Numbers Chapter 29

35The eighth day shall be a time of restriction for you; you shall not perform any mundane work.   להבַּיּוֹם֙ הַשְּׁמִינִ֔י עֲצֶ֖רֶת תִּֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַֽעֲשֽׂוּ:
A time of restriction for you: עֲצֶרֶת, restricted from working (Chagigah 18a). Another interpretation: Restrain yourselves from leaving. This teaches that they were required to remain [in Jerusalem] overnight (Sifrei Pinchas 55). This [word עֲצֶרֶת] is expounded in the Aggadah : (Sukkah 55b) [as follows]: For throughout the days of the festival they brought offerings symbolizing the seventy nations, and when they came to leave, the Omnipresent said to them, “Please make Me a small feast, so that I can have some pleasure from you [alone].”   עצרת תהיה לכם: עצורים בעשיית מלאכה. דבר אחר עצרת עצרו מלצאת, מלמד שטעון לינה. ומדרשו באגדה לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד שבעים אומות וכשבאין ללכת, אמר להם המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם:
36You shall offer up a burnt offering, a fire offering for a spirit of satisfaction to the Lord: one bull, one ram, and seven lambs in the first year, [all] unblemished.   לווְהִקְרַבְתֶּ֨ם עֹלָ֜ה אִשֵּׁ֨ה רֵ֤יחַ נִיחֹ֨חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה פַּ֥ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם:
one bull, one ram: These correspond to Israel. [God said,] “Remain with Me a little longer.” It expresses [His] affection [for Israel]. It is like children taking leave of their father, who says to them, “It is difficult for me to part with you; stay one more day.” It is analogous to a king who made a banquet, etc. [and on the last day, his closest friend makes a small banquet for the king] as is stated in Tractate Sukkah [55b]. In the Midrash of R. Tanchuma (Pinchas 16) [it says]: The Torah teaches common courtesy. Someone who has a guest, [and wants him to feel at home,] on the first day, he should serve him fattened poultry, on the following day he should serve him fish, on the following day beef, on the following day pulses, and on the following day vegetables, progressively diminishing, as in the case of the festival bulls.   פר אחד איל אחד: אלו כנגד ישראל, התעכבו לי מעט עוד. ולשון חבה הוא זה, כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם עכבו עוד יום אחד. משל למלך שעשה סעודה וכו', כדאיתא במס' סוכה (דף נה ב) ובמדרש רבי תנחומא למדה תורה דרך ארץ, שמי שיש לו אכסנאי יום ראשון יאכילו פטומות, למחר מאכילו דגים, למחר מאכילו בשר בהמה, למחר מאכילו קטניות, למחר מאכילו ירק, פוחת והולך כפרי החג:
37Their meal offerings and their libations, for the bulls, for the rams, and for the lambs, according to their number, as prescribed.   לזמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֗ם לַפָּ֨ר לָאַ֧יִל וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט:
38And one young male goat for a sin offering, besides the continual burnt offering, its meal offering and its libation.   לחוּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֑ד מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד וּמִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽהּ:
39These you shall offer up for the Lord on your festivals, besides your vows and voluntary offerings, for your burnt offerings, for your meal offerings, for your libations, and for your peace offerings.   לטאֵ֛לֶּה תַּֽעֲשׂ֥וּ לַֽיהֹוָ֖ה בְּמֽוֹעֲדֵיכֶ֑ם לְבַ֨ד מִנִּדְרֵיכֶ֜ם וְנִדְבֹֽתֵיכֶ֗ם לְעֹלֹֽתֵיכֶם֙ וּלְמִנְחֹ֣תֵיכֶ֔ם וּלְנִסְכֵּיכֶ֖ם וּלְשַׁלְמֵיכֶֽם:
These you shall offer up for the Lord on your festivals: A matter fixed as an obligation.   אלה תעשו לה' במועדיכם: דבר הקצוב לחובה:
besides your vows: If you wish to pledge offerings during a festival, it is considered a mitzvah [virtuous deed] for you [to fulfill your vows during the festival] (Sifrei Pinchas 56). Alternatively, vows or voluntary offerings which you have pledged throughout the year should be brought on the festival, lest one find it difficult to return to Jerusalem to offer up his vows, with the result that he will transgress the prohibition of “you shall not delay [in paying your vows and pledges]” (Deut. 23:22).   לבד מנדריכם: אם באתם לידור קרבנות ברגל, מצוה היא בידכם או נדרים או נדבות שנדרתם כל השנה תקריבום ברגל, שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו, ונמצא עובר בבל תאחר:

Numbers Chapter 30

1Moses spoke to the children of Israel in accordance with all that the Lord had commanded Moses.   אוַיֹּ֥אמֶר משֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה:
Moses spoke to the children of Israel: [This verse is written] to make a pause; [these are] the words of R. Ishmael. Since up to this point the words of the Omnipresent [were stated], and the [following] chapter dealing with vows begins with the words of Moses, it was necessary to make a break first and say that Moses repeated this chapter [of offerings] to Israel, for if not so, it would imply that he did not tell this to them, but began his address with the chapter discussing vows. — [Sifrei Pinchas 57]   ויאמר משה אל בני ישראל: להפסיק הענין, דברי רבי ישמעאל, לפי שעד כאן דבריו של מקום ופרשת נדרים מתחלת בדבורו של משה, הוצרך להפסיק תחלה ולומר שחזר משה ואמר פרשה זו לישראל, שאם לא כן יש במשמע שלא אמר להם זו אלא בפרשת נדרים התחיל דבריו: