SECTION 297 The Laws Governing the Spices for Havdalah (1-9)

סימן רצז דִּין בְּשָׂמִים לְהַבְדָּלָה וּבוֹ ט' סְעִיפִים:

1 Our Sages established the custom of smelling spices every Saturday night1 to restore the soul that is aggrieved over the departure of the Shabbos,because the extra soul [with which one is endowed on Shabbos] took its leave.2 Therefore, the soul is restored and gladdened with a pleasant fragrance.3

When does the above apply? When a person possesses spices. Then he must smell them. If, however, he does not possess them, he need not seek them out, like one must seek out [the performance of] other mitzvos,4 since their purpose is merely to restore the soul.

א הִנְהִיגוּ חֲכָמִיםא לְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת,ב,1 כְּדֵי לְהָשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא דוֹאֶבֶת לִיצִיאַת הַשַּׁבָּתג בִּשְׁבִיל הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה שֶׁהָלְכָה,ד,2 לְפִיכָךְ מְיַשְּׁבִים וּמְשַׂמְּחִין אוֹתָהּ בְּרֵיחַ טוֹב.3

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּשָׂמִים, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לְהָרִיחַ בָּהֶם. אֲבָל אִם אֵין לוֹ – אֵין צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַזְּרִים אַחַר הַמִּצְוֹת,ה,4 הוֹאִיל וְאֵינָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְהָשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ:ו

2 A person who fasts on Shabbos5 must recite the blessing over the spices on Saturday night. [The rationale is that] once the extra soul [was granted] on Friday night, it does not depart until Saturday night.6

[The laws that apply when] Yom Kippur falls on Shabbos are explained in sec. 624[:3].7

ב מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה בְּשַׁבָּתז,5 – צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבָּאת הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה בְּלֵיל שַׁבָּת – אֵינָהּ הוֹלֶכֶת עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת.ח,6

וְאִם חָל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת – יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרכ"ד:ט,7

3 On Saturday night, if one smelled – whether or not he recited a blessing over them – any of the [kinds of] spices over which the blessing for fragrance should not be recited, either because of their use for immoral allure8 or for the worship of false deities9 or because [these substances] are not designated as aromatics10 as detailed in sec. 217,11 he does not fulfill his obligation. If he has other spices, he should smell them, reciting the appropriate blessing.

On Saturday night, [to fulfill this obligation,] one may smell any aromatic substance, even if it is not a spice, as long as it warrants a blessing. [For example,] one may smell an edible fruit that has a pleasant fragrance and recite the blessing, [praising G‑d] “Who endows fruit with a pleasant fragrance.”12

If it is a spice, he should recite the blessing appropriate for it: If it is a species that comes from a tree, [the blessing is,] “Who created fragrant trees”; if it is a species of herbs, “Who created fragrant herbs.” And if it neither comes from a tree nor is an herb, e.g., musk, he should recite the blessing, “Who created types of spices.”

People at large have adopted the custom on Saturday nights of reciting the blessing, “Who created types of spices” on all types [of fragrant substances] because not everyone knows which blessing is appropriate. They therefore adopted the custom of reciting the uniform blessing [“Who created types of spices”]. With this blessing, one will have, after the fact, fulfilled his obligation for all types of fragrances.13 Nevertheless, it is appropriate to place a crystal of musk14 among the fragrant substances over which one is reciting the blessing, “Who created types of spices,” so that the blessing for “types of spices” will actually be correct.

ג כָּל הַבְּשָׂמִים שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רי"זי,11 שֶׁאֵין מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת הָרֵיחַ, בֵּין מֵחֲמַת אִסּוּר עֶרְוָה8 אוֹ עֲבוֹדָה זָרָה,9 וּבֵין מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה בִּשְׁבִיל לְהָרִיחַ בָּהֶם,יא,10 אִם הֵרִיחַ בָּהֶם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בֵּין שֶׁבֵּרַךְ בֵּין שֶׁלֹּא בֵרַךְ – לֹא יָצָא, וְצָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים אֲחֵרִים אִם יֵשׁ לוֹ וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם.יב

אֲבָל כָּל רֵיחַ שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו, אַף אִם אֵינוֹ מִין בֹּשֶׂם אֶלָּא פְּרִי הָעוֹמֵד לַאֲכִילָה שֶׁרֵיחוֹ טוֹביג – יָכוֹל לְהָרִיחַ בּוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת,יד וִיבָרֵךְ "הַנּוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בַּפֵּרוֹת".טו,12

וְאִם הוּא מִין בֹּשֶׂם – יְבָרֵךְ בְּרָכָה הָרְאוּיָה לוֹ, אִם הוּא מִין עֵץ – "בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים".טז

וְאִם הוּא מִין עֵשֶׂב – "בּוֹרֵא עִשְׂבֵי בְשָׂמִים".יז

וְאִם אֵינוֹ לֹא מִין עֵץ וְלֹא מִין עֵשֶׂב, כְּגוֹן הַמּוֹר (שֶׁקּוֹרִין פִּיזוּ"ם) – יְבָרֵךְ "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים".יח

וְהָעוֹלָם נָהֲגוּ לְבָרֵךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים" עַל כָּל הַמִּינִים שֶׁיִּהְיוּ, לְפִי שֶׁאֵין הַכֹּל בְּקִיאִים בִּבְרָכוֹת – נָהֲגוּ לְבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁיּוֹצְאִים בָּהּ בְּדִיעֲבַד עַל כָּל הַמִּינִים.יט,13

וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לְהַנִּיחַ חֲתִיכַת מוֹר14 בְּתוֹךְ מִינֵי רֵיחוֹת שֶׁמְּבָרְכִים עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים", כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים" כְּהִלְכָתָהּ:כ

4 Whether a blessing may be recited over crushed peppers and ginger on Saturday night was explained in sec. 216.15

ד פִּלְפְּלִים כְתוּשִׁים וְזַנְגְּבֵל כָּתוּשׁ אִם מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת – נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן רי"ו:כא,15

5 Bags of spices placed by non-Jews in their wine-barrels to lend fragrance to their wine are ordinarily permitted to be smelled [for their fragrance] despite the scent of [non-Jewish] wine16 absorbed in them. [The rationale is that] a person smelling them does not pay attention to the fragrance of the wine absorbed in them, but to the fragrance [of the spices] themselves. Nevertheless, as an initial preference, one should not use such spices for Havdalah on Saturday night,17 because [using] them sacramentally for any matter associated with a mitzvah is repulsive because of the forbidden [wine] absorbed in them.18

ה שַׂקִּים מְלֵאִים בְּשָׂמִים שֶׁמְּשִׂימִים הַנָּכְרִים תּוֹךְ קַנְקַנֵּי הַיַּיִן כְּדֵי שֶׁיִּקְלוֹט הַיַּיִן רֵיחָם, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים אֵלּוּ, וְאֵין בָּהֶם אִסּוּר מִשּׁוּם רֵיחַ הַיַּיִן16 שֶׁנִּבְלַע בָּהֶם,כב הוֹאִיל וְהַמֵּרִיחַ בָּהֶם אֵינוֹ מְכַוֵּן לְרֵיחַ הַיַּיִן שֶׁנִּבְלַע בָּהֶם אֶלָּא לְרֵיחַ עַצְמָהּ,כג מִכָּל מָקוֹם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת (א) אֵין לִטְּלָם לִבְשָׂמִים שֶׁל הַבְדָּלָה לְכַתְּחִלָּה,כד,17 מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְאוּסִים לַגָּבוֹהַּכה לְכָל דְּבַר מִצְוָה, מֵחֲמַת יַיִן הָאָסוּר הַבָּלוּעַ בָּהֶם:כו,18

6 There are authorities who maintain that on Saturday night19 it is a mitzvah to recite a blessing over the myrtle [used for] the mitzvah [of the Four Species]. Since one mitzvah was performed with it, it is appropriate that another mitzvah also be performed with it.20 Even though it is dry and its fragrance does not spread, it nevertheless retains some fragrance [and thus may be used].

Other authorities maintain that it is preferable to recite a blessing on other spices whose fragrance is still strong, rather than to recite a blessing on a dry myrtle whose fragrance has mostly faded. This is the custom in these countries. Nevertheless, it is preferable to place the myrtle next to the spices over which the blessings, “Who created fragrant trees” or “Who created fragrant spices,” are recited and smell both of them, [thereby] fulfilling both opinions.

ו יֵשׁ אוֹמְרִיםכז שֶׁמִּצְוָה לְבָרֵךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתכח,19 עַל הֲדַס שֶׁל מִצְוָה, שֶׁהוֹאִיל שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ מִצְוָה אַחַת – יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מִצְוָה אַחֶרֶת.כט,20 וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָבֵשׁ וְאֵין רֵיחוֹ נוֹדֵף כָּל כָּךְ, מִכָּל מָקוֹם מֵרִיחַ הוּא קְצָת.ל

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםלא שֶׁיּוֹתֵר טוֹב לְבָרֵךְ עַל שְׁאָר בְּשָׂמִים שֶׁעִקַּר רֵיחָם בָּהֶם מִלְּבָרֵךְ עַל הֲדַס יָבֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא רֵיחַ קְצָת. וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ.לב

וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לְהַנִּיחַ גַּם הֲדַס אֵצֶל הַבְּשָׂמִיםלג שֶׁמְּבָרְכִים עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים" אוֹ "בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים"לד וְיָרִיחַ בִּשְׁנֵיהֶם, וְיַעֲשֶׂה כְּדִבְרֵי הַכֹּל:

7 A person who does not derive satisfaction from a pleasant fragrance because he does not have a sense of smell21 should not recite the blessing over the spices unless his intent is to fulfill the obligation on behalf of the members of his household who will smell [the scents] and are minors, but who have reached the age when they are to be trained [in the observance of the mitzvos].22 He may not, however, recite the blessing on behalf of adults who benefit from the fragrance, even though they do not know how to recite the blessing themselves.

[The rationale is: This blessing is one of the blessings recited over deriving satisfaction (birchos hanehenin), and a person who does not himself derive satisfaction [from the entity over which the blessing is recited] may not recite a blessing on behalf of one who derives satisfaction [from it], for the reason explained in sec. 167[:23].23

This blessing does not resemble the blessing over wine recited in connection with Kiddush,which is also one of the birchos hanehenin, and yet may be recited by a person who does not benefit [from the wine].24 [The rationale is that having wine for Kiddush] is not at all dependent on a person’s satisfaction. Our Sages did not ordain [that wine be used for Kiddush] for the sake of a person’s satisfaction, but rather so that [the Shabbos] be recalled over [a cup of] wine.25 The [use of] spices on Saturday night, by contrast, was ordained by the Sages solely for man’s satisfaction – to restore his soul that was aggrieved over the departure of the Shabbos.26Thus, the blessing [recited over them] resembles other birchos hanehenin.27

ז מִי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵרֵיחַ, שֶׁאֵין לוֹ חוּשׁ הָרֵיחַ21 – לֹא יְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים כְּשֶׁמַּבְדִּיל,לה אֶלָּא אִם כֵּן נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא בְּנֵי בֵיתוֹ הַקְּטַנִּים הַמְּרִיחִים שֶׁהִגִּיעוּ כְּבָר לְחִנּוּךְ בְּרָכוֹת.לו,22

אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ בִּשְׁבִיל גְּדוֹלִים הַמְּרִיחִים אַף שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְבָרֵךְ בְּעַצְמָן, לְפִי שֶׁבְּרָכָה זוֹ הִיא בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין, וּבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין אֵין מִי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה יָכוֹל לְבָרֵךְ בִּשְׁבִיל מִי שֶׁנֶּהֱנֶה,לז מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קס"ז.לח,23

וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְבִרְכַּת הַיַּיִן שֶׁל קִדּוּשׁ שֶׁהִיא גַם כֵּן בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין וְאַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל מִי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה24 לְבָרֵךְ, לְפִי שֶׁהַיַּיִן שֶׁל קִדּוּשׁ אֵינוֹ תָּלוּי בַּהֲנָאָתוֹ כְּלָל,לט שֶׁלֹּא תִקְּנוּהוּ חֲכָמִים בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁצָּרִיךְ לְזָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן,מ,25 אֲבָל הַבְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לֹא הִנְהִיגוּ חֲכָמִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם, לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹמא הַדּוֹאֶבֶת לִיצִיאַת הַשַּׁבָּת,מב,26 וַהֲרֵי בִּרְכָתָהּ כִּשְׁאָר בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין:מג,27

8 Similarly, a person who already recited Havdalah himself and recites Havdalah again so as to fulfill the obligation of others who do not know how to recite Havdalah themselves,28 should not recite a blessing over the fragrance that they will smell. Instead, he should smell the spices again together with them, so that the blessing he recites is for his own sake, not only for theirs.

ח וְכֵן מִי שֶׁהִבְדִּיל כְּבָר לְעַצְמוֹ וְחוֹזֵר וּמַבְדִּיל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְהַבְדִּיל בְּעַצְמָםמד,28 – לֹא יְבָרֵךְ לָהֶם עַל הָרֵיחַ שֶׁיָּרִיחוּ הֵם, אֶלָּא צָרִיךְ גַּם הוּא לַחֲזוֹר וּלְהָרִיחַ עִמָּהֶם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בִּרְכָתוֹ בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ וְלֹא בִּשְׁבִילָם בִּלְבָד:מה

9 By contrast, such a person may recite the blessing Borei meorei ha’eish on behalf of others even though he does not have to recite it for his own sake.29 [The rationale for the distinction is that] the blessing over the fire was not ordained for man’s satisfaction, but rather in remembrance of the creation of fire on Saturday night, as will be explained in sec. 298[:1]. Therefore, it is not comparable to birchos hanehenin.

There are authorities who dispute this [distinction], explaining that although [the blessing over the flame] was not ordained for man’s satisfaction, a [distinction can] nevertheless [be made between it and the blessings over obligatory mitzvos].30 As will be explained in sec. 298:[loc. cit.], it is not necessary to seek out a flame to recite a blessing over it on Saturday night, while it is necessary to seek out [the objects with which to perform] all the [other] obligatory mitzvos. Therefore, this blessing is not [entirely] comparable to the blessings over the [other] mitzvos. They are [completely] mandatory requirements. Accordingly, a person who has already fulfilled his own obligation may recite [the blessing] to enable others who have not fulfilled their obligations to do so, as explained in sec. 167[:23].31 [Therefore, the ruling regarding the blessing over the flame is more stringent.] It is worth giving weight to their words, so as not to possibly recite a blessing in vain.

ט אֲבָל (ב) בִּרְכַּת בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ יָכוֹל לְבָרֵךְ לָהֶםמו אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ,29 לְפִי שֶׁבִּרְכַּת הָאוּר לֹא נִתְקְנָה בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם,מז אֶלָּא לְזֵכֶר שֶׁנִּבְרָא הָאוּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רח"צ,מח לְכָךְ אֵינָהּ דּוֹמָה לְבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין.מט

וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶהנ וְאוֹמִרים שֶׁאַף שֶׁלֹּא נִתְקְנָה בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם, מִכָּל מָקוֹם30 הוֹאִיל וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר הָאוּר לְבָרֵךְ עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁהֵן חוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רח"צ,נא לְפִיכָךְ אֵין בְּרָכָה זוֹ דּוֹמָה לְבִרְכַּת הַמִּצְוֹת,נב שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹבָהנג יָכוֹל לְבָרֵךְ אוֹתָן מִי שֶׁיָּצָא כְּבָר יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יָצְאוּ עֲדַיִן יְדֵי חוֹבָתָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קס"ז.נד,31 וְטוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם, שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס בִּסְפֵק בְּרָכָה לְבַטָּלָה: