1

The property that a woman brings to her husband's [resources] - be it landed property, movable property or servants - is not referred to with the term ketubah, but rather with the term nedunyah.

[More particularly, there are two subdivisions within this category.] When the husband accepts responsibility for the nedunyah and it is considered to be his property1 - i.e., if it decreases in value he suffers the loss, and if it increases in value the gain is his - the property is referred to as nichsei tzon barzel.2

If the husband did not accept responsibility for the nedunyah,3 and it instead remained the property of the woman4 - if it decreases in value she suffers the loss, and if it increases in value the gain is hers - the property is referred to as nichsei m'log.5

א

הנכסים שמכנסת האשה לבעלה בין קרקע בין מטלטלין בין עבדים אע"פ שהן נכתבין בשטר הכתובה אין נקראין כתובה אלא נדוניא שמם. ואם קיבל הבעל אחריות הנדוניא עליו ונעשית ברשותו אם פחתה פחתה לו ואם הותירה הותירה לו הרי זו נקראת נכסי צאן ברזל. ואם לא קיבל אחריות הנדוניא עליו אלא הרי היא ברשות האשה אם פחתה פחתה לה ואם הותירה הותירה לה הרי זו נקראת נכסי מלוג:

2

Similarly, all the property that a woman owns that she did not bring to her husband's household, nor had written in her ketubah, but rather left as her own, or property that came to her as an inheritance, or that was given to her as a present - all of this is referred to as nichsei m'log, for it is all in her possession.

The term ketubah, by contrast, refers only to the fundamental requirement of the marriage contract - i.e., 100 [zuz for a non-virgin] or 200 [zuz for a virgin] and the additional amount that [the husband promised].6

ב

וכן כל נכסים שיש לאשה שלא הכניסה אותן לבעלה ולא כתבו אותן בכתובה אלא נשארו לעצמה. או נפלו לה בירושה אחר שנתארסה או נתנו לה במתנה הכל נקראין נכסי מלוג שכולן ברשותה הן. ואין נקראין כתובה אלא עיקר כתובה שהוא מאה או מאתים עם התוספת בלבד:

3

We have already explained that our Sages established the fundamental requirement of the marriage contract, and that the laws governing the additional amount [promised by the husband] are the same as those governing the fundamental requirement.7

[Our Sages] did not grant a woman the option of collecting [the money due her by virtue of] her ketubah whenever she desired. Instead, it is like a debt, which is not payable until a given date. For a ketubah, the time when payment is due is not until after the woman's husband dies or divorces her.

Similarly, our Sages ordained that if a husband has fields [of varying quality] - good, bad and intermediate - when the woman comes to collect [the money due her by virtue of] her ketubah from this property, she is entitled to collect only from the inferior fields.8 They are referred to as ziboorit.9

ג

כבר הודענו שחכמים תקנו כתובה לאשה ודין התוספת כדין העיקר. ולא תקנו לגבותה כל זמן שתרצה אלא הרי היא כחוב שיש לו זמן ואין הכתובה נגבית אלא לאחר מיתת הבעל או אם גירשה. וכן התקינו שאם היו לבעל שדות טובות ורעות ובינוניות ובאה האשה לגבות כתובתה ממנו שלא תגבה אלא מן הרעה שבנכסיו והיא הנקראת זיבורית:

4

Similarly, our Sages ordained that when a woman comes to collect [the money due her by virtue of] her ketubah after her husband's death, she may not collect [this sum] until she takes an oath while holding a sacred article,10 that her husband did not leave any property in her possession,11 that she had not sold her ketubah to him, nor waived payment of it.12 [Her wardrobe, even] the garments she is wearing should be evaluated and the sum deducted from [the money due her by virtue of] her ketubah.13

If, however, he voluntarily divorces her, she may collect [the money due her] without taking an oath,14 nor should [her wardrobe] be evaluated.15 [The rationale is that] he bought them for her, she acquired them, and it is he who desires to divorce her, and not the reverse.16

ד

וכן התקינו שכשתבוא לגבות כתובתה אחר מותו לא תגבה עד שתשבע בנקיטת חפץ שלא הניח אצלה כלום ולא מכרה לו כתובתה ולא מחלה אותה. ושמין לה כל מה שעליה ופוחתין אותו מכתובתה. אבל אם גירשה לרצונו גובה בלא שבועה ואין שמין כסות שעליה שהרי לקחן לה וזכתה בהן והוא רוצה להוציאה לא היא:

5

Similarly, [our Sages] ordained that a widow17 should collect [the money due her by virtue of] her ketubah from landed property only.18 [Moreover,] she may not collect [her due] from the increment in the value of that property after the husband died.19 Similarly, after their father's death, [the woman's] daughters do not receive their subsistence20 from the increment in the value of that property after his death.

Similarly, a woman may not collect [the money due her by virtue of] her ketubah from the increment in the value of [landed] property accomplished through the efforts of a purchaser, although other creditors are entitled to collect their due from that increment.21These rulings are among the leniencies [granted with regard to the the payment of the money due a woman by virtue] of her ketubah.

ה

וכן התקינו שלא תגבה האלמנה כתובתה אלא מן הקרקע. ואינה גובה משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת הבעל. ואין הבנות ניזונות לאחר מיתת אביהן משבח ששבחו נכסים לאחר מיתתו. ואינה טורפת בכתובתה בשבח שהשביח הלוקח אע"פ שבעל חוב גובה את השבח. ודברים אלו מקולי כתובה הם:

6

Similarly, among the leniencies [granted with regard to the payment of the money due a woman by virtue] of her ketubah is that a woman will collect the money due her from the coinage that is of least value.

What is implied? A man married a woman in one country and divorced her in another. If the coinage of the country in which the couple married is more valuable than the coinage of the country in which they divorced, he may pay her with the coinage of the country in which they divorced. If, by contrast, the coinage of the country in which the couple divorced is more valuable than the coinage of the country in which they married, he may pay her with the coinage of the country in which they married.22

When does the above apply? When her ketubah states a sum of coins without specification. If, however, a specific type of coin is explicitly mentioned, whether with regard to the fundamental requirement of the ketubah, or with regard to the extra amount added by the husband, the law is the same as when a person lends a colleague a specific type of coin - he must return the loan in the coinage that he took, as will be explained in Hilchot Halva'ah.23

ו

וכן מקולי כתובה שתטול האשה בכתובתה מן הפחות שבמטבעות. כיצד נשא אשה במקום אחד וגירשה במקום אחר. אם היו מעות מקום הנישואין טובים ממעות מקום הגירושין נותן לה ממעות מקום הגירושין. ואם היו מעות מקום הגירושין טובים ממעות מקום הנישואין נותן לה ממעות מקום הנישואין. בד"א בשהיה בכתובתה מעות סתם. אבל אם פירש בה מטבע ידוע בין בעיקר בין בתוספת הרי היא כדין המלוה את חבירו מטבע ידוע שנותן לו כמה שהלוהו כמו שיתבאר בהלכות הלואה:

7

The geonim of all the yeshivot ordained that after the death of a man, a woman should be able to collect her [money due her by virtue of her] ketubah from movable property,24 just as they ordained that a creditor can collect the debt owed him from movable property.25 This mandate spread throughout the majority of the Jewish people.26

Similarly, the other conditions of a woman's ketubah are governed by the same rules as [the fundamental requirement of] the ketubah, and they are binding on the movable property of the deceased's estate, as well as on the landed property. There is, however, one exception - the right of the sons to inherit their mother's ketubah. Since the custom of granting them this inheritance was not universally accepted by all the yeshivot,27 I maintain that the law of the Talmud should be applied in this instance, and they should inherit the money due their mother by virtue of her ketubah only from the landed property [within the estate].28

ז

תקנו הגאונים בכל הישיבות שתהיה האשה גובה כתובתה אחרי מות בעלה אף מן המטלטלין כדרך שהתקינו לבעל חוב לגבות מן המטלטלין. ופשטה תקנה זו ברוב ישראל. וכן שאר תנאי כתובה כולן ככתובה הן וישנן במטלטלין כבקרקע. חוץ מכתובת בנין דכרין שלא מצאנו מנהג ירושתן פשוט בכל הישיבות. לפיכך אני אומר מעמידין אותה על דין הגמרא שאין יורשין כתובת אמן אלא מן הקרקע:

8

In all the [Jewish] communities of which I know and have heard reports from, it has already become the custom to write the ketubah so that [its obligations are binding] on both the landed property and the movable property [in the estate].29

[Making] this addition is a great asset; it was ordained by learned men of great stature. For it is a monetary stipulation, and thus a widow is entitled to collect [the money due her] from the movable property [in her husband's] estate by virtue of this stipulation, and not by virtue of the mandate of the later sages.30

ח

כבר נהגו בכל המקומות שידענו וששמענו שמען שיכתבו בכתובה בין ממקרקעי בין ממטלטלי. ודבר זה תיקון גדול הוא ואנשים גדולים ונבונים הנהיגו דבר זה שהרי זה תנאי שבממון ונמצא האלמנה גובה מן המטלטלין בתנאי זה לא בתקנת אחרונים:

9

[The following rules apply when] this stipulation was not included in the text of the ketubah, but instead [the couple] married without making an explicit statement [in this regard]. If the husband knew of this ordinance established by the geonim, the woman may collect [the money due her from the movable property in his estate].

If, however, he was not [aware of this ordinance], or we are unsure whether he knew of it, we deliberate at length concerning this matter. For an ordinance of the geonim does not have the power to be applied and to have money expropriated from the heirs because of it, when it was not explicitly stated, as is the law regarding the conditions of the ketubah.31 [The distinction between the two is that the conditions of the ketubah] are ordinances instituted by the Great Sanhedrin.

ט

הרי שלא כתב כך בשטר הכתובה אלא נשא סתם. אם היה יודע בתקנה זו של גאונים גובה. ואם לאו או שנסתפק לנו הדבר מתישבין בדבר הרבה שאין כח בתקנת הגאונים לדון בה אף ע"פ שלא נתפרשה כדין תנאי כתובה שהם תקנת הסנהדרין הגדולה עד שנוציא בה ממון מן היורשים:

10

Our Sages also ordained that all of a husband's property should be on lien for the woman's ketubah. Even if the woman's ketubah is [only 100 zuz] and [her husband] owns property worth several thousand gold pieces, it is all under lien to her ketubah.

[Her husband] is entitled to sell all his property if he desires, and his sale is binding. Nevertheless, all the property that he sells after his marriage can be expropriated [from the purchaser] by his widow [in lieu of payment for] her ketubah when he divorces her or when he dies, if he does not possess property that has not been sold.32

When a woman expropriates property [from a purchaser], she must take an oath holding a sacred article, as is taken by any of [a person's] creditors [who seek to expropriate property from its purchasers]. This provision was instituted so that he should not view [the obligation of] the ketubah lightly.

י

ועוד תקנו חכמים שיהיו כל נכסי הבעל אחראין וערבאין לכתובה אפילו כתובתה מנה ויש לו קרקע באלפים זהובים הכל תחת שיעבוד הכתובה. וכל שימכור אחר הנישואין מנכסיו אע"פ שממכרו קיים ויש לו למכור כל נכסיו אם ירצה יש לה לטרוף אותן בכתובתה כשיגרשנה או כשימות אם לא תמצא נכסים בני חורין. וכשתטרוף לא תטרוף אלא בשבועה בנקיטת חפץ כדין כל בעלי חובות. ותקנה זו כדי שלא תהיה כתובה קלה בעיניו:

11

When the court or the heirs require a widow to take an oath when she comes to collect [the money due her by virtue of] her ketubah, the oath should be taken only outside the court.33 For the court would refrain from administering the oath, lest she not be precise with herself when making it.34

If the heirs desired that she make a vow [instead of an oath], she may make a vow linked to any object they desire.35 This vow may be administered in a court. Afterwards, she should collect [the money due her by virtue of] her ketubah.

יא

כשמשביעין ב"ד או היורשין את האלמנה כשתבוא לגבות כתובתה אין משביעין אותה אלא חוץ לב"ד. מפני שבתי דינין היו נמנעין מלהשביעה שחוששין לה שמא לא תדקדק על עצמה בשבועה. ואם רצו היתומים להדירה נודרת להן כל מה שירצו ומדירין אותה בב"ד ואחר כך נוטלת כתובתה:

12

If a widow dies before taking this oath, her heirs should not inherit her ketubah at all, for she does not have any rights to her ketubah until she takes an oath.36

If the woman marries [a second time] before taking an oath [with regard to [the money due her by virtue of] her ketubah from her previous husband's estate], she may take an oath after her remarriage and collect her due whenever she desires. She does not, however, have the option of making a vow, lest her [second] husband annul it.37

יב

מתה האלמנה קודם שתשבע אין יורשיה יורשין מכתובתה כלום שאין לה כתובה עד שתשבע. ואם נשאת קודם שתשבע הרי זו נשבעת אחר הנישואין ונוטלת כל זמן שתרצה. אבל אינה נודרת ונוטלת שמא יפר לה הבעל:

13

If [a woman's husband] designated a plot of land for her in her ketubah, whether he specified [only] one of its borders or all four of its borders, she may collect her ketubah from this plot of land without taking an oath.

Similarly, if he specified movable property [in the ketubah] and this movable property exists, she may take it without taking an oath. [Moreover,] if the [movable property that was specified] was sold and other movable property purchased with the proceeds, it being known that these goods were purchased with the proceeds of [the movable property specified in the ketubah], she may take them without taking an oath.

יג

ייחד לה קרקע בכתובתה בין שייחד לה בארבעת המצרים בין במצר אחד גובה את כתובתה ממנה בלא שבועה. וכן אם כתב לה מטלטלין והן עצמן קיימין נוטלת אותן בלא שבועה. וכן אם נמכרו ונלקח בהן מטלטלין אחרים ונודע שאלו השניים מדמי המטלטלין הראשונים נוטלתן בלא שבועה:

14

A woman who diminishes [the amount of money due her by virtue of] her ketubah may collect her due only after taking an oath.38

What is implied? A woman produces a ketubah that states [that she is due] 1000 zuz. Her husband claims that she received the entire amount, while she claims to have received only a portion of the amount. Even if there are witnesses who testify that she received the amount that she admits to having received,39 and even if she is extremely precise in accounting what she took, mentioning even [the last] half-p'rutah, she may collect the remainder only after taking an oath.40

יד

הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה. כיצד הוציאה שטר כתובה שיש בו אלף זוז הבעל אומר נתקבלת הכל והיא אומרת לא נתקבלתי אלא כך וכך. ואפילו יש עליה עדים במקצת שנטלה ואפילו דקדקה עצמה בחשבון מה שנטלה בחצי פרוטה לא תטול השאר אלא בשבועה:

15

[An oath is also required in the following instance.] The husband claims that [his wife] received all [the money due her by virtue of] her ketubah], while the woman claims not to have received the money, and one witness testifies that she received either the entire sum or a portion of it. [The woman] may collect the entire [sum mentioned in] the ketubah, but only after taking an oath.41

טו

אמר הבעל נתקבלת הכל והיא אומרת לא נתקבלתי כלום ועד אחד מעיד עליה שנתקבלה הכל או מקצת לא תפרע כל הכתובה אלא בשבועה:

16

[When a divorcee collects [the money due her by virtue of] her ketubah] outside the presence of her husband, she must take an oath before doing so.

What is implied? A man divorced his wife and departed. After his wife takes an oath, the court should expropriate his property and give [the woman the money due her by virtue of] her ketubah.

The above applies when the husband is in a distant place, where there is difficulty in notifying him. If, however, he is in a nearby place [where it is possible] to notify him, a message should be sent to notify him [of the court's impending action]. If he does not come, the woman should take the oath and collect [her due].

טז

הנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה. כיצד הרי שגירש את אשתו והלך לו. ב"ד יורדין לנכסיו אחר שתשבע ומגבין אותה כתובתה והוא שיהיה במקום רחוק שיש להן טורח להודיעו. אבל אם היה במקום קרוב להודיעו שולחין לו ומודיעין אותו. ואם לא יבוא תשבע ותטול:

17

A woman who reduces the value of her ketubah is not required to take an oath before collecting [her due].42

What is implied? A woman produces a ketubah that states [that she is due] 1000 zuz. Her husband claims that she received the entire amount, while she claims not to have received anything at all, but she admits: "I am owed only 500 zuz. Although he wrote 1000 for me [in the ketubah], there was an understanding between me and him [concerning this]." In this instance, she is not required to take an oath before collecting [her due].

If, however, [in the above situation,] the woman says: "My ketubah states only 500 zuz," she may not collect with this document that says [she is due] 1000 zuz, for she has negated it. It is as if she has admitted that it is false. Therefore, [the husband] may take a rabbinic oath [to support his claim]; he is then freed [of all obligations].

יז

הפוחתת כתובתה נפרעת שלא בשבועה. כיצד הוציאה שטר כתובה באלף זוז הוא אומר נתקבלת הכל והיא אומרת לא נתקבלתי כלום ואין לי אלא ה' מאות זוז וזה שכתב לי אלף אמנה היתה ביני לבינו הרי זו נפרעת שלא בשבועה. אבל אם אמרה אין בשטר כתובתי אלא חמש מאות אינה נפרעת בשטר זה שיש בו אלף זוז כלום שהרי בטלה אותו וכאילו הודית שהוא שקר לפיכך נשבע שבועת היסת ונפטר:

18

Whenever we have stated that a woman may not collect [her due] unless she takes an oath, the court tells her: "Take the oath and collect [your due]." Whenever we said that she may collect her due without an oath, [the court] tells the husband: "Give her [what is due her]. Your claim is not acceptable until you bring proof to support it."

יח

כל מקום שאמרנו לא תפרע אלא בשבועה אומרים לה ב"ד השבעי וטלי. ומקום שאמרנו תפרע שלא בשבועה אומרים לבעל עמוד ותן לה ואין אתה נאמן בטענה זו עד שתביא ראיה לדבריך:

19

If [in the latter instances], on his own initiative, the husband asks that [the woman] take an oath [denying] his claim, [the court] tells her: "Take the oath and collect [your due]." She must take this oath holding a sacred article.

If, [originally,] she made a stipulation with [her husband] enabling her to collect [the money due her by virtue of] her ketubah without taking an oath, or that her word would be accepted regardless of what she claims, she may collect [her due] from him [in the event of a divorce] without taking any oath at all. [In the event of his death,] however, she must take an oath before collecting [her due] from his heirs.43

יט

אמר הבעל מעצמו תשבע לי על טענתי אומרין לה השבעי וטלי ותשבע בנקיטת חפץ. התנית עמו שתגבה כתובתה שלא בשבועה או שתהא נאמנת בכל מה שתטעון גובה ממנו בלא שבועה כלל. אבל אם באה לגבות מיורשיו תשבע ואחר כך תטול:

20

If, [originally,] she made a stipulation with [her husband] enabling her to collect [the money due her by virtue of] her ketubah from his heirs without taking an oath, or that her word would be accepted by his heirs regardless of what she claims, she may collect [her due] from the heirs without taking any oath at all.44

If, however, she comes to collect [her due] from property that has been sold, she must take an oath before collecting. Although her husband was willing to accept her word, the stipulation he made is binding only on himself and [the estate he left to] his heirs. It does not have the power to cause others to incur a financial loss.45

כ

התנית עמו שתגבה כתובתה מיורשיו בלא שבועה או שתהיה נאמנת בכל מה שתטעון על יורשיו הרי זו נוטלת מהן בלא שבועה. אבל אם באה לטרוף מנכסים משועבדים לא תטרוף אלא בשבועה. ואע"פ שהאמינה הבעל שאין תנאי הבעל מועיל אלא עליו ועל יורשיו אבל להפסיד ממון אחרים אינו מועיל:

21

A widow who is in possession of her [the document recording her] ketubah may collect her due, after taking an oath, even though 100 years have passed since her husband's death.46 This applies regardless of whether she resides in her [deceased] husband's home or in her father's home.47

If, however, she does not have possession of her ketubah, she is not entitled to anything, even if she makes her claim on the day her husband dies.48 Similarly, a divorcee is not entitled even to the fundamental requirement of the ketubah until she produces her ketubah.

כא

אלמנה שהיה שטר כתובה יוצא מתחת ידה נשבעת וגובה כתובתה לעולם אפילו אחר מאה שנה. בין שהיתה בבית בעלה בין שהיתה בבית אביה. ואם אין שטר כתובה יוצא מתחת ידה אין לה כלום ואפילו עיקר כתובה ואפי' תבעה ביום מיתת בעלה. וכן הגרושה אפילו עיקר כתובה אין לה עד שתוציא שטר כתובה:

22

When does the above apply? In a place where it is customary to compose a document [recording] the ketubah. [Different rules apply,] however, in a place where it is not customary to compose a document [recording] the ketubah, and instead, [the couple] rely on the conditions established by the Jewish court.49

[In such a situation, the woman is entitled to] collect the essential requirement of the ketubah50 even when she is not in possession of a document recording the ketubah, regardless of whether she was widowed or divorced, or whether she [continues to] reside in her husband's home or [has returned to] her father's home. She is not, however, given [anything she claims her husband promised her] in addition unless she has definite proof [of such an obligation].51

כב

במה דברים אמורים במקום שדרכן לכתוב כתובה. אבל במקום שאין דרכן לכתוב כתובה אלא סומכין על תנאי בית דין הרי זו גובה עיקר כתובה אע"פ שאין בידה שטר כתובה בין נתגרשה בין נתאלמנה בין שהיתה בבית בעלה בין שהיתה בבית אביה. אבל תוספת אין לה בכ"מ אלא בראיה ברורה:

23

Until when is a widow entitled to collect the essential requirement of the ketubah52 in a place where it is not customary to compose a ketubah? If she [continues to reside] in her husband's home, there is no limit on the time she is granted.53 If she [resides] in her father's home,54 [she has this prerogative] for twenty-five years.

If, [however,] she comes to collect [the money due her because of her ketubah] after twenty-five years, she is not entitled to anything. [The rationale is that] had she not foregone [the money due her], she would not have remained silent for this long. Nor is she living together with the heirs, so that she could [excuse her silence,] explaining that she was embarrassed to sue them while she was living together with them in [one] home.

כג

ועד כמה תגבה האלמנה העיקר במקום שאין כותבין כתובה. אם היתה בבית בעלה גובה לעולם. ואם היתה בבית אביה עד עשרים וחמש שנה. ואם באה לתבוע אחר עשרים וחמש שנה אין לה כלום שאילו לא מחלה לא שתקה כל זמן זה. והרי אינה עם היורשים כדי שתאמר נכלמתי מלתבען והן עמי בבית:

24

For this reason, if [one of] the heirs was in the habit of bringing her subsistence while she was residing in her father's home and caring for her needs, she has the prerogative of demanding [her due] even after twenty-five years have passed. The reason why she remained silent and did not present her claim is that she was ashamed [to sue] the heir.

כד

לפיכך אם היה היורש עצמו מוליך מזונותיה לבית אביה ומטפל בה יש לה לתבוע כתובתה ואפילו אחר כ"ה שנה מפני שזו ששתקה ולא תבעה מפני שהיא בושה מן היורש:

25

[The following rules apply when there is a difference between the claims of a husband - or his heirs - and his wife regarding the size of the essential requirement of her ketubah.] She says, "I was a virgin when I married, and the essential requirement of my ketubah is 200 [zuz]." Her husband or his heirs claim, "She was not a virgin, and she is due only 100."

If there are witnesses who saw that the customs that people in that locale carry out when virgins are wed were carried out on her behalf - e.g., there were different types of celebrations, [she wore a] crown or a particular garment [designated for this purpose], or other rites that are performed only for the sake of virgins were performed [for her] - she is entitled to 200 [zuz]. If there are no witnesses to this, she is entitled to only 100 [zuz].

[In the latter instance,] if her husband is alive, she can require him to take an oath required by the Torah,55 for he has acknowledged a portion of a claim.

[In cases of this nature,] testimony is accepted [from a person]56 once he became an adult, who says: "I remember that when I was a child, the rites performed for virgin brides were performed on behalf of such and such."57

As mentioned, all the above applies [only] in places where it is customary not to compose a document recording the ketubah.58

כה

היא אומרת בתולה נישאתי ועיקר כתובתי מאתים והבעל או יורשיו אומרים בעולה נשאת ואין לה אלא מאה. אם יש עדים שראו שעשו לה המנהגות שנהגו אנשי אותה העיר לעשותן לבתולה כגון מיני שמחה או כתרים או מלבוש ידוע או שאר דברים שאין עושין כך אלא לבתולה הרי זו נוטלת מאתים. ואם אין לה עדים בזה הרי זו נוטלת מנה. ואם היה הבעל קיים יש לה להשביעו שבועת התורה שהרי הודה במקצת הטענה. ונאמן הקטן להעיד בגדלו ולומר זוכר אני כשהייתי קטן שנעשה לפלונית מנהג הבתולות. וכל הדברים האלו במקום שאין כותבין כתובה כמו שאמרנו:

26

When a woman tells her husband, "You divorced me," her word is accepted. [The rationale is that if this were not the truth,] she would not speak so boldly to her husband.59

Accordingly, when a woman produces her ketubah, [even] without having a bill of divorce, and tells her husband: "You divorced me. I lost my bill of divorce. Give me [the money due me by virtue of] my ketubah," [her claim is accepted, and her husband] is obligated to pay her the essential requirement of the marriage contract, even though he claims that he never divorced her.60 He is not, however, [obligated to] give her the additional amount he promised,61 unless she brings proof that she has been divorced, or she manifests possession of both the bill of divorce and her ketubah.

כו

האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת שאינה מעיזה פניה בפני בעלה. לפיכך האשה שהוציאה שטר כתובה ואין עמה גט ואמרה לבעלה גירשתני ואבד גיטי תן לי כתובתי והוא אומר לא גירשתיך חייב ליתן לה עיקר כתובה. אבל אינו נותן לה התוספת עד שתביא ראיה שגירשה או שיצא גט עם הכתובה מתחת ידה:

27

[In the above situation,] if [the woman's] husband said: "This is what happened. I divorced her and paid her all [the money due her by virtue of] her ketubah, both the essential requirement and the additional amount. She wrote me a receipt, but I lost it" [the following rules apply]. He requires her to take an oath while holding a sacred article [that he is liable to pay her] the essential requirement [of the ketubah], and then he must give her [that sum].62

With regard to the additional amount, his word is accepted. [The rationale is that] he could have claimed that he never divorced her, and in such an instance he would not be held liable for the additional amount. [We assume that had he desired to lie, he would have used that alternative.] He is, however, required to take a rabbinic oath with regard to the additional amount.

כז

אמר לה הבעל כך היה גירשתי ונתתי לה כל הכתובה עיקר ותוספת וכתבה לי שובר ואבד שוברי. מתוך שיכול לומר לא גירשתי ולא יתחייב בתוספת נאמן ומשביעה בנקיטת חפץ ונותן לה את העיקר ונשבע הוא שבועת היסת על התוספת:

28

[The following rules apply when] a woman produces a bill of divorce, but does not have her ketubah in her possession. If the local custom is not to compose a ketubah, she is entitled to collect the essential requirement of her ketubah by [virtue of] the bill of divorce she is holding. If, however, it is the local custom to compose a ketubah, she is not entitled even to the fundamental requirement of the ketubah until she produces her ketubah, as was explained.63 Her husband must take a rabbinic oath denying her claim, and he is freed of liability.

כח

הוציאה גט ואין בידה שטר כתובה. אם דרך אותו מקום שלא יכתבו כתובה גובה עיקר כתובתה בגט שבידה. ואם דרכן לכתוב כתובה אפילו עיקר אין לה עד שתוציא שטר כתובה כמו שביארנו. ונשבע הבעל שבועת היסת על טענתה ונפטר:

29

[When] a woman produces two bills of divorce and two ketubot, she is entitled to collect the amount due her by virtue of both ketubot.64 If she produces two ketubot and one bill of divorce, she is entitled to collect only [the money due her for] one ketubah.65

Which ketubah should she collect? If they are both for the same amount, the later ketubah negates the earlier one, and she is entitled to collect [property that was sold to others] from the date of the later [ketubah].66 If one of them is for a greater sum than the other, she may collect whichever she desires, and the other one is voided.67

כט

הוציאה שתי גיטין ושתי כתובות גובה שתי כתובות. הוציאה שתי כתובות וגט אחד אינה גובה אלא כתובה אחת. ואי זו מהן גובה אם שתיהן שוות בטלה האחרונה את הראשונה ואינה טורפת אלא מזמן האחרונה. ואם היה באחת משתיהן תוספת על חבירתה גובה באיזה מהן שתרצה ותבטל השניה:

30

[When] a woman produces two bills of divorce and one ketubah, she has [the right to collect] only [the amount due her by virtue of] one ketubah.68 For when a man divorces his wife and remarries her without specifying any conditions, [it can be assumed] that he remarried her with the intent that her original ketubah [become binding again].

[The following rules apply when] a woman produces a bill of divorce and a ketubah after the death of her husband: If the bill of divorce is dated prior to the ketubah,69 [in a place where] it is not customary to compose a ketubah, she is entitled to collect the essential requirement of her ketubah by [virtue of this] bill of divorce,70 and she is entitled to collect the entire sum [mentioned] in the second ketubah, for she acquires this sum by virtue of [her husband's] death.

If her ketubah is dated prior to the bill of divorce, she is entitled to collect [the money due her by virtue of] the ketubah only once. [We assume] that when he remarried her, his intent was that her original ketubah [become binding again].

ל

הוציאה שתי גיטין וכתובה אחת אין לה אלא כתובה אחת. שהמגרש את אשתו והחזירה סתם על כתובתה הראשונה החזירה. הוציאה גט וכתובה אחר מיתת הבעל אם גט קודם לכתובה גובה בגט זה עיקר כתובה אם אין דרכן לכתוב כתובה וגובה כל מה שיש בכתובתה זו שהרי זכתה בה במיתתו. ואם כתובה קדמה את הגט אין לה אלא כתובה אחת שעל כתובתה הראשונה החזירה:

31

A woman's word is accepted if she says: "My husband died," so that she [be granted permission to] remarry, as will be explained in Hilchot Gerushin.71 One of the conditions of the ketubah is that if a woman remarries after the death of her husband, she is entitled to collect the entire sum written in her ketubah.

Therefore, if she came to the court and said: "My husband died. Grant me permission to remarry," without mentioning [the collection of the money due her by virtue of] her ketubah at all, she is granted permission to remarry. [Afterwards,] she is required to take an oath,72 and then she is given [the money due her by virtue of] her ketubah.

If she says, "My husband died. Give me the money due me by virtue of my ketubah," [not only is she not granted this money,] she is not even permitted to remarry. [We assume that] she came [only] because of the matter of the ketubah. Our presumption is that her husband has not died. Her intent is not to remarry, but merely to collect [the money due her by virtue of] the ketubah during [her husband's] lifetime.

If she came and said: "My husband died. Grant me permission to remarry and give me [the money due me by virtue of] my ketubah," she is permitted to remarry and is granted [the money due her by virtue of] her ketubah. The rationale is that her primary intent is remarriage. If, however, she comes and says: "My husband died. Give me [the money due me by virtue of] my ketubah, and grant me permission to remarry," she is permitted to remarry, but she is not granted [the money due her by virtue of] her ketubah.73 If, however, she seizes possession [of this sum], the court should not expropriate it from her possession.

לא

האשה נאמנת לומר מת בעלי כדי שתנשא כמו שיתבאר בהלכות גירושין. ומתנאי הכתובה שאם תנשא לאחר אחר מותו תטול כל מה שכתב לה בכתובתה. לפיכך אם באה לבית דין ואמרה מת בעלי התירוני להנשא ולא הזכירה שם כתובה בעולם מתירין אותה להנשא ומשביעין אותה ונותנין לה כתובתה. באה ואמרה מת בעלי תנו לי את כתובתי אף להנשא אין מתירין אותה שעל עסקי הכתובה באה והרי זה בחזקת שלא מת. ואין דעתה להנשא אלא ליטול כתובה מחיים בלבד. באה ואמרה מת בעלי התירוני להנשא ותנו לי את כתובתי מתירין אותה להנשא ונותנין לה כתובתה מפני שעיקר דבריה על עסקי הנישואין באה. אבל אם באה ואמרה תנו לי את כתובתי והתירוני להנשא מתירין אותה ואין נותנין לה כתובה ואם תפשה אין מוציאין מידה: