Exodus Chapter 14

15The Lord said to Moses, Why do you cry out to Me? Speak to the children of Israel and let them travel.   טווַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ:
Why do you cry out to Me: [This verse] teaches us that Moses was standing and praying. The Holy One, blessed be He, said to him, “This is no time to pray at length, when Israel is in distress.” Another explanation [of God’s question (Why do you cry out to me?) implies]: “The matter depends on Me and not on you,” as it is said further [in Scripture]: “Concerning My children and the work of My hands do you command Me?” (Isa. 45:11). — [from Mechilta, Exod. Rabbah 21:8]   מה תצעק אלי: למדנו שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה לא עת עתה להאריך בתפלה שישראל נתונין בצרה. דבר אחר מה תצעק אלי עלי הדבר תלוי ולא עליך, כמו שנאמר להלן (ישעיה מה יא) על בני ועל פועל ידי תצוני:
Speak to the children of Israel and let them travel: They have nothing to do but to travel, for the sea will not stand in their way. The merit of their forefathers and their own [merit], and the faith they had in Me when they came out [of Egypt] are sufficient to split the sea for them. — [from Mechilta, Exod. Rabbah 21:8]   דבר אל בני ישראל ויסעו: אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם, כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שהאמינו בי ויצאו, לקרוע להם הים:
16And you raise your staff and stretch out your hand over the sea and split it, and the children of Israel shall come in the midst of the sea on dry land.   טזוְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָֽדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה:
17And I, behold! I shall harden the hearts of the Egyptians, and they will come after you, and I will be glorified through Pharaoh, and through all his force, through his chariots, and through his horsemen.   יזוַֽאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת־לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַֽחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּֽבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָֽרָשָֽׁיו:
18And the Egyptians shall know that I am the Lord, when I will be glorified through Pharaoh, through his chariots, and through his horsemen   יחוְיָֽדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה בְּהִכָּֽבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָֽרָשָֽׁיו:
19Then the angel of God, who had been going in front of the Israelite camp, moved and went behind them, and the pillar of cloud moved away from in front of them and stood behind them.   יטוַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָֽאֱלֹהִ֗ים הַֽהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַֽחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַֽחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעֲמֹ֖ד מֵאַֽחֲרֵיהֶֽם:
and went behind them: to separate between the Egyptians’ camp and the Israelites’ camp and to catch the arrows and the catapult stones of the Egyptians. Everywhere it says: “the angel of the Lord (ה),” but here [it says]: “the angel of God (אֱלֹהִים).” Everywhere [in Scripture] אֱלֹהִים denotes [God’s attribute of] judgment. This teaches that at that moment, the Israelites were being judged whether to be saved or to perish with the Egyptians.   וילך מאחריהם: להבדיל בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ולקבל חצים ובליסטראות של מצרים. בכל מקום הוא אומר מלאך ה', וכאן מלאך הא-להים, אין א-להים בכל מקום אלא דין, מלמד שהיו ישראל נתונין בדין באותה שעה אם להנצל אם להאבד עם מצרים:
and the pillar of cloud moved away: When it became dark, and the pillar of cloud delivered the camp to the pillar of fire, the cloud did not go away as it would customarily go away completely in the evening, but it moved away and went behind them [the Israelites] to make it dark for the Egyptians.   ויסע עמוד הענן: כשחשיכה והשלים עמוד הענן את המחנה לעמוד האש, לא נסתלק הענן כמו שהיה רגיל להסתלק ערבית לגמרי, אלא נסע והלך לו מאחריהם להחשיך למצרים:
20And he came between the camp of Egypt and the camp of Israel, and there were the cloud and the darkness, and it illuminated the night, and one did not draw near the other all night long.   כוַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין | מַֽחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַֽחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַח֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹֽא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה:
And he came between the camp of Egypt: This can be compared to a person walking along the road with his son walking in front of him. [When] bandits came to capture him [the son], he [the father] took him from in front of him and placed him behind him. A wolf came behind him; so he put him [his son] in front of him. [When] bandits came in front of him and wolves behind him, he put him [his son] on his arms and fought them off. Similarly [the prophet depicts the angel protecting Israel when they drew near to the Red Sea], “But I sent to train Ephraim, he took them on his arms” (Hos. 11:3). — [from Mechilta]   ויבא בין מחנה מצרים: משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו. באו לסטים לשבותו, נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, באו זאבים מאחריו, נתנו לפניו, באו לסטים לפניו וזאבים מאחריו, נתנו על זרועו ונלחם בהם, כך (הושע יא ג) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו:
and there were the cloud and the darkness: for the Egyptians.   ויהי הענן והחשך: למצרים:
and it illuminated: [I.e.,] the pillar of fire [illuminated] the night for the Israelites, and it went before them as it usually went all night long, and the thick darkness [from the cloud] was toward the Egyptians.   ויאר: עמוד האש את הלילה לישראל, והולך לפניהם כדרכו ללכת כל הלילה, והחשך של ערפל לצד מצרים:
and one did not draw near the other: [I.e., one] camp to [the other] camp. — [from Mechilta, Jonathan]   ולא קרב זה אל זה: מחנה אל מחנה:
21And Moses stretched out his hand over the sea, and the Lord led the sea with the strong east wind all night, and He made the sea into dry land and the waters split.   כאוַיֵּ֨ט משֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֘ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהֹוָ֣ה | אֶת־הַ֠יָּ֠ם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כָּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָֽרָבָ֑ה וַיִּבָּֽקְע֖וּ הַמָּֽיִם:
with the strong east wind: [I.e.,] with the east wind, which is the strongest of the winds. That is the wind with which the Holy One, blessed be He, visits retribution upon the wicked, as it is said [in the following verses]: “With an east wind I will scatter them” (Jer. 18:17); “an east wind shall come, a wind of the Lord” (Hos. 13:15); “the east wind broke you in the heart of the seas” (Ezek. 27:26); “He spoke with His harsh wind on the day of the east wind” (Isa. 27:8). — [from Mechilta]   ברוח קדים עזה: ברוח קדים שהיא עזה שברוחות, היא הרוח שהקב"ה נפרע בה מן הרשעים, שנאמר (ירמי' יח יז) ברוח קדים אפיצם, (הושע יג טו) יבא קדים רוח ה', (יחזקאל כז כו) רוח הקדים שברך בלב ימים, (ישעי' כז ח) הגה ברוחו הקשה ביום קדים:
and the waters split: All the water in the world. — [from Mechilta Exod. Rabbah 21:6]   ויבקעו המים: כל מים שבעולם:
22Then the children of Israel came into the midst of the sea on dry land, and the waters were to them as a wall from their right and from their left.   כבוַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם:
23The Egyptians pursued and came after them all Pharaoh s horses, his chariots, and his horsemen, into the midst of the sea.   כגוַיִּרְדְּפ֤וּ מִצְרַ֨יִם֙ וַיָּבֹ֣אוּ אַֽחֲרֵיהֶ֔ם כֹּ֚ל ס֣וּס פַּרְעֹ֔ה רִכְבּ֖וֹ וּפָֽרָשָׁ֑יו אֶל־תּ֖וֹךְ הַיָּֽם:
all Pharaoh’s horses: Heb. כֹּל סוּס פַּרְעֹה, lit., in the singular. Now was there only one horse? This informs us that they [the horses] are all considered by the Omnipresent as one horse. — [from Mechilta Shirah 2]   כל סוס פרעה: וכי סוס אחד היה אלא מגיד שאין כולם חשובין לפני המקום אלא כסוס אחד:
24It came about in the morning watch that the Lord looked down over the Egyptian camp through a pillar of fire and cloud, and He threw the Egyptian camp into confusion.   כדוַֽיְהִי֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּשְׁקֵ֤ף יְהֹוָה֙ אֶל־מַֽחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ וְעָנָ֑ן וַיָּ֕הָם אֵ֖ת מַֽחֲנֵ֥ה מִצְרָֽיִם:
It came about in the morning watch: Heb. בְּאַֹשְמֹרֶת. The three parts of the night are called, אַשְׁמוּרוּת, watches (Ber. 3b), and the one [watch] before morning is called אַשְׁמֹרֶתהַבֹּקֶר, the morning watch. I say that because the night is divided into the watches of the songs of the ministering angels, one group after another into three parts, it is called אַשְׁמֹרֶת, watch. This is what Onkelos [means when he] renders מַטְּרַת.   באשמרת הבקר: שלשת חלקי הלילה קרויין אשמורות, ואותה שלפני הבקר קורא אשמורת הבקר. ואומר אני לפי שהלילה חלוק למשמרות שיר של מלאכי השרת, כת אחר כת לשלשה חלקים, לכך קרוי אשמורת, וזהו שתרגם אונקלוס במטרת:
looked down: Heb. וַיַּשְׁקֵף, looked, that is to say that He turned toward them to destroy them, and the Targum [Onkelos] renders: וְאִסְךְתְּכֵי. This too is an expression of looking, like “to the field of seers” (Num. 23:14), [which Onkelos renders:] לַחִקַל סָכוּתָא   וישקף: ויבט, כלומר פנה אליהם להשחיתם, ותרגומו ואסתכי, אף הוא לשון הבטה, כמו (במדבר כג יד) שדה צופים - חקל סכותא:
through a pillar of fire and cloud: The pillar of cloud descends and makes it [the earth] like mud, and the pillar of fire boils it [the earth], and the hoofs of their horses slip. — [from Mechilta]   בעמוד אש וענן: עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט ועמוד אש מרתיחו, וטלפי סוסיהם משתמטות:
and He threw the Egyptian camp into confusion: Heb. וַיָּהָם, an expression of confusion, estordison in Old French. He confused them; He took away their intelligence. We learned in the chapters of Rabbi Eliezer the son of Rabbi Yose the Galilean [not found in our edition] [that] wherever it says מְהוּמָה [confusion], it means a tumultuous noise. And the “father” of them all, [the best example of the use of מְהוּמָה, is [in the verse:] “and the Lord thundered with a loud noise, etc., on the Philistines and threw them into confusion (וַיְהוּמֵּם)” (I Sam. 7:10).   ויהם: לשון מהומה, אישטורדישו"ן בלעז [מבוכה] ערבבם, נטל סגניות שלהם. ושנינו בפרקי רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי כל מקום שנאמר בו מהומה, הרעמת קול הוא, וזה אב לכולן (שמואל א' ז י) וירעם ה' בקול גדול וגו' על פלשתים ויהומם:
25And He removed the wheels of their chariots, and He led them with heaviness, and the Egyptians said, Let me run away from the Israelites because the Lord is fighting for them against the Egyptians   כהוַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַיְנַֽהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֨וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְהֹוָ֔ה נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם:
And He removed the wheels of their chariots: With the fire the wheels were burned, and the chariots dragged, and those sitting in them were moved to and fro, and their limbs were wrenched apart. — [from an unknown source, similar to Mechilta]   ויסר את אפן מרכבתיו: מכח האש נשרפו הגלגלים והמרכבות נגררות, והיושבים בהם נעים ואיבריהן מתפרקין:
and He led them with heaviness: In a manner that was heavy and difficult for them. [This punishment was] in the measure that they [the Egyptians had] measured [to the Israelites], namely “and he made his heart heavy, he and his servants” (Exod. 9:34). Here too, “He led them with heaviness.” -[from an unknown source, similar to Mechilta]   וינהגהו בכבדת: בהנהגה שהיא כבדה וקשה להם, במדה שמדדו (שמות ט לד) ויכבד לבו הוא ועבדיו, אף כאן וינהגהו בכבדות:
is fighting for them against the Egyptians: Heb. בְּמִצְרָיִם, [is like] against the Egyptians. Alternatively: בְּמִצְרָיִם [means] in the land of Egypt, for just as these [Egyptians] were being smitten in the sea, so were those remaining in Egypt being smitten. — [from Mechilta]   נלחם להם במצרים: במצריים. דבר אחר במצרים, בארץ מצרים, שכשם שאלו לוקים על הים, כך לוקים אותם שנשארו במצרים: