Genesis Chapter 32

14So he lodged there on that night, and he took from what came into his hand a gift for his brother Esau:   ידוַיָּ֥לֶן שָׁ֖ם בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיִּקַּ֞ח מִן־הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו:
what came into his hand: Into his possession. And similarly, (Num. 21:26):“and he took all his land from his possession (מִיָדוֹ) .” [According to the] Midrash Aggadah, “what came into his hand” means precious stones and pearls, which a person binds in a packet and carries in his hand. Another explanation: “what came into his hand” signifies ordinary animals [which have no sanctity], for he had already tithed them, as it is stated (28:22):“I will surely tithe to You.” And then he took [animals for] a gift.   הבא בידו: ברשותו, וכן (במדבר כא כו) ויקח את כל ארצו מידו. ומדרש אגדה מן הבא בידו אבנים טובות ומרגליות, שאדם צר בצרור ונושאם בידו. דבר אחר מן הבא בידו מן החולין, שנטל מעשר, כמה דאת אמר (כח כב) עשר אעשרנו לך, והדר לקח מנחה:
15Two hundred she goats and twenty he goats, two hundred ewes and twenty rams,   טועִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים:
Two hundred she-goats and twenty he-goats: Two hundred she-goats require twenty he-goats, and so all of them, the males according to what are required by the females. In Genesis Rabbah (76:7) the Rabbis derive from here the conjugal duties stated in the Torah: Men of leisure, every day; laborers, twice a week; donkey-drivers, once a week; camel-drivers, once in thirty days; sailors, once in six months. I do not know, however, how this midrash arrives at exactly these requirements. Nevertheless, it appears to me that we learn from here that conjugal duties are not uniform with every person, but according to the burden he must bear, for we find here that he (Jacob) gave each he-goat ten she-goats, and so for each ram. Since they are free from work, they generally mate frequently and [each male] can impregnate ten females, for as soon as an animal conceives, she does not accept a male [and he is compelled to seek another mate]. With the bulls, however, since they are occupied with work, he gave each male only four females, and for a donkey, which goes long distances, two females for a male, and for camels, which go longer distances, one female for a male.   עזים מאתים ותישים עשרים: מאתים עזים צריכות עשרים תישים, וכן כולם, הזכרים כדי צורך הנקבות. ובבראשית רבה (עו ז) דורש מכאן לעונה האמורה בתורה, הטיילים בכל יום, הפועלים שתים בשבת, החמרים אחת בשבת, הגמלים אחת לשלשים יום, הספנים אחת לששה חדשים. ואיני יודע לכוין המדרש הזה בכוון. אך נראה בעיני שלמדנו מכאן שאין העונה שוה בכל אדם אלא לפי טורח המוטל עליו, שמצינו כאן שמסר לכל תיש עשרה עזים, וכן לכל איל, לפי שהם פנוים ממלאכה, דרכן להרבות בתשמיש לעבר עשר נקבות, ובהמה משנתעברה אינה מקבלת זכר, ופרים שעוסקין במלאכה לא מסר לזכר אלא ארבע נקבות, ולחמור שהולך בדרך רחוקה שתי נקבות לזכר, ולגמלים שהולכים דרך יותר רחוקה נקבה אחת לזכר:
16Thirty nursing camels with their young, forty cows and ten bulls, twenty she donkeys and ten he donkeys.   טזגְּמַלִּ֧ים מֵֽינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖ם עֲשָׂרָֽה:
Thirty nursing camels with their young: Heb. וּבְנֵיהֶם. And their young with them. According to the Midrash Aggadah, the word וּבְנֵיהֶם means בַּנָאֵיהֶם, their builders [those who impregnate them], a male corresponding to a female, but since it (the camel) is discreet in mating, Scripture did not publicize it (Gen. Rabbah 76:7).   גמלים מיניקות שלשים: ובניהם עמהם. ומדרש אגדה ובניהם בנאיהם, זכר כנגד נקבה, ולפי שצנוע בתשמיש לא פרסמו הכתוב:
and…he-donkeys: Heb. וַעְיָרִם, male donkeys.   ועירים: חמורים זכרים:
17And he gave into the hands of his servants each herd individually, and he said to his servants, "Pass on ahead of me and make a space between one herd and another herd."   יזוַיִּתֵּן֙ בְּיַד־עֲבָדָ֔יו עֵ֥דֶר עֵ֖דֶר לְבַדּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר אֶל־עֲבָדָיו֙ עִבְר֣וּ לְפָנַ֔י וְרֶ֣וַח תָּשִׂ֔ימוּ בֵּ֥ין עֵ֖דֶר וּבֵ֥ין עֵֽדֶר:
each herd individually: Each species by itself.   עדר עדר לבדו: כל מין ומין לעצמו:
Pass on ahead of me: a day’s journey or less, and I will come after you.   עברו לפני: דרך יום או פחות, ואני אבא אחריכם:
and make a space: One herd before the next [within] the distance the eye can see, in order to satisfy the eye of the wicked man and bewilder him with the enormity of the gift. — [from Gen. Rabbah 76:8]   ורוח תשימו: עדר לפני חבירו מלא עין, כדי להשביע עינו של רשע ולתווהו על רבוי הדורון:
18And he commanded the first one, saying, "When my brother Esau meets you, and asks you, saying, 'To whom do you belong, and where are you going, and for whom are these before you?'   יחוַיְצַ֥ו אֶת־הָֽרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹ֑ר כִּ֣י יִפְגָֽשְׁךָ֞ עֵשָׂ֣ו אָחִ֗י וּשְׁאֵֽלְךָ֙ לֵאמֹ֔ר לְמִי־אַ֨תָּה֙ וְאָ֣נָה תֵלֵ֔ךְ וּלְמִ֖י אֵ֥לֶּה לְפָנֶֽיךָ:
To whom do you belong: Heb. לְמִי. To whom do you belong? Who is sending you? The Targum, therefore, renders: דְמַאן אַתְּ, whose are you?   למי אתה: של מי אתה, מי שולחך, ותרגומו דמאן את:
and for whom are these before you: To whom is this gift being sent? The “lammed” serves at the beginning of the word in lieu of “shel,” “of,” like (above 31:43), “and all that you see is mine” ; it is mine. [Similarly, we find,] (Ps. 24:1): “The land and the fullness thereof are the Lord’s” ; of the Lord.   ולמי אלה לפניך: ואלה שלפניך של מי הם, למי המנחה הזאת שלוחה. למ"ד משמשת בראש התיבה במקום של, כמו (לעיל לא מג) וכל אשר אתה רואה לי הוא, שלי הוא, (תהלים כד א) לה' הארץ ומלואה, של ה':
19You shall say, '[I belong] to your servant Jacob; it is a gift sent to my master, to Esau, and behold, he himself is behind us.'"   יטוְאָֽמַרְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיַֽעֲקֹ֔ב מִנְחָ֥ה הִוא֙ שְׁלוּחָ֔ה לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו וְהִנֵּ֥ה גַם־ה֖וּא אַֽחֲרֵֽינוּ:
You shall say, ‘[I belong] to your servant Jacob…’: He replied first to the first question and last to the last question. [In reference to] what you asked,“To whom do you belong?” [the answer is:] I belong to your servant Jacob, and the Targum renders: דְּעַבְדּ‏ ָדְּיַעִקֹב, of your servant, of Jacob, and [in reference to] what you asked,“and for whom are these before you?” it is a gift sent, etc. — [from Avoth d’Rabbi Nathan, ch. 37]   ואמרת לעבדך ליעקב: על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ששאלת (פסוק יז - יח) למי אתה, לעבדך ליעקב אני, ותרגומו דעבדך דיעקב, וששאלת (פסוק יז - יח) ולמי אלה לפניך, מנחה היא שלוחה וגו':
and behold, he himself: Jacob.   והנה גם הוא: יעקב:
20And he commanded also the second one, also the third one, also all those who followed the herds, saying, "In this manner shall you speak to Esau when you meet him.   כוַיְצַ֞ו גַּ֣ם אֶת־הַשֵּׁנִ֗י גַּ֚ם אֶת־הַשְּׁלִישִׁ֔י גַּ֚ם אֶת־כָּל־הַהֹ֣לְכִ֔ים אַֽחֲרֵ֥י הָֽעֲדָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תְּדַבְּר֣וּן אֶל־עֵשָׂ֔ו בְּמֹצַֽאֲכֶ֖ם אֹתֽוֹ:
21And you shall say, 'Also, behold, your servant Jacob is behind us.' " For he said, "I will appease his anger with the gift that is going before me, and afterwards I will see his face, perhaps he will favor me."   כאוַֽאֲמַרְתֶּ֕ם גַּ֗ם הִנֵּ֛ה עַבְדְּךָ֥ יַֽעֲקֹ֖ב אַֽחֲרֵ֑ינוּ כִּֽי־אָמַ֞ר אֲכַפְּרָ֣ה פָנָ֗יו בַּמִּנְחָה֙ הַֽהֹלֶ֣כֶת לְפָנָ֔י וְאַֽחֲרֵי־כֵן֙ אֶרְאֶ֣ה פָנָ֔יו אוּלַ֖י יִשָּׂ֥א פָנָֽי:
I will appease his anger: Heb. אֲכַפְּרָה פָנָיו, I will do away with his anger (Targum Onkelos). Similarly (Isa. 28:18): “And your treaty with death shall be nullified (וְכֻפַּר)” ; (ibid., 47:11)“you shall not be able to rid yourself of it (כַּפְּרָה) .” It appears to my eyes that any כַּפְּרָה near to sin or transgression or near the word countenance are terms of wiping away or removal. This is Aramaic, and there are many instances of it in the Talmud, e.g. (B.M. 24a):“and he wiped (וְכָפַר) his hands” ; (Gittin 56a):“He wishes to wipe (לִכְפוּרֵי) His hands on this person.” In biblical Hebrew also, the sacred sprinkling basins are called כְּפוֹרֵי זָהָב (Ezra 1:10) because the priest wipes his hands on them at the edge of the sprinkling basin.   אכפרה פניו: אבטל רוגזו וכן (ישעיה כח יח) וכפר בריתכם את מות, (שם מז יא) לא תוכלו כפרה. ונראה בעיני שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים כולן לשון קנוח והעברה הן, ולשון ארמי הוא הרבה בתלמוד (ב"מ כד א) וכפר ידיה, (גיטין נו א) בעי לכפורי ידיה בההוא גברא, וגם בלשון המקרא נקראים המזרקים של קדש (עזרא א י) כפורי זהב, על שם שהכהן מקנח ידיו בהן בשפת המזרק:
22So the gift passed on before him, and he lodged that night in the camp.   כבוַתַּֽעֲבֹ֥ר הַמִּנְחָ֖ה עַל־פָּנָ֑יו וְה֛וּא לָ֥ן בַּלַּֽיְלָה־הַה֖וּא בַּמַּֽחֲנֶֽה:
before him: Heb. עַל-פָּנָיו, lit., on his face, like לְפָנָיו, before him, and similarly (Jer. 6:7):“violence and spoil is heard therein before Me (עַל-פָּנַי) continually,” and so (Isa. 65:3):“who vex Me to My face עַל-פָּנַי.” He (Jacob) too was in an angry mood that he required all this. — [from Gen. Rabbah 75:8]   על פניו: כמו לפניו, וכן (ירמיה ו ז) חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד, וכן (ישעיה סה ג) המכעיסים אותי על פני. ומדרש אגדה על פניו אף הוא שרוי בכעס, שהיה צריך לכל זה:
23And he arose during that night, and he took his two wives and his two maidservants and his eleven children, and he crossed the ford of [the] Jabbok.   כגוַיָּ֣קָם | בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁתֵּ֤י נָשָׁיו֙ וְאֶת־שְׁתֵּ֣י שִׁפְחֹתָ֔יו וְאֶת־אַחַ֥ד עָשָׂ֖ר יְלָדָ֑יו וַיַּֽעֲבֹ֕ר אֵ֖ת מַֽעֲבַ֥ר יַבֹּֽק:
and his eleven children: But where was Dinah? [Benjamin was not yet born, but Dinah should have been counted.] He put her into a chest and locked her in, so that Esau should not set eyes on her. Therefore, Jacob was punished for withholding her from his brother- [because had he married her,] perhaps she would cause him to improve his ways-and she fell into the hands of Shechem. — [from Gen. Rabbah 75:9]   ואת אחד עשר ילדיו: ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב, ונפלה ביד שכם:
Jabbok: The name of the river.   יבק: שם הנהר:
24And he took them and brought them across the stream, and he took across what was his.   כדוַיִּ֨קָּחֵ֔ם וַיַּֽעֲבִרֵ֖ם אֶת־הַנָּ֑חַל וַיַּֽעֲבֵ֖ר אֶת־אֲשֶׁר־לֽוֹ:
what was his: The animals and the movables. He made himself like a ferry-man, כְּגַשָׁר, taking from here and depositing there. — [from Gen. Rabbah 75:9]   את אשר לו: הבהמות והמטלטלין, עשה עצמו כגשר, נוטל מכאן ומניח כאן:
25And Jacob was left alone, and a man wrestled with him until the break of dawn.   כהוַיִּוָּתֵ֥ר יַֽעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּֽאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר:
And Jacob was left: He had forgotten small bottles and returned for them. — [from Gen. Rabbah 77:2, Chullin 91a]   ויותר יעקב: שכח פכים קטנים וחזר עליהם:
and a man wrestled: Heb. וַיֵאָבֵק. Menachem (p. 14) explains: And a man became covered with dust, derived from אָבָק, dust, for they were raising dust with their feet through their movements. I believe, however, that it is a term meaning that he attached himself, and it is an Aramaic expression [found in the Talmud] (Sanh. 63b):“After they became attached (דָּאִבִיקוּ) to it,”“and he would tie it (וְאָבִיק לֵיהּ מֵיבַק),” for so is the habit of two people who make strong efforts to throw each other down, that one embraces the other and attaches himself to him with his arms. Our Rabbis explained (Gen. Rabbah 77:3, 78:3) that this was the prince (guardian angel) of Esau.   ויאבק איש: מנחם פירש ויתעפר איש, לשון אבק, שהיו מעלים עפר ברגליהם על ידי נענועם. ולי נראה שהוא לשון ויתקשר, ולשון ארמי הוא, בתר דאביקו ביה, ואבק ליה מיבק, לשון עניבה, שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרועותיו. ופירשו רבותינו ז"ל שהוא שרו של עשו:
26When he saw that he could not prevail against him, he touched the socket of his hip, and the socket of Jacob's hip became dislocated as he wrestled with him.   כווַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֨קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַֽעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹ עִמּֽוֹ:
he touched the socket of his hip: The upper thigh bone that is thrust into the hip bone is called the כַּף, lit., ladle, because the flesh on it is like a sort of pot ladle.   ויגע בכף יריכו: קולית הירך התקוע בקלבוסית קרוי כף, על שם שהבשר שעליה כמין כף של קדירה:
became dislocated: Heb. וַתִּקַע. It became dislocated from its joint, and similar to this (Jer. 6:8):“lest My soul be alienated (תֵּקַע) from you,” and in the Mishnah: לְקַעִקֵע ַבִּיצָתָן, to tear out their roots. — [from Gen. Rabbah 77:3]   ותקע: נתקעקעה ממקום מחברתה, ודומה לו (ירמיה ו ח) פן תקע נפשי ממך, לשון הסרה. ובמשנה לקעקע ביצתן, לשרש שרשיהן:
27And he (the angel) said, "Let me go, for dawn is breaking," but he (Jacob) said, "I will not let you go unless you have blessed me."   כזוַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַׁלֵּֽחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּֽרַכְתָּֽנִי:
for dawn is breaking: And I must recite a song [of praise] (Gen. Rabbah 78:1, Chullin 91a).   כי עלה השחר: וצריך אני לומר שירה ביום:
unless you have blessed me: Acknowledge for me the blessings [with] which my father blessed me, which Esau is contesting.   ברכתני: הודה לי על הברכות שברכני אבי, שעשו מערער עליהם:
28So he said to him, "What is your name?" and he said, "Jacob."   כחוַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹֽב:
29And he said, "Your name shall no longer be called Jacob, but Israel, because you have commanding power with [an angel of] God and with men, and you have prevailed."   כטוַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַֽעֲקֹב֙ יֵֽאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל:
no… Jacob: It shall no longer be said that the blessings came to you through trickery (עָקְבָה) and deceit, but with nobility and openness, and ultimately, the Holy One, blessed be He, will reveal Himself to you in Beth-el and change your name, and there He will bless you, and I will be there.“ He then acknowledged them (the blessings) as being his (Jacob’s). This is [the meaning of] what is written (Hos. 12:5): ”He strove with an angel and prevailed over him; he wept and supplicated him,“ [meaning that] the angel wept and supplicated him. With what did he supplicate him? ”In Beth-el he will find Him, and there He will speak with us“ (ibid). Wait for me until He speaks with us there. Jacob, however, did not consent, [to release the angel] and, against his (the angel’s) will, he (the angel) acknowledged them (the blessings) as being his (Jacob’s). This is [the meaning of] ”And he blessed him there," that he entreated him to wait, but he did not wish [to do so]. — [from Zohar, vol. 3, 45a]   לא יעקב: לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה ובגלוי פנים, וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף את שמך, ושם הוא מברכך, ואני שם אהיה ואודה לך עליהן, וזהו שכתוב (הושע יב ה) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו, בכה המלאך ויתחנן לו, ומה נתחנן לו (שם) בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו, המתן לי עד שידבר עמנו שם, ולא רצה יעקב, ועל כרחו הודה לו עליהן, וזהו (פסוק ל) ויברך אותו שם, שהיה מתחנן להמתין לו ולא רצה:
and with men: Esau and Laban.   ועם אנשים: עשו ולבן:
and you have prevailed: over them. — [from Targum Jonathan]   ותוכל: להם:
30And Jacob asked and said, "Now tell me your name," and he said, "Why is it that you ask for my name?" And he blessed him there.   לוַיִּשְׁאַ֣ל יַֽעֲקֹ֗ב וַיֹּ֨אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם:
Why is it that you ask: (Gen. Rabbah 78:4) We have no permanent name. Our names change, (all) according to the service we are commanded [to do] in the mission upon which we are sent.   למה זה תשאל: אין לנו שם קבוע, משתנין שמותינו, הכל לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים: