold, I know not to speak for I am a youth.		ווָֽאֹמַ֗ר אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הִנֵּ֥ה לֹֽא־יָדַ֖עְתִּי דַבֵּ֑ר כִּי־נַ֖עַר אָנֹֽכִי:
Alas. This is an expression of wailing (konpljjnt in 0.F.).		אהה. ל' יילל קונפליינ"ט בלע"ז:
for I am a youth. I am not worthy to reprove them. Moses reproved them shortly before his death, when he was already esteemed in their eyes through the many miracles that he had performed for them. He had taken them out of Egypt, split the Reed Sea for them, brought down the manna, caused the quails to fly, given them the Torah, brought up the well. I come to reprove them at the beginning of my mission.		כי נער אנכי. איני כדאי להוכיחן משה הוכיחן סמוך למיתתו כבר נחשב בעיניהם בכמה נסים שעשה להם הוציאם ממצרים וקרע להם את הים הוריד את המן הגיז את השליו נתן להם את התורה העלה את הבאר אני בתחלת שליחותי אני בא להוכיחם:
7And the Lord said to me; Say not, "I am a youth," for wherever I send you, you shall go, and whatever I command you, you shall speak.		זוַיֹּ֚אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י אַל־תֹּאמַ֖ר נַ֣עַר אָנֹ֑כִי כִּ֠י עַל־כָּל־אֲשֶׁ֚ר אֶֽשְׁלָֽחֲךָ֙ תֵּלֵ֔ךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוְּךָ֖ תְּדַבֵּֽר:
wherever I send you. to the heathens.		על כל אשר אשלחך. אל העכו"ם:
and whatever I command you. to Israel, you shall speak.		ואת כל אשר אצוך. לישראל תדבר:
8Fear them not, for I am with you to save you, says the Lord.		חאַל־תִּירָ֖א מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י לְהַצִּלֶ֖ךָ נְאֻם־יְהֹוָֽה:
9And the Lord stretched out His hand and reached my mouth, and the Lord said to me; Behold, I have placed My words in your mouth.		טוַיִּשְׁלַ֚ח יְהֹוָה֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיַּגַּ֖ע עַל־פִּ֑י וַיֹּ֚אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י הִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי דְבָרַ֖י בְּפִֽיךָ:
And the Lord stretched forth His hand. Every sending mentioned concerning a hand is an expression of stretching forth. Another explanation is like the Targum: And the Lord sent the words of His prophecy.		וישלח ה' את ידו. כל שליחות שהוא אצל יד לשון הושטה ל"א כתרגום ושלח ה' ית פתגמי נביאותיה:
10Behold, I have appointed you this day over the nations and over the kingdoms, to uproot and to crush, and to destroy and to demolish, to build and to plant.		ירְאֵ֞ה הִפְקַדְתִּ֣יךָ \| הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה עַל־הַגּוֹיִם֙ וְעַל־הַמַּמְלָכ֔וֹת לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּלְהַֽאֲבִ֣יד וְלַֽהֲר֑וֹס לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ:
I have appointed you. I have appointed you over the heathens.		הפקדתיך. מנותיך על העכו"ם:
to uproot and to crush. (depayser in French, to uproot) and over Israel to build and to plant if they heed. So did Jonathan paraphrase it.		לנתוש ולנתוץ. דיספציר בלעז:
11And the word of the Lord came to me, saying: What do you see, Jeremiah? And I said, "I see a rod of an almond tree."		יאוַיְהִ֚י דְבַר־יְהֹוָה֙ אֵלַ֣י לֵאמֹ֔ר מָֽה־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה יִרְמְיָ֑הוּ וָֽאֹמַ֕ר מַקֵּ֥ל שָׁקֵ֖ד אֲנִ֥י רֹאֶֽה:
a rod of an almond tree. (amendleer in O.F.) Jonathan, however, renders: A King who hastens to do evil.		מקל שקד. מנדולי"ר בלעז, ויונתן תרגם מקל שקד מלך דמוחי לאבאשא:
12And the Lord said to me; You have seen well, for I hasten My word to accomplish it.		יבוַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י הֵיטַ֣בְתָּ לִרְא֑וֹת כִּֽי־שֹׁקֵ֥ד אֲנִ֛י עַל־דְּבָרִ֖י לַֽעֲשֹׂתֽוֹ:
You have seen well. This almond tree hastens to blossom before all other trees. I, too, hasten to perform My word. And the Midrash Aggadah (Ecc. Rabbah 12:8) explains: An almond tree takes twenty-one days from its blossoming until it is completely ripe, as the number of days between the seventeenth of Tammuz, when the city was broken into, until the ninth of Av, when the Temple was burnt.		היטבת לראות. השקד הזה הוא ממהר להוציא פרח קודם לכל האילנות אף אני ממהר לעשות דברי, ומדרש אגדה השקד הזה הוא משעת חניטתו עד גמר בישולו עשרים ואחד יום כמנין ימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר לתשעה באב שבו נשרף הבית:
13And the word of the Lord came to me a second time, saying: What do you see? And I said, "I see a bubbling pot, whose foam is toward the north."		יגוַיְהִ֨י דְבַר־יְהֹוָ֚ה \| אֵלַי֙ שֵׁנִ֣ית לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה וָֽאֹמַ֗ר סִ֚יר נָפ֙וּחַ֙ אֲנִ֣י רֹאֶ֔ה וּפָנָ֖יו מִפְּנֵ֥י צָפֽוֹנָה:
a bubbling pot. [lit. blown up,] seething (boillant in French).		סיר נפוח. רותח בויילנ"ט בלעז:
whose foam. [lit. and its face,] its seething (et ses ondes in O.F.) [and its waves].		ופניו. רתיחותיו אשישאונדי"ש בלעז:
14And the Lord said to me; From the north the misfortune will break forth upon all the inhabitants of the land.		ידוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י מִצָּפוֹן֙ תִּפָּתַ֣ח הָֽרָעָ֔ה עַ֥ל כָּל־יֹֽשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ:
From the north the misfortune will break forth. Babylon is on the north of Eretz Israel.		מצפון תפתח הרעה. בבל לצפונה של ארץ ישראל היא:
15For, behold I am summoning all the families of the kingdoms of the north, says the Lord, and they will come and place, each one his throne at the entrance of the gates of Jerusalem and against all its walls around and against all the cities of Judah.		טוכִּ֣י \| הִנְנִ֣י קֹרֵ֗א לְכָֽל־מִשְׁפְּח֛וֹת מַמְלְכ֥וֹת צָפ֖וֹנָה נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וּבָ֡אוּ וְֽנָֽתְנוּ֩ אִ֨ישׁ כִּסְא֜וֹ פֶּ֣תַח \| שַֽׁעֲרֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֗ם וְעַ֚ל כָּל־חֽוֹמֹתֶ֙יהָ֙ סָבִ֔יב וְעַ֖ל כָּל־עָרֵ֥י יְהוּדָֽה:
16And I will utter My judgments against them concerning all their evil, that they left Me and offered up burnt-offerings to other gods and they prostrated themselves to the work of their hands.		טזוְדִבַּרְתִּ֚י מִשְׁפָּטַי֙ אוֹתָ֔ם עַ֖ל כָּל־רָֽעָתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵֽאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּֽחֲו֖וּ לְמַֽעֲשֵׂ֥י יְדֵיהֶֽם:
And I will utter My judgments against them. I will debate with them, with Judah and Jerusalem.		ודברתי משפטי אותם. אתווכח עמם עם יהודה וירושלים:
17And you shall gird your loins and arise and speak to them all that I command you; be not dismayed by them, lest I break you before them.		יזוְאַתָּה֙ תֶּאְזֹ֣ר מָתְנֶ֔יךָ וְקַמְתָּ֙ וְדִבַּרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י אֲצַוֶּ֑ךָּ אַל־תֵּחַת֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם פֶּן־אֲחִתְּךָ֖ לִפְנֵיהֶֽם:
And you shall gird your loins. This is an expression of quickening like a man of valor.		תאזור מתניך. ל' זירוז כאיש חיל:
18And I, behold I have made you today into a fortified city and into an iron pillar, and into copper walls against the entire land, against the kings of Judah, against its princes, against its priests, and against the people of the land.		יחוַֽאֲנִ֞י הִנֵּ֛ה נְתַתִּ֣יךָ הַיּ֗וֹם לְעִ֨יר מִבְצָ֜ר וּלְעַמּ֥וּד בַּרְזֶ֛ל וּלְחֹמ֥וֹת נְחֹ֖שֶׁת עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ לְמַלְכֵ֚י יְהוּדָה֙ לְשָׂרֶ֔יהָ לְכֹֽהֲנֶ֖יהָ וּלְעַ֥ם הָאָֽרֶץ:
against the Kings of Judah. lit. to the Kings of Judah.		למלכי יהודה. כנגד מלכי יהודה:
19And they shall fight against you but they shall not prevail against you, for I am with you says the Lord, to save you.		יטוְנִלְחֲמ֥וּ אֵלֶ֖יךָ וְלֹֽא־י֣וּכְלוּ לָ֑ךְ כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י נְאֻם־יְהֹוָ֖ה לְהַצִּילֶֽךָ:
And they shall fight against you. They shall quarrel and fight against you to refute the words of your prophecy.		ונלחמו אליך. ויהון דינין ומגיחין לקבלך למסתר ית פתגמי נבואתך:

Yirmiyahu (Jeremiah) Chapter 2

1And the word of the Lord came to me, saying:		אוַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
2Go and call out in the ears of Jerusalem, saying: so said the Lord: I remember to you the lovingkindness of your youth, the love of your nuptials, your following Me in the desert, in a land not sown.		בהָלֹ֡ךְ וְֽקָרָאתָ֩ בְּאָזְנֵי֙ יְרֽוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה זָכַ֚רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַֽהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֚ךְ אַֽחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה:
I remember to you. Were you to return to Me, I would desire to have mercy on you for I remember the loving kindness of your youth and the love of the nuptials of your wedding canopy, when I brought you into the wedding canopy, and this (כלולתיך) is an expression of bringing in. Your nuptials (Noces in O.F.). Now what was the loving kindness of your youth? Your following My messengers, Moses and Aaron, from an inhabited land to the desert without provisions for the way since you believed in Me.		זכרתי לך. אם הייתם שבים אלי תאוותי לרחם עליכם כי זכרת חסד נעוריך ואהבת כלילת חופתך שהכללתיך לחופה ול' הכנסה הוא, כלולותיך נוצי"ש בלעז, ומה הוא חסד נעוריך לכתך אחר שלוחי משה ואהרן מארץ נושבת יצאתם למדבר ואין צדה לדרך כי האמנתם בי:
3Israel is holy to the Lord, the first of His grain; all who eat him shall be guilty, evil shall befall them, says the Lord.		גקֹ֚דֶשׁ יִשְׂרָאֵל֙ לַיהֹוָ֔ה רֵאשִׁ֖ית תְּבֽוּאָתֹ֑ה כָּל־אֹֽכְלָ֣יו יֶאְשָּׁ֔מוּ רָעָ֛ה תָּבֹ֥א אֲלֵיהֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה:
Israel is holy. like terumah.		קדש ישראל. כתרומה:
the first of His grain. Like the first of the harvest before the Omer, which it is forbidden to eat, and whoever eats it is liable, so will all those who eat him be guilty. So did Jonathan render it.		ראשית תבואתה. כראשית קציר לפני העומר שאסור באכילה והאוכלו מתחייב כן כל אוכליו יאשמו כן ת"י:

Translation of Chumash and Rashi courtesy Chabad House Publications’ forthcoming English Chumash with an annotated translation of Rashi based on the teachings of the Lubavitcher Rebbe, published by Kehot Publications Society. Translated and adapted by Rabbi Moshe Wisnefsky, Editor-in-Chief. Rabbi Chaim N. Cunin, Director and General Editor.

Copyright © 2024 by Chabad House Publications. All rights reserved, including the right to reproduce this book or portions thereof, in any form, without permission, in writing, from Chabad House Publications.

Chabad House Publications is pleased to feature this text in the newly released “Daily Studies in Chitas — The Schottenstein Edition,” published by Chayenu and Kehot Publications Society.

The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.