Numbers Chapter 14

26The Lord spoke to Moses and Aaron, saying,   כווַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־משֶׁ֥ה וְאֶל־אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר:
27"How much longer will this evil congregation who are causing to complain against Me [exist]? The complaints of the children of Israel which they caused them to complain against Me, I have heard.   כזעַד־מָתַ֗י לָֽעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה מַלִּינִ֖ים עָלָ֑י אֶת־תְּלֻנּ֞וֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הֵ֧מָּה מַלִּינִ֛ים עָלַ֖י שָׁמָֽעְתִּי:
this evil congregation: This refers to the spies; [we derive] from here that a congregation numbers [a minimum of] ten. — [Meg. 23b]   לעדה הרעה וגו': אלו המרגלים, מכאן לעדה שהיא עשרה:
who are causing: the Israelites…   אשר המה מלינים: את ישראל עלי:
to complain against Me. The complaints of the children of Israel which they: the spies, caused them to complain against Me, I have heard.   את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים: המרגלים מלינים אותם עלי שמעתי:
28Say to them, 'As I live,' says the Lord, 'if not as you have spoken in My ears, so will I do to you.   כחאֱמֹ֣ר אֲלֵהֶ֗ם חַי־אָ֨נִי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה אִם־לֹ֕א כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם בְּאָזְנָ֑י כֵּ֖ן אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם:
As I live: A term denoting an oath. “If not…so will I do” [i.e., if I do not do as you have spoken into My ears] it is as if I do not live, as it were.   חי אני: לשון שבועה:
as you have spoken: that you requested from Me,“or if only we had died in this desert” (verse 2).   אם לא וגו' כן אעשה: כביכול איני חי:
29In this desert, your corpses shall fall; your entire number, all those from the age of twenty and up, who were counted, because you complained against Me.   כטבַּמִּדְבָּ֣ר הַ֠זֶּ֠ה יִפְּל֨וּ פִגְרֵיכֶ֜ם וְכָל־פְּקֻֽדֵיכֶם֙ לְכָל־מִסְפַּרְכֶ֔ם מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה אֲשֶׁ֥ר הֲלִֽינֹתֶ֖ם עָלָֽי:
your entire number, all those…who were counted: All those counted in any census which was numbered, for example going to or returning from war, contributing shekels; all those listed in those tallies will die. They are: All those from the age of twenty and up, excluding the tribe of Levi, who were not counted from the age of twenty [but from the age of one month].   וכל פקדיכם לכל מספרכם: כל הנמנה לכל מספר, שאתם נמנין בו, כגון לצאת ולבא לצבא ולתת שקלים, כל המנויים לכל אותן מספרות ימותו, ואלו הן מבן כ' שנה וגו', להוציא שבטו של לוי שאין פקודיהם מבן עשרים:
30You shall [not] come into the Land concerning which I raised My hand that you would settle in it, except Caleb the son of Jephunneh and Joshua the son of Nun.   לאִם־אַתֶּם֙ תָּבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֨אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לְשַׁכֵּ֥ן אֶתְכֶ֖ם בָּ֑הּ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִֽיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן:
31As for your infants, of whom you said that they will be as spoils, I will bring them [there], and they will come to know the Land which You despised.   לאוְטַ֨פְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם לָבַ֣ז יִֽהְיֶ֑ה וְהֵֽבֵיאתִ֣י אֹתָ֔ם וְיָֽדְעוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר מְאַסְתֶּ֖ם בָּֽהּ:
32But as for you, your corpses shall fall in this desert.   לבוּפִגְרֵיכֶ֖ם אַתֶּ֑ם יִפְּל֖וּ בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּֽה:
But as for you, your corpses: As the Targum renders: וּפִגְרֵיכוֹן דִילְכוֹן, and your corpses of yours. Since [in the previous verse] He spoke about bringing the children into the Land, and now He wants to say, But as for you, you shall die, it is appropriate to use the term אַתֶּם [literally “you”].   ופגריכם אתם: כתרגומו לפי שדבר על הבנים להכניסם לארץ ובקש לומר ואתם תמותו, נופל לשון זה כאן לומר אתם:
33Your children shall wander in the desert for forty years and bear your defection until the last of your corpses has fallen in the desert.   לגוּבְנֵיכֶ֠ם יִֽהְי֨וּ רֹעִ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וְנָֽשְׂא֖וּ אֶת־זְנֽוּתֵיכֶ֑ם עַד־תֹּ֥ם פִּגְרֵיכֶ֖ם בַּמִּדְבָּֽר:
forty years: Not one of them died before the age of sixty. This is why forty [years] was decreed, so that those who were twenty years old would reach the age of sixty. The first year was included although it preceded the dispatching of the spies. For from the time they made the [golden] calf, this decree had been in [God’s] mind, but He waited until their measure [of wickedness] was filled. This is what is stated, “But on the day I make an accounting”-at the time of the spies-“I shall reckon their sin” (Exod. 32:34). Here too, it says, “you will bear your iniquities” [in the plural, indicating] two iniquities: the [one of the] calf and the [one of] the complaint. In calculating their ages, Scripture considers part of a year like a whole year, and when they their sixtieth year, those who had been twenty years old [now] died. - [Midrash Tanchuma Shelach 13]   ארבעים שנה: לא מת אחד מהם פחות מבן שישים, לכך נגזר ארבעים, כדי שיהיו אותם של בני עשרים מגיעין לכלל ששים. ושנה ראשונה היתה בכלל, ואף על פי שקדמה לשלוח המרגלים, לפי שמשעשו את העגל עלתה גזירה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם, וזהו שנאמר (שמות לב, לד) וביום פקדי, במרגלים, ופקדתי עליהם חטאתם, ואף כאן נא' תשאו את עונותיכם, ולא עונתכם, שתי עונות של עגל ושל תלונה. וחשב להם במנין חייהם מקצת שנה ככולה, וכשנכנסו לשנת ששים מתו אותם של בני עשרים:
and bear your defection: As the Targum renders,“They will endure your guilt.”   ונשאו את זנותיכם: כתרגומו ויקבלון ית חוביכון:
34According to the number of days which you toured the Land forty days, a day for each year, you will [thus] bear your iniquities for forty years; thus you will come to know My alienation.   לדבְּמִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר־תַּרְתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֘רֶץ֘ אַרְבָּעִ֣ים יוֹם֒ י֣וֹם לַשָּׁנָ֞ה י֣וֹם לַשָּׁנָ֗ה תִּשְׂאוּ֙ אֶת־עֲו‍ֹנֹ֣תֵיכֶ֔ם אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם אֶת־תְּנֽוּאָתִֽי:
My alienation: Heb. תְּנוּאָתִי, that you alienated your hearts from following Me. [The word] תְּנוּאָה denotes ‘removal,’ as in,“for her father obstructed [in the sense of removed] (הֵנִיא) her” [from her vow] (30:6).   את תנואתי: שהניאותם את לבבכם מאחרי. תנואה לשון הסרה, כמו (במדבר ל, ו) כי הניא אביה אותה:
35I, the Lord, have spoken if I will not do this to the entire evil congregation who have assembled against me; in this desert they will end, and there they will die.   להאֲנִ֣י יְהֹוָה֘ דִּבַּ֒רְתִּי֒ אִם־לֹ֣א | זֹ֣את אֶֽעֱשֶׂ֗ה לְכָל־הָֽעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את הַנּֽוֹעָדִ֖ים עָלָ֑י בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֛ה יִתַּ֖מּוּ וְשָׁ֥ם יָמֻֽתוּ:
36As for the men whom Moses had sent to scout the Land, who returned and caused the entire congregation to complain against him by spreading [a slanderous] report about the Land"   לווְהָ֣אֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח משֶׁ֖ה לָת֣וּר אֶת־הָאָ֑רֶץ וַיָּשֻׁ֗בוּ וַיַּלִּ֤ינוּ (כתיב וילונו) עָלָיו֙ אֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה לְהוֹצִ֥יא דִבָּ֖ה עַל־הָאָֽרֶץ:
who returned and caused… to complain against him: When they returned from scouting the Land, they caused the entire congregation to complain against him by spreading slander-those men died. The expression הוֹצָאַת דִבָּה implies instructing to speak, for they ply the tongue of a man to speak about something, as in,“making the lips of the sleeping speak (דּוֹבֵב) ” (Song 7:10). It may be for either good or bad, and that is why it says here (verse 37),“who spread an evil report about the Land” because a ‘report’ (דִבָּה) can [also] be good.   וישבו וילינו עליו: וכששבו מתור הארץ הרעימו עליו את כל העדה בהוצאת דבה אותם אנשים וימותו. כל הוצאת דבה לשון חינוך דברים, שמלקיחים לשונם לאדם לדבר בו, כמו (שה"ש ז, י) דובב שפתי ישנים. וישנה לטובה וישנה לרעה, לכך נאמר כאן מוציאי דבת הארץ רעה, שיש דבה שהיא טובה:
report: Heb. דִבָּה, parleriz or parlediz in Old French, talk, gossip.   דבה: פרלדי"ץ בלע"ז [לשון הרע]:
37the men who spread an evil report about the Land died in the plague, before the Lord.   לזוַיָּמֻ֨תוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים מֽוֹצִאֵ֥י דִבַּת־הָאָ֖רֶץ רָעָ֑ה בַּמַּגֵּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
in the plague before the Lord: Through that death which was fitting for them-measure for measure; they had sinned with the tongue and now [in retribution] their tongues extended to their navels. Worms came out from their tongues and entered their navels. This is why Scripture says, “in the plague,” rather than “in a plague,” and this is also the meaning of “before the Lord”-in that plague which was fitting for them according to the methods of the Holy One, blessed is He, [namely] that He metes out measure for measure. - [Sotah 35a]   במגפה לפני ה': באותה מיתה ההגונה להם מדה כנגד מדה. הם חטאו בלשון, ונשתרבב לשונם עד טבורם ותולעים יוצאים מלשונם ובאין לתוך טבורם, לכך נאמר במגפה ולא במגפה, וזהו לפני ה', באותה הראויה להם על פי מדותיו של הקב"ה, שהוא מודד מדה כנגד מדה:
38But Joshua the son of Nun and Caleb the son of Jephunneh remained alive of the men who went to tour the Land.   לחוִֽיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן וְכָלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּ֑ה חָיוּ֙ מִן־הָֽאֲנָשִׁ֣ים הָהֵ֔ם הַהֹֽלְכִ֖ים לָת֥וּר אֶת־הָאָֽרֶץ:
But Joshua…and Caleb…remained alive…: What does Scripture mean by saying, “remained alive of the men”? It teaches that they took the spies’ portion in the Land, and replaced them in life, as it were. [B.B. 118b]   ויהושע וכלב חיו וגו': מה תלמוד לומר חיו מן האנשים ההם, אלא מלמד שנטלו חלקם של מרגלים בארץ וקמו תחתיהם לחיים:
39Moses related all these words to the children of Israel, and the people mourned greatly.   לטוַיְדַבֵּ֤ר משֶׁה֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּתְאַבְּל֥וּ הָעָ֖ם מְאֹֽד:
40They arose early in the morning and ascended to the mountain top, saying, "We are ready to go up to the place of which the Lord spoke, for we have sinned. "   מוַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֔קֶר וַיַּֽעֲל֥וּ אֶל־רֹֽאשׁ־הָהָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֶּ֗נּוּ וְעָלִ֛ינוּ אֶל־הַמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה כִּ֥י חָטָֽאנוּ:
to the mountain top: That is the route leading up to the Land of Israel.   אל ראש ההר: והוא הדרך העולה לארץ ישראל:
We are ready to go up to the place: To the Land of Israel.   הננו ועלינו אל המקום: לארץ ישראל:
of which the Lord spoke: to give to us; let us go up there.   אשר אמר ה': לתתה לנו שם נעלה:
for we have sinned: By saying,“Is it not better for us to return to Egypt?” (verse 3).   כי חטאנו: על אשר אמרנו הלא טוב לנו שוב מצרימה:
41Moses said, "Why do you transgress the word of the Lord? It will not succeed.   מאוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֛ה אַתֶּ֥ם עֹֽבְרִ֖ים אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וְהִ֖וא לֹ֥א תִצְלָֽח:
It will not succeed: What you are doing will not succeed.   והוא לא תצלח: זו שאתם עושין לא תצלח:
42Do not go up, for the Lord is not among you, [so that] you will not be beaten by your enemies.   מבאַל־תַּֽעֲל֔וּ כִּ֛י אֵ֥ין יְהֹוָ֖ה בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּ֣גְפ֔וּ לִפְנֵ֖י אֹֽיְבֵיכֶֽם:
43For the Amalekites and the Canaanites are there before you, and you will fall by the sword. For you have turned away from the Lord, and the Lord will not be with you.   מגכִּי֩ הָֽעֲמָֽלֵקִ֨י וְהַכְּנַֽעֲנִ֥י שָׁם֙ לִפְנֵיכֶ֔ם וּנְפַלְתֶּ֖ם בֶּחָ֑רֶב כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן שַׁבְתֶּם֙ מֵאַֽחֲרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וְלֹא־יִֽהְיֶ֥ה יְהֹוָ֖ה עִמָּכֶֽם:
For you have turned away: That is to say: This will happen to you because you have turned away etc…   כי על כן שבתם: כלומר כי זאת תבא לכם על אשר שבתם וגו':
44They defiantly ascended to the mountain top, but the Ark of the Covenant of the Lord and Moses did not move from the camp.   מדוַיַּעְפִּ֕לוּ לַֽעֲל֖וֹת אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַֽאֲר֤וֹן בְּרִית־יְהֹוָה֙ וּמשֶׁ֔ה לֹא־מָ֖שׁוּ מִקֶּ֥רֶב הַמַּֽחֲנֶֽה:
They defiantly ascended: Heb. וַיַעְפִּלוּ, a term connoting insolence; similarly (Hab. 2:4),“behold, it is insolent (עֻפְּלָה) ,” in old French, engres, a term denoting arrogant boldness. Similarly,“the tower (עֹפֶל) of the daughter of Zion” (Mic. 4:8);“rampart (עֹפֶל) and tower” (Isa. 32:14). The Midrash Tanchuma (Buber Shelach addendum 19) interprets it as a term denoting darkness (אֹפֶל); they [the Israelites] went in darkness, without permission.   ויעפלו: לשון חוזק וכן (חבקוק ב, ד) הנה עפלה. אינגרי"ש בלע"ז [עזי רוח] לשון עזות, וכן (מיכה ד, ח) עופל בת ציון, (ישעיה לב, יד) עופל ובחן. ומדרש תנחומא מפרשו לשון אופל, הלכו חשכים שלא ברשות:
45The Amalekites and the Canaanites who lived on the mountain came down and smote them and crushed them [pursuing them] until Hormah.   מהוַיֵּ֤רֶד הָֽעֲמָֽלֵקִי֙ וְהַכְּנַֽעֲנִ֔י הַיּשֵׁ֖ב בָּהָ֣ר הַה֑וּא וַיַּכּ֥וּם וַיַּכְּת֖וּם עַד־הַֽחָרְמָֽה:
and crushed them: Heb. וַיַּכְּתוּם, as in,“and I crushed (וָאֶכּוֹת) it, grinding it” (Deut. 9:21), [implying] blow after blow.   ויכתום: כמו (דברים ט, כא) ואכות אותו טחון, מכה אחר מכה:
until Hormah: The name of the place [which means destruction] commemorates the event which took place there.   עד החרמה: שם המקום נקרא על שם המאורע:

Numbers Chapter 15

1The Lord spoke to Moses saying:   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2Speak to the children of Israel and say to them: When you arrive in the Land of your dwelling place, which I am giving you,   בדַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֣י תָבֹ֗אוּ אֶל־אֶ֨רֶץ֙ מֽוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן לָכֶֽם:
When you arrive: He informed them that they would enter the Land.)   כי תבאו: בשר להם שיכנסו לארץ:
3and you make a fire offering to the Lord, a burnt offering or a sacrifice [namely a peace offering], for an expressed vow or for a voluntary offering or on your festivals, to provide a pleasing fragrance for the Lord, from the cattle or from the sheep.   גוַֽעֲשִׂיתֶ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהֹוָה֙ עֹלָ֣ה אוֹ־זֶ֔בַח לְפַלֵּא־נֶ֨דֶר֙ א֣וֹ בִנְדָבָ֔ה א֖וֹ בְּמֹֽעֲדֵיכֶ֑ם לַֽעֲשׂ֞וֹת רֵ֤יחַ נִיחֹ֨חַ֙ לַיהֹוָ֔ה מִן־הַבָּקָ֖ר א֥וֹ מִן־הַצֹּֽאן:
and you make a fire-offering: This is not a command, but [it means that], when you arrive there and you decide to make a fire-offering for the Lord…   ועשיתם אשה: אין זה צווי אלא כשתבאו שם ותעלה על לבבכם לעשות אשה לה':
a pleasing fragrance: That it should afford Me contentment.   ריח ניחח: שיהיה נחת רוח לפני:
for an expressed vow or for a voluntary offering…: Or, you make a fire-offering for the obligatory festival sacrifice, which I required you to make on festivals.   לפלא נדר או בנדבה וגו': או שתעשו האשה בשביל חובת מועדיכם שחייבתי אתכם לעשות במועד:
4The one who brings his offering to the Lord shall present a meal offering containing one tenth fine flour mixed with a quarter of a hin of oil.   דוְהִקְרִ֛יב הַמַּקְרִ֥יב קָרְבָּנ֖וֹ לַֽיהֹוָ֑ה מִנְחָה֙ סֹ֣לֶת עִשָּׂר֔וֹן בָּל֕וּל בִּרְבִעִ֥ית הַהִ֖ין שָֽׁמֶן:
The one who brings his offering…shall present: You shall offer up libations and a meal-offering for each animal. The meal-offering is completely consumed, and the oil is blended into it. The wine is put into basins [from which it runs onto the altar and down to the foundations], as we learned in Tractate Sukkah (48a, b)   והקריב המקריב: תקריבו נסכים ומנחה לכל בהמה המנחה כליל, והשמן נבלל בתוכה, והיין לספלים, כמו ששנינו במסכת סוכה (סוכה מח א):
5And a quarter of a hin of wine for a libation, you shall prepare with the burnt offering or for the sacrifice, for each lamb.   הוְיַ֤יִן לַנֶּ֨סֶךְ֙ רְבִיעִ֣ית הַהִ֔ין תַּֽעֲשֶׂ֥ה עַל־הָֽעֹלָ֖ה א֣וֹ לַזָּ֑בַח לַכֶּ֖בֶשׂ הָֽאֶחָֽד:
for each lamb: This relates to everything mentioned above-the meal-offering, the oil and the wine.   לכבש האחד: על כל האמור למעלה הוא מוסב על המנחה ועל השמן ועל היין:
6Or for a ram, you shall present a meal offering containing two tenths fine flour mixed with a third of a hin of oil.   וא֤וֹ לָאַ֨יִל֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה מִנְחָ֔ה סֹ֖לֶת שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֑ים בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן שְׁלִשִׁ֥ית הַהִֽין:
Or for a ram: [I.e.,] if [the animal you bring is] a ram. Our Sages expounded [the word] אוֹ,“or” to include the palgas [a sheep in its thirteenth month, which is neither a lamb nor a ram] for the libations of a ram. - [Chullin 23a, see Parah 1:3]   או לאיל: ואם איל הוא. ורבותינו דרשו או לרבות את הפלגס לנסכי איל:
7And a third of a hin of wine for a libation; you shall offer up, a pleasing fragrance to the Lord.   זוְיַ֥יִן לַנֶּ֖סֶךְ שְׁלִשִׁ֣ית הַהִ֑ין תַּקְרִ֥יב רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽה: