When a man marries a woman, whether she is a virgin or a non-virgin, whether she is above the age of majority or a minor, and whether she was born Jewish, is a convert or a freed slave, he incurs ten responsibilities toward her and receives four privileges.1


כשנושא אדם אשה בין בתולה בין בעולה בין גדולה בין קטנה אחת בת ישראל ואחת הגיורת או המשוחררת יתחייב לה בעשרה דברים ויזכה בארבעה דברים:


With regard to his ten responsibilities: three stem from the Torah. They include sha'arah, kesutah v'onatah.2 Sha'arah means providing her with subsistence.3 Kesutah means supplying her with garments, and onatah refers to conjugal rights.

The seven responsibilities ordained by the Rabbis are all conditions [of the marriage contract] established by the court. The first is the fundamental requirement of the marriage contract. The others are referred to as t'na'ei ketubah, the conditions of the marriage contract. They are:

a) to provide medical treatment if she becomes sick;

b) to redeem her if she is held captive:

c) to bury her if she dies;

d) to provide for her from his possessions;

e) the right for her to continue living in his home after his death as long as she remains a widow;

f) the right for her daughters to receive their subsistence from his estate after his death until they become consecrated;

g) the right for her sons to inherit her ketubah in addition to their share in her husband's estate together with their brothers [borne by other wives, if she dies before her husband does].


והעשרה שלשה מהן מן התורה ואלו הן. שארה. כסותה. ועונתה. שארה אלו מזונותיה. כסותה כמשמעו. עונתה לבא עליה כדרך כל הארץ. והשבעה מדברי סופרים וכולן תנאי בית דין הם. האחד מהם עיקר כתובה. והשאר הם הנקראין תנאי כתובה ואלו הן. לרפאתה אם חלתה. ולפדותה אם נשבית. לקוברה אם מתה. ולהיות נזונת מן נכסיו. ויושבת בביתו אחר מותו כל זמן אלמנותה. ולהיות בנותיה ממנו ניזונות מנכסיו אחרי מותו עד שתתארסנה. ולהיות בניה הזכרים ממנו יורשין כתובתה יותר על חלקם בירושה שעם אחיהם:


The four privileges that the husband is granted are all Rabbinic in origin. They are:

a) the right to the fruits of her labor;

b) the right to any ownerless object she discovers;

c) the right to benefit from the profits of her property during her lifetime;

d) the right to inherit her [property] if she dies during his lifetime. His rights to her property supersede [the rights of] all others.4


והארבעה שזוכה בהן כולם מדברי סופרים ואלו הן. להיות מעשה ידיה שלו. ולהיות מציאתה שלו. ושיהיה אוכל כל פירות נכסיה בחייה. ואם מתה בחייו יירשנה. והוא קודם לכל אדם בירושה:


Our Sages also ordained that the fruits of a wife's labor should parallel her subsistence, [the obligation to] redeem her should parallel [the right to] the benefit from her property, and [the obligation to] bury her should parallel [the right to] inherit [the property mentioned in] her ketubah.

Therefore, if a woman says: "I will not [hold you obligated for] my subsistence, but I will not work,"5 she is given this option, and she cannot be compelled to work.6 If, however, her husband says: "I will not provide for your subsistence, and I will not receive the right to the fruits of your labor," he is not given this option, lest the woman be unable to earn her subsistence.7 Because of this institution, [the obligation to provide for a woman's] subsistence is considered to be one of the t'na'ei ketubah.8


ועוד תקנו חכמים שיהיו מעשה ידי האשה כנגד מזונותיה. ופדיונה כנגד אכילת פירות נכסיה. וקבורתה כנגד ירושתו לכתובתה. לפיכך אם אמרה האשה איני ניזונית ואיני עושה שומעין לה ואין כופין אותה. אבל אם אמר הבעל איני זנך ואיני נוטל כלום ממעשה ידיך אין שומעין לו שמא לא יספקו לה מעשה ידיה במזונותיה. ומפני תקנה זו יחשבו המזונות מתנאי הכתובה:


Whether or not these matters were written in the marriage contract - indeed, even if a marriage contract was not written and the couple merely married - once they marry, the husband is granted the four privileges mentioned, and the woman is granted the ten rights mentioned. There is no need to state them explicitly.9


כל הדברים האלו אף ע"פ שלא נכתבו בשטר הכתובה ואפילו לא כתבו כתובה אלא נשא סתם כיון שנשאה זכה בארבעה דברים שלו וזכתה האשה בעשרה דברים שלה ואינן צריכין לפרש:


If the husband made a stipulation that he would not be responsible for one of these obligations - or the wife made a stipulation that [her husband] would not be granted one of these privileges - [and the other party agreed,] the stipulation is binding,10 with the exception of three matters with regard to which it is impossible for a stipulation to be made. Indeed, if a stipulation is made with regard to these three matters, it is of no consequence. These [three] are: [the woman's] conjugal rights, the fundamental requirement of the marriage contract and [the husband's right] to inherit [his wife's property].


התנה הבעל שלא יתחייב באחד מן הדברים שהוא חייב בהן. או שהתנת האשה שלא יזכה הבעל באחד מן הדברים שהוא זוכה בהם התנאי קיים חוץ משלשה דברים שאין התנאי מועיל בהן. וכל המתנה עליהן תנאו בטל. ואלו הן. עונתה. ועיקר כתובתה. וירושתה:


What is implied? If [the groom] made a stipulation with his bride that he is not obligated to give her conjugal rights, his stipulation is of no substance. For he has made a stipulation against what is written in the Torah, and the stipulation does not concern financial matters.11


כיצד התנה עם האשה שאין לה עליו עונה תנאו בטל וחייב בעונתה. שהרי התנה על מ"ש בתורה ואינו תנאי ממון:


When a man makes a stipulation to reduce the amount of the fundamental requirement of the marriage contract - or he writes a ketubah for either 200 or 100 [zuz], but she writes that she has already received a portion of the sum, when in fact she did not12 - his stipulation is of no substance.13 For whenever a person establishes a marriage contract with a virgin for less than 200 [zuz] or with a non-virgin for less than 100 [zuz], the sexual relations [he conducts with his wife] are considered promiscuous.14


התנה עמה לפחות מעיקר כתובה או שכתב לה מאתים או מאה עיקר כתובה וכתבה לו שנתקבלה מהן כך וכך והיא לא נתקבלה תנאו בטל שכל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממאה הרי בעילתו בעילת זנות:


If he makes a stipulation after he weds her15 that he will not inherit her property, his stipulation is of no consequence. Although the husband's [right to] inherit [his wife's property] is a rabbinic institution, [our Sages] reinforced their edict, [giving it the power of a statute of] the Torah.

With regard to [the Torah's statutes of] inheritance, all stipulations that are made are of no consequence, despite the fact that financial matters are concerned, as [derived from Numbers 27:11]: "the statutes of judgment."16

With regard to other [aspects of the marriage contract], a stipulation [made by the husband and accepted by his wife] is binding. For example, if he made a stipulation that he is not obligated to supply her with her subsistence or with clothing, or that he would not receive the benefits from her property, his stipulation is binding.


התנה עמה אחר שנשאה שלא יירשנה תנאו בטל ואף ע"פ שירושת הבעל מדברי סופרים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה. וכל תנאי שבירושה בטל ואע"פ שהוא ממון שנאמר בה לחוקת משפט. ובשאר הדברים תנאו קיים כגון שהתנה עמה שאין לה שאר וכסות. על מנת שלא יאכל פירות נכסיה וכל כיוצא בזה. תנאו קיים:


What is the amount that is designated for a woman's subsistence? We allot her bread for two meals every day, according to the norm of the people of her town, for a person who is neither sick nor a glutton.

The allotment is also made according to the type of bread eaten as a staple in that locale, be it wheat or barley, or rice, millet, or other grains, as is customary [in that locale]. Similarly, she is allotted other foods that are eaten together with bread - i.e., legumes, vegetables and the like. [She is also allotted] oil for food and to light a lamp and also fruit. She is also [allotted] a small amount of wine, if it is the local custom for women to drink wine.

On the Sabbath, she is allotted three meals,17 and meat or fish according to the local custom. And she is given a me'ah18 of silver for her private needs - e.g., a p'rutah for laundry, or for the bath and the like.


כמה מזונות פוסקין לאשה פוסקין לה לחם שתי סעודות בכל יום סעודה בינונית של כל אדם באותה העיר כאדם שאינו לא חולה ולא גרגרן ומאותו מאכל של אנשי אותה העיר. אם חטים חטים ואם שעורים שעורים. וכן אורז ודוחן או משאר מינין שנהגו בהן. ופוסקין לה פרפרת לאכול בה את הפת כגון קטנית או ירקות וכיוצא בהן. ושמן לאכילה ושמן להדלקת הנר ופירות ומעט יין לשתות אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין. ופוסקין לה שלש סעודות בשבת ובשר או דגים כמנהג המקום. ונותן לה בכל שבת ושבת מעה כסף לצרכיה כגון פרוטה לכבוס או למרחץ וכיוצא בהן:


To whom does the above apply? To a poor Jewish man. But if the husband is wealthy, [the support he is required to provide his wife is apportioned] according to his wealth. If he is wealthy enough to provide her with several dishes of meat each day, he is compelled to do so, and she is allotted [subsistence] commensurate with his wealth.

If he is extremely poor and is unable to provide his wife with even the bread that she requires,19 he is compelled to divorce her.20 He remains indebted for her ketubah until he finds the means to provide payment for it.


במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל אם היה עשיר הכל לפי עשרו. אפילו היה ממונו ראוי לעשות לה כמה תבשילי בשר בכל יום כופין אותו ופוסקין לה מזונות כפי ממונו. ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה אפי' לחם שהיא צריכה לו כופין אותו להוציא ותהיה כתובתה חוב עליו עד שתמצא ידו ויתן:


When a husband desires to provide his wife with subsistence as befits her, on condition that she should eat and drink alone,21 and that he should eat and drink alone, he is given this prerogative, provided he eats together with her on Friday night.22


בעל שרצה ליתן לאשתו מזונותיה הראויות לה ותהיה אוכלת ושותה לעצמה והוא שותה ואוכל לעצמו הרשות בידו ובלבד שיאכל עמה מלילי שבת ללילי שבת:


When a woman has been allotted subsistence, and [the entire allotment was not used], the remainder belongs to her husband.23

If her husband is a priest, he is not entitled to provide her with all her provisions from terumah. [He is not given this option] because it is very difficult for her to protect [the terumah] from contacting ritual impurity, and to eat it while ritually pure [herself].24 Instead, he should give her half her provisions from ordinary [food] and half from terumah.


האשה שפסקו לה מזונות והותירו המותר לבעל. היה בעלה כהן אינו נותן לה כל מזונותיה תרומה מפני שטורח גדול הוא לה לשמרן מדברים המטמאין ולאכלן בטהרה אלא נותן לה מחצה חולין ומחצה תרומה:


Just as a man is required to provide his wife with her subsistence, he is required to provide for the maintenance of his children, both male and female, until they reach the age of six.25Afterwards, he should continue to provide for their maintenance until they reach majority, as ordained by our Sages.26

If, however, he does not, he should be rebuked and embarrassed publicly, and appeals should be made to him. If he [persists in his] refusal, a public announcement is made with regard to him: "So and so is cruel and does not desire to provide for the maintenance of his children. He is worse than an impure bird, which does provide for its chicks." Nevertheless, he should not be compelled to provide for the maintenance [of children] six and older.


כשם שאדם חייב במזונות אשתו כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש שנים. מכאן ואילך מאכילן עד שיגדלו כתקנת חכמים. ואם לא רצה גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו. ואם לא רצה מכריזין עליו בציבור ואומרים פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו והרי פחות הוא מעוף טמא שהוא זן את אפרוחיו. ואין כופין אותו לזונם אחר שש:


To what does the above apply? To a person who is not known to have resources, and it is not known whether or not he is capable of giving charity. If, however, he has resources and he possesses the means to give an amount to charity that would provide for [his children's] needs, his property is expropriated against his will27 for the purposes of charity,28 and [his children's] needs are provided for until they reach majority.


בד"א באיש שאינו אמוד ואין ידוע אם ראוי ליתן צדקה או אינו ראוי אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן ממנו צדקה המספקת להן מוציאין ממנו בעל כרחו משום צדקה וזנין אותן עד שיגדלו:


When a person travels to another country [and leaves his wife behind], [the following rules apply] should his wife come to court to place a claim [against her husband] for her subsistence. For the first three months from the day her husband departed, she is not given an allotment for her subsistence. [The rationale is that] it is an accepted assumption that a person does not depart without leaving provisions for his household.29

Afterwards,30 an allotment is made for her subsistence. If her husband owns property, the court expropriates his property and sells it to provide for his wife's subsistence. [When doing so,] no account is made for his wife's earnings until her husband comes.31 If it is discovered that she earned [money during the time that he was away], he is granted that sum.

Moreover, even if the matter is not taken to court, and instead the woman sells [her husband's property] on her own32 in order to pay for her subsistence, the sale is binding. There is no need for a public announcement [regarding the sale of the property].33 Similarly, the woman is not required to take an oath [that her husband did not leave her money] until her husband comes and lodges a claim [against her], or until she comes to claim [the money due her, as stated in her] ketubah in the event of her husband's death. [In the latter instance, together with the oaths she is required to take to collect her ketubah,]34 on the basis of the principle of gilgul shevu'ah,35 [she is also required to take an oath] that she did not sell [any more of her husband's property than] was necessary for her subsistence.


מי שהלך למדינה אחרת ובאה אשתו לב"ד לתבוע מזונות. שלשה חדשים הראשונים מיום הליכתו אין פוסקין לה בהן מזונות שחזקה שאין אדם מניח ביתו ריקן מכאן ואילך פוסקין לה מזונות. ואם היו לו נכסים ב"ד יורדין לנכסיו ומוכרין למזונותיה. ואין מחשבין עמה על מעשה ידיה עד שיבא בעלה אם מצאה שעשתה הרי אלו שלו. וכן אם לא עמדה בדין אלא מכרה לעצמה למזונות מכרה קיים ואינה צריכה הכרזה ולא שבועה עד שיבא בעלה ויטעון או עד שתבוא לגבות כתובתה אחר מותו מגלגלין עליה שלא מכרה אלא למזונות שהיא צריכה להן:


Just as the court [expropriates and] sells [the property of] a husband who travelled [to another country to provide for] the subsistence of [his] wife, so too, it [expropriates and] sells property to provide for the subsistence of his sons and daughters who are six years old or less. If, however, they are more than six [years old], [the court] does not provide for their subsistence from his property when he is not present, even when he is reputed to have means.36

Similarly, when a person loses his mental faculties, the court expropriates his property and sells it to provide subsistence and other necessities for his wife and his children below the age of six.37


וכשם שב"ד מוכרין למזון האשה שהלך בעלה כך מוכרין למזון בניו ובנותיו כשהן בני שש שנים או פחות. אבל יתר על שש אינן זנין אותן מנכסיו שלא בפניו אע"פ שהוא אמוד. וכן מי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו ומוכרים וזנין אשתו ובניו ובנותיו שהן בני שש שנים או פחות ומפרנסין אותן:


Some geonim ruled that an assessment should not be made for the subsistence of a woman whose husband journeyed overseas, or who died, unless she evinces possession of her ketubah document. If she does not evince possession of her ketubah, she is not entitled to subsistence. Perhaps she has already received payment for her ketubah from her husband, or perhaps she forfeited her ketubah in his favor, as will be explained.38 Others maintain that an assessment is made on her behalf for her subsistence, for we accept it as a presumption that she neither received payment for nor forfeited [her ketubah]. Hence, she is not required to show her ketubah [when presenting her claim].

I favor [the latter view] with regard to [a woman] whose husband has departed,39 since her claim to her subsistence stems from the Torah itself.40 With regard to a woman whose husband died, however, she is not entitled to her subsistence until she brings her ketubah, for she [derives her subsistence] by virtue of a rabbinic enactment. Furthermore, her subsistence is paid from property belonging to [her husband's] heirs, and [the court] always advances claims in support of the interests of an heir.41


יש מן הגאונים שהורה שאין פוסקין מזונות לאשה שהלך בעלה למדינת הים או שמת בעלה עד שיהא שטר כתובה יוצא מתחת ידה. ואם לא תוציא שטר כתובה אין לה מזונות שמא נטלה כתובתה מבעלה או מחלה לו כתובתה שאין לה מזונות כמו שיתבאר. ויש מי שהורה שפוסקין לה מזונות בחזקת שלא נטלה ולא מחלה ואין מצריכין אותה להביא כתובה. ודעתי נוטה לזה במי שהלך בעלה הואיל ויש לה מזונות מן התורה. אבל אם מת בעלה אין לה מזונות עד שתביא כתובה. מפני שהיא אוכלת בתקנת חכמים ועוד שניזונת מנכסי יורשים ולעולם טוענין ליורש:


If [a woman's] husband departed on a journey, and she borrowed money for her subsistence, [her husband] is required to pay [the debt] when he returns.42

If a person voluntarily took the initiative of providing for her subsistence, when [her husband] returns the husband is not required to pay [that person]. The other person forfeited his money, [the rationale being] that [the husband] did not instruct him to provide for her, nor did she [request the assistance] as a loan.43


הלך בעלה ולותה ואכלה כשיבוא חייב לשלם. עמד אחד מדעת עצמו וזנה משלו אם יבוא הבעל אינו חייב לשלם לו והרי זה איבד את מעותיו מפני שלא צוהו לזונה והיא לא לותה ממנו:


When a husband [who plans to] depart on a journey tells his wife: "Use your earnings to purchase your subsistence," she has no [right to demand] her subsistence [from him afterwards]. For if she had not accepted this agreement, and she had not felt confident, she could have issued a claim against him, or told him, "My earnings are not sufficient for me."44


הבעל שאמר לאשתו בשעה שהלך טלי מעשה ידייך במזונותייך אין לה מזונות שאילו לא רצתה בדבר זה ולא סמכה דעתה היה לה לתובעו או לומר לו אין מעשה ידי מספיקין לי:


[The following rule applies if] the woman took the matter to court and was awarded an assessment for her subsistence, the court sold [her husband's landed property] and gave her [the proceeds] - or she sold [the property] herself - and afterwards, the husband came and claimed that he left provisions for her. She is required to take an oath, while holding a sacred article, that he did not make provisions for her [and then she is not held liable].

[The following rule applies when a husband departed on a journey, and the woman] did not take the matter to court, nor sell his property, but instead waited until he returned. [If upon his return there is a dispute,] he claims: "I made [provisions for you]," while she claims, "You did not make provisions. Instead, I borrowed money from this person to provide for myself," he is required to take a rabbinic oath45 that he left provisions for her, and then he is not held liable. She remains responsible for the debt.46


הרי שעמדה בדין ופסקו לה מזונות ומכרו בית דין ונתנו לה. או שמכרה היא לעצמה ובא הבעל ואמר הנחתי לה מזונות הרי זו נשבעת בנקיטת חפץ שלא הניח לה. לא תבעה ולא מכרה אלא שהתה עד שבא הוא אומר הנחתי והיא אומרת לא הנחת אלא לויתי מזה ונתפרנסתי נשבע שבועת היסת שהניח לה ונפטר וישאר החוב עליה:


[In the above instance,] if she sold movable property, claiming that she sold it to provide for her subsistence, and her husband claimed that he had left provisions for her, she is required to take a rabbinic oath that he did not leave her any provisions.47

If she did not issue a claim against him, did not borrow money, and she did not sell his property, but instead strained herself during the day and during the night and earned her livelihood, she is not entitled to any recompense.48


מכרה מטלטלין ואמרה למזונות מכרתי והוא טוען ואומר מזונותייך הנחתי נשבעת שבועת היסת שלא הניח. הרי שלא תבעה ולא לותה ולא מכרה אלא דחקה עצמה ביום ובלילה ועשתה ואכלה אין לה כלום:


[The following rules apply when] a man takes a vow that his wife should not derive any benefit from him [or his property]. Whether he specified the span of the vow or did not specify the span of the vow, we grant him an interval of thirty days.49 If the span of his vow is concluded, or even though it is not concluded, but he has his vow annulled, this is acceptable. If not, he must divorce his wife,50 and pay her [the money due her because of] her ketubah.

During those thirty days, she should work and [attempt to] sustain herself [through her labor]. One of [her husband's] friends should provide her51 with those things she needs that she cannot purchase through the fruits of her labor, if the fruits of her labor are not sufficient for her.


המדיר את אשתו מליהנות לו בין שפירש עד זמן פלוני בין שלא פירש אלא סתם ממתינין לו שלשים יום. אם תמו ימי נדרו או שלא תמו והתיר נדרו הרי זה מוטב ואם לאו יוציא ויתן כתובה. ובאותן הל' יום תהיה היא עושה ואוכלת ויהיה אחד מחביריו מפרנס אותה דברים שהיא צריכה להן יתר על מעשה ידיה אם אין מעשה ידיה מספיקין לכל:


When a person makes a vow [preventing] his wife from tasting one of the species of produce,52 he should be given an interval of thirty days. [If he prolongs the situation] beyond this time, he is required to divorce [his wife] and pay [her the money due her by virtue of her] ketubah. [This ruling applies] even when his vow prevents her from eating undesirable food, or a species that she has never tasted in her life.

[The following rules apply when a woman] took a vow not to partake of a particular species of produce, and [her husband] allowed the vow to stand, or she took a Nazarite vow and he did not annul it.53 If he desires to remain married to her and for her not to partake of this species or to be a Nazarite, he may.54 If, however, he says: "I do not desire a woman with vows," he may divorce her, but he is required to pay her the money due her because of her ketubah. [The rationale is that] he had the option to nullify [her vow], and instead, he willingly allowed the vow to stand.


המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות ממתינין לו עד ל' יום יתר על כן יוציא ויתן כתובה. אפילו הדירה שלא תאכל מאכל רע אפילו הדירה ממין שלא אכלה אותו מימיה יוציא אחר ל' יום ויתן כתובה. נדרה היא שלא תאכל אחד מכל הפירות וקיים לה הוא את נדרה או נדרה בנזיר ולא הפר לה. אם רצה שתשב תחתיו ולא תאכל פירות או תהיה נזירה תשב. ואם אמר איני רוצה באשה נדרנית יוציא ויתן כתובה שהרי היה בידו להפר והוא קיים לה ברצונו: