1

It is forbidden to derive benefit from the fruit of a fruit tree, whether of a Jew or of a non-Jew, even if they grow in a flower pot1 without a hole on the bottom, until after three years from its planting. It is also forbidden to derive benefit from their pits and skins. These three years are not reckoned from day (of planting) to day. Rather if you planted a tree before the sixteenth day of the month of Av, since there are still forty-four days to Rosh Hashanah, they are counted as one year, because it takes fourteen days for it to take root, and thereafter, the thirty remaining days of the year are counted as a full year. We then count two more years from the month of Tishrei (from Rosh Hashana).2 But if the tree was planted after the sixteenth of Av, that part of the year is not counted at all, and you must count three years from Tishrei.3

א

כָּל עֵץ מַאֲכָל, בֵּין שֶׁל יִשְֹרָאֵל בֵּין שֶׁל גּוֹי, וַאֲפִלּוּ בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת מִנְּטִעָתוֹ, הַפֵּרוֹת וְהַגַּרְעִינִין וְהַקְּלִפּוֹת, הַכֹּל אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵלּוּ, אֵין מוֹנִים מִיּוֹם לְיוֹם, אֶלָּא אִם נָטַע קֹדֶם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּאָב, כֵּיוָן שֶׁיֵשׁ אַרְבָּעָה וְאַרְבָּעִים יוֹם עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נֶחְשֶׁבֶת לוֹ הַשָּׁנָה, מִשּׁוּם דְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם הֵמָּה יְמֵי קְלִיטָה, וְאַחַר כָּךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם בַּשָׁנָה נֶחְשָׁבִים שָׁנָה, וְשׁוּב מוֹנֶה שְׁתֵּי שָׁנִים מִתִּשְׁרֵי. אֲבָל אִם נָטַע מִיּוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וְאֵילַךְ, לֹא נֶחְשֶׁבֶת שָׁנָה זֹאת לִכְלוּם, וּמוֹנֶה מִתִּשְׁרֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים.

2

The fruit of the fourth year's growth are called neta revai (growth of the fourth year) and must be redeemed. How does one redeem them? You pick them after they are fully ripe, and take a silver coin or produce that is permitted to eat, to the value of a perutah,4 and say: "With this I redeem these fruits of the fourth year." You then take the coin or the produce, destroy it and throw it into a river. You do not recite a berachah on the redemption of neta revai that grew outside of Eretz Yisroel.

ב

בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית, נִקְרְאוּ הַפֵּרוֹת נֶטַע רְבָעִי, וּצְרִיכִין פִּדְיוֹן. כֵּיצַד פּוֹדֶה אוֹתָן. תּוֹלְשָׁן לְאַחַר שֶׁנִגְמְרוּ כָּל צָרְכָּן, וְנוֹטֵל מַטְבֵּעַ כֶּסֶף אוֹ פֵּרוֹת שֶׁל הֶתֵּר שָׁוִּין פְּרוּטָה, וְאוֹמֵר, בָּזֶה אֲנִי פוֹדֶה פֵּרוֹת נֶטַע רְבָעִי אֵלּוּ. וְנוֹטֵל הַמַּטְבֵּעַ אוֹ הַפֵּרוֹת וְשּׁוֹחֲקָן וְזוֹרְקָן בַּנָּהָר. וְאֵין מְבָרְכִין בְּחוּץ לָאָרֶץ עַל הַפִּדְיוֹן.

3

Whether you have planted a seed, or a branch or transplanted a tree you must consider the fruit as orlah. However, if you graft a branch upon a tree, or if you are mavrich, which means making a hole in the ground, and bending one of the branches of the tree, and inserting the middle of the branch in the ground, leaving the end protrude above the ground; even if it was (later) cut off from the trunk of the tree; in lands outside Eretz Yisroel, the laws of orlah do not apply.

ג

אֶחָד הַנּוֹטֵעַ גַּרְעִין אוֹ עָנָף אוֹ שֶׁעָקַר אִילָן וּנְטָעוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, חַיָבִים בָּעָרְלָה. אֲבָל הַמַּרְכִּיב עָנָף בְּאִילָן אַחֵר, וְכֵן הַמַּבְרִיךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׁה גּוּמָא בָּאָרֶץ וּמַשְׁפִּיל אֶחָד מֵעַנְפֵי הָאִילָן וּמַטְמִין אֶמְצָעוּתוֹ בָאָרֶץ וְרֹאשׁוֹ יוֹצֵא מִצַּד אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁחֲתָכוֹ מִֵעִקַּר הָאִילָן, בְּחוּץ לַאָרֶץ אֵין בּוֹ מְשׁוּם עָרְלָה.

4

If a tree was cut down, and one tefach of stump remains above the ground, then whatever grew out of that stump is not subject to the laws of orlah. But if the stump is less than a tefach high, whatever grows out is subject to the law of orlah, and we count its years from the time the tree was cut down. If a tree was uprooted and some of its roots remained attached to the ground, even if they are as thin as a needle used for stretching the garment after weaving, it is a fact that it can sustain itself without additional earth, and its fruit is not subject to the law of orlah, even if you added much more dirt.

ד

אִילָן שֶׁנִּקְצַץ, אִם נִשְׁאַר גָבוֹהַּ מֵהָאָרֶץ טֶפַח, אֲזַי מַה שֶּׁגָּדַל אַחַר כָּךְ, אֵינוֹ חַיָב בָּעָרְלָה. אֲבָל אִם לֹא נִשְׁאַר טֶפַח, חַיָב בָּעָרְלָה. וּמוֹנִין הַשָּׁנִים מִשְּׁעַת הַקְּצִיצָה. וְאִילָן שֶׁנֶּעֶקַר וְנִשְּׁאַר מִשָּׁרָשָיו מְחֻבָר, אֲפִלּוּ רַק כָּעֳבִי הַמַּחַט שֶׁמּוֹתְחִין בָּהּ הַבֶּגֶד, לְאַחַר אֲרִיגָה, בְּיָדוּעַ שֶׁיָכוֹל לִחְיוֹת בְּלִי תוֹסֶפֶת עָפָר וּפָטוּר, וַאֲפִלּוּ הוֹסִיף עָלָיו עָפָר הַרְבֵּה.