Exodus Chapter 11

4Moses said, "So said the Lord, At the dividing point of the night, I will go out into the midst of Egypt,   דוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה כַּֽחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם:
Moses said, So said the Lord: When he stood before Pharaoh, this prophecy was said to him, for after he [Moses] left his [Pharaoh’s] presence, he did not see his face [again]. — [from Exod. Rabbah 18:1, Mishnath Rabbi Eliezer ch. 19]   ויאמר משה כה אמר ה': בעמדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה זו שהרי משיצא מלפניו לא הוסיף ראות פניו:
At the dividing point of the night: Heb. כַּחֲצֹת הַלַיְלָה, when the night is divided. כַּחֲצֹת is like “when the meal offering was offered up (כַּעֲלוֹת)” (II Kings 3:20); [and like] “when their anger was kindled (בַּחֲרוֹת) against us” (Ps. 124:3). This is its simple meaning, which fits its context that חֲצֹת is not a noun denoting a half. Our Rabbis, however, interpreted it like כַּחֲצִי הַלַיְלָה, at about midnight [lit., half the night], and they said that Moses said כַּחִצֹת, about midnight, meaning near it [midnight], either before it or after it, but he did not say בַּחֲצֹת, at midnight, lest Pharaoh’s astrologers err and [then] say, “Moses is a liar,” but the Holy One, blessed be He, Who knows His times and His seconds, said בַּחִצוֹת, at midnight. — [from Ber. 3b]   כחצת הלילה: כהחלק הלילה, כחצות, כמו (מלכים א' יט כה) כעלות, (תהלים קכד ג) בחרות אפם בנו, זהו פשוטו לישבו על אופניו, שאין חצות שם דבר של חצי. ורבותינו דרשוהו כמו בחצי הלילה (שמות יב כט) ואמרו, שאמר משה כחצות, דמשמע סמוך לו או לפניו או לאחריו, ולא אמר בחצות, שמא יטעו אצטגניני פרעה, ויאמרו משה בדאי הוא, אבל הקב"ה יודע עתיו ורגעיו אמר בחצות:
5and every firstborn in the land of Egypt will die, from the firstborn of Pharaoh who sits on his throne to the firstborn of the slave woman who is behind the millstones, and every firstborn animal.   הוּמֵ֣ת כָּל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָֽרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:
to the firstborn of the captive: Why were the captives smitten? So that they would not say, “Our deity has demanded [vengeance] for their [our] degradation, and brought retribution upon Egypt.” -[from Mechilta, Bo, on Exod. 12:29]   עד בכור השבי: (שמות יב כט) למה לקו השבויים, כדי שלא יאמרו, יראתם תבעה עלבונם והביאה פורענות על מצרים:
from the firstborn of Pharaoh… to the firstborn of the slave woman: All those inferior to the Pharaoh’s firstborn and superior to the slave woman’s firstborn were included. Why were the sons of the slave women smitten? Because they too were enslaving them [the Israelites] and were happy about their misfortune. — [from Pesikta Rabbathi, ch. 17]   מבכור פרעה עד בכור השפחה: כל הפחותים מבכור פרעה וחשובים מבכור השפחה היו בכלל. ולמה לקו בני השפחות, שאף הם היו משעבדים בהם ושמחים בצרתם:
and every firstborn animal: Because they [the Egyptians] worshipped it, and when the Holy One, blessed be He, punishes any nation, He punishes its deity. — [from Mechilta, Bo, on Exod. 12:29]   וכל בכור בהמה: לפי שהיו עובדין לה, וכשהקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה נפרע מאלהיה:
6And there will be a great cry throughout the entire land of Egypt, such as there never has been and such as there shall never be again.   ווְהָֽיְתָ֛ה צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר כָּמֹ֨הוּ֙ לֹ֣א נִֽהְיָ֔תָה וְכָמֹ֖הוּ לֹ֥א תֹסִֽף:
7But to all the children of Israel, not one dog will whet its tongue against either man or beast, in order that you shall know that the Lord will separate between the Egyptians and between Israel.   זוּלְכֹ֣ל | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־כֶּ֨לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־בְּהֵמָ֑ה לְמַ֨עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה יְהֹוָ֔ה בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל:
not one dog will whet its tongue: I say that is a term meaning sharp. Similarly "his tongue towards any man of the B'nei Yisroel." {Joshua 10:21} He did not sharpen. "Then you will utter a sharp sound. 60 {II Samuel 5:24} [or:] ---"A sharp thresher." [or:] "{Isaiah 41:14} "The thoughts of a sharp one" {Proverbs 21:5} [ meaning:] a sharp and clever person. {Proverbs 10:4} [or:] You bring wealth to the hand of the clever ones---sharp merchants.   לא יחרץ כלב לשנו: אומר אני שהוא לשון שנון, לא ישנן, וכן (יהושע י כא) לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו, לא שנן, (שמואל ב' ה כד) אז תחרץ תשתנן, (ישעיהו מא טו) למורג חרוץ שנון, (משלי כא ה) מחשבות חרוץ, אדם חריף ושנון, (משלי י ד) ויד חרוצים תעשיר, חריפים, סוחרים שנונים:
will separate: Heb. יַפְלֶה, will divide. — [from Onkelos, Jonathan] See the commentary on Exod. 8:18.   אשר יפלה: יבדיל:
8And all these servants of yours will come down to me and prostrate themselves to me, saying, 'Go out, you and all the people who are at your feet,' and afterwards I will go out." [Then] he [Moses] exited from Pharaoh with burning anger.   חוְיָֽרְד֣וּ כָל־עֲבָדֶ֩יךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּֽחֲווּ־לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכָל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַֽחֲרֵי־כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה בָּֽחֳרִי־אָֽף:
And all these servants of yours will come down: [By using this phrase,] he [Moses] showed respect for the throne, because eventually Pharaoh himself went down to him at night and said, “Get up and get out from among my people” (Exod. 12:31), although Moses had not originally said, “You will come down to me and prostrate yourself to me.” -[from Exod. Rabbah 7:3; Mechilta, Bo 13]   וירדו כל עבדיך: חלק כבוד למלכות שהרי בסוף ירד פרעה בעצמו אליו בלילה (שמות יב לא) ויאמר קומו צאו מתוך עמי ולא אמר לו משה מתחלה וירדת אלי והשתחוית לי:
who are at your feet: Who follow your advice and your way.   אשר ברגליך: ההולכים אחר עצתך והלוכך:
and afterwards I will go out: with all the people from your land.   ואחרי כן אצא: עם כל העם מארצך:
he exited from Pharaoh: After he had completed his words, he went out from before him.   ויצא מעם פרעה: כשגמר דבריו יצא מלפניו:
with burning anger: because he [Pharaoh] had said to him, “You shall no longer see my face” (Exod. 10:28)   בחרי אף: על שאמר לו (שמות י כח) אל תוסף ראות פני:
9The Lord said to Moses, "Pharaoh will not heed you, in order to increase My miracles in the land of Egypt."   טוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה לֹֽא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מֽוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
in order to increase My miracles in the land of Egypt-: (“My miracles” denotes two; “to increase” denotes three.) They are the plague of the firstborn, the splitting of the Red Sea, and the stirring of the Egyptians [into the sea].   למען רבות מופתי: מופתי שנים, רבות שלושה מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים:
10Moses and Aaron had performed all these miracles before Pharaoh, but the Lord strengthened Pharaoh's heart, and he did not let the children of Israel out of his land.   יוּמשֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹ֗ן עָשׂ֛וּ אֶת־כָּל־הַמֹּֽפְתִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְחַזֵּ֤ק יְהֹוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹֽא־שִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽאַרְצֽוֹ:
Moses and Aaron had performed, etc.: It has already been written for us in reference to all the miracles, and it [Scripture] did not repeat it here except to juxtapose it to the following section [i.e., Exod. 12]. See Rashi’s commentary on the following verse.   ומשה ואהרן עשו וגו': כבר כתב לנו זאת בכל המופתים, ולא שנאה כאן אלא בשביל לסמכה לפרשה של אחריה:

Exodus Chapter 12

1The Lord spoke to Moses and to Aaron in the land of Egypt, saying,   אוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֣ה וְאֶל־אַֽהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר:
The Lord spoke to Moses and to Aaron: Since Aaron had worked and toiled with miracles just like Moses, He accorded him this honor at the first commandment by including him with Moses in [His] speech. — [from Tanchuma Buber, Bo 8; Mechilta] In early editions of Rashi, this paragraph is part of the above paragraph, the comment on 11:10. Indeed, that is how it appears in Tanchuma Buber.   ויאמר ה' אל משה ואל אהרן: בשביל שאהרן עשה וטרח במופתים כמשה, חלק לו כבוד זה במצוה ראשונה שכללו עם משה בדבור:
in the land of Egypt: [I.e.,] outside the city. Or perhaps it means only within the city? Therefore, Scripture states: “When I leave the city, [I will spread my hands to the Lord]” (Exod. 9:29). Now, if [even a] prayer, which is of minor importance, he [Moses] did not pray within the city, a divine communication, which is of major importance, how much more so [would God not deliver it to Moses within the city]? Indeed, why did He not speak with him within the city? Because it was full of idols. — [from Mechilta]   בארץ מצרים: חוץ לכרך, או אינו אלא בתוך הכרך תלמוד לומר (לעיל ט כט) כצאתי את העיר וגו', ומה תפלה קלה לא התפלל בתוך הכרך דבור חמור לא כל שכן, ומפני מה לא נדבר עמו בתוך הכרך, לפי שהיתה מלאה גלולים:
2This month shall be to you the head of the months; to you it shall be the first of the months of the year.   בהַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה:
This month: Heb. הַחֹדֶשׁ הַזֶה, lit., this renewal. He [God] showed him [Moses] the moon in its renewal and said to him, “When the moon renews itself, you will have a new month” (Mechilta). Nevertheless, [despite this rendering,] a biblical verse does not lose its simple meaning (Shab. 63a). Concerning the month of Nissan, He said to him, “This shall be the first of the order of the number of the months, so Iyar shall be called the second [month], and Sivan the third [month].”   החדש הזה: הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי:
This: Moses found difficulty [determining] the [precise moment of the] renewal of the moon, in what size it should appear before it is fit for sanctification. So He showed him with His finger the moon in the sky and said to him, “You must see a moon like this and sanctify [the month].” Now how did He show it to him? Did He not speak to him only by day, as it says: “Now it came to pass on the day that the Lord spoke” (Exod. 6:28); “on the day He commanded” (Lev. 7:38); “from the day that the Lord commanded and on” (Num. 15:23)? Rather, just before sunset, this chapter was said to him, and He showed him [the moon] when it became dark. — [from Mechilta]   הזה: נתקשה משה על מולד הלבנה באיזו שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש, והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו כזה ראה וקדש. וכיצד הראהו, והלא לא היה מדבר עמו אלא ביום, שנאמר (שמות ו כח) ויהי ביום דבר ה', (ויקרא ז לח) ביום צותו, (במדבר טו כג) מן היום אשר צוה ה' והלאה, אלא סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו, והראהו עם חשכה:
3Speak to the entire community of Israel, saying, "On the tenth of this month, let each one take a lamb for each parental home, a lamb for each household.   גדַּבְּר֗וּ אֶל־כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּֽעָשׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵֽית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת:
Speak to the entire community: Heb. דַּבְּרוּ, [the plural form]. Now did Aaron speak? Was it not already stated [to Moses]: “You shall speak” (Exod. 7: 2) “and you speak to the children of Israel, saying” (Exod. 31:13)]? But they [Moses and Aaron] would show respect to each other and say to each other, “Teach me [what to say],” and the speech would emanate from between them [and it would sound] as if they both were speaking. — [from Mechilta]   דברו אל כל עדת: וכי אהרן מדבר והלא כבר נאמר (שמות ז ב) אתה תדבר, אלא חולקין כבוד זה לזה ואומרים זה לזה למדני, והדבור יוצא מבין שניהם, כאלו שניהם מדברים:
to the entire community of Israel, saying, “On the tenth of… month” -: Speak today on Rosh Chodesh [the New Moon] that they should take it [the lamb] on the tenth of the month. — [From Mechilta]   אל כל עדת ישראל וגו' בעשר לחדש: דברו היום בראש חודש שיקחוהו בעשור לחודש:
this: The Passover sacrifice of Egypt had to be taken on the tenth, but not the Passover sacrifice of later generations. — [from Mechilta, Pes. 96a]   הזה: פסח מצרים מקחו בעשור, ולא פסח דורות:
a lamb for each parental home: [I.e., a lamb] for one family. If [the family members] were numerous, I would think that one lamb would suffice for all of them. Therefore, the Torah says: “a lamb for a household.” -[from Mechilta]   שה לבית אבת: למשפחה אחת, הרי שהיו מרובין יכול שה אחד לכולן, תלמוד לומר שה לבית:
4But if the household is too small for a lamb, then he and his neighbor who is nearest to his house shall take [one] according to the number of people, each one according to one's ability to eat, shall you be counted for the lamb.   דוְאִם־יִמְעַ֣ט הַבַּ֘יִת֘ מִֽהְי֣וֹת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל־בֵּית֖וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל־הַשֶֽׂה:
But if the household is too small for a lamb: And if they are too few to have one lamb, for they cannot eat it [all], and it will become left over (see verse 10), “then he and his neighbor… shall take.” This is the apparent meaning according to its simple interpretation. There is, however, also a midrashic interpretation, [namely that this verse comes] to teach us that after they were counted on it, [i.e., after they registered for a certain lamb,] they may diminish their number and withdraw from it and be counted on another lamb. If, however, they wish to withdraw and diminish their number, [they must do it] מִהְיוֹתמִשֶׂה [lit., from the being of the lamb]. They must diminish their number while the lamb still exists, while it is still alive, and not after it has been slaughtered. — [from Mechilta, Pes. 98a]   ואם ימעט הבית מהיות משה: ואם יהיו מועטין מהיות משה אחד שאין יכולין לאכלו ויבא לידי נותר, ולקח הוא ושכנו וגו' זהו משמעו לפי פשוטו. ועוד יש בו מדרש ללמד שאחר שנמנו עליו יכולין להתמעט ולמשוך ידיהם הימנו ולהמנות על שה אחר, אך אם באו למשוך ידיהם ולהתמעט מהיות משה, יתמעטו בעוד השה קיים בהיותו בחיים, ולא משנשחט:
according to the number of: -Heb. בְּמִכְסַת, amount, and so “the amount of (מִכְסַת) your valuation:” (Lev. 27:23).   במכסת: חשבון וכן (ויקרא כז כג) מכסת הערכך:
according to one’s ability to eat: [This indicates that only] one who is fit to eat-which excludes the sick and aged-who cannot eat an olive-sized portion [can be counted among the group for whom the sacrifice is killed]. — [from Mechilta]   לפי אכלו: הראוי לאכילה פרט לחולה וזקן שאינן יכולין לאכול כזית:
shall you be counted: Heb. תָּכֹסוּ [Onkelos renders:] תִּתְמְנוּן, you shall be counted.   תכסו: תתמנון:
5You shall have a perfect male lamb in its [first] year; you may take it either from the sheep or from the goats.   השֶׂ֧ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן־שָׁנָ֖ה יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן־הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן־הָֽעִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ:
perfect: without a blemish. — [from Mechilta]   תמים: בלא מום:
in its [first] year: Heb. בֶּן-שָׁנָה For its entire first year it is called בֶּן-שָׁנָה, meaning that it was born during this year. — [from Mechilta]   בן שנה: כל שנתו קרוי בן שנה כלומר שנולד בשנה זו:
either from the sheep or from the goats: Either from this [species] or from that [species], for a goat is also called שֶׂה, as it is written: “and a kid (שֶׂה עִזִים)” (Deut. 14:4). — [from Mechilta]   מן הכבשים ומן העזים: או מזה או מזה שאף עז קרויה שה, שנאמר (דברים יד ד) ושה עזים:
6And you shall keep it for inspection until the fourteenth day of this month, and the entire congregation of the community of Israel shall slaughter it in the afternoon.   ווְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָֽׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַת־יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם:
And you shall keep it for inspection: Heb. לְמִשְׁמֶרֶת. This is an expression of inspection, that it [the animal] requires an inspection for a blemish four days before its slaughter. Now why was it [the designated animal] to be taken four days before its slaughter, something not required in the Passover sacrifice of later generations? Rabbi Mathia the son of Charash used to say [in response]: Behold He [God] says: “And I passed by you and saw you, and behold your time was the time of love” (Ezek. 16:8). The [time for the fulfillment of the] oath that I swore to Abraham that I would redeem his children has arrived. But they [the Children of Israel] had no commandments in their hands with which to occupy themselves in order that they be redeemed, as it is said: “but you were naked and bare” (Ezek. 16:7). So He gave them two mitzvoth, the blood of the Passover and the blood of the circumcision. They circumcised themselves on that night, as it is said: “downtrodden with your blood (בְּדָמָיִךְ‏)” (ibid., verse 6), with the two [types of] blood. He [God] states also: “You, too-with the blood of your covenant I have freed your prisoners from a pit in which there was no water” (Zech. 9:11). Moreover, they [the Israelites] were passionately fond of idolatry. [Moses] said to them, “Withdraw and take for yourselves” (Exod. 12:21). [He meant:] withdraw from idolatry and take for yourselves sheep for the mitzvah. — [from Mechilta, here and on verse 21] Note that on verse 21, Rashi explains that differently.   והיה לכם למשמרת: זה לשון בקור שטעון בקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטה, ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים מה שלא צוה כן בפסח דורות, היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר (יחזקאל טז ח) ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר (שם ז) ואת ערום ועריה, ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה, שנאמר (שם ו) מתבוססת בדמיך, בשני דמים, ואומר (זכרי' ט יא). גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו, ולפי שהיו שטופים בעבודה זרה אמר להם (פסוק כא) משכו וקחו לכם, משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה:
shall slaughter it: Now do they all slaughter [it]? Rather, from here we can deduce that a person’s agent is like himself. — [from Mechilta, Kid. 41b] [Therefore, it is considered as if all the Israelites slaughtered the sacrifice.]   ושחטו אתו וגו': וכי כולן שוחטין אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו:
the entire congregation of the community of Israel: [This means] the congregation, the community, and Israel. From here, they [the Rabbis] said: The communal Passover sacrifices are slaughtered in three [distinct] groups, one after the other. [Once] the first group entered, the doors of the Temple court were locked [until the group finished; they were followed by the second group, etc.,] as is stated in Pesachim (64b).   קהל עדת ישראל: קהל ועדה וישראל. מכאן אמרו, פסחי צבור נשחטין בשלש כתות זו אחר זו, נכנסה כת ראשונה ננעלו דלתות העזרה וכו', כדאיתא בפסחים (דף סד א):
in the afternoon: Heb. בֵּין הָעַרְבָּיִם From six hours [after sunrise] and onward is called בֵּין הָעַרְבַּיִם, literally, between the two evenings, for the sun is inclined toward the place where it sets to become darkened. It seems to me that the expression בֵּין הָעַרְבַּיִם denotes those hours between the darkening of the day and the darkening of the night. The darkening of the day is at the beginning of the seventh hour, when the shadows of evening decline, and the darkening of the night at the beginning of the night. עֶרֶב is an expression of evening and darkness, like “all joy is darkened (וְעָרְבָה) ” (Isa. 24:11). — [from Mechilta]   בין הערבים: משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים, שהשמש נוטה לבית מבואו לערוב. ולשון בין הערבים נראה בעיני אותן שעות שבין עריבת היום לעריבת הלילה, עריבת היום בתחלת שבע שעות מכי ינטו צללי ערב (ירמיהו ו ד), ועריבת הלילה בתחילת הלילה. ערב לשון נשף וחשך, כמו (ישעיהו כד יא) ערבה כל שמחה:
7And they shall take [some] of the blood and put it on the two doorposts and on the lintel, on the houses in which they will eat it.   זוְלָֽקְחוּ֙ מִן־הַדָּ֔ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל־שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל־הַמַּשְׁק֑וֹף עַ֚ל הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁר־יֹֽאכְל֥וּ אֹת֖וֹ בָּהֶֽם:
And they shall take [some] of the blood: This is the receiving of the blood [from the animal’s neck immediately after the slaughtering]. I would think that it was to be received in the hand. Therefore, Scripture says: “that is in the basin” (below, verse 22), [specifying that the blood is to be received in a vessel]. — [from Mechilta]   ולקחו מן הדם: זו קבלת הדם. יכול ביד, תלמוד לומר (פסוק כב) אשר בסף:
the… door posts: They are the upright posts, one from this side of the entrance and one from that side. — [from Kid. 22b]   המזוזת: הם הזקופות אחת מכאן לפתח ואחת מכאן:
the lintel: Heb. הַמַשְׁקוֹף. That is the upper [beam], against which the door strikes (שׁוֹקֵף) when it is being closed, lintel in Old French. The term שְׁקִיפָה means striking, like [in the phrase] “the sound of a rattling leaf” (Lev. 26:36), [which Onkelos renders:] טַרְפָּא דְֹּשָקִיף, “bruise” (Exod. 21:25), [which Onkelos renders:] מַשְׁקוֹפֵי. — [based on Jonathan]   המשקוף: הוא העליון שהדלת שוקף עליו כשסוגרין אותו לינט"ר בלעז [משקוף] ולשון שקיפה חבטה, כמו (ויקרא כו לו) קול עלה נדף, טרפא דשקיף, (שמות כא כה) חבורה משקופי:
on the houses in which they will eat it: But not on the lintel and the doorposts of a house [used] for [storing] straw or a house [used] for cattle, in which nobody lives. — [based on Mechilta]   על הבתים אשר יאכלו אתו בהם: ולא על משקוף ומזוזות שבבית התבן ובבית הבקר, שאין דרין בתוכו:
8And on this night, they shall eat the flesh, roasted over the fire, and unleavened cakes; with bitter herbs they shall eat it.   חוְאָֽכְל֥וּ אֶת־הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ:
the flesh: but not sinews or bones. — [from Mechilta]   את הבשר: ולא גידים ועצמות:
and unleavened cakes; with bitter herbs: Every bitter herb is called מָרוֹר, and He commanded them to eat bitters in commemoration of “And they embittered their lives” (Exod. 1:14). — [from Pes. 39a, 116b]   על מררים: כל עשב מר נקרא מרור. וציום לאכול מרור זכר לוימררו את חייהם (שמות א יד):
9You shall not eat it rare or boiled in water, except roasted over the fire its head with its legs and with its innards.   טאַל־תֹּֽאכְל֤וּ מִמֶּ֨נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ:
You shall not eat it rare: Heb. נָא Something not roasted sufficiently is called נָא in Arabic.   אל תאכלו ממנו נא: שאינו צלוי כל צורכו קוראו נא בלשון ערבי:
or boiled: All this is included in the prohibition of You shall not eat it. — [from Pes. 41b]   ובשל מבשל: כל זה באזהרת אל תאכלו:
in water: How do we know that [it is also prohibited to cook it] in other liquids? Therefore, Scripture states: וּבָשֵׁל מְבֻשָׁל, [meaning boiled] in any manner. — [from Pes. 41a]   במים: מנין לשאר משקין, תלמוד לומר ובשל מבושל מכל מקום:
except roasted over the fire: Above (verse 8), He decreed upon it [the animal sacrifice] with a positive commandment, and here He added to it a negative [commandment]: “You shall not eat it except roasted over the fire.” -[from Pes. 41b]   כי אם צלי אש: למעלה גזר עליו במצות עשה וכאן הוסיף עליו לא תעשה אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש:
its head with its legs: One should roast it completely as one, with its head and with its legs and with its innards, and one must place its intestines inside it after they have been rinsed (Pes. 74a). The expression עַל כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ is similar to the expression “with their hosts (עַל-צִבְאֹתָם) ” (Exod. 6:26), [which is] like בְּצִבְאֹתָם, as they are, this too means [they should roast the animal] as it is, all its flesh complete.   ראשו על כרעיו: צולהו כולו כאחד עם ראשו ועם כרעיו ועם קרבו, ובני מעיו נותן לתוכו אחר הדחתן. ולשון על כרעיו ועל קרבו כלשון (שמות ו כו) על צבאותם, כמו בצבאותם, כמות שהן, אף זה כמות שהוא, כל בשרו משלם:
10And you shall not leave over any of it until morning, and whatever is left over of it until morning, you shall burn in fire.   יוְלֹֽא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד־בֹּ֖קֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ:
and whatever is left over of it until morning-: What is the meaning of “until morning” a second time? [This implies] adding one morning to another morning, for morning starts with sunrise, and this verse is here to make it [the prohibition] earlier, [i.e.,] that it is forbidden to eat it [the leftover flesh] from dawn. This is according to its apparent meaning. Another midrashic interpretation is that this teaches that it may not be burnt on Yom Tov but on the next day, and this is how it is to be interpreted: and what is left over from it on the first morning you shall wait until the second morning and burn it. — [from Shab. 24b]   והנתר ממנו עד בקר: מה תלמוד לומר עד בקר פעם שניה, ליתן בקר על בקר, שהבקר משמעו משעת הנץ החמה, ובא הכתוב להקדים שאסור באכילה מעלות השחר, זהו לפי משמעו. ועוד מדרש אחר למד שאינו נשרף ביום טוב אלא ממחרת. וכך תדרשנו והנותר ממנו בבקר ראשון עד בקר שני תעמוד ותשרפנו:
11And this is how you shall eat it: your loins girded, your shoes on your feet, and your staff in your hand; and you shall eat it in haste it is a Passover sacrifice to the Lord.   יאוְכָ֘כָה֘ תֹּֽאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַֽאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּ֥סַח ה֖וּא לַיהֹוָֽה:
your loins girded: Ready for the way [i.e., for travel]. — [from Mechilta]   מתניכם חגרים: מזומנים לדרך:
in haste: Heb. בְּחִפָּזוֹן, a term denoting haste and speed, like “and David was hastening (נֶחְפָז) ” (I Sam. 23:26); that the Arameans had cast off in their haste (בְּחָפְזָם) (II Kings 7:15). — [from Onkelos]   בחפזון: לשון בהלה ומהירות, כמו (שמואל א' כג כו) ויהי דוד נחפז ללכת, (מלכים ב' ז טו) אשר השליכו ארם בחפזם:
it is a Passover sacrifice to the Lord: Heb. פֶּסַח. The sacrifice is called פֶּסַח because of the skipping and the jumping over, which the Holy One, blessed be He, skipped over the Israelites’ houses that were between the Egyptians houses. He jumped from one Egyptian to another Egyptian, and the Israelite in between was saved. [“To the Lord” thus implies] you shall perform all the components of its service in the name of Heaven. (Another explanation:) [You should perform the service] in the manner of skipping and jumping, [i.e., in haste] in commemoration of its name, which is called Passover (פֶּסַח), and also [in old French] pasche, pasque, pasca, an expression of striding over. — [from Mishnah Pes. 116a,b; Mechilta d’Rabbi Shimon ben Yochai, verse 27; Mechilta on this verse]   פסח הוא לה': הקרבן קרוי פסח על שם הדלוג והפסיחה שהקב"ה היה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט, ואתם עשו כל עבודותיו לשם שמים. דבר אחר דרך דילוג וקפיצה, זכר לשמו שקרוי פסח וגם פשק"א [פסח] לשון פסיעה:
12I will pass through the land of Egypt on this night, and I will smite every firstborn in the land of Egypt, both man and beast, and upon all the gods of Egypt will I wreak judgments I, the Lord.   יבוְעָֽבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֘יִם֘ בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּה֒ וְהִכֵּיתִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵֽאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וּבְכָל־אֱלֹהֵ֥י מִצְרַ֛יִם אֶֽעֱשֶׂ֥ה שְׁפָטִ֖ים אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
I will pass: like a king who passes from place to place, and with one passing and in one moment they are all smitten. — [from Mechilta]   ועברתי: כמלך העובר ממקום למקום, ובהעברה אחת וברגע אחד כולן לוקין:
every firstborn in the land of Egypt: Even other firstborn who are in Egypt [will die]. Now how do we know that even the firstborn of the Egyptians who are in other places [will die]? Therefore, Scripture states: “To Him Who smote the Egyptians with their firstborn” (Ps. 136:10). — [from Mechilta]   כל בכור בארץ מצרים: אף בכורות אחרים והם במצרים, ומנין אף בכורי מצרים שבמקומות אחרים, תלמוד לומר (תהלים קלו י) למכה מצרים בבכוריהם:
both man and beast: [I.e., first man and then beast.] He who started to sin first from him the retribution starts. — [from Mechilta]   מאדם ועד בהמה: מי שהתחיל בעבירה ממנו מתחלת הפורענות:
and upon all the gods of Egypt-: The one made of wood will rot, and the one made of metal will melt and flow to the ground. — [from Mechilta]   ובכל אלהי מצרים: של עץ נרקבת, ושל מתכת נמסת ונתכת לארץ:
will I wreak judgments-I The Lord: I by Myself and not through a messenger. — [from Passover Haggadah]   אעשה שפטים אני ה': אני בעצמי ולא על ידי שליח:
13And the blood will be for you for a sign upon the houses where you will be, and I will see the blood and skip over you, and there will be no plague to destroy [you] when I smite the [people of the] land of Egypt.   יגוְהָיָה֩ הַדָּ֨ם לָכֶ֜ם לְאֹ֗ת עַ֤ל הַבָּתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם שָׁ֔ם וְרָאִ֨יתִי֙ אֶת־הַדָּ֔ם וּפָֽסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם וְלֹא־יִֽהְיֶ֨ה בָכֶ֥ם נֶ֨גֶף֙ לְמַשְׁחִ֔ית בְּהַכֹּתִ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
And the blood will be for you for a sign: [The blood will be] for you a sign but not a sign for others. From here, it is derived that they put the blood only on the inside. — [from Mechilta 11]   והיה הדם לכם לאת: לכם לאות ולא לאחרים לאות מכאן שלא נתנו הדם אלא מבפנים:
and I will see the blood: [In fact,] everything is revealed to Him. [Why then does the Torah mention that God will see the blood?] Rather, the Holy One, blessed be He, said, “I will focus My attention to see that you are engaged in My commandments, and I will skip over you.” -[from Mechilta]   וראיתי את הדם: הכל גלוי לפניו, אלא אמר הקב"ה נותן אני את עיני לראות שאתם עסוקים במצותי ופוסח אני עליכם:
and skip over: Heb. וּפָסַחְתִּי [is rendered] and I will have pity, and similar to it: “sparing פָּסוֹחַ and rescuing” (Isa. 31:5). I say, however, that every [expression of] פְּסִיחָה is an expression of skipping and jumping. [Hence,] וּפָסַחְתִּי [means that] He was skipping from the houses of the Israelites to the houses of the Egyptians, for they were living one in the midst of the other. Similarly, “skipping between (פֹּסְחִים) two ideas” (I Kings 18:21). Similarly, the lame (פִּסְחִים) walk as if jumping. Similarly, פָּסוֹחַ וְהִמְלִיט means: jumping over him and rescuing him from among the slain. — [from Mechilta] Both views are found in Mechilta. The first view is also that of Onkelos.   ופסחתי: וחמלתי, ודומה לו (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט. ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה. ופסחתי מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרוים זה בתוך זה, וכן (מלכים א' יח כא) פוסחים על שתי הסעיפים, וכן כל הפסחים הולכים כקופצים, וכן (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט, מדלגו וממלטו מבין המומתים:
and there will be no plague to destroy [you]: But there will be [a plague] upon the Egyptians. Let us say that an Egyptian was in an Israelite’s house. I would think that he would escape. Therefore, Scripture states: “and there will be no plague upon you,” but there will be [a plague] upon the Egyptians in your houses. Let us say that an Israelite was in an Egyptian’s house. I would think that he would be smitten like him. Therefore, Scripture states: “and there will be no plague upon you.” -[from Mechilta]   ולא יהיה בכם נגף: אבל הווה הוא במצרים הרי שהיה מצרי בביתו של ישראל, יכול ימלט, תלמוד לומר ולא יהיה בכם נגף, אבל הווה במצרי שבבתיכם, הרי שהיה ישראל בביתו של מצרי, שומע אני ילקה כמותו, תלמוד לומר ולא יהיה בכם נגף:
14And this day shall be for you as a memorial, and you shall celebrate it as a festival for the Lord; throughout your generations, you shall celebrate it as an everlasting statute.   ידוְהָיָה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ לְזִכָּר֔וֹן וְחַגֹּתֶ֥ם אֹת֖וֹ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֑ה לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם תְּחָגֻּֽהוּ:
as a memorial: for generations.   לזכרון: לדורות:
and you shall celebrate it: The day that is a memorial for you-you shall celebrate it. But we have not yet heard which is the day of memorial. Therefore, Scripture states: “Remember this day, when you went out of Egypt” (Exod. 13: 3). we learn that the day of the Exodus is the day of memorial. Now on what day did they go out [of Egypt]? Therefore, Scripture states: “On the day after the Passover, they went out” (Num. 33:3). I must therefore say that the fifteenth of Nissan is the day of the festival, because the night of the fifteenth they ate the Passover sacrifice, and in the morning they went out.   וחגתם אתו: יום שהוא לך לזכרון אתה חוגגו. ועדיין לא שמענו אי זהו יום הזכרון, תלמוד לומר (שמות יג ג) זכור את היום הזה אשר יצאתם, למדנו שיום היציאה הוא יום של זכרון. ואיזה יום יצאו, תלמוד לומר (במדבר לג ג) ממחרת הפסח יצאו, הוי אומר יום חמישה עשר בניסן הוא של יום טוב, שהרי ליל חמישה עשר אכלו את הפסח ולבקר יצאו:
throughout your generations: I understand [this to mean] the smallest number of generations, [namely only] two. Therefore, Scripture states: “you shall celebrate it as an everlasting statute.” -[from Mechilta]   לדרתיכם: שומע אני מיעוט דורות שנים, תלמוד לומר חקת עולם תחגוהו:
15For seven days you shall eat unleavened cakes, but on the preceding day you shall clear away all leaven from your houses, for whoever eats leaven from the first day until the seventh day that soul shall be cut off from Israel.   טושִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָֽרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּֽתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י | כָּל־אֹכֵ֣ל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל מִיּ֥וֹם הָֽרִאשֹׁ֖ן עַד־י֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי:
For seven days: Heb. שִׁבְעַתיָמִים, seteyne of days, i.e., a group of seven days. [See Rashi on Exod. 10:22.]   שבעת ימים: שטיינ"א של ימים [קבוצה של שבעה ימים רצופים]:
For seven days you shall eat unleavened cakes-: But elsewhere it says: “For six days you shall eat unleavened cakes” (Deut. 16:8). This teaches [us] regarding the seventh day of Passover, that it is not obligatory to eat matzah, as long as one does not eat chametz. How do we know that [the first] six [days] are also optional [concerning eating matzah]? This is a principle in [interpreting] the Torah: Anything that was included in a generalization [in the Torah] and was excluded from that generalization [in the Torah] to teach [something] it was not excluded to teach [only] about itself, but it was excluded to teach about the entire generalization. [In this case it means that] just as [on] the seventh day [eating matzah] is optional, so is it optional in [the first] six [days]. I might think that [on] the first night it is also optional. Therefore, Scripture states: “in the evening, you shall eat unleavened cakes” (Exod. 12:18). The text established it as an obligation. — [from Mechilta]   שבעת ימים מצות תאכלו: ובמקום אחר הוא אומר (דברים טז ח) ששת ימים תאכל מצות, למד על שביעי של פסח שאינו חובה לאכול מצה, ובלבד שלא יאכל חמץ. מנין אף ששה רשות תלמוד לומר ששת ימים. זו מדה בתורה, דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו בלבד יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, מה שביעי רשות אף ששה רשות, יכול אף לילה הראשון רשות, תלמוד לומר (להלן פסוק יח) בערב תאכלו מצות, הכתוב קבעו חובה:
but on the preceding day you shall clear away all leaven: Heb. בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן. On the day before the holiday; it is called the first [day], because it is before the seven; [i.e., it is not the first of the seven days]. Indeed, we find [anything that is] the preceding one [is] called רִאשׁוֹן, e.g., הִרִאשׁוֹן אָדָם תִּוָלֵד, “Were you born before Adam?” (Job 15:7). Or perhaps it means only the first of the seven [days of Passover]. Therefore, Scripture states: “You shall not slaughter with leaven [the blood of My sacrifice]” (Exod. 34:25). You shall not slaughter the Passover sacrifice as long as the leaven still exists. — [from Mechilta, Pes. 5a] [Since the Passover sacrifice may be slaughtered immediately after noon on the fourteenth day of Nissan, clearly the leaven must be removed before that time. Hence the expression בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן must refer to the day preceding the festival.]   אך ביום הראשון תשביתו שאר: מערב יום טוב, וקרוי ראשון לפי שהוא לפני השבעה, ומצינו מוקדם קרוי ראשון, כמו (איוב טו ז) הראשון אדם תולד, הלפני אדם נולדת, או אינו אלא ראשון של שבעה, תלמוד לומר (שמות לד כה) לא תשחט על חמץ, לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים:
that soul: When he [(the person) eats the leaven while he] is with his soul and his knowledge; this excludes one who commits the sin under coercion. — [from Mechilta, Kid. 43a]   הנפש ההוא: כשהיא בנפשה ובדעתה, פרט לאנוס:
from Israel: I [could] understand that it [the soul] will be cut off from Israel and will [be able to] go to another people. Therefore, [to avoid this error] Scripture states elsewhere: “from before Me” (Lev. 22:3), meaning: from every place which is My domain. — [from Mechilta]   מישראל: שומע אני תכרת מישראל ותלך לה לעם אחר, תלמוד לומר במקום אחר (ויקרא כב ג) מלפני, בכל מקום שהוא רשותי:
16And on the first day there shall be a holy convocation, and on the seventh day you shall have a holy convocation; no work may be performed on them, but what is eaten by any soul that alone may be performed for you.   טזוּבַיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלָאכָה֙ לֹא־יֵֽעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֣ל לְכָל־נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵֽעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם:
a holy convocation: Heb. מִקְרָא מִקְרָא קֹדֶשׁ is a noun. Call it [the day] holy with regard to eating, drinking, and clothing. — [from Mechilta]   מקרא קדש: מקרא שם דבר, קרא אותו קדש לאכילה ושתייה וכסות:
no work may be performed on them: even through others. — [from Mechilta]   לא יעשה בהם: אפילו על ידי אחרים:
that alone: [I.e., the necessary work for food preparation.] (I would think that even for gentiles [it is allowed]. Therefore, Scripture states: “that alone may be performed for you,” for you but not for gentiles.) That [the work needed for food] but not its preparations that can be done on the eve of the festival [e.g., repairing a spit for roasting, or a stove for cooking]. — [from Beitzah 28b]   הוא לבדו: הוא ולא מכשיריו שאפשר לעשותן מערב יום טוב:
by any soul: Even for animals. I would think that even for gentiles. Therefore, Scripture states: “for you.” -[from Beitzah 21b, Mechilta] Another version: Therefore, Scripture states: “but,” which makes a distinction. — [from Mechilta].   לכל נפש: אפילו לבהמה יכול אף לנכרים, תלמוד לומר לכם:
17And you shall watch over the unleavened cakes, for on this very day I have taken your legions out of the land of Egypt, and you shall observe this day throughout your generations, [as] an everlasting statute.   יזוּשְׁמַרְתֶּם֘ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־צִבְאֽוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹֽתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם:
And you shall watch over the unleavened cakes: that they should not become leavened. From here they [the Rabbis] derived that if [the dough] started to swell, she [the woman rolling it out] must moisten it with cold water. Rabbi Josiah says: Do not read:, אֶת-הַמַצּוֹת, the unleavened cakes, אֶת-הַמִצְוֹת, the commandments. Just as we may not permit the matzoth to become leavened, so may we not permit the commandments to become leavened [i.e., to wait too long before we perform them], but if it [a commandment] comes into your hand, perform it immediately. — [from Mechilta]   ושמרתם את המצות: שלא יבאו לידי חמוץ מכאן אמרו תפח, תלטוש בצונן. רבי יאשיה אומר אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצווה אלא אם באה לידך עשה אותה מיד:
and you shall observe this day: from [performing] work.   ושמרתם את היום הזה: ממלאכה:
throughout your generations, [as] an everlasting statute: Since “generations” and “an everlasting statute” were not stated regarding the [prohibition of doing] work, but only regarding the celebration [sacrifice], the text repeats it here, so that you will not say that the warning of: “no work may be performed” was not said for [later] generations, but only for that generation [of the Exodus].   לדרתיכם חקת עולם: לפי שלא נאמר דורות וחקת עולם על המלאכה אלא על החגיגה, לכך חזר ושנאו כאן, שלא תאמר אזהרת (לעיל טז) כל מלאכה לא יעשה, לא לדורות נאמרה, אלא לאותו הדור:
18In the first [month], on the fourteenth day of the month in the evening, you shall eat unleavened cakes, until the twenty first day of the month in the evening.   יחבָּֽרִאשֹׁ֡ן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֨דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב תֹּֽאכְל֖וּ מַצֹּ֑ת עַ֠ד י֣וֹם הָֽאֶחָ֧ד וְעֶשְׂרִ֛ים לַחֹ֖דֶשׁ בָּעָֽרֶב:
until the twenty-first day: Why was this stated? Was it not already stated: “Seven days?” Since it says “days,” how do we know “nights” [are included in the mitzvah or commandment]? Therefore, Scripture states: “until the twenty-first day, etc.” -[from Mechilta]   עד יום האחד ועשרים: למה נאמר, והלא כבר נאמר (לעיל טו) שבעת ימים, לפי שנאמר ימים, לילות מנין, תלמוד לומר עד יום האחד ועשרים וגו':
19For seven days, leavening shall not be found in your houses, for whoever eats leavening that soul shall be cut off from the community of Israel, both among the strangers and the native born of the land.   יטשִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָֽתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י | כָּל־אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵֽעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ:
shall not be found in your houses: How do we know [that the same ruling applies] to [leavening found within] the borders [outside the house]? Therefore, Scripture states: “throughout all of your borders” (Exod. 13:7). Why, then, did Scripture state: “in your houses?” [To teach us that] just as your house is in your domain, so [the prohibition against possessing leaven in] your borders [means only what is] in your domain. This excludes leaven belonging to a gentile which is in a Jew’s possession, and for which he [the Jew] did not accept responsibility. — [from Mechilta]   לא ימצא בבתיכם: מנין לגבולין, תלמוד לומר (להלן יג ז) בכל גבולך. מה תלמוד לומר בבתיכם, מה ביתך ברשותך אף גבולך שברשותך, יצא חמצו של נכרי שהוא אצל ישראל ולא קבל עליו אחריות:
for whoever eats leavening: [This passage comes] to punish with “kareth” [premature death by the hands of Heaven] for [eating] leavening. But did He not already [give the] punishment for eating leaven? But [this verse is necessary] so that you should not say that [only] for [eating] leaven, which is edible, did He punish, but for [eating] leavening, which is not edible, He would not punish. [On the other hand,] if He punished [also] for [eating] leavening and did not [state that] He punished for [eating] leaven, I would say that [only] for [eating] leavening, which causes others to become leavened did He punish, [but] for [eating] leaven, which does not leaven others, He would not punish. Therefore, both of them had to be stated. — [from Mechilta, Beitzah 7b]   כי כל אכל מחמצת: לענוש כרת על השאור, והלא כבר ענש על החמץ, אלא שלא תאמר חמץ שראוי לאכילה ענש עליו שאור שאינו ראוי לאכילה לא יענש עליו. ואם ענש על השאור ולא ענש על החמץ, הייתי אומר שאור שהוא מחמץ אחרים ענש עליו, חמץ שאינו מחמץ אחרים לא יענש עליו, לכך נאמרו שניהם:
both among the strangers and the native born of the land: Since the miracle [of the Exodus] was performed for Israel, it was necessary to [explicitly] include the strangers [who were proselytized but are not descended from Israelite stock]. — [from Mechilta]   בגר ובאזרח הארץ: לפי שהנס נעשה לישראל, הוצרך לרבות את הגרים:
20You shall not eat any leavening; throughout all your dwellings you shall eat unleavened cakes."   ככָּל־מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ בְּכֹל֙ מֽוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם תֹּֽאכְל֖וּ מַצּֽוֹת:
You shall not eat… leavening: [This is] a warning against eating leavening.   מחמצת לא תאכלו: אזהרה על אכילת שאור:
any leavening: This comes to include its mixture [namely that one may not eat a mixture of chametz and other foods]. — [from Mechilta]   כל מחמצת: להביא את תערובתו:
throughout all your dwellings you shall eat unleavened cakes: This comes to teach that it [the matzah] must be fit to be eaten in all your dwelling places. This excludes the second tithe and the matzah loaves that accompany a thanksgiving offering, [which are not fit to be eaten in all dwelling places, but only in Jerusalem]. [This insert may be Rashi’s or the work of an earlier printer or copyist.]-[from Mechilta]   בכל מושבתיכם תאכלו מצות: זה בא ללמד שתהא ראויה ליאכל בכל מושבותיכם, פרט למעשר שני וחלות תודה: