Chapter 31

1The Lord spoke to Moses saying,   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2"Take revenge for the children of Israel against the Midianites; afterwards you will be gathered to your people."   בנְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּֽאָסֵ֥ף אֶל־עַמֶּֽיךָ:
against the Midianites: But not against the Moabites, for the Moabites were involved in the matter out of fear, since they were afraid of being plundered by them, because all it says is, “do not provoke them into battle” (Deut. 2:9), but the Midianites were angered over a dispute which did not concern them (See Sifrei Mattoth 33). Another interpretation: Because of the two good doves [virtuous proselytes] whom I have [in mind] to bring forth from them, [namely] Ruth the Moabitess and Naamah the Ammonitess (I Kings 14: 21). - [B.K. 38b]   מאת המדינים: ולא מאת המואבים, שהמואבים נכנסו לדבר מחמת יראה שהיו יראים מהם, שיהיו שוללים אותם, שלא נאמר אלא (דברים ב, ט) אל תתגר בם מלחמה. אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם. דבר אחר מפני שתי פרידות טובות שיש לי להוציא מהם, רות המואביה ונעמה העמונית:
3So Moses spoke to the people, saying, "Arm from among you men for the army, that they can be against Midian, and carry out the revenge of the Lord against Midian.   גוַיְדַבֵּ֤ר משֶׁה֙ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר הֵחָֽלְצ֧וּ מֵֽאִתְּכֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים לַצָּבָ֑א וְיִֽהְיוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן לָתֵ֥ת נִקְמַת־יְהֹוָ֖ה בְּמִדְיָֽן:
Moses spoke: Although he heard that his death depended on the matter, he did it joyfully, without delay. — [Sifrei Mattoth 34, Mid. Tanchuma Mattoth 3, Num. Rabbah 22:2]   וידבר משה וגו': אף על פי ששמע שמיתתו תלויה בדבר עשה בשמחה ולא איחר:
arm: Heb. הֵחָלְצוּ, as the Targum [Onkelos renders זְרִיזוּ], in the sense of “armed for battle” (verse 5), armed with weapons. — [See Sifrei Mattoth 34]   החלצו: כתרגומו לשון חלוצי צבא מזויינים:
men: Righteous men. Similarly, “choose men for us” (Exod. 17:9), and “men who are wise and renowned” (Deut. 1:15). - [Mid. Tanchuma Mattoth 3, Sifrei Mattoth 36, Num. Rabbah 22:2]   אנשים: צדיקים, וכן (שמות יז, ט) בחר לנו אנשים, וכן (דברים א, טו) אנשים חכמים וידועים:
the revenge of the Lord: For anyone opposing Israel is reckoned as opposing the Holy One, blessed is He. — [See Mid. Tanchuma Mattoth 3, Num. Rabbah 22:2]   נקמת ה': שהעומד כנגד ישראל, כאלו עומד כנגד הקב"ה:
4A thousand for each tribe, a thousand for each tribe, from all the tribes of Israel you shall send into the army."   דאֶ֚לֶף לַמַּטֶּ֔ה אֶ֖לֶף לַמַּטֶּ֑ה לְכֹל֙ מַטּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל תִּשְׁלְח֖וּ לַצָּבָֽא:
from all the tribes: including the tribe of Levi. — [Sifrei Mattoth 35]   לכל מטות ישראל: לרבות שבט לוי:
5From the thousands of Israel one thousand was given over for each tribe, twelve thousand armed for battle.   הוַיִּמָּֽסְרוּ֙ מֵֽאַלְפֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֖לֶף לַמַּטֶּ֑ה שְׁנֵֽים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף חֲלוּצֵ֥י צָבָֽא:
was given over: Heb. וַיִּמָּסְרוּ. [The passive form is used] to inform you of the virtues of the Israelite shepherds [leaders]-how cherished they were by Israel. When they had not yet heard of his death, what did he say? “Just a little longer and they will stone me” (Exod. 17:4). But as soon as they heard that Moses’ demise was contingent upon the revenge against Midian, they refused to go, until they were given over against their will. — [Sifrei Mattoth 36, Mid. Tanchuma Mattoth 3, Num. Rabbah 22:3]   וימסרו: להודיעך שבחן של רועי ישראל כמה הם חביבים על ישראל, עד שלא שמעו במיתתו מה הוא אומר (שמות יז, ד) עוד מעט וסקלוני, ומששמעו שמיתת משה תלויה בנקמת מדין, לא רצו ללכת עד שנמסרו על כרחן:
6Moses sent them the thousand from each tribe to the army, them along with Phinehas the son of Eleazar the kohen to the army, with the sacred utensils and the trumpets for sounding in his possession.   ווַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם משֶׁ֛ה אֶ֥לֶף לַמַּטֶּ֖ה לַצָּבָ֑א אֹ֠תָ֠ם וְאֶת־פִּ֨ינְחָ֜ס בֶּן־אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ לַצָּבָ֔א וּכְלֵ֥י הַקֹּ֛דֶשׁ וַֽחֲצֹֽצְר֥וֹת הַתְּרוּעָ֖ה בְּיָדֽוֹ:
them along with Phinehas: This shows that Phinehas equaled them all (Sifrei Mattoth 34). Why did Phinehas go, and Eleazar did not go? The Holy One, blessed is He, said, “The one who began the mitzvah by killing Cozbi the daughter of Zur, should finish it” (Mid. Tanchuma Mattoth 3). Another interpretation: He sought the vengeance of Joseph, his maternal grandfather, for it says, “And the Medanites sold him” (Gen. 37:36) (Sifrei Mattoth 34, Sotah 43a). How do we know that the Phinehas’s mother was [descended] from Joseph? Because it says, “[Eleazar the son of Aaron took himself one] of the daughters of Putiel (פּוּטִיאֵל)” (Exod. 6:25) [meaning] of the descendants of Jethro, who fattened (פִּטֵּם) calves for idolatry, and from the descendants of Joseph, who made light of (פִּטְפֵּט) his passion and prevailed over it [when he was tempted by Potiphar’s wife]. Another interpretation: He was [the kohen] anointed for war. — [Sotah 43a]   אותם ואת פינחס: מגיד שהיה פינחס שקול כנגד כולם. ומפני מה הלך פינחס ולא הלך אלעזר. אמר הקב"ה מי שהתחיל במצוה, שהרג כזבי בת צור, יגמור. דבר אחר שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו, שנאמר (בראשית לז, לו) והמדנים מכרו אותו. ומנין שהיתה אמו של פנחס משל יוסף, שנאמר (שמות ו, כה) מבנות פוטיאל, מזרע יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה ומזרע יוסף שפטפט ביצרו. דבר אחר שהיה משוח מלחמה:
the sacred utensils: The holy Ark (Sifrei Mattoth 34, Num. Rabbah 22:4) and the golden showplate (Mid. Aggadah), since Balaam was with them and through sorcery was able to make the Midianite kings fly, and he flew along with them, he [Phinehas] showed them the showplate on which God’s Name was engraved, and they fell down [to earth]. For this reason it says, concerning the Midianite kings, “upon their slain” (verse 8), for they fell from the air on top of those slain. Likewise, it says in the book of Joshua (13:22) in connection with Balaam, “upon (sic) their slain.” - [Mid. Tanchuma Mattoth 4]   וכלי הקדש: זה הארון והציץ. שהיה בלעם עמהם ומפריח מלכי מדין בכשפים, והוא עצמו פורח עמהם. הראה להם את הציץ, שהשם חקוק בו, והם נופלים, לכך נאמר על חלליהם במלכי מדין, שנופלים על החללים מן האויר, וכן בבלעם כתיב (יהושע יג, כב) אל חלליהם:
in his possession: Heb. בְּיָדוֹ, lit. in his hand, [here] in his possession. Similarly, “taking all his land from his possession (מִיָּדוֹ)” (Num. 21: 26). - [Sifrei Mattoth 37]   בידו: ברשותו וכן (במדבר כא, כז) ויקח את כל ארצו מידו:
7They mounted an attack against Midian, as the Lord had commanded Moses, and they killed every male.   זוַיִּצְבְּאוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶׁ֑ה וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל־זָכָֽר:
8And they killed the Midianite kings upon their slain: Evi, Rekem, Zur, Hur, and Reba, the five kings of Midian, and Balaam the son of Beor they slew with the sword.   חוְאֶת־מַלְכֵ֨י מִדְיָ֜ן הָֽרְג֣וּ עַל־חַלְלֵיהֶ֗ם אֶת־אֱוִ֤י וְאֶת־רֶ֨קֶם֙ וְאֶת־צ֤וּר וְאֶת־חוּר֙ וְאֶת־רֶ֔בַע חֲמֵ֖שֶׁת מַלְכֵ֣י מִדְיָ֑ן וְאֵת֙ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֔וֹר הָֽרְג֖וּ בֶּחָֽרֶב:
the five kings of Midian: Do I not see that the verse lists five [kings]? Why was it necessary [for Scripture] to say “five”? But it is to teach you that they were all equally involved in the conspiracy, and they all received the same punishment. Balaam went there [to Midian] to receive his reward for the twenty-four thousand that had fallen from Israel as a result of his advice, and now he left Midian to meet the Israelites, and he offered them harmful advice. He said to them, “If, when you were six hundred thousand, you could not overcome them, and now with twelve thousand, you come to fight?” They gave him his just deserts-in full, without depriving him in the least. — [Sifrei Mattoth 40]   חמשת מלכי מדין: וכי איני רואה שחמשה מנה הכתוב, למה הוזקק לומר חמשת, אלא ללמדך ששוו כולם בעצה והושוו כולם בפורענות. בלעם הלך שם ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל בעצתו, ויצא ממדין לקראת ישראל ומשיאן עצה רעה. אמר להם אם כשהייתם ששים רבוא לא יכולתם להם, ועכשיו בי"ב אלף אתם באים להלחם. נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו:
with the sword: He came against Israel and exchanged his craft for theirs. For they are victorious only with their mouths, through prayer and supplication, and he came and adopted their craft to curse them with his mouth. So they too came against him by exchanging their craft for the craft of the nations, who come with the sword, as it says [concerning Esau], “And you shall live by your sword” (Gen. 27:40). - [See Mid. Tanchuma Balak 8]   בחרב: הוא בא על ישראל, והחליף אומנתו באומנותם, שאין נושעים אלא בפיהם ע"י תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אומנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה:
9The children of Israel took the Midianite women and their small children captive, and they plundered all their beasts, livestock, and all their possessions.   טוַיִּשְׁבּ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־נְשֵׁ֥י מִדְיָ֖ן וְאֶת־טַפָּ֑ם וְאֵ֨ת כָּל־בְּהֶמְתָּ֧ם וְאֶת־כָּל־מִקְנֵהֶ֛ם וְאֶת־כָּל־חֵילָ֖ם בָּזָֽזוּ:
10They set fire to all their residential cities and their castles.   יוְאֵ֤ת כָּל־עָֽרֵיהֶם֙ בְּמ֣וֹשְׁבֹתָ֔ם וְאֵ֖ת כָּל־טִֽירֹתָ֑ם שָֽׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ:
their castles: Heb. בְּטִירֹתָם, the place of their notaries (נוֹטֵירִין), [or the place of their palaces (פַּלְטֵירִין)] which is an expression denoting the residence of the priests, knowledgeable in their laws. Another interpretation: The residence of their lords, for the Targum renders “the lords of the Philistines” פְלִשְׁתִּים) (סַרְנֵי (I Sam. 6:4) as טוּרְנֵי פְלשְׁתָּאֵי. - [See Sifrei Mattoth 41]   טירתם: מקום פלטרין שלהם, שהוא לשון מושב כומרים יודעי חוקיהם. דבר אחר לשון מושב שריהם, כמו שמתורגם סרני פלשתים טורני פלשתאי:
11They took all the booty and all the plunder of man and beast.   יאוַיִּקְחוּ֙ אֶת־כָּל־הַשָּׁלָ֔ל וְאֵ֖ת כָּל־הַמַּלְק֑וֹחַ בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:
They took all the booty: This teaches us that they were virtuous and righteous, and were not suspect of theft, to appropriate the booty without permission, for it says, “all the booty” (Sifrei Mattoth 42). In tradition, [i.e., in the Prophets and the Writings] Scripture explicitly refers to them, [for it says,] “your teeth are like a flock of ewes…” (Song 6: 6)-even your warriors; they are all righteous. — [See Rashi on Song 6:6]   ויקחו את כל השלל וגו': מגיד שהיו כשרים וצדיקים ולא נחשדו על הגזל לשלוח יד בבזה שלא ברשות, שנאמר את כל השלל וגו', ועליהם מפורש בקבלה שניך כעדר הרחלים וגו', אף אנשי המלחמה שביך כולם צדיקים:
booty: Heb. שָׁלָל, movable objects such as garments and ornaments.   שלל: הן מטלטלין של מלבוש ותכשיטין:
spoil: Heb. בָּז denotes plunder of movable objects which are not ornaments.   בז: הוא ביזת מטלטלין שאינם תכשיטין:
plunder: Heb. מַלְקוֹחַ, man and beast, but when “captives” (שְׁבִי) is mentioned together with “plunder” (מַלְקוֹחַ) , the “captives” refers to people and the “plunder” to animals.   מלקוח: אדם ובהמה. ובמקום שכתוב שבי אצל מלקוח, שבי באדם ומלקוח בבהמה:
12They brought the captives, the plunder, and the booty to Moses and to Eleazar the kohen and to the entire community of Israel in the camp, in the plains of Moab by the Jordan at Jericho.   יבוַיָּבִ֡אוּ אֶל־משֶׁה֩ וְאֶל־אֶלְעָזָ֨ר הַכֹּהֵ֜ן וְאֶל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת־הַשְּׁבִ֧י וְאֶת־הַמַּלְק֛וֹחַ וְאֶת־הַשָּׁלָ֖ל אֶל־הַמַּֽחֲנֶ֑ה אֶל־עַרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב אֲשֶׁ֖ר עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ:
13Moses, Eleazar the kohen, and all princes of the community went out to meet them, outside the camp.   יגוַיֵּ֨צְא֜וּ משֶׁ֨ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן וְכָל־נְשִׂיאֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה לִקְרָאתָ֑ם אֶל־מִח֖וּץ לַמַּֽחֲנֶֽה:
Moses, Eleazar the kohen… went out: because they saw the Israelite youths going out to grab the spoils. — [Sifrei Mattoth 42]   ויצאו משה ואלעזר הכהן: לפי שראו את נערי ישראל יוצאים לחטוף מן הבזה:
14Moses became angry with the officers of the army, the commanders of thousands and the commanders of hundreds, who had returned from the campaign of war.   ידוַיִּקְצֹ֣ף משֶׁ֔ה עַ֖ל פְּקוּדֵ֣י הֶחָ֑יִל שָׂרֵ֤י הָֽאֲלָפִים֙ וְשָׂרֵ֣י הַמֵּא֔וֹת הַבָּאִ֖ים מִצְּבָ֥א הַמִּלְחָמָֽה:
Moses became angry with the officers of the army: Those appointed over the army. [This comes] to teach you that when a generation is corrupt, the leaders are held responsible, for they have the power to protest. — [Sifrei Mattoth 43]   ויקצף משה על פקודי החיל: ממונים על החיל, ללמדך שכל סרחון הדור תלוי בגדולים שיש כח בידם למחות:
15Moses said to them, "Did you allow all the females to live?   טווַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם משֶׁ֑ה הַֽחִיִּיתֶ֖ם כָּל־נְקֵבָֽה:
16They were the same ones who were involved with the children of Israel on Balaam's advice to betray the Lord over the incident of Peor, resulting in a plague among the congregation of the Lord.   טזהֵ֣ן הֵ֜נָּה הָי֨וּ לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בִּדְבַ֣ר בִּלְעָ֔ם לִמְסָר־מַ֥עַל בַּֽיהֹוָ֖ה עַל־דְּבַ֣ר פְּע֑וֹר וַתְּהִ֥י הַמַּגֵּפָ֖ה בַּֽעֲדַ֥ת יְהֹוָֽה:
on Balaam’s advice: He said to them, "Even if you assemble all the multitudes of the world, you will not be able to overcome them. Are you more numerous than the Egyptians, who had six hundred chosen chariots? Come, and I will advise you. Their God hates immorality [thus, entice them to sin with your women…] as appears in [the chapter of] Cheilek (Sanh. 106a and in the Sifrei (Mattoth 43).   בדבר בלעם: אמר להם אפילו אתם מכניסים כל המונות [האומות] שבעולם אין אתם יכולים להם, שמא מרובים אתם מן המצרים שהיו שש מאות רכב בחור. בואו ואשיאכם עצה. אלהיהם של אלו שונא זמה הוא וכו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קו א) ובספרי:
They were the same ones: This shows that they recognized them [saying,] "This is the one who led so-and-so astray. — [Sifrei Zuta, Yalkut Shimoni]   הן הנה: מגיד שהיו מכירין אותן. זו היא שנכשל פלוני בה:
17So now kill every male child, and every woman who can lie intimately with a man you shall kill.   יזוְעַתָּ֕ה הִרְג֥וּ כָל־זָכָ֖ר בַּטָּ֑ף וְכָל־אִשָּׁ֗ה יֹדַ֥עַת אִ֛ישׁ לְמִשְׁכַּ֥ב זָכָ֖ר הֲרֹֽגוּ:
Every woman who can lie intimately with a man: Capable of sexual intercourse, even though she may never have experienced it. They passed them all in front of the showplate, and the faces of those capable of intercourse turned green. — [Yev. 60b]   וכל אשה יודעת איש: ראויה להבעל אף על פי שלא נבעלה. ולפני הציץ העבירום והראויה להבעל פניה מוריקות:
you shall kill: Why is this repeated? In order to make a pause in the text; so says R. Ishmael. For when I read, “kill every male child, and every woman who can lie intimately with a man… And all the young girls…” I would not know whether to kill them [the women of the first verse] with the males, or allow them to live along with the young [girls]. That is why it says [at the end of the verse] “you shall kill.” - [Sifrei Mattoth 45]   הרוגו: למה חזר ואמר, להפסיק הענין, דברי ר' ישמעאל, שאם אני קורא הרגו כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש וכל הטף בנשים וגו' איני יודע אם להרוג עם הזכרים או להחיות עם הטף, לכך נאמר הרגו:
18And all the young girls who have no experience of intimate relations with a man, you may keep alive for yourselves.   יחוְכֹל֙ הַטַּ֣ף בַּנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָֽדְע֖וּ מִשְׁכַּ֣ב זָכָ֑ר הַֽחֲי֖וּ לָכֶֽם:
19And you, encamp outside the camp for seven days; whoever killed a person or who touched a corpse shall cleanse himself on the third and seventh day, both you and your captives.   יטוְאַתֶּ֗ם חֲנ֛וּ מִח֥וּץ לַמַּֽחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כֹּל֩ הֹרֵ֨ג נֶ֜פֶשׁ וְכֹ֣ל | נֹגֵ֣עַ בֶּֽחָלָ֗ל תִּתְחַטְּא֞וּ בַּיּ֤וֹם הַשְּׁלִישִׁי֙ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י אַתֶּ֖ם וּשְׁבִיכֶֽם:
outside the camp: [This means] that they should not enter the courtyard [of the Mishkan].   מחוץ למחנה: שלא יכנסו לעזרה:
anyone who killed a person: R. Meir says, Scripture speaks of one who killed with a weapon susceptible to contamination, and it teaches that a vessel defiles a person when it is in contact with a corpse, as if he were actually in contact with the corpse itself. Or, I might think that [he becomes contaminated] even if he shot an arrow and killed him. Scripture therefore teaches, “or who touched a corpse,” equating the one who kills with the one who touches. Just as one who touches is [contaminated] through contact, so is the one who kills [contaminated] through contact. — [Sifrei Chukkath 48]   כל הורג נפש: ר' מאיר אומר בהורג בדבר המקבל טומאה הכתוב מדבר, ולמדך הכתוב שהכלי מטמא אדם בחבורי המת, כאלו נוגע במת עצמו, או יכול אפילו זרק בו חץ והרגו, תלמוד לומר וכל הנוגע בחלל, מקיש הורג לנוגע, מה נוגע ע"י חבורו, אף הורג ע"י חבורו:
shall cleanse himself: with sprinkling water, as is the law with others who were defiled through contact with corpses. For even those who believe that gentile graves do not contaminate [an Israelite] if they are under the same roof-as it says, “You my sheep, the sheep of My pasture; you are men” (Ezek.. 34:31) [and the Sages add,] only you are called “men” (Yev. 61a)-admit that gentiles contaminate through contact and carrying, for [the term] “men” is said only in reference to uncleanness caused by being in the same tent [namely, under one roof] as it says,“[This is the law for a man (אָדָם) who dies in a tent” (19:14).   תתחטאו: במי נדה, כדין שאר טמאי מתים, שאף לדברי האומרים קברי גוים אינן מטמאין באהל, שנאמר (יחזקאל לד, לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויין אדם ואין הגוים קרויין אדם, מודה הוא שהגוים מטמאין במגע ובמשא, שלא נאמר אדם אלא אצל טומאת אהלים, שנאמר (במדבר יט, יד) אדם כי ימות באהל:
you and your captives: Not that gentiles are susceptible to contamination and therefore require sprinkling, but just as you are members of the covenant, so too your captives, should they become contaminated after they enter the covenant [of God], they require sprinkling. — [Sifrei Mattoth 46]   אתם ושביכם: לא שהנכרים מקבלין טומאה וצריכין הזאה, אלא מה אתם בני ברית, אף שביכם כשיבואו לברית ויטמאו, צריכין הזאה:
20All garments, leather articles, any goat product, and every wooden article shall undergo purification."   כוְכָל־בֶּ֧גֶד וְכָל־כְּלִי־ע֛וֹר וְכָל־מַֽעֲשֵׂ֥ה עִזִּ֖ים וְכָל־כְּלִי־עֵ֑ץ תִּתְחַטָּֽאוּ:
and any goat product: This includes articles made from the horns, the hooves, and the bones. — [Chul. 25b]   וכל מעשה עזים: להביא כלי הקרנים והטלפים והעצמות:
21Eleazar the kohen said to the soldiers returning from battle, "This is the statute that the Lord commanded Moses.   כאוַיֹּ֨אמֶר אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י הַצָּבָ֔א הַבָּאִ֖ים לַמִּלְחָמָ֑ה זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה:
Eleazar the kohen…: Since Moses came to a state of anger, he came to err, for the laws of purging gentile vessels eluded him. A similar incident happened on the eighth day of the investitures [of the kohanim], as it says, “He [Moses] became angry with Eleazar and Ithamar” (Lev. 10: 16); he came to a state of anger, so he came to err. Similarly, in the episode of “Now listen, you rebels… and struck the rock” (20:10-11); through anger, he came to err. — [Sifrei Mattoth 48]   ויאמר אלעזר הכהן וגו': לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים. וכן אתה מוצא בשמיני למלואים, שנאמר (ויקרא י, טז) ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, בא לכלל כעס, בא לכלל טעות, וכן (במדבר כ, י - יא) בשמעו נא המורים ויך את הסלע, ע"י הכעס טעה:
which the Lord commanded [Moses]: He ascribed the ruling to his mentor. — [Sifrei Mattoth 48]   אשר צוה ה' וגו': תלה ההוראה ברבו:
22Only the gold, the silver, the copper, the iron, the tin, and the lead   כבאַ֥ךְ אֶת־הַזָּהָ֖ב וְאֶת־הַכָּ֑סֶף אֶת־הַנְּח֨שֶׁת֙ אֶת־הַבַּרְזֶ֔ל אֶת־הַבְּדִ֖יל וְאֶת־הָֽעֹפָֽרֶת:
Only the gold etc.: Even though Moses warned you only about the laws of ritual uncleanness, you must further be warned of the laws concerning the purging [of contaminated vessels]. [The word] אַךְ “only” is an exclusive expression, that is to say, you are excluded from using vessels even after their purification from contamination by a corpse, until they have been purged from the absorption of the forbidden flesh of carrion. Our Rabbis said,“ Only the gold…” teaches you that one must remove its rust before one purges it. This is the meaning of אַךְ “only”-there should be no rust; “only” the metal itself in its original form. — [Targum Jonathan ben Uzziel, Yalkut Shimoni]   אך את הזהב וגו': אף על פי שלא הזהיר לכם משה אלא על הלכות טומאה, עוד יש להזהיר לכם על הלכות גיעול. ואך לשון מיעוט, כלומר ממועטין אתם מלהשתמש בכלים אפילו לאחר טהרתן מטומאת המת, עד שיטהרו מבליעת איסור נבלות. ורבותינו אמרו אך את הזהב לומר שצריך להעביר חלודה שלו קודם שיגעילנו, וזהו לשון אך, שלא יהא שם חלודה, אך המתכת יהיה כמות שהוא:
23whatever is used in fire you shall pass through fire and then it will be clean; it must, however, [also] be cleansed with sprinkling water, and whatever is not used in fire you shall pass through water.   כגכָּל־דָּבָ֞ר אֲשֶׁר־יָבֹ֣א בָאֵ֗שׁ תַּֽעֲבִ֤ירוּ בָאֵשׁ֙ וְטָהֵ֔ר אַ֕ךְ בְּמֵ֥י נִדָּ֖ה יִתְחַטָּ֑א וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָבֹ֛א בָּאֵ֖שׁ תַּֽעֲבִ֥ירוּ בַמָּֽיִם:
whatever is used in fire: For cooking anything.   כל דבר אשר יבא באש: לבשל בו כלום:
shall pass through fire: It is purged in the manner it is used. If it is used in hot water, it must be purged in hot water, and if it is used for roasting, such as a spit or grill, it must be made to glow in fire. — [A.Z. 75b]   תעבירו באש: כדרך תשמישו הגעלתו, מה שתשמישו ע"י חמין, יגעילנו בחמין, ומה שתשמישו ע"י צלי, כגון השפוד והאסכלה, ילבננו באור:
it must, however, [also] be cleansed with sprinkling water: According to its simple meaning, this sprinkling was to cleanse it from contamination by a corpse. He said to them,“The vessels require purging to cleanse them from the [absorption of] forbidden [food], and sprinkling to cleanse them of [spiritual] uncleanness [caused by a corpse].” Our Rabbis expounded from here that even to make them fit for use [after contamination] from forbidden food, ritual immersion was required for metal utensils. They expound מֵי נִדָּה written here to mean water fit for a menstruant [Heb. נִדָּה] to immerse herself in. How much is that? Forty 'seah.’- [A.Z. 75b]   אך במי נדה יתחטא: לפי פשוטו חטוי זה לטהר מטומאת מת. אמר להם צריכין הכלים גיעול לטהרם מן האיסור, וחטוי לטהרן מן הטומאה. ורבותינו דרשו מכאן, שאף להכשירן מן האיסור הטעין טבילה לכלי מתכות. ומי נדה הכתובין כאן דרשו מים הראוים לטבול בהם נדה. וכמה הם, ארבעים סאה:
and whatever is not used in fire: Anything which is not used in fire such as ewers, cups, and jugs, all of which are used for cold [food] and did not absorb forbidden food. — [A.Z. 75b]   וכל אשר לא יבא באש: כל דבר שאין תשמישו ע"י האור, כגון כוסות וצלוחיות שתשמישן בצונן ולא בלעו איסור:
shall be passed through water: He immerses them and that is sufficient. This refers only to metal utensils. — [A.Z. 75b, Sifrei Mattoth 50]   תעבירו במים: מטבילן ודיו ודוקא כלי מתכות:
24You shall wash your garments on the seventh day and become [ritually] clean; afterwards, you may enter the camp."   כדוְכִבַּסְתֶּ֧ם בִּגְדֵיכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י וּטְהַרְתֶּ֑ם וְאַחַ֖ר תָּבֹ֥אוּ אֶל־הַמַּֽחֲנֶֽה:
the camp: The camp of the Shechinah, for one who is defiled by the dead is not banned from the Levite camp or the Israelite camp. — [Pes. 67a]   אל המחנה: למחנה שכינה, שאין טמא מת טעון שילוח ממחנה לויה וממחנה ישראל:
25The Lord spoke to Moses, saying,   כהוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
26"Take a count of the plunder of the captive people and animals, you, together with Eleazar the kohen and the paternal leaders of the community.   כושָׂ֗א אֵ֣ת רֹ֤אשׁ מַלְק֨וֹחַ֙ הַשְּׁבִ֔י בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה אַתָּה֙ וְאֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְרָאשֵׁ֖י אֲב֥וֹת הָֽעֵדָֽה:
Take a count of: Heb. שָׂא אֶת ראשׁ, take the tally.   שא את ראש: קח את החשבון:
27And you shall divide the plunder equally between the warriors who went out to battle and the entire congregation.   כזוְחָצִ֨יתָ֙ אֶת־הַמַּלְק֔וֹחַ בֵּ֚ין תֹּֽפְשֵׂ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה הַיֹּֽצְאִ֖ים לַצָּבָ֑א וּבֵ֖ין כָּל־הָֽעֵדָֽה:
Divide the plunder equally between the warriors…: Half for these and half for those.   וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה וגו': חציו לאלו וחציו לאלו:
28And you shall levy a tax for the Lord from the soldiers who went out to battle: one soul out of every five hundred, from the people, from the cattle, from the donkeys, and from the sheep.   כחוַֽהֲרֵֽמֹתָ֨ מֶ֜כֶס לַֽיהֹוָ֗ה מֵאֵ֞ת אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַיֹּֽצְאִ֣ים לַצָּבָ֔א אֶחָ֣ד נֶ֔פֶשׁ מֵֽחֲמֵ֖שׁ הַמֵּא֑וֹת מִן־הָֽאָדָם֙ וּמִן־הַבָּקָ֔ר וּמִן־הַֽחֲמֹרִ֖ים וּמִן־הַצֹּֽאן:
29You shall take from their half and give it to Eleazar the kohen as a gift to the Lord.   כטמִמַּֽחֲצִיתָ֖ם תִּקָּ֑חוּ וְנָֽתַתָּ֛ה לְאֶלְעָזָ֥ר הַכֹּהֵ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהֹוָֽה:
30From the half belonging to the children of Israel you shall take one part out of fifty of the people, of the cattle, of the donkeys, of the sheep, and of all animals, and you shall give them to the Levites, the guardians of the Mishkan of the Lord."   לוּמִמַּֽחֲצִ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל תִּקַּ֣ח | אֶחָ֣ד | אָחֻ֣ז מִן־הַֽחֲמִשִּׁ֗ים מִן־הָֽאָדָ֧ם מִן־הַבָּקָ֛ר מִן־הַֽחֲמֹרִ֥ים וּמִן־הַצֹּ֖אן מִכָּל־הַבְּהֵמָ֑ה וְנָֽתַתָּ֤ה אֹתָם֙ לַֽלְוִיִּ֔ם שֹֽׁמְרֵ֕י מִשְׁמֶ֖רֶת מִשְׁכַּ֥ן יְהֹוָֽה:
31Moses and Eleazar the kohen did as the Lord had commanded Moses.   לאוַיַּ֣עַשׂ משֶׁ֔ה וְאֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה:
32The plunder, which was in addition to the spoils that the army had spoiled, consisted of six hundred and seventy five thousand sheep.   לבוַֽיְהִי֙ הַמַּלְק֔וֹחַ יֶ֣תֶר הַבָּ֔ז אֲשֶׁ֥ר בָּֽזְז֖וּ עַ֣ם הַצָּבָ֑א צֹ֗אן שֵֽׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֛לֶף וְשִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִֽים:
The plunder which was in addition to the spoil…: Because they were not commanded to levy a tax from the movable objects, but only from the [living] plunder, Scripture expresses it in this way: The plunder which was included in the allocation and in the tax-which remained over after the spoils of the movable property were plundered by the soldiers for themselves, and were therefore not included in the allocation- [was as follows:] the number of sheep etc.   ויהי המלקוח יתר הבז: לפי שלא נצטוו להרים מכס מן המטלטלין אלא מן המלקוח, כתב את הלשון הזה ויהי המלקוח שבא לכלל חלוקה ולכלל מכס, שהיה עודף על בז המטלטלין אשר בזזו עם הצבא איש לו, ולא בא לכלל חלוקה מספר הצאן וגו':
33Seventy two thousand cattle.   לגוּבָקָ֕ר שְׁנַ֥יִם וְשִׁבְעִ֖ים אָֽלֶף:
34Sixty one thousand donkeys.   לדוַֽחֲמֹרִ֕ים אֶחָ֥ד וְשִׁשִּׁ֖ים אָֽלֶף:
35As for the people, of the women who had no experience of intimate relations with a man, all souls were thirty two thousand.   להוְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם מִן־הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָֽדְע֖וּ מִשְׁכַּ֣ב זָכָ֑ר כָּל־נֶ֕פֶשׁ שְׁנַ֥יִם וּשְׁלשִׁ֖ים אָֽלֶף:
36The half that was the portion of those who went out to battle: the number of sheep was three hundred and thirty seven thousand, five hundred.   לווַתְּהִי֙ הַמֶּֽחֱצָ֔ה חֵ֕לֶק הַיֹּֽצְאִ֖ים בַּצָּבָ֑א מִסְפַּ֣ר הַצֹּ֗אן שְׁלֽשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ וּשְׁלשִׁ֣ים אֶ֔לֶף וְשִׁבְעַ֥ת אֲלָפִ֖ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
37The tax to the Lord from the sheep was six hundred and seventy five.   לזוַיְהִ֛י הַמֶּ֥כֶס לַֽיהֹוָ֖ה מִן־הַצֹּ֑אן שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת חָמֵ֥שׁ וְשִׁבְעִֽים:
38Thirty six thousand cattle, of which the tax to the Lord was seventy two.   לחוְהַ֨בָּקָ֔ר שִׁשָּׁ֥ה וּשְׁלשִׁ֖ים אָ֑לֶף וּמִכְסָ֥ם לַֽיהֹוָ֖ה שְׁנַ֥יִם וְשִׁבְעִֽים:
39Thirty thousand and five hundred donkeys, of which the tax to the Lord was sixty one.   לטוַֽחֲמֹרִ֕ים שְׁלשִׁ֥ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֣שׁ מֵא֑וֹת וּמִכְסָ֥ם לַֽיהֹוָ֖ה אֶחָ֥ד וְשִׁשִּֽׁים:
40Sixteen thousand people, of which the tax to the Lord was thirty two people.   מוְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אָ֑לֶף וּמִכְסָם֙ לַֽיהֹוָ֔ה שְׁנַ֥יִם וּשְׁלשִׁ֖ים נָֽפֶשׁ:
41Moses gave the tax which was a gift to the Lord, to Eleazar the kohen, as the Lord had commanded Moses.   מאוַיִּתֵּ֣ן משֶׁ֗ה אֶת־מֶ֨כֶס֙ תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה לְאֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה:
42And from the half allotted to the children of Israel, which Moses had divided from the men who had gone into the army.   מבוּמִמַּֽחֲצִ֖ית בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ חָצָ֣ה משֶׁ֔ה מִן־הָֽאֲנָשִׁ֖ים הַצֹּֽבְאִֽים:
And from the half allotted to the children of Israel, which Moses had divided: on behalf of the community, for he took it for them from the men who had gone out to war.   וממחצית בני ישראל אשר חצה משה: לעדה והוציאה להם מן האנשים הצובאים:
43The community's half [consisted of] three hundred and thirty seven thousand, five hundred sheep.   מגוַתְּהִ֛י מֶֽחֱצַ֥ת הָֽעֵדָ֖ה מִן־הַצֹּ֑אן שְׁלֽשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ וּשְׁלשִׁ֣ים אֶ֔לֶף שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִ֖ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
The community’s half [consisted of]: such and such.   ותהי מחצת העדה: כך וכך:
44Thirty six thousand cattle.   מדוּבָקָ֕ר שִׁשָּׁ֥ה וּשְׁלשִׁ֖ים אָֽלֶף:
45Thirty thousand five hundred donkeys.   מהוַֽחֲמֹרִ֕ים שְׁלשִׁ֥ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:
46And sixteen thousand people.   מווְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אָֽלֶף:
47Moses took one part out of fifty from the half of the children of Israel, the people and the animals, and gave them to the Levites, the guardians of the Lord's sanctuary as G-d commanded Moses.   מזוַיִּקַּ֨ח משֶׁ֜ה מִמַּֽחֲצִ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת־הָֽאָחֻז֙ אֶחָ֣ד מִן־הַֽחֲמִשִּׁ֔ים מִן־הָֽאָדָ֖ם וּמִן־הַבְּהֵמָ֑ה וַיִּתֵּ֨ן אֹתָ֜ם לַֽלְוִיִּ֗ם שֹֽׁמְרֵי֙ מִשְׁמֶ֨רֶת֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה:
Moses took etc.:   ויקח משה וגו' :
48The officers appointed over the army's thousands, the commanders of thousands and the commanders of hundreds, approached Moses.   מחוַיִּקְרְבוּ֙ אֶל־משֶׁ֔ה הַפְּקֻדִ֕ים אֲשֶׁ֖ר לְאַלְפֵ֣י הַצָּבָ֑א שָׂרֵ֥י הָֽאֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֥י הַמֵּאֽוֹת:
The officers: Heb. הַפְּקֻדִים, those appointed.   הפקודים: הממונים:
49They said to Moses, "Your servants counted the soldiers who were in our charge, and not one man was missing from us.   מטוַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־משֶׁ֔ה עֲבָדֶ֣יךָ נָּֽשְׂא֗וּ אֶת־רֹ֛אשׁ אַנְשֵׁ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּיָדֵ֑נוּ וְלֹֽא־נִפְקַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ אִֽישׁ:
not…missing: Heb. ולֹא נִפְקַד, there is not one missing. The Targum [Onkelos] renders לָא שְׁגָא which in Aramaic also means ‘missing,’ as in “I would suffer its loss (אֲחַטֶּנָּה)” (Gen. 31:39) which the Targum renders, “what was missing (שַׁגְיָא) from the count.” Similarly, “for your seat will be vacant (יִפָּקֵד)” (I Sam. 20:18)-the place where you sit will be missing, the one who usually sits there. Similarly, וַיִפָּקֵד מְקוֹם דָּוד “David’s place was vacant” (ibid. 25); his place was missing, and no one was sitting there.   ולא נפקד: ולא נחסר ותרגומו ולא שגא, אף הוא בלשון ארמי חסרון, כמו (בראשית לא, לט) אנכי אחטנה, תרגומו דהות שגיא ממנינא, וכן (שמואל א' כ, יח) כי יפקד מושבך, יחסר מקום מושבך, איש הרגיל לישב שם. וכן (שם כ, כז) ויפקד מקום דוד, נחסר מקומו ואין איש יושב שם:
50We therefore wish to bring an offering for the Lord. Any man who found a gold article, be it an anklet, a bracelet, a ring, an earring, or a body ornament, to atone for our souls before the Lord.   נוַנַּקְרֵ֞ב אֶת־קָרְבַּ֣ן יְהֹוָ֗ה אִישׁ֩ אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א כְלִֽי־זָהָב֙ אֶצְעָדָ֣ה וְצָמִ֔יד טַבַּ֖עַת עָגִ֣יל וְכוּמָ֑ז לְכַפֵּ֥ר עַל־נַפְשֹׁתֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
anklet: Heb. אֶצְעָדָה, bangles for the foot.   אצעדה: אלו צמידים של רגל:
bracelet: Heb. וְצָמִיד, [bangles] for the hand.   וצמיד: של יד:
earring: Heb. עָגִיל, earrings.   עגיל: נזמי אוזן:
body ornament: Heb. וְכוּמָז, a form for the female genitalia, to atone for their sinful thoughts concerning the Midianite women. — [Shab. 64a]   וכומז: דפוס של בית הרחם לכפר על הרהור הלב של בנות מדין:
51Moses and Eleazar the kohen took all the gold articles from them.   נאוַיִּקַּ֨ח משֶׁ֜ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַזָּהָ֖ב מֵֽאִתָּ֑ם כֹּ֖ל כְּלִ֥י מַֽעֲשֶֽׂה:
52The total of the gift of gold which they dedicated to the Lord [amounted to] sixteen thousand, seven hundred and fifty shekels; this was from the commanders of the thousands and the commanders of the hundreds.   נבוַיְהִ֣י | כָּל־זְהַ֣ב הַתְּרוּמָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֵרִ֨ימוּ֙ לַֽיהֹוָ֔ה שִׁשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר אֶ֛לֶף שְׁבַע־מֵא֥וֹת וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁ֑קֶל מֵאֵת֙ שָׂרֵ֣י הָֽאֲלָפִ֔ים וּמֵאֵ֖ת שָׂרֵ֥י הַמֵּאֽוֹת:
53The soldiers had seized spoils for themselves.   נגאַנְשֵׁי֙ הַצָּבָ֔א בָּֽזְז֖וּ אִ֥ישׁ לֽוֹ:
54Moses and Eleazar the kohen took the gold from the commanders of the thousands and hundreds and brought it to the Tent of Meeting, as a remembrance for the children of Israel before the Lord.   נדוַיִּקַּ֨ח משֶׁ֜ה וְאֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַזָּהָ֔ב מֵאֵ֛ת שָׂרֵ֥י הָֽאֲלָפִ֖ים וְהַמֵּא֑וֹת וַיָּבִ֤אוּ אֹתוֹ֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד זִכָּר֥וֹן לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה: