A person who prays must be careful to tend to [the following] eight matters. [However,] if he is pressured, confronted by circumstances beyond his control, or transgresses and does not attend to one them, they are not of absolute necessity. They are:
1) standing;
2) facing the Temple;
3) preparation of his body;
4) proper clothing;
5) proper place;
6) control of his voice;
7) bowing; and
8) prostration.
שְׁמוֹנָה דְּבָרִים צָרִיךְ הַמִּתְפַּלֵּל לְהִזָּהֵר בָּהֶן וְלַעֲשׂוֹתָן. וְאִם הָיָה דָּחוּק אוֹ נֶאֱנַס אוֹ שֶׁעָבַר וְלֹא עָשָׂה אוֹתָן אֵין מְעַכְּבִין. וְאֵלּוּ הֵן. עֲמִידָה. וְנֹכַח הַמִּקְדָּשׁ. וְתִקּוּן הַגּוּף. וְתִקּוּן הַמַּלְבּוּשִׁים. וְתִקּוּן הַמָּקוֹם. וְהַשְׁוָיַת הַקּוֹל. וְהַכְּרִיעָה. וְהִשְׁתַּחֲוָיָה:
Standing: What is implied?
[Generally,] one should pray only while standing. [Thus,] a person sitting in a boat or in a carriage, if able to stand, should do so; if not, he may sit in his place and pray.
A person who is ill may pray even while lying on his side, provided he is able to have the proper intention. Similarly, one who is thirsty or hungry is considered as one who is ill. [Therefore,] if he is able to concentrate properly he should pray. If not, he should not pray until he has eaten or drunk.
One riding an animal should not descend [from the animal] - even if he has someone to hold his animal. Rather, he should sit in his place and pray so his mind will be settled.
בעֲמִידָה כֵּיצַד. אֵין מִתְפַּלֵּל אֶלָּא מְעֻמָּד. הָיָה יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה אוֹ בַּעֲגָלָה אִם יָכוֹל לַעֲמֹד יַעֲמֹד. וְאִם לָאו יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְיִתְפַּלֵּל. חוֹלֶה מִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ שׁוֹכֵב עַל צִדּוֹ וְהוּא שֶׁיָּכוֹל לְכַוֵּן אֶת דַּעְתּוֹ. וְכֵן הַצָּמֵא וְהָרָעֵב הֲרֵי הֵן בִּכְלַל חוֹלִים אִם יֵשׁ בּוֹ יְכלֶת לְכַוֵּן אֶת דַּעְתּוֹ יִתְפַּלֵּל וְאִם לָאו אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה. הָיָה רוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִי שֶׁיֹּאחַז בְּהֶמְתּוֹ לֹא יֵרֵד אֶלָּא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְיִתְפַּלֵּל כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו:
Facing the Temple: What is implied?
A person standing in the Diaspora should face Eretz Yisrael and pray.
One standing in Eretz Yisrael should face Jerusalem.
One standing in Jerusalem should face the Temple.
One standing in the Temple should face the Holy of Holies.
A blind person, one who is unable to determine direction, or one travelling in a boat should direct his heart towards the Divine Presence and pray.
גנֹכַח הַמִּקְדָּשׁ כֵּיצַד. הָיָה עוֹמֵד בְּחוּצָה לָאָרֶץ מַחֲזִיר פָּנָיו נֹכַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִתְפַּלֵּל. הָיָה עוֹמֵד בָּאָרֶץ מְכַוֵּן אֶת פָּנָיו כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם. הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם מְכַוֵּן פָּנָיו כְּנֶגֶד הַמִּקְדָּשׁ. הָיָה עוֹמֵד בַּמִּקְדָּשׁ מְכַוֵּן פָּנָיו כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. סוּמָא וּמִי שֶׁלֹּא יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת הָרוּחוֹת וְהַמְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד הַשְּׁכִינָה וְיִתְפַּלֵּל:
The preparation of one's body: What is implied?
When one stands in prayer, he should place his feet together side by side. He should set his eyes downwards as if he is looking at the ground, and his heart upwards as if he is standing in Heaven.
His hands should be resting on his heart, with the right hand clasped over the left hand. He should stand like a servant before his master, in fear, awe, and dread. He should not rest his hand on his hips [during the Amidah].
דתִּקּוּן הַגּוּף כֵּיצַד. כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בִּתְפִלָּה צָרִיךְ לְכַוֵּן אֶת רַגְלָיו זוֹ בְּצַד זוֹ וְנוֹתֵן עֵינָיו לְמַטָּה כְּאִלּוּ הוּא מַבִּיט לָאָרֶץ. וְיִהְיֶה לִבּוֹ פָּנוּי לְמַעְלָה כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בַּשָּׁמַיִם וּמַנִּיחַ יָדָיו עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין הַיְמָנִית עַל הַשְּׂמָאלִית וְעוֹמֵד כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ בְּאֵימָה בְּיִרְאָה וָפַחַד. וְלֹא יַנִּיחַ יָדָיו עַל חֲלָצָיו:
Proper clothing: What is implied?
One should adjust his clothing and make himself neat and presentable before [praying], as [implied by Psalms 29:2]: "They bow to God in resplendent holiness."
One should not pray wearing [only] his undershirt, bareheaded, or barefoot - if it is the custom of the people of that place to stand before their most respected people with shoes.
In all places, one should not hold tefillin in his hand or a Sefer Torah in his arms during the Amidah, since he will worry about them. [Similarly,] one should not hold utensils or money in his hand. However, he may pray while holding his lulav on Sukkot, since it is the commandment of the day.
If one is carrying a burden of less than four kabbim on his head when the time for the Amidah arrives, he should throw it over his shoulder and pray. If it is larger than four kabbim, he should place it on the ground and then pray.
It is customary for all Sages and their students to pray only when wrapped in a tallit.
התִּקּוּן הַמַּלְבּוּשִׁים כֵּיצַד. מְתַקֵּן מַלְבּוּשָׁיו תְּחִלָּה וּמְצַיֵּן עַצְמוֹ וּמְהַדֵּר שֶׁנֶּאֱמַר הִשְׁתַּחֲווּ לַה׳ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ. וְלֹא יַעֲמֹד בִּתְפִלָּה בַּאֲפוּנְדָתוֹ, וְלֹא בְּרֹאשׁ מְגֻלֶּה, וְלֹא בְּרַגְלַיִם מְגֻלּוֹת אִם דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ בִּפְנֵי הַגְּדוֹלִים אֶלָּא בְּבָתֵּי הָרַגְלַיִם. וּבְכָל מָקוֹם לֹא יֶאֱחֹז תְּפִלִּין בְּיָדוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעוֹ וְיִתְפַּלֵּל מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ טָרוּד בָּהֶן. וְלֹא יֶאֱחֹז כֵּלִים וּמָעוֹת בְּיָדוֹ. אֲבָל מִתְפַּלֵּל הוּא וְלוּלָב בְּיָדוֹ בִּימוֹת הֶחָג מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוַת הַיּוֹם. הָיָה מַשּׂוֹי עַל רֹאשׁוֹ וְהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה אִם הָיָה פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה קַבִּין מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו וּמִתְפַּלֵּל בּוֹ. הָיָה אַרְבָּעָה קַבִּין מַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. דֶּרֶךְ כָּל הַחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ אֶלָּא כְּשֶׁהֵן עֲטוּפִים:
Mishneh Torah (Moznaim)
Featuring a modern English translation and a commentary that presents a digest of the centuries of Torah scholarship which have been devoted to the study of the Mishneh Torah by Maimonides.
Proper place: What is implied?
One should stand in a low place and turn his face towards the wall. Also, one should open windows or doors that face Jerusalem and pray opposite them, as [Daniel 6:11] states: "...and he had windows open in his room facing Jerusalem."
A person should establish a fixed place where he always prays. One should not pray in a destroyed building, nor [should one pray] behind a synagogue, unless he turns his face towards the synagogue.
It is forbidden to sit down next to someone in the midst of the Amidah or to pass in front of him, except at a distance of four cubits.
ותִּקּוּן הַמָּקוֹם כֵּיצַד. יַעֲמֹד בְּמָקוֹם נָמוּךְ וְיַחֲזִיר פָּנָיו לַכֹּתֶל. וְצָרִיךְ לִפְתֹּחַ חַלּוֹנוֹת אוֹ פְּתָחִים כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל כְּנֶגְדָּן שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ו יא) ״וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ״ וְגוֹ׳. וְקוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ תָּמִיד. וְאֵין מִתְפַּלֵּל בְּחֻרְבָּה וְלֹא אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא אִם כֵּן הֶחֱזִיר פָּנָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וְאָסוּר לֵישֵׁב בְּצַד הָעוֹמֵד בִּתְפִלָּה אוֹ לַעֲבֹר לְפָנָיו עַד שֶׁיַּרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת:
One should not stand in a place three or more handbreadths high and pray. [Similarly, he should not pray while standing] on a bed, bench, or chair.
A raised platform that has a surface area of four cubits by four cubits which is the [minimum] size of a house, is considered like an attic. Thus, one is permitted to pray there. Similarly, if it is surrounded by walls, even if it is not four cubits by four cubits, one may pray there, since its height is not noticeable, because it constitutes an area unto itself.
זלֹא יַעֲמֹד בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר וְיִתְפַּלֵּל. וְלֹא עַל גַּבֵּי מִטָּה וְלֹא עַל גַּבֵּי סַפְסָל וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא. הָיָה בִּנְיָן גָּבוֹהַּ אִם יֵשׁ בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁהוּא שִׁעוּר הַבַּיִת הֲרֵי הוּא כַּעֲלִיָּה וּמֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ. וְכֵן אִם הָיָה מֻקָּף מְחִצּוֹת מִכָּל רוּחוֹתָיו אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת מֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין גָּבְהוֹ נִכָּר שֶׁהֲרֵי חָלַק רְשׁוּת לְעַצְמוֹ:
Craftsmen working at the top of a tree, or on top of a board or wall when the time of the Amidah arrives must descend in order to pray, and then return to their work. If they were at the top of an olive or fig tree, they may pray where they are, because of the excessive effort [involved in descending].
What is it that they pray? If they are working for meals alone, they recite three prayers of 19 blessings. If they are working for wages, they recite "Give us understanding." In either case, they do not lead the congregation or lift up their hands [to bless the people].
חהָאֻמָּנִין שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְּרֹאשׁ הַנִּדְבָּךְ אוֹ בְּרֹאשׁ הַכֹּתֶל וְהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה יוֹרְדִין לְמַטָּה וּמִתְפַּלְּלִין וְחוֹזְרִין לִמְלַאכְתָּן. וְאִם הָיוּ בְּרֹאשׁ הַזַּיִת אוֹ בְּרֹאשׁ הַתְּאֵנָה מִתְפַּלְּלִין בִּמְקוֹמָן מִפְּנֵי שֶׁטָּרְחָן מְרֻבֶּה. וּמַה הֵן מִתְפַּלְּלִין. אִם הָיוּ עוֹשִׂין בִּסְעֻדָּתָן בִּלְבַד מִתְפַּלְּלִין שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת שֶׁל תִּשְׁעָה עָשָׂר בְּרָכוֹת. הָיוּ עוֹשִׂין בִּשְׂכָרָן מִתְפַּלְּלִין הֲבִינֵנוּ. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵין יוֹרְדִין לִפְנֵי הַתֵּבָה וְאֵין נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן:
Control of one's voice: What is implied?
A person should not raise his voice during his Amidah, nor should he pray silently. Rather, he should pronounce the words with his lips, whispering in a tone that he can hear.
He should not make his voice audible unless he is sick or cannot concentrate otherwise. In such a case, it is permitted except when in a congregation, lest the others be disturbed by his voice.
טהַשְׁוָיַת הַקּוֹל כֵּיצַד. לֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ וְלֹא יִתְפַּלֵּל בְּלִבּוֹ אֶלָּא מְחַתֵּךְ הַדְּבָרִים בִּשְׂפָתָיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו בְּלַחַשׁ. וְלֹא יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חוֹלֶה אוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ עַד שֶׁיַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בְּצִבּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף דַּעְתָּן מִקּוֹלוֹ:
Bowing: What is implied?
One praying bows five times in each and every Amidah:
In the first blessing, at the beginning and at the end;
in the blessing of thanks, at the beginning and at the end; and
upon completing the Amidah, one bows and takes three steps backwards while bowing. He takes leave from his left and afterwards, from his right. Then, he lifts his head up from the bowed position.
When he bows the [other] four times, he does so at [the utterance of the word] "Blessed" and straightens up when [reciting] G‑d's name.
To whom does the above apply? To an average person. However, the High Priest bows at the beginning and end of each and every blessing. A king bows at the beginning [of the Amidah] and does not lift his head until he completes his whole Amidah.
יכְּרִיעָה כֵּיצַד. הַמִּתְפַּלֵּל כּוֹרֵעַ חָמֵשׁ כְּרִיעוֹת בְּכָל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה. בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף. וּבְהוֹדָיָה בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף. וּכְשֶׁגּוֹמֵר הַתְּפִלָּה כּוֹרֵעַ וּפוֹסֵעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו. וּכְשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ נוֹתֵן שָׁלוֹם מִשְּׂמֹאל עַצְמוֹ וְאַחַר כָּךְ מִימִין עַצְמוֹ וְאַחַר כָּךְ מַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ מִן הַכְּרִיעָה. וּכְשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ בְּאַרְבַּע הַכְּרִיעוֹת כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ וּכְשֶׁהוּא זוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּהֶדְיוֹט. אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל כּוֹרֵעַ בִּתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה וּבְסוֹף כָּל בְּרָכָה. וְהַמֶּלֶךְ כֵּיוָן שֶׁשָּׁחָה בָּרִאשׁוֹנָה אֵינוֹ מַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל תְּפִלָּתוֹ:
Why should one take leave from the left first? Because one's left is to the right [side] of His countenance; i.e., just like when one stands before a king, he takes leave from the right of the king, and then afterwards from the left of the king. Thus, they established that one should withdraw from the Amidah in the same manner as he withdraws from before a king.
יאוְלָמָּה נוֹתֵן שָׁלוֹם לִשְׂמֹאלוֹ תְּחִלָּה. מִפְּנֵי שֶׁשְּׂמֹאלוֹ הוּא יָמִין שֶׁכְּנֶגֶד פָּנָיו. כְּלוֹמַר כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ נוֹתֵן שָׁלוֹם לִימִין הַמֶּלֶךְ וְאַחַר כָּךְ לִשְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ. וְקָבְעוּ שֶׁיִּפָּטֵר מִן הַתְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁנִּפְטָרִין מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
All these bows require that one bow until the vertebrae in his spine protrude and he makes himself like a bow.
However, if one bows slightly [to the extent that] it causes him pain and he appears to have bowed with all of his power, he need not worry.
יבכָּל הַכְּרִיעוֹת הָאֵלּוּ צָרִיךְ שֶׁיִּכְרַע בָּהֶן עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ כָּל חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה וְיַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּקֶשֶׁת. וְאִם שָׁחָה מְעַט וְצִעֵר עַצְמוֹ וְנִרְאֶה כְּכוֹרֵעַ בְּכָל כֹּחוֹ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ:
Prostration, what is implied?
After one lifts his head from the fifth bow, he sits on the ground, falls with his face towards the earth, and utters all the supplications that he desires.
"Kneeling" always refers to [falling to] one's knees; "bowing," to bending over on one's face; and "prostration," to stretching out on one's hands and feet until he is flat with his face on the ground.
יגהִשְׁתַּחֲוָיָה כֵּיצַד. אַחַר שֶׁמַּגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ מִכְּרִיעָה חֲמִישִׁית יֵשֵׁב לָאָרֶץ וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו אַרְצָה וּמִתְחַנֵּן בְּכָל הַתַּחֲנוּנִים שֶׁיִּרְצֶה. כְּרִיעָה הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם עַל בִּרְכַּיִם. קִידָה עַל אַפַּיִם. הִשְׁתַּחֲוָיָה זֶה פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם עַד שֶׁנִּמְצָא מֻטָּל עַל פָּנָיו אַרְצָה:
When uttering the supplication after the Amidah, there are those who bow and there are those who prostrate themselves.
It is forbidden to prostrate oneself on stones except in the Holy Temple, as we have explained in Hilchot Avodat Kochavim.
An important person is not permitted to fall on his face unless he is certain that he is as righteous as Yehoshua. Rather, he should tilt his face slightly, but not press it to the ground.
One may pray in one place and offer this supplication in another
ידכְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה נְפִילַת פָּנִים אַחַר תְּפִלָּה יֵשׁ מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה קִידָה וְיֵשׁ מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הִשְׁתַּחֲוָיָה. וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת הִשְׁתַּחֲוָיָה עַל הָאֲבָנִים אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְאֵין אָדָם חָשׁוּב רַשַּׁאי לִפּל עַל פָּנָיו אֶלָּא אִם כֵּן הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא צַדִּיק כִּיהוֹשֻׁעַ. אֲבָל מַטֶּה פָּנָיו מְעַט וְאֵינוֹ כּוֹבֵשׁ אוֹתָן בַּקַּרְקַע. וּמֻתָּר לְאָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם זֶה וְלִפּל עַל פָּנָיו בְּמָקוֹם אַחֵר:
It is an accepted custom among the entire Jewish people not to utter the supplication on Sabbaths or festivals. Nor [does one utter it] on Rosh Hashanah, Rosh Chodesh, Chanukah or Purim or in Minchah on the eve of Sabbaths or holidays, nor in the Evening Prayer of any day. There are [however,] individuals who do utter the supplication in the Evening Prayer.
On Yom Kippur only, one utters the supplication prayer in every prayer, since it is a day of supplication, requests, and fasting.
טומִנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין נְפִילַת אַפַּיִם בְּשַׁבָּתוֹת וּבְמוֹעֲדִים וְלֹא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבַחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים וְלֹא בְּמִנְחָה שֶׁל עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְלֹא בְּעַרְבִית שֶׁבְּכָל יוֹם. וְיֵשׁ יְחִידִים שֶׁנּוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם בְּעַרְבִית. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּלְבַד נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם בְּכָל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה וְתַעֲנִית: