A person who slaughters is liable. This does not apply only to [ritual] slaughter. Anyone who takes the life of a living beast, an animal, fowl, fish, or crawling animal - whether by slaughtering, stabbing, or beating1 - is liable.

A person who strangles a living creature performs a derivative of slaughtering.2 Therefore, if one removed a fish from the glass of water [in which it was being kept] until it died, one is liable for strangling it. [Indeed, one is liable even if one returns it to the water before] the fish actually dies. As long as [a portion of its body as wide as] a sela3 between its fins becomes dry, one is liable, for it will not be able to live afterwards.

A person who inserts his hand into an animal's womb and removes a fetus [from] the womb is liable.4


השוחט חייב ולא שוחט בלבד אלא כל הנוטל נשמה לאחד מכל מיני חיה ובהמה ועוף ודג ושרץ בין בשחיטה או בנחירה או בהכאה חייב. החונק את החי עד שימות הרי זה תולדת שוחט. לפיכך אם העלה דג מספל של מים והניחו עד שמת חייב משום חונק. ולא עד שימות אלא כיון שיבש בו כסלע בין סנפיריו חייב שעוד אינו יכול לחיות. הושיט ידו למעי הבהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב:


A person who kills insects and worms that are conceived through male-female relations or fleas that come into being from the dust is liable as if he killed an animal or a beast.5 In contrast, a person is not liable for killing insects and worms that come into being from dung, rotten fruit, or the like - e.g., the worms found in meat or those found in legumes.6


רמשים שהן פרין ורבין מזכר ונקבה או נהוין מן העפר כמו הפרעושין ההורג אותן חייב כהורג בהמה וחיה. אבל רמשים שהויתן מן הגללים ומן הפירות שהבאישו וכיוצא בהן כגון תולעים של בשר ותולעים שבתוך הקטניות ההורגן פטור:


A person who checks his clothes for lice on the Sabbath may rub off the lice and discard them.7 It is is permitted to kill lice on the Sabbath, for they come into being from sweat.8


המפלה כליו בשבת מולל את הכנים וזורקן. ומותר להרוג את הכנים בשבת מפני שהן מן הזיעה:


It is permitted to kill beasts or insects whose bites are surely deadly, as soon as one sees them9 - for example,10 flies in Egypt, hornets in Nineveh, scorpions in Adiabena, snakes in Eretz Yisrael, and rabid dogs in all places.

[The following rules apply with regard to] other dangerous animals:11 If they are chasing a person, one may kill them.12If they are staying in their place or fleeing from the person, it is forbidden to kill them.13 If one steps on them accidentally as one is walking and kills them, this is permitted.14


חיה ורמש שהן נושכין וממיתין ודאי כגון זבוב שבמצרים וצרעה שבנינוה ועקרב שבחדייב ונחש שבא"י וכלב שוטה בכל מקום מותר להורגן בשבת כשיראו. ושאר כל המזיקין אם היו רצין אחריו מותר להרגן ואם היו יושבין במקומן או בורחין מלפניו אסור להורגן. ואם דורסן לפי תומו בשעת הילוכו והורגן מותר:


A person who skins [a portion of an animal's] hide large enough to make an amulet is liable.15 Similarly, one who processes [a portion of an animal's] hide large enough to make an amulet16 is liable.17

Just as one who processes [a hide is liable], so too, is one who salts [a hide], for salting is one of the methods of processing.18 [Prohibitions associated with the forbidden labor of] processing do not apply with regard to foodstuffs.19

Similarly, one who smooths [a portion of an animal's] hide large enough to make an amulet is liable.20 What is meant by smoothing? Removing the hair or the wool from the hide after [the animal's] death21 so that the surface of the hide will be smooth.


המפשיט מן העור כדי לעשות קמיע חייב. וכן המעבד מן העור כדי לעשות קמיע חייב. ואחד המולח ואחד המעבד שהמליחה מין עיבוד הוא ואין עיבוד באוכלין. וכן המוחק מן העור כדי לעשות קמיע חייב. ואי זהו מוחק זה המעביר שער או הצמר מעל העור אחר מיתה עד שיחליק פני העור:


A person who separates duchsustos from k'laf22is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of skinning. A person who separates [a portion] from a hide large enough to make an amulet is liable.23

A person who treads upon a hide with his feet until it becomes hard, or one who softens it with his hands, extending it, and leveling it as the leather workers do is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of processing.24

A person who pulls a feather from the wing of a fowl is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of smoothing. Similarly, a person who smears a poultice of even the smallest size, beeswax,25 tar, or other entities that are smeared until a smooth surface is produced is liable for [performing a derivative of the forbidden labor of] smoothing.

A person who rubs a hide that is suspended between pillars is liable for smoothing.26


המפרק דוכסוסטוס מעל הקלף הרי זה תולדת מפשיט וחייב. (המפרק מן העור כדי לעשות קמיע חייב). הדורס על העור ברגלו עד שיתקשה או המרככו בידו ומושכו ומשוה אותו כדרך שהרצענין עושין הרי זה תולדת מעבד וחייב. המורט נוצה מן האברה הרי זה תולדת מוחק וחייב. וכן הממרח רטיה כל שהוא או שעוה או זפת וכיוצא בהן מדברים המתמרחין עד שיחליק פניהם חייב משום מוחק. וכן השף בידו על העור המתוח בין העמודים חייב משום מוחק:


A person who cuts [a portion] from a hide large enough to make an amulet is liable,27 provided he cuts with a specific length and width in mind. Cutting in this manner is considered as labor [forbidden on the Sabbath]. If, however, one cuts with a destructive intent,28 or without a precise measure, doing so either without thought entirely29 or for pleasure,30 he is not liable.

A person who trims [the down from] a wing [of a fowl]31 is liable [for performing] a derivative [of the forbidden labor] of cutting. Similarly, one who planes32 a beam of cedar wood is liable for cutting. Similarly, anyone who cuts a piece of wood or a piece of metal is liable for cutting.

A person who takes a small piece of wood33 and trims it to use as a toothpick or to pry open a door is liable.34


המחתך מן העור כדי לעשות קמיע חייב. והוא שיתכוין למדת אורכו ומדת רחבו ויחתוך בכונה שהיא מלאכה. אבל אם חתך דרך הפסד או בלא כונה למדתו אלא כמתעסק או כמשחק הרי זה פטור. הקוטם את הכנף הרי זה תולדת מחתך וחייב. וכן המגרד ראשי כלונסות של ארז חייב משום מחתך. וכן כל חתיכה שיחתוך חרש עץ מן העצים או חרש מתכת מן המתכות חייב משום מחתך. הנוטל קיסם של עץ מלפניו וקטמו לחצוץ בו שיניו או לפתוח בו את הדלת חייב:


Any article that is fit to be used as animal fodder35 - e.g., straw, soft grasses, palm branches, and the like, may be trimmed on the Sabbath, because the the concept of preparing a utensil does not apply in this context.

It is permitted to break fragrant branches [by hand] for the sake of their scent36 although they are hard and dry. One may strip [their bark] as one desires, regardless of whether one strips [the bark] of a small branch or a large branch.


כל דבר שהוא ראוי למאכל בהמה כגון תבן ועשבים לחים והוצין וכיוצא בהן מותר לקטום אותן בשבת מפני שאין בהן תקון כלים. ומותר לקטום עצי בשמים להריח בהן אף ע"פ שהן קשים ויבשין. ומפשח מהן כל מה שירצה בין שפשח עץ גדול בין שפשח עץ קטן:


A person who writes37 two38 letters39 is liable. A person who erases writing so that he can write40 two letters is liable.41

A person who writes one large letter the size of two [ordinary] letters is not liable.42 In contrast, a person who erases one large letter in a place where two letters can be written is liable.43

A person who wrote one letter that concluded a scroll is liable.44 A person who writes for the sake of ruining the parchment is liable,45 for one is liable for the writing itself46 and the surface on which [the letters] are written is not significant. If one rubs out writing with the intent of ruining [the writing surface], one is not liable.47

Should one rub out ink that fell on a scroll or rub out wax that fell on a writing tablet,48 one is liable49 if [the rubbed out] portion is large enough for two letters to be written upon it.


הכותב שתי אותיות חייב. המוחק כתב על מנת לכתוב במקום המחק שתי אותיות חייב. הכותב אות אחת גדולה כשתים פטור. מחק אות אחת גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שתים חייב. כתב אות אחת והשלים בה את הספר חייב. הכותב על מנת לקלקל העור חייב שאין חיובו על מקום הכתב אלא על הכתב. אבל המוחק על מנת לקלקל פטור. נפלה דיו על גבי ספר ומחק אותה. נפלה שעוה על גבי הפנקס ומחק אותה. אם יש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות חייב:


A person who writes the same letter twice and thus produces a word [that has meaning] - e.g., דד תת גג רר שש סס חח50 - is liable.

One is liable for writing in any language and with any characters,51 or even for making two marks.52


הכותב אות כפולה פעמים והוא שם אחד כמו דד תת גג רר שש סס חח חייב. והכותב בכל כתב ובכל לשון חייב ואפילו משני סימניות:


A person is not liable for writing in the following circumstances:

He writes one letter next to writing that existed previously;53

he writes on top of writing that existed previously;54

he intended to write a chet and instead wrote two zeinim55 or makes a similar error with regard to other letters;

he writes one letter on the floor [of a house] and one letter on [one of] the beams [of the ceiling], for they are not read as a single unit;56

he writes two letters on two pages of a writing tablet that are not read as a single unit.57

When a person writes [two letters] in two corners [of the walls of a house] or on two pages of a writing tablet and they can be read as a single unit,58 he is liable.


הכותב אות אחת סמוך לכתב או כתב על גבי כתב והמתכוין לכתוב חי"ת וכתב שני זייני"ן וכן כיוצא בזה בשאר אותיות והכותב אות אחת בארץ ואות אחת בקורה שהרי אין נהגין זה עם זה. או שכתב שתי אותיות בשני דפי פנקס ואינן נהגין זה עם זה פטור. כתבן בשני כותלי זוית או בשני דפי פנקס והן נהגין זה עם זה חייב.


If a person took a parchment or the like and wrote one letter upon it in one city and traveled on that same [Sabbath] day to another city where he wrote another letter on another scroll, he is liable.59 [This decision is rendered] because when the [two parchments] are brought close to each other, they can be read as a single unit. All that is necessary is to bring them together.


לקח גויל וכיוצא בו וכתב עליו אות אחת במדינה זו והלך באותו היום וכתב אות שניה במדינה אחרת במגילה אחרת חייב. שבזמן שמקרבן נהגין זה עם זה ואינן מחוסרין מעשה לקריבתן:


A person who writes merely one letter is not liable even when [that letter] is representative of an entire word. What is implied? One wrote a מ and everyone knows that the intent is the word ma'aser60 or one wrote [that letter] in the place where a number is required and thus it is as if one wrote [the word] "forty,61" one is not liable.

If one was checking a single letter and divided it, [creating] two [letters], one is liable; for example, one divided the connecting lines of a chet, thus creating two zeinim.62 The same applies in all similar situations.63


הכותב אות אחת אף על פי שקורים ממנה תיבה שלימה פטור. כיצד כגון שכתב מ והכל קורין אותה מעשר. או שכתבה במקום מנין שהרי היא כמו שכתב ארבעים הרי זה פטור. המגיה אות אחת ועשה אותה שתים כגון שחלק גג החי"ת ונעשה שני זייני"ן חייב. וכן כל כיוצא בזה:


A person who writes with his left hand, with the back of one's hand,64 with his feet, his mouth, or with his elbow, is not liable.65

A left-handed person who writes with his right hand - which for him is equivalent to other people's left hand - is not liable. If he writes with his left hand, he is liable. A person who is ambidextrous66 is liable regardless of whether he writes with his right or left hand.

When a child holds the pen and an adult holds his hand and moves it, causing him to write, the adult is liable. When an adult holds a pen and a child holds his hand and moves it, causing him to write, the adult is exempt.


הכותב בשמאלו או לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו פטור. איטר שכתב בימינו שהיא לו כשמאל כל אדם פטור. ואם כתב בשמאלו חייב. והשולט בשתי ידיו בשוה וכתב בין בימינו בין בשמאלו חייב. קטן אוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו וכותב חייב. גדול אוחז בקולמוס וקטן אוחז בידו וכותב פטור:


A person who writes is not liable until he writes with a substance that leaves a permanent mark67 - e.g., with ink,68 black tint,69 vermilion,70 gum, vitriol,71 and the like - on a surface on which the writing will remain preserved - e.g., a skin, parchment, paper, wood,72 and the like.

[In contrast,] a person is not liable if he writes with a substance that does not leave a permanent mark - e.g., beverages or fruit juice - or if he writes with ink and the like on a substance like vegetable leaves where the writing will not be preserved. One is liable only when writing with a substance that leaves a permanent mark on a surface where that mark will be preserved.

Similarly with regard to [the forbidden labor of erasing]: A person who erases is liable only when erasing writing that would leave a permanent mark from a surface where that mark will be preserved.73


אין הכותב חייב עד שיכתוב בדבר הרושם ועומד כגון דיו ושחור וסקרא וקומוס וקנקנתום וכיוצא בהם. ויכתוב על דבר שמתקיים הכתב עליו כגון עור וקלף ונייר ועץ וכיוצא בהם. אבל הכותב בדבר שאין רישומו עומד כגון משקין ומי פירות. או שכתב בדיו וכיוצא בו על עלי ירקות ועל כל דבר שאינו עומד פטור. אינו חייב עד שיכתוב בדבר העומד על דבר העומד. וכן אין המוחק חייב עד שימחוק כתב העומד מעל דבר העומד:


A person who writes on his skin is liable, because his flesh is [comparable to an animal] hide.74 Even though the warmth of his flesh will cause the writing to fade afterwards, this is comparable to writing that was erased.75 In contrast, a person who engraves the forms of letters onto his skin is not liable.76

A person who cuts out the form of letters on a hide is liable. In contrast, a person who makes a mark in the shape of letters on a hide is not liable.77

A person who traces over letters that were written with vermilion with ink is liable for two [transgressions]: one for writing and one for erasing.78 [In contrast,] a person who traces with ink over letters that were written with ink,79 who traces with vermilion over letters that were written with vermilion, or who traces with vermilion over letters that were written with ink, is not liable.


הכותב על בשרו חייב מפני שהוא עור אף על פי שחמימות בשרו מעברת הכתב לאחר זמן הרי זה דומה לכתב שנמחק. אבל המשרט על בשרו צורת כתב פטור. הקורע על העור כתבנית כתב חייב משום כותב. הרושם על העור כתבנית כתב פטור. המעביר דיו על גבי סקרא חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק. העביר דיו על גבי דיו וסקרא על גבי סקרא או סקרא על גבי דיו פטור:


Making designs is a derivative [of the forbidden labor] of writing. What is implied? A person who makes designs or who creates forms80 on a wall81 or with red color and the like as artists do is liable [for performing a derivative of] writing.82 Similarly, a person who erases a design for the sake of correcting [it]83 is liable [for performing] a derivative [of the forbidden labor] of erasing.

A person who rules a line in order to write two letters below that line is liable.84 Carpenters who draw a red line on a beam to enable them to saw evenly perform a derivative of ruling a line.85 Similarly, stonemasons who [make lines] on a stone so that they will cut it evenly [perform a derivative of ruling a line.]

One is liable regardless of whether the line one rules is colored or without color.86


רושם תולדת כותב הוא. כיצד הרושם רשמים וצורות בכותל ובששר וכיוצא בהן כדרך שהציירין רושמים הרי זה חייב משום כותב. וכן המוחק את הרשום לתקן הרי זה תולדת מוחק וחייב. המשרטט כדי לכתוב שתי אותיות תחת אותו שירטוט חייב. חרשי העצים שמעבירין חוט של סקרא על גבי הקורה כדי שינסור בשוה הרי זה תולדת משרטט. וכן הגבלים שעושים כן באבנים כדי שיפצל האבן בשוה. ואחד המשרטט בצבע או בלא צבע הרי זה חייב