Torah Reading for Vayechi

Parshat Vayechi
Shabbat, 14 Tevet, 5779
22 December, 2018
Select a portion:
Complete: (Genesis 47:28 - 50:26; Kings I 2:1-12)
Show content in:

First Portion

Genesis Chapter 47

28And Jacob lived in the land of Egypt for seventeen years, and Jacob's days, the years of his life, were a hundred and forty seven years.   כחוַיְחִ֤י יַֽעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵי־יַֽעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
And Jacob lived: Why is this section [completely] closed? Because, as soon as our father Jacob passed away, the eyes and the heart of Israel were “closed,” (i.e., it became “dark” for them) because of the misery of the slavery, for they (the Egyptians) commenced to subjugate them. Another explanation: That he (Jacob) attempted to reveal the End [of the exile] to his sons, but it was“closed off” (concealed) from him. [This appears] in Gen. Rabbah (91:1).   ויחי יעקב: למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו:
29When the time drew near for Israel to die, he called his son Joseph and said to him, "If I have now found favor in your eyes, now place your hand beneath my thigh, and you shall deal with me with lovingkindness and truth; do not bury me now in Egypt.   כטוַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א | לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָֽדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶֽאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם:
When the time drew near for Israel to die: Everyone of whom it is stated [that his days] drew near to die, did not attain the life span of his forefathers. [Isaac lived 180 years, and Jacob lived only 147 years. In connection with David, the expression of drawing near is mentioned (I Kings 2:1). His father lived 400 years, and he lived 70.]- [from Gen. Rabbah 96:4]   ויקרבו ימי ישראל למות: כל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו. [יצחק חי מאה ושמונים ויעקב מאה ארבעים ושבע. בדוד נאמר קריבה, אביו חי ארבע מאות שנים והוא חי שבעים]:
he called his son Joseph: The one who had the ability to do it. - [from Gen. Rabbah] 96:5.   ויקרא לבנו ליוסף: למי שהיה יכולת בידו לעשות:
now place your hand beneath my thigh: And swear. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer ch. 39] As explained in the narrative of Abraham and Eliezer (Gen. 24:2), he meant that Joseph should swear by covenant of the circumcision.   שים נא ידך: והשבע:
lovingkindness and truth: Lovingkindness that is done with the dead is true lovingkindness, for one does not expect any payment or reward. — [from Gen. Rabbah 96:5]   חסד ואמת: חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול:
do not bury me now in Egypt: [Because] its soil is destined to become lice (which will crawl under my body), and because those who die outside the [Holy] Land will not be resurrected except with the pain of rolling through underground passages. [Also] so that the Egyptians will not deify me. — [from Gen. Rabbah 96:5, Keth. 111a]   אל נא תקברני במצרים: סופה להיות עפרה כנים (ומרחשין תחת גופי) ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, ושלא יעשוני מצרים עבודה זרה:
30I will lie with my forefathers, and you shall carry me out of Egypt, and you shall bury me in their grave." And he said, "I will do as you say."   לוְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֨נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻֽרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָֽנֹכִ֖י אֶעְשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ:
I will lie with my forefathers: Heb. וְשָׁכַבְתִּי, lit., and I will lie. This“vav” (of וְשָׁכַבְתִּי) is connected to the beginning of the previous verse: “Place now your hand beneath my thigh and swear to me, for I am destined to lie with my forefathers, and you shall carry me out of Egypt.” We cannot say, however, that “I will lie with my forefathers” means: Lay me to rest with my forefathers in the cave, because afterwards it is written: “and you shall carry me out of Egypt, and you shall bury me in their grave.” Moreover, we find everywhere that the expression “lying with one’s forefathers” denotes expiration, not burial, as in “And David lay with his forefathers,” and afterwards, “and he was buried in the city of David” (I Kings 2:10).   ושכבתי עם אבותי: וי"ו זו מחובר למעלה לתחילת המקרא (פסוק כט) שים נא ידך תחת ירכי והשבע לי, ואני סופי לשכב עם אבותי, ואתה תשאני ממצרים. ואין לומר ושכבתי עם אבותי, השכיבני עם אבותי במערה, שהרי כתיב אחריו ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. ועוד, מצינו בכמה מקומות לשון שכיבה עם אבותיו היא הגויעה, ולא הקבורה, כמו (מ"א ב י) וישכב דוד עם אבותיו, ואחר כך ויקבר בעיר דוד:
31And he said, "Swear to me. " So he swore to him, and Israel prostrated himself on the head of the bed.   לאוַיֹּ֗אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֙ לִ֔י וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־רֹ֥אשׁ הַמִּטָּֽה:
and Israel prostrated himself: [Although the lion is king] when it is the time of the fox, bow down to him. — [from Meg. 16b]   וישתחו ישראל: תעלא בעידניה סגיד ליה:
on the head of the bed: He turned around to the side of the Shechinah (Gen. Rabbah, Vatican ms. no. 60). From here [the Sages] deduced that the Shechinah is at the head of a sick person (Shab. 12b). Another explanation: עַל רֹאשׁ הַמִטָה - [He prostrated himself to God] because his offspring were perfect, insofar as not one of them was wicked, as is evidenced by the fact that Joseph was a king, and furthermore, that [even though] he was captured among the heathens, he remained steadfast in his righteousness. — [from Sifrei Va’ethannan 31, Sifrei Ha’azinu 334]   על ראש המטה: הפך עצמו לצד השכינה, מכאן אמרו שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה. דבר אחר על ראש המטה, על שהיתה מטתו שלמה שאין בה רשע, שהרי יוסף מלך הוא, ועוד שנשבה לבין הגוים, והרי הוא עומד בצדקו:

Genesis Chapter 48

1Now it came to pass after these incidents that [someone] said to Joseph, "Behold, your father is ill." So he took his two sons with him, Manasseh and Ephraim.   אוַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֹּ֣אמֶר לְיוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָבִ֖יךָ חֹלֶ֑ה וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י בָנָיו֙ עִמּ֔וֹ אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־אֶפְרָֽיִם:
that [someone] said to Joseph: One of the tellers, and this is an elliptical verse. Some say, however, that Ephraim was accustomed to study with Jacob, and when Jacob became ill in the land of Goshen, Ephraim went to his father to Egypt to tell him.   ויאמר ליוסף: אחד מן המגידים, והרי זה מקרא קצר. ויש אומרים אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד, וכשחלה יעקב בארץ גושן, הלך אפרים אצל אביו למצרים והגיד לו:
so he took his two sons with him: so that Jacob should bless them before his death.   ויקח את שני בניו עמו: כדי שיברכם יעקב לפני מותו:
2And [someone] told Jacob and said, "Behold, your son Joseph is coming to you." And Israel summoned his strength and sat up on the bed.   בוַיַּגֵּ֣ד לְיַֽעֲקֹ֔ב וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה בִּנְךָ֥ יוֹסֵ֖ף בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וַיִּתְחַזֵּק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖שֶׁב עַל־הַמִּטָּֽה:
And [someone] told: The teller [told] Jacob, but [the text] does not specify who [it was], and many [Scriptural] verses are elliptical.   ויגד: המגיד ליעקב, ולא פירש מי, והרבה מקראות קצרי לשון:
And Israel summoned his strength: He said, “Although he is my son, he is a king; [therefore,] I will bestow honor upon him” [Midrash Tanchuma Vayechi 6]. From here [we learn] that we must bestow honor upon royalty, as Moses bestowed honor upon royalty, [as it is written, that Moses said to Pharaoh,] “Then all these servants of yours will come down to me” (Exod. 11:8), [rather than “You will come down to me”]. And so Elijah [also bestowed honor upon royalty, as it is written]: “And he girded his loins [and ran before Ahab until coming to Jezreel]” (I Kings 18:46). - [from Mechilta Beshallach Section 13]   ויתחזק ישראל: אמר אף על פי שהוא בני, מלך הוא ואחלוק לו כבוד. מכאן שחולקין כבוד למלכות, וכן משה חלק כבוד למלכות (שמות יא ח) וירדו כל עבדיך אלה אלי, וכן אליהו (מ"א יח מו) וישנס מתניו וגו':
3And Jacob said to Joseph, "Almighty God appeared to me in Luz, in the land of Canaan, and He blessed me.   גוַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֵ֥ל שַׁדַּ֛י נִרְאָֽה־אֵלַ֥י בְּל֖וּז בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיְבָ֖רֶךְ אֹתִֽי:
4And He said to me, 'Behold, I will make you fruitful and cause you to multiply, and I will make you into a congregation of peoples, and I will give this land to your seed after you for an everlasting inheritance.'   דוַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הִנְנִ֤י מַפְרְךָ֙ וְהִרְבִּיתִ֔ךָ וּנְתַתִּ֖יךָ לִקְהַ֣ל עַמִּ֑ים וְנָ֨תַתִּ֜י אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ אֲחֻזַּ֥ת עוֹלָֽם:
and I will make you into a congregation of peoples: He announced to me that another congregation of peoples was to be descended from me. Although he said to me, “A nation and a congregation of nations [shall come into existence from you]” (Gen 35:11) [meaning three nations], by “a nation,” He promised me [the birth of] Benjamin. “A congregation of nations” means two in addition to Benjamin, but no other son was born to me. Thus I learned that one of my tribes was destined to be divided [in two]. So now, I am giving you that gift. — [from Pesikta Rabbathi ch. 3]   ונתתיך לקהל עמים: בשרני שעתידים לצאת ממני עוד קהל ועמים ואף על פי שאמר לי (לעיל לה יא) גוי וקהל גוים, גוי אמר לי על בנימין, קהל גוים הרי שנים לבד בנימין, ושוב לא נולד לי בן, למדני שעתיד אחד משבטי ליחלק, ועתה אותה מתנה אני נותן לך:
5And now, [as for] your two sons, who were born to you in the land of Egypt, until I came to you, to the land of Egypt they are mine. Ephraim and Manasseh shall be mine like Reuben and Simeon.   הוְעַתָּ֡ה שְׁנֵֽי־בָנֶ֩יךָ֩ הַנּֽוֹלָדִ֨ים לְךָ֜ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּאִ֥י אֵלֶ֛יךָ מִצְרַ֖יְמָה לִי־הֵ֑ם אֶפְרַ֨יִם֙ וּמְנַשֶּׁ֔ה כִּרְאוּבֵ֥ן וְשִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ־לִֽי:
who were born to you…until I came to you: Before I came to you, i.e., those who were born since you left me [and] I came to you.   הנולדים לך, עד באי אליך: לפני בואי אליך, כלומר שנולדו משפרשת ממני עד שבאתי אצלך:
they are mine: They are counted with the rest of my sons, to take a share in the land, each one exactly as each [of my other sons]. — [from Baba Bathra 122b-123a]   לי הם: בחשבון שאר בני הם ליטול חלק בארץ איש כנגדו:
6But your children, if you beget [any] after them, shall be yours; by their brothers' names they shall be called in their inheritance.   ווּמֽוֹלַדְתְּךָ֛ אֲשֶׁר־הוֹלַ֥דְתָּ אַֽחֲרֵיהֶ֖ם לְךָ֣ יִֽהְי֑וּ עַ֣ל שֵׁ֧ם אֲחֵיהֶ֛ם יִקָּֽרְא֖וּ בְּנַֽחֲלָתָֽם:
But your children: If you have any more [children], they will not be counted among my sons, but will be included among the tribes of Ephraim and Manasseh, and they will not have a [separate] name like [each of] the [other] tribes as regards the inheritance. Now, although the land [of Israel] was divided according to their heads (the population of each tribe), as it is written: “To the large [tribe] you shall increase its inheritance” (Num. 26:54); and each man received an equal share, except for the firstborn. Nevertheless, only these (Ephraim and Manasseh) were called tribes [regarding the ability] [to cast a lot in the land according to the number of names of the tribes and [regarding having] a prince for each tribe, and groups [of tribes in the desert] for this one and for that one]. [Note that the bracketed material does not appear in early editions of Rashi.]   ומולדתך וגו': אם תוליד עוד לא יהיו במנין בני אלא בתוך שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללים, ולא יהא להם שם בשבטים לענין הנחלה, ואף על פי שנתחלקה הארץ למנין גלגלותם כדכתיב (במדבר כו נד) לרב תרבו נחלתו, וכל איש ואיש נטל בשוה חוץ מן הבכורות, מכל מקום לא נקראו שבטים אלא אלו [להטיל גורל הארץ למנין שמות השבטים, ונשיא לכל שבט ושבט. ודגלים לזה ולזה]:
7As for me, when I came from Padan, Rachel died to me in the land of Canaan on the way, when there was still a stretch of land to come to Ephrath, and I buried her there on the way to Ephrath, which is Bethlehem."   זוַֽאֲנִ֣י | בְּבֹאִ֣י מִפַּדָּ֗ן מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י רָחֵ֜ל בְּאֶ֤רֶץ כְּנַ֨עַן֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּע֥וֹד כִּבְרַת־אֶ֖רֶץ לָבֹ֣א אֶפְרָ֑תָה וָֽאֶקְבְּרֶ֤הָ שָּׁם֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔ת הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם:
As for me, when I came from Padan, etc.: Although I burden you to take me to be buried in the land of Canaan, and I did not do so to your mother, for she died close to Bethlehem. — [from Targum Jonathan ben Uzziel]   ואני בבאי מפדן וגו': ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך, שהרי סמוך לבית לחם מתה:
a stretch of land: Heb. כִּבְרַת-אֶרֶץ, a measure of land, which is two thousand cubits, equivalent to the measure of the Sabbath boundary (the distance a person may walk on the Sabbath), according to the statement of Rabbi Moshe Hadarshan. [The preceding material should be considered parenthetic. The following is Jacob’s explanation of why he did not bury Rachel in the cave of Machpelah.] You should not say that the rains prevented me from transporting her and burying her in Hebron, [for] it was the dry season, when the earth is riddled and full of holes like a sieve (כְּבָרָה) .   כברת ארץ: מדת ארץ, והם אלפים אמה כמדת תחום שבת, כדברי רבי משה הדרשן. ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, עת הגריד היה, שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה:
and I buried her there: And I did not take her even to Bethlehem to bring her into the Land (i.e., into the inhabited region of the Holy Land- [Sifthei Chachamim]), and I know that you hold it against me; but you should know that I buried her there by divine command, so that she would be of assistance to her children. When Nebuzaradan exiles them (the Israelites), and they pass by there, Rachel will emerge from her grave and weep and beg mercy for them, as it is said: “A voice is heard on high, [lamentation, bitter weeping, Rachel is weeping for her children]” (Jer. 31:14). And the Holy One, blessed be He, answers her, “‘There is reward for your work,’ says the Lord,… ‘and the children shall return to their own border’” (ibid. verses 15, 16) (Pesikta Rabbathi ch. 3). Onkelos, however, renders [כִּבְרַת-אֶרֶץ as] כְּרוּב אַרְעָא, [meaning:] the measure of plowing in a day [Other editions: [a measure of plowing] of land], and I say that they (people in Biblical times) had a measurement called one full furrow, caruede in Old French, [which is] a land measure, plowed land, as we say:“He plows (כָּרִיב) and plows again” (B.M. 107a);“As much as a fox picks up [on its feet] from a plowed field (מִבֵּי כַּרְבָּא)” (Yoma 43b).   ואקברה שם: ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי [תרעומת], אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו', והקב"ה משיבה (ירמיה לא טו) יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם. ואונקלוס תרגם כרוב ארעא, כדי שעור חרישת יום [הארץ]. ואומר אני שהיה להם קצב שהיו קורין אותו כדי מחרישה אחת, קרואיד"א בלע"ז [מלוא מחרשה], כדאמרינן (בבא מציעא קז א) כרוב ותניף, (יומא מג ב) כמה דמסיק תעלא מבי כרבא:
8Then Israel saw Joseph's sons, and he said, "Who are these?"   חוַיַּ֥רְא יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־בְּנֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵֽלֶּה:
Then Israel saw Joseph’s sons: He attempted to bless them, but the Shechinah withdrew from him because of Jeroboam and Ahab, who were destined to be born from Ephraim, and Jehu and his sons, [who were destined to be born] from Manasseh. — [from Tanchuma Vayechi 6] [Jeroboam the son of Nebat, the first king of the Northern Kingdom, and Ahab the son of Omri were notorious idolaters.]   וירא ישראל את בני יוסף: בקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים, ויהוא ובניו ממנשה:
and he said,“Who are these?”: Where did these come from [meaning: From whom were they born], that they are unworthy of a blessing?- [from Tanchuma Vayechi 6]   ויאמר מי אלה: מהיכן יצאו אלו שאינן ראוין לברכה:
9Joseph said to his father, "They are my sons, whom God gave me here." So he said, "Now bring them near to me, so that I may bless them."   טוַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אָבִ֔יו בָּנַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־נָֽתַן־לִ֥י אֱלֹהִ֖ים בָּזֶ֑ה וַיֹּאמַ֕ר קָֽחֶם־נָ֥א אֵלַ֖י וַֽאֲבָֽרֲכֵֽם:
here: Heb. בָּזֶה, lit., in this, or with this. He (Joseph) showed him (Jacob) the document of betrothal and the kethubah , and Joseph prayed for mercy concerning the matter, and the Holy Spirit [returned and] rested upon him (Jacob). - [from Kallah Rabbathi 3:19]   בזה: [הראה לו] שטר אירוסין ושטר כתובה, ובקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוח הקדש:
So he said, “Now bring them near to me, so that I may bless them.”: This is what Scripture [is referring to when it] states:“And I (the Holy One) trained it into Ephraim; he took them on his arms” (Hosea 11:3). I trained My spirit into Jacob for Ephraim’s sake, and he took them upon his arms. — [from Tanchuma Vayechi 7]   ויאמר קחם נא אלי ואברכם: זהו שאמר הכתוב (הושע יא ג) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו, תרגלתי רוחי ביעקב בשביל אפרים, עד שלקחן על זרועותיו:

Second Portion

Genesis Chapter 48

10Now Israel's eyes had become heavy with age, [to the extent that] he could not see. So he drew them near to him, and he kissed them and embraced them.   יוְעֵינֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כָּֽבְד֣וּ מִזֹּ֔קֶן לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְא֑וֹת וַיַּגֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֵלָ֔יו וַיִּשַּׁ֥ק לָהֶ֖ם וַיְחַבֵּ֥ק לָהֶֽם:
11And Israel said to Joseph, "I had not expected to see [even] your face, and behold, God has shown me your children too."   יאוַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף רְאֹ֥ה פָנֶ֖יךָ לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי וְהִנֵּ֨ה הֶרְאָ֥ה אֹתִ֛י אֱלֹהִ֖ים גַּ֥ם אֶת־זַרְעֶֽךָ:
I had not expected: Heb. לֹא פִלָלְתִּי. I dared not entertain the thought that I would see your face again. פִלָלְתִּי is a word meaning thought, similar to“Bring counsel, deliberate thought (פְלִילָה)” (Isa. 16:3).   לא פללתי: לא מלאני לבי לחשוב מחשבה שאראה פניך עוד. פללתי לשון מחשבה, כמו (ישעיה טז ג) הביאי עצה עשי פלילה:
12And Joseph took them out from upon his [Jacob's] knees, and he prostrated himself to the ground.   יבוַיּוֹצֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֹתָ֖ם מֵעִ֣ם בִּרְכָּ֑יו וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְאַפָּ֖יו אָֽרְצָה:
And Joseph took them out from upon his [Jacob’s] knees: After he (Jacob) had kissed them, Joseph took them off his (Jacob’s) knees to sit them down, this one to the right and this one to the left, [to make it easier for his father] to lay his hands upon them and bless them.   ויוצא יוסף אתם: לאחר שנשקם הוציאם יוסף מעם ברכיו כדי לישבם, זה לימין וזה לשמאל לסמוך ידיו עליהם ולברכם:
and he prostrated himself to the ground: when he moved backward from before his father.   וישתחו לאפיו: כשחזר לאחוריו מלפני אביו:
13And Joseph took them both, Ephraim at his right, from Israel's left, and Manasseh at his left, from Israel's right, and he brought [them] near to him.   יגוַיִּקַּ֣ח יוֹסֵף֘ אֶת־שְׁנֵיהֶם֒ אֶת־אֶפְרַ֤יִם בִּֽימִינוֹ֙ מִשְּׂמֹ֣אל יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־מְנַשֶּׁ֥ה בִשְׂמֹאל֖וֹ מִימִ֣ין יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּגֵּ֖שׁ אֵלָֽיו:
Ephraim at his right, from Israel’s left: If one comes toward his friend, his right is opposite his friend’s left. Since he (Manasseh) is the firstborn, he should be placed on the right for the blessing. — [from Peskita Rabbathi ch. 3]   את אפרים בימינו משמאל ישראל: הבא לקראת חברו ימינו כנגד שמאל חברו, וכיון שהוא הבכור מיומן לברכה:
14But Israel stretched out his right hand and placed [it] on Ephraim's head, although he was the younger, and his left hand [he placed] on Manasseh's head. He guided his hands deliberately, for Manasseh was the firstborn.   ידוַיִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־יְמִינ֜וֹ וַיָּ֨שֶׁת עַל־רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֨יִם֙ וְה֣וּא הַצָּעִ֔יר וְאֶת־שְׂמֹאל֖וֹ עַל־רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה שִׂכֵּל֙ אֶת־יָדָ֔יו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַבְּכֽוֹר:
He guided his hands deliberately: Heb. שִׂכֵּל. As the Targum renders: אַחְכִּמִינוּן, he put wisdom into them. Deliberately and with wisdom, he guided his hands for that purpose, and with knowledge, for he knew [full well] that Manasseh was the firstborn, but he nevertheless did not place his right hand upon him.   שכל את ידיו: כתרגומו אחכמינון, בהשכל וחכמה השכיל את ידיו (לכך, ומדעת), כי יודע היה כי מנשה הבכור, ואף על פי כן לא שת ימינו עליו:
15And he blessed Joseph and said, "God, before Whom my fathers, Abraham and Isaac, walked, God Who sustained me as long as I am alive, until this day,   טווַיְבָ֥רֶךְ אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָֽרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵֽעוֹדִ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
16may the angel who redeemed me from all harm bless the youths, and may they be called by my name and the name of my fathers, Abraham and Isaac, and may they multiply abundantly like fish, in the midst of the land."   טזהַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֘ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ:
the angel who redeemed me: The angel who was usually sent to me in my distress, as the matter is stated: “And an angel of God said to me in a dream, ‘Jacob!…I am the God of Bethel’ ” (Gen. 31:11-13). - [after Targum Jonathan ben Uzziel]   המלאך הגאל אתי: מלאך הרגיל להשתלח אלי בצרתי, כענין שנאמר (בראשית לא יא - יג) ויאמר אלי מלאך הא-להים בחלום יעקב וגו' אנכי האל בית אל:
bless the youths: Manasseh and Ephraim.   יברך את הנערים: מנשה ואפרים:
and may they multiply…like fish: [Just] like fish, which proliferate and multiply, and are unaffected by the evil eye. — [from Onkelos and Gen. Rabbah 97:3]   וידגו: כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין [הרע] שולטת בהם:

Third Portion

Genesis Chapter 48

17And Joseph saw that his father was placing his right hand on Ephraim's head, and it displeased him. So he held up his father's hand to remove it from upon Ephraim's head [to place it] on Manasseh's head.   יזוַיַּ֣רְא יוֹסֵ֗ף כִּֽי־יָשִׁ֨ית אָבִ֧יו יַד־יְמִינ֛וֹ עַל־רֹ֥אשׁ אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣רַע בְּעֵינָ֑יו וַיִּתְמֹ֣ךְ יַד־אָבִ֗יו לְהָסִ֥יר אֹתָ֛הּ מֵעַ֥ל רֹֽאשׁ־אֶפְרַ֖יִם עַל־רֹ֥אשׁ מְנַשֶּֽׁה:
So he held up his father’s hand: He lifted it off his son’s head and held it up with his [own] hand.   ויתמך יד אביו: הרימה מעל ראש בנו ותמכה בידו:
18And Joseph said to his father, "Not so, Father, for this one is the firstborn; put your right hand on his head."   יחוַיֹּ֧אמֶר יוֹסֵ֛ף אֶל־אָבִ֖יו לֹא־כֵ֣ן אָבִ֑י כִּי־זֶ֣ה הַבְּכֹ֔ר שִׂ֥ים יְמִֽינְךָ֖ עַל־רֹאשֽׁוֹ:
19But his father refused, and he said, "I know, my son, I know; he too will become a people, and he too will be great. But his younger brother will be greater than he, and his children['s fame] will fill the nations."   יטוַיְמָאֵ֣ן אָבִ֗יו וַיֹּ֨אמֶר֙ יָדַ֤עְתִּי בְנִי֙ יָדַ֔עְתִּי גַּם־ה֥וּא יִֽהְיֶה־לְעָ֖ם וְגַם־ה֣וּא יִגְדָּ֑ל וְאוּלָ֗ם אָחִ֤יו הַקָּטֹן֙ יִגְדַּ֣ל מִמֶּ֔נּוּ וְזַרְע֖וֹ יִֽהְיֶ֥ה מְלֹֽא־הַגּוֹיִֽם:
I know, my son, I know: that he is the firstborn.   ידעתי בני ידעתי: שהוא הבכור:
he too will become a people, etc.: for Gideon is destined to be descended from him. [Gideon] through whom the Holy One, blessed be He, will perform a miracle. — [from Midrash Tanchuma Vayechi 6]   גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל: שעתיד גדעון לצאת ממנו שהקב"ה עושה נס על ידו:
But his younger brother will be greater than he: for Joshua is destined to be descended from him, [and Joshua is] the one who will distribute the inheritances of the land and teach Torah to Israel. — [from Midrash Tanchuma Vayechi 7]   ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו: שעתיד יהושע לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל:
and his children[’s fame] will fill the nations: The whole world will be filled when his fame and his name are spread when he stops the sun in Gibeon and the moon in the Valley of Ajalon. — [from Abodah Zarah 25a]   וזרעו יהיה מלא הגוים: כל העולם יתמלא בצאת שמעו כשיעמיד חמה בגבעון וירח בעמק אילון:
20So he blessed them on that day, saying, "With you, Israel will bless, saying, 'May God make you like Ephraim and like Manasseh,' " and he placed Ephraim before Manasseh.   כוַיְבָ֨רֲכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֘ לֵאמוֹר֒ בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־אֶפְרַ֖יִם לִפְנֵ֥י מְנַשֶּֽׁה:
With you, Israel will bless: Whoever wishes to bless his sons, will bless them with their blessing (with a blessing related to them), and a man will say to his son, “May God make you like Ephraim and like Manasseh.” - [from Sifrei Nasso 18]   בך יברך ישראל: הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך א-להים כאפרים וכמנשה:
and he placed Ephraim: Before Manasseh in his blessing, to give him precedence in the groupings [of the tribes in the desert] and [also] at the dedication of [the Tabernacle by] the [tribal] princes. — [from Gen. Rabbah 97:5]   וישם את אפרים: בברכתו לפני מנשה, להקדימו בדגלים ובחנוכת הנשיאים:
21And Israel said to Joseph, "Behold, I am going to die, and God will be with you, and He will return you to the land of your forefathers.   כאוַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָֽנֹכִ֖י מֵ֑ת וְהָיָ֤ה אֱלֹהִים֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־אֶ֖רֶץ אֲבֹֽתֵיכֶֽם:
22And I have given you one portion over your brothers, which I took from the hand of the Amorite with my sword and with my bow."   כבוַֽאֲנִ֞י נָתַ֧תִּי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֨חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי:
And I have given you: Since you are taking the trouble to occupy yourself with my burial, I have given you an inheritance where you will be buried. And which is this? This is Shechem, as it is said:“And Joseph’s bones, which the children of Israel had brought up out of Egypt, they buried in Shechem” (Josh. 24:32).   ואני נתתי לך: לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, וגם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה, ואי זו, זו שכם, שנאמר (יהושע כד לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם:
one portion over your brothers: Heb. אַחַד עַל אַחֶי‏ שְׁכֶם, the actual [city of] Shechem, which will be for you one share over your brothers. [Accordingly, we render: Shechem, [which is] one [share] over your brothers.]- [from Gen. Rabbah 97:6]   שכם אחד על אחיך: שכם ממש, היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך:
with my sword and with my bow: When Simeon and Levi slew the men of Shechem, all those [nations] around them (Jacob’s sons) assembled to attack them, and Jacob girded weapons of war against them. — [from Gen. Rabbah 97:6, Targum Jonathan ben Uzziel.]Another explanation:“One portion” refers to the birthright, and indicates that his (Joseph’s) sons should take two shares. שְׁכֶם is a word meaning “a portion,” as the Targum renders. There are many similar instances in Scripture:“For You shall place them as a portion (שְׁכֶם)” (Ps. 21:13), You shall place my enemies before me as portions;“I will divide a portion (שְׁכֶם)” (ibid. 60:8);“…murder on the way, שֶׁכְמָה ” (Hos. 6:9), [meaning:] each one his share;“to worship Him of one accord אֶחָד) (שְׁכֶם” (Zeph. 3:9), [meaning: in one group].   בחרבי ובקשתי: כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן. דבר אחר שכם אחד היא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים, ושכם לשון חלק הוא, והרבה יש לו דומים במקרא (תהלים כא יג) כי תשיתמו שכם, תשית שונאי לפני לחלקים, [(שם ס ח) אחלקה שכם, (הושע ו ט) דרך ירצחו שכמה, איש חלקו], (צפניה ג ט) לעבדו שכם אחד:
which I took from the hand of the Amorite: From the hand of Esau, who behaved like an Amorite (Gen. Rabbah 97:6). Another explanation [of why Esau is called אמֹרִי]: who deceived his father with the sayings (אִמְרֵי) of his mouth.   אשר לקחתי מיד האמורי: מיד עשו שעשה מעשה אמורי. דבר אחר שהיה צד אביו באמרי פיו:
with my sword and with my bow: I.e., his cleverness and his prayer.   בחרבי ובקשתי: היא חכמתו ותפלתו:

Fourth Portion

Genesis Chapter 49

1Jacob called for his sons and said, "Gather and I will tell you what will happen to you at the end of days.   אוַיִּקְרָ֥א יַֽעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַֽחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים:
and I will tell you, etc.: He attempted to reveal the End, but the Shechinah withdrew from him. So he began to say other things. — [from Pesachim 56a, Gen. Rabbah 98:2]   ואגידה לכם: בקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים:
2Gather and listen, sons of Jacob, and listen to Israel, your father.   בהִקָּֽבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַֽעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם:
3Reuben, you are my firstborn, my strength and the first of my might. [You should have been] superior in rank and superior in power.   גרְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז:
and the first of my might: That is, his first drop [of semen], for he had never experienced a nocturnal emission. — [from Yeb. 76a]   וראשית אוני: היא טפה ראשונה שלו, שלא ראה קרי מימיו:
my might: Heb. אוֹנִי, my strength, similar to:“I have found power (אוֹן) for myself” (Hos. 12:9);“because of His great might (אוֹנִים)” (Isa. 40:26);“and to him who has no strength (אוֹנִים)” (ibid. 29). - [from Targum Onkelos]   אוני: כוחי, כמו (הושע יב ט) מצאתי און לי, (ישעיה מ כו) מרוב אונים, (שם כט) ולאין אונים:
superior in rank: Heb. שְׂאֵת יֶתֶר. You were fit to be superior over your brothers with the priesthood, an expression of raising up the hands (נְשִׂיאוּת כַּפַיִם) [to recite the priestly blessing]. — [from Gen. Rabbah 99:6]   יתר שאת: ראוי היית להיות יתר על אחיך בכהונה, לשון נשיאות כפים:
and superior in power: Heb. וְיֶתֶר עָז, [i.e. superior] with kingship, like “And He will grant strength (עֹז) to His king” (I Sam. 2:10) and what caused you to lose all this? - [from Gen. Rabbah 99:6]   ויתר עז: במלכות, כמו (ש"א ב י) ויתן עז למלכו. ומי גרם לך להפסיד כל אלה:
4[You have] the restlessness of water; [therefore,] you shall not have superiority, for you ascended upon your father's couch; then you profaned [Him Who] ascended upon my bed.   דפַּ֤חַז כַּמַּ֨יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה:
[You have] the restlessness of water: The restlessness and the haste with which you hastened to display your anger, similar to water which hastens on its course. Therefore-   פחז כמים: הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך, כמים הללו הממהרים למרוצתם, לכך
you shall not have superiority: You shall no longer receive all these superior positions that were fit for you. Now what was the restlessness that you exhibited?   אל תותר: .אל תתרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך. ומהו הפחז אשר פחזת
for you ascended upon your father’s couch; then you profaned: that Name that ascended my couch. That is the Shechinah, which was accustomed to going up on my bed. — [from Shab. 55b]   כי עלית משכבי אביך אז חללת: - אותו שעלה על יצועי, שם שכינה שדרכו להיות עולה על יצועי:
the restlessness: Heb. פַּחַז. This is a noun; therefore, it is accented on the first syllable, and the entire word is vowelized with the “pattach.” [I.e., each syllable is vowelized with a“pattach.”] If it were a [verb in] past tense, [meaning: he was restless,] it would be vowelized פָּחַז, half with a “kamatz” and half with a“pattach,” and it would be accented on the latter syllable (פָּחַז).   פחז: שם דבר הוא לפיכך טעמו למעלה וכולו נקוד פת"ח, ואלו היה לשון עבר היה נקוד חציו קמ"ץ וחציו פת"ח וטעמו למטה:
my bed: Heb. יְצוּעִי, a term denoting a bed, because it is spread (מַצִּיעִים) with mattresses and sheets. There are many similar occurrences:“I shall not go up on the bed that was spread for me (יְצוּעָי)” (Ps. 132:3);“when I remember You on my couch (יְצוּעָי)” (ibid. 63:7). - [from Targum Onkelos]   יצועי: לשון משכב על שם שמציעים אותו על ידי לבדין וסדינין, והרבה דומים לו (תהלים קלב ג) אם אעלה על ערש יצועי, (תהלים סג ז) אם זכרתיך על יצועי:
5Simeon and Levi are brothers; stolen instruments are their weapons.   השִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹֽתֵיהֶֽם:
Simeon and Levi are brothers: [They were] of one [accord in their] plot against Shechem and against Joseph: “So they said one to the other, ‘…So now, let us kill him…’ ” (Gen. 37:19f). Who were “they” ? If you say [that it was] Reuben or Judah, [that cannot be because] they did not agree to kill him. If you say [that it was] the sons of the maidservants, [that cannot be because] their hatred [toward him] was not [so] unmitigated [that they would want to kill him], for it is stated: “and he was a lad [and was] with the sons of Bilhah” (Gen. 37:2). [It could not have been] Issachar and Zebulun [because they] would not have spoken before their older brothers. [Thus,] by necessity [we must say that] they were Simeon and Levi, whom their father called “brothers.” - [from Gen. Rabbah, Shitah Chadashah]   שמעון ולוי אחים: בעצה אחת על שכם ועל יוסף. (לעיל לז יט - כ) ויאמרו איש אל אחיו ועתה לכו ונהרגהו, מי הם, אם תאמר ראובן או יהודה, הרי לא הסכימו בהריגתו, אם תאמר בני השפחות, הרי לא היתה שנאתן שלימה, שנאמר (שם ב) והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו', יששכר וזבולן לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם, על כרחך שמעון ולוי הם, שקראם אביהם אחים:
stolen instruments: This craft of murder is in their hands wrongfully, [for] it is [part] of Esau’s blessing. It is his craft, and you (Simeon and Levi) have stolen it from him. — [from Tanchuma Vayechi 9]   כלי חמס: אומנות זו של רציחה, חמס הוא בידיהם, מברכת עשו היא, זו אומנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה הימנו:
their weapons: Heb. מְכֵרֹתֵיהֶם, a term denoting weapons. In Greek, the word for sword is“machir” (Tanchuma Vayechi 9). Another explanation: מְכֵרֹתֵיהֶם means: In the land of their dwelling (מְגוּרָתָם) they conducted themselves with implements of violence, like“Your dwelling place (מְכֹרֹתַי‏ִ) and your birthplace (וּמוֹלְדֹתַי‏ִ)” (Ezek. 16:3). This is Onkelos’s translation. — [from Tanchuma Vayechi 9]   מכרתיהם: לשון כלי זיין, הסייף בלשון יוני מכי"ר. דבר אחר מכרתיהם. בארץ מגורתם נהגו עצמן בכלי חמס, כמו (יחזקאל טז ג) מכורותיך ומולדתיך, וזה תרגום של אונקלוס בארע תותבותהון:
6Let my soul not enter their counsel; my honor, you shall not join their assembly, for in their wrath they killed a man, and with their will they hamstrung a bull.   ובְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר:
Let my soul not enter their counsel: This is the [future] incident of Zimri [that Jacob is referring to], when the tribe of Simeon gathered to bring the Midianitess before Moses, and they said to him, “Is this one forbidden or permitted? If you say she is forbidden, who permitted you to marry Jethro’s daughter?” Let my name not be mentioned in connection with that affair. [Therefore, the Torah depicts Zimri as] “Zimri the son of Salu, the prince of a father’s house of the Simeonites” (Num. 25:14), but [Scripture] did not write, “the son of Jacob.” - [from Sanh. 82a, Gen. Rabbah 99:6]   בסודם אל תבא נפשי: זה מעשה זמרי, כשנתקבצו שבטו של שמעון להביא את המדינית לפני משה, ואמרו לו זו אסורה או מותרת, אם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך, אל יזכר שמי בדבר, שנאמר (במדבר כה יד) זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני, ולא כתב בן יעקב:
their assembly: When Korah, who is of the tribe of Levi, assembles the whole congregation against Moses and against Aaron. — [From Tanchuma Vayechi 10]   בקהלם: כשיקהיל קרח שהוא משבטו של לוי את כל העדה על משה ועל אהרן:
my honor, you shall not join: My name shall not join them there, as it is said: “Korah the son of Izhar the son of Kehath the son of Levi” (Num. 16:1), but it does not say, “the son of Jacob.” In (I) Chronicles (7:22f.), however, when the lineage of the sons of Korach is given regarding the platform, it says,“the son of Korah the son of Izhar the son of Kehath the son of Levi the son of Israel.” - [from Tanchuma Vayechi   אל תחד כבודי: שם, אל יתיחד עמהם שמי, שנאמר (במדבר טז א) קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, ולא נאמר בן יעקב אבל בדברי הימים כשנתייחסו בני קרח על הדוכן, נאמר (דה"א ו כב) בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל:
my honor, you shall not join: כָּבוֹד, honor, is a masculine noun. [Therefore,] you must explain [this passage] as if he (Jacob) is speaking to the honor and saying, “You, my honor, shall not join them,” like“You shall not join (תֵחַד) them in burial” (Isa. 14:20). [Since the word (תֵּחַד) includes a prefixed“tav,” it can be either the second person masculine or the third person feminine. Since כָּבוֹד is a masculine noun, the verb must be second person.]   אל תחד כבודי: כבוד לשון זכר הוא, ועל כרחך אתה צריך לפרש כמדבר אל הכבוד ואומר אתה כבודי אל תתיחד עמם, כמו (ישעיה יד כ) לא תחד אתם בקבורה:
for in their wrath they killed a man: These are Hamor and the men of Shechem, and all of them are considered as no more than one man. And so [Scripture] says regarding Gideon, “And you shall smite Midian as one man” (Jud. 6:16), and similarly regarding the Egyptians, “a horse and its rider He cast into the sea” (Exod. 15:1). This is its midrashic interpretation (Gen. Rabbah 99:6), but its simple meaning is that many men are called “a man,” each one individually. In their wrath they (Simeon and Levi) killed every man with whom they were angry. Similarly,“and he learned to attack prey; he devoured men (אָדָם)” (Ezek. 19:3).   כי באפם הרגו איש: אלו חמור ואנשי שכם, ואינם חשובין כולם אלא כאיש אחד וכן הוא אומר בגדעון (שופטים ו טז) והכית את מדין כאיש אחד, וכן במצרים (שמות טו א) סוס ורוכבו רמה בים, זהו מדרשו. ופשוטו אנשים הרבה קורא איש, כל אחד לעצמו, באפם הרגו כל איש שכעסו עליו, וכן (יחזקאל יט ג) וילמד לטרוף טרף אדם אכל:
and with their will they hamstrung a bull: They wanted to “uproot” Joseph, who was called “bull,” as it is said:“The firstborn of his bull-he has majesty” (Deut. 33:17). עִקְרוּ means esjareter in Old French, to hamstring, an expression similar to “You shall hamstring their horses” (Josh. 11:6). - [From Targum Yerushalmi]   וברצונם עקרו שור: רצו לעקור את יוסף שנקרא שור, שנאמר (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו. עקרו אישירוטו"ר בלע"ז [לכרות גידי השוק], לשון (יהושע יא ו) את סוסיהם תעקר:
7Cursed be their wrath for it is mighty, and their anger because it is harsh. I will separate them throughout Jacob, and I will scatter them throughout Israel.   זאָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַֽעֲקֹ֔ב וַֽאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל:
Cursed be their wrath for it is mighty: Even at the time of castigation, he cursed only their wrath. This is [in agreement with the idea behind] what Balaam said, “What shall I curse, which God did not curse?” (Num. 23:8). - [From Gen. Rabbah 99:6]   ארור אפם כי עז: אפילו בשעת תוכחה לא קלל אלא אפם, וזהו שאמר בלעם (במדבר כג ח) מה אקוב לא קבה אל:
I will separate them throughout Jacob: I will separate them from one another so that Levi will not be numbered among the tribes; hence they are separated. Another explanation: There are no [itinerant] paupers, scribes, or teachers of children except from [the tribe of] Simeon, so that they should be scattered. The tribe of Levi was made to go around to the threshing floors for heave offerings and tithes; thus he caused him to be dispersed in a respectable way. — [From Gen. Rabbah 98:5, 99:6, Shitah Chadashah]   אחלקם ביעקב: אפרידם זה מזה שלא יהא לוי במנין השבטים, והרי הם חלוקים. דבר אחר אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד:
8Judah, [as for] you, your brothers will acknowledge you. Your hand will be at the nape of your enemies, [and] your father's sons will prostrate themselves to you.   חיְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָֽדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹֽיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּֽחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ:
Judah, [as for] you, your brothers will acknowledge you: Since he reproved the first ones (Reuben, Simeon, and Levi) with reproach, Judah began retreating backwards [so that he (Jacob) would not reprove him for the deed involving Tamar (Gen. 38:16 ff). So Jacob called him with words of appeasement, “Judah, you are not like them.” - [From Shitah Chadashah]   יהודה אתה יודוך אחיך: לפי שהוכיח את הראשונים בקנטורים התחיל יהודה לסוג לאחוריו (שלא יוכיחנו על מעשה תמר) וקראו יעקב בדברי רצוי יהודה לא אתה כמותם:
Your hand will be at the nape of your enemies: In the time of David: “And of my enemies-you have given me the back of their necks” (II Sam. 22:41). - [From Gen. Rabbah 98:9] [   ידך בערף אויביך: בימי דוד, שנאמר (ש"ב כב מא) ואויבי תתה לי עורף:
your father’s sons: Since they were [born] from many wives, he did not say, “your mother’s sons,” after the manner that Isaac said (Gen. 27:29). - [From Gen. Rabbah 98:6]   בני אביך: על שם שהיו מנשים הרבה לא אמר בני אמך, כדרך שאמר יצחק (לעיל כז כט):
9A cub [and] a grown lion is Judah. From the prey, my son, you withdrew. He crouched, rested like a lion, and like a lion, who will rouse him?   טגּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ:
A cub [and] a grown lion is Judah: He prophesied about David, who was at first like a cub:“When Saul was king over us, it was you who led Israel out and brought them in” (II Sam. 5:2), and at the end a lion, when they made him king over them. This is what Onkelos means in his translation by יְהֵא בְּשֵׁירוּיָא שִׁלְטוֹן, [he shall be a ruler] in his beginning.   גור אריה: על דוד נתנבא, בתחלה גור (שמואל ב' ה ב) בהיות שאול מלך עלינו אתה הייתה המוציא והמביא את ישראל, ולבסוף אריה כשהמליכוהו עליהם, וזהו שתרגם אונקלוס שלטון יהא בשרויא, בתחלתו:
from the prey: From what I suspected of you, (namely) that“Jospeh has surely been torn up; a wild beast has devoured him” (Gen. 37: 33). This referred to Judah, who was likened to a lion. - [from Tanchuma Vayigash 9]   מטרף: ממה שחשדתיך (לעיל לז לג) בטרף טרף יוסף חיה רעה אכלתהו, וזהו יהודה שנמשל לאריה:
my son, you withdrew: Heb. עָלִיתָ, you withdrew yourself and said, “What is the gain [if we slay our brother and cover up his blood]?” (Gen. 37:26) (Gen. Rabbah 99:8). Similarly, [Judah withdrew] from killing Tamar, when he confessed, “She is right, [it is] from me…” (Gen. 38: 26) (Aggadath Bereshith 83). Therefore, “he crouched, lay down, etc.” [This was fulfilled] in the time of Solomon,“every man under his vine, etc.” (I Kings 5:5) (Gen. Rabbah 98:7).   בני עלית: סלקת את עצמך, ואמרת (שם כו) מה בצע וגו'. וכן מהריגת תמר שהודה (לעיל לח כו) צדקה ממני, לפיכך כרע רבץ וגו' בימי שלמה (מ"א ה ה) איש תחת גפנו וגו':
10The scepter shall not depart from Judah, nor the student of the law from between his feet, until Shiloh comes, and to him will be a gathering of peoples.   ילֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֨בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁילֹ֔ה וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים:
The scepter shall not depart from Judah: from David and thereafter. These (who bear the scepter after the termination of the kingdom) are the exilarchs (princes) in Babylon, who ruled over the people with a scepter, [and] who were appointed by royal mandate. — [From Sanh. 5a]   לא יסור שבט מיהודה: מדוד ואילך, אלו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם בשבט שממונים על פי המלכות:
nor the student of the law from between his feet: Students. These are the princes of the land of Israel. — [From Sanh. 5a]   ומחקק מבין רגליו: תלמידים, אלו נשיאי ארץ ישראל:
until Shiloh comes: [This refers to] the King Messiah, to whom the kingdom belongs (שֶׁלוֹ) , and so did Onkelos render it: [until the Messiah comes, to whom the kingdom belongs]. According to the Midrash Aggadah, [“Shiloh” is a combination of] שַׁי לוֹ, a gift to him, as it is said:“they will bring a gift to him who is to be feared” (Ps. 76:12). - [From Gen. Rabbah ed. Theodore-Albeck p. 1210 ]   עד כי יבא שילה: מלך המשיח שהמלוכה שלו, וכן תרגם אנקלוס. ומדרש אגדה שילו, שי לו, שנאמר (תהלים עו יב) יובילו שי למורא:
and to him will be a gathering of peoples: Heb. יִקְּהַת עַמִּים denoting a gathering of peoples, for the“yud” of (יִקְּהַת) is part of the root [and not a prefix], like“with your brightness (יִפְעָת‏ֶ)” (Ezek. 28: 17), and sometimes [the “yud” is] omitted. Many letters are subject to this rule, and they are called defective roots, like the“nun” of נוֹגֵף (smite), נוֹשׁ‏ֵ (bite), and the “aleph” of“and my speech (אַחְוָתִי) in your ears” (Job 13:17); and [the “aleph”] of“the scream of (אִבְחַת) the sword” (Ezek. 21:20); and [the “aleph”] of“a jug (אָסוּ‏) of oil” (II Kings 4:2). This too, is [a noun meaning] a gathering of peoples, [meaning: a number of nations who unite to serve God and join under the banner of the King Messiah] as it is said: “to him shall the nations inquire” (Isa. 11:10). Similar to this is“The eye that mocks the father and despises the mother’s wrinkles (לְיִקְּהַת אֵם)” (Prov. 30:17), [i.e., meaning] the gathering of wrinkles in her face, due to her old age. And in the Talmud [we find]:“were sitting and gathering assemblies וּמַקְהו ֹאַקְהָתָא in the streets of Nehardea” [Pumbeditha] in Tractate Yebamtoh (110b). He (Jacob) could also have said: קְהִיּת עַמִּים [Since the“yud” of יִקְהַת is not a prefix denoting the third person masculine singular, but is a defective root, the form קְהִיּת עַמִּים would be just as appropriate.]- [From Gen. Rabbah 98:9]   ולו יקהת עמים: אסיפת עמים, שהיו"ד עיקר היא ביסוד, כמו (יחזקאל כח יז) יפעתך, ופעמים שנופלת ממנו, וכמה אותיות משמשות בלשון זה והם נקראים עיקר נופל, כגון נו"ן של נוגף ושל נושך ואל"ף (איוב יג יז) שבאחותי באזניכם, (יחזקאל כא כ) ושבאבחת חרב (מ"ב ד ב) ואסוך שמן. אף זה יקהת עמים, אסיפת עמים, שנאמר (ישעיהו יא י) אליו גוים ידרושו, ודומה לו (משלי ל יז) עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם, לקבוץ קמטים שבפנים מפני זקנתה. ובתלמוד (יבמות קו ב) דיתבי ומקהו אקהתא בשוקי דנהרדעא, ויכול היה לומר קהיית עמים:
11He binds his foal to a vine, and to a tendril [he binds] his young donkey. [He launders] his garment with wine, and with the blood of grapes binds his raiment.   יאאֹֽסְרִ֤י לַגֶּ֨פֶן֙ עִיר֔וֹ (כתיב עירה) וְלַשּֽׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֨יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים סוּתֽוֹ (כתיב סותה) :
He binds his foal to a vine: He prophesied concerning the land of Judah [namely] that wine will flow like a fountain from it. One Judahite man will bind one foal to a vine and load it from one vine, and from one tendril [he will load] one young donkey. — [From Gen. Rabbah 98:9]   אסרי לגפן עירה: נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין, איש יהודה יאסור לגפן עיר אחד ויטעננו מגפן אחת, ומשורק אחד בן אתון אחד:
a tendril: A long branch, corjede in Old French, a vine-branch. [   שרקה: זמורה ארוכה, קורייד"א בלע"ז [עריס]:
He launders]…with wine: All this is an expression of an abundance of wine. — [From Gen. Rabbah 99:8]   כבס ביין: כל זה לשון רבוי יין:
his raiment: Heb. סוּתֹה. It is a word denoting a type of garment, and there is none like it in Scripture.   סותה: לשון מין בגד הוא, ואין לו דמיון במקרא:
binds: Heb. אֹסְרִי, equivalent to אוֹסֵר, as in the example:“He lifts (מְקִימִי) the pauper up from the dust” (Ps. 113:7) [instead of מֵקִים];“You, Who dwell (הַישְׁבִי) in heaven” (ibid. 123:1) [instead of הַישֵׁב]. Likewise,“his young donkey” (בְּנִי אִתֹנוֹ) [instead of בֶּן אִתֹנוֹ] follows this pattern. Onkelos, however, translated it [the verse] as referring to the King Messiah [i.e., the King Messiah will bind, etc.]. The vine represents Israel; עִירֹה means Jerusalem [interpreting עִירֹה as“his city,” from עִיר]. The tendril represents Israel, [referred to as such by the prophet:]“Yet I planted you a noble vine stock (שׁוֹרֵק)” (Jer. 2:21). בְּנִי אִתֹנוֹ [is translated by Onkelos as] They shall build his Temple [בְּנִי is derived from בנה, to build. אִתֹנוֹ is] an expression similar to“the entrance gate (שַׁעַר הָאִיתוֹן)” in the Book of Ezekiel (40:15). [The complete Targum reads as follows: He (the Messiah) shall bring Israel around to his city, the people shall build his Temple.] He (Onkelos) further translates it in another manner: the vine refers to the righteous, בְּנִי אִתֹנוֹ refers to those who uphold the Torah by teaching [others], from the idea [expressed by the verse]:“the riders of white donkeys (אֲתֹנֹת)” (Jud. 5:10).   אסרי: כמו אוסר, דוגמתו (תהלים קיג ז) מקימי מעפר דל, (שם קכג א) היושבי בשמים, וכן בני אתונו כענין זה. ואונקלוס תרגם במלך המשיח. גפן הם ישראל, עירה זו ירושלים. שורקה אלו ישראל (ירמיה ב כא) ואנכי נטעתיך שורק:
[He launders]…with wine: [Onkelos renders:] “Fine purple shall be his (the Messiah’s) garment,” whose color resembles wine. [The complete Targum reads: Fine purple shall be his garment, his raiment fine wool, crimson and colorful clothing.]“And colorful clothing” is expressed by the word סוּתֹה, [a garment] a woman wears to entice [מְסִיתָה] a male to cast his eyes on her. Our Rabbis also explained it in the Talmud as a term denoting the enticement of drunkenness, in Tractate Kethuboth (11b): And if you say about the wine, that it does not intoxicate, the Torah states: סוּתֹה [which means enticement to drunkenness. The Rabbis, however, render the passage as follows: and with the blood of grapes that entices.].   בני אתונו: יבנון היכליה, לשון שער האיתון בספר יחזקאל (מ טו). ועוד תרגמו בפנים אחרים גפן אלו צדיקים. בני אתונו עבדי אורייתא באולפן, על שם (שופטים ה י) רוכבי אתונות צחורות. [כבס ביין יהא] ארגוון טב לבושוהי, דומה ליין, וצבעונין הוא לשון סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה. ואף רבותינו פירשו בתלמוד לשון הסתת שכרות במסכת כתובות (דף קיא ב) ועל היין, שמא תאמר אינו מרוה, תלמוד לומר סותה:
12[He is] red eyed from wine and white toothed from milk.   יבחַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵֽחָלָֽב:
red-eyed from wine: Heb. חַכְלִילִי, an expression of redness, as the Targum renders, and similarly (Prov. 23:29),“Who has bloodshot eyes (עֵינַים חַכְלִלוֹת) ?” For it is common for those who drink wine to have red eyes.   חכלילי: לשון אודם כתרגומו וכן (משלי כג כט) למי חכלילות עינים, שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין:
from milk: Due to the abundance of milk, for in his (Judah’s) land there will be good pasture for flocks of sheep. This is the meaning of the verse: He shall be red-eyed from an abundance of wine, and he shall be white-toothed from an abundance of milk. According to the Targum, however, עֵינַיִם denotes mountains because from there one can see far away. [According to the Targum : His mountains shall be red with his vineyards.] The Targum renders it also in another manner, as an expression of fountains (as in Gen. 16:7, 24:16, 29, 30, 42, 43, 45) and the flow of the vats. [The Targum reads further: His vats (נַעִווֹהִי) shall flow with wine.] נַעִווֹהִי means “his vats.” This is Aramaic, [and] in Tractate A.Z. (74b):“Vats (נַעִוָא) are to be purged with boiling water.” [וּלְבֶן שִׁנַּיִם he renders:] יְחַוְרָן בָּקְעָתֵיהּ. He renders שִׁנַּיִם as a term denoting rocky crags. [According to this translation then, Onkelos renders: his rocky crags shall be white.]   מחלב: מרוב חלב [שיהא בארצו מרעה טוב לעדרי צאן, וכן פירוש המקרא אדום עינים יהא מרוב יין, ולבן שנים יהא מרוב חלב]. ולפי תרגומו עינים לשון הרים, שמשם צופים למרחוק. ועוד תרגמו בפנים אחרות לשון מעינות וקילוח היקבים. נעווהי, יקבים שלו, ולשון ארמי הוא במסכת עבודה זרה (דף עד ב) נעוא ארתחו. יחוורן בקעתיה, תרגם שנים לשון (ש"א יד ד) שני הסלעים:
13Zebulun will dwell on the coast of the seas; he [will be] at the harbor of the ships, and his boundary will be at Zidon.   יגזְבוּלֻ֕ן לְח֥וֹף יַמִּ֖ים יִשְׁכֹּ֑ן וְהוּא֙ לְח֣וֹף אֳנִיֹּ֔ת וְיַרְכָת֖וֹ עַל־צִידֹֽן:
Zebulun will dwell on the coast of the seas: Heb. חוֹף. His land will be on the seacoast. חוֹף is as the Targum renders: סְפַר, marche in Old French, borderland. He will constantly frequent the harbor of the ships, in the place of the port, where the ships bring merchandise, for Zebulun would engage in commerce and provide food for the tribe of Issachar, and they (the tribe of Issachar) would engage in [the study of] Torah. That is [the meaning of] what Moses said,“Rejoice, O Zebulun, in your going forth, and Issachar, in your tents” (Deut. 33:18) Zebulun would go forth [to engage] in commerce, and Issachar would engage in [the study of] Torah in tents. — [From Tanchuma Vayechi 11]   לחוף ימים: על חוף ימים תהיה ארצו. חוף כתרגומו ספר, מרק"א בלע"ז [גבול], והוא יהיה מצוי תדיר על חוף אניות, במקום הנמל, שאניות מביאות שם פרקמטיא, שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא, וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה, הוא שאמר משה (דברים לג יח) שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, זבולן יוצא בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה באהלים:
and his boundary will be at Zidon: The end of his boundary will be near Zidon. יַרְכָתוֹ means: his end, similar to“and to the end of (וּלְיַרְכְּתֵי) the Tabernacle” (Exod. 26:22). - [From Targum Onkelos]   וירכתו על צידון: סוף גבולו יהיה סמוך לצידון. ירכתו, סופו, כמו (שמות כו כב) ולירכתי המשכן:
14Issachar is a bony donkey, lying between the boundaries.   ידיִשָּׂשכָ֖ר חֲמֹ֣ר גָּ֑רֶם רֹבֵ֖ץ בֵּ֥ין הַמִּשְׁפְּתָֽיִם:
Issachar is a bony donkey: Heb. חִמֹר גָרֶם, a bony donkey. He bears the yoke of the Torah, like a strong donkey which is laden with a heavy burden. — [From Gen. Rabbah 99: 9]   יששכר חמור גרם: חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משאוי כבד:
lying between the boundaries: like a donkey, which travels day and night and does not lodge in a house, but when it lies down to rest, it lies between the boundaries, in the boundaries of the towns where it transports merchandise. — [From Zohar vol. 1, 242a]   רבץ בין המשפתים: כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה בבית וכשהוא רוצה לנוח רובץ לו בין התחומין בתחומי העיירות שמוליך שם פרקמטיא:
15He saw a resting place, that it was good, and the land, that it was pleasant, and he bent his shoulder to bear [burdens], and he became an indentured laborer.   טווַיַּ֤רְא מְנֻחָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב וְאֶת־הָאָ֖רֶץ כִּ֣י נָעֵ֑מָה וַיֵּ֤ט שִׁכְמוֹ֙ לִסְבֹּ֔ל וַיְהִ֖י לְמַס־עֹבֵֽד:
He saw a resting place, that it was good: He saw that his territory was a blessed and good land for producing fruits. — [From Targum Onkelos , Bereshith Rabbathi]   וירא מנוחה כי טוב: ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות:
and he bent his shoulder to bear [burdens]: [I.e., the yoke of Torah.]- [From Gen. Rabbah 98:12]   ויט שכמו לסבול: עול תורה:
and he became: for all his brothers, the Israelites-   ויהי: לכל אחיו ישראל:
an indentured laborer: to decide for them instructions of Torah [law] and the sequence of leap years, as it is said: “And of the sons of Issachar, those who had an understanding of the times, to know what Israel should do: their chiefs were two hundred” (I Chron 12:33). He (Issachar) provided two hundred heads of Sanhedrin.“And all their brethren obeyed their word” (ibid. 12:32). - [From Gen. Rabbah 98: 12]   למס עובד: לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עבורין, שנאמר (דה"א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים, מאתים ראשי סנהדראות העמיד, וכל אחיהם על פיהם:
and he bent his shoulder: Heb. וַיֵּט, he lowered his shoulder, similar to“And He bent (וַיֵּט) the heavens” (II Sam. 22:10, Ps. 18:10),“Incline your ear (הַטּוּ)” (Ps. 78:1). Onkelos, however, rendered it in a different manner: and he bent his shoulder to bear wars and to conquer regions, for they dwelled on the border; the enemy will be vanquished under him as an indentured laborer.   ויט שכמו: השפיל שכמו כמו (שמואל ב' כב י) ויט שמים (תהלים עח א) הטו אזניכם. ואונקלוס תרגמו בפנים אחרים ויט שכמו לסבול מלחמות ולכבוש מחוזות שהם יושבים על הספר, ויהי האויב כבוש תחתיו למס עובד:
16Dan will avenge his people, like one, the tribes of Israel.   טזדָּ֖ן יָדִ֣ין עַמּ֑וֹ כְּאַחַ֖ד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
Dan will avenge his people: Heb. יָדִין, will avenge his people from the Philistines, like“When the Lord avenges (יָדִין) His people” (Deut. 32:36). - [From Targum Onkelos]   דן ידין עמו: ינקום נקמת עמו מפלשתים, כמו (דברים לב לו) כי ידין ה' עמו:
like one, the tribes of Israel: All Israel will be like one with him, and he will avenge them all. Concerning Samson he uttered this prophecy. We can also explain שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּאַחַד [as follows]: like the special one of the tribes, namely David, who came from Judah. — [From Targum Onkelos, Sotah 10a, Gen. Rabbah 99:11]   כאחד שבטי ישראל: כל ישראל יהיו כאחד עמו ואת כולם ידין, ועל שמשון נבא נבואה זו. ועוד יש לפרש כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטים הוא דוד שבא מיהודה:
17Dan will be a serpent on the road, a viper on the path, which bites the horse's heels, so its rider falls backwards.   יזיְהִי־דָן֙ נָחָ֣שׁ עֲלֵי־דֶ֔רֶךְ שְׁפִיפֹ֖ן עֲלֵי־אֹ֑רַח הַנּשֵׁךְ֙ עִקְּבֵי־ס֔וּס וַיִּפֹּ֥ל רֹֽכְב֖וֹ אָחֽוֹר:
a viper: Heb. שְׁפִיפֹן. This is a snake, and I say it is given this appellation because it bites,“and you will bite (תְּשׁוּפֶנוּ) his heel” (Gen. 3:15).   שפיפן: הוא נחש. ואומר אני שקרוי כן על שם שהוא נושף, כמו (בראשית ג טו) ואתה תשופנו עקב:
which bites the horse’s heels: So is the habit of a snake. He (Jacob) compares him (Dan) to a snake, which bites a horse’s heels, and [causes] its rider to fall backwards, although it does not touch him. We find something similar in [the story of] Samson:“And Samson grasped the two pillars of the center, etc.” (Jud. 16:29), and those on the roof died. Onkelos renders [נָחָשׁ] as כְּחִיוֵי חוּרְמָן, the name of a species of snake whose bite has no antidote, and that is the צִפְעֹנִי (adder). It is called חוּרְמָן because it destroys (חֵרֶם) everything. [Onkelos renders] וּכְפִתְנָא, and like a viper, like פֶּתֶן (Isa. 11:8, Ps. 58:5) [and he renders] יִכְמוֹן, [as] he will lie in wait.   הנשך עקבי סוס: כך דרכו של נחש, ודמהו לנחש הנושך עקבי סוס, ונופל רכבו אחור שלא נגע בו. ודוגמתו מצינו בשמשון (שופטים טז כט) וילפת שמשון את שני עמודי התוך וגו' ושעל הגג מתו. ואונקלוס תרגם כחיוי חורמן, שם מין נחש, שאין רפואה לנשיכתו, והוא צפעוני, וקרוי חורמן על שם שעושה הכל חרם. וכפתנא, כמו פתן. יכמון, יארוב:
18For Your salvation, I hope, O Lord!   יחלִֽישׁוּעָֽתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהֹוָֽה:
For Your salvation, I hope, O Lord!: He (Jacob) prophesied that the Philistines would gouge out his (Samson’s) eyes, and he (Samson) would ultimately say,“O Lord God, remember me now and strengthen me now only this once, etc.” (Jud. 16:28). - [From Num. Rabbah 14:9]   לישועתך קויתי ה': נתנבא שינקרו פלשתים את עיניו, וסופו לומר (שופטים טז כח) זכרני נא וחזקני נא אך הפעם וגו':

Fifth Portion

Genesis Chapter 49

19[As for] Gad, a troop will troop forth from him, and it will troop back in its tracks.   יטגָּ֖ד גְּד֣וּד יְגוּדֶ֑נּוּ וְה֖וּא יָגֻ֥ד עָקֵֽב:
[As for] Gad, a troop will troop forth from him: Heb. גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנוּ. All [these words] are expressions of a troop (גְּדוּד) as Menachem (Machbereth Menachem p. 52) classified it. If you ask [why] there is no [expression of] גְּדוּד without two“daleths,” we answer that [indeed] the noun גְּדוּד requires two“daleths,” for that is the rule of a word with a root of two letters [in this case גד], to double the final letter, but its root [remains] only two letters. Similarly, [Scripture] says:“Like a wandering (לָנוּד) sparrow” (Prov. 26:2), which is a derivative of [the same root as]“And I was sated with restlessness (נְדוּדִים)” (Job 7:4);“there he fell down dead (שָׁדוּד)” [lit., robbed] (Jud. 5:27), which is a derivative of [the same root as]“that ravages (יָשׁוּד) at noon” (Ps. 91:6). Also, יָגֻד, יְגוּדֶנּוּ, and גְּדוּד are from the same root. When the root is used in the יִפְעַל form (the future tense of the קַל conjugation), it (the final letter) is not doubled, like יָגוּד, יָנוּד, יָרוּם, יָשׁוּד, יָשׁוּב, but when it is reflexive (מִתְפַּעֵל) or causative (מַפְעִיל), it is doubled, like יִתְגוֹדֵד, יִתְרוֹמֵם, יִתְבּוֹלֵל, יִתְעוֹדֵד, or causative (מַפְעִיל) , [like]“He strengthens (יְעוֹדֵד) the orphan and the widow” (ibid. 146:9);“to bring Jacob back (לְשׁוֹבֵב) to Him” (Isa. 49:5);“restorer (מְשׁוֹבֵב) of the paths” (ibid. 58:12). Also, יְגוּדֶּנוּ stated here is not an expression meaning that others will cause him to do, [because then the“daleth” would be doubled,] but it is like יָגוּד הֵימֶנּוּ, will troop forth from him, similar to“my children have left me (יְצָאוּנִי),” (Jer. 10:20), [which is equivalent to] יָצְאוּ מִמֶנִי, they went forth from me. [Hence, this form is not the causative, but the simple conjugation, which does not require the doubling of the final letter.] גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנוּ [means]: troops will troop forth from him-they will cross the Jordan with their brothers to war, every armed man, until the land is conquered.   גד גדוד יגודנו: כולם לשון גדוד הם, וכך חברו מנחם. ואם תאמר אין גדוד בלא שני דלתי"ן, יש לומר גדוד שם דבר צריך שני דלתי"ן, שכן דרך תיבה בת שתי אותיות לכפול בסופה, ואין יסודה אלא שתי אותיות, וכן אמר (משלי כו ב) כצפור לנוד, מגזרת (איוב ז ד) ושבעתי נדודים, (שופטים ה כז) שם נפל שדוד, מגזרת (תהלים צא ו) ישוד צהרים, אף יגוד, יגודנו, וגדוד, מגזרה אחת הם. וכשהוא מדבר בלשון יפעל אינו כפול, כמו יגוד, ינוד, ירום, ישוד, ישוב, וכשהוא מתפעל או מפעיל אחרים הוא כפול, כמו יתגודד, יתרומם, יתבולל, יתעודד. ובלשון מפעיל (תהלים קמו ט) יתום ואלמנה יעודד, (ישעיה מט ה) לשובב יעקב אליו, (שם נח יב) משובב נתיבות. יגודנו האמור כאן אין לשון שיפעילוהו אחרים, אלא כמו יגוד הימנו, כמו (ירמיה י כ) בני יצאוני, יצאו ממני. גד גדוד יגודנו. גדודים יגודו הימנו, שיעברו הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ עד שנכבשה הארץ:
and it will troop back in its tracks: All his troops will return in their tracks to the territory that they took on the other side of the Jordan, and no one will be missing from them. — [From Targum Yerushalmi]   והוא יגוד עקב: כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן, ולא יפקד מהם איש:
in its tracks: Heb. עָקֵב. In their way and in their paths upon which they went they will return, equivalent to“and your steps (וְעִקְבוֹתֶי‏) were not known” (Ps. 77:20), and similarly,“in the footsteps of (בְּעִקְבֵי) the flocks” (Song of Songs 1:8); in French, traces , [meaning] tracks or footsteps.   עקב: בדרכן ובמסלותם שהלכו ישובו, כמו (תהלים עז כ) ועקבותיך לא נודעו, וכן (שה"ש א ח) בעקבי הצאן, בלשון לע"ז תרצי"ש [עקבות]:
20From Asher will come rich food, and he will yield regal delicacies.   כמֵֽאָשֵׁ֖ר שְׁמֵנָ֣ה לַחְמ֑וֹ וְה֥וּא יִתֵּ֖ן מַֽעֲדַנֵּי־מֶֽלֶךְ:
From Asher will come rich food: The food from Asher’s territory will be rich, for there will be many olive trees in his territory, so that oil will flow like a fountain. And thus did Moses bless him, “and dip his foot in oil” (Deut. 33:24), as we learned in Menachoth (85b): The people of Laodicea once needed oil. [So they appointed themselves a Gentile messenger (according to Rashi, or a Gentile official, according to Rashi ms. and Rabbenu Gershom, ad loc.). They said to him, “Go and bring us oil worth a million (coins).” The messenger went to Jerusalem, where they told him, “Go to Tyre.” So the messenger went to Tyre, where they told him, “Go to Giscala (a town in the territory of Asher).” The messenger went to Giscala, where they told him, “Go to so-and-so, to that field.” He went to the field and he found a man breaking up the earth around his olive trees. The messenger asked him, “Do you have a million (coins) worth of oil?” The man replied, “Yes, but wait for me until I finish my work.” The messenger waited. After the man finished working, he cast his tools over his shoulder and went on his way, removing the stones from the path as he walked. The messenger thought to himself, “Has this man really a million (coins) worth of oil? I think the Jews have played a trick on me.” As soon as the man arrived at his town, his maidservant brought him a kettle of hot water, and the man washed his hands and feet with it. She then brought him a golden cup full of oil, and he dipped his hands and feet in it, to fulfill what is stated: “and dip his foot in oil.” After they had dined, the man measured out for the messenger oil (worth) a million (coins). He asked the messenger, “Don’t you need more?” “Yes,” the messenger replied, “but I have no money.” The man said, “If you want to buy, buy, and I will come with you and collect the money for it.” The man then measured out additional oil for one hundred eighty thousand (coins). It was said that the messenger hired all the horses, mules, camels, and donkeys that he could find in the land of Israel. As soon as the messenger arrived in his home town, the townspeople came out to praise him. He said to them, “Don’t praise me! Praise this man who measured out for me oil for a million (coins), and I still owe him a hundred eighty thousand (coins).” This illustrates the verse:“There is one who feigns riches but has nothing; one who feigns poverty but has great wealth” (Prov. 13:7).]   מאשר שמנה לחמו: מאכל הבא מחלקו של אשר יהא שמן, שיהיו זיתים מרובים בחלקו, והוא מושך שמן כמעין. וכן ברכו משה (דברים לג כד) וטובל בשמן רגלו, כמו ששנינו במנחות (דף פה ב) פעם אחת הוצרכו אנשי לודקיא לשמן וכו':
21Naphtali is a swift gazelle; [he is one] who utters beautiful words.   כאנַפְתָּלִ֖י אַיָּלָ֣ה שְׁלֻחָ֑ה הַנֹּתֵ֖ן אִמְרֵי־שָֽׁפֶר:
a swift gazelle: This is the valley of Gennesar, which ripens its fruits swiftly, like the gazelle, which runs swiftly. אַיָלָה שְׁלֻחָה means a gazelle that runs swiftly. — [from Gen. Rabbah 99:12]   אילה שלוחה: זו בקעת גינוסר שהיא קלה לבשל פירותיה כאילה זו שהיא קלה לרוץ. אילה שלוחה. אילה משולחת לרוץ:
[he is one] who utters beautiful words: As the Targum renders. [See below.] Another explanation: A swift gazelle: He (Jacob) prophesied concerning the war with Sisera: “and take with you ten thousand men of the men of Naphtali, etc.” (Jud. 4:6), and they went there with alacrity. And so it is stated there with an expression of dispatching, “into the valley they rushed forth with their feet” (ibid. 5:15).   הנותן אמרי שפר: כתרגומו. דבר אחר על מלחמת סיסרא נתנבא (שופטים ד ו) ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי וגו', והלכו שם בזריזות, וכן נאמר שם לשון שלוח (שופטים ה טו) בעמק שלח ברגליו:
[he is one] who utters beautiful words: Through them, Deborah and Barak sang a song (Gen. Rabbah 98:17). Our Rabbis [of the Talmud], however, interpreted it (the entire verse) as an allusion to the day of Jacob’s burial, when Esau contested [the ownership of] the cave, in Tractate Sotah (13a). [As soon as Jacob’s sons reached the Cave of Machpelah, Esau came and stopped them. He said to them, “Mamre, Kiriath-arba, which is Hebron” (Gen. 35:27); Rabbi Isaac said that the name Kiriath-arba alludes to the four couples interred there: Adam and Eve, Abraham and Sarah, Isaac and Rebecca, and Jacob and Leah. Jacob buried Leah in his place, and the remaining one Esau said was his. Jacob’s sons said to Esau, “You sold it.” He replied, “Although I sold my birthright, did I sell my rights as an ordinary son?” They answered,“Yes, for it is written: ‘in my grave, which I bought (כָּרִיתִי) for myself’” (Gen. 50:5). Rabbi Johanan said in the name of Rabbi Simeon the son of Jehozadak, כִּירָה means nothing but sale (מְכִירָה), for in the coastal cities, sale is known as כִּירָה. Esau replied, “Give me the deed.” They said to him, “The deed is in Egypt.” [One asked another,] “Who should go (to get it) ?” [He replied,]“Let Naphtali go because he is as fleet-footed as a gazelle, as it is written: ‘Naphtali is a swift gazelle, [he is one] who utters beautiful words (אִמְרֵי שָׁפֶר).’” Do not read אִמְרֵי שָׁפֶר, but אִמְרֵי סֵפֶר, words of a scroll.] [I. e., it was Naphtali who brought the deed to the cave to prove that Jacob had purchased Esau’s burial right there.] The Targum renders: יִתְרְמֵי עַדְבֵהּ, his lot will fall [in a good land], and he will give thanks for his territory with beautiful words and praise.   הנותן אמרי שפר: על ידם שרו דבורה וברק שירה. ורבותינו דרשוהו על יום קבורת יעקב כשערער עשו על המערה, במסכת סוטה (דף יג א). [ותרגומו] יתרמי עדביה יפול חבלו, והוא יודה על חלקו אמרים נאים ושבח:
22A charming son is Joseph, a son charming to the eye; [of the] women, [each one] strode along to see him.   כבבֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָֽעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר:
A charming son is Joseph: Heb. בֵּן פֹּרָת, a charming son. This is an Aramaism, similar to [the word used in the expression]“Let us express our favor (אַפִּרְיוֹן) to Rabbi Simeon,” [found] at the end of Baba Mezia (119a).   בן פרת: בן חן, והוא לשון ארמי אפריון נמטייה לרבי שמעון בסוף בבא מציעא (קיט א):
a son charming to the eye: His charm attracts the eye that beholds him.   בן פרת עלי עין: חנו נטוי על העין הרואה אותו:
of the] women, [each one] strode along to see him: Heb. עִלֵי שׁוּר. The women of Egypt strode out on the wall to gaze upon his beauty. Of the women, each one strode to a place from which she could catch a glimpse of him. עִלֵי שׁוּר, for the purpose of looking at him, similar to“I behold him (אֲשׁוּרֶנוּ), but not near” (Num. 24:17). There are many midrashic interpretations, but this is the closest to the literal sense of the verse. (Another explanation: This is how it should read, because according to the first interpretation, שׁוּר means“a wall.”)]   בנות צעדה עלי שור: בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביופיו. ובנות הרבה צעדה, כל אחת ואחת במקום שתוכל לראותו משם. עלי שור. על ראייתו, כמו (במדבר כד יז) אשורנו ולא קרוב. ומדרשי אגדה יש רבים, וזה נוטה לישוב המקרא:
charming-: Heb. פֹּרָת. The “tav” in it is [added merely] to enhance the language, similar to“because of (עַל דִּבְרַת) the children of men” (Ecc. 3:18), (lit., concerning the matter of). שׁוּר is the equivalent of לָשׁוּר, to see. [Thus the meaning of] עִלֵי שׁוּר [is] in order to see. Onkelos, however, renders בָּנוֹת צָעִדָה עִלֵי שׁוּר : Two tribes will emerge from his children. They will [each] receive a share and an inheritance. [Scripture] writes בָּנוֹת, alluding to the daughters of Manasseh, [i.e.,] the daughters of Zelophehad, who received a share [of the land] on both sides of the Jordan. בֵּן פֹרת יוֹסֵף [is rendered] my son, who will multiply, is Joseph פֹּרָת is an expression of procreation פִּרְיָה וְרִבְיָה). There are midrashic interpretations that fit the language [of the verse, as follows]: When Esau came toward Jacob, all the other mothers went out ahead of their children to prostrate themselves. Concerning Rachel, however, it is written: “and afterwards, Joseph and Rachel drew near and prostrated themselves” (Gen. 33: 7), [denoting that Joseph preceded Rachel]. Joseph said,“This scoundrel has a haughty eye. Perhaps he will take a fancy to my mother.” So he went ahead of her, stretching his height to conceal her. His father was referring to this when he blessed him בֵּן פֹּרָת, a son who grew, [meaning] you raised yourself over Esau’s eye. Therefore, you have attained greatness. — [From Gen. Rabbah 78:10]   פרת: תי"ו שבו הוא תקון הלשון, כמו (קהלת ג יח) על דברת בני האדם:
of the] women, [each one] strode along to see him: to gaze at you when you went forth through Egypt (Gen. Rabbah 98:18). They [the Rabbis] interpreted it (עִלֵי שׁוּר) further as referring to the idea that the evil eye should have no influence over his descendants. Also, when he (Jacob) blessed Manasseh and Ephraim, he blessed them [that they should be] like fish, over which the evil eye has no influence. — [From Ber. 20a]   שור: עלי שור כמו לשור בשביל לשור. ותרגום של אונקלוס בנות צעדה עלי שור תרין שבטין יפקון מבנוהי וכו'. וכתב בנות על שם בנות מנשה בנות צלפחד שנטלו חלק בשני עברי הירדן. ברי דיסגי יוסף פורת לשון פריה ורביה. ויש מדרשי אגדה המתישבים על הלשון בשעה שבא עשו לקראת יעקב, בכולן קדמו האמהות ללכת לפני בניהם להשתחוות, וברחל כתיב (לעיל לג ז) נגש יוסף ורחל וישתחוו. אמר יוסף רשע הזה עינו רמה, שמא יתן עינו באמי, יצא לפניה ושרבב קומתו לכסותה, והוא שברכו אביו בן פורת, הגדלת עצמך יוסף עלי עין של עשו, לפיכך זכית לגדולה : בנות צעדה עלי שור להסתכל בך בצאתך על מצרים. ועוד דרשוהו לענין שלא תשלוט בזרעו עין רעה, ואף כשברך מנשה ואפרים ברכם כדגים שאין עין רעה שולטת בהם:
23They heaped bitterness upon him and became quarrelsome; yea, archers despised him.   כגוַיְמָֽרֲרֻ֖הוּ וָרֹ֑בּוּ וַיִּשְׂטְמֻ֖הוּ בַּֽעֲלֵ֥י חִצִּֽים:
They heaped bitterness upon him and became quarrelsome: Heb. וַיְמָרִרֻהוּ. His brothers heaped bitterness upon him (Joseph), [and] Potiphar and his wife heaped bitterness upon him by having him imprisoned. [This is] an expression similar to“And they embittered (וַיְמָרְרוּ) their lives” (Exod. 1:14). - [From Gen. Rabbah 98:19]   וימררהו ורבו: וימררוהו אחיו, וימררוהו פוטיפר ואשתו לאסרו, לשון (שמות א יד) וימררו את חייהם:
and became quarrelsome: Heb. וָרֹבּוּ. His brothers became his antagonists, (lit., men of quarrel). This verb form (וָרֹבּוּ) is not a form of פָּעִלוּ, [the simple active קַל conjugation], for if it were, it should have been vowelized like רָבוּ in“They are the waters of Meribah, where the children of Israel quarreled (רָבוּ), etc.” (Num. 20:13). Even if it (וָרֹבּוּ) denotes the shooting of (רְבִית) arrows, it would be vowelized the same way. It is [therefore] only a form of פֹּעִלוּ, the passive form, as in“The heavens were devastated (שֹׁמּוּ)” (Jer. 2:12), which is [equivalent to] הוּשַׁמּוּ Likewise,“They are taken away (רוֹמוּ) in a second” (Job 24:24), is an expression like הוּרְמוּ, except that the expressions of הוּשַׁמּוּ and הוּרְמוּ mean [to be devastated and taken away] by others, whereas the expressions שֹׁמּוּ, רוֹמוּ, [and] רֹבּוּ denote actions caused by themselves: they devastate themselves, they were taken away by themselves, they became quarrelsome. Similarly,“The island dwellers have been silenced (דֹמּוּ)” (Isa. 23:2) is like נָדַמּוּ Onkelos also renders וְנַקְמוֹהִי, and they took revenge from him.   ורבו: נעשו לו אחיו אנשי ריב. ואין הלשון הזה לשון פעלו, שאם כן היה לו לינקד ורבו, כמו (במדבר כ יג) המה מי מריבה אשר רבו וגו'. ואף אם לשון רביית חצים הוא, כך היה לו להנקד. ואינו אלא לשון פועלו, כמו שמו שמים (ירמיה ב יב), שהוא לשון הושמו, וכן (איוב כד כד) רומו מעט, שהוא לשון הורמו. אלא שלשון הורמו והושמו על ידי אחרים, ולשון שמו, רמו, רבו, מאליהם הוא, משוממים את עצמם, נתרוממו מעצמם, נעשו אנשי ריב. וכן (ישעיה כג ב) דומו יושבי אי, כמו נדמו. וכן תרגם אונקלוס ונקמוהי:
archers: Heb. בַּעִלֵי חִצִּים, [called this because their] tongues were like arrows (חִצִּים) (Gen. Rabbah 98:19). The Targum, however, renders it as מָרֵי פַלְגּוּתָא, an expression similar to“And the half (הַמֶּחֱצָה) was” (Num. 31:36), [meaning] those who were fit to share the inheritance with him, [viz., his brothers]. [I.e., Onkelos interprets בַּעִלֵי חִצִּים as those who should take half.]   בעלי חצים: שלשונם כחץ. ותרגומו לשון (במדבר לא לו) ותהי המחצה, אותן שהיו ראוים לחלוק עמו נחלה:
24But his bow was strongly established, and his arms were gilded from the hands of the Mighty One of Jacob; from there he sustained the rock of Israel,   כדוַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַֽעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל:
But his bow was strongly established: It became strongly established. His bow, his strength   ותשב באיתן קשתו: נתישבה בחוזק. קשתו, חזקו:
and his arms were gilded: Heb. וַיָּפֹזּוּ. This refers to the placing of the signet ring on his (Joseph’s) hand, an expression similar to“glittering gold (זָהָב מוּפָז)” (I Kings 10:18). This [elevation] came to him from the hands of the Holy One, blessed be He, who is the Mighty One of Jacob. From there he (Joseph) was elevated to be the sustainer of the rock of Israel, the mainstay of Israel, [Be’er Yizchak] an expression of“the initial stone (הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה)” (Zech. 4:7), [which is] an expression of royalty. [Jacob, the Patriarch, was considered a royal personality.] Onkelos, too, rendered it in this way, [i.e., that וַיָּפֹזוּ is derived from פָּז, fine gold]. He rendered וַתֵּשֶׁב as וְתָבַת בְּהוֹן נְבִיאוּתֵיהּ, [meaning] his prophecy returned [and was fulfilled] upon them [thus rendering וַתֵּשֶׁב as “returning” rather than as“being established.” This refers to] the dreams he dreamed about them, עַל דְקַייֵם אוֹרַיְתָא בְּסִתְרָא, because he observed the Torah in secret. This is an addendum, and is not derived from the Hebrew of the verse. וְשַׁוִּי בְּתוּקְפָּא רוּחִצָנֵיהּ, and he placed his trust in the Mighty One. [This is] the Aramaic translation of וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, and this is how the language of the Targum follows the Hebrew: His prophecy returned because the might of the Holy One, blessed be He, was his bow and his trust. עַל דְּרָעוֹהִי בְּכֵן יִתְרְמָא דְּהַב therefore,“his arms were gilded (וַיָּפֹזוּ) ,” an expression of“fine gold (פָּז).”   ויפזו זרעי ידיו: זו היא נתינת טבעת על ידו, לשון (מלכים א' י יח) זהב מופז, זאת היתה לו מידי הקב"ה שהוא אביר יעקב, ומשם עלה להיות רועה אבן ישראל, עקרן של ישראל לשון (זכריה ד ז) האבן הראשה לשון מלכות. ואונקלוס אף הוא כך תרגמו. ותשב. ותבת בהון נביאותיה, החלומות אשר חלם להם, על דקיים אורייתא בסתרא, תוספת הוא ולא מלשון עברי שבמקרא, ושוי בתוקפא רוחצניה, תרגום של באיתן קשתו, וכך לשון התרגום על העברי ותשב נבואתו, בשביל שאיתנו של הקב"ה היתה לו לקשת ולמבטח. בכן יתרמא דהב על דרעוהי, לכך ויפזו זרעי ידיו, לשון פז:
the rock of Israel: A contraction of אָב וּבֵן, father and son, [which Onkelos renders as אַבְהָן וּבְנִין], fathers and sons.   אבן ישראל: לשון נוטריקון אב ובן, אבהן ובנין, יעקב ובניו :
25from the God of your father, and He will help you, and with the Almighty, and He will bless you [with] the blessings of the heavens above, the blessings of the deep, lying below, the blessings of father and mother.   כהמֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִֽיבָ֣רֲכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֨יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם:
from the God of your father: This befell you, and He will help you.   מאל אביך: היתה לך זאת והוא יעזרך:
and with the Almighty: And your heart was with the Holy One, blessed be He, when you did not heed your mistress’s orders, and [because of this] He shall bless you.   ואת שדי: ועם הקב"ה היה לבך, כשלא שמעת לדברי אדונתך והוא יברכך:
the blessings of father and mother: Heb. בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם [Onkelos renders:] בִּרְכָתָא דְאַבָּא וּדְאִמָּא, blessings of father and mother. That is to say that the ones who beget the children and the ones who bear the children will be blessed. The males will impregnate with a drop of semen that is fit for conception, and the females will not lose what is in their womb and miscarry their fetuses.   ברכות שדים ורחם: ברכתא דאבא ודאמא, כלומר יתברכו המולידים והיולדות, שיהיו הזכרים מזריעין טיפה הראויה להריון, והנקבות לא ישכלו את רחם שלהן להפיל עובריהן:
father: Heb. שָׁדַיִם. [How does שָׁדַיִם come to mean father?]“He shall be cast down (יָרֹה יִיָּרֶה)” (Exod. 19:13) is translated by the Targum as אִשְׁתְּדָאָה יִשְׁתְּדֵי Here too, [שָׁדַיִם means the father] because semen shoots (יוֹרֶה) like an arrow.   שדים: כמו (שמות יט יג) ירה יירה, דמתרגמינן אישתדאה ישתדי, אף שדים כאן על שם שהזרע יורה כחץ:
26The blessings of your father surpassed the blessings of my parents, the ends of the everlasting hills. May they come to Joseph's head and to the crown (of the head) of the one who was separated from his brothers.   כובִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ גָּֽבְרוּ֙ עַל־בִּרְכֹ֣ת הוֹרַ֔י עַד־תַּֽאֲוַ֖ת גִּבְעֹ֣ת עוֹלָ֑ם תִּֽהְיֶ֨יןָ֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו:
The blessings of your father surpassed, etc: The blessings the Holy One, blessed be He, have blessed me, surpassed the blessings He had blessed my parents. — [From Bereshith Rabbathi]   ברכת אביך גברו וגו': הברכות שברכני הקב"ה גברו והלכו על הברכות שברך את הורי:
to the ends of the everlasting hills: Because my blessings extended until the ends of the boundaries of the everlasting hills, for He gave me a limitless blessing, without boundaries, reaching the four corners of the earth, as it is said: “and you shall spread out westward and eastward, etc.” (Gen. 28:14), which He did not say to our father Abraham or to Isaac. To Abraham He said, “Please raise your eyes and see…For all the land that you see I will give to you” (Gen. 13:14f), and He showed him only the Land of Israel. To Isaac He said, “for to you and to your seed will I give all these lands, and I will establish the oath [that I swore to Abraham, your father]” (Gen. 26:3). This is what Isaiah said, “and I will provide you with the heritage of Jacob, your father” (Isa. 58:14), but he did not say,“the heritage of Abraham.” - [From Shab. 118a]   עד תאות גבעות עולם: לפי שהברכות שלי גברו עד סוף גבולי גבעות עולם, שנתן לי ברכה פרוצה בלי מצרים, מגעת עד ארבע קצות העולם שנאמר (לעיל כח יד) ופרצת ימה וקדמה וגו', מה שלא אמר לאברהם אבינו וליצחק. לאברהם אמר (שם יג יד - טו) שא נא עיניך וראה צפנה וגו', כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה, ולא הראהו אלא ארץ ישראל בלבד, ליצחק אמר (שם כו ג) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה וגו', זהו שאמר ישעיה (ישעיה נח יד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך, ולא אמר נחלת אברהם:
the ends: Heb. תַּאִוַת, asasomalz in Old French, the ends, bounds. Menachem ben Saruk classified it exactly the same way (Machbereth Menachem p. 183).   הורי: לשון הריון, שהורוני במעי אמי, כמו (איוב ג ג) הורה גבר:
my parents: Heb. הוֹרַי, an expression of conception (הֵרָיוֹן), [meaning] that they caused me to be conceived (הוֹרוּנִי) in my mother’s womb, similar to“A man has impregnated (הֹרָה)” (Job 3:2).   עד תאות: עד קצות, כמו (במדבר לד י) והתאויתם לכם לגבול קדמה (שם לד ח) תתאו לבוא חמת:
to the ends: Heb. עַד תַּאִוַת, until the ends, like“And you shall demarcate (הִתְאַוִּיתֶם) as your eastern border” (Num. 34:10); [and]“you shall draw a line (תְּתָאוּ) extending to the road leading to Hamath” (ibid. 34:8).   תאות: אשמול"ץ בלע"ז [גבול], כך חברו מנחם בן סרוק ואונקלוס תרגם תאות גבעת עולם, לשון תאוה וחמדה, וגבעות לשון (שמואל א' ב ח) מצוקי ארץ, שחמדתן אמו והזקיקתו לקבלם:
May they come: All of them to Joseph’s head- [From Targum Onkelos]   תהיין: כולם לראש יוסף:
the one who was separated from his brothers: Heb. נְזִיר אֶחָיו [Onkelos renders:] דַאִחוֹהִי פְּרִישָׁא, who was separated from his brothers, similar to“and they shall separate (וַינָּזְרוּ) from the holy things of the children of Israel” (Lev. 22:2); [and]“they drew (נָזֹרוּ) backwards” (Isa. 1:4). - [From Sifra Emor 4:1] [Returning to verse 24, Rashi continues:] Our Rabbis, however, interpreted“But his bow was strongly established” as referring to his (Joseph’s) overcoming his temptation with his master’s wife. He calls it a bow because semen shoots like an arrow. — [From Sotah 36b] וַיָּפֹזוּ זְרֹעֵי יָדָיו [וַיָּפֹזוּ is] equivalent to וַיָפֹצוּ, scattered, that the semen came out from between his fingers. — [From Sotah 36b]   נזיר אחיו: פרישא דאחוהי, שנבדל מאחיו, כמו (ויקרא כב ב) וינזרו מקדשי בני ישראל, (ישעיה א ד) נזורו אחור. :
the Mighty of Jacob: מִידֵי אֲבִיר יַעִקֹב [According to this interpretation, this phrase is rendered: by the hand of the might of Jacob. He was able to overcome his temptation] because his father’s image appeared to him, etc., as related in Sotah (36b). See above on 39:11. The end of the verse is explained as follows: ישְׂרָאֵל מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן -from there he merited to be the shepherd of Israel and to have a stone among the stones of the tribes of Israel [on the breastplate of the High Priest.] [Now Rashi returns to verse 26. He wishes to clarify Targum Onkelos, which renders the verse as follows: Your father’s blessings shall be added to the blessings that my fathers blessed me, which the greats of old [the righteous] desired for themselves.] Onkelos, however, renders תַּאִוַת גִבְעֹת עוֹלָם as an expression of desire and longing, and גִבְעֹת, hills, as an expression of “the pillars of the earth” (I Sam. 2:8), (meaning the righteous, in whose merit the world exists). (These are the blessings) his mother longed for and forced him to accept.  

Sixth Portion

Genesis Chapter 49

27Benjamin is a wolf, he will prey; in the morning he will devour plunder, and in the evening he will divide the spoil."   כזבִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף בַּבֹּ֖קֶר יֹ֣אכַל עַ֑ד וְלָעֶ֖רֶב יְחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל:
Benjamin is a wolf, he will prey: He is a wolf for he will prey. He (Jacob) prophesied that they were destined to be “grabbers” : “and you shall grab for yourselves each man his wife” (Jud. 21:21), in [the episode of] the concubine [who happened to be] in Gibeah (ibid., chs. 19-21); and he prophesied about Saul, that he would be victorious over his enemies all around, as it is said:“And Saul took the kingdom… and he waged war…against Moab, and against the children of Ammon, and against Edom, etc., and wherever he turned, he caused them to tremble” (I Sam. 14:47). - [From Shitah Chadashah and Gen. Rabbah 98:3]   בנימין זאב יטרף: זאב הוא אשר יטרף, נבא על שיהיו עתידין להיות חטפנין (שופטים כא כא) וחטפתם לכם איש אשתו, בפלגש בגבעה, ונבא על שאול שיהיה נוצח באויביו סביב, שנאמר (ש"א יד מז) ושאול לכד המלוכה וילחם וגו' במואב ובאדום ובכל אשר יפנה ירשיע:
in the morning he will devour plunder: Heb. עַד, an expression of plunder and spoil, translated into Aramaic as עִדָאָה. There is another example of its use in Hebrew:“Then plunder and booty (עַד שָׁלָל) were divided” (Isa. 33:23). He (Jacob) is referring to Saul, who arose at the beginning of the“morning (other editions: עַד is the blossoming) and sunrise” of Israel. — [From Esther Rabbah 10:13]   בבקר יאכל עד: לשון ביזה ושלל, המתורגם (במדבר לא יב) עדאה. ועוד יש לו דומה בלשון עברית (ישעיה לג כג) אז חולק עד שלל מרבה, ועל שאול הוא אומר שעמד בתחלת פריחתן וזריחתן של ישראל:
and in the evening he will divide the spoil: Even when the sun will set for Israel through Nebuchadnezzar, who will exile them to Babylon, he (Benjamin) will divide the spoil. Mordecai and Esther, who were of [the tribe of] Benjamin, will divide the spoils of Haman, as it is said: “Behold, the house of Haman I have given to Esther” (Esther 8:7) (Esther Rabbah 10:13). Onkelos, however, rendered it as regarding the “spoils” of the priests, i.e., the holy things of the Temple, [namely the priests’ share of the sacrifices].   ולערב יחלק שלל: אף משתשקע שמשן של ישראל על ידי נבוכדנצר שיגלם לבבל, יחלק שלל. מרדכי ואסתר שהם מבנימין יחלקו את שלל המן, שנאמר (אסתר ח ז) הנה בית המן נתתי לאסתר. ואונקלוס תרגם על שלל הכהנים בקדשי המקדש:
28All these are the twelve tribes of Israel, and this is what their father spoke to them and blessed them; each man, according to his blessing, he blessed them.   כחכָּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר וְ֠זֹ֠את אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם:
and this is what their father spoke to them and blessed them: Now is it not so that some of them he did not bless, but [in fact] chided? Rather, this is what is intended: And this is what their father spoke to them-what is related in this section. One might think that he did not bless Reuben, Simeon, and Levi. Therefore, Scripture states: and he blessed them, meaning all of them. — [From Pesikta Rabbathi 7]   וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם: והלא יש מהם שלא ברכם אלא קינטרן. אלא כך פירושו וזאת אשר דבר להם אביהם מה שנאמר בענין. יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי, תלמוד לומר ויברך אותם, כולם במשמע:
according to his blessing: With the blessing destined to befall each of them.   איש אשר כברכתו: ברכה העתידה לבא על כל אחד ואחד:
he blessed them: Scripture should have said, “each man, according to his blessing, he blessed him.” Why does Scripture say, “he blessed them” ? Since he (Jacob) bestowed upon Judah the might of a lion, and upon Benjamin the power to seize like a wolf, and upon Naphtali the fleetness of a gazelle, I might think that he did not include all of them in all the blessings. Therefore, Scripture states:“he blessed them.” - [From Tanchuam Vayechi 16]   ברך אותם: לא היה לו לומר אלא איש אשר כברכתו ברך אותו, מה תלמוד לומר ברך אותם, לפי שנתן ליהודה גבורתו של אריה, ולבנימין חטיפתו של זאב, ולנפתלי קלותו של איל, יכול שלא כללן בכל הברכות, תלמוד לומר ברך אותם:
29And he commanded them and said to them, "I will be brought in to my people; bury me with my fathers, in the cave that is in the field of Ephron the Hittite,   כטוַיְצַ֣ו אוֹתָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אֲנִי֙ נֶֽאֱסָ֣ף אֶל־עַמִּ֔י קִבְר֥וּ אֹתִ֖י אֶל־אֲבֹתָ֑י אֶ֨ל־הַמְּעָרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׂדֵ֖ה עֶפְר֥וֹן הַֽחִתִּֽי:
I will be brought in to my people: Heb. נֶאֱסָף [The term נֶאֱסָף is utilized] because they brought souls into the place where they are concealed. There are instances of אִסִיפָה in Hebrew that mean bringing in, e.g.“but no one brought them (מְאַסֵּף) home” (Jud. 19: 15);“you shall take it (וַאִסַפְתּוֹ) into your house” (Deut. 22:2); [and]“when you bring in (בְּאָסְפְּכֶם) the produce of the land” (Lev. 23:39). It is [the produce] brought into the house because of the rains. [Another instance is:]“When you bring in (בְּאָסְפּ‏ְ) your labors” (Exod. 23:16). Likewise, every instance of אִסִיפָה mentioned in connection with death is also an expression of“bringing in.”   נאסף אל עמי: על שם שמכניסין הנפשות אל מקום גניזתן, שיש אסיפה בלשון עברי שהיא לשון הכנסה, כגון (שופטים יט טו) ואין איש מאסף אותם הביתה, (דברים כב ב) ואספתו אל תוך ביתך, (ויקרא כג לט) באספכם את תבואת הארץ, הכנסתם לבית מפני הגשמים, (שמות כג טז) באספך את מעשיך. וכל אסיפה האמורה במיתה אף היא לשון הכנסה:
with my fathers: Heb. אֶל, lit., to my fathers. [Here it means] with my fathers.   אל אבותי: עם אבותי: 
30in the cave that is in the field of Machpelah, which is before Mamre in the land of Canaan, which field Abraham bought from Ephron the Hittite for burial property.   לבַּמְּעָרָ֞ה אֲשֶׁ֨ר בִּשְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה אֲשֶׁר־עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁר֩ קָנָ֨ה אַבְרָהָ֜ם אֶת־הַשָּׂדֶ֗ה מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַֽחִתִּ֖י לַֽאֲחֻזַּת־קָֽבֶר:
31There they buried Abraham and his wife Sarah, there they buried Isaac and his wife Rebecca, and there I buried Leah.   לאשָׁ֣מָּה קָֽבְר֞וּ אֶת־אַבְרָהָ֗ם וְאֵת֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ שָׁ֚מָּה קָֽבְר֣וּ אֶת־יִצְחָ֔ק וְאֵ֖ת רִבְקָ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וְשָׁ֥מָּה קָבַ֖רְתִּי אֶת־לֵאָֽה:
32The purchase of the field and the cave therein was from the sons of Heth."   לבמִקְנֵ֧ה הַשָּׂדֶ֛ה וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ מֵאֵ֥ת בְּנֵי־חֵֽת:
33And Jacob concluded commanding his sons, and he drew his legs [up] into the bed, and expired and was brought in to his people.   לגוַיְכַ֤ל יַֽעֲקֹב֙ לְצַוֹּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּֽאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו:
and he drew his legs: Heb. וַיֶאֱסֹף רַגְלָיו, he drew in his legs.   ויאסף רגליו: הכניס רגליו:
and expired and was brought in: But no mention is made of death in his regard, and our Rabbis of blessed memory said: Our father Jacob did not die. — [From Ta’anith 5b]   ויגוע ויאסף: ומיתה לא נאמרה בו, ואמרו רבותינו ז"ל יעקב אבינו לא מת:

Genesis Chapter 50

1Joseph fell on his father's face, and he wept over him and kissed him.   אוַיִּפֹּ֥ל יוֹסֵ֖ף עַל־פְּנֵ֣י אָבִ֑יו וַיֵּ֥בְךְּ עָלָ֖יו וַיִּשַּׁק־לֽוֹ:
2And Joseph commanded his servants, the physicians, to embalm his father, and the physicians embalmed Israel.   בוַיְצַ֨ו יוֹסֵ֤ף אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶת־הָרֹ֣פְאִ֔ים לַֽחֲנֹ֖ט אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽחַנְט֥וּ הָרֹֽפְאִ֖ים אֶת־יִשְׂרָאֵֽל:
to embalm his father: This involves compounding aromatic spices. — [From Targum Jonathan and Targum Yerushalmi]   לחנט את אביו: ענין מרקחת בשמים הוא:
3And forty days were completed for him for so are the days of embalming completed and the Egyptians wept over him for seventy days.   גוַיִּמְלְאוּ־לוֹ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י הַֽחֲנֻטִ֑ים וַיִּבְכּ֥וּ אֹת֛וֹ מִצְרַ֖יִם שִׁבְעִ֥ים יֽוֹם:
And forty days were completed for him: They completed for him the days of his embalming, when forty days were completed for him.   וימלאו לו: השלימו לו ימי חניטתו עד שמלאו לו ארבעים יום:
and the Egyptians wept over him for seventy days: Forty [days] for embalming and thirty for weeping, because a blessing had come to them when he arrived-the famine ended and the waters of the Nile increased. — [From Bereshith Rabbathi , Targum Jonathan]   ויבכו אתו מצרים שבעים יום: ארבעים לחניטה, ושלשים לבכיה, לפי שבאה להם ברכה לרגלו, שכלה הרעב, והיו מי נילוס מתברכין:
4When the days of his weeping had passed, Joseph spoke to Pharaoh's household, saying, "If now I have found favor in your eyes, speak now in Pharaoh's ears, saying,   דוַיַּֽעַבְרוּ֙ יְמֵ֣י בְכִית֔וֹ וַיְדַבֵּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֶל־בֵּ֥ית פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם דַּבְּרוּ־נָ֕א בְּאָזְנֵ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹֽר:
5'My father adjured me, saying, "Behold, I am going to die. In my grave, which I dug for myself in the land of Canaan, there you shall bury me." So now, please let me go up and bury my father and return.' "   האָבִ֞י הִשְׁבִּיעַ֣נִי לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֣ה אָֽנֹכִי֘ מֵת֒ בְּקִבְרִ֗י אֲשֶׁ֨ר כָּרִ֤יתִי לִי֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן שָׁ֖מָּה תִּקְבְּרֵ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֶֽעֱלֶה־נָּ֛א וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־אָבִ֖י וְאָשֽׁוּבָה:
which I dug for myself: Heb. כָּרִיתִי. According to its simple meaning, it (כָּרִיתִי) is similar to“If a man digs (יִכְרֶה)” (Exod. 21:33) (Targum Jonathan ben Uzziel). Its midrashic interpretation also fits the language [of the text here] [viz., that it is] like קָנִיתִי, I bought. Rabbi Akiva said,“When I went to [some] cities by the sea, they called selling (מְכִירָה) כִּירָה ” (Rosh Hashanah 26a). [Similarly, it may have been used for“buying.”] Another midrashic interpretation is that it is a term derived from כְּרִי, a stack, [meaning] that Jacob took all the silver and gold that he had brought from Laban’s house and made it into a stack. He said to Esau, “Take this for your share in the cave” (Tanchuma Buber, Vayishlach 11; Gen. Rabbah 100:5). See Rashi on 46: 6.   אשר כריתי לי: כפשוטו כמו (שמות כא לג) כי יכרה איש. ומדרשו עוד מתיישב על הלשון, כמו אשר קניתי. אמר רבי עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה, ועוד מדרשו לשון כרי, דגור, שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי, ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה:
6And Pharaoh said, "Go up and bury your father as he adjured you."   ווַיֹּ֖אמֶר פַּרְעֹ֑ה עֲלֵ֛ה וּקְבֹ֥ר אֶת־אָבִ֖יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיעֶֽךָ:
as he adjured you: But were it not for the oath, I would not permit you [to go]. He (Pharaoh) was afraid to tell him (Joseph) to transgress the oath, however, lest he say, “If so, I will transgress the oath that I swore to you that I would not reveal that I understand the holy tongue (Hebrew) in addition to seventy languages of the nations of the world, but you do not understand it (Hebrew),” as is found in Tractate Sotah (36b).   כאשר השביעך: ואם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך, אבל ירא לומר עבור על השבועה, שלא יאמר אם כן עבור על השבועה שנשבעתי לך שלא אגלה על לשון הקודש שאני מכיר עודף על שבעים לשון ואתה אינך מכיר בו, כדאיתא במסכת סוטה (דף לו ב): 
7So Joseph went up to bury his father, and all Pharaoh's servants, the elders of his house, and all the elders of the land of Egypt went up with him,   זוַיַּ֥עַל יוֹסֵ֖ף לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽעֲל֨וּ אִתּ֜וֹ כָּל־עַבְדֵ֤י פַרְעֹה֙ זִקְנֵ֣י בֵית֔וֹ וְכֹ֖ל זִקְנֵ֥י אֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם:
8and Joseph's entire household and his brothers and his father's household; only their young children and their flocks and cattle did they leave in the land of Goshen.   חוְכֹל֙ בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף וְאֶחָ֖יו וּבֵ֣ית אָבִ֑יו רַ֗ק טַפָּם֙ וְצֹאנָ֣ם וּבְקָרָ֔ם עָֽזְב֖וּ בְּאֶ֥רֶץ גּֽשֶׁן:
9And chariots and horsemen also went up with him, and the camp was very numerous.   טוַיַּ֣עַל עִמּ֔וֹ גַּם־רֶ֖כֶב גַּם־פָּֽרָשִׁ֑ים וַיְהִ֥י הַמַּֽחֲנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד:
10And they came to the threshing floor of the thornbushes, which is on the other side of the Jordan, and there they conducted a very great and impressive eulogy, and he made for his father a mourning of seven days.   יוַיָּבֹ֜אוּ עַד־גֹּ֣רֶן הָֽאָטָ֗ד אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּ֨סְפְּדוּ־שָׁ֔ם מִסְפֵּ֛ד גָּד֥וֹל וְכָבֵ֖ד מְאֹ֑ד וַיַּ֧עַשׂ לְאָבִ֛יו אֵ֖בֶל שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים:
the threshing floor of the thornbushes: It was surrounded by thornbushes. Our Rabbis, however, interpreted it [that it was called the threshing floor of the thornbushes] to commemorate the event, when all the people of Canaan and the princes of Ishmael came to [fight a] war. When they saw Joseph’s crown hanging on Jacob’s coffin, they all stood up and hung their own crowns on it and surrounded it with crowns, like a threshing floor surrounded by a fence of thorns. — [From Sotah 13a]   גרן האטד: מוקף אטדין היה. ורבותינו דרשו על שם המאורע שבאו כל מלכי כנען ונשיאי ישמעאל למלחמה, וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, עמדו כולן ותלו בו כתריהם, והקיפוהו כתרים כגורן המוקף סייג של קוצים:
11The Canaanite[s], the inhabitant[s] of the land, saw the mourning at the threshing floor of the thornbushes, and they said, "This is an intense mourning for the Egyptians." Therefore, they named it Abel Mizraim (Egypt mourns), which is on the other side of the Jordan.   יאוַיַּ֡רְא יוֹשֵׁב֩ הָאָ֨רֶץ הַכְּנַֽעֲנִ֜י אֶת־הָאֵ֗בֶל בְּגֹ֨רֶן֙ הָֽאָטָ֔ד וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵֽבֶל־כָּבֵ֥ד זֶ֖ה לְמִצְרָ֑יִם עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ אָבֵ֣ל מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּֽן:
12And his sons did to him just as he had commanded them.   יבוַיַּֽעֲשׂ֥וּ בָנָ֖יו ל֑וֹ כֵּ֖ן כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽם:
as he had commanded them: What was it that he had commanded them?- [What the Torah elaborates in the following verse.]   כאשר צום: מהו אשר צום:
13And his sons carried him to the land of Canaan, and they buried him in the cave of the field of Machpelah, which field Abraham had bought for burial property from Ephron the Hittite before Mamre.   יגוַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַֽאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַֽחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא:
And his sons carried him: But not his grandsons, for so he had commanded them: “Neither shall any Egyptian carry my coffin nor any of your sons, for they are born of the daughters of Canaan, but you [alone].” He designated a position for them [by his coffin], [so that] three [of them would carry] on the east, and so on for [all] four directions. [This was] similar to their arrangement in the traveling of the camp [in the desert] of the groupings [of the tribes as] they were designated here. [He also ordered,] “Levi shall not carry it because he (i.e., his tribe) is destined to carry the Ark. Joseph shall not carry it because he is a king. Manasseh and Ephraim shall carry it instead of them.” That is the meaning of “Each one according to his group with signs” (Num. 2:2), according to the sign that their father gave them to carry his coffin. — [From Tanchuma Bamidbar 12]   וישאו אתו בניו: ולא בני בניו, שכך צום אל ישאו מטתי, לא איש מצרי, ולא אחד מבניכם שהם מבנות כנען, אלא אתם, וקבע להם מקום, שלשה למזרח וכן לארבע רוחות, וכסדרן למסע מחנה של דגלים נקבעו כאן. לוי לא ישא שהוא עתיד לשאת את הארון, ויוסף לא ישא שהוא מלך, מנשה ואפרים יהיו תחתיהם, וזהו (במדבר ב ב) איש על דגלו באותות, באות שמסר להם אביהם לישא מטתו:
14And Joseph returned to Egypt, he and his brothers, and all who had gone up with him to bury his father, after he had buried his father.   ידוַיָּ֨שָׁב יוֹסֵ֤ף מִצְרַ֨יְמָה֙ ה֣וּא וְאֶחָ֔יו וְכָל־הָֽעֹלִ֥ים אִתּ֖וֹ לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו אַֽחֲרֵ֖י קָבְר֥וֹ אֶת־אָבִֽיו:
he and his brothers, and all who had gone up with him: Here, when they returned, [Scripture] places his brothers before the Egyptians who had gone up with him, whereas when they left, [Scripture] places the Egyptians before his brothers, as it is said: “and all Pharaoh’s servants…went up with him” (verse 7), and afterwards, “And Joseph’s entire household and his brothers” (verse 8). But because they (the Egyptians) saw the honor that the kings of Canaan had bestowed, (i.e.,) that they hung their crowns on Jacob’s coffin, they treated them (Joseph’s brothers) with respect. — [From Sotah 13b]   הוא ואחיו וכל העלים אתו: בחזרתן כאן הקדים אחיו למצרים העולים אתו, ובהליכתן הקדים מצרים לאחיו, שנאמר (לעיל פסוק ז) ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו' ואחר כך (שם ח) כל בית יוסף ואחיו, אלא לפי שראו הכבוד שעשו מלכי כנען שתלו כתריהם בארונו של יעקב נהגו בהם כבוד:
15Now Joseph's brothers saw that their father had died, and they said, "Perhaps Joseph will hate us and return to us all the evil that we did to him."   טווַיִּרְא֤וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵף֙ כִּי־מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יוֹסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֽוֹ:
Now Joseph’s brothers saw that their father had died: What does it mean that they saw? They recognized his (Jacob’s) death in Joseph, for they were accustomed to dine at Joseph’s table, and he was friendly toward them out of respect for his father, but as soon as Jacob died, he was no longer friendly toward them. — [From Targum Jonathan ben Uzziel; Tanchuma Buber, Shemoth 2]   ויראו אחי יוסף כי מת אביהם: מהו ויראו, הכירו במיתתו אצל יוסף, שהיו רגילים לסעוד עמו על שולחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קרבן:
Perhaps Joseph will hate us: Heb. לוּ [The word] לוּ has many different meanings. לוּ is used as an expression of request or to denote “if only,” [as in these examples:]“If only (לוּ) it would be as you say” (Gen. 30:34);“If only (לוּ) you would listen to me” (ibid. 23:13);“If only (לוּ) we had been content” (Josh. 7:7);“If only (לוּ) we had died” (Num. 14:2). לוּ sometimes means“if” (אִם) or“perhaps” (אוּלַי) , e.g.,“If (לוּ) they had been wise” (Deut. 32:29);“Had (לוּא) you hearkened to My commandments” (Isa. 48: 18);“And even if (וְלוּ) I should weigh on my palms” (II Sam. 18:12). לוּ sometimes serves as an expression of “perhaps,” [as in]“Perhaps (לוּ) will hate us” (Gen. 50:15). And there is no similar use [of this word] in Scriptures. It is [used as] an expression of“perhaps” (אוּלַי) , like“Perhaps (אוּלַי) the woman will not follow me” (Gen. 24:39), which denotes“perhaps.” There is also an example of אוּלַי [used as] an expression of a request, e. g.,“If only (אוּלַי) the Lord will see [the tears of] my eye” (II Sam. 16:12);“If only (אוּלַי) the Lord will be with me” (Josh. 14:12). This is similar to“If only (לוּ) it would be as you say” (Gen. 30:34). Sometimes אוּלַי is an expression of “if” :“If (אוּלַי) there are fifty righteous men” (Gen. 18:24). - [From Targum Onkelos]   לו ישטמנו: שמא ישטמנו. לו מתחלק לענינים הרבה, יש לו משמש בלשון בקשה ולשון הלואי, כגון (לעיל ל לד) לו יהי כדבריך, (שם כג יג) לו שמעני, (יהושע ז ז) ולו הואלנו, (במדבר יד ב) לו מתנו. ויש לו משמש בלשון אם ואולי, כגון (דברים לב כט) לו חכמו, (ישעיה מח יח) לו הקשבת למצותי, (שמואל ב' יח יב) ולו אנכי שוקל על כפי. ויש לו משמש בלשון שמא לו ישטמנו, ואין לו עוד דומה במקרא, והוא לשון אולי, כמו (לעיל כד לט) אולי לא תלך האשה אחרי לשון שמא הוא, ויש אולי לשון בקשה כגון (שמואל ב' טז יב) אולי יראה ה' בעניי, (יהושע יד יב) אולי ישיב ה' אותי, הרי הוא כמו, (לעיל ל לד) לו יהי כדבריך, ויש אולי לשון אם, (לעיל יח כד) אולי יש חמשים צדיקים:
16So they commanded [messengers to go] to Joseph, to say, "Your father commanded [us] before his death, saying,   טזוַיְצַוּ֕וּ אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר:
they commanded [messengers to go] to Joseph: Like “and He commanded them to the children of Israel” (Exod. 6:13). [That is,] he commanded Moses and Aaron to be messengers to the children of Israel. In this case, too, they (the brothers) commanded their messenger to be a messenger to Joseph to say this to him. Whom did they command? Bilhah’s sons who were frequently with him, as it is said:“and he was a lad [and was] with the sons of Bilhah” (Gen. 37:2). - [From Targum Yerushalmi as quoted by Chizkuni]   ויצוו אל יוסף: כמו (שמות ו יג) ויצום אל בני ישראל, צוה למשה ולאהרן להיות שלוחים אל בני ישראל, אף זה ויצוו אל שלוחם להיות שליח אל יוסף לומר לו כן. ואת מי צוו, את בני בלהה שהיו רגילין אצלו, שנאמר (לעיל לז ב) והוא נער את בני בלהה:
Your father commanded: They altered the facts for the sake of peace. Jacob gave no such command, since he did not suspect Joseph. — [From Yeb. 65b, Tanchuma Toledoth 1].   אביך צוה: שינו בדבר מפני השלום, כי לא צוה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו:
17'So shall you say to Joseph, "Please, forgive now your brothers' transgression and their sin, for they did evil to you. Now please forgive the transgression of the servants of the God of your father." ' " Joseph wept when they spoke to him.   יזכֹּה־תֹֽאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּֽי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו:
please forgive the transgression of the servants of the God of your father: Although your father is dead, his God is alive, and they are His servants. — [From Tanchuma Buber, Shemoth 2]   שא נא לפשע עבדי אלהי אביך: אם אביך מת אלהיו קיים, והם עבדיו:
18His brothers also went and fell before him, and they said, "Behold, we are your slaves."   יחוַיֵּֽלְכוּ֙ גַּם־אֶחָ֔יו וַיִּפְּל֖וּ לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֶּ֥נּוּ לְךָ֖ לַֽעֲבָדִֽים:
His brothers also went: in addition to sending messengers.   וילכו גם אחיו: מוסף על השליחות:
19But Joseph said to them, "Don't be afraid, for am I instead of God?   יטוַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי:
for am I instead of God?: Heb. הִתַחַת. Am I perhaps in His place? [The prefixed “hey” denotes] wonder. If I wanted to harm you, would I be able? Did not all of you plan evil against me? The Holy One, blessed be He, however, designed it for good. So how can I alone harm you?   כי התחת א-להים אני: שמא במקומו אני, בתמיה, אם הייתי רוצה להרע לכם, כלום אני יכול, והלא אתם כולכם חשבתם עלי רעה והקב"ה חשבה לטובה, והיאך אני לבדי יכול להרע לכם:
20Indeed, you intended evil against me, [but] God designed it for good, in order to bring about what is at present to keep a great populace alive.   כוְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַֽחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב:

Seventh Portion

Genesis Chapter 50

21So now do not fear. I will sustain you and your small children." And he comforted them and spoke to their hearts.   כאוְעַתָּה֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אָֽנֹכִ֛י אֲכַלְכֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם וְאֶת־טַפְּכֶ֑ם וַיְנַחֵ֣ם אוֹתָ֔ם וַיְדַבֵּ֖ר עַל־לִבָּֽם:
and spoke to their hearts: Convincing words. Before you came down here, they (the Egyptians) were spreading rumors about me that I was a slave. Through you, it became known that I am a free man. Now if I kill you, what will people say?“He (Joseph) saw a group of young men and glorified himself through them by saying, ‘They are my brothers’ and at the end he killed them. Is there such a thing as a brother who kills his brothers” (Gen. Rabbah 100:9)? Another explanation: If ten candles could not extinguish one candle, [how can one candle extinguish ten candles?] (Meg. 16b).   וידבר על לבם: דברים המתקבלים על הלב, עד שלא ירדתם לכאן היו מרננים עלי שאני עבד, ועל ידיכם נודע שאני בן חורין, ואם אני הורג אתכם מה הבריות אומרות כת של בחורים ראה ונשתבח בהן, ואמר אחי הם, ולבסוף הרג אותם, יש לך אח שהורג את אחיו. דבר אחר עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד וכו':
22So Joseph dwelt in Egypt, he and his father's household, and Joseph lived a hundred and ten years.   כבוַיֵּ֤שֶׁב יוֹסֵף֙ בְּמִצְרַ֔יִם ה֖וּא וּבֵ֣ית אָבִ֑יו וַיְחִ֣י יוֹסֵ֔ף מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים:
23Joseph saw children of a third generation [born] to Ephraim; also the sons of Machir the son of Manasseh were born on Joseph's knees.   כגוַיַּ֤רְא יוֹסֵף֙ לְאֶפְרַ֔יִם בְּנֵ֖י שִׁלֵּשִׁ֑ים גַּ֗ם בְּנֵ֤י מָכִיר֙ בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה יֻלְּד֖וּ עַל־בִּרְכֵּ֥י יוֹסֵֽף:
on Joseph’s knees: As the Targum renders: [were born and Joseph raised them, i.e.,] he raised them between his knees.   על ברכי יוסף: כתרגומו, גדלן בין ברכיו:  
 
24Joseph said to his brothers, "I am going to die; God will surely remember you and take you up out of this land to the land that He swore to Abraham, to Isaac, and to Jacob."   כדוַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אֶחָ֔יו אָֽנֹכִ֖י מֵ֑ת וֵֽאלֹהִ֞ים פָּקֹ֧ד יִפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֗ם וְהֶֽעֱלָ֤ה אֶתְכֶם֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛ע לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּלְיַֽעֲקֹֽב:
25And Joseph adjured the children of Israel, saying, "God will surely remember you, and you shall take up my bones out of here."   כהוַיַּשְׁבַּ֣ע יוֹסֵ֔ף אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַֽעֲלִתֶ֥ם אֶת־עַצְמֹתַ֖י מִזֶּֽה:
26And Joseph died at the age of one hundred ten years, and they embalmed him and he was placed into the coffin in Egypt.   כווַיָּ֣מָת יוֹסֵ֔ף בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִ֑ים וַיַּֽחַנְט֣וּ אֹת֔וֹ וַיִּ֥ישֶׂם בָּֽאָר֖וֹן בְּמִצְרָֽיִם:

Maftir Portion

Genesis Chapter 50

23Joseph saw children of a third generation [born] to Ephraim; also the sons of Machir the son of Manasseh were born on Joseph's knees.   כגוַיַּ֤רְא יוֹסֵף֙ לְאֶפְרַ֔יִם בְּנֵ֖י שִׁלֵּשִׁ֑ים גַּ֗ם בְּנֵ֤י מָכִיר֙ בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה יֻלְּד֖וּ עַל־בִּרְכֵּ֥י יוֹסֵֽף:
on Joseph’s knees: As the Targum renders: [were born and Joseph raised them, i.e.,] he raised them between his knees.   על ברכי יוסף: כתרגומו, גדלן בין ברכיו:  
 
24Joseph said to his brothers, "I am going to die; God will surely remember you and take you up out of this land to the land that He swore to Abraham, to Isaac, and to Jacob."   כדוַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אֶחָ֔יו אָֽנֹכִ֖י מֵ֑ת וֵֽאלֹהִ֞ים פָּקֹ֧ד יִפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֗ם וְהֶֽעֱלָ֤ה אֶתְכֶם֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛ע לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּלְיַֽעֲקֹֽב:
25And Joseph adjured the children of Israel, saying, "God will surely remember you, and you shall take up my bones out of here."   כהוַיַּשְׁבַּ֣ע יוֹסֵ֔ף אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַֽעֲלִתֶ֥ם אֶת־עַצְמֹתַ֖י מִזֶּֽה:
26And Joseph died at the age of one hundred ten years, and they embalmed him and he was placed into the coffin in Egypt.   כווַיָּ֣מָת יוֹסֵ֔ף בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִ֑ים וַיַּֽחַנְט֣וּ אֹת֔וֹ וַיִּ֥ישֶׂם בָּֽאָר֖וֹן בְּמִצְרָֽיִם:

Haftarah

I Kings Chapter 2

1And the days of David drew near that he should die; and he charged Solomon, his son, saying:   אוַיִּקְרְב֥וּ יְמֵֽי־דָוִ֖ד לָמ֑וּת וַיְצַ֛ו אֶת־שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ לֵאמֹֽר:
2"I go the way of all the earth; you shall be strong, therefore, and show yourself a man;   באָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ בְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָ֑רֶץ וְחָזַקְתָּ֖ וְהָיִ֥יתָֽ לְאִֽישׁ:
3And keep the charge of the Lord your God to walk in His ways, to keep His statutes, and His commandments, and His judgments, and His testimonies, as it is written in the law of Moses, that you may prosper in all that you do, and wherever you turn;   גוְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־מִשְׁמֶ֣רֶת | יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לָלֶ֚כֶת בִּדְרָכָיו֙ לִשְׁמֹ֨ר חֻקֹּתָ֚יו מִצְו‍ֹתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְעֵדְו‍ֹתָ֔יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֣ת משֶׁ֑ה לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֗יל אֵת כָּל־אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶֹ֔ה וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר תִּפְנֶ֖ה שָֽׁם:
4That the Lord may continue His word which He spoke concerning me, saying, 'If your children take heed to their way, to walk before Me in truth with all their heart and with all their soul, there shall not fail you,' said He, 'a man on the throne of Israel.'   דלְמַעַן֩ יָקִ֨ים יְהֹוָ֜ה אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר עָלַי֘ לֵאמֹר֒ אִם־יִשְׁמְר֨וּ בָנֶ֜יךָ אֶת־דַּרְכָּ֗ם לָלֶ֚כֶת לְפָנַי֙ בֶּאֱמֶ֔ת בְּכָל־לְבָבָ֖ם וּבְכָל־נַפְשָׁ֑ם לֵאמֹ֕ר לֹֽא־יִכָּרֵ֚ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מֵעַ֖ל כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל:
5Moreover, you also know what Joab the son of Zeruiah did to me, (and) what he did to the two captains of the hosts of Israel, to Abner the son of Ner, and to Amasa the son of Jether, whom he slew, and shed the blood of war in peace and put the blood of war upon his girdle (that was) about his loins, and in his shoes that (were) on his feet.   הוְגַ֣ם אַתָּ֣ה יָדַ֡עְתָּ אֵת֩ אֲשֶׁר־עָ֨שָׂה לִ֜י יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֗ה אֲשֶׁ֣ר עָשָֹ֣ה לִשְׁנֵֽי־שָׂרֵ֣י צִבְא֣וֹת יִ֠שְׂרָאֵל לְאַבְנֵ֨ר בֶּן־נֵ֜ר וְלַעֲמָשָֹ֚א בֶן־יֶ֙תֶר֙ וַיַּ֣הַרְגֵ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דְּמֵֽי־מִלְחָמָ֖ה בְּשָׁלֹ֑ם וַיִּתֵּ֞ן דְּמֵ֣י מִלְחָמָ֗ה בַּחֲגֹֽרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר בְּמָתְנָ֔יו וּֽבְנַעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר בְּרַגְלָֽיו:
You also know what Joab the son of Zeruiah did to me: by showing them the letter which David had sent through Uriah.  
And shed the blood of war in peace: Since they were at peace with him, they were not on guard against him.  
And he put the blood of war upon his girdle that was about his loins: He had girded his sword, attached to his loins, not in the customary manner of those girding swords, and he went out to meet Amasa. He turned the opening downward so that it should easily fall out of the sheath to the ground as it says (Samuel II 20:8) “and he went out towards Amasa and it fell out.” As soon as it fell, Joab [nonchalantly] retrieved it, and held it ready in his hand. Amasa presumed he retrieved it solely to pick it up from the ground, and was not alert to guard himself against an attack from the sword which was in Joab’s hand.  
6And you shall do according to your wisdom, and do not let his hoary head go down to the grave in peace.   ווְעָשִֹ֖יתָ כְּחָכְמָתֶ֑ךָ וְלֹֽא־תוֹרֵ֧ד שֵׂיבָת֛וֹ בְּשָׁלֹ֖ם שְׁאֹֽל:
And do not let his hoary head go down to the grave in peace: Do not let him die a natural death [since this will minimize his worldly punishment] and cause him to fall into purgatory for torturous purification.  
7But show kindness to the children of Barzillai the Gileadite, and let them be of those that eat at your table, for so did they befriend me when I fled from Absalom your brother.   זוְלִבְנֵ֨י בַרְזִלַּ֚י הַגִּלְעָדִי֙ תַּֽעֲשֶׂה־חֶ֔סֶד וְהָי֖וּ בְּאֹכְלֵ֣י שֻׁלְחָנֶ֑ךָ כִּי־כֵן֙ קָרְב֣וּ אֵלַ֔י בְּבָרְחִ֕י מִפְּנֵ֖י אַבְשָׁל֥וֹם אָחִֽיךָ:
8And, behold, there is with you Shimei the son of Gera the Benjamite of Bahurim, who cursed me with a grievous curse on the day when I went to Mahanaim, and he came down to meet me at the Jordan, and I swore to him by the Lord, saying, 'I will not put you to death with the sword.'   חוְהִנֵּ֣ה עִ֠מְּךָ שִֽׁמְעִ֨י בֶן־גֵּרָ֥א בֶן־הַיְמִינִי֘ מִבַּחֻרִים֒ וְה֚וּא קִֽלְלַ֙נִי֙ קְלָלָ֣ה נִמְרֶ֔צֶת בְּי֖וֹם לֶכְתִּ֣י מַחֲנָ֑יִם וְהֽוּא־יָרַ֚ד לִקְרָאתִי֙ הַיַּרְדֵּ֔ן וָאֶשָּׁ֨בַֽע ל֚וֹ בַֽיהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר אִם־אֲמִֽיתְךָ֖ בֶּחָֽרֶב:
Who cursed me with a grievous curse: [Others maintain] נִמְרֶצֶת means clear and unquestionable as (we find) in (Job 16:3): “what will bring clarity to you (ימריצך) ,” and (Job 6:25): “how clear (נמרצו) are right words,” the same as נִמְלְצוּ a derivation of the word מְלִיצָה, an interpretation or clarification.  
9And now hold him not guiltless, for you are a wise man, and you will surely know what you ought to do to him, and you shall bring his hoary head down to the grave with blood."   טוְעַתָּה֙ אַל־תְּנַקֵּ֔הוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ חָכָ֖ם אָ֑תָּה וְיָֽדַעְתָּ֙ אֵ֣ת אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂה־לּ֔וֹ וְהוֹרַדְתָּ֧ אֶת־שֵׂיבָת֛וֹ בְּדָ֖ם שְׁאֽוֹל:
For you are a wise man: Turn your attention to find for him an iniquity justifying a death penalty in another matter.  
10And David slept with his fathers, and was buried in the city of David.   יוַיִּשְׁכַּ֥ב דָּוִ֖ד עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּקָּבֵ֖ר בְּעִ֥יר דָּוִֽד:
11And the days that David reigned over Israel (were) forty years, seven years he reigned in Hebron, and in Jerusalem he reigned thirty-three years.   יאוְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מָלַ֚ךְ דָּוִד֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּחֶבְר֚וֹן מָלַךְ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּבִירוּשָׁלַ֣םִ מָלַ֔ךְ שְׁלשִׁ֥ים וְשָׁל֖שׁ שָׁנִֽים:
12And Solomon sat upon the throne of David his father, and his kingdom was firmly established.   יבוּשְׁלֹמֹ֕ה יָשַׁ֕ב עַל־כִּסֵּ֖א דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַתִּכֹּ֥ן מַלְכֻת֖וֹ מְאֹֽד:
And his kingdom was firmly established: He was also master and ruler of all heavenly creatures and beings.  
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
Select a portion: