1

All of what was said with regard to [the laws of] niddah, zivah, and childbirth applies with regard to Scriptural Law. [The Jews] would follow these laws when the Supreme Sanhedrin held sessions and it included great sages who were familiar with [the types of] blood. If a doubt arose [for the lesser judges] with regard to the discovery of blood or the days of niddah and zivah, they could ascend to the Supreme Sanhedrin and ask them. As the Torah promised concerning them [Deuteronomy 17:8]: "If a matter of judgment is unknown to you concerning one type of blood or another, or one judgment and anotherו [you shallו ascend to the place that Godו shall choose]."1

["Concerning one type of blood or another"] means "between the blood of niddah and the blood of zivah. In that era, Jewish women would be careful concerning this matter and would pay attention to their monthly patterns and would always count the "days of niddah" and the "days of zivah."

א

כל שאמרנו בנדה וזבה ויולדת הוא דין תורה וכמשפטים אלו היו עושין כשהיו ב"ד הגדול מצויין והיו שם חכמים גדולים שמכירים הדמים ואם נולד להם ספק בראיות או בימי נדה וזיבה יעלו לב"ד וישאלו כמו שהבטיחה תורה עליהן שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין בין דם נדה לדם זיבה ובאותן הימים היו בנות ישראל נזהרות מדבר זה ומשמרות וסתותיהן וסופרות תמיד ימי הנדה וימי הזיבה:

2

It is very difficult to keep track of the counting of the dates. Many times doubts will arise. For even if a woman discovered bleeding on the day she was born, she must begin counting the "days of niddah" and the "days of zivah," as we explained.2 Therefore a girl cannot become impure as a zavah until she is ten days old. For if she discovered bleeding on the day that she was born, she would be a niddah for seven days. [Then to be a zavah, she would have to discover bleeding] on the three days directly following the "days of niddah." Thus [she would be] ten days [old].

Thus we learned that she begins counting the "days of niddah" and the "days of zivah" from the first time she discovers uterine bleeding throughout her entire life. [This applies] even if [the first time] she discovers bleeding is when she is a minor.

ב

וטורח גדול יש במנין הימים ופעמים רבות יבואו לידי ספק שאפילו ראתה הבת דם ביום הלידה מאותו היום מתחילין למנות לה ימי נדה וימי זיבה כמו שביארנו ולפיכך לא תטמא הבת בזיבה אלא בת י' ימים שאם ראתה ביום שנולדה הרי זו נדה שבעת ימים ושלשת ימים סמוך לנדתה הרי י' ימים הנה למדת שמתחילת ראייה מתחלת למנות ימי נדה וימי זיבה כל ימיה ואפילו ראתה והיא קטנה:

3

During the era of the Sages of the Gemara, many doubts arose with regard to the appearance of blood3 and the reckoning of the pattern of menstruation. For it was not within the potential of all women to calculate the "days of niddah" and the "days of zivah." Therefore our Sages ruled stringently concerning this matter and decreed that a woman should consider all her days as "days of zivah" and consider any bleeding that she discovers as zivah bleeding because of the doubt.4

ג

ובימי חכמי הגמרא נסתפק הדבר הרבה בראיית הדמים ונתקלקלו הוסתות לפי שלא היה כח בכל הנשים למנות ימי נדה וימי זיבה לפיכך החמירו חכמים בדבר זה וגזרו שיהו כל ימי האשה כימי זיבתה ויהיה כל דם שתראה ספק דם זיבות:

4

In addition, Jewish women accepted a further stringency upon themselves. They accepted the custom that wherever Jews live, whenever a Jewish woman discovers [uterine] bleeding, even if she does not discover more than a drop the size of a mustard seed and the bleeding ceases immediately, she must count seven "spotless" days.5 [This stringency applies] even if she discovered the bleeding during her "days of niddah."6

Whether the bleeding continued for one day, two days, an entire seven days, or longer, when the bleeding ceases, she counts seven "spotless" days as is required of a major zavah and immerses on the night of the eighth day despite the fact that there is a doubt whether she is a zavah.7 Or she may immerse during the day on the eighth day in a pressing situation, as explained.8 Afterwards, she is permitted to her husband.

ד

ועוד החמירו בנות ישראל על עצמן חומרא יתירה על זה ונהגו כולם בכ"מ שיש ישראל שכל בת ישראל שרואה דם אפילו לא ראתה אלא טיפה כחרדל בלבד ופסק הדם סופרת לה ז' ימים נקיים ואפילו ראתה בעת נדתה בין שראתה יום אחד או שנים או השבעה כולן או יתר משיפסוק הדם סופרת שבעת ימים נקיים כזבה גדולה וטובלת בליל שמיני אף על פי שהיא ספק זבה או ביום שמיני אם היה שם דוחק כמו שאמרנו ואחר כך תהיה מותרת לבעלה:

5

Similarly, every women who gives birth in the present age is considered as one who gives birth while a zavah and she must count seven "spotless" days, as we explained.9

It is the commonly accepted custom in Babylon, in "the cherished land,"10Spain, and the West,11 that if a woman discovers bleeding in the days after childbirth,12 she must count seven "spotless" days after the bleeding stopped. [This applies] even if she first counted seven "spotless" days and immersed [after giving birth].

We do not grant her any pure days at all. Instead, whenever a woman discovers bleeding whether it is bleeding associated with childbirth or "pure blood," it is all impure. She must count seven "spotless" days after the bleeding ceases.

ה

וכן כל היולדת בזמן הזה הרי היא כיולדת בזוב וצריכה שבעת ימים נקיים כמו שביארנו ומנהג פשוט בשנער ובארץ הצבי ובספרד ובמערב שאם ראתה דם בתוך ימי מלאת אע"פ שראתה אחר שספרה שבעת ימים נקיים וטבלה הרי זו סופרת שבעת ימים נקיים אחר שיפסוק הדם ואין נותנין לה ימי טוהר כלל אלא כל דם שתראה האשה בין דם קושי בין דם טוהר הכל טמא וסופרת שבעת ימים נקיים אחר שיפסוק הדם:

6

This law was instituted in the era of the Geonim. They decreed that there be no concept of "pure" blood. For the stringency that women accepted upon themselves in the era of the Sages of the Talmud applies only to a woman who discovers bleeding that would render them impure. [In this instance, they accepted the custom of] waiting seven days. Blood which she discovers during her "days of purity" after counting [seven "spotless" days], by contrast, is not a matter of concern [according to Scriptural Law]. For the days of purity are not subject [to concern] with regard to niddah or zivah as we explained.13

ו

ודין זה בימי הגאונים נתחדש והם גזרו שלא יהיה שם דם טוהר כלל שזה שהחמירו על עצמן בימי חכמי הגמרא אינו אלא ברואה דם שהוא טמא שיושבת עליו ז' נקיים אבל דם שתראה בימי טוהר אחר ספירה וטבילה אין לחוש לו שאין ימי טוהר ראויין לא לנדה ולא לזיבה כמו שביארנו:

7

We have heard that in France,14 even today, relations are allowed [despite] "pure" bleeding as was the law in the Talmudic era after [the woman] counts [seven "spotless" days] and immerses herself because of the impurity resulting from giving birth in the zivah state. This matter is dependent on local custom.15

ז

ושמענו שבצרפת בועלים על דם טוהר כדין הגמרא עד היום אחר ספירה וטבילה מטומאת יולדת בזוב ודבר זה תלוי במנהג:

8

Similarly, [stringencies were adopted] with regard to the laws of hymeneal bleeding in the present age. Even if a minor is below the age when she could be expected to menstruate and never discovered uterine bleeding, [her husband] must separate after engaging in the relations which are a mitzvah.16

Whenever she discovers hymeneal bleeding,17 she is impure. When the bleeding ceases, she must count seven "spotless" days [before immersing herself].

ח

וכן דין דם בתולים בזמן הזה שאפילו היתה קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה דם מימיה בועל בעילת מצוה ופורש וכל זמן שתראה הדם מחמת המכה הרי היא טמאה ואחר שיפסוק הדם סופרת ז' ימים נקיים:

9

Moreover, whenever a girl is asked to marry and consents, she must count seven "spotless" days after she consents to marry.18 Afterwards, [she immerses and] becomes permitted to her husband.19 [The rationale is that] she might have desired a man and released a drop [of blood] without being aware of it. Whether she is a mature woman or a minor, she must wait seven "spotless" days after she consents to marry. Afterwards, she immerses and may engage in relations.

ט

יתר על זה כל בת שתבעוה להנשא ורצתה שוהה שבעת ימים נקיים מאחר שרצתה ואחר כך תהיה מותרת להבעל שמא מחמודה לאיש ראתה דם טיפה אחת ולא הרגישה בה בין שהיתה האשה גדולה בין שהיתה קטנה צריכה לישב ז' נקיים מאחר שרצתה ואח"כ תטבול ותבעל:

10

All of these matters are additional stringencies that have been practiced by Jewish women from the era of the Sages of the Talmud [onward]. One should never deviate from it. Therefore every women who consents when asked to marry should not marry until she counts [these days] and immerses herself. If she marries a Torah scholar, she may marry immediately and then count after marriage and immerse. [The rationale is that] a Torah scholar will know that she is forbidden and observe [the restriction]. He will not approach her until she immerses.20

י

וכל הדברים האלו חומרא יתירה שנהגו בה בנות ישראל מימי חכמי הגמרא ואין לסור ממנה לעולם לפיכך כל אשה שרצתה כשתבעוה להנשא לא תנשא עד שתספור ותטבול ואם נשאת לתלמיד חכם מותרת להנשא מיד ותספור מאחר שנשאתו ותטבול שתלמיד חכם יודע שהיא אסורה ונזהר מזה ולא יקרב לה עד שתטבול:

11

The laws applying to [the discovery of] stains in the present era [follow the principles] we explained.21 There is no innovation in this regard, not are there any [new] customs. Instead, any stain which we ruled was pure, is considered pure. And when [a woman discovers] any of the stains which we ruled were impure - [even] of the stain was not of the size that would generate concern for zivut - she must count seven ["spotless"] days, after the day of the discovery of the stain. For the discovery of a stain is not identical with the discovery of bleeding.22

יא

דין הכתמים בזמן הזה כמו שביארנו ואין בדבר חידוש ולא מנהג אלא כל כתם שאמרנו שהיא טהורה הרי היא טהורה וכל כתם שאמרנו טמאה (אם אין בכתם שיעור כדי לחוש לזיבות) סופרת שבעת ימים מיום שנמצא בו הכתם ואם היה שיעור הכתם כדי לחוש לזיבות סופרת שבעת ימים מאחר יום שנמצא בו הכתם שאין הרואה דם כרואה כתם:

12

All the statements we made concerning a woman who miscarried [and discharged a creature that does not resemble a human fetus]23 and [hence] is pure also apply in the present age.24

Similarly, when a woman discovers a white or green blood-like secretion25or if she discharges a red mass of flesh that is not accompanied by bleeding,26she is pure even in the present age. For the stringency involves only one who discovers impure bleeding and the above are not considered as impure bleeding.

יב

וכן כל מה שאמרנו ביולדת שאמו טהורה הרי היא טהורה בזמן הזה וכן האשה שראתה לובן או דם ירוק או שהשליכה חתיכה אדומה שאין עמה דם הרי היא טהורה אף בזמן הזה שלא החמירו אלא ברואה דם טמא [ואין זה דם טמא]:

13

Similarly, if she had a wound from which blood was flowing27 or blood was released with her urine,28 she is pure. Innovations [in practice] were made only with regard to all women who discover impure bleeding as explained [above] and also that all different shades of blood are considered impure.29

יג

וכן אם היתה בה מכה והיה הדם שותת ממנה או שבא הדם עם מימי רגלים ה"ז טהורה ולא נתחדש דבר אלא ספירת שבעת ימים נקיים לכל רואה דם טמא כמו שאמרנו ושיהיו כל מראה דמים טמאים:

14

In certain places, the practice is that a woman must consider herself a niddah for seven days even though her bleeding lasted only one day. [Then] after these seven, she must count seven "spotless" days. This is not a [proper] custom.30 Instead, it is an error on the part of the one who ruled in this manner and is not worthy of being given any consideration.31 Instead, [the law is that if a woman experiences] one day of menstrual bleeding, she should count seven "spotless" days afterwards and immerse on the night [following] the eighth day,32 which is the second day after her ["days of] niddah." She is [then] permitted to her husband.

יד

זה שתמצא במקצת המקומות שהנדה יושבת שבעת ימים בנדתה אף ע"פ שלא ראתה דם אלא יום אחד ואחר השבעה תשב שבעת ימים נקיים אין זה מנהג אלא טעות הוא ממי שהורה להם כך ואין ראוי לפנות לדבר זה כלל אלא אם ראתה יום אחד סופרת אחריו ז' (נקיים) וטובלת בליל ח' שהוא ליל שני שלאחר נדתה ומותרת לבעלה:

15

Similarly, in certain places, the practice is - and support for this is found in the responsa of some of the Geonim - for a woman who gives birth to a male not to engage in relations until the conclusion of forty days and for one who gives birth to a female [to refrain] until after eighty days33 even though they discovered bleeding only during the [first] seven days. This is not a [proper] custom. Instead, these responsa are in error and indeed [the observance of this practice] in these places is of a heretical nature.34 They learned this interpretation from the Sadducees.35 It is a mitzvah to compel [these people] to remove [this improper custom] from their hearts and to return them to [the observance of] the words of the Sages who require only the counting of seven "spotless" days as explained.

טו

וכן זה שתמצא במקצת מקומות ותמצא תשובות למקצת הגאונים שיולדת זכר לא תשמש מטתה עד סוף ארבעים ויולדת נקבה אחר שמונים ואף על פי שלא ראתה דם אלא בתוך השבעה אין זה מנהג אלא טעות הוא באותן התשובות ודרך אפיקורוסות באותן המקומות ומן הצדוקין למדו דבר זה ומצוה לכופן כדי להוציא מלבן ולהחזירן לדברי חכמים שתספור ז' ימים נקיים בלבד כמו שביארנו:

16

A woman does not ascend from her state of ritual impurity and cease being considered as an ervah until she immerses herself in a mikveh that is halachicly acceptable while there are no substances intervening between her flesh and the water.36 In Hilchot Mikveot, we will explain what defines a mikveh as acceptable and what disqualifies it, the manner in which one should immerse, and the laws concerning intervening substances.

If, by contrast, she washes in a bath - even if all the water in the world passes over her - her state is the same after washing as before washing [and a man who engages in relations with her is liable] for kereit. For there is no way of ascending from a state of ritual impurity to one of purity except through immersing in the waters of a mikveh, a spring, or a sea which is like a spring, as will be explained in Hilchot Mikveot.

טז

אין האשה עולה מטומאתה ויוצא מידי ערוה עד שתטבול במי מקוה כשר ולא יהיה דבר חוצץ בין בשרה ובין המים ובהלכות מקואות יתבאר המקוה הכשר והפסול ודרך הטבילה ומשפטי החציצה אבל אם רחצה במרחץ אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם הרי היא אחר הרחיצה כמות שהיתה קודם הרחיצה בכרת שאין לך דבר שמעלה מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקוה או במעיין או בימים שהם כמעיין כמו שיתבאר בהלכות מקואות:

17

In the present age, although the seven "spotless" days [are observed only because of] doubt,37 if a woman immerses herself during them, it is as if she did not immerse herself.38 If she immerses herself on the seventh day,39the immersion is valid even though it is forbidden to do so at the outset, lest one engage in relations on the seventh day after the immersion.40 [The rationale is that] she immersed in the appropriate time even were she to have definitely been a zavah.41

יז

כל ז' ימים נקיים שבזמן הזה אע"פ שהן ספק אם טבלה בהן כאילו לא טבלה ואם טבלה בשביעי אף על פי שאסור לעשות כן לכתחלה שמא יבוא לבעול בשביעי אחר הטבילה הואיל וטבלה בזמנה אפי' היתה זבה ודאית הרי זו עלתה לה טבילה:

18

It is forbidden to a person to embrace his wife during these seven "spotless" days. [This applies] even if she is clothed and he is clothed.42 He should not draw close to her, nor touch her, not even with his pinky. He may not eat together with her from the same plate.43 The general principle is he must conduct himself with her during the days she is counting as he does in her "days of niddah." For [relations with her] are still punishable by kereit until she immerses herself, as we explained.44

יח

ואסור לאדם שידבק באשתו בשבעת ימים נקיים אלו ואע"פ שהיא בכסותה והוא בכסותו ולא יקרב לה ולא יגע בה אפילו באצבע קטנה ולא יאכל עמה בקערה אחת כללו של דבר ינהוג עמה בימי ספירה כמו שינהוג בימי נדה שעדיין היא בכרת עד שתטבול כמו שביארנו:

19

A niddah may perform any task which a wife would perform for her husband except washing his face, hands, and feet, pouring him a drink, and spreading out his bed in his presence.45 [These were forbidden as] decrees, lest they come to sin.46

For this reason, she should not eat with him from the same plate, nor should he touch her flesh, lest this lead to sin. Similarly, she should not perform these three tasks for him during her seven "spotless" days. It is permitted for a woman to adorn herself during her "days of niddah," so that she does not become unattractive to her husband.

יט

כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ מהרחצת פניו ידיו ורגליו ומזיגת הכוס והצעת המטה בפניו גזירה שמא יבוא לדבר עבירה ומפני זה לא תאכל עמו בקערה אחת ולא יגע בבשרה מפי הרגל עבירה וכן בשבעת ימים נקיים לא תעשה לו שלש מלאכות אלו ומותר לאשה להתקשט בימי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה: