Exodus Chapter 1

18So the king of Egypt summoned the midwives and said to them, "Why have you done this thing, that you have enabled the boys to live?"   יחוַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֨יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים:
19And the midwives said to Pharaoh, "Because the Hebrew women are not like the Egyptian women, for they are skilled as midwives; when the midwife has not yet come to them, they have [already] given birth."   יטוַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַֽמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ:
for they are skilled as midwives: Heb. חָיוֹת, as skillful as midwives. The Targum מְיַלְּדֹת is חַייָתָא Our Rabbis (Sotah 11b), however, interpreted it to mean that they [the Israelite women] are compared to beasts (חַיּוֹת) of the field, which do not require midwives. Now where are they compared to beasts? A cub [and] a grown lion (Gen. 49:9), a wolf, he will prey (Gen. 49:27), His firstborn bull (Deut. 33:17), a swift gazelle (Gen. 49:21). Whoever [was not compared to a beast as above] was included by Scriptures in [the expression] and blessed them (Gen. 49:18). Scripture states further: How was your mother a lioness? (Ezek. 19:2). [From Sotah 11b]   כי חיות הנה: בקיאות כמילדות. תרגום מילדות חיתא. ורבותינו דרשו הרי הן משולות לחיות השדה שאינן צריכות מילדות. והיכן משולות לחיות, גור אריה (בראשית מט ט), זאב יטרף (שם כז), בכור שורו (דברים לג יז), אילה שלוחה (בראשית מט כא), ומי שלא נכתב בו הרי הכתוב כללן (בראשית מט כח) ויברך אותם, ועוד כתיב (יחזקאל יט ב) מה אמך לביא:
20God benefited the midwives, and the people multiplied and became very strong.   כוַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד:
God benefited: Heb. וַיֵּיטֶב, bestowed goodness upon them. This is the difference in a word whose root is two letters and is prefixed by “vav yud:” When it is used in the causative sense, the “yud” is vowelized with a “tzeirei,” which is a “kamatz katan” (or with a “segol,” which is a “pattach katan”), e.g., God benefited (וַיֵּיטֶב) the midwives; and He increased (וַיֶרֶב) in the daughter of Judah (Lam. 2:5), He increased pain; And he exiled (וַַיֶּגֶל) the survivors (II Chron. 36:20), referring to Nebuzaradan, he exiled the survivors; and turned (וַיֶּפֶן) tail to tail (Jud. 15:4), he turned the tails one to another. All these are the causative conjugation [lit., causing others to do]. When it is used in the simple, kal conjugation, however, the “yud” is vowelized with a “chirik,” e.g., and it was pleasing (וַיִּיטַב) in his eyes (Lev. 10:20), an expression meaning that it was good; and similarly, and the people multiplied (וַיִּרֶב) (Exod. 1:20), the people increased; And Judah went into exile (וַיִּגֶל) (II Kings 25:21), Judah was exiled; He turned (וַיִּפֶן) this way and that way (Exod. 2:12), he turned here and there. Do not refute me from וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב, וַיֵּרֶד, and וַיֵּצֵא, because these are not of the grammatical form of those, for the “yud” is the third radical in them, יָלֹך, יָשׁב, יָרֹד, and יָצֹא, in which the “yud” is the third letter.   וייטב: הטיב להם. וזה חלוק בתיבה שיסודה שתי אותיות ונתן לה וי"ו יו"ד בראשה, כשהיא באה לדבר בלשון ויפעיל הוא נקוד היו"ד בציר"י שהוא קמ"ץ קטן, כגון וייטב א-להים למילדות, וירב בבת יהודה (איכה ב ה), הרבה תאניה, וכן ויגל השארית (דברי הימים ב' לו כ), דנבוזראדן הגלה את השארית, ויפן זנב אל זנב (שופטים טו ד), הפנה הזנבות זו לזו, כל אלו לשון הפעיל את אחרים. וכשהוא מדבר בלשון ויפעל, הוא נקוד היו"ד בחיר"ק, כגון (ויקרא י כ) וייטב בעיניו, לשון הוטב, וכן וירב העם (פסוק כ), נתרבה העם, ויגל יהודה (מלכים ב' כה כא) הגלה יהודה, ויפן כה וכה (ב יב), פנה לכאן ולכאן. ואל תשיבני וילך, וישב, וירד, ויצא, לפי שאינן מגזרתן של אלו, שהרי היו"ד יסוד בהן, ירד, יצא, ישב, ילך, היו"ד אות שלישית בו:
God benefited the midwives: What was this benefit?   וייטב א-להים למילדת: מהו הטובה:
21Now it took place when the midwives feared God, that He made houses for them.   כאוַיְהִ֕י כִּי־יָֽרְא֥וּ הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת־הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים:
He made houses for them: The houses of the priesthood, the Levitic family, and the royal family, which are called houses, as it is written: And he built the house of the Lord and the house of the king, (I Kings 9:1) [sic] 5, the priesthood and the Levitic family from Jochebed and the royal family from Miriam, as is stated in tractate Sotah (11b).   ויעש להם בתים: - בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים. (ויבן) [הבתים] את בית ה' ואת בית המלך (מלכים א' ט א) (לקוטי שיחות חלק כ"א, ע' 2 הערה 29). כהונה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה (סוטה יא ב):
22And Pharaoh commanded all his people, saying, "Every son who is born you shall cast into the Nile, and every daughter you shall allow to live."   כבוַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל־עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֨רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן:
all his people: He issued this decree upon them as well. On the day Moses was born, his astrologers told him [Pharaoh], Today the one who will save them has been born, but we do not know whether from the Egyptians or from the Israelites, but we see that he will ultimately be smitten through water. Therefore, on that day he issued a decree also upon the Egyptians, as it is said: Every son who is born, and it does not say: who is born to the Hebrews. They did not know, however, that he [Moses] would ultimately suffer because of the water of Meribah (Num. 20:7-13) [i.e., that he would not be permitted to enter the Holy Land]. [From Sotah 12a, Exod. Rabbah 1:18, Sanh. 101b]   לכל עמו: אף עליהם גזר. יום שנולד משה אמרו לו אצטגניניו היום נולד מושיען, ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות במים, לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר כל הבן הילוד, ולא נאמר הילוד לעברים, והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה:

Exodus Chapter 2

1A man of the house of Levi went and married a daughter of Levi.   אוַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי:
and married a daughter of Levi: He was separated from her because of Pharaoh’s decree (and he remarried her. This is the meaning of went, that he followed [lit., he went after] his daughter’s advice that she said to him, Your decree is harsher than פַּרְעֹה. Whereas Pharaoh issued a decree [only] against the males, you [issued a decree] against the females as well [for none will be born]. This [comment] is found in an old Rashi), and he took her back and married her a second time. She too was transformed to become like a young woman [physically], but she was [actually] 130 years old. For she was born when they came to Egypt between the חוֹמוֹת and they stayed there 210 years. When they left, Moses was 80 years old. If so, when she conceived him, she was 130 years old, yet [Scripture] calls her a daughter of Levi. [From Sotah 12a, Exod. Rabbah 1:19] [   ויקח את בת לוי: פרוש היה ממנה מפני גזירת פרעה (וחזר ולקחה. וזהו וילך, שהלך בעצת בתו שאמרה לו גזרתך קשה משל פרעה, אם פרעה גזר על הזכרים, ואתה ג"כ על הנקבות). והחזירה ועשה בה לקוחין שניים. ואף היא נהפכה להיות נערה. ובת מאה שלושים שנה היתה שנולדה בבואה למצרים בין החומות, ומאתים ועשר שנה נשתהו שם, וכשיצאו היה משה בן שמונים שנה. אם כן כשנתעברה ממנו היתה בת מאה שלושים וקורא אותה בת לוי:
2The woman conceived and bore a son, and [when] she saw him that he was good, she hid him for three months.   בוַתַּ֥הַר הָֽאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלשָׁ֥ה יְרָחִֽים:
that he was good: When he was born, the entire house was filled with light. [From Sotah 12a, Exod. Rabbah 1:20]   כי טוב הוא: כשנולד נתמלא הבית כולו אורה:
3[When] she could no longer hide him, she took [for] him a reed basket, smeared it with clay and pitch, placed the child into it, and put [it] into the marsh at the Nile's edge.   גוְלֹא־יָֽכְלָ֣ה עוֹד֘ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּקַח־לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַֽחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר:
[When] she could no longer hide him: because the Egyptians counted her [pregnancy] from the day that he [Amram] took her back. She bore him after [only] six months and one day (Sotah 12a), for a woman who gives birth to a seven-month child may give birth after incomplete [months] (Niddah 38b, R.H. 11a). And they searched after her at the end of nine [months].   ולא יכלה עוד הצפינו: שמנו לה המצריים מיום שהחזירה, והיא ילדתו לששה חדשים ויום אחד, שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעין, והם בדקו אחריה לסוף תשעה:
reed: Heb. גֹּמֶא, גִמִי in the language of the Mishnah, and in French jonc, reed grass. This is a pliable substance, which withstands both soft [things] and hard [things]. [From Sotah 12a]   גמא: גמי בלשון משנה ובלעז יונ"ק [גומא]. ודבר רך הוא, ועומד בפני רך ובפני קשה:
with clay and pitch: Pitch on the outside and clay on the inside so that the righteous person [Moses] should not smell the foul odor of pitch. [From Sotah 12a]   בחמר ובזפת: זפת מבחוץ וטיט מבפנים, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת:
and put [it] into the marsh: Heb. וַתָּשֶׂם בָּסוּף. This is an expression meaning a marsh, rosei(y)l, in Old French [roseau in modern French], reed. Similar to it is reeds and rushes (קָנֶה וָסוּף) shall be cut off (Isa. 19:6). [From Sotah 12b]   ותשם בסוף: הוא לשון אגם רושי"ל בלעז [סוף], ודומה לו (ישעיה יט ו) קנה וסוף קמלו:
4His sister stood from afar, to know what would be done to him.   דוַתֵּֽתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵֽרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּֽעָשֶׂ֖ה לֽוֹ:
5Pharaoh's daughter went down to bathe, to the Nile, and her maidens were walking along the Nile, and she saw the basket in the midst of the marsh, and she sent her maidservant, and she took it.   הוַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַֽעֲרֹתֶ֥יהָ הֹֽלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ:
to bathe, to the Nile: Heb. עַל הַיְאֹר. Transpose the verse and explain it: Pharaoh’s daughter went down to the Nile to bathe in it.   לרחץ על היאר: סרס המקרא ופרשהו ותרד בת פרעה על היאור לרחוץ בו:
along the Nile: Heb. עַל יַד הַיְאֹר, next to the Nile, similar to: See, Joab’s field is near mine (רְאוּ חֶלְקַת יוֹאָב אֶל יָדִי) (II Sam. 14:30). יָדִי is a literal expression for hand, because a person's hand is near himself. [Thus, the word יָד denotes proximity.] Our Sages said (Sotah 12b): הֹלְכֹת is an expression of death, similar to: Behold, I am going (הוֹלֵךְ) to die (Gen. 25:32). They [her maidens] were going to die because they protested against her [when she wanted to take the basket]. The text supports them [the Sages], because [otherwise] why was it necessary to write: and her maidens were walking?   על יד היאר: אצל היאור, כמו (שמואל ב יד ל) ראו חלקת יואב על ידי, והוא לשון יד ממש, שיד האדם סמוכה לו. ורבותינו דרשו הולכות לשון מיתה, כמו (בראשית כה לב) הנה אנכי הולך למות, הולכות למות לפי שמיחו בה. והכתוב מסייען, כי למה לנו לכתוב ונערותיה הולכות:
her maidservant: Heb. אֲמָתָהּ, her maidservant. Our Sages (Sotah 12b), however, interpreted it as an expression meaning a hand. [The joint from the elbow to the tip of the middle finger is known as אַמָּה, hence the cubit measure bearing the name, אַמָּה, which is the length of the arm from the elbow to the tip of the middle finger.] Following [the rules of] Hebrew grammar, however, it should have been vowelized אַמָּתָהּ, with a dagesh in the mem. They, however, interpreted אֶתאֲמָתָהּ to mean her hand, [that she stretched out her hand,] and her arm grew many cubits (אַמוֹת) [so that she could reach the basket]. [From Sotah 12b, Exod. Rabbah 1:23]   את אמתה: את שפחתה. ורבותינו דרשו לשון יד. אבל לפי דקדוק לשון הקודש היה לו להנקד אמתה מ"ם דגושה. והם דרשו את אמתה את ידה, שנשתרבבה אמתה אמות הרבה:
6She opened [it], and she saw him the child, and behold, he was a weeping lad, and she had compassion on him, and she said, "This is [one] of the children of the Hebrews."   ווַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה:
She opened [it], and she saw him: Whom did she see? The child. Its midrashic interpretation is that she saw the Shechinah with him. [From Sotah 12b, Exod. Rabbah 1:23]   ותפתח ותראהו: את מי ראתה, את הילד, זהו פשוטו. ומדרשו שראתה עמו שכינה:
and behold, he was a weeping lad: [Even though he was an infant] his voice was like that of a lad. [From Sotah 12b]   והנה נער בכה: קולו כנער:
7His sister said to Pharaoh's daughter, "Shall I go and call for you a wet nurse from the Hebrew women, so that she shall nurse the child for you?"   זוַתֹּ֣אמֶר אֲחֹתוֹ֘ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה֒ הַֽאֵלֵ֗ךְ וְקָרָ֤אתִי לָךְ֙ אִשָּׁ֣ה מֵינֶ֔קֶת מִ֖ן הָֽעִבְרִיֹּ֑ת וְתֵינִ֥ק לָ֖ךְ אֶת־הַיָּֽלֶד:
from the Hebrew women: This teaches [us] that she had taken him around to many Egyptian women to nurse, but he did not nurse because he was destined to speak with the Shechinah. [From Sotah 12b, Exod. Rabbah 1:25].   מן העברית: מלמד שהחזירתו על מצריות הרבה לינק ולא ינק, לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה:
8Pharaoh's daughter said to her, "Go!" So the girl went and called the child's mother.   חוַתֹּֽאמֶר־לָ֥הּ בַּת־פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֨לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־אֵ֥ם הַיָּֽלֶד:
So the girl went: Heb. הָעַלְמָה. She went with alacrity and vigor like a youth. [From Sotah 12b]   ותלך העלמה: הלכה בזריזות ועלמות כעלם:
9Pharaoh's daughter said to her, "Take this child and nurse him for me, and I will give [you] your wages." So the woman took the child and nursed him.   טוַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת־הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵֽינִקִ֣הוּ לִ֔י וַֽאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת־שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָֽאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ:
Take: Heb. הֵילִיכִי. She prophesied but did not know what she prophesied. [She said,] This one is yours. [From Sotah 12b, Exod. Rabbah 1:25]   היליכי: נתנבאה ולא ידעה מה נתנבאה הי שליכי:
10The child grew up, and she brought him to Pharaoh's daughter, and he became like her son. She named him Moses, and she said, "For I drew him from the water."   יוַיִּגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֨הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ משֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ:
For I drew him from the water: Heb. מְשִׁיתִהוּ. The Targum renders: שְׁחַלְתֵּי, which is an Aramaic expression of drawing out, similar to [the expression] שֵׂינֵיתָא מֵחִלָבָא כְּמַשְׁחֵל, like one who draws a hair out of milk (Ber. 8a). And in Hebrew, מְשִׁיתִהוּ is an expression meaning I have removed (משׁ), like shall not move away (לֹא יָמוּשׁ) (Josh. 1:8), did not move away (לֹא מָשׁוּ) (Num. 14:44). Menachem classified in this way [i.e., under the root משׁ in Machbereth Menachem, p. 120]. I say, however, that it (מְשִׁיתִהוּ) does not belong in the classification of מָשׁ and לֹא יָמוּשׁ, but [it is derived] from the root מָשֹׁה, and it means taking out and similarly, He drew me out (יַמְשֵׁנִי) of many waters (II Sam. 22:17). For if it were of the classification of [the word] מָשׁ, it would be inappropriate to say מְשִׁיתִהוּ, but הֲמִישׁוֹתִיהוּ, as one says from קָם (to rise), הֲקִימוֹתִי (I set up), and from שָׁב (to return), הֲשִׁיבוֹתִי (I brought back), and from בָּא (to come), הֲבִיאוֹתִי (I brought). Or מַשְׁתִּיהוּ, like and I will remove וּמַשְׁתִּי ) the iniquity of that land (Zech. 3:9). But מָשִׁיתִי is only from the root of a word whose verb form is formed with a “hey” at the end of the word, like מָשָׁה, to take out בָּנָה, to build; עָשָׂה, to do; צִוָּה, to command; פָּנָה, to turn. When one comes to say in any of these [verbs] פָּעַלְתִּי, I did, [i.e., first person past-tense], a “yud” replaces the “hey:” עָשִׂיתִי, I did; בָּנִיתִי, I built; פָּנִיתִי, I turned; צִוִּיתִי, I commanded.   משיתהו: שחילתה והוא לשון הוצאה בלשון ארמי, כמשחל ביניתא מחלבא. ובלשון עברי משיתהו לשון הסירותיו, כמו (יהושע א ח) לא ימוש, לא משו (במדבר יד מד), כך חברו מנחם. ואני אומר שאינו ממחברת מש, וימוש, אלא מגזרת משה ולשון הוצאה הוא, וכן (שמואל ב כב יז) ימשני ממים רבים, שאילו היה ממחברת מש, לא יתכן לומר משיתהו, אלא המישותיהו, כאשר יאמר מן קם הקימותי, ומן שב השיבותי, ומן בא הביאותי, או משתיהו, כמו (זכריה ג ט) ומשתי את עון הארץ, אבל משיתי אינו אלא מגזרת תיבה שפעל שלה מיוסד בה"א בסוף התיבה. כגון משה, בנה, עשה, צוה, פנה, כשיבא לומר בהם פעלתי, תבא היו"ד במקום ה"א, כמו עשיתי, בניתי, פניתי, צויתי: