Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!

Torah Reading for Tetzaveh

Parshat Tetzaveh
Shabbat, 9 Adar, 5778
24 February, 2018
Select a portion:
Complete: (Exodus 27:20 - 30:10; Deuteronomy 25:17-19; Samuel I 15:1-34)
Show content in:

First Portion

Exodus Chapter 27

20And you shall command the children of Israel, and they shall take to you pure olive oil, crushed for lighting, to kindle the lamps continually.   כוְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה | אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַֽעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד:
pure: Without sediment, as we learned in Men. (86a): “He allows it to ripen at the top of the olive tree, etc.”   ואתה תצוה, זך: בלי שמרים, כמו ששנינו במנחות (פו א) מגרגרו בראש הזית וכו':
crushed: He must crush the olives in a mortar, but he may not grind them in a mill, so that they will not contain sediment. After he has extracted the first drop [of oil], he places them [the olives] into a mill and grinds them. The [resulting] second oil is unfit for the menorah but is fit for meal offerings, as it is said: “crushed for lighting,” but not crushed for meal offerings. -[from Men. 86a]   כתית: הזיתים היה כותש במכתשת, ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהו בו שמרים, ואחר שהוציא טפה ראשונה מכניסן לריחים וטוחנן, והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות, שנאמר כתית למאור, ולא כתית למנחות:
to kindle the lamps continually: Heb. לְהַעִלֹת, lit., to cause to rise. [The kohen] shall light it until the flame rises by itself. -[from Shab. 21a]   להעלות נר תמיד: מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה:
continually: Heb. תָּמִיד. [Since it burns] every night, it is called תָּמִיד, as you say: “a continual burnt offering” (עֹלַת תָּמִיד)” (Exod. 29:42, Num. 28:6), [which is called “continual”] although it is [offered up] only from day to day. Similarly, concerning the flat pan meal offering [of the Kohen Gadol, the word] תָּמִיד is mentioned although it is [offered up] only half in the morning and [the other] half in the evening. [The word] תָּמִיד mentioned concerning the showbread (Exod. 25:30), however, [literally] means from Sabbath to Sabbath [i.e., continually].   תמיד: כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר (במדבר כח ו) עולת תמיד, ואינה אלא מיום ליום. וכן במנחת חביתין נאמר (ויקרא ו יג) תמיד, ואינה אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב. אבל תמיד האמור בלחם הפנים משבת לשבת הוא:
21In the Tent of Meeting, outside the dividing curtain that is in front of the testimony, Aaron and his sons shall set it up before the Lord from evening to morning; [it shall be] an everlasting statute for their generations, from the children of Israel.   כאבְּאֹ֣הֶל מוֹעֵד֩ מִח֨וּץ לַפָּרֹ֜כֶת אֲשֶׁ֣ר עַל־הָֽעֵדֻ֗ת יַֽעֲרֹךְ֩ אֹת֨וֹ אַֽהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו מֵעֶ֥רֶב עַד־בֹּ֖קֶר לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹ֣רֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
from evening to morning: Give it its measure so that it will burn from evening to morning. And the Sages estimated [that this is] a half of a log [between 6 and 10.6 fl. oz.] for the long nights of Teveth, and similarly for all the nights. If any of it remains, it does not matter. [from Men. 89a]   מערב עד בקר: תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר, ושיערו חכמים חצי לוג ללילי טבת הארוכין, וכן לכל הלילות, ואם יותר אין בכך כלום:

Exodus Chapter 28

1And you bring near to yourself your brother Aaron, and his sons with him, from among the children of Israel to serve Me [as kohanim]: Aaron, Nadab, and Abihu, Eleazar, and Ithamar, Aaron's sons.   אוְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶ֩יךָ֩ אֶת־אַֽהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֗וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַֽהֲנוֹ־לִ֑י אַֽהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַֽאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִֽיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַֽהֲרֹֽן:
And you bring near to yourself your brother Aaron, and his sons with him: After you complete the work of the Mishkan.   ואתה הקרב אליך: לאחר שתגמר מלאכת המשכן:
2You shall make holy garments for your brother Aaron, for honor and glory.   בוְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת:
3And you shall speak to all the wise hearted, whom I have filled with the spirit of wisdom, and they shall make Aaron's garments to sanctify him, [so] that he serve Me [as a kohen].   גוְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַֽהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַֽהֲנוֹ־לִֽי:
to sanctify him, [so] that he serve Me [as a kohen]: Heb. לְקַדְּשׁוֹ לְכַהִנוֹ-לִי, to sanctify him, to initiate him into the kehunah through these garment [so] that he would be a kohen to Me. The expression of kehunah means service, serjanterie [or serventrie] in Old French.   לקדשו לכהנו לי: לקדשו להכניסו בכהונה על ידי הבגדים שיהא כהן לי, ולשון כהונה שירות הוא, שוריינטריא"ה בלעז [שירות]:
4And these are the garments that they shall make: a choshen, an ephod, a robe, a tunic of checker work, a cap, and a sash. They shall make holy garments for your brother Aaron and for his sons to serve Me [as kohanim].   דוְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשׂ֗וּ ח֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַֽהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַֽהֲנוֹ־לִֽי:
a choshen: An ornament opposite the heart.   חשן: תכשיט כנגד הלב:
an ephod: I did not hear (that it was a garment) [i.e., I have no tradition concerning the ephod], and I did not find the explanation of its pattern in the Baraitha [Melecheth HaMishkan]. My heart tells me that he [the Kohen Gadol] was girded with it [the ephod] from behind, its width being like the width of an [average] man’s back, similar to a kind of apron called porzent [or pourceint], [a kind of] belt, [like an] apron [back to front] that princesses wear when they ride horseback. So it was made from below [i.e., for the lower part of the body], as it is said: “and David was girded with a linen ephod” (II Sam. 6:14). [Thus] we learn that the ephod was a belt. It is impossible, however, to say that it was only a belt, because it is said: “and he put the ephod on him,” and afterwards, “and he girded him with the band of the ephod (בְּחֵשֶׁב הָאֵפוֹד) ” (Lev. 8:7), which Onkelos renders: בְּהֶמְיַן אֵפוֹדָא. [Thus] we learn that the חֵשֶׁב was the band and the ephod was a separate decoration. It is also impossible to say that because of the two shoulder straps in it, it is called ephod, for it is said: “the two shoulder straps of the ephod” (verse 27). [Thus] we learn that the ephod was a separate entity, the shoulder straps were a separate entity, and the band was a separate entity. Therefore, I say that because of the apron below it is called ephod because he decorates and adorns himself with it, as it is said: “and he decorated him with it” (Lev. 8:7); the חֵשֶׁב is the band above it, to which the shoulder straps were attached. Moreover, my heart tells me that there is evidence that it is a kind of garment, for Jonathan rendered “and David was girded with a linen ephod” (II Sam. 6: 14) as כַּרְדּוּט דְּבוּץ and he renders likewise מְעִילִים as כַּרְדּוּטִין, in the narrative of Tamar, Absalom’s sister, “for in this manner the king’s virgin daughters dressed, in robes (מְעִילִים) ” (II Sam. 13:18).   ואפוד: לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו, ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו, רחבו כרוחב גב איש, כמין סינר שקורין פורציינ"ט בלעז [חגורה] שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים, כך מעשהו מלמטה, שנאמר (שמואל ב ו יד) ודוד חגור אפוד בד, למדנו שהאפוד חגורה היא. ואי אפשר לומר שאין בו אלא חגורה לבדה, שהרי נאמר (ויקרא ח ז) ויתן עליו את האפוד, ואחר כך ויחגור אותו בחשב האפוד, ותרגם אונקלוס בהמיין אפודא, למדנו שהחשב הוא החגור, והאפוד שם תכשיט לבדו. ואי אפשר לומר שעל שם שתי הכתפות שבו הוא קרוי אפוד, שהרי נאמר (פסוק כז) שתי כתפות האפוד, למדנו שהאפוד שם לבד, והכתפות שם לבד, והחשב שם לבד. לכך אני אומר שעל שם הסינר של מטה קרוי אפוד, על שם שאופדו ומקשטו בו, כמו שנאמר (ויקרא ח ז) ויאפוד לו בו, והחשב הוא החגור שלמעלה הימנו, והכתפות קבועות בו. ועוד אומר לי לבי, שיש ראיה שהוא מין לבוש, שתרגם יונתן (שמואל ב' ו יד) ודוד חגור אפוד בד, כרדוט דבוץ. ותרגם כמו כן מעילים, כרדוטין, במעשה תמר אחות אבשלום (שמואל ב יג יח) כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים:
a robe: Heb. מְעִיל. It is a kind of tunic, as is the כְּתֹנֶת, only that the כְּתֹנֶת is [worn] next to his flesh and the מְעִיל is [what is] called the outside robe.   ומעיל: הוא כמין חלוק, וכן הכתונת, אלא שהכתונת סמוך לבשרו ומעיל קרוי חלוק עליון:
of checker work: Heb. ךְתַּשְׁבֵּץ. Made of boxes (מִשְׁבְּצוֹת) for beauty. The boxes are similar to holes made in gold jewelry as a setting for precious stones and pearls, as it is said regarding the ephod stones: “enclosed in gold settings (מִשְׁבְּצוֹת) ” (verse 11), and in Old French it is called cha(s)tons, settings. [I.e., the boxes of the checker work on the tunic are like settings for precious gems.]   תשבץ: עשויין משבצות לנוי, והמשבצות הן כמין גומות העשויות בתכשיטי זהב למושב קביעות אבנים טובות ומרגליות, כמו שנאמר באבני האפוד (פסוק יא) מוסבות משבצות זהב, ובלעז קוראין אותו קשטונ"ש [משבצות]:
a cap: Heb. מִצְנֶפֶת, a type of dome-shaped hat, called cofia in Old French, because elsewhere (verse 40) [the Torah] calls them מִגְבָּעוֹת, and the Targum [Onkelos] renders: כּוֹבָעִין.   מצנפת: כמין כיפת כובע שקורין קויפ"א בלעז [שביס עשוי רשת], שהרי במקום אחר קורא להם (לט כח) מגבעות, ומתרגמינן כובעין:
and a sash: This is the belt on the tunic, and the ephod is the belt on the robe, as we find in the order they were put on: “and put upon him the tunic, girded him with the sash, clothed him with the robe, put upon him the ephod” (Lev. 8:7).   ואבנט: היא חגורה על הכתונת, והאפוד חגורה על המעיל, כמו שמצינו בסדר לבישתן (ויקרא ח ז) ויתן עליו את הכתנת ויחגור אותו באבנט וילבש אותו את המעיל ויתן עליו את האפוד:
holy garments: From the offering sanctified for My name they shall make it.   בגדי קדש: מתרומה המקודשת לשמי יעשו אותם:
5They shall take the gold, the blue, purple, and crimson wool, and the linen,   הוְהֵם֙ יִקְח֣וּ אֶת־הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַתְּכֵ֖לֶת וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֑ן וְאֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ:
They shall take: Those wise-hearted people, who are to make the garments, shall receive from the donors the gold and the blue wool from which to make the garments.   והם יקחו: אותם חכמי לב שיעשו הבגדים, יקבלו מן המתנדבים את הזהב ואת התכלת לעשות מהן את הבגדים:
6and they shall make the ephod of gold, blue, purple, and crimson wool, and twisted fine linen, the work of a master weaver.   ווְעָשׂ֖וּ אֶת־הָֽאֵפֹ֑ד זָ֠הָ֠ב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן תּוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר מַֽעֲשֵׂ֥ה חשֵֽׁב:
and they shall make the ephod: If I would try to explain the making of the ephod and the choshen according to the order of the verses, their explanation would be fragmentary and the reader would err in combining them. Therefore, I am writing [first] how they were made, as it was [i.e., in its entirety], so that the reader will be able to run through it [quickly]. Afterwards, I will explain it [how they were made] according to the sequence of the verses. The ephod was designed like a sort of apron worn by women who ride horseback [see Rashi on verse 4], and he [the Kohen Gadol] would gird [himself with] it from behind, opposite his heart, below his elbows, its width equaling the width of a man’s back and more, and it [the ephod] would reach his ankles. The belt was attached to the top of it across its width, [it was] the work of a weaver, and it extended on both sides in order to wrap [the Kohen Gadol] and gird [him] with it. The shoulder straps were attached to the belt-one to the right and one to the left from behind the Kohen [Gadol], at the two ends of the width of the apron. When he held them [i.e., the shoulder straps] upright, they stood [i.e., lay flat] on his two shoulders. They were like two straps made from the same material as the ephod [and they were] long enough to place them upright alongside his neck on either side. They were folded in front of him slightly below his shoulders. The shoham stones were set in them-one on the right shoulder strap and one on the left shoulder strap. The settings were placed at their ends in front of his shoulders, and the two golden chains were inserted into the two rings of the choshen at the two ends of its upper width-one on the right and one on the left. The two ends of the [right] chains were inserted into the settings on the right, and similarly the two ends of the left chains were inserted into the settings on the left shoulder strap. Thus, the choshen was suspended on the settings of the ephod in front of him [the Kohen Gadol] over his heart. There were two more rings on the two ends of the choshen, on the bottom of it. Opposite them [there were] two rings on the two shoulder straps from below, at its bottom end, which was attached to the belt. The rings of the choshen [were] opposite the rings of the ephod, lying on each other. He would fasten them [the rings] with a blue cord, inserted through the rings of the ephod and the choshen, attached to the band of the ephod, so that the bottom of the choshen would be attached to the band of the ephod, and it would not swing back and forth.   ועשו את האפוד: אם באתי לפרש מעשה האפוד והחשן על סדר המקראות, הרי פירושן פרקים פרקים, וישגה הקורא בצרופן, לכך אני כותב מעשיהם כמות שהוא, למען ירוץ הקורא בו, ואחר כך אפרש על סדר המקראות. האפוד עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים, וחוגר אותו מאחוריו כנגד לבו למטה מאציליו, רחבו כמדת רוחב גבו של אדם ויותר ומגיע עד עקביו, והחשב מחובר בראשו על פני רחבו מעשה אורג, ומאריך לכאן ולכאן כדי להקיף ולחגור בו, והכתפות מחוברות בחשב אחד לימין ואחד לשמאל, מרוחקות זו מזו שיעור הבדלת כתפים, מאחורי הכהן לשני קצות רחבו של סינר, וכשזוקפן עומדות לו על שני כתפיו, והן כמין שתי רצועות עשויות ממין האפוד, ארוכות כדי שיעור לזקפן אצל צוארו מכאן ומכאן, ונקפלות לפניו למטה מכתפיו מעט, ואבני השהם קבועות בהם, אחת על כתף ימין ואחת על כתף שמאל, והמשבצות נתונות בראשיהם לפני כתפיו, ושתי עבותות הזהב תחובות בשתי טבעות שבחשן בשני קצות רחבו העליון, אחת לימין ואחת לשמאל, ושני ראשי השרשרת [הימנית] תקועין במשבצות לימין, וכן שני ראשי השרשרת השמאלית תקועין במשבצות שבכתף שמאל, נמצא החושן תלוי במשבצות האפוד על לבו מלפניו. ועוד שתי טבעות בשני קצות החשן בתחתיתו וכנגדם שתי טבעות בשתי כתפות האפוד מלמטה בראשו התחתון המחובר בחשב, טבעות החשן אל מול טבעות האפוד שוכבים זה על זה ומרכסן בפתיל תכלת תחוב בטבעות האפוד והחשן, שיהא תחתית החשן דבוק לחשב האפוד ולא יהא נד ונבדל, הולך וחוזר:
of gold, blue, purple, and crimson wool, and twisted fine linen: These five kinds [of substances] were twisted into each thread. They [the workers] flattened the gold into a sort of thin plate and cut cords out of them [the plates] and spun them, one thread of gold with six threads of blue wool, and one thread of gold with six threads of purple wool, and similarly with the crimson wool, and similarly with the linen, for the threads of all the kinds were doubled sixfold, and one thread of gold was [twisted] with each one [kind of thread]. Afterwards, he would twist them all together. Thus, their threads were doubled into twenty-eight strands. This is explained in tractate Yoma (72a), and it is derived from the following verse (Exod. 39:3): “They flattened out the sheets of gold and he cut cords [out of them], to work (the gold cords) into the blue wool, into the purple wool, etc.” We learn that a thread of gold was twisted with every kind [of thread].   זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר: חמשת מינים הללו שזורין בכל חוט וחוט היו מרדדין את הזהב כמין טסין דקין וקוצצין פתילים מהם, וטווין אותן חוט של זהב עם ששה חוטים של תכלת, וחוט של זהב עם ששה חוטין של ארגמן, וכן בתולעת שני, וכן בשש, שכל המינין חוטן כפול ששה, וחוט של זהב עם כל אחד ואחד, ואחר כך שוזר את כולם כאחד, נמצא חוטן כפול עשרים ושמונה. וכן מפורש במסכת יומא (עב א), ולמד מן המקרא הזה (שמות לט ג) וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות, את פתילי הזהב, בתוך התכלת ובתוך הארגמן וגו', למדנו שחוט של זהב שזור עם כל מין ומין:
the work of a master weaver: Heb. מַעִשֵׂה חוֹשֵׁב. I have already explained (Exod. 26:1) that this is the weaving of two “walls,” [and] that the figures of its two sides are unlike one another.   מעשה חושב: כבר פירשתי (שמות כו א) שהוא אריגת שתי קירות שאין צורות שני עבריה דומות זו לזו:
7It shall have two connected shoulder straps at both its ends, and it shall be entirely connected.   זשְׁתֵּ֧י כְתֵפֹ֣ת חֹֽבְרֹ֗ת יִֽהְיֶה־לּ֛וֹ אֶל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָ֖יו וְחֻבָּֽר:
two shoulder straps: The apron was below and the חשב of the Eiphod was the belt. And it was connected to the apron at the top, similar to the apron of a woman. And at the kohen's back, it was connected by two pieces attached to the חשב, like two wide straps, one opposite each shoulder. He lifted these over his two shoulders so that they hung in front of him on his chest. And through them being attached tp the rings of the breastplate they were held in place, opposite his heart, not falling. As explained in this chapter. And they would be straight over the shoulders and the two Shoham stones were set into them, one on each strap.   שתי כתפות וגו': הסינר מלמטה, וחשב האפוד היא החגורה וצמודה לו מלמעלה דוגמת סינר הנשים, ומגבו של כהן היו מחוברות בחשב. שתי חתיכות כמין שתי רצועות רחבות, אחת כנגד כל כתף וכתף, וזוקפן על שתי כתפותיו עד שנקפלות לפניו כנגד החזה, ועל ידי חבורן לטבעות החשן נאחזין מלפניו כנגד לבו שאין נופלות, כמו שמפורש בענין, והיו זקופות והולכות כנגד כתפיו, ושתי אבני השהם קבועות בהן, אחת בכל אחת:
at both its ends: [I.e.,] to the width of the ephod. For its width was only against the Kohen’s back, and its height extended opposite his elbows, which are called coudes in French, as it is said: “they shall not gird themselves in a place that sweats” (Ezek. 44:18). [I.e.,] they should not gird themselves in a place of perspiration, [namely] neither above their elbows nor below their waists, but opposite their elbows. -[from Zev. 18b]   אל שני קצותיו: אל רחבו של אפוד, שלא היה רחבו אלא כנגד גבו של כהן, וגבהו עד כנגד האצילים שקורין קודי"ש בלעז [מרפקים] שנאמר (יחזקאל מד יח) לא יחגרו ביזע, אין חוגרין במקום זיעה, לא למעלה מאציליהם ולא למטה ממתניהם, אלא כנגד אציליהם:
and it shall be entirely connected: the ephod with those two shoulder straps of the ephod. He shall connect them [by sewing them] with a needle below [the shoulder straps] to the band, and he shall not weave them [together] with it, but weave them separately and then connect them.   וחבר: האפוד עם אותן שתי כתפות האפוד, יחבר אותם במחט למטה בחשב, ולא יארגם עמו, אלא אורגם לבדם ואחר כך מחברם:
8And its decorative band, which is above it, shall be of the same work, [emanating] from it: gold, blue, purple, and crimson wool, and twisted fine linen.   חוְחֵ֤שֶׁב אֲפֻדָּתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו כְּמַֽעֲשֵׂ֖הוּ מִמֶּ֣נּוּ יִֽהְיֶ֑ה זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר:
And its decorative band: The belt, by which it [the ephod] decorates and enhances the kohen[’s appearance] and adorns him.   וחשב אפודתו: וחגור שעל ידו הוא מאפדו ומתקנהו לכהן ומקשטו:
which is above it: Above, [i.e.,] at the edge of the apron was the belt.   אשר עליו: למעלה בשפת הסינר, היא החגורה:
of the same work: Just as the weaving of the apron was the work of a master weaver and of five kinds, so was the weaving of the band the work of a master weaver and of five kinds [of material].   כמעשהו: כאריגת הסינר מעשה חושב ומחמשת מינים, כך אריגת החשב מעשה חושב ומחמשת מינין:
[emanating] from it: It shall be woven with it, and he shall not weave it separately and attach it. [Whereas the shoulder straps and the ephod were to be woven separately and then attached, the belt and the ephod were to be woven together from the start.]   ממנו יהיה: עמו יהיה ארוג, ולא יארגנו לבד ויחברנו:
9And you shall take two shoham stones and engrave upon them the names of the sons of Israel.   טוְלָ֣קַחְתָּ֔ אֶת־שְׁתֵּ֖י אַבְנֵי־שֹׁ֑הַם וּפִתַּחְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֔ם שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
10Six of their names on one stone and the names of the remaining six on the second stone, according to their births.   ישִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָֽאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּֽוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתֽוֹלְדֹתָֽם:
according to their births: According to the order in which they were born [i.e.,]: Reuben, Simeon, Levi, Judah, Dan, Naphtali, on the one; and on the second one, Gad, Asher, Issachar, Zebulun, Joseph, Benjamin spelled full, [בִּנְיָמִין], for so it is written in the place of his birth (Gen. 35: 18) [totaling] twenty-five letters on each one [stone].   כתולדותם: כסדר שנולדו ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי, על האחת, ועל השניה גד אשר יששכר זבולן יוסף בנימין מלא, שכן הוא כתוב במקום תולדתו, עשרים וחמש אותיות בכל אחת ואחת:
11[Similar to] the work of an engraver of gems, [similar to] the engravings of a seal, you shall engrave the two stones with the names of the sons of Israel; you shall make them enclosed in gold settings.   יאמַֽעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֘ אֶ֒בֶן֒ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם תְּפַתַּח֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָֽאֲבָנִ֔ים עַל־שְׁמֹ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֻֽסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
[Similar to] the work of an engraver of gems: Heb. אֶבֶן מַעִשֵׂה חָרַשׁ. The work of a craftsman of precious stones. This [word] חָרַשׁ is connected to the following word. Therefore, it is vowelized with a “pattach” at the end, and likewise, “The carpenter (חָרַשׁ עֵצִים) stretched out a line” (Isa. 44:13). [This is like] חָרָשׁ שֶׁל עֵצִים. Likewise, “The iron smith (חָרַשׁ בַּרְזֶל)” (Isa. 44:12). All these are connected and are [therefore] vowelized with “pattach” s.   מעשה חרש אבן: מעשה אומן של אבנים. חרש זה דבוק הוא לתיבה שלאחריו, ולפיכך הוא נקוד פתח בסופו, וכן (ישעיה מד יג) חרש עצים נטה קו, חרש של עצים. וכן (ישעיה מד יב) חרש ברזל מעצד, כל אלה דבוקים ופתוחים:
[similar to] the engravings of a seal: Heb. פִּךְתּוּחֵי חֹתָם, as the Targum [Onkelos] renders: כְּתַב מְפָרָשׁ כִּגְלָף דְּעִיזְקָא [a clear script like the engraving of a signet]. The letters are engraved inwardly, as they engrave the seals of signets, which are [used] to seal letters, [in] a clear and explanatory script.   פתוחי חותם: כתרגומו כתב מפרש כגלף דעזקא, חרוצות האותיות בתוכן, כמו שחורצין חותמי טבעות שהם לחתום אגרות, כתב ניכר ומפורש:
with the names: Heb. עַל-שְׁמֹת, בִּשְׁמוֹת.   על שמות: כמו בשמות:
enclosed in…settings: The stones shall be enclosed in gold settings, that he would make the “seat” of the stone in gold, like a sort of hole according to the measurement of the stone, and sink it [the stone] into the setting. Thus, the setting would encircle the stone, and the settings would be attached to the shoulder straps of the ephod.   מסבת משבצות: מוקפות האבנים במשבצות זהב, שעושה מושב האבן בזהב כמין גומא למדת האבן ומשקיעה במשבצות, נמצאת המשבצת סובבת את האבן סביב, ומחבר המשבצות בכתפות האפוד:
12And you shall put the two stones upon the shoulder straps of the ephod as stones of remembrance for the sons of Israel, and Aaron shall carry their names before the Lord upon his two shoulders as a remembrance.   יבוְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָֽאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָֽאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַֽהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י יְהֹוָ֛ה עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן:
as a remembrance: So that the Holy One, blessed is He, will see the [progenitors of the] tribes written before Him, and He will remember their righteousness.   לזכרון: שיראה הקב"ה השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם:

Second Portion

Exodus Chapter 28

13You shall make settings of gold,   יגוְעָשִׂ֥יתָ מִשְׁבְּצֹ֖ת זָהָֽב:
You shall make settings: The minimum of settings is two. In this chapter, [the Torah] explains only part of what they [the settings] were needed for. In the chapter of the choshen, their explanation is completed for you.   ועשית משבצות: מיעוט משבצות שתים, ולא פירש לך עתה בפרשה זו אלא מקצת צרכן, ובפרשת החושן גומר לך פירושן:
14and two chains of pure gold you will make them attached to the edges, after the manner of cables, and you will place the cable chains upon the settings.   ידוּשְׁתֵּ֤י שַׁרְשְׁרֹת֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִגְבָּלֹ֛ת תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם מַֽעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת וְנָֽתַתָּ֛ה אֶת־שַׁרְשְׁרֹ֥ת הָֽעֲבֹתֹ֖ת עַל־הַמִּשְׁבְּצֹֽת:
chains: Heb. שַׁרְשְׁרֹת, [chains, equivalent to the Mishnaic], שַׁלְשְׁלָאוֹת.   שרשרת זהב: שלשלאות:
attached to the edges: Heb. מִגְבָּלֹת. At the end of the edge (גְּבוּל) of the choshen, you shall make them.   מגבלות: לסוף גבול החשן תעשה אותם:
after the manner of cables: In the style of braiding strands, not made with holes and links like those produced for cisterns, but like those made for censers, which are called enzenseyrs [in Old French].   מעשה עבות: מעשה קליעת חוטין, ולא מעשה נקבים וכפלים, כאותן שעושין לבורות, אלא כאותן שעושין לערדסקאות, שקורין אינצינשייר"ש בלעז [כלי קטורת]:
and you will place the… chains: of cables, made in the style of cables, on these two settings. This is not the place [i.e., the section] of the command for the making of the chains, nor the command for fastening them. The word ךְתַּעִשֶׂה stated here is not an imperative expression, and [the word] וְנָתַךְתָּה stated here is [also] not an imperative expression, rather [they are only] in the future tense. [This is so] because in the chapter of the choshen He commands them again concerning making them [the chains] and fastening them. It was written here only to let you know part of the need for the settings, which He commanded [you] to make with the ephod. He wrote this [here] for you, to inform you that you will need these settings so that when you make chains at the edge of the choshen, you will place them on these settings.   ונתתה את שרשרות: של עבותות העשויות מעשה עבות על המשבצות הללו. ולא זה הוא מקום צוואת עשייתן של שרשרות, ולא צוואת קביעתן, ואין תעשה האמור כאן לשון צווי, ואין ונתתה האמור כאן לשון צווי, אלא לשון עתיד, כי בפרשת החשן חוזר ומצוה על עשייתן ועל קביעתן, ולא נכתב כאן אלא להודיע מקצת צורך המשבצות שצוה לעשות עם האפוד, וכתב לך זאת לומר לך המשבצות הללו יוזקקו לך לכשתעשה שרשרות מגבלות על החשן, תתנם על המשבצות הללו:
15You shall make a choshen of judgment, the work of a master weaver. You shall make it like the work of the ephod; of gold, blue, purple, and crimson wool, and twisted fine linen shall you make it.   טווְעָשִׂ֜יתָ ח֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙ מַֽעֲשֵׂ֣ה חשֵׁ֔ב כְּמַֽעֲשֵׂ֥ה אֵפֹ֖ד תַּֽעֲשֶׂ֑נּוּ זָ֠הָ֠ב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ:
a choshen of judgment: which atones for the perversion of justice (Zev. 88b). Another interpretation: [The choshen is referred to as] judgment because it clarifies its words [see Rashi on verse 30], and its promise comes true, dere(s)nement in Old French, [meaning] a clear statement. For [the word] מִשְׁפָּט has three usages: 1) the words of the pleas of the litigants, 2) the verdict, and 3) the punishment of the judgment, whether the punishment of death, the punishment of lashes, or the punishment of monetary payment. But this one [use of the word מִֹשְפָט] serves as an expression of the clarification of words, [meaning] that it explains and clarifies its words.   חשן משפט: שמכפר על קלקול הדין. דבר אחר משפט, שמברר דבריו והבטחתו אמת, דיריישנימינ"ט בלעז [הוכחה] שהמשפט משמש שלש לשונות דברי טענות הבעלי דינים, וגמר הדין, ועונש הדין, אם עונש מיתה, אם עונש מכות, אם עונש ממון, וזה משמש לשון בירור דברים, שמפרש ומברר דבריו:
like the work of the ephod: The work of a master weaver and of five kinds [of material].   כמעשה אפוד: מעשה חושב ומחמשת מינין:
16It shall be square [and] doubled; its length one span and its width one span.   טזרָב֥וּעַ יִֽהְיֶ֖ה כָּפ֑וּל זֶ֥רֶת אָרְכּ֖וֹ וְזֶ֥רֶת רָחְבּֽוֹ:
its length one span and its width one span: [It was] doubled, and [it was] suspended before him [the Kohen Gadol] against his heart, as it is said: “so that they will be over Aaron’s heart” (verse 30), suspended on the shoulder straps of the ephod, which come from behind him [the Kohen Gadol] over his shoulders and are folded over, descending somewhat in front of him. The choshen was suspended on them [the shoulder straps] by the chains and the rings, as is explained in the [section discussing the] matter [below, verses 22-29].   זרת ארכו וזרת רחבו: כפול ומוטל לו לפניו כנגד לבו, שנאמר (פסוק ל) והיו על לב אהרן, תלוי בכתפות האפוד, הבאות מאחוריו על כתפיו ונקפלות ויורדות לפניו מעט, והחשן תלוי בהן בשרשרות וטבעות, כמו שמפורש בענין:
17And you shall fill into it stone fillings, four rows of stones. One row: odem, pitdah, and bareketh; thus shall the one row be.   יזוּמִלֵּאתָ֥ בוֹ֙ מִלֻּ֣אַת אֶ֔בֶן אַרְבָּעָ֖ה טוּרִ֣ים אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָֽאֶחָֽד:
And you shall fill into it: Since the stones fill the holes of the settings, which are prepared for them, [the Torah] calls them by an expression of filling.   ומלאת בו: על שם שהאבנים ממלאות גומות המשבצות המתוקנות להן, קורא אותן בלשון מלואים:
18The second row: nofech, sappir, and yahalom.   יחוְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖יר וְיָֽהֲלֹֽם:
19The third row: leshem, shevo, and achlamah.   יטוְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה:
20And the fourth row: tarshish, shoham, and yashpheh; they shall be set in gold in their fillings.   כוְהַטּוּר֙ הָֽרְבִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ וְשֹׁ֖הַם וְיָֽשְׁפֵ֑ה מְשֻׁבָּצִ֥ים זָהָ֛ב יִֽהְי֖וּ בְּמִלּֽוּאֹתָֽם:
set in gold: The rows shall be [set in gold] in their fillings, encircled by settings of gold in the depth. According to the measure of the fullness of the thickness of the stone shall be the depth of the settings, no less and no more.   משבצים זהב: יהיו הטורים במלואותם, מוקפים משבצות זהב בעומק שיעור שיתמלא בעובי האבן, זהו לשון במלואותם, כשיעור מלוי עביין של אבנים יהיה עומק המשבצות לא פחות ולא יותר:
21And the stones shall be for the names of the sons of Israel twelve, corresponding to their names; [similar to] the engravings of a seal, every one according to his name shall they be, for the twelve tribes.   כאוְ֠הָֽאֲבָנִ֠ים תִּֽהְיֶ֜יןָ עַל־שְׁמֹ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חוֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ תִּֽהְיֶ֕יןָ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט:
every one according to his name: According to the order of their [the progenitors of the tribes] births shall be the order of the stones, odem for Reuben, pitdah for Simeon, and similarly for all of them.   איש על שמו: כסדר תולדותם סדר האבנים, אודם לראובן, פטדה לשמעון, וכן כלם:
22You shall make for the choshen chains at the edges, of cable work, of pure gold.   כבוְעָשִׂ֧יתָ עַל־הַח֛שֶׁן שַׁרְשֹׁ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַֽעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר:
for the choshen: Heb. עַל-הַחשֶׁן, for the choshen, to fasten them with its rings, as is explained below in the [section devoted to this] topic [below, verses 23-28].   על החשן: בשביל החשן, לקבעם בטבעותיו, כמו שמפורש למטה בענין:
chains: Heb. שַׁרְשֹׁת, a word related to [the word for] the roots (שָׁרְשֵׁי) of a tree, which are held to the tree, so it is held and inserted into the earth. These [chains] would also hold the choshen, for with them it [the choshen] would be suspended on the ephod. They are the two chains mentioned above (verse 14) in the [section devoted to the] topic of the settings. Menachem ben Saruk interpreted שַׁרְשְׁרֹת (verse 14) as well as an expression of roots (שָׁרָשִׁים). He said that the [second] “reish” (ר) is superfluous like the “mem” (מ) in שִׁלְשׁוֹם, [meaning] the day before yesterday (Exod. 5:8, 21:32, 36) [the word being derived from שָׁלשׁ, three], and the “mem” in רֵיקָם, empty (Gen. 31:42) [usually רֵיק, without the mem, is used] (Machbereth Menachem, p. 182). I do not agree with his statement, however, but [I hold that], שַׁרְשֶׁרֶת in Hebrew [of the Torah] is like שַׁלְשֶׁלֶת in the language of the Mishnah (Kelim 14:3).   שרשת: לשון שרשי אילן המאחיזין לאילן להאחז ולהתקע בארץ, אף אלו יהיו מאחיזין לחשן, שבהם יהיה תלוי באפוד, והן שתי שרשרות האמורות למעלה (פסוק יד) בענין המשבצות. ואף שרשרות פתר מנחם בן סרוק לשון שרשים, ואמר שהרי"ש יתירה, כמו מ"ם שבשלשום, ומ"ם שבריקם. ואיני רואה את דבריו, אלא שרשרת בלשון עברית, כשלשלת בלשון משנה:
at the edges: Heb. גַּבְלֻת This is מִגְבָּלֹת mentioned above (verse 14), [signifying] that you shall insert them into the rings that will be on the edge (גְּבוּל) of the choshen. Every [instance of] גְּבוּל is an expression denoting an end, as(s) omayl in Old French, end, limit.   גבלת: הוא מגבלות האמור למעלה (פסוק יד) שתתקעם בטבעות, שיהיו בגבול החשן, וכל גבול לשון קצה, אשומיי"ל בלעז [גבול]:
of cable work: Plaited.   מעשה עבות: מעשה קליעה:
23You shall make for the choshen two golden rings, and you shall place the two rings on the two ends of the choshen,   כגוְעָשִׂ֨יתָ֙ עַל־הַח֔שֶׁן שְׁתֵּ֖י טַבְּע֣וֹת זָהָ֑ב וְנָֽתַתָּ֗ אֶת־שְׁתֵּי֙ הַטַּבָּע֔וֹת עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַחֽשֶׁן:
for the choshen: Heb. עַל-הַחשֶׁן. For the choshen, in order to affix them onto it. It is, however, impossible to say that they [the two golden rings] shall be made on it [the choshen] from the outset, for if so, what is [the meaning of] what [the text] repeats and says, “and you shall place the two rings” ? Are they not already placed on it? At the beginning of the verse, Scripture should have written, “And you shall make on the ends of the choshen two golden rings.” Also, regarding the chains, you must interpret [the text] in this manner.   על החשן: לצורך החושן, כדי לקבעם בו. ולא יתכן לומר שתהא תחלת עשייתן עליו, שאם כן מה הוא שחוזר ואומר ונתת את שתי הטבעות, והלא כבר נתונים בו, היה לו לכתוב בתחלת המקרא ועשית על קצות החשן שתי הטבעות זהב, ואף בשרשרות צריך אתה לפתור כן:
on the two ends of the choshen: On the two corners opposite the neck, on the right and on the left, which are opposite the shoulder straps of the ephod.   על שני קצות החשן: לשתי פאות שכנגד הצואר, לימנית ולשמאלית הבאים מול כתפות האפוד:
24and you shall place the two golden cables on the two rings, at the ends of the choshen.   כדוְנָֽתַתָּ֗ה אֶת־שְׁתֵּי֙ עֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת אֶל־קְצ֖וֹת הַחֽשֶׁן:
and you shall place the two golden cables: They are the chains for the edges, mentioned above (verse 22). [The Torah] did not delineate [there] where they were to be affixed on the choshen. Now it explains to you that they should be inserted into the rings. You should know that they are indeed [referring to] the first ones, for in the parsha of אֵלֶה פְּקוּדֵי [i.e., in Exod. 39:15-19, where the Torah relates how the choshen was made], they were not doubled.   ונתתה את שתי עבתת הזהב: הן הן שרשרות גבלות הכתובות למעלה (פסוק כב) ולא פירש מקום קבוען בחשן, עכשיו מפרש לך שיהא תוחב אותן בטבעות, ותדע לך שהן הן הראשונות, שהרי בפרשת אלה פקודי לא הוכפלו:
25And the two ends of the two cables you shall place upon the two settings, and [these] you shall place upon the shoulder straps of the ephod, on its front part.   כהוְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָֽעֲבֹתֹ֔ת תִּתֵּ֖ן עַל־שְׁתֵּ֣י הַמִּשְׁבְּצ֑וֹת וְנָֽתַתָּ֛ה עַל־כִּתְפ֥וֹת הָֽאֵפֹ֖ד אֶל־מ֥וּל פָּנָֽיו:
And the two ends: of the two cables, i.e., the two ends of each one.   ואת שתי קצות: של שתי העבותות שני ראשיהם של כל אחת:
you shall place upon the two settings: They are the ones mentioned above, between the section dealing with the choshen and the section dealing with the ephod (verses 13 and 14), but [the Torah] did not explain their necessity or their place. Now it [the Torah] explains that he should insert into them the ends of the chains which are inserted into the rings of the choshen on the right and on the left beside the neck. The two ends of the right chain he inserts into the right setting, and similarly with the left one, the two ends of the left chain.   תתן על שתי המשבצות: הן הכתובות למעלה (פסוק יד) בין פרשת החשן ופרשת האפוד, ולא פירש את צרכן ואת מקומן, עכשיו מפרש שיתקע בהן ראשי העבותות התחובות בטבעות [בראשי] החשן לימין ולשמאל אצל הצואר, שני ראשי השרשרת הימנית תוקע במשבצות של ימין, וכן בשל שמאל שני ראשי שרשרות השמאלית:
and [these] you shall place: the settings.   ונתתה: המשבצות:
upon the shoulder straps of the ephod: One [setting] on this one [shoulder strap] and one on that one. Thus the shoulder straps of the ephod hold up the choshen so that it does not fall, and it is suspended on them. Yet the bottom edge of the choshen moves in and out and knocks on his [the Kohen Gadol’s] stomach and is not fastened to him well. Therefore, two more rings were needed for its lower part, as [the Torah] proceeds to explain.   על כתפות האפוד: אחת בזו ואחת בזו, נמצאו כתפות האפוד מחזיקין את החשן שלא יפול, ובהן הוא תלוי, ועדיין שפת החשן התחתונה הולכת ובאה ונוקשת על כריסו, ואינה דבוקה לו יפה, לכך הוצרך עוד שתי טבעות לתחתיתו, כמו שמפרש והולך:
on its front part: [The front part] of the ephod, [meaning] that he should not place the settings on the side of the shoulder straps that is toward the robe, but instead [he should place the settings] on the upper side, which is toward the outside. That is called “on the front part” of the ephod, because the side that is not seen is not called the front [lit., the face].   אל מול פניו: של אפוד, שלא יתן המשבצות בעבר הכתפות שכלפי המעיל, אלא בעבר העליון שכלפי החוץ, והוא קרוי מול פניו של אפוד, כי אותו עבר שאינו נראה אינו קרוי פנים:
26You shall make two golden rings, and you shall place them on the two ends of the choshen, on its edge that is toward the inner side of the ephod.   כווְעָשִׂ֗יתָ שְׁתֵּי֙ טַבְּע֣וֹת זָהָ֔ב וְשַׂמְתָּ֣ אֹתָ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֣וֹת הַח֑שֶׁן עַל־שְׂפָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל־עֵ֥בֶר הָֽאֵפ֖וֹד בָּֽיְתָה:
on the two ends of the choshen: [I.e.,] they are its two bottom corners, to its right and to its left.   על שני קצות החשן: הן שתי פאותיו התחתונות לימין ולשמאל:
on its edge that is toward the inner side of the ephod: Here you have two signs [for the placement of the rings]: One, that he should put them on the two ends of its [the choshen’s] bottom, which is opposite the ephod, since its top is not opposite the ephod, for it is near the neck; whereas the ephod he placed on his waist. [The Torah] gives another sign, namely that he should not attach them on the choshen’s outer side, but on the inner side, as it is said: “inner.” This side is towards the side of the ephod, since the band of the ephod girds the Kohen [Gadol], and the apron is folded in front of the Kohen [Gadol] on his waist and on part of his stomach from either side until it is against the ends of the choshen, and its ends lie on it [the ephod].   על שפתו אשר אל עבר האפוד ביתה: הרי לך שני סימנין האחד שיתנם בשני קצות של תחתיתו שהוא כנגד האפוד, שעליונו אינו כנגד האפוד, שהרי סמוך לצואר הוא, והאפוד נתון על מתניו, ועוד נתן סימן שלא יקבעם בעבר החשן שכלפי החוץ, אלא בעבר שכלפי פנים שנאמר ביתה, ואותו העבר הוא לצד האפוד, שחשב האפוד חוגרו הכהן ונקפל הסינר לפני הכהן על מתניו, וקצת כריסו מכאן ומכאן עד כנגד קצות החשן, וקצותיו שוכבין עליו:
27And you shall make two golden rings and place them on the two shoulder straps of the ephod, from below, toward its front, adjacent to its seam, above the band of the ephod.   כזוְעָשִׂ֘יתָ֘ שְׁתֵּ֣י טַבְּע֣וֹת זָהָב֒ וְנָֽתַתָּ֣ה אֹתָ֡ם עַל־שְׁתֵּי֩ כִתְפ֨וֹת הָֽאֵפ֤וֹד מִלְּמַ֨טָּה֙ מִמּ֣וּל פָּנָ֔יו לְעֻמַּ֖ת מַחְבַּרְתּ֑וֹ מִמַּ֕עַל לְחֵ֖שֶׁב הָֽאֵפֽוֹד:
on the two shoulder straps of the ephod, from below: For the settings were placed on the upper ends of shoulder straps of the ephod, which were on his shoulders opposite his throat and were folded and descended in front of him. [Concerning] the rings, however, He commanded that they be placed on the second end [of the shoulder straps], which is attached to the ephod, and that is what [is meant when] it is said: “adjacent to its seam,” [i.e.,] near the place where they are attached to the ephod, slightly above the belt. The seam was adjacent to the belt, and these [rings] were placed slightly above where the shoulder straps begin to rise. That is [what is meant] when it is said: “above the band of the ephod.” They [these rings] were [placed] opposite the end of the choshen, and he inserted a blue cord in these rings and in the rings of the choshen. He fastened them with this cord to the right and to the left, so that the bottom of the choshen would not swing out in front and then come back and knock on his stomach, and thus it was well placed on the robe.   על שתי כתפות האפוד מלמטה: שהמשבצות נתונות בראשי כתפות האפוד העליונים הבאים על כתפיו כנגד גרונו, ונקפלות ויורדות לפניו, והטבעות צוה ליתן בראשן השני, שהוא מחובר לאפוד, והוא שנאמר לעומת מחברתו, סמוך למקום חבורן באפוד למעלה מן החגורה מעט, שהמחברת לעומת החגורה, ואלו נתונים מעט בגובה זקיפת הכתפות, הוא שנאמר ממעל לחשב האפוד, והן כנגד סוף החשן, ונותן פתיל תכלת באותן הטבעות ובטבעות החשן, ורוכסן באותן פתילין לימין ולשמאל, שלא יהא תחתית החושן הולך לפנים וחוזר לאחור ונוקש על כריסו, ונמצא מיושב על המעיל יפה:
toward its front: On the outer side.   ממול פניו: בעבר החיצון:
28And they shall fasten the choshen by its rings to the rings of the ephod with a blue cord, so that it may be upon the band of the ephod, and the choshen will not move off the ephod.   כחוְיִרְכְּס֣וּ אֶת־הַ֠ח֠שֶׁן מִטַּבְּעֹתָ֞יו (כתיב מטבעתו) אֶל־טַבְּעֹ֤ת הָֽאֵפוֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל־חֵ֣שֶׁב הָֽאֵפ֑וֹד וְלֹֽא־יִזַּ֣ח הַח֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָֽאֵפֽוֹד:
And they shall fasten: Heb. וְיִרְכְּסוּ, a word of joining. Similarly, “from bands of (מֵרֻכְסֵי) men” (Ps. 31:21), [meaning] bands of wicked men joined together. Similarly, “and the close mountains (וְהָרְכָסִים), a valley” (Isa. 40:4). [הַרְכָסִים refers to] mountains that are close to one another, so that it is impossible to descend into the valley except with great difficulty. Because of their proximity, the valley is steep and deep. These [mountains] will become a straight valley, where it will be easy to walk.   וירכסו: לשון חבור, וכן (תהלים לא כא) מרכסי איש, חבורי חבלי רשעים, וכן (ישעיה מ ד) והרכסים לבקעה, הרים הסמוכים זה לזה שאי אפשר לירד לגיא שביניהם אלא בקושי גדול, שמתוך סמיכתן הגיא זקופה ועמוקה, יהיו לבקעת מישור ונוחה לילך:
so that it may be upon the band of the ephod: So that the choshen would be fastened to the band of the ephod.   להיות על חשב האפוד: להיות החשן דבוק אל חשב האפוד:
will not move: Heb. וְלֹא-יִזַּח. יִזַּח is a word [meaning] severance. It is an Arabic expression, as is asserted by Dunash ben Labrat (Teshuvoth Dunash, p. 60, 61).   ולא יזח: לשון ניתוק, ולשון ערבי הוא, כדברי דונש בן לברט:
29Thus shall Aaron carry the names of the sons of Israel in the choshen of judgment over his heart when he enters the Holy, as a remembrance before the Lord at all times.   כטוְנָשָׂ֣א אַֽ֠הֲרֹ֠ן אֶת־שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל בְּח֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל־לִבּ֖וֹ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ לְזִכָּרֹ֥ן לִפְנֵֽי־יְהֹוָ֖ה תָּמִֽיד:
30You shall place the Urim and the Tummim into the choshen of judgment so that they will be over Aaron's heart when he comes before the Lord, and Aaron will carry the judgment of the children of Israel over his heart before the Lord at all times.   לוְנָֽתַתָּ֞ אֶל־ח֣שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֗ט אֶת־הָֽאוּרִים֙ וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים וְהָיוּ֙ עַל־לֵ֣ב אַֽהֲרֹ֔ן בְּבֹא֖וֹ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְנָשָׂ֣א אַֽ֠הֲרֹ֠ן אֶת־מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל עַל־לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תָּמִֽיד:
the Urim and the Tummim: This [refers to the] inscription of the explicit Name, which he [Moshe] would place within the folds of the choshen, through which it would light up its words (מֵאִיר) and perfect (מְךְתַּמֵם) its words. [I.e., the Urim and Tummim explain their words, and their predictions never fail (on Yoma 73b).] In the Second Temple there was the choshen, because it was impossible for the Kohen Gadol to be missing [any of the original] garments, but that Name was not inside it. Because of that Name, it was called “judgment,” as it is said: “and he shall inquire for him through the judgment of the Urim” (Num. 27:21).   את האורים ואת התומים: הוא כתב שם המפורש, שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו. ובמקדש שני היה החשן, שאי אפשר לכהן גדול להיות מחוסר בגדים, אבל אותו השם לא היה בתוכו, ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט, שנאמר (במדבר כז כא) ושאל לו במשפט האורים:
the judgment of the children of Israel: [I.e., the solution of] the matter about which they [the Israelites] are judging and debating, whether or not to do something. According to the aggadic midrash (Lev. Rabbah 10:6) that the choshen atoned for the perverters of justice-it was called “judgment” because of [its] forgiveness for the [sins of] judgment.   את משפט בני ישראל: דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו אם לעשות דבר או לא לעשות. ולפי מדרש אגדה שהחשן מכפר על מעוותי הדין, נקרא משפט על שם סליחת המשפט:

Third Portion

Exodus Chapter 28

31And you shall make the robe of the ephod completely of blue wool.   לאוְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָֽאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת:
the robe of the ephod: upon which the ephod is placed as a belt.   את מעיל האפוד: שהאפוד נתון עליו לחגורה:
completely of blue wool: Heb. כְּלִיל ךְתְּכֵלֶת. All of it [the robe] was blue, without any other kind [of color or material] combined with it.   כליל תכלת: כולו תכלת, שאין מין אחר מעורב בו:
32Its opening at the top shall be turned inward; its opening shall have a border around it, the work of a weaver. It shall have [an opening] like the opening of a coat of armor; it shall not be torn.   לבוְהָיָ֥ה פִֽי־רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִֽהְיֶה֩ לְפִ֨יו סָבִ֜יב מַֽעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֗ג כְּפִ֥י תַחְרָ֛א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ:
Its opening at the top: Heb. פִי רֹאשׁוֹ The opening of the robe at its top; that is the opening of the collar.   והיה פי ראשו: פי המעיל שבגבהו הוא פתיחת בית הצואר:
shall be turned inward: Heb. בְּתוֹכוֹ, folded inward. As the Targum [Onkelos] renders: כָּפִיל לְגַוִּהּ, folded inward, so that its fold should be a border for it. It was woven, not [sewn] with a needle.   בתוכו: כתרגומו כפיל לגויה, כפול לתוכו להיות לו לשפה כפילתו, והיה מעשה אורג ולא במחט:
like the opening of a coat of armor: We learn [here] that their coats of armor had the opening folded inward [i.e., like a coat of mail].   כפי תחרא: למדנו שהשריונים שלהם פיהם כפול לתוכן:
it shall not be torn: [I.e.,] in order that it would not be torn, and the one who tears it transgresses a negative commandment, for this is [counted] in the number of the negative commandments in the Torah. Likewise, “and the choshen will not move” (verse 28), and likewise, “they shall not be removed from it” (Exod. 25:15), mentioned regarding the poles of the ark. -[from Yoma 72a]   לא יקרע: כדי שלא יקרע, והקורעו עובר בלאו, שזה ממנין לאוין שבתורה, וכן (פסוק כח) ולא יזח החשן, וכן (שמות כה טו) לא יסורו ממנו. הנאמר בבדי הארון:
33And on its bottom hem you shall make pomegranates of blue, purple, and crimson wool, on its bottom hem all around, and golden bells in their midst all around.   לגוְעָשִׂ֣יתָ עַל־שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַֽעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב:
pomegranates: They were round and hollow, like a sort of pomegranate, shaped like hens’ eggs.   רמוני: עגולים וחלולים היו כמין רמונים העשויים כביצת תרנגולת:
and golden bells: Heb. וּפַּעִמֹנֵי זָהָב. [Golden] bells with the clappers inside them.   ופעמוני זהב: זגין עם ענבלין שבתוכם:
in their midst all around: [I.e.,] between them all around. [Meaning] between two pomegranates, one bell was attached and suspended on the bottom hem of the robe.   בתוכם סביב: ביניהם סביב, בין שני רמונים פעמון אחד דבוק ותלוי בשולי המעיל:
34A golden bell and a pomegranate, a golden bell and a pomegranate, on the bottom hem of the robe, all around.   לדפַּֽעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּֽעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב:
A golden bell and a pomegranate: A golden bell and a pomegranate beside it.   פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון: אצלו:
35It shall be on Aaron when he performs the service, and its sound shall be heard when he enters the Holy before the Lord and when he leaves, so that he will not die.   להוְהָיָ֥ה עַל־אַֽהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹל֠וֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י יְהֹוָ֛ה וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת:
so that he will not die: From the negative you deduce the positive. If he has them [the garments], he will not be liable to death, but if he enters [when he is] lacking one of these garments, he is liable to death by the hands of Heaven. -[from Tanchuma Buber, Acharei 7]   ולא ימות: מכלל לאו אתה שומע הן, אם יהיו לו לא יתחייב מיתה, הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו חייב מיתה בידי שמים:
36And you shall make a showplate of pure gold, and you shall engrave upon it like the engraving of a seal: Holy to the Lord."   לווְעָשִׂ֥יתָ צּיץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַֽיהֹוָֽה:
a showplate: It was like a sort of golden plate, two fingerbreadths wide, encircling the forehead from ear to ear. -[from Shab. 63b]   ציץ: כמין טס של זהב היה, רוחב שתי אצבעות, מקיף על המצח מאוזן לאוזן:
37And you shall place it upon a cord of blue wool and it shall go over the cap, and it shall be opposite the front side of the cap.   לזוְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִֽהְיֶֽה:
upon a cord of blue wool: But elsewhere, it says: “And they placed upon it a cord of blue wool” (Exod. 39:31). Moreover, here it is written: “and it shall go over the cap,” whereas below it says: “It shall be upon Aaron’s forehead.” (verse 38). [A clue to the solution is] in [tractate] Shechitath Kodashim (Zev. 19a) [where] we learn: “His hair was visible between the showplate and the cap, where he would place the tefillin.” [Thus] we learn that the cap was above, on the crown of the head, and it was not deep [enough] for the entire head up to the forehead to fit into it. The showplate was below [the cap], and the cords were in holes and hanging on it at its two ends and in its center. [Thus, there were] six [cords] in these three places: [one] cord on top, one from outside, and one from inside opposite it. He tied the three ends from behind the nape of his neck. Thus, the combination of the length of the plate and the cords of its ends encircled the crown. The middle cord, which was on his head, was tied with the ends of the two [other cords], and it passed along the surface of the width of the head from above. Thus, it is was like a sort of hat. Concerning the middle cord it says: “and it shall go over the cap.” He would place the showplate on his head like a sort of hat over the cap, and the middle cord would hold it so that it would not fall, and the plate was suspended opposite his forehead. [Thus,] all the verses are explained: the cord was on the showplate, the showplate on the cord, and the cord was on the cap from above.   על פתיל תכלת: ובמקום אחר הוא אומר (שמות לט לא) ויתנו עליו פתיל תכלת, ועוד כתיב כאן והיה על המצנפת, ולמטה הוא אומר (פסוק לח) והיה על מצח אהרן, ובשחיטת קדשים שנינו (זבחים יט א) שערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם מניח תפילין, למדנו שהמצנפת למעלה בגובה הראש ואינה עמוקה ליכנס בה כל הראש עד המצח, והציץ מלמטה, והפתילים היו בנקבים ותלויין בו בשני ראשים ובאמצעיתו ששה בשלושה מקומות הללו, פתיל מלמעלה, אחד מבחוץ, ואחד מבפנים כנגדו, וקושר ראשי הפתילים מאחורי העורף שלשתן, ונמצאו בין אורך הטס ופתילי ראשיו מקיפין את הקדקד, ופתיל האמצעי שבראשו קשור עם ראשי השנים, הולך על פני רוחב הראש מלמעלה, ונמצא עשוי כמין כובע, ועל פתיל האמצעי הוא אומר והיה על המצנפת, והיה נותן הציץ על ראשו כמין כובע על המצנפת, והפתיל האמצעי מחזיקו שאינו נופל, והטס תלוי כנגד מצחו, וניתקיימו כל המקראות פתיל על הציץ, וציץ על הפתיל, והפתיל על המצנפת מלמעלה:
38It shall be upon Aaron's forehead, and Aaron shall bear the iniquity of the holy things that the children of Israel sanctify, for all their holy gifts. It shall be upon his forehead constantly to make them favorable before the Lord.   לחוְהָיָה֘ עַל־מֵ֣צַח אַֽהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַֽהֲרֹ֜ן אֶת־עֲוֹ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֨ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
and Aaron shall bear: Heb. וְנָשָׂא [This is] an expression of forgiveness. Nevertheless, it does not move from its apparent [literal] meaning. Aaron shall indeed bear the burden of iniquity; thereby, it [the iniquity] is removed from the holy things.   ונשא אהרן: לשון סליחה, ואף על פי כן אינו זז ממשמעו, אהרן נושא את המשא של עון, נמצא מסולק העון מן הקדשים:
the iniquity of the holy things: to appease [God] for the blood and the fat [of the sacrifices] that were offered up in [a state of] uncleanness, as we learned: Which iniquity does he bear? If [it is] the iniquity of פִּגּוּל, it was already said: “it will not be accepted” (Lev. 19:7). [I.e., if the one who performed the sacrificial service intended to partake of the flesh outside the area designated for this sacrifice, the sacrifice is rendered פִּגּוּל, meaning an abominable thing. It consequently may not be eaten or offered up. The showplate on the Kohen Gadol’s forehead does not make the פִּגּוּל acceptable.] If [it is] the iniquity of נוֹתָר, [i.e.,] leftover sacrificial flesh, it was already said: “it will not be credited” (Lev. 7:18). [I.e., if the one who performed the sacrificial service intended to partake of the flesh after the time allotted for eating the flesh of this sacrifice, it is disqualified, and the showplate does not render it acceptable. Likewise,] we cannot say that it will atone for the iniquity of the kohen who offered up the sacrifice while unclean, for it says [here]: “the iniquity of the holy things,” not the iniquity of those who offer them up. Consequently, it does not appease except to render the sacrifice acceptable. -[from Men. 25a]   את עון הקדשים: לרצות על הדם ועל החלב שקרבו בטומאה, כמו ששנינו (פסחים טז א) אי זה עון הוא נושא, אם עון פיגול, הרי כבר נאמר (ויקרא יט ז) לא ירצה, ואם עון נותר, הרי נאמר (ויקרא ז יח) לא יחשב, ואין לומר שיכפר על עון הכהן שהקריב טמא, שהרי עון הקדשים נאמר, ולא עון המקריבים, הא אינו מרצה אלא להכשיר הקרבן:
It shall be upon his forehead constantly: It is impossible to say that it should always be on his forehead, for it was not on him except at the time of the service. But [it means that] it will always make them [the sacrifices] favorable Even when it is not on his forehead, namely if the Kohen Gadol was not ministering at that time. Now, according to the one who says that [only] when it was on his forehead it appeased [and made the sacrifices acceptable], and otherwise, it did not appease, “upon his forehead constantly” is interpreted to mean that he must touch it [the showplate] while it is upon his forehead, so that he would not take his mind off it. -[from Yoma 7b]   והיה על מצחו תמיד: אי אפשר לומר שיהא על מצחו תמיד, שהרי אינו עליו אלא בשעת העבודה, אלא תמיד לרצות להם, אפילו אינו על מצחו, שלא היה כהן גדול עובד באותה שעה. ולדברי האומר (יומא ז ב) עודהו על מצחו מכפר ומרצה, ואם לאו אינו מרצה, נדרש על מצחו תמיד, מלמד שמשמש בו בעודו על מצחו, שלא יסיח דעתו ממנו:
39You shall make the linen tunic of checker work, and you shall make a linen cap; and you shall make a sash of embroidery work.   לטוְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּֽעֲשֶׂ֖ה מַֽעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם:
You shall make…of checker work: Make them [the tunics] of boxes, and all of them [shall be made] of linen.   ושבצת: עשה אותה משבצות משבצות, וכולה של שש:
40For Aaron's sons you shall make tunics and make them sashes, and you shall make them high hats for honor and glory.   מוְלִבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת:
For Aaron’s sons you shall make tunics: These four garments and no more: a tunic, a sash, the hats, which are [the same as] the cap, and the pants written below (verse 42) for all of them.   ולבני אהרן תעשה כתנת: ארבעה בגדים הללו ולא יותר כתונת, ואבנט, ומגבעות היא מצנפת, ומכנסים הכתובים למטה בפרשה (פסוק מב):
41With these you shall clothe Aaron, your brother, and his sons along with him, and you shall anoint them and invest them with full authority and sanctify them so that they may serve Me [as kohanim].   מאוְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָֽשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִֽהֲנוּ־לִֽי:
With these you shall clothe Aaron: [I.e., with] those [garments] stated in connection with Aaron: a choshen, an ephod, a robe, a checker work tunic, a cap, a sash, a showplate, and pants mentioned further on in connection with them all.   והלבשת אתם את אהרן: אותם האמורים באהרן חשן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ, מצנפת ואבנט וציץ ומכנסים, הכתובים למטה בכולם:
and his sons along with him: [with] those [garments] mentioned in connection with them.   ואת בניו אתו: אותם הכתובים בהם:
and you shall anoint them: [i.e.,] Aaron and his sons, with the anointing oil.   ומשחת אותם: את אהרן ואת בניו בשמן המשחה:
and invest them with full authority: Heb. וּמִלֵאתָ אֶת-יָדָם, [lit., and you shall fill their hands.] Every [mention of] “filling of the hands” is an expression of initiation. When he [a person] begins something [such as a position] that he will be in possession of from that day on [it is referred to as “filling” a position]. In Old French, when they appoint a person to be in charge of something, the ruler puts in his hand a leather glove, called guanto [gant in modern French], and thereby he grants him authority over the matter. They call this transmission revestir, invest, transmit [this glove], and this is the [expression] “filling of the hands.”   ומלאת את ידם: כל מלוי ידים לשון חנוך, כשהוא נכנס לדבר להיות מוחזק בו מאותו יום והלאה הוא מלוי, ובלשון לעז כשממנין אדם על פקידת דבר, נותן השליט בידו בית יד של עור שקורין גנ"ט בלעז [כפפה], ועל ידו הוא מחזיקו בדבר, וקורין לאותו מסירה ריוישטי"ר בלעז [להסמיך] והוא מלוי ידים:
42And make for them linen pants to cover the flesh of [their] nakedness; they shall reach from the waist down to the thighs.   מבוַֽעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵי־בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמָּתְנַ֥יִם וְעַד־יְרֵכַ֖יִם יִֽהְיֽוּ:
And make for them: For Aaron and for his sons.   ועשה להם: לאהרן ולבניו:
linen pants: Thus [we have] eight garments for the Kohen Gadol and four for the ordinary kohen.   מכנסי בד: הרי שמונה בגדים לכהן גדול, וארבעה לכהן הדיוט:
43They shall be worn by Aaron and by his sons when they enter the Tent of Meeting or when they approach the altar to serve in the Holy, so they will not bear iniquity and die. It shall be a perpetual statute for him and for his descendants after him.   מגוְהָיוּ֩ עַל־אַֽהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם | אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹֽא־יִשְׂא֥וּ עָוֹ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַֽחֲרָֽיו:
They shall be worn by Aaron: All these garments [shall be] worn by Aaron, [i.e.,] those that are appropriate for him.   והיו על אהרן: כל הבגדים האלה על אהרן הראויין לו:
and by his sons: those mentioned in connection with them.   ועל בניו: האמורים בהם:
when they enter the Tent of Meeting: To the Temple [proper], and so to the Mishkan.   בבואם אל אוהל מועד: להיכל, וכן למשכן:
and die: while lacking [the proper] garments is liable to death [by the hands of Heaven]. -[from Tanchuma, Acharei Moth 6]   ומתו: הא למדת, שהמשמש מחוסר בגדים במיתה:
a perpetual statute for him: Wherever it says חֻקַתעוֹלָם, “a perpetual statute,” it means a decree that is [in effect] immediately and for [future] generations [as well]. [This statute is] to make invalid [the sacrifice if any requirement is missing]. -[See Men. 19a.]   חקת עולם לו: כל מקום שנאמר חקת עולם, הוא גזירה מיד ולדורות, לעכב בו:

Fourth Portion

Exodus Chapter 29

1And this is the thing that you shall do for them to sanctify them to serve Me [as kohanim]: take one young bull and two rams, perfect ones.   אוְזֶ֨ה הַדָּבָ֜ר אֲשֶׁ֨ר תַּֽעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֛ם לְקַדֵּ֥שׁ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֣ן לִ֑י לְ֠קַ֠ח פַּ֣ר אֶחָ֧ד בֶּן־בָּקָ֛ר וְאֵילִ֥ם שְׁנַ֖יִם תְּמִימִֽם:
take: Heb. לְקַח, like קַח, and these are two roots, one of קִיחָה and one of לְקִיחָה, but they have the same meaning [i.e., take].   לקח: כמו קח, ושתי גזרות הן, אחת של קיחה, ואחת של לקיחה, ולהן פתרון אחד:
one young bull: This was to atone for the incident of the [golden] calf, which was a bull. -[from Midrash Tanchuma 10]   פר אחד: לכפר על מעשה העגל שהוא פר:
2And unleavened bread and unleavened loaves mixed with oil, and unleavened wafers anointed with oil; you shall make them out of fine wheat flour.   בוְלֶ֣חֶם מַצּ֗וֹת וְחַלֹּ֤ת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן סֹ֥לֶת חִטִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
And unleavened bread and unleavened loaves… and unleavened wafers: These refer to three types [of matzah]: scalded dough, loaves, and wafers (Men. 78a). The unleavened bread is what is called further in the section (verse 23) “loaf of oil bread,” because he [Moses] would put as much oil into the scalded dough as in the loaves and the wafers (Men. 89a), and of each of the types [of unleavened bread referred to here], ten loaves were brought.   ולחם מצות וחלת מצת ורקיקי מצות: הרי אלו שלשה מינין רבוכה, וחלות ורקיקים לחם מצות, היא הקרויה למטה בענין (פסוק כג) חלת לחם שמן, על שם שנותן שמן ברבוכה כנגד החלות והרקיקין, וכל המינין באים עשר עשר חלות:
mixed with oil: When it [the bread] was flour, he [Moses] would pour oil on them and mix them. -[from Men. 75a]   בלולת בשמן: כשהן קמח יוצק בהן שמן ובוללן:
anointed with oil: After they were baked, he [Moses] would anoint them like a sort of Greek “chaff,” which resembles our [Hebrew letter of the alphabet] “nun.” -[from Men. 74b]   משחים בשמן: אחר אפייתן מושחן כמין כי יונית, שהיא עשויה כנו"ן שלנו:
3And you shall place them upon a basket, and you shall bring them in the basket, and the bull and the two rams.   גוְנָֽתַתָּ֤ אוֹתָם֙ עַל־סַ֣ל אֶחָ֔ד וְהִקְרַבְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּסָּ֑ל וְאֶ֨ת־הַפָּ֔ר וְאֵ֖ת שְׁנֵ֥י הָֽאֵילִֽם:
and you shall bring them: to the courtyard of the Mishkan on the day it will be erected.   והקרבת אתם: אל חצר המשכן ביום הקמתו:
4And you shall bring Aaron and his sons near the entrance of the Tent of Meeting, and you shall bathe them in water.   דוְאֶת־אַֽהֲרֹ֤ן וְאֶת־בָּנָיו֙ תַּקְרִ֔יב אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָֽחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם:
and you shall bathe them: This [refers to] the immersion of the entire body.   ורחצת: זו טבילת כל הגוף:
5And you shall take the garments and clothe Aaron with the tunic, with the robe of the ephod, with the ephod, and with the choshen, and you shall adorn him with the band of the ephod.   הוְלָֽקַחְתָּ֣ אֶת־הַבְּגָדִ֗ים וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֶת־אַֽהֲרֹן֙ אֶת־הַכֻּתֹּ֔נֶת וְאֵת֙ מְעִ֣יל הָֽאֵפֹ֔ד וְאֶת־הָֽאֵפֹ֖ד וְאֶת־הַח֑שֶׁן וְאָֽפַדְתָּ֣ ל֔וֹ בְּחֵ֖שֶׁב הָֽאֵפֹֽד:
and you shall adorn: Adorn and affix the belt and the apron around him.   ואפדת: קשט ותקן החגורה והסינר סביבותיו:
6You shall place the cap upon his head and place the holy crown upon the cap.   ווְשַׂמְתָּ֥ הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְנָֽתַתָּ֛ אֶת־נֵ֥זֶר הַקֹּ֖דֶשׁ עַל־הַמִּצְנָֽפֶת:
the holy crown: Heb. נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ. This is the showplate.   נזר הקדש: זה הציץ:
upon the cap: As I explained above (Exod. 28:37): through the middle thread [of the showplate] and the two threads on his head, all three of which were tied behind the nape [of the Kohen Gadol’s neck], he places it [the showplate] upon the cap like a sort of hat.   על המצנפת: כמו שפירשתי למעלה (שמות כח לז) על ידי הפתיל האמצעי ושני פתילין שבראשו הקשורין שלשתן מאחורי העורף, הוא נותנו על המצנפת כמין כובע:
7You shall take the anointing oil and pour [it] on his head and anoint him.   זוְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְיָֽצַקְתָּ֖ עַל־רֹאשׁ֑וֹ וּמָֽשַׁחְתָּ֖ אֹתֽוֹ:
and anoint him: This anointment was also like a sort of Greek “chaff.” [See commentary above on verse 2, and Rambam, Laws of Temple Vessels 1:7.] He [Moses] would apply oil to his [Aaron’s] head and between his eyebrows and join them with his finger. -[from Kereithoth 5b]   ומשחת אותו: אף משיחה זו כמין כי יונית, נותן שמן על ראשו ובין ריסי עיניו ומחברן באצבעו:
8And you shall bring his sons near, and you shall clothe them with tunics.   חוְאֶת־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם כֻּתֳּנֹֽת:
9And you shall gird them with sashes, Aaron and his sons, and you shall dress them with high hats, and the kehunah will be a perpetual statute for them, and you shall invest Aaron and his sons with full authority.   טוְחָֽגַרְתָּ֩ אֹתָ֨ם אַבְנֵ֜ט אַֽהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו וְחָֽבַשְׁתָּ֤ לָהֶם֙ מִגְבָּעֹ֔ת וְהָֽיְתָ֥ה לָהֶ֛ם כְּהֻנָּ֖ה לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמִלֵּאתָ֥ יַד־אַֽהֲרֹ֖ן וְיַד־בָּנָֽיו:
will be… for them: This investiture, for eternal kehunah.   והיתה להם: מלוי ידים זה לכהונת עולם:
and you shall invest: through these things.   ומלאת: על ידי הדברים האלה:
Aaron and his sons: with the fulfillment (בְּמִלְוּי) and the appointment to the kehunah.   יד אהרן ויד בניו: במילוי ופקודת הכהונה:
10You shall bring the bull to the front of the Tent of Meeting, and Aaron and his sons shall lean their hands upon the head of the bull.   יוְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֔ר לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְסָמַ֨ךְ אַֽהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הַפָּֽר:
11You shall [then] slaughter the bull before the Lord, at the entrance of the Tent of Meeting.   יאוְשָֽׁחַטְתָּ֥ אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
at the entrance of the Tent of Meeting: In the courtyard of the Mishkan, which is in front of the entrance.   פתח אוהל מועד: בחצר המשכן שלפני הפתח:
12And you shall take [some] of the blood of the bull and apply it on the horns of the altar with your finger, and you shall pour out all the blood upon the base of the altar.   יבוְלָֽקַחְתָּ֙ מִדַּ֣ם הַפָּ֔ר וְנָֽתַתָּ֛ה עַל־קַרְנֹ֥ת הַמִּזְבֵּ֖חַ בְּאֶצְבָּעֶ֑ךָ וְאֶת־כָּל־הַדָּ֣ם תִּשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ:
on the horns: On top, actually on the horns. -[from Zev. 53a]   על קרנות: למעלה בקרנות ממש:
and… all the blood: [I.e.,] the remaining blood.   ואת כל הדם: שיירי הדם:
upon the base of the altar: A sort of protruding receptacle was made all around it [the altar] after it was elevated a cubit from the ground. -[from Middoth 3:1]   אל יסוד המזבח: כמין בליטת בית קבול עשוי לו סביב סביב לאחר שעלה אמה מן הארץ:
13You shall then take all the fat that covers the innards, and the diaphragm with the liver, also the two kidneys and the fat that is upon them, and make them go up in smoke upon the altar.   יגוְלָֽקַחְתָּ֗ אֶת־כָּל־הַחֵ֘לֶב֘ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּ֒רֶב֒ וְאֵ֗ת הַיֹּתֶ֨רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֖לֶב אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֑ן וְהִקְטַרְתָּ֖ הַמִּזְבֵּֽחָה:
the fat that covers the innards: That is the membrane on the rumen [i.e., the first stomach of a ruminant animal], which is called tele [in Old French, toile in modern French]. -[from Tosefta Chullin 9:3]   החלב המכסה את הקרב: הוא הקרום שעל הכרס שקורין טייל"א [קרום]:
and the diaphragm: הַיֹּתֶרֶת. This is the membrane of the liver, called ebres [in Old French].   ואת היתרת: הוא טרפשא דכבדא שקורין איבדי"ש [סרעפת]:
with the liver: He must also take part of the liver along with it. -[from Sifra, Lev. 3:8]   על הכבד: אף מן הכבד יטול עמה:
14But the flesh of the bull, its hide and its dung you shall burn in fire outside the camp; it is a sin offering.   ידוְאֶת־בְּשַׂ֤ר הַפָּר֙ וְאֶת־עֹר֣וֹ וְאֶת־פִּרְשׁ֔וֹ תִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַמַּֽחֲנֶ֑ה חַטָּ֖את הֽוּא:
you shall burn in fire: We do not find any [reference to an] “outside” sin offering burnt except this one.   תשרף באש: לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו:
15And you shall take the one ram, and Aaron and his sons shall lean their hands upon the ram's head.   טווְאֶת־הָאַ֥יִל הָֽאֶחָ֖ד תִּקָּ֑ח וְסָ֨מְכ֜וּ אַֽהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל:
16You shall slaughter the ram, and you shall take its blood and sprinkle [it] on the altar all around.   טזוְשָֽׁחַטְתָּ֖ אֶת־הָאָ֑יִל וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְזָֽרַקְתָּ֥ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
and sprinkle: with a vessel. He [Moses] would grasp the sprinkling basin and sprinkle [the blood] opposite the horn [of the altar], in order that it [the blood would] be visible on both sides. The only sacrifice requiring the blood to be applied with the finger is the sin offering. The other sacrifices require neither [that the blood be sprinkled on the] horn, nor [that it be applied with the] finger, because the application of their [the other sacrifices’] blood is on the lower half of the altar, and [the kohen] does not ascend the ramp [of the altar], but he stands on the ground and sprinkles [the blood]. -[from Zev. 53b]   וזרקת: בכלי, אוחז במזרק וזורק כנגד הקרן כדי שיראה לכאן ולכאן, ואין קרבן טעון מתנה באצבע אלא חטאת בלבד, אבל שאר זבחים אינן טעונין קרן ולא אצבע, שמתן דמם מחצי המזבח ולמטה, ואינו עולה בכבש אלא עומד בארץ וזורק:
all around: Heb. סָבִיב. Thus it is delineated in Shechitath Kodashim (Zev. 53b) that סָבִיב refers to only two applications, which [actually] are four-one [application is] on this corner and one on the diagonally opposite corner. Each application was visible on both sides of the corner, thus the blood was applied on the four directions all around. Therefore, it [the sprinkling of the blood] is called סָבִיב, all around.   סביב: כך מפורש בשחיטת קדשים (זבחים נב ב) שאין סביב אלא שתי מתנות שהן ארבע, האחת בקרן זוית זו, והאחת בקרן שכנגדה באלכסון, וכל מתנה נראית בשני צדי הקרן אילך ואילך, נמצא הדם נתון בארבע רוחות סביב, לכך קרוי סביב:
17And you shall dissect the ram into its parts, and you shall wash its innards and its legs and put them with its parts and with its head,   יזוְאֶ֨ת־הָאַ֔יִל תְּנַתֵּ֖חַ לִנְתָחָ֑יו וְרָֽחַצְתָּ֤ קִרְבּוֹ֙ וּכְרָעָ֔יו וְנָֽתַתָּ֥ עַל־נְתָחָ֖יו וְעַל־רֹאשֽׁוֹ:
into its parts: Heb. עַל-נְתָחָיו, [equivalent to] עִם-נְתָחָיו, with its parts, in addition to the rest of the parts.   על נתחיו: עם נתחיו, מוסף על שאר הנתחים:
18and you shall make the entire ram go up in smoke upon the altar; it is a burnt offering made to the Lord; it is a spirit of satisfaction, a fire offering for the Lord.   יחוְהִקְטַרְתָּ֤ אֶת־כָּל־הָאַ֨יִל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֥ה ה֖וּא לַֽיהֹוָ֑ה רֵ֣יחַ נִיח֔וֹחַ אִשֶּׁ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה הֽוּא:
it is a spirit of satisfaction: It is satisfaction to Me that I commanded and My will was performed. -[from Zev. 46b]   ריח ניחוח: נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני:
a fire offering: Heb. אִשֶׁה, a word related to fire אֵשׁ, and it means burning the limbs that are on the fire.   אשה: לשון אש, והיא הקטרת איברים שעל האש:

Fifth Portion

Exodus Chapter 29

19And you shall take the second ram, and Aaron and his sons shall lean their hands upon the ram's head.   יטוְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֑י וְסָמַ֨ךְ אַֽהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל:
20You shall slaughter the ram, take [some] of its blood and put it upon the cartilage of Aaron's right ear and upon the cartilage of Aaron's sons' right ears, upon the thumbs of their right hands, and upon the big toes of their right feet, and you shall sprinkle the blood upon the altar all around.   כוְשָֽׁחַטְתָּ֣ אֶת־הָאַ֗יִל וְלָֽקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה עַל־תְּנוּךְ֩ אֹ֨זֶן אַֽהֲרֹ֜ן וְעַל־תְּנ֨וּךְ אֹ֤זֶן בָּנָיו֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וְזָֽרַקְתָּ֧ אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
cartilage: Heb. ךְתְּנוּ. That is the cartilage, the middle wall within the ear, which is known [in Old French] as tendron, tendrum, tenron, tenrum, or teneros.   תנוך: הוא הסחוס האמצעי שבתוך האוזן שקורין טנדרו"ם [סחוס]:
the thumbs of their… hands: Heb. בֹּהֶן יָדָם This is the thumb, and [the blood was to be applied to] the middle joint. -[from Sifra on Lev. 8:24]   בהן ידם: הגודל ובפרק האמצעי:
21You shall [then] take [some] of the blood that is upon the altar and [some] of the anointing oil, and sprinkle it upon Aaron and upon his garments, upon his sons and upon the garments of his sons with him; thus he will become holy along with his garments, and his sons and their garments with him.   כאוְלָֽקַחְתָּ֞ מִן־הַדָּ֨ם אֲשֶׁ֥ר עַל־הַמִּזְבֵּ֘חַ֘ וּמִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָה֒ וְהִזֵּיתָ֤ עַל־אַֽהֲרֹן֙ וְעַל־בְּגָדָ֔יו וְעַל־בָּנָ֛יו וְעַל־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּ֑וֹ וְקָדַ֥שׁ הוּא֙ וּבְגָדָ֔יו וּבָנָ֛יו וּבִגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּֽוֹ:
22And you shall take out of the ram the fat and the fat tail and the fat that covers the innards, the diaphragm of the liver, the two kidneys along with the fat that is upon them, and the right thigh, for it is a ram of perfection.   כבוְלָֽקַחְתָּ֣ מִן־הָ֠אַ֠יִל הַחֵ֨לֶב וְהָֽאַלְיָ֜ה וְאֶת־הַחֵ֣לֶב | הַמְכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּ֗רֶב וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת | שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת וְאֶת־הַחֵ֨לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן וְאֵ֖ת שׁ֣וֹק הַיָּמִ֑ין כִּ֛י אֵ֥יל מִלֻּאִ֖ים הֽוּא:
the fat: This is the fat on the intestines or [the fat on] the maw [the obomasum, or the last stomach of a ruminant animal]. [from Chullin 49a, b]   החלב: זה חלב הדקים או הקיבה:
and the fat tail: Below the kidneys, as is explained in [parshath] Vayikra, as it is said: “opposite the atzeh (הֶעָצֶה) he shall remove it” (Lev. 3:9), [meaning] the place where the kidneys give advice (יוֹעִצוֹת) (Chul. 11a). In connection with the sacrificial parts of the bull, however, the fat tail is not mentioned, because the fat tail is sacrificed only with a male lamb, a ewe lamb, and a ram, but a bull and a goat do not require the [sacrifice of] the fat tail. [In fact, bulls and goats have no fat tails. Rashi means that the tail need not be sacrificed.]   והאליה: מן הכליות ולמטה, כמו שמפורש בויקרא (ג ט) שנאמר לעומת העצה יסירנה, מקום שהכליות יועצות, ובאמורי הפר לא נאמר אליה, שאין אליה קריבה אלא בכבש וכבשה ואיל, אבל שור ועז אין טעונים אליה:
and the right thigh: We do not find that the right thigh should be sent up in smoke with the sacrificial parts except this one alone.   ואת שוק הימין: לא מצינו הקטרה בשוק הימין עם האמורים אלא זו בלבד:
for it is a ram of perfection: Heb. מִלֻאִים, [the same as] שְׁלָמִים, an expression denoting perfection שְׁלֵמוּת i.e., it has been completed with everything. Scripture informs [us] that the perfection offering is a peace offering, because it makes peace for the altar, for the one who performs the service, and for the owner (Mid. Tanchuma, Tzav 4; Sifra 8:19). Therefore, I [God] require that the breast be given to the one who performs the service, as a portion. This was Moses, who officiated at the investiture rites, and the rest was eaten by Aaron and his sons, who were the owners [of the sacrifices], as is explained in [the section dealing with] this topic.   כי איל מלאים הוא: שלמים, לשון שלמות שמושלם בכל. מגיד הכתוב שהמלואים שלמים, שמשימים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים, לכך אני מצריכו החזה להיות לו לעובד העבודה למנה, וזהו משה ששימש במלואים, והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים, כמפורש בענין:
23And one loaf of bread, one loaf of oil bread, and one wafer from the basket of matzoth that stands before the Lord,   כגוְכִכַּ֨ר לֶ֜חֶם אַחַ֗ת וְחַלַּ֨ת לֶ֥חֶם שֶׁ֛מֶן אַחַ֖ת וְרָקִ֣יק אֶחָ֑ד מִסַּל֙ הַמַּצּ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
and one loaf of bread: of the loaves.   וככר לחם: מן החלות:
one loaf of oil bread: of the kind [of bread known as] the scalded dough. -[from Men. 78a]   וחלת לחם שמן: ממין הרבוכה:
and one wafer: of the wafers, one out of ten of each kind (Men. 76a). We do not find that the offering of bread that comes with any sacrifice should be burned except this [bread] only, for the offering of the loaves of the thanksgiving offering and the ram of the Nazirite are given to the kohanim with the breast and the thigh, but from this [sacrifice] Moses had for [his] portion only the breast.   ורקיק: מן הרקיקין, אחד מעשרה שבכל מין ומין ולא מצינו תרומת לחם הבא עם זבח נקטרת אלא זו בלבד, שתרומת לחמי תודה ואיל נזיר נתונה לכהנים עם חזה ושוק, ומזה לא היה למשה למנה אלא חזה בלבד:
24and you shall place it all upon Aaron's palms and upon his sons' palms, and you shall wave them as a waving before the Lord.   כדוְשַׂמְתָּ֣ הַכֹּ֔ל עַ֚ל כַּפֵּ֣י אַֽהֲרֹ֔ן וְעַ֖ל כַּפֵּ֣י בָנָ֑יו וְהֵֽנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
upon Aaron’s palms…, and you shall wave: Both of them were engaged in the waving, the owner [of the animal] and the kohen. How so? The kohen placed his hand under the owner’s hand and waved (Men. 61b). In this case, Aaron and his sons were the owners, and Moses was the kohen.   על כפי אהרן וגו' והנפת: שניהם עסוקים בתנופה, הבעלים והכהן. הא כיצד, כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף, ובזה היו אהרן ובניו בעלים, ומשה כהן:
as a waving: He would wave it to and fro to the One to Whom the four directions of the world belong. The waving keeps back and does away with punishment and harmful winds. The lifting up [consisted of] raising and lowering, to the One to Whom the heavens and earth belong, and it keeps back harmful dews. -[from Men. 62a]   תנופה: מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו, ותנופה מעכבת רוחות רעות. תרומה מעלה ומוריד למי שהשמים וארץ שלו, ומעכבת טללים רעים:
25You shall then take them from their hand[s] and make them go up in smoke upon the altar with the burnt offering as a spirit of satisfaction before the Lord; it is a fire offering for the Lord.   כהוְלָֽקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ מִיָּדָ֔ם וְהִקְטַרְתָּ֥ הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל־הָֽעֹלָ֑ה לְרֵ֤יחַ נִיח֨וֹחַ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא לַֽיהֹוָֽה:
with the burnt offering: With the first ram that you [already] offered up as a burnt offering.   על העולה: על האיל הראשון שהעלית עולה:
as a spirit of satisfaction: Heb. לְרֵיחַ נִיחוֹחַ, as satisfaction for the One Who commanded and [saw that] His will was performed.   לריח ניחוח: לנחת רוח למי שאמר ונעשה רצונו:
a fire offering: It is given to the fire.   אשה: לאש נתן:
for the Lord: For the name of the Omnipresent.   לה': לשמו של מקום:
26And you shall take the breast of the ram of perfection which is Aaron's, and wave it as a waving before the Lord, and it will become your portion.   כווְלָֽקַחְתָּ֣ אֶת־הֶֽחָזֶ֗ה מֵאֵ֤יל הַמִּלֻּאִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַֽהֲרֹ֔ן וְהֵֽנַפְתָּ֥ אֹת֛וֹ תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְהָיָ֥ה לְךָ֖ לְמָנָֽה:
waving: Heb. תְּנוּפָה, an expression of moving to and fro, vantiler or ventiller in Old French, to make [horizontal] movements to and fro.   תנופה: לשון הולכה והובאה, וינטילי"ר בלעז [להניף:
27And you shall sanctify the breast of the waving and the thigh of the uplifting, which was waved and which was lifted up, of the ram of perfection, of that which is Aaron's and of that which is his sons'.   כזוְקִדַּשְׁתָּ֞ אֵ֣ת | חֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֗ה וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוּנַ֖ף וַֽאֲשֶׁ֣ר הוּרָ֑ם מֵאֵיל֙ הַמִּלֻּאִ֔ים מֵֽאֲשֶׁ֥ר לְאַֽהֲרֹ֖ן וּמֵֽאֲשֶׁ֥ר לְבָנָֽיו:
And you shall sanctify the breast of the waving and the thigh of the uplifting, etc.: Sanctify them for generations [to come], that their uplifting and their waving shall prevail like the breast and the thigh of the peace offering, but not [in reference] to the burning. Rather, [in the future, the ram’s breast and thigh] “shall remain for Aaron and his sons” (verse 28) to eat.   וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה וגו': קדשם לדורות, להיות נוהגת תרומתם והנפתם כחזה ושוק של שלמים, אבל לא להקטרה, אלא והיה לאהרן ולבניו לאכול:
waving: Heb. ךְתְּנוּפָה, an expression of moving to and fro, vantiler or ventiller in Old French, to make [horizontal] movements to and fro.   תנופה: לשון הולכה והובאה, וינטילי"ר בלעז [להניף]:
was lifted up: Heb. הוּרָם, an expression of raising and lowering.   הורם: לשון מעלה ומוריד:
28And so it shall remain for Aaron and his sons as a perpetual allotment from the children of Israel; for it is an offering, and it shall remain an offering from the children of Israel of their peace offerings; it is their offering to the Lord.   כחוְהָיָה֩ לְאַֽהֲרֹ֨ן וּלְבָנָ֜יו לְחָק־עוֹלָ֗ם מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תְרוּמָ֖ה ה֑וּא וּתְרוּמָ֞ה יִֽהְיֶ֨ה מֵאֵ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִזִּבְחֵ֣י שַׁלְמֵיהֶ֔ם תְּרֽוּמָתָ֖ם לַֽיהֹוָֽה:
as a perpetual allotment from the children of Israel: [i. e.,] that the peace offerings shall belong to the owners [of the animals], but the breast and the thigh they shall give to the kohen.   לחק עולם מאת בני ישראל: שהשלמים לבעלים, ואת החזה ואת השוק יתנו לכהן:
for it is an offering: This breast and thigh.   כי תרומה הוא: החזה ושוק הזה:
29The holy garments that are Aaron's shall be for his sons after him, to be exalted through them and invested with full authority through them.   כטוּבִגְדֵ֤י הַקֹּ֨דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַֽהֲרֹ֔ן יִֽהְי֥וּ לְבָנָ֖יו אַֽחֲרָ֑יו לְמָשְׁחָ֣ה בָהֶ֔ם וּלְמַלֵּא־בָ֖ם אֶת־יָדָֽם:
for his sons after him: for [the one] who comes into greatness after him.   לבניו אחריו: למי שבא בגדולה אחריו:
to be exalted: Heb. לְמָשְׁחָה, [which usually means “for anointment,” here signifies] to be exalted through them. There are [instances of] מְִִשִׁיחָה that are an expression of authority, like “I have given them to you for greatness (לְמָשְׁחָה)” (Num. 18:8); “Do not touch My great ones (בִמְשִׁיחָי)” (Ps. 105:15).   למשחה: להתגדל בהם, שיש משיחה שהיא לשון שררה, כמו (במדבר יח ח) לך נתתים למשחה, (תהלים קה טו) אל תגעו במשיחי:
and invested with full authority through them: Through the garments, he is invested with the Kehunah Gedolah.   ולמלא בם את ידם: על ידי הבגדים הוא מתלבש בכהונה גדולה:
30Seven days shall the one of his sons [who will be] the kohen in his place wear them, the one who is to enter the Tent of Meeting to serve in the Holy.   לשִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יִלְבָּשָׁ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תַּחְתָּ֖יו מִבָּנָ֑יו אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֛א אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לְשָׁרֵ֥ת בַּקֹּֽדֶשׁ:
Seven days: [I.e., seven] consecutive [days].   שבעת ימים: רצופין:
shall… [who will be] the kohen in his place wear them: [The son] who will arise from his [Aaron’s] sons in his place to the Kehunah Gedolah, whom they will appoint to be Kohen Gadol.   ילבשם הכהן: אשר יקום מבניו תחתיו לכהונה גדולה, כשימנוהו להיות כהן גדול:
the one who is to enter the Tent of Meeting: [I.e.,] that kohen who is prepared to enter the inner sanctum on Yom Kippur, and that is the Kohen Gadol, for the service of Yom Kippur is acceptable only through him. -[from Yoma 73a]   אשר יבא אל אהל מועד: אותו כהן המוכן ליכנס לפני ולפנים ביום הכפורים, וזהו כהן גדול, שאין עבודת יום הכפורים כשרה אלא בו:
one of his sons… in his place: [This] teaches [us] that if the Kohen Gadol has a son who equals him, they must appoint him Kohen Gadol in his place [i.e., after him]. -[from Sifra on Lev. 6:15]   תחתיו מבניו: מלמד שאם יש לו לכהן גדול בן ממלא את מקומו, ימנוהו כהן גדול תחתיו:
[who will be] the kohen in his place: From here there is proof that every expression of כֹּהֵן is an expression of doing, of actually serving. Therefore, the cantillation of the “tevir” extends before it [indicating a connection to the following word].   הכהן תחתיו מבניו: מכאן ראיה כל לשון כהן לשון פועל עובד ממש, לפיכך ניגון תביר נמשך לפניו:
31You shall take the ram of perfection and cook its flesh in a holy place.   לאוְאֵ֛ת אֵ֥יל הַמִּלֻּאִ֖ים תִּקָּ֑ח וּבִשַּׁלְתָּ֥ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בְּמָקֹ֥ם קָדֽשׁ:
in a holy place: [I.e.,] in the courtyard of the Tent of Meeting, for these peace offerings were most holy sacrifices [which had to be eaten in the courtyard of the Tent of Meeting or the courtyard of the Temple, and not in the camp of Israel or the city of Jerusalem].   במקום קדוש: בחצר אהל מועד, שהשלמים הללו קדשי קדשים היו:
32Aaron and his sons shall eat the flesh of the ram and the bread that is in the basket, at the entrance of the Tent of Meeting.   לבוְאָכַ֨ל אַֽהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר הָאַ֔יִל וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ל פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
at the entrance of the Tent of Meeting: The entire courtyard is called thus.   פתח אהל מועד: כל החצר קרוי כן:
33They shall eat those things with which atonement has been effected, in order to invest them with full authority, to sanctify them, but a stranger shall not eat [of them], because they are a sacred thing.   לגוְאָֽכְל֤וּ אֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם לְמַלֵּ֥א אֶת־יָדָ֖ם לְקַדֵּ֣שׁ אֹתָ֑ם וְזָ֥ר לֹֽא־יֹאכַ֖ל כִּי־קֹ֥דֶשׁ הֵֽם:
They shall eat those things: Aaron and his sons [shall eat them] because they are their [the ram’s and the bread’s] owners.   ואכלו אתם: אהרן ובניו, לפי שהם בעליהם:
with which atonement has been effected: [I.e., with which] all alienism and repugnance [have been atoned for] for them [Aaron and his sons].   אשר כפר בהם: כל זרות ותיעוב:
in order to invest them with full authority: with this ram and this bread.   למלא את ידם: באיל ולחם הללו:
to sanctify them: For through these investitures, they were fully initiated into and sanctified for the kehunah.   לקדש אותם: שעל ידי המלואים הללו נתמלאו ידיהם ונתקדשו לכהונה:
because they are a sacred thing: [I.e., they are] the most holy sacrifices. From here we learned a warning [a prohibition] against a stranger [a non-kohen] who eats the most holy sacrifices, since the Torah text gives as the reason for the matter, [the fact] that they are a sacred thing.   כי קדש הם: קדשי קודשים, ומכאן למדנו אזהרה לזר האוכל קודש קודשים, שנתן המקרא טעם לדבר משום דקדש הם:
34If any of the flesh of the perfection [offering] or of the bread is left over until the next morning, what is left over you shall burn in fire; it shall not be eaten because it is a sacred thing.   לדוְאִם־יִוָּתֵ֞ר מִבְּשַׂ֧ר הַמִּלֻּאִ֛ים וּמִן־הַלֶּ֖חֶם עַד־הַבֹּ֑קֶר וְשָֽׂרַפְתָּ֤ אֶת־הַנּוֹתָר֙ בָּאֵ֔שׁ לֹ֥א יֵֽאָכֵ֖ל כִּי־קֹ֥דֶשׁ הֽוּא:
35So shall you do to Aaron and his sons, according to all that I have commanded you; for seven days you shall perform their investiture.   להוְעָשִׂ֜יתָ לְאַֽהֲרֹ֤ן וּלְבָנָיו֙ כָּ֔כָה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּ֖יתִי אֹתָ֑כָה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תְּמַלֵּ֥א יָדָֽם:
So shall you do to Aaron and his sons: The Torah text repeated this and doubled it to render it essential, that if he [Moses] omitted anything of all that was stated in [the section dealing with] this matter, they [Aaron and his sons] would not be invested to be kohanim, and their service would be invalid. -[from Yoma 5a]   ועשית לאהרן ולבניו ככה: שנה הכתוב וכפל לעכב, שאם חסר דבר אחד מכל האמור בענין, לא נתמלאו ידיהם להיות כהנים ועבודתם פסולה:
you: Heb. אֹתָכָה, like אוֹתָ.   אתכה: כמו אותך:
for seven days you shall perform their investiture: in this manner and with these sacrifices, daily.   שבעת ימים תמלא וגו': בענין הזה ובקרבנות הללו בכל יום:
36And a bull as a sin offering you shall offer up every day for the atonements, and you shall purify the altar by performing atonement upon it, and you shall anoint it, in order to sanctify it.   לווּפַ֨ר חַטָּ֜את תַּֽעֲשֶׂ֤ה לַיּוֹם֙ עַל־הַכִּפֻּרִ֔ים וְחִטֵּאתָ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּכַפֶּרְךָ֖ עָלָ֑יו וּמָֽשַׁחְתָּ֥ אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ:
for the atonements -: Heb. עַל-הַכִּפֻּרִים, for the atonements, [meaning] to atone for the altar for all alienism and repugnance. Since it is stated: “for seven days you shall perform their investiture,” I know only [that] what is offered up for their [the kohanim’s] sake [must be brought all seven days], such as the rams and the bread, but what is offered up for the sake of the altar, such as the bull, which is for the purification of the altar, we did not [yet] hear [that it must be brought for seven days]. Therefore, this verse was necessary. The midrash of Torath Kohanim (Lev. 8:14) states: The atonement for the altar was necessary because perhaps someone had donated a stolen article for the work of the Mishkan and the altar.   על הכפרים: בשביל הכפורים, לכפר על המזבח מכל זרות ותיעוב. ולפי שנאמר (פסוק לה) שבעת ימים תמלא ידם, אין לי אלא דבר הבא בשבילם, כגון האילים והלחם, אבל הבא בשביל המזבח, כגון פר שהוא לחטוי המזבח, לא שמענו, לכך הוצרך מקרא זה. ומדרש תורת כהנים אומר כפרת המזבח הוצרך, שמא התנדב איש דבר גזל במלאכת המשכן והמזבח:
and you shall purify: Heb. וְחִטֵאתָ, [which Onkelos renders:] וּתְדַכֵּי, and you shall purify. An expression of placing the blood that is applied with the finger is called חִטּוּי.   וחטאת: ותדכי, לשון מתנת דמים הנתונים באצבע קרוי חטוי:
and you shall anoint it: with the anointing oil [as below (Exod. 30:22-33)]. All anointings [were made] like a sort of Greek “chaff.” [See above on verse 2.]   ומשחת אותו: בשמן המשחה וכל המשיחות כמין כי יונית:
37For seven days you shall perform atonement upon the altar and sanctify it. Henceforth, the altar shall be a holy of holies. Whatever touches the altar will be holy.   לזשִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תְּכַפֵּר֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְקִדַּשְׁתָּ֖ אֹת֑וֹ וְהָיָ֤ה הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֔ים כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בַּמִּזְבֵּ֖חַ יִקְדָּֽשׁ:
Henceforth the altar shall be a holy: Now what was its [the altar’s] sanctity? “Whatever touches the altar will be holy.” Even an invalid sacrifice that was placed upon it-the altar sanctified it to render it fit so that it would not be taken off [the altar]. Since it is said: “Whatever touches the altar will be holy,” I understand it to mean whether it is fit or whether it is unfit, such as something whose disqualification did not come in the sanctuary, such as a male animal or a female animal that was intimate with a human, [or] an animal set aside for a sacrifice to idols, [or] an animal that was worshipped as a god, or an animal that suffered a mortal wound or terminal illness, or [any other disqualification] like them. Therefore, the Torah states: “And this is what you shall offer upon the altar,” immediately following it [this verse]. Just as the burnt offering is fit, so is it with anything that was already fit and became disqualified after entering the courtyard, such as a sacrifice that stayed overnight, a sacrifice that was taken out of the courtyard, a sacrifice that was ritually unclean, [a sacrifice] that was slaughtered with an intention of [offering it up or eating its flesh] outside the time allotted for it or outside the proper place, and [any other disqualification] like them. -[from Zev. 83a, Sifra on Lev. 6:2]   והיה המזבח קדש: ומה היא קדושתו, כל הנוגע במזבח יקדש, אפילו קרבן פסול שעלה עליו, קדשו המזבח להכשירו שלא ירד. מתוך שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש, שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי, כגון דבר שלא היה פסולו בקדש, כגון הרובע והנרבע ומוקצה ונעבד והטרפה וכיוצא בהן, תלמוד לומר וזה אשר תעשה, הסמוך אחריו, מה עולה ראויה אף כל ראוי, שנראה לו כבר ונפסל משבא לעזרה, כגון הלן והיוצא והטמא ושנשחט במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכיוצא בהן:

Sixth Portion

Exodus Chapter 29

38And this is what you shall offer upon the altar: lambs in their first year, two a day, continually.   לחוְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד:
39The one lamb you shall offer up in the morning and the other lamb you shall offer up in the afternoon.   לטאֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ הָֽאֶחָ֖ד תַּֽעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּֽעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם:
40And one tenth of fine flour, thoroughly mixed with a quarter of a hin of crushed [olive] oil, and a libation of one quarter of a hin of wine, for the one lamb.   מוְעִשָּׂרֹ֨ן סֹ֜לֶת בָּל֨וּל בְּשֶׁ֤מֶן כָּתִית֙ רֶ֣בַע הַהִ֔ין וְנֵ֕סֶךְ רְבִיעִ֥ת הַהִ֖ין יָ֑יִן לַכֶּ֖בֶשׂ הָֽאֶחָֽד:
And one-tenth of fine flour: A tenth of an ephah, [the volume of] forty-three and one-fifth eggs.   ועשרון סולת: עשירית האיפה, ארבעים ושלש ביצים וחומש ביצה:
of crushed [olive] oil: Crushed is not stated as being obligatory, but [simply] to make it acceptable. Since it says: “crushed for lighting” (Exod. 27:20), implying “for [use as] lighting” but not [to be used] for meal offerings, I would possibly think [that the verse means] to disqualify it for meal offerings. Therefore, the Torah states here, “crushed.” Consequently, “crushed for lighting” was stated only to exclude meal offerings, that they do not require crushed [oil], for even oil ground in a mill is acceptable for them. -[from Men. 86b]   בשמן כתית: לא לחובה נאמר כתית אלא להכשיר, לפי שנאמר (לעיל כז כ) כתית למאור, ומשמע למאור ולא למנחות, יכול לפסלו למנחות, תלמוד לומר כאן כתית, ולא נאמר (שמות כז כ) כתית למאור אלא למעט מנחות שאין צריך כתית, שאף הטחון בריחים כשר בהן:
a quarter of a hin: Three logs.   רבע ההין: שלשה לוגין:
and a libation: for the basins, as we learned in tractate Succah (48a): Two silver basins were at the top of the altar, and they were perforated like two fine nostrils. He [the kohen] would pour the wine into it [these basins], and it would flow and exit through the “nostril” and fall on the roof of the altar, from where it would descend [through holes in the altar] to the foundations, in the altar of the Temple, and in the copper altar it would descend from the altar to the ground.   ונסך: לספלים, כמו ששנינו במסכת סוכה (מח א) שני ספלים של כסף היו בראש המזבח, ומנוקבים כמין שני חוטמין דקים, נותן היין לתוכו והוא מקלח ויוצא דרך החוטם ונופל על גג המזבח, ומשם יורד לשיתין במזבח בית עולמים, ובמזבח הנחשת יורד מן המזבח לארץ:
41And the other lamb you shall offer up in the afternoon; you shall offer [it] up like the meal offering of the morning and its libation, as a spirit of satisfaction, a fire offering to the Lord.   מאוְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּֽעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכָּהּ֙ תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֔הּ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
as a spirit of satisfaction: This is stated regarding the meal offering, for the meal offering of libations is entirely burned, and the order of their sacrifice is: first the limbs [of the burnt offering] and afterwards the meal offering, as it is said: “burnt offering and meal offering” (Lev. 23:37).   לריח ניחח: על המנחה נאמר, שמנחת נסכים כולה כליל, וסדר הקרבתן האיברים בתחלה ואחר כך המנחה, שנאמר (ויקרא כג לז) עולה ומנחה:
42It shall be a continual burnt offering for your generations, at the entrance of the Tent of Meeting before the Lord, where I will arrange meetings with you, to speak to you there.   מבעֹלַ֤ת תָּמִיד֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר אִוָּעֵ֤ד לָכֶם֙ שָׁ֔מָּה לְדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ שָֽׁם:
continual: Daily, without a day intervening.   תמיד: מיום אל יום, ולא יפסיק יום בינתים:
where I will arrange meetings with you: When I arrange a time to speak to you, I will arrange it to come there. Some of our Rabbis derive from here that since the time the Mishkan was erected, the Holy One, blessed is He, spoke to Moses from above the copper altar. Others, however, say that [He spoke to Moses] from above the ark cover, as it is said: “and I will speak with you from atop the ark cover” (Exod. 25:22), and “where I will arrange meetings with you,” stated here, is not stated about the altar but about the Tent of Meeting mentioned in the verse. -[from Baraitha Melecheth HaMishkan, ch. 14]   אשר אועד לכם: כשאקבע מועד לדבר אליך שם אקבענו לבא. ויש מרבותינו למדים מכאן, שמעל מזבח הנחשת היה הקב"ה מדבר עם משה משהוקם המשכן, ויש אומרים מעל הכפרת, כמו שנאמר (שמות כה כב) ודברתי אתך מעל הכפורת, ואשר אועד לכם האמור כאן אינו אמור על המזבח, אלא על אהל מועד הנזכר במקרא:
43There I will arrange meetings with the children of Israel, and it will be sanctified by My glory.   מגוְנֹֽעַדְתִּ֥י שָׁ֖מָּה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִקְדַּ֖שׁ בִּכְבֹדִֽי:
There I will arrange meetings: I will arrange to speak with them [the children of Israel], as a king who arranges a place to speak there with his servants.   ונועדתי שמה: אתועד עמם בדבור, כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם:
and it will be sanctified: [I.e.,] the Mishkan [will be sanctified].   ונקדש: המשכן:
by My glory: Heb. בִּכְבֹדִי. That My Shechinah will dwell in it. The aggadic midrash, however, says: Do not read בִּכְבֹדִי, but בִּמְכֻבָּדַי, with My honored ones. Here He hinted to him [Moses] about the death of Aaron’s sons on the day it [the Mishkan] was erected. This is what Moses [meant when he] said, “This is what the Lord spoke, saying, ‘With those close to Me I will be sanctified’” (Lev. 10:3). Now where did He speak? “And it will be sanctified by My glory.” -[from Sifra, Lev. 10:3; Zev. 115b]   בכבודי: שתשרה שכינתי בו. ומדרש אגדה אל תקרי בכבודי, אלא [בכבודי], במכובדים שלי, כאן רמז לו מיתת בני אהרן ביום הקמתו, וזהו שאמר משה (ויקרא י ג) הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש, והיכן דבר, ונקדש בכבודי:
44I will sanctify the Tent of Meeting and the altar, and I will sanctify Aaron and his sons to serve Me [as kohanim].   מדוְקִדַּשְׁתִּ֛י אֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־אַֽהֲרֹ֧ן וְאֶת־בָּנָ֛יו אֲקַדֵּ֖שׁ לְכַהֵ֥ן לִֽי:
45I will dwell in the midst of the children of Israel and I will be their God.   מהוְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים:
46They will know that I, the Lord, am their God, Who brought them out of the land of Egypt in order that I may dwell in their midst; I am the Lord, their God.   מווְיָֽדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשָׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיהֶֽם:
in order that I may dwell in their midst: With the intention that I dwell in their midst.   לשכני בתוכם: על מנת לשכון אני בתוכם:

Seventh Portion

Exodus Chapter 30

1You shall make an altar for bringing incense up in smoke; you shall make it out of acacia wood.   אוְעָשִׂ֥יתָ מִזְבֵּ֖חַ מִקְטַ֣ר קְטֹ֑רֶת עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ:
for bringing incense up in smoke: Heb. מִקְטַר קְטֹרֶת, to raise smoke up on it, namely the smoke of incense.   מקטר קטרת: להעלות עליו קטור עשן סמים:
2It shall be one cubit long and one cubit wide, a square, and two cubits high; its horns shall be [one piece] with it.   באַמָּ֨ה אָרְכּ֜וֹ וְאַמָּ֤ה רָחְבּוֹ֙ רָב֣וּעַ יִֽהְיֶ֔ה וְאַמָּתַ֖יִם קֹֽמָת֑וֹ מִמֶּ֖נּוּ קַרְנֹתָֽיו:
3You shall overlay it with pure gold, its top, its walls all around, and its horns; and you shall make for it a golden crown all around.   גוְצִפִּיתָ֨ אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִֽירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב:
its top: This one [altar] had a top. The altar for burnt offerings [i.e., the copper altar], however, did not have a top, but the hollow space within it was filled with earth whenever they camped.   את גגו: זה היה לו גג, אבל מזבח העולה לא היה לו גג, אלא ממלאים חללו אדמה בכל חנייתן:
a golden crown: This symbolized the crown of the kehunah.   זר זהב: סימן הוא לכתר כהונה:
4You shall make two golden rings for it underneath its crown on its two corners, you shall make [them] on its two sides, so that it should serve as holders for poles with which to carry it.   דוּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב תַּֽעֲשֶׂה־לּ֣וֹ | מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו תַּֽעֲשֶׂ֖ה עַל־שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו וְהָיָה֙ לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֵֽמָּה:
its… corners: Heb. צַלְעֹתָיו. Here it is a term meaning corners, as the Targum [Onkelos] renders, [unlike in Exod. 25:12, 26:20, 26, 27, where צֶלַע means a side,] because it says [further in the verse]: “on its two sides,” [meaning] on its two corners that are on its two sides.   צלעותיו: כאן הוא לשון זויות, כתרגומו, לפי שנאמר על שני צדיו, על שתי זויותיו שבשני צדיו:
it should serve: Heb. וְהָיָה, lit., and it shall be [in the singular, referring to] the making of these rings.   והיה: מעשה הטבעות האלה:
as holders for the poles: The ring [itself] shall be a holder for a pole.   לבתים לבדים: לכל בית תהיה הטבעת לבד:
5You shall make the poles out of acacia wood and overlay them with gold.   הוְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב:
6And you shall place it in front of the dividing curtain, which is upon the Ark of Testimony, in front of the ark cover, which is upon the testimony, where I will arrange to meet with you.   ווְנָֽתַתָּ֤ה אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י הַפָּרֹ֔כֶת אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲרֹ֣ן הָֽעֵדֻ֑ת לִפְנֵ֣י הַכַּפֹּ֗רֶת אֲשֶׁר֙ עַל־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָֽׁמָּה:
in front of the dividing curtain: Perhaps you will say [that the altar should be] removed or at a distance opposite the ark, either to the north or to the south. Therefore, the Torah says: “in front of the ark cover,” meaning directly opposite the ark on the outside [of the Holy of Holies]. -[from Baraitha Melecheth HaMishkan, ch. 4,]   לפני הפרכת: שמא תאמר משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום, תלמוד לומר לפני הכפרת, מכוון כנגד הארון מבחוץ:
7Aaron shall make incense of spices go up in smoke upon it; every morning when he sets the lamps in order, he shall make it go up in smoke.   זוְהִקְטִ֥יר עָלָ֛יו אַֽהֲרֹ֖ן קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר בְּהֵֽיטִיב֛וֹ אֶת־הַנֵּרֹ֖ת יַקְטִירֶֽנָּה:
when he sets… in order: Heb. בְּהֵיטִיבוֹ, a word referring to the cleaning of the cups of the menorah from the ashes of the wicks that burned at night. He would clean them every morning.   בהיטיבו: לשון נקוי הבזיכין של המנורה מדשן הפתילות שנשרפו בלילה, והיה מטיבן בכל בקר ובקר:
the lamps: Heb. הַנֵּרֹת. luzes, lozes, luses, luces in Old French, [i.e.,] lamps. This is true of all נֵרוֹת mentioned in the context of the menorah, except where הַעִלָאָה, which is an expression of kindling, is mentioned.   הנרות: לוצי"ש בלעז [מנורות] וכן כל נרות האמורות במנורה, חוץ ממקום שנאמר שם העלאה, שהוא לשון הדלקה:
8And when Aaron kindles the lights in the afternoon, he shall make it go up in smoke, continual incense before the Lord for your generations.   חוּבְהַֽעֲלֹ֨ת אַֽהֲרֹ֧ן אֶת־הַנֵּרֹ֛ת בֵּ֥ין הָֽעַרְבַּ֖יִם יַקְטִירֶ֑נָּה קְטֹ֧רֶת תָּמִ֛יד לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם:
And when… kindles: Heb. וּבְהַעִלֹת, lit., and when… causes to ascend. When he will kindle them to cause their flame to ascend.   ובהעלות: כשידליקם להעלות להבתן:
he shall make it go up in smoke: Every day, one pras in the morning and [one] pras in the afternoon. -[from Ker. 6b]   יקטירנה: בכל יום פרס מקטיר שחרית ופרס מקטיר בין הערבים:
9You shall offer up on it no alien incense, burnt offering, or meal offering, and you shall pour no libation upon it.   טלֹא־תַֽעֲל֥וּ עָלָ֛יו קְטֹ֥רֶת זָרָ֖ה וְעֹלָ֣ה וּמִנְחָ֑ה וְנֵ֕סֶךְ לֹ֥א תִסְּכ֖וּ עָלָֽיו:
You shall offer up on it: On this [golden] altar.   לא תעלו עליו: על מזבח זה:
alien incense: Any donated incense; they are all alien except for this one. -[from Men. 50a, b]   קטרת זרה: שום קטורת של נדבה. כולן זרות לו חוץ מזו:
burnt offering, or meal offering: Neither burnt offerings nor meal offerings. A burnt offering is one of an animal or fowl. A meal offering is one of bread.   ועולה ומנחה: ולא עולה ומנחה, עולה של בהמה ועוף, ומנחה היא של מין לחם:
10But Aaron shall make atonement upon its horns once a year; with the blood of the sin offering of the atonements, once a year he shall effect atonement upon it for your generations; it is a holy of holies to the Lord.   יוְכִפֶּ֤ר אַֽהֲרֹן֙ עַל־קַרְנֹתָ֔יו אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפֻּרִ֗ים אַחַ֤ת בַּשָּׁנָה֙ יְכַפֵּ֤ר עָלָיו֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים ה֖וּא לַֽיהֹוָֽה:
But Aaron shall make atonement: [This refers to] applications of blood [on the horns of the altar].   וכפר אהרן: מתן דמים:
once a year: On Yom Kippur. This is what is stated in [parshath] “Acharei Moth” : “And he shall go out to the altar that is before the Lord and make atonement upon it” (Lev. 16:18).   אחת בשנה: ביום הכפורים, הוא שנאמר באחרי מות (ויקרא טז יח) ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו:
the sin offering of the atonements: They are the bull and the kid of Yom Kippur, which atone for ritual contamination regarding the sanctuary and its holy things. -[from Shevuoth 2b]   חטאת הכפורים: הם פר ושעיר של יום הכפורים המכפרים על טומאת מקדש וקדשיו:
a holy of holies: Heb. קֹדֶשׁ-קָדָשִׁים. The altar is sanctified for these things only, and for no other service.   קדש קדשים: המזבח מקודש לדברים הללו בלבד ולא לעבודת אחרת:

Maftir Portion

Deuteronomy Chapter 25

17You shall remember what Amalek did to you on the way, when you went out of Egypt,   יזזָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵֽאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם:
You shall remember what [Amalek] did to you: [The juxtaposition of these passages teaches us that] if you use fraudulent measures and weights, you should be worried about provocation from the enemy, as it is said: “Deceitful scales are an abomination of the Lord” (Prov. 11:1), after which the [next] verse continues,“When willful wickedness comes, then comes disgrace.” [That is, after you intentionally sin by using deceitful scales, the enemy will come to provoke you into war, and this will be a disgraceful matter to you]. — [Tanchuma 8]   זכור את אשר עשה לך: אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב, שנאמר (משלי יא א) מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון:
18how he happened upon you on the way and cut off all the stragglers at your rear, when you were faint and weary, and he did not fear God.   יחאֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּֽחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים:
how he happened upon you on the way: Heb. קָרְךָ, an expression denoting a chance occurrence (מִקְרֶה). - [Sifrei 25:167] Alternatively, an expression denoting seminal emission (קֶרִי) and defilement, because Amalek defiled the Jews by [committing] homosexual acts [with them]. — [Tanchuma 9] Yet another explanation: an expression denoting heat and cold (קוֹר). He cooled you off and made you [appear] tepid, after you were boiling hot, for the nations were afraid to fight with you, [just as people are afraid to touch something boiling hot]. But this one, [i.e., Amalek] came forward and started and showed the way to others. This can be compared to a bathtub of boiling water into which no living creature could descend. Along came an irresponsible man and jumped headlong into it! Although he scalded himself, he [succeeded to] make others think that it was cooler [than it really was]. — [Tanchuma 9]   אשר קרך בדרך: לשון מקרה. דבר אחר לשון קרי וטומאה, שהיה מטמאן במשכב זכור. דבר אחר לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה. אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים:
and cut off: [The word וַיְזַנֵּב is derived from the word זָנָב, meaning “tail.” Thus, the verse means: Amalek] “cut off the tail.” This refers to the fact that Amalek cut off the members [of the male Jews,] where they had been circumcised, and cast them up [provocatively] towards Heaven [exclaiming to God: “You see! What good has Your commandment of circumcision done for them?”]- [Tanchuma 9]   ויזנב בך: מכת זנב, חותך מילות וזורק כלפי מעלה:
all the stragglers at your rear: Those who lacked strength on account of their transgression. [And because these Jews had sinned,] the cloud [of glory] had expelled them [thereby leaving them vulnerable to Amalek’s further attack]. - [Tanchuma 10]   כל הנחשלים אחריך: חסרי כח מחמת חטאם, שהיה הענן פולטן:
you were faint and weary: faint from thirst, as it is written, “The people thirsted there for water” (Exod. 17:3), and [immediately] afterwards it says,“Amalek came [and fought with Israel]” (verse 17:8). - [Tanchuma 10]   ואתה עיף ויגע: עיף בצמא, דכתיב (שמות יז ג) ויצמא שם העם למים, וכתיב אחריו ויבא עמלק:
and weary: from the journey. - [Tanchuma 10]   ויגע: בדרך:
He did not fear [God]: i.e., Amalek did not fear God [so as to refrain] from doing you harm. — [Sifrei 25:167]   ולא ירא: עמלק, אלהים, מלהרע לך:
19[Therefore,] it will be, when the Lord your God grants you respite from all your enemies around [you] in the land which the Lord, your God, gives to you as an inheritance to possess, that you shall obliterate the remembrance of Amalek from beneath the heavens. You shall not forget!   יטוְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֣יךָ | לְ֠ךָ֠ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהֹוָה־אֱלֹהֶ֠יךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַֽחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר * (זֶ֣כֶר) עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח:
you shall obliterate the remembrance of Amalek: Both man and woman, infant and suckling, ox and sheep [camel and donkey] (God’s command to King Saul: see I Sam. 15:3), so that the name of Amalek should never again be mentioned (נִזְכָּר), from the word (זֵכֶר) , even regarding an animal, to say:“This animal was from Amalek.” - [Midrash Lekach Tov]   תמחה את זכר עמלק: מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה (שמואל א' טו ג). שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה, לומר בהמה זו משל עמלק היתה:


I Samuel Chapter 15

1And Samuel said to Saul, "The Lord sent me to anoint you to be king over His people, over Israel; and now hearken to the voice of the words of the Lord.   אוַיֹּ֚אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל אֹתִ֨י שָׁלַ֚ח יְהֹוָה֙ לִמְשָׁחֲךָ֣ לְמֶ֔לֶךְ עַל־עַמּ֖וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֣ה שְׁמַ֔ע לְק֖וֹל דִּבְרֵ֥י יְהֹוָֽה:
and now, hearken to the voice of the words of the Lord: Once you acted foolishly. Now, take heed.  
2So said the Lord of Hosts, 'I remember that which Amalek did to Israel, how he laid (wait) for him on the way, when he came up out of Egypt.   בכֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת פָּקַ֕דְתִּי אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָֹ֥ה עֲמָלֵ֖ק לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר־שָֹ֥ם לוֹ֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בַּעֲלֹת֖וֹ מִמִּצְרָֽיִם:
3Now, go, and you shall smite Amalek, and you shall utterly destroy all that is his, and you shall not have pity on him: and you shall slay both man and woman, infant and suckling, ox and sheep, camel and ass.' "   געַתָּה֩ לֵ֨ךְ וְהִכִּֽיתָ֜ה אֶת־עֲמָלֵ֗ק וְהַֽחֲרַמְתֶּם֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ל עָלָ֑יו וְהֵמַתָּ֞ה מֵאִ֣ישׁ עַד־אִשָּׁ֗ה מֵֽעֹלֵל֙ וְעַד־יוֹנֵ֔ק מִשּׁ֣וֹר וְעַד־שֶֹ֔ה מִגָּמָ֖ל וְעַד־חֲמֽוֹר:
ox and sheep: for they were sorcerers, and they would change themselves to resemble animals.  
4And Saul called the people together, and he counted them in Telaim, two hundred thousand footmen, and ten thousand, the men of Judah.   דוַיְשַׁמַּ֚ע שָׁאוּל֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיִּפְקְדֵם֙ בַּטְּלָאִ֔ים מָאתַ֥יִם אֶ֖לֶף רַגְלִ֑י וַעֲשֶֹ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אֶת־אִ֥ישׁ יְהוּדָֽה:
And Saul called… together: An expression of announcing, as though it would say, שאול ויזעק.  
and he counted them in Telaim: (According to ‘peshat,’ this is the name of a place, as in Jos. 15:24. Our Rabbis, however, take it as a common noun, meaning ‘with lambs,’ explaining thus:) He told everyone to take a lamb from the King’s flocks, since it is forbidden to count Jews, for it is stated concerning them: “which will not be counted for multitude” (Gen. 32:12).  
5And Saul came as far as the city of Amalek, and he fought in the valley.   הוַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל עַד־עִ֣יר עֲמָלֵ֑ק וַיָּ֖רֶב בַּנָּֽחַל:
and he fought in the valley: (וירב) and he fought in the valley (from ריב, a quarrel). Our Rabbis said: Concerning the valley, he argued and concluded, thus: if for the sake of one soul, the Torah said, “decapitate a calf in the valley” (Deut. 21), how much more for the sake of all these souls. If man has sinned, what have the animals sinned?  
6And Saul said to the Kenite, "Turn away and go down from among the Amalekites, lest I destroy you with them, and you did kindness with all the children of Israel, when they went up out of Egypt." And the Kenites turned away from amidst Amalek.   ווַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל אֶֽל־הַקֵּינִ֡י לְכוּ֩ סֻּ֨רוּ רְד֜וּ מִתּ֣וֹךְ עֲמָלֵקִ֗י פֶּן־אֹֽסִפְךָ֙ עִמּ֔וֹ וְאַתָּ֞ה עָשִֹ֚יתָה חֶ֙סֶד֙ עִם־כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּעֲלוֹתָ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיָּ֥סַר קֵינִ֖י מִתּ֥וֹךְ עֲמָלֵֽק:
to the Kenites: the descendants of Jethro, who were residing in the wilderness of Judea, in the south of Arad, who went to Jabez to learn Torah, Arad being Amalek. The Canaanite king of Arad was Amalek, for it is stated: “the dweller of the South” (Num. 21:1), and “Amalek dwells in the Southland” (ibid. 12:29).  
with all the children of Israel: for Moses, Aaron, and all the elders of Israel partook of his (Jethro’s) repast (Ex. 18:12). (The Scripture, therefore) considers it as though he had done kindness with all the children of Israel.  
7And Saul smote Amalek, from Havilah until you come to Shur, which is in front of Egypt.   זוַיַּ֥ךְ שָׁא֖וּל אֶת־עֲמָלֵ֑ק מֵֽחֲוִילָה֙ בּוֹאֲךָ֣ שׁ֔וּר אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מִצְרָֽיִם:
8And he seized Agag, the king of Amalek, alive; and he completely destroyed all the people with the edge of the sword.   חוַיִּתְפֹּ֛שׂ אֶת־אֲגַ֥ג מֶֽלֶךְ־עֲמָלֵ֖ק חָ֑י וְאֶת־כָּל־הָעָ֖ם הֶחֱרִ֥ים לְפִי־חָֽרֶב:
9And Saul and the people had pity on Agag, and on the best of the sheep and the cattle, and the fatlings, and on the fattened sheep, and on all that was good; and they did not want to destroy them; but everything which was vile and feeble, that they utterly destroyed.   טוַיַּחְמֹל֩ שָׁא֨וּל וְהָעָ֜ם עַל־אֲגָ֗ג וְעַל־מֵיטַ֣ב הַצֹּאן֩ וְהַבָּקָ֨ר וְהַמִּשְׁנִ֚ים וְעַל־הַכָּרִים֙ וְעַל־כָּל־הַטּ֔וֹב וְלֹ֥א אָב֖וּ הַחֲרִימָ֑ם וְכָל־הַמְּלָאכָ֛ה נְמִבְזָ֥ה וְנָמֵ֖ס אֹתָ֥הּ הֶחֱרִֽימוּ:
and the fatlings: (Heb. ‘vehamishnim.’) It has no likeness (to any other word in the Scriptures). These are the fatlings, and I say that the expression of ‘mishnim’ is like ‘kesef mishneh’ (double money Gen. 43:15) because they are doubled over with flesh and fat. Similarly, (we explain:) “And the ox which was fattened (sheni) seven years.” (Jud. 6:25).  
vile and feeble: (נמבזה) like נבזה (despised), and the ‘mem’ is superfluous.  
10And the word of the Lord came to Samuel, saying,   יוַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל לֵאמֹֽר:
11"I regret that I have made Saul king, for he has turned back from following Me, and he has not fulfilled My words." And it distressed Samuel, and he cried out to the Lord all night.   יאנִחַ֗מְתִּי כִּֽי־הִמְלַ֚כְתִּי אֶת־שָׁאוּל֙ לְמֶ֔לֶךְ כִּֽי־שָׁב֙ מֵאַֽחֲרַ֔י וְאֶת־דְּבָרַ֖י לֹ֣א הֵקִ֑ים וַיִּ֙חַר֙ לִשְׁמוּאֵ֔ל וַיִּזְעַ֥ק אֶל־יְהֹוָ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה:
I regret: A thought has arisen in my heart concerning the kingdom of Saul, whom I have appointed king.  
12And Samuel arose early in the morning to meet Saul; and it was told to Samuel, saying, "Saul has come to Carmel, and behold, he is setting up a place for himself, and he passed and went down to Gilgal."   יבוַיַּשְׁכֵּ֧ם שְׁמוּאֵ֛ל לִקְרַ֥את שָׁא֖וּל בַּבֹּ֑קֶר וַיֻּגַּ֨ד לִשְׁמוּאֵ֜ל לֵאמֹ֗ר בָּֽא־שָׁא֚וּל הַכַּרְמֶ֙לָה֙ וְהִנֵּ֨ה מַצִּ֥יב לוֹ֙ יָ֔ד וַיִּסֹּב֙ וַֽיַּעֲבֹ֔ר וַיֵּ֖רֶד הַגִּלְגָּֽל:
he is setting up a place for himself: He is building an altar for himself. That is the altar referred to concerning Elijah, “And he repaired the altar of the Lord, which had been torn down.” Jonathan however, renders: and behold, he is setting up there a place for himself, to divide the spoils.  
13And Samuel came to Saul, and Saul said to him, "May you be blessed of the Lord; I have fulfilled the word of the Lord."   יגוַיָּבֹ֥א שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־שָׁא֑וּל וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ שָׁא֗וּל בָּר֚וּךְ אַתָּה֙ לַֽיהֹוָ֔ה הֲקִימֹ֖תִי אֶת־דְּבַ֥ר יְהֹוָֽה:
14And Samuel said, "What then is this bleating of the sheep in my ears? And the lowing of the oxen which I hear?"   ידוַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל וּמֶ֛ה קֽוֹל־הַצֹּ֥אן הַזֶּ֖ה בְּאָזְנָ֑י וְק֣וֹל הַבָּקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ:
15And Saul said, "They brought them from the Amalekites, for the people had pity on the best of the sheep, and the oxen, in order to sacrifice to the Lord your God: and the rest we have utterly destroyed."   טווַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל מֵעֲמָלֵקִ֣י הֱבִיא֗וּם אֲשֶׁ֨ר חָמַ֚ל הָעָם֙ עַל־מֵיטַ֚ב הַצֹּאן֙ וְהַבָּקָ֔ר לְמַ֥עַן זְבֹ֖חַ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְאֶת־הַיּוֹתֵ֖ר הֶחֱרַֽמְנוּ:
16And Samuel said to Saul, "Desist, and I shall tell you what the Lord spoke to me last night." And he said to him, "Speak."   טזוַיֹּ֚אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל ֤הֶרֶף וְאַגִּ֣ידָה לְּךָ֔ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֥אמֶר (כתיב וַיֹּ֥אמֶרו) ל֖וֹ דַּבֵּֽר:
Desist: Like the Targum, ‘orich,’ meaning ‘wait’.  
17And Samuel said, "Even if you are small in your own eyes, are you not the head of the tribes of Israel? And the Lord anointed you as king over Israel.   יזוַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל הֲל֗וֹא אִם־קָטֹ֚ן אַתָּה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ רֹ֛אשׁ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אָ֑תָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ֧ יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
are you not the head of the tribes of Israel: Jonathan renders: The tribe of Benjamin crossed the Reed Sea at the head of the people, as it is said: “Benjamin, the youngest, rules over them” (Ps. 68: 28).  
18And the Lord sent you on a mission, and said, 'Go, and you shall utterly destroy the sinners, the Amalekites, and you shall wage war against them until they destroy them.'   יחוַיִּשְׁלָחֲךָ֥ יְהֹוָ֖ה בְּדָ֑רֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לֵ֣ךְ וְהַחֲרַמְתָּ֞ה אֶת־הַֽחַטָּאִים֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וְנִלְחַמְתָּ֣ ב֔וֹ עַ֥ד כַּלּוֹתָ֖ם אֹתָֽם:
until they destroy them: The people who are with you will destroy them.  
19Now, why did you not hearken to the voice of the Lord, but you flew upon the spoil, and you did what was evil in the eyes of the Lord?"   יטוְלָ֥מָּה לֹא־שָׁמַ֖עְתָּ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה וַתַּ֙עַט֙ אֶל־הַשָּׁלָ֔ל וַתַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה:
but you flew: (ותעט,) like ותעף (and you flew), an expression relating to עיט, bird of prey (Gen. 15:11).  
20And Saul said to Samuel, "Yes, I did hearken to the voice of the Lord. I did go on the mission on which the Lord sent me, and I brought Agag, the king of Amalek alive, and have utterly destroyed the Amalekites.   כוַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אֲשֶׁ֚ר שָׁמַ֙עְתִּי֙ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֔ה וָאֵלֵ֕ךְ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֣נִי יְהֹוָ֑ה וָאָבִ֗יא אֶת־אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וְאֶת־עֲמָלֵ֖ק הֶחֱרַֽמְתִּי:
21And the people took from the spoil, sheep and oxen, the best of the ban, to sacrifice to your God in Gilgal."   כאוַיִּקַּ֨ח הָעָ֧ם מֵהַשָּׁלָ֛ל צֹ֥אן וּבָקָ֖ר רֵאשִׁ֣ית הַחֵ֑רֶם לִזְבֹּ֛חַ לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בַּגִּלְגָּֽל:
the best of the ban: (ראשית, lit., the beginning), and similarly, “the best of your corn” (Deut. 18: 4), as it is said: “When you separate the best part of it therefrom” (Num. 18:30). Jonathan however, renders: before they banned it.  
22And Samuel said, "Has the Lord (as much) desire in burnt offerings and peace-offerings, as in obeying the voice of the Lord? Behold, to obey is better than a peace-offering; to hearken (is better) than the fat of rams.   כבוַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַחֵ֚פֶץ לַֽיהֹוָה֙ בְּעֹל֣וֹת וּזְבָחִ֔ים כִּשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה הִנֵּ֚ה שְׁמֹ֙עַ֙ מִזֶּ֣בַח ט֔וֹב לְהַקְשִׁ֖יב מֵחֵ֥לֶב אֵילִֽים:
Behold, to obey: His command is better than a peace-offering.  
to hearken, than the fat of rams.: This refers to: Behold, to obey is better than a peace- offering, and to hearken (is better) than the fat of rams.  
23For rebellion is as the sin of divination, and stubbornness is as idolatry and teraphim. Since you rejected the word of the Lord, He has rejected you from being a king."   כגכִּ֚י חַטַּאת־קֶ֙סֶם֙ מֶ֔רִי וְאָ֥וֶן וּתְרָפִ֖ים הַפְצַ֑ר יַ֗עַן מָאַ֙סְתָּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔ה וַיִּמְאָסְךָ֖ מִמֶּֽלֶךְ:
For rebellion is as the sin of divination, and stubbornness is as idolatry and teraphim: And like the penalty for idolatry and teraphim, so is the penalty for stubbornness. Jonathan renders: for, as the sin of a people who divine, so is the sin of any man who disobeys the word of the Lord; and as the sins of a nation who has strayed after idols, so is the sin of any person who adds to the words of a prophet.  
stubbornness: An expression of adding, and similarly, (Gen. 36:11) He prevailed upon him (ויפצר). He spoke many words to convince him.  
24And Saul said to Samuel, "I have sinned, for I transgressed the Lord's command, and your words, for I feared the people, and I hearkened to their voice.   כדוַיֹּ֨אמֶר שָׁא֚וּל אֶל־שְׁמוּאֵל֙ חָטָ֔אתִי כִּֽי־עָבַ֥רְתִּי אֶת־פִּֽי־יְהֹוָ֖ה וְאֶת־דְּבָרֶ֑יךָ כִּ֚י יָרֵ֙אתִי֙ אֶת־הָעָ֔ם וָאֶשְׁמַ֖ע בְּקוֹלָֽם:
I feared the people: Doeg the Edomite, who was as esteemed as all of them.  
25And now, forgive now my sin, and return with me, and I shall prostrate myself to the Lord."   כהוְעַתָּ֕ה שָֹ֥א נָ֖א אֶת־חַטָּאתִ֑י וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְאֶֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
26And Samuel said to Saul, "I shall not return with you, for you have rejected the word of the Lord, and the Lord has rejected you from being a king over Israel."   כווַיֹּ֚אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל לֹ֥א אָשׁ֖וּב עִמָּ֑ךְ כִּ֚י מָאַ֙סְתָּה֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔ה וַיִּמְאָסְךָ֣ יְהֹוָ֔ה מִהְי֥וֹת מֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
27And Samuel turned to go, and he seized the skirt of his robe, and it tore.   כזוַיִּסֹּ֥ב שְׁמוּאֵ֖ל לָלֶ֑כֶת וַיַּחֲזֵ֥ק בִּכְנַף־מְעִיל֖וֹ וַיִּקָּרַֽע:
and he seized the skirt of his robe: According to the simple interpretation, the implication is that when Samuel turned to go away from following Saul, Saul seized the skirt of Samuel’s robe, since Saul was entreating him to return until he would prostrate himself in Gilgal, where the tent of meeting had been. In Midrash Aggadah, however, Amoraim differ on this point. Some say that Saul tore Samuel’s robe, and some say that Samuel tore Saul’s robe, thereby giving over to him this sign, that whoever would sever the skirt of his robe would reign in his place. And that is what Saul said to David on the day that he severed the robe, “I know that you will reign” (infra 24:21).  
28And Samuel said to him, "The Lord has torn the kingdom of Israel from you, today; and has given it to your fellow who is better than you.   כחוַיֹּ֚אמֶר אֵלָיו֙ שְׁמוּאֵ֔ל קָרַ֨ע יְהֹוָ֜ה אֶֽת־מַמְלְכ֧וּת יִשְׂרָאֵ֛ל מֵעָלֶ֖יךָ הַיּ֑וֹם וּנְתָנָ֕הּ לְרֵעֲךָ֖ הַטּ֥וֹב מִמֶּֽךָּ:
29And also, the Strength of Israel will neither lie nor repent, for He is not a man to repent."   כטוְגַם֙ נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם כִּ֣י לֹ֥א אָדָ֛ם ה֖וּא לְהִנָּחֵֽם:
And also, the Strength of Israel will neither lie: And if you say, “I shall repent of my sin before Him, it will no longer avail to take the kingdom from the one to whom it was given, for the Holy One, Blessed be He, Who is the Strength of Israel, will not lie by not giving the good to whom He promised to give it.”  
30And he said, "I have sinned. Now, honor me now in the presence of the elders of my people, and in the presence of Israel, and return with me, and I shall prostrate myself to the Lord your God."   לוַיֹּ֣אמֶר חָטָ֔אתִי עַתָּ֗ה כַּבְּדֵ֥נִי נָ֛א נֶ֥גֶד זִקְנֵֽי־עַמִּ֖י וְנֶ֣גֶד יִשְׂרָאֵ֑ל וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְהִֽשְׁתַּחֲוֵ֖יתִי לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:
31And Samuel returned after Saul, and Saul prostrated himself to the Lord.   לאוַיָּ֥שָׁב שְׁמוּאֵ֖ל אַחֲרֵ֣י שָׁא֑וּל וַיִּשְׁתַּ֥חוּ שָׁא֖וּל לַֽיהֹוָֽה:
32And Samuel said, "Bring Agag, the king of Amalek, near to me." And Agag went to him delicately. And Agag said, "Surely, the bitterness of death has turned."   לבוַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַגִּ֚ישׁוּ אֵלַי֙ אֶת־אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וַיֵּ֣לֶךְ אֵלָ֔יו אֲגַ֖ג מַעֲדַנֹּ֑ת וַיֹּ֣אמֶר אֲגָ֔ג אָכֵ֖ן סָ֥ר מַר־הַמָּֽוֶת:
And Agag went to him delicately: (Heb. ‘ma’adanoth.’) Jonathan renders: delicately.  
Surely, the bitterness of death has turned.: Indeed, I know that the bitterness of death has turned toward me, and is approaching.  
33And Samuel said, "As your sword bereaved women, so will your mother be bereaved among women." And Samuel hewed Agag in pieces before the Lord in Gilgal.   לגוַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֨ר שִׁכְּלָ֚ה נָשִׁים֙ חַרְבֶּ֔ךָ כֵּן־תִּשְׁכַּ֥ל מִנָּשִׁ֖ים אִמֶּ֑ךָ וַיְשַׁסֵּ֨ף שְׁמוּאֵ֧ל אֶת־אֲגָ֛ג לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה בַּגִּלְגָּֽל:
As your sword bereaved women: to render them veritable widows from their husbands, for you would cut off the membrum virile of the youths of Israel.  
And he hewed: (וישסף) He cut him into four pieces. There is no similarity to this word. The Targum renders: ‘ufashah.’ And in our Gemara (i.e., T.B., Bets. 33b) we find: He broke a branch off (‘m’fashah’), and gave us each several sticks, meaning that he split.  
34And Samuel went to Ramah, and Saul went up to his house in Gibeah of Saul.   לדוַיֵּ֥לֶךְ שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָ֑תָה וְשָׁא֛וּל עָלָ֥ה אֶל־בֵּית֖וֹ גִּבְעַ֥ת שָׁאֽוּל:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
Select a portion: