Genesis Chapter 41

53And the seven years of plenty that were in the land of Egypt were finished.   נגוַתִּכְלֶ֕ינָה שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
54And the seven years of famine began, as Joseph had said, and there was famine in all the lands, but throughout the land of Egypt there was bread.   נדוַתְּחִלֶּ֜ינָה שֶׁ֣בַע שְׁנֵ֤י הָֽרָעָב֙ לָב֔וֹא כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֤י רָעָב֙ בְּכָל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת וּבְכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם הָ֥יָה לָֽחֶם:
55When the entire land of Egypt hungered, the people cried out to Pharaoh for bread, but Pharaoh said to all the Egyptians, "Go to Joseph; what he tells you, do."   נהוַתִּרְעַב֙ כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֛ם אֶל־פַּרְעֹ֖ה לַלָּ֑חֶם וַיֹּ֨אמֶר פַּרְעֹ֤ה לְכָל־מִצְרַ֨יִם֙ לְכ֣וּ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֲשֶׁר־יֹאמַ֥ר לָכֶ֖ם תַּֽעֲשֽׂוּ:
When the entire land of Egypt hungered: For their grain, which they had stored, had decayed, except that of Joseph. — [from Mid. Tanchuma Mikeitz 7]   ותרעב כל ארץ מצרים: שהרקיבה תבואתם שאצרו חוץ משל יוסף:
what he tells you, do: Since Joseph had ordered them to circumcise themselves, and when they came to Pharaoh and said, “This is what he said to us,” he (Pharaoh) said to them, “Why didn’t you gather grain? Didn’t he announce to you that years of famine were coming?” They replied, “We gathered much, but it rotted.” He (Pharaoh) replied,“If so, do whatever he tells you. He issued a decree upon the grain, and it rotted. What if he issues a decree upon us and we die?” - [from Mid. Tanchuma Mikeitz 7, Gen. Rabbah 91:5]   אשר יאמר לכם תעשו: לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו, וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו, אמר להם למה לא צברתם בר, והלא הכריז לכם ששני הרעב באים, אמרו לו אספנו הרבה והרקיבה, אמר להם אם כן כל אשר יאמר לכם תעשו, הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות:
56Now the famine spread over all the face of the land, and Joseph opened all [the storehouses] in which there was [grain], and he sold [it] to the Egyptians, and the famine intensified in the land of Egypt.   נווְהָֽרָעָ֣ב הָיָ֔ה עַ֖ל כָּל־פְּנֵ֣י הָאָ֑רֶץ וַיִּפְתַּ֨ח יוֹסֵ֜ף אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֤ר בָּהֶם֙ וַיִּשְׁבֹּ֣ר לְמִצְרַ֔יִם וַיֶּֽחֱזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
Now the famine spread over all the face of the land: Heb. פְּנֵי הָאָרֶץ. Who are the face of the land? These are the rich. — [from Gen. Rabbah 91:5]   על כל פני הארץ: מי הם פני הארץ, אלו העשירים:
all [the storehouses] in which there was: As the Targum renders: in which there was grain.   את כל אשר בהם: כתרגומו די בהון עיבורא:
and he sold [it] to the Egyptians: Heb. וַיִשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם. The word שֶׁבֶר is [sometimes] an expression of selling and [sometimes] an expression of buying. Here it is used as an expression of selling. [In the verse]“Return, buy (שִׁבְרוּ) us a little food” (Gen. 43:2), it is an expression of buying. Do not say that it applies only to grain, for also with wine and milk we find:“and go buy (שִׁבְרוּ) without money and without a price, wine and milk” (Isa. 55:1).   וישבור למצרים: שבר לשון מכר ולשון קנין הוא, כאן משמש לשון מכר, (להלן מג ב) שברו לנו מעט אוכל, לשון קנין. ואל תאמר אינו כי אם בתבואה, שאף ביין וחלב מצינו (ישעיה נה א) ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב:
57And all [the inhabitants of] the land came to Egypt to Joseph to purchase, for the famine had intensified in the entire land.   נזוְכָל־הָאָ֨רֶץ֙ בָּ֣אוּ מִצְרַ֔יְמָה לִשְׁבֹּ֖ר אֶל־יוֹסֵ֑ף כִּֽי־חָזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בְּכָל־הָאָֽרֶץ:
And all [the inhabitants of] the land came to Egypt: to Joseph to purchase, but if you interpret it (this verse) according to its sequence, it should have been written:“to purchase from (מִן) Joseph.”   וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף: (סרסהו ופרשהו וכל הארץ באו מצרים אל יוסף). אם תפרשהו כסדרו היה צריך לכתוב לשבור מן יוסף:

Genesis Chapter 42

1Jacob saw that there was grain being sold in Egypt; so Jacob said to his sons, "Why do you appear satiated?"   אוַיַּ֣רְא יַֽעֲקֹ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ לְבָנָ֔יו לָ֖מָּה תִּתְרָאֽוּ:
Jacob saw that there was grain being sold in Egypt: From where did he see it? Is it not true that he did not see it, only that he heard of it, as it is said: “Behold, I have heard, etc.” (verse 2) ? What then is the meaning of “saw” ? He saw with the divine “mirror” that he still had hope (שֶׂבֶר) in Egypt, but it was not a real prophecy to explicitly inform him that this was Joseph. — [from Gen. Rabbah 91:6]   וירא יעקב כי יש שבר במצרים: ומהיכן ראה, והלא לא ראה אלא שמע, שנאמר (להלן מב ב) הנה שמעתי וגו', ומהו וירא, ראה באספקלריא של קדש שעדיין יש לו שבר במצרים. ולא היתה נבואה ממש להודיעו בפירוש שזה יוסף:
Why do you appear satiated?“: Heb. לָמָה תִּתְרָאוּ. Why do you show yourselves before the sons of Ishmael and the sons of Esau as if you are satiated? For at that time they still had grain (Ta’anith 10b). (And it appears to me that it should be explained according to its simple meaning: לָמָה תִּתְרָאוּ -Why should everyone stare at you and wonder at you that you are not seeking food for yourselves before what you have in your hands is depleted.) From others I heard that it (תִּתְרָאוּ) is an expression of emaciation. [Thus:] Why should you become emaciated because of the famine? Similar to this is”And he who emaciates [others] (וּמַרְוֶה) -he too will become emaciated (יוֹרֶא)" (Prov. 11:25)   למה תתראו: למה תראו עצמכם בפני בני ישמעאל ובני עשו כאלו אתם שבעים, שבאותה שעה עדיין היה להם תבואה. [ולי נראה פשוטו למה תתראו, למה יהיו הכל מסתכלין בכם ומתמיהים בכם שאין אתם מבקשים לכם אוכל בטרם שיכלה מה שבידכם]. ומפי אחרים שמעתי שהוא לשון כחישה, למה תהיו כחושים ברעב. ודומה לו (משלי יא כה) ומרוה גם הוא יורה:
2And he said, "Behold, I have heard that there is grain being sold in Egypt. Go down there and buy us [some] from there, so that we will live and not die."   בוַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם רְדוּ־שָׁ֨מָּה֙ וְשִׁבְרוּ־לָ֣נוּ מִשָּׁ֔ם וְנִֽחְיֶ֖ה וְלֹ֥א נָמֽוּת:
Go down there: Heb. רְדוּ. But he did not say,“Go (לְכוּ).” He alluded to the 210 years that they were enslaved in Egypt, according to the numerical value of רְדוּ. — [from Gen Rabbah 91:2, Tan. Mikeitz 8]   רדו שמה: ולא אמר לכו, רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים, כמנין רד"ו:
3So Joseph's ten brothers went down to buy grain from Egypt.   גוַיֵּֽרְד֥וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵ֖ף עֲשָׂרָ֑ה לִשְׁבֹּ֥ר בָּ֖ר מִמִּצְרָֽיִם:
So Joseph’s…brothers went down: But Scripture did not write “the sons of Jacob.” This teaches that they regretted selling him and decided to behave toward him in a brotherly manner and to ransom him for whatever amount of money would be demanded of them. — [from Gen. Rabbah 91:6, Tan. Mikeitz 8]   וירדו אחי יוסף: ולא כתב בני יעקב, מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם:
ten: Why is this written? Is it not written, (verse 4)“But Joseph’s brother, Benjamin, Jacob did not send” ? [It is therefore obvious that they were only ten.] But [this is what it means:] concerning brotherhood, they were divided into ten, for neither the love they all had for him (Joseph) nor the hate they all had for him was equal, [hence, in the attitude of brotherhood, they were divided into ten.] As concerning buying grain, they all were of one accord (lit., one heart). - [from Gen. Rabbah 91:2]   עשרה: מה תלמוד לומר, והלא כתיב (פסוק ד) ואת בנימין אחי יוסף לא שלח, אלא לענין האחוה היו חלוקין לעשרה, שלא היתה אהבת כולם ושנאת כולם שוה לו, אבל לענין לשבור בר כולם לב אחד להם:
4But Joseph's brother, Benjamin, Jacob did not send with his brothers, because, he said, "Lest misfortune befall him."   דוְאֶת־בִּנְיָמִין֙ אֲחִ֣י יוֹסֵ֔ף לֹֽא־שָׁלַ֥ח יַֽעֲקֹ֖ב אֶת־אֶחָ֑יו כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יִקְרָאֶ֖נּוּ אָסֽוֹן:
“Lest misfortune befall him.”: And at home, could not misfortune befall him? Rabbi Eliezer ben Ya’akov said: From here [we learn] that Satan accuses [a person] at the time of danger. — [from Gen. Rabbah 91:9]   פן יקראנו אסון: ובבית לא יקראנו אסון, אמר רבי אליעזר בן יעקב מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה:
5So the sons of Israel came to purchase among those who came, for the famine was in the land of Canaan.   הוַיָּבֹ֨אוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִשְׁבֹּ֖ר בְּת֣וֹךְ הַבָּאִ֑ים כִּֽי־הָיָ֥ה הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
among those who came: They hid themselves [in the crowd] so that they would not be recognized, because their father had commanded them not to all appear at one entrance, but for each to enter through his own entrance, so that the evil eye would have no power over them, for they were all handsome and strong [and thus would be envied]. — [from Tan. Mikeitz 8, Gen. Rabbah 91:6]   בתוך הבאים: מטמינין עצמן שלא יכירום, לפי שצוה להם אביהם שלא יתראו כולם בפתח אחד אלא שיכנס כל אחד בפתחו, כדי שלא תשלוט בהם עין הרע שכולם נאים וכולם גבורים:
6Now Joseph was the ruler over the land; it was he who sold grain to the entire populace of the land, and Joseph's brothers came and prostrated themselves to him, with their faces to the ground.   ווְיוֹסֵ֗ף ה֚וּא הַשַּׁלִּ֣יט עַל־הָאָ֔רֶץ ה֥וּא הַמַּשְׁבִּ֖יר לְכָל־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֔ף וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־ל֥וֹ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה:
and prostrated themselves to him, with their faces to the ground: Heb. וַיִשְׁתַּחִווּ. They prostrated themselves to him on their faces, and so every [expression of] הִשְׁתַּחִוָאָה means spreading out hands and feet. — [from Shev. 16b]   וישתחוו לו אפים: נשתטחו לו על פניהם, וכן כל השתחואה פשוט ידים ורגלים הוא:
7And Joseph saw his brothers, and he recognized them, but he made himself a stranger to them, and he spoke to them harshly, and he said to them, "Where do you come from?" And they said, "From the land of Canaan to purchase food."   זוַיַּ֥רְא יוֹסֵ֛ף אֶת־אֶחָ֖יו וַיַּכִּרֵ֑ם וַיִּתְנַכֵּ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם וַיְדַבֵּ֧ר אִתָּ֣ם קָשׁ֗וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֵאַ֣יִן בָּאתֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
but he made himself a stranger: He behaved toward them like a stranger verbally, by speaking harshly. — [from Gen. Rabbah 91:6, Tan. Mikeitz 8]   ויתנכר אליהם: נעשה להם כנכרי בדברים, לדבר קשות:
8Now Joseph recognized his brothers, but they did not recognize him.   חוַיַּכֵּ֥ר יוֹסֵ֖ף אֶת־אֶחָ֑יו וְהֵ֖ם לֹ֥א הִכִּרֻֽהוּ:
Now Joseph recognized, etc.: Because he had left them [when they were already] full-bearded. — [from Yeb. 88a, Keth. 27b, B.M. 39b, Gen. Rabbah 91:7, Targum Jonathan]   ויכר יוסף וגו': לפי שהניחם חתומי זקן:
but they did not recognize him: Because when he left them, he was not full-bearded, and now they found him full-bearded. The Aggadic Midrash states:“And Joseph recognized his brothers” -when they were delivered into his hands, he recognized that they were his brothers, and he had compassion on them. But they did not recognize him when he fell into their hands, to behave toward him with brotherhood. — [from Yeb. 88a, Keth. 27b, B.M. 39b, Gen. Rabbah 91:7, Targum Jonathan]   והם לא הכרהו: שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשיו בא בחתימת זקן. ומדרש אגדה ויכר יוסף את אחיו כשנמסרו בידו הכיר שהם אחיו ורחם עליהם, והם לא הכירוהו כשנפל בידם לנהוג בו אחוה:
9And Joseph remembered the dreams that he had dreamed about them, and he said to them, "You are spies; you have come to see the nakedness of the land."   טוַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם:
that he had dreamed about them: Heb. לָהֶם, lit., to them, [but here it means] about them (Targum Jonathan). He knew that they (his dreams) had been fulfilled, for they (his brothers) had prostrated themselves to him. — [from Zohar, vol. 1, p. 199b]   אשר חלם להם: עליהם, וידע שנתקיימו, שהרי השתחוו לו:
the nakedness of the land: Heb. עֶרְוַת הָאָרֶץ, the exposure of the land, from where it can be easily conquered, similar to“he exposed (הֶעֱרָה) her fountain” (Lev. 20:18), and like“naked and bare (וְעֶרְיָה)” (Ezek. 16:7), and likewise, every [expression of] עֶרְוָה in the Scriptures is an expression of exposure. Onkelos, [however,] rendered: בִּדְקָא דְּאַרְעָא, as equivalent to הַבָּיִת בֶּדֶק (II Kings 12:6),“ the weakness of the house,” but he was not precise in explaining it according to the language of the verse.   ערות הארץ: גלוי הארץ, מהיכן היא נוחה ליכבש, כמו (ויקרא כ יח) את מקורה הערה, וכמו (יחזקאל טז ז) ערום ועריה. וכן כל ערוה שבמקרא לשון גילוי. ותרגום אונקלוס בדקא דארעא, כמו (מלכים ב' יב ו) בדק הבית, רעוע הבית, אבל לא דקדק לפרשו אחר לשון המקרא:
10And they said to him, "No, my master, your servants have come to buy food.   יוַיֹּֽאמְר֥וּ אֵלָ֖יו לֹ֣א אֲדֹנִ֑י וַֽעֲבָדֶ֥יךָ בָּ֖אוּ לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
No, my master: Do not say that, but your servants have come to buy food.   לא א-דני: לא תאמר כן, שהרי עבדיך באו לשבר אוכל:
11We are all sons of one man. We are honest. Your servants were never spies."   יאכֻּלָּ֕נוּ בְּנֵ֥י אִֽישׁ־אֶחָ֖ד נָ֑חְנוּ כֵּנִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ לֹֽא־הָי֥וּ עֲבָדֶ֖יךָ מְרַגְּלִֽים:
We are all sons of one man: The Holy Spirit flickered within them, and they included him with them, for he too was the son of their father. — [from Gen. Rabbah 91:7]   כלנו בני איש אחד נחנו: נצנצה בהם רוח הקדש וכללוהו עמהם שאף הוא בן אביהם:
honest: Heb. כֵּנִים, truthful, like“You have spoken truthfully (כֵּן)” (Exod. 10: 29);“the daughters of Zelophehad speak truthfully (כֵּן)” (Num. 27:7);“[their haughtiness] and their conception are improper (לֹא כֵן) , [as are] their branches” (Isa. 16:6). - [from Targum Onkelos]   כנים: אמתיים, כמו (שמות י כט) כן דברת, (במדבר כז ז) כן בנות צלפחד דוברות, (ישעיה טז ו) ועברתו לא כן בדיו:
12But he said to them, "No! But you have come to see the nakedness of the land."   יבוַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶ֑ם לֹ֕א כִּֽי־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶ֥ם לִרְאֽוֹת:
But you have come to see the nakedness of the land: For you have entered by way of the ten gates of the city. Why did you not enter [together] through one gate?- [from Gen. Rabbah 91:7; Tan. Buber, Mikeitz 17]   כי ערות הארץ באתם לראות: שהרי נכנסתם בעשרה שערי העיר, למה לא נכנסתם בשער אחד:
13And they said, "We, your servants, are twelve brothers, the sons of one man in the land of Canaan, and behold, the youngest is with our father today, and one is gone."   יגוַיֹּֽאמְר֗וּ שְׁנֵ֣ים עָשָׂר֩ עֲבָדֶ֨יךָ אַחִ֧ים | אֲנַ֛חְנוּ בְּנֵ֥י אִֽישׁ־אֶחָ֖ד בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנֵּ֨ה הַקָּטֹ֤ן אֶת־אָבִ֨ינוּ֙ הַיּ֔וֹם וְהָֽאֶחָ֖ד אֵינֶֽנּוּ:
And they said, “We, your servants…”: And for that one who is gone, we scattered in the city to seek him. — [from Tan. Buber, Mikeitz 17]   ויאמרו שנים עשר עבדיך וגו': ובשביל אותו אחד שאיננו נתפזרנו בעיר לבקשו:
14And Joseph said to them, "This is just what I have spoken to you, saying, 'You are spies.'   ידוַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם יוֹסֵ֑ף ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֧רְתִּי אֲלֵכֶ֛ם לֵאמֹ֖ר מְרַגְּלִ֥ים אַתֶּֽם:
This is just what I have spoken: The thing that I have spoken, namely, that you are spies, is true and correct. This is according to its simple interpretation. Its midrashic interpretation is, however: He said to them, “And if you find him (Joseph), and they (his owners) demand a large ransom from you, will you ransom him?” “Yes,” they replied. He said to them, “And if they say that they will not return him for any money, what will you do?” They said, “For this we have come, to kill or be killed.” He said to them,“That is [exactly] what I said to you; you have come to slay the people of the city. I divine with my cup that two of you destroyed the large city of Shechem.” - [from Gen. Rabbah 91:7, Tan. Mikeitz 8]   הוא אשר דברתי: הדבר אשר דברתי שאתם מרגלים הוא האמת והנכון, זהו לפי פשוטו. ומדרשו אמר להם ואלו מצאתם אותו ויפסקו עליכם ממון הרבה תפדוהו. אמרו לו הן. אמר להם ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון מה תעשו. אמרו לו לכך באנו, להרוג או ליהרג, אמר להם הוא אשר דברתי אליכם להרוג בני העיר באתם, מנחש אני בגביע שלי ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם:
15With this you shall be tested: By Pharaoh's life, you shall not leave this place unless your youngest brother comes here.   טובְּזֹ֖את תִּבָּחֵ֑נוּ חֵ֤י פַרְעֹה֙ אִם־תֵּֽצְא֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֧י אִם־בְּב֛וֹא אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן הֵֽנָּה:
By Pharaoh’s life: If Pharaoh will live. When he swore falsely, he swore by Pharaoh’s life. — [from Gen. Rabbah 91:7, Tan. Buber, Mikeitz 17]   חי פרעה: אם יחיה פרעה. שהיה נשבע לשקר, היה נשבע בחיי פרעה:
you shall not leave this place: Heb. מִזֶה, lit., from this, from this place. — [from Targum Onkelos]   אם תצאו מזה: מן המקום הזה:
16Send one of you and let him fetch your brother, and you will be imprisoned so that your words will be tested whether truth is with you, and if not, as Pharaoh lives, you are spies!"   טזשִׁלְח֨וּ מִכֶּ֣ם אֶחָד֘ וְיִקַּ֣ח אֶת־אֲחִיכֶם֒ וְאַתֶּם֙ הֵאָ֣סְר֔וּ וְיִבָּֽחֲנוּ֙ דִּבְרֵיכֶ֔ם הַֽאֱמֶ֖ת אִתְּכֶ֑ם וְאִם־לֹ֕א חֵ֣י פַרְעֹ֔ה כִּ֥י מְרַגְּלִ֖ים אַתֶּֽם:
whether truth is with you: Heb. הַאמֶת, if the truth is with you. The “hey” is vowelized with a“pattach,” which is equivalent to an expression of wonderment. — [from Targum Onkelos]. And if you do not bring him, [I swear] by Pharaoh’s life, that you are spies.   האמת אתכם: אם אמת אתכם. לפיכך ה"א נקוד פתח שהוא כמו בלשון תימה. ואם לא תביאוהו, חי פרעה כי מרגלים אתם:
17And he put them in prison for three days.   יזוַיֶּֽאֱסֹ֥ף אֹתָ֛ם אֶל־מִשְׁמָ֖ר שְׁל֥שֶׁת יָמִֽים:
prison: Heb. מִשְׁמָר, lit., watch, [meaning] the prison. — [from Targum Onkelos]   משמר: בית האסורים:
18On the third day, Joseph said to them: "Do this and live I fear God.   יחוַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֤ם יוֹסֵף֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י זֹ֥את עֲשׂ֖וּ וִֽחְי֑וּ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יָרֵֽא: