אם שכרו לימים כו'. אףא שבשו"ע כאןב י"ל דצוהו לעשות בשבת,ג וכן משמע קצת מלשון הרמב"םד הועתק בשו"ע סי' רמ"ד ס"א, מכל מקום הרי פירש שם המ"א סק"ג כלומר ששכרו לימים (ור"ל כמ"ש בפנים כאן). וכך הוא בהדיא בריא"ז סוף פ"ק.ה וכן משמע בכל הפוסקים הובאו ב"י סי' רמ"דו שהביאו הירושלמיז לחלק בין שכיר יום לקבלנות, ואי כשצוהו לעשות בשבתח אף בקבלנות אסור כמבואר בסי' רנ"ב.ט ועיין בב"י שםי שכתב ודומה כאילו כו' משמע בהדיא כמ"ש. וכן מוכח בהדיא בספר התרומה סי' רכ"ביא ע"ש. וכ"מ בהדיא במרדכייב הובא ב"י סוף סי' רמ"ד,יג דאף כשקובע לו לעשות בשבת יש חילוק בין שכיר יום לקבלנות. וכן פסק בש"ע שם.יד וע"כ הוא מהטעם שכתבתי בפנים.טו

ולפי זה הטעם אתי שפיר מ"ש בסי' רמ"ז ס"ג,טז דכהאי גוונא מקרי קבלן משום דהתם קבל עליו כל המלאכה, שבודאי לא יחזור באמצע הדרך. והוא הדיןיז במרחץ אם שכרו לשנה ומשלם לו בעד כל היסק והיסק ואינו מקפיד עמו מתי יסיק, בזה צדקו דברי בעל תוספת שבת.יח וכן אפילו אם אינו משלם לו בעד כל היסק אלא בעד כל יום רק שקיבל עליו כל מלאכות הצריכות, אינו דומה לשכיר יום שלא קיבל עליו לגמור המלאכה אלא לעמול כל היום בלבד, אבל זה שקיבל לגמור המלאכות הרי זה נקרא קבלן כמבואר בב"ייט לגירסא דבקבלנות, ואף שמשלם לו בעד כל יום לא נפיק מתורת קבלן בהכי כמ"ש בסי' רמ"ז ס"ג, ולהכי הוצרך הרא"שכ לפי גירסא זו לאסור כששכרו לימים משום שכר שבת ולא משום שכיר יום.כא וכן כשהתירו ספר התרומהכב והגהות מרדכיכג להניח לשכיר שנה שיעשה בשבת היינו שקיבל עליו לעשות כל המלאכות שיצטרך לו בתוך שנתו כמ"ש הב"י סי' רמ"ד,כד אלא דמטעם אחר לא קיי"ל הכי.כה אבל אם לא היה כקבלן לא היה מועיל מה שהוא שכיר לשבת בהבלעה, שהבלעה אינה מועלת אלא לשכר שבת בלבד כמו שיתבאר בסי' (רמ"ה) [רמ"ו].כו

ובהא אתי שפיר מ"ש הב"י סי' רמ"הכז על הגהות אשריכח גבי מטבעכט כיון שאינו שוכרו אלא לשבת כו', ר"ל שאם היה שוכרו לשבוע או לחודש היה אפשר לומר דס"ל כספר התרומה וסיעתו, דזה נמי קבל עליו כל המלאכות והעסקים המצטרכים בבית המטבע בתוך משך זמן שכירותו.

והא דהצריך מהר"םל גבי מכס שיתן לו מכל מאה, ולא די לו ששוכרו לכל המלאכות המצטרכות באותו יום, היינו לפי שהמלאכה הצריכה אין לה גמר והפסק כלל מצד עצמה, ואין לה גבול וסכום ידוע לומר כך וכך מכס תקבל, אלא גמר מלאכה הוא גמר היום, שכשיצא היום ששכרו לו פטור הוא מלהתעסק עוד, ואין חיובו אלא ביום ששכרו לו, וכיון שיום זה הוא שבת הרי שכרו לשבת ממש ואסור אפילו במקום הפסד מרובה. משא"כ כששכרו לכל המלאכות הצריכות לחדש או לשנה, שגמר סכום המלאכות הוא גמר השנה וחדש, והרי הוא שכור לשנה ולחדש לעשות כל המלאכות המצטרכות בהם, והרי הוא דומה לקבלן.לא אבל כשאומר לו מכל מאה אתן לך כך וכך הרי הוא שכור לסכום המאות,לב אלא שקובע לו סכום המאות בשבת, וזה התירו משום פסידא ודו"ק:

1 2