Numbers Chapter 13

21So they went up and explored the land, from the desert of Zin until Rehov, at the entrance to Hamath.   כאוַיַּֽעֲל֖וּ וַיָּתֻ֣רוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ מִמִּדְבַּר־צִ֥ן עַד־רְחֹ֖ב לְבֹ֥א חֲמָֽת:
from the desert of Zin until Rehov at the entrance to Hamath: They walked along the length and width of its borders, [so that their path looked] like a [Greek] gamma. They walked along the side which was the southern border, from the eastern corner to the western corner, as Moses had directed them: “Go up this way in the south”-by way of the southeastern border until the sea, for the sea was its western border. From there they turned and walked along the entire western border, which is the coast, until the entrance to Hamath, which is near Mount Hor, in the northwestern corner, as is described in the borders of the Land in the portion [beginning with the words,] “These are the travels” (34:6).   ממדבר צן עד רחב לבא חמת: הלכו בגבוליה באורך וברוחב כמין גאם, הלכו רוח גבול דרומית ממקצוע מזרח עד מקצוע מערב, כמו שצוה משה עלו זה בנגב, דרך גבול דרומית מזרחית עד הים, שהים הוא גבול מערבי. ומשם חזרו והלכו כל גבול מערבי על שפת הים עד לבא חמת, שהוא אצל הר ההר במקצוע מערבית צפונית, כמו שמפורש בגבולות הארץ בפרשת אלה מסעי:
22They went up in, the south, and he came to Hebron, and there were Ahiman, Sheshai, and Talmai, the descendants of the giant. Now Hebron had been built seven years before Zoan of Egypt.   כבוַיַּֽעֲל֣וּ בַנֶּ֘גֶב֘ וַיָּבֹ֣א עַד־חֶבְרוֹן֒ וְשָׁ֤ם אֲחִימָן֙ שֵׁשַׁ֣י וְתַלְמַ֔י יְלִידֵ֖י הָֽעֲנָ֑ק וְחֶבְר֗וֹן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ נִבְנְתָ֔ה לִפְנֵ֖י צֹ֥עַן מִצְרָֽיִם:
and he came to Hebron: Caleb went there alone [hence the singular “he came”] to prostrate himself on the graves of the patriarchs [in prayer] that he not be enticed by his colleagues to be part of their counsel. Thus, it says, “I will give him [Caleb] the land on which he has walked” (Deut. 1:36), and it is written, “They gave Hebron to Caleb” (Jud. 1:20). - [Sotah 34b]   ויבא עד חברון: כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם, וכן הוא אומר (דברים א, לו) ולו אתן את הארץ אשר דרך בה, וכתיב (שופטים א, כ) ויתנו לכלב את חברון:
had been built seven years: Is it possible that Ham built Hebron for Canaan, his youngest son, before he built Zoan for Mizraim, his eldest son? Rather, it was stocked with everything good, seven times more than Zoan. The intention is to inform you of the excellence of the Land of Israel, for there is no place in the Land of Israel rockier than Hebron, which was why it was designated for a burial ground. And there is no country in the world as excellent as Egypt, as it says, “it was like the garden of the Lord, like the land of Egypt” (Gen. 13: 10). Zoan is the best part of Egypt, for the residence of the kings is situated there, as it says, “for his princes were in Zoan” (Isa. 30:4). Yet Hebron was superior to it seven times over. — [Sotah 34b]   שבע שנים נבנתה: אפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן קודם שיבנה את צוען למצרים בנו הגדול, אלא שהיתה מבונה בכל טוב על אחד משבעה בצוען. ובא להודיעך שבחה של ארץ ישראל, שאין לך טרשין בארץ ישראל יותר מחברון, לפיכך הקצוה לקברות מתים, ואין לך מעולה בכל ארצות כמצרים, שנאמר (בראשית יג, י) כגן ה' כארץ מצרים, וצוען היא המעולה שבארץ מצרים ששם מושב המלכים, שנאמר (ישעיה ל, ד) כי היו בצוען שריו, והיתה חברון טובה ממנה שבעה חלקים:
23They came to the Valley of Eshkol and they cut a branch with a cluster of grapes. They carried it on a pole between two [people] and [they also took] some pomegranates and figs.   כגוַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־הָֽרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים:
a branch: A vine branch with a cluster of grapes hanging on it.   זמורה: שוכת גפן ואשכול של ענבים תלוי בה:
They carried it on a pole between two [people]: From the implication of what it says “they carried [in the plural] it on a pole” do I not know that it was [carried] by two? So what does “[between] two” tell us? [The answer is:] With two poles. How was it done? Eight of them took a cluster [of grapes], one took a fig and one took a pomegranate. Joshua and Caleb did not take anything, for the intention of the others was to present a slanderous report, [namely,] just as its fruit is extraordinary, so its people are extraordinary. If you wish to know how much one of them carried, go forth and learn from the stones they set up at Gilgal: Each man carried on his shoulder one stone [from the Jordan] and set it up at Gilgal. The Sages weighed them [and determined that] each stone weighed forty seah, and it is a fact that the load a person can carry on his shoulders is only a third of the weight of the load he can carry when others help him lift it. — [Sotah 34a]   וישאהו במוט בשנים: ממשמע שנאמר וישאוהו במוט איני יודע שהוא בשנים, מה תלמוד לומר בשנים, בשני מוטות. הא כיצד, שמונה נטלו אשכול, אחד נטל תאנה ואחד רמון, יהושע וכלב לא נטלו כלום, לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו, כשם שפריה משונה כך עמה משונה. ואם חפץ אתה לידע כמה משאוי אחד מהם צא ולמד מאבנים שהקימו בגלגל, (יהושע ד ה) הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו, והקימוה בגלגל. ושקלום רבותינו משקל כל אחת ארבעים סאה. וגמירי, טונא דמדלי אינש על כתפיה, אינו אלא שליש משאוי ממשאוי שמסייעין אותו להרים:
24They called that place the Valley of Eshkol because of the cluster [eshkol] the children of Israel cut from there.   כדלַמָּק֣וֹם הַה֔וּא קָרָ֖א נַ֣חַל אֶשְׁכּ֑וֹל עַ֚ל אֹד֣וֹת הָאֶשְׁכּ֔וֹל אֲשֶׁר־כָּֽרְת֥וּ מִשָּׁ֖ם בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
25They returned from scouting the Land at the end of forty days.   כהוַיָּשֻׁ֖בוּ מִתּ֣וּר הָאָ֑רֶץ מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם:
They returned from scouting the Land at the end of forty days: But does not the Land measure four hundred parasangs by four hundred parasangs [a parasang is equivalent to about three-and-a-half miles in length], and an average person’s daily traveling distance is ten parasangs? Thus, it takes forty days to walk from east to west, and they traversed its length and its breadth? However, since it was revealed before the Holy One, blessed is He, that He would sentence them with a year for every day, he shortened the way [so they covered ground more rapidly]. — [Mid. Tanchuma 8]   וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום: והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא, ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום, הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב והם הלכו ארכה ורחבה, אלא שגלוי לפני הקב"ה שיגזור עליהם יום לשנה, קצר לפניהם את הדרך:
26They went, and they came to Moses and Aaron and all the congregation of the children of Israel in the desert of Paran, to Kadesh. They brought them back a report, as well as to the entire congregation, and they showed them the fruit of the land.   כווַיֵּֽלְכ֡וּ וַיָּבֹ֩אוּ֩ אֶל־משֶׁ֨ה וְאֶל־אַֽהֲרֹ֜ן וְאֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן קָדֵ֑שָׁה וַיָּשִׁ֨יבוּ אֹתָ֤ם דָּבָר֙ וְאֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּרְא֖וּם אֶת־פְּרִ֥י הָאָֽרֶץ:
They went, and they came: What is meant by“They went”? [It says already that they returned.] To compare their going with their coming. Just as their return was with evil intent, so was their departure [on the journey] with evil intent. — [Sotah 35a]   וילכו ויבואו: מהו וילכו, להקיש הליכתן לביאתן, מה ביאתן בעצה רעה, אף הליכתן בעצה רעה:
They brought them back a report: To Moses and Aaron.   וישיבו אתם דבר: את משה ואת אהרן:
27They told him and said, "We came to the land to which you sent us, and it is flowing with milk and honey, and this is its fruit.   כזוַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַ֠ם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ:
flowing with milk and honey: Any lie in which a little truth is not stated in the beginning cannot be maintained in the end. — [Sotah 35a]   זבת חלב ודבש הוא: כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו, אין מתקיים בסופו:
28However, the people who inhabit the land are mighty, and the cities are extremely huge and fortified, and there we saw even the offspring of the giant.   כחאֶ֚פֶס כִּי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם:
fortified: Heb. בְּצֻרוֹת, an expression denoting strength.The Targum [Onkelos], however, renders, כְּרִיכָן, a term meaning circular fortresses; in Aramaic כְּרִיךְ means “circular.” - [See Aruch, first definition of כרך‏]   בצרות: לשון חוזק, ותרגומו כריכן, לשון בירניות עגולות, ובלשון ארמי כריך עגול:
29The Amalekites dwell in the south land, while the Hittites, the Jebusites, and the Amorites dwell in the mountainous region. The Canaanites dwell on the coast and alongside the Jordan."   כטעֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּ֠י וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַכְּנַֽעֲנִי֙ יוֹשֵׁ֣ב עַל־הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן:
The Amalekites dwell: Since they had already been“burnt” by Amalek [as it were,] the spies mentioned it in order to frighten them. — [Mid. Tanchuma 9]   עמלק יושב וגו': לפי שנכוו בעמלק כבר, הזכירוהו מרגלים כדי לייראם:
and alongside the Jordan: Heb. וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן. [The word] יַד is [used] in its literal sense, next to the Jordan, so that you will be unable to cross.   על יד הירדן: יד כמשמעו, אצל הירדן, ולא תוכלו לעבור:
30Caleb silenced the people to [hear about] Moses, and he said, "We can surely go up and take possession of it, for we can indeed overcome it."   לוַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־משֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַֽעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ:
Caleb silenced: Heb. וַיַּהַס, he silenced them all [the spies so that the people could what he was going to say].   ויהס כלב: השתיק את כולם:
to Moses: to hear what he would say about Moses. He cried out, “Is this the only thing the son of Amram has done to us?” Anyone listening might have thought that he intended to disparage him, and since there was [resentment] in their hearts against Moses because of the spies’ report, they all became silent so they could hear his defamation. But he said, “Didn’t he split the sea for us, bring down the manna for us and cause the quails to fly down to us?” - [Sotah 35a]   אל משה: לשמוע מה שידבר במשה. צווח ואמר וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם. השומע היה סבור שבא לספר בגנותו, מתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים. שתקו כולם לשמוע גנותו, אמר והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו:
We can surely go up: even to heaven; if he tells us,“Make ladders and go up there,” we will succeed in whatever he says. — [Sotah 35a]   עלה נעלה: אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו:
silenced: Heb. וַיַּהַס, a term denoting silence; similarly,“Silence (הַס) all flesh” (Zech. 2:17);“’Still (הַס) ! This is for not mentioning [the Lord’s Name]’” (Amos. 6:10). Similarly, it is the custom for someone who wants to silence a group to say,“Shhh!”   ויהס: לשון שתיקה, וכן (זכריה ב, יז) הס כל בשר, (עמוס ו, י) הס כי לא להזכיר. כן דרך בני אדם הרוצה לשתק אגודת אנשים אומר הס:
31But the men who went up with him said, "We are unable to go up against the people, for they are stronger than we.   לאוְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַֽעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ:
for they are stronger than we: Heb. מִמֶּנּוּ, [which may also be interpreted as, they are stronger than he.] They said this in reference to the most High, as it were, [as if to say that the people are stronger than He. — [Sotah 35a]   חזק הוא ממנו: כביכול כלפי מעלה אמרו:
32They spread an [evil] report about the land which they had scouted, telling the children of Israel, "The land we passed through to explore is a land that consumes its inhabitants, and all the people we saw in it are men of stature.   לבוַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יֽוֹשְׁבֶ֨יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת:
consumes its inhabitants: Wherever we passed, we found them burying dead. The Holy One, blessed is He, intended this for good, to keep them occupied with their mourning so they should not notice them [the spies]. — [Sotah 35a]   אוכלת יושביה: בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים, והקב"ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו:
men of stature: Big and tall, those to whom measurements are attributed [because of their unusual size], such as Goliath [about whom it says] “his height was six cubits and a span” (I Sam. 17:4); similarly,“a man of great stature (מָדוֹן) ” (II Sam. 21:20);“a man of stature (מִדָּה)” (I Chron. 11:23).   אנשי מדות: גדולים וגבוהים וצריך לתת להם מדה, כגון גלית (שמואל א' יז, ד) גבהו שש אמות וזרת, וכן (שמואל ב' כא, כ) איש מדון, (ד"ה א' יא, כג) איש מדה:
33There we saw the giants, the sons of Anak, descended from the giants. In our eyes, we seemed like grasshoppers, and so we were in their eyes.   לגוְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֨ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵֽינֵיהֶֽם:
the giants: Heb. נְפִילִים, giants, descended from Shamhazai (Nidah 61a) and Azael (Yoma 67b), who fell (שֶׁנָּפְלוּ)) from heaven in the generation of Enosh.   הנפילים: ענקים מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש:
and so we were in their eyes: We heard them telling each other,“There are ants in the vineyard who look like people.” - [Sotah 35a]   וכן היינו בעיניהם: שמענו אומרים זה לזה נמלים יש בכרמים כאנשים:
Anak: [The name עִנָק is given] because the sun was draped around the neck מַעֲנִיקִים because of their height. — [Sotah 34b]   ענק: שמעניקים חמה בקומתן:

Numbers Chapter 14

1The entire community raised their voices and shouted, and the people wept on that night.   אוַתִּשָּׂא֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא:
The entire community: The members of the Sanhedrin. - [Mid. Tanchuma Shelach 13]   כל העדה: סנהדראות:
2All the children of Israel complained against Moses and Aaron, and the entire congregation said, "If only we had died in the land of Egypt, or if only we had died in this desert.   בוַיִּלֹּ֨נוּ֙ עַל־משֶׁ֣ה וְעַל־אַֽהֲרֹ֔ן כֹּ֖ל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּֽאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם כָּל־הָֽעֵדָ֗ה לוּ־מַ֨תְנוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם א֛וֹ בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֖ה לוּ־מָֽתְנוּ:
If only we had died: Heb. לוּ מַתְנוּ. We wish that we would have died. - [Targum Onkelos]   לו מתנו: הלואי ומתנו:
3Why does the Lord bring us to this land to fall by the sword; our wives and children will be as spoils. Is it not better for us to return to Egypt?"   גוְלָמָ֣ה יְ֠הֹוָ֠ה מֵבִ֨יא אֹתָ֜נוּ אֶל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לִנְפֹּ֣ל בַּחֶ֔רֶב נָשֵׁ֥ינוּ וְטַפֵּ֖נוּ יִֽהְי֣וּ לָבַ֑ז הֲל֧וֹא ט֥֥וֹב לָ֖נוּ שׁ֥וּב מִצְרָֽיְמָה:
4They said to each other, "Let us appoint a leader and return to Egypt!"   דוַיֹּֽאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו נִתְּנָ֥ה רֹ֖אשׁ וְנָשׁ֥וּבָה מִצְרָֽיְמָה:
Let us appoint a leader: Heb. נִתְּנָה רֹאשׁ. As the Targum renders, “Let us appoint a head.” Let us appoint a king over us. Our Sages, however, explained this as a term referring to idolatry. - [Mechilta Beshallach (Vayassa 1:22), Othioth d’Rabbi Akiva p. 398, Midrash Tannaim p. 2, Midrash Lekach Tov]   נתנה ראש: כתרגומו נמני רישא, נשים עלינו מלך, ורבותינו פירשו לשון עבודה זרה:
5Moses and Aaron fell on their faces before the entire congregation of the children of Israel.   הוַיִּפֹּ֥ל משֶׁ֛ה וְאַֽהֲרֹ֖ן עַל־פְּנֵיהֶ֑ם לִפְנֵ֕י כָּל־קְהַ֥ל עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
6Joshua the son of Nun and Caleb the son of Jephunneh, who were among those who had scouted the land, tore their clothes.   ווִֽיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וְכָלֵב֙ בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה מִן־הַתָּרִ֖ים אֶת־הָאָ֑רֶץ קָֽרְע֖וּ בִּגְדֵיהֶֽם:
7They spoke to the entire congregation of the children of Israel, saying, "The land we passed through to scout is an exceedingly good land.   זוַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד: