SECTION 651 Law[s] Relating to the Taking of the Lulav and the Blessing Recited. (1–17)

סימן תרנא דִּין נְטִילַת לוּלָב וּבִרְכָתוֹ וּבוֹ י"ז סְעִיפִים:

1 The mitzvah involving these Four Species is for every Jew1 to take an esrog in one hand, and in his other hand to take one lulav, two willow twigs, and three myrtle twigs.2 In a pressing situation, when it is impossible to find three myrtle twigs, one may fulfill his obligation with one [myrtle] twig,3 even if its tip has been snipped off. (See sec. 646[:11].)

If one took these three species together with the esrog in the same hand, he has not fulfilled his obligation, because after [the verse in question4] speaks of “the fruit of a beautiful tree,” it proceeds to speak of “fronds of a date-palm,” but without including the prefix vav; i.e., כַּפֹּת (kapos — “fronds”) instead of וְכַפֹּת (vechapos — “and fronds”). [This implies a lack of conjunction.] In contrast, when the myrtle and willow twigs are added to the list, that prefix appears. From this one can infer that the esrog must be alone, not bound together with the lulav and the other species — [unlike] the myrtle and willow twigs, which the verse introduces by the prefix of a vav, implying that they should be joined to the previous subject, [namely, the lulav]. For this reason, they may be bound together with it. (Indeed, this is the optimum manner of performing the mitzvah, as will be explained.5)

Some authorities differ with [the above conclusion] and maintain that the Torah only excluded the actual binding of the esrog together with the lulav and the other species in one bound set. As long as they are not actually tied together in one bound set, there is no objection to holding them [together] in one hand and [by doing so] one has fulfilled the mitzvah according to Scriptural Law.

With regard to the halachah, since a Scriptural mitzvah is involved, one should be stringent. [Even] if one recited the blessing and then held the two in one hand, one should take them again in separate hands. A second blessing should not, however, be recited, for whenever there is a doubt whether a blessing is required, the lenient ruling prevails [and the blessing is not recited],6 since it is possible that he fulfilled his obligation with the first blessing.

א מִצְוַתא אַרְבָּעָה מִינִים הַלָּלוּ הוּא, שֶׁיִּטֹּל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵלב,1 אֶתְרוֹג אֶחָד בְּיָדוֹ אַחַת וּבְיָדוֹ הַשֵּׁנִיתג יִטֹּל לוּלָב אֶחָד וּשְׁנֵי בַּדֵּי עֲרָבָה וּשְׁלֹשָׁה בַּדֵּי הֲדַס.ד,2

וּבִשְׁעַת הַדְּחָקה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא שְׁלֹשָׁה בַּדֵּי הֲדַס – יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּבַד אֶחָד,ו,3 אֲפִלּוּ נִקְטַם רֹאשׁוֹז (עַיֵּן סִימָן תרמ"וח).

וְאִם נָטַל שְׁלֹשָׁה מִינִים אֵלּוּ עִם הָאֶתְרוֹג בְּיָדוֹ הָאַחַת – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ,ט שֶׁהֲרֵי אַחֲרֵי שֶׁנֶּאֱמַר 4 "פְּרִי עֵץ הָדָר" נֶאֱמַר "כַּפֹּת תְּמָרִים" בְּלֹא וא"ו, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר "וְכַפֹּת" כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַעֲנַף וגו' וְעַרְבֵי וגו'", מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָאֶתְרוֹג הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְלֹא יִהְיֶה בַּאֲגֻדָּה אַחַת עִם הַלּוּלָב עִם מִינָיו כְּמוֹ הַהֲדַס וַעֲרָבָה שֶׁנִּכְתַּב בָּהֶן וא"ו הַמּוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, וּלְכָךְ מֻתָּר לְאָגְדָן עִם הַלּוּלָבי (וְאַדְּרַבָּה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר הוּא לְאָגְדָן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵריא,5).

וְיֵשׁ חוֹלְקִיןיב עַל זֶה וְאוֹמְרִים, שֶׁלֹּא מִעֵט הַכָּתוּב אֶלָּא שֶׁלֹּא יְהֵא הָאֶתְרוֹג נֶאֱגָד עִם הַלּוּלָב וּמִינָיו בַּאֲגֻדָּה אַחַת מַמָּשׁ, אֲבָל כָּל שֶׁאֵינוֹ אוֹגְדוֹ מַמָּשׁ בַּאֲגֻדָּה אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹטְלָן בְּיָדוֹ אַחַת – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, וְיוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה.

וּלְעִנְיַן הֲלָכָה – יֵשׁ לְהַחְמִיר בְּשֶׁל תּוֹרָה, וְאִם בֵּרַךְ וְנָטַל שְׁנֵיהֶם בְּיָדוֹ אַחַת – יַחֲזֹר וְיִטְּלֵם בִּשְׁתֵּי יָדָיו בְּלֹא בְּרָכָה,יג דִּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל,6 וְשֶׁמָּא יָצָא בַּבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה:

2 The choicest way of performing the mitzvah is to tie the lulav together with the myrtle and willow twigs in one bound set,7 to make them beautiful, for it is written,8 “This is my G‑d and I will glorify Him.” [And the Sages interpret this to mean:] “[Perform] the mitzvos before Him in a beautiful manner.”9

ב וּמִצְוָהיד מִן הַמֻּבְחָרטו לֶאֱגֹד הַלּוּלָב עִם הַהֲדַס וַעֲרָבָה בַּאֲגֻדָּה אַחַת7 מִשּׁוּם נוֹי,טז שֶׁנֶּאֱמַריז,8 "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" – הִתְנָאֵה לְפָנָיו בְּמִצְווֹת:יח,9

3 One may bind [the three species] together even with a thread or cord, even though it comes from a different species, not from one of the species used for the lulav.10 Though one will then be holding five species in his hand, he is not considered to have transgressed the commandment against adding [to the mitzvos].11 [The rationale is] that the binding is not an essential element of the mitzvah; it only beautifies the mitzvah. And the Torah only forbade making additions to the essential elements of the mitzvah.

ג וּמֻתָּר לְאָגְדוֹ אֲפִלּוּ בְּחוּט וּבִמְשִׁיחָה,יט אַף עַל פִּי שֶׁחוּט הָאוֹגֵד הוּא מִין אַחֵר וְאֵינוֹ מִמִּינִים שֶׁבַּלּוּלָב,10 וַהֲרֵי יֵשׁ כָּאן בְּיָדוֹ חֲמִשָּׁה מִינִים – אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם "בַּל תּוֹסִיף",11 כֵּיוָן שֶׁהָאִגּוּד אֵינוֹ מֵעִקַּר הַמִּצְוָהכ אֶלָּא הוּא הִדּוּר לַמִּצְוָה,כא וְלֹא הִזְהִירָה תּוֹרָה אֶלָּא שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף בְּעִקַּר הַמִּצְוָה:כב

4 [Even if the three species are held together by a binder of a different substance,] it is permitted to clasp [that part of] the lulav when holding it to fulfill the mitzvah. Though the binder intervenes between one’s hand and the lulav with its species, this is of no consequence, because the binder [merely] glorifies and beautifies the mitzvah. And whenever something serves to enhance [the mitzvah], it is not considered an intervening substance.12 It is considered subordinate to the lulav and its species and thus it is considered as if it were actually part of the lulav and its species.

ד וּמֻתָּר לֶאֱחֹז אֶת הַלּוּלָב בְּיָדוֹ בַּמָּקוֹם הָאָגוּד בְּשָׁעָה שֶׁאוֹחֲזוֹ לָצֵאת בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאָגוּד חוֹצֵץ בֵּין יָדוֹ לַלּוּלָב וּמִינָיו – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁהָאָגוּד הוּא לְנוֹי וּלְהִדּוּר מִצְוָה, וְכָל שֶׁהוּא לְנוֹי – אֵינוֹ חוֹצֵץ,כג,12 מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּטֵל לְגַבֵּי הַלּוּלָב וּמִינָיו, וּכְאִלּוּ הוּא מִגּוּף הַלּוּלָב וּמִינָיו:כד

5 Even if some of the leaves of the lulav, myrtle, or willow fell off and remained [lodged] within the binder and thus intervene between [one’s] hand and the lulav, this is of no consequence.13 [The rationale is that] the intervening substance comes from the same species as those used with the lulav, and14 a substance of one type is never considered as an intervention relative to a substance of the same type.15

If, however, a substance that does not come from these species intervened between them and [one’s] hand while one was taking hold of the lulav, he has not fulfilled his obligation by taking the lulav.16 For this reason, one must be very careful to [first] remove the cord that is usually tied around myrtle twigs when they are brought from a distant place.

The myrtle twigs may be bound together with lulav leaves or thin willow twigs.17 Since the substance used as a binder is one of the species [of the lulav], it is not considered an intervention.

ה וַאֲפִלּוּ אִם נָשְׁרוּ מֵעֲלֵי הַלּוּלָב אוֹ מֵעֲלֵי הַהֲדַס וַעֲרָבָה וְנִשְׁאֲרוּ הֶעָלִין בְּתוֹךְ הָאָגוּד, בְּעִנְיָן שֶׁעָלִין הַלָּלוּ חוֹצְצִין ומַפְסִיקִיןכה בֵּין יָדוֹ לַלּוּלָבכו – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם,13 כֵּיוָן שֶׁדָּבָר הַחוֹצֵץ הוּא מִמִּינִים שֶׁבַּלּוּלָב,14 וּמִין בְּמִינוֹ – אֵינוֹ חוֹצֵץ.כז,15 אֲבָל אִם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִמִּינִים הַלָּלוּ מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם לְיָדוֹכח בִּשְׁעַת נְטִילָה – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּנְטִילָה זוֹ,16 לְכָךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לְהָסִיר הַחוּט שֶׁרָגִיל לִהְיוֹת כָּרוּךְ סְבִיב הַהֲדַס כְּשֶׁמְּבִיאִין אוֹתָן מִמֶּרְחַקִּים.כט

אֲבָל מֻתָּר לִכְרֹךְ הַהֲדַס בַּעֲלֵי הַלּוּלָבל אוֹ בַּעֲצֵי עֲרָבָה דַּקִּים,לא,17 כֵּיוָן שֶׁהַכֶּרֶךְ הוּא מִמִּינִים שֶׁבַּלּוּלָב – אֵינוֹ חוֹצֵץ:

6 There are those who follow the custom of binding [the lulav] in the following manner: They wind a binder18 around these three species until they are held tightly together, and insert the tip of the binder into the ring that now encircles the three species. There are those who are stringent and tie both ends of the binder with two knots, one on top of the other.

On Yom-Tov, when this cannot be done13 — for this would constitute a permanent knot19 that one never intends to untie — [the lulav and its two species] should be bound together with a slipknot; i.e., two loops are made, one on top of the other. (It is, however, forbidden to make a loop over a knot, since one never intends to untie it; see sec. 317[:3].) Alternatively, the tip of the binder should be tucked into the [newly-made] ring, as explained above.

ו יֵשׁ נוֹהֲגִיםלב לַעֲשׂוֹת הָאֶגֶד בְּדֶרֶךְ זֶה, שֶׁכּוֹרְכִין18 סְבִיבוֹת שְׁלֹשָׁה מִינִים אֵלּוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ מְהֻדָּקִין הֵיטֵב, וְתוֹחֲבִין רָאשֵׁי הַכֶּרֶךְ לְתוֹךְ עִגּוּל הַכָּרוּךְ סְבִיב שְׁלֹשָׁה מִינִים אֵלּוּ. וְיֵשׁ מַחְמִירִיםלג וְקוֹשְׁרִים שְׁנֵי רָאשֵׁי הַכֶּרֶךְ בִּשְׁנֵי קְשָׁרִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וּבְיוֹם טוֹבלד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקָשְׁרָן בְּעִנְיָן זֶה,13 שֶׁהֲרֵי הוּא קֶשֶׁר שֶׁל קְיָמָא19 שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְהַתִּירוֹ עוֹלָמִיתלה – אוֹגְדִין אוֹתוֹ בַּעֲנִיבָה,לו דְּהַיְנוּ שֶׁעוֹשִׂין שְׁתֵּי עֲנִיבוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ (אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת עֲנִיבָה עַל גַּבֵּי קֶשֶׁר, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְהַתִּירוֹ עוֹלָמִית עַיֵּן סִימָן (שמ"א) [שי"זלז]), אוֹ שֶׁתּוֹחֲבִין רָאשֵׁי הַכֶּרֶךְ לְתוֹךְ עִגּוּל הַכֶּרֶךְלח כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

7 There are those whose custom is to raise the myrtle twigs slightly above the willow twigs in the binding, for an esoteric reason.20

ז יֵשׁ נוֹהֲגִיןלט לְהַגְבִּיהַּ הַהֲדַס בְּתוֹךְ הָאִגּוּד לְמַעְלָה מִן הָעֲרָבָה מְעַט, מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם:20

8 Some are accustomed to bind the myrtle twigs on the right side of the lulav and the willow twigs on the left side, with the lulav in the center.

ח יֵשׁ נוֹהֲגִיןמ לֶאֱגֹד הַהֲדַס מִימִינוֹ שֶׁל הַלּוּלָב וְהָעֲרָבָה בִּשְׂמֹאלוֹ וְהַלּוּלָב בָּאֶמְצַע:

9 Others follow the custom of binding the three myrtle twigs21 as follows: one on the right of the lulav, i.e., to one’s right,22 one to his left, and one in the center, inclined towards the right.23 One of the willow twigs is placed to one’s right, and the other, to one’s left.

ט וְיֵשׁ נוֹהֲגִיןמא לֶאֱגֹד שְׁלֹשָׁה הֲדַסִּים21 אֶחָד מִימִין הַלּוּלָב דְּהַיְנוּ מִימִין הָאָדָםמב,22 וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ וְאֶחָד בָּאֶמְצַע נוֹטֶה לְצַד יָמִין,23 וּשְׁתֵּי הָעֲרָבוֹת אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ:

10 It is advisable to position the myrtle and willow twigs deep in the binding of the lulav — i.e., they should be bound to the base of the lulav — so that when one takes the lulav in hand to fulfill the mitzvah, the myrtle and willow twigs will also be in his hands.24

(If one did not position [these twigs] near the base, and held the lulav alone, with the myrtle and willow twigs bound to it higher up, this is permitted. The fact that he does not hold [them] in his hand is of no consequence, for taking hold of one object by taking hold of another object [to which it is attached] is [still] considered “taking,” as will be explained.25)

י וְטוֹב לְהַשְׁפִּיל הַהֲדַס וַעֲרָבָה תּוֹךְ אֶגֶד הַלּוּלָב, דְּהַיְנוּ שֶׁיֶּאֱגֹד אוֹתָם בְּתַחְתִּית הַלּוּלָב, בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁיִּטֹּל הַלּוּלָב בְּיָדוֹ לְשֵׁם מִצְוָה יִהְיוּ בְּיָדָיו גַּם כֵּן הַהֲדַס וַעֲרָבָהמג,24 (וְאִם לֹא הִשְׁפִּיל וְנָטַל הַלּוּלָב לְבַדּוֹ בְּיָדוֹ וְהַהֲדַס וַעֲרָבָה אֲגוּדִין בּוֹ לְמַעְלָה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל הַהֲדַס וְהָעֲרָבָה בְּיָדוֹ – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, דִּלְקִיחָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר – שְׁמָהּ לְקִיחָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵרמד,25):

11 It is customary to make three bindings on the lulav [to recall] the three Patriarchs; i.e., in addition to the binding that holds the three species together, two additional bindings are made [above it] on the lulav itself, to bind the leaves to the spine.26

One must be very careful that the spine of the lulav extends [at least] a handbreadth above the upper binder so that it can be shaken, as explained in sec. 650[:2].

יא נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת בַּלּוּלָב שָׁלֹשׁ אֲגֻדּוֹת כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה אָבוֹת,מה דְּהַיְנוּ שֶׁמִּלְּבַד הָאֶגֶד שֶׁאוֹגֵד שְׁלֹשָׁה מִינִים אֵלּוּ בְּיַחַד עוֹשִׂין בַּלּוּלָב עַצְמוֹ עוֹד שְׁתֵּי אֲגֻדּוֹת לֶאֱגֹד הֶעָלִין בַּשִּׁדְרָה.מו,26 וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁיְּהֵא שִׁדְרוֹ שֶׁל לוּלָב יוֹצֵא לְמַעְלָה מֵאֶגֶד הָעֶלְיוֹן טֶפַח כְּדֵי נִעְנוּעַ,מז כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תר"נ:מח

12 All these Four Species must be taken in the manner in which they grow naturally,27 i.e., with their tips pointing up and their stems below. If one turned them upside down while taking them, he did not fulfill the mitzvah.28 As to the esrog, even though as it hangs from the tree its stem is above [and its pitom hangs down], when the stem is [now] below, this is considered its natural pattern of growth.29

Great care must be taken with regard to myrtle twigs that are brought from distant places. As they are untied, one must check that they are [standing upright], because sometimes they [are packed with] the tip of one next to the stem of another, and sometimes the tips of the twigs are bent over.

יב כָּל אַרְבָּעָה מִינִים הַלָּלוּ צָרִיךְ לִטְּלָן דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן,מט,27 דְּהַיְנוּ שֶׁיְּהֵא רָאשֵׁיהֶם לְמַעְלָה וְעִקְּרֵיהֶם לְמַטָּה.נ וְאִם הֲפָכָן בְּשָׁעָה שֶׁנְּטָלָן – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּנְטִילָה זוֹ.נא,28 וְהָאֶתְרוֹג אַף עַל פִּי שֶׁהוּא תָּלוּי בָּאִילָן עֻקְצוֹ לְמַעְלָה, מִכָּל מָקוֹם דֶּרֶךְ גְּדִילָתוֹ נִקְרָא עֻקְצוֹ לְמַטָּה,נב,29 וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בַּהֲדַס שֶׁבָּא מִמֶּרְחַקִּים לְהַתִּיר אֲגֻדָּתוֹ וְלִרְאוֹת אִם מֻנָּח כְּתִקּוּנוֹ, דְּלִפְעָמִים נוֹתְנִים רֹאשׁוֹ שֶׁל בַּד זֶה בְּצַד עִקָּרוֹ שֶׁל בַּד זֶה, וְגַם לִפְעָמִים כּוֹפְפִין רָאשֵׁי הַבַּדִּין:נג

13 The lulav and its [two attached] species should be held in one’s right hand and the esrog in one’s left,13 because the lulav has three [components of the] mitzvah and the esrog, only one. If one reversed this order, he has fulfilled his obligation. Nevertheless, it is proper to take the species anew in the manner mandated, without reciting a blessing.

Even if one already fulfilled his obligation to take the lulav, but seeks to take it again for the sake of the mitzvah,30 e.g., as is done when reciting the hymns of Hoshaanos, the lulav should [likewise] be held in one’s right hand, and the esrog in one’s left.31

יג צָרִיךְ לִטֹּל הַלּוּלָב וּמִינָיו בְּיָדוֹ הַיְמָנִית וְאֶתְרוֹג בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית,נד,13 לְפִי שֶׁהַלּוּלָב יֵשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ מִצְוֹת, דְּהַיְנוּ לוּלָב הֲדַס וַעֲרָבָה, וְהָאֶתְרוֹג הוּא מִצְוָה אַחַת.נה וְאִם הָפַךְ – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ,נו וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב לַחֲזֹר וְלִטֹּל כְּדִינוֹ בְּלֹא בְּרָכָה.נז

אֲפִלּוּ אִם כְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבַת נְטִילָה וְרוֹצֶה לַחֲזֹר וְלִטְּלוֹ לְשֵׁם מִצְוָה,30 כְּגוֹן בִּשְׁעַת אֲמִירַת "הוֹשַׁעְנוֹת" – צָרִיךְ לִטֹּל הַלּוּלָב בְּיָמִין וְהָאֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאל:נח,31

14 A lefthanded person should take the lulav in the hand which is his “right” and which others call left, and he should take the esrog in the hand which is his “left” and which others call right. If he is ambidextrous, he should take the lulav is his right hand and the esrog in his left, as others do.

יד אִטֵּר יָד – נוֹטֵל הַלּוּלָב בִּימִינוֹ שֶׁהוּא שְׂמֹאל שֶׁל כָּל אָדָם וְהָאֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאלוֹ שֶׁהוּא יָמִין שֶׁל כָּל אָדָם.נט אֲבָל מִי שֶׁהוּא שׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו – נוֹטֵל הַלּוּלָב בִּימִינוֹ וְהָאֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאלוֹ כְּכָל אָדָם:ס

15 If one’s right hand has been amputated, he should take the lulav with [the stump of] his right arm. The Torah did not say, “And you shall take with your hand,” [but simply “And you shall take”]. And taking with one’s arm is considered “taking.”

If it is impossible for him to take the lulav with his right forearm, he should take it with his left hand, since for him it is [now] considered as his right hand, and he should take the esrog with his left forearm. He should not take them both together in one hand, as explained [in subsection 1 above]. If he cannot take the esrog with his left forearm, he should take the lulav and then the esrog in his left hand, one after the other, as will be explained.32

טו מִי שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ הַיְמָנִית – יִטֹּל הַלּוּלָב בִּזְרוֹעוֹסא הַיְמָנִית,סב שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה "וּלְקַחְתֶּם בַּיָּד", וּלְקִיחָה בַּזְּרוֹעַ – שְׁמָהּ לְקִיחָה.סג וְאִם אִי אֶפְשָׁר לִטֹּל הַלּוּלָב בִּזְרוֹעוֹ הַיְמָנִית – יִטֹּל הַלּוּלָב בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה לוֹ כְּיָמִין וְאֶתְרוֹג בִּזְרוֹעוֹ הַשְּׂמָאלִית,סד אֲבָל לֹא יִטֹּל שְׁנֵיהֶם בְּיָדוֹ אַחַת בְּבַת אַחַת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.סה וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִטֹּל הָאֶתְרוֹג בִּזְרוֹעוֹ הַשְּׂמָאלִית – יִטֹּל הַלּוּלָב וְהָאֶתְרוֹג בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית בָּזֶה אַחַר זֶהסו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:סז,32

16 Similarly, if a person’s left hand was amputated, he should take the esrog with his left forearm. If that is impossible, he should take it with his right forearm. If that, too, is impossible, he should take them both in his right hand, one after the other.

טז וְכֵן מִי שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית – יִטֹּל הָאֶתְרוֹג בִּזְרוֹעוֹ הַשְּׂמָאלִית.סח וְאִם אִי אֶפְשָׁר – יִטֹּל בִּזְרוֹעוֹ הַיְמָנִית. וְאִם גַּם זֶה אִי אֶפְשָׁר – יִטֹּל שְׁנֵיהֶם בְּיָדוֹ הַיְמָנִית בְּזֶה אַחַר זֶה:

17 The blessing for the mitzvos should always be recited immediately before one begins their observance,33 as stated in sec. 25[:17].

What blessing should be recited over taking these Four Species? “[Blessed are You...] Who has sanctified us with His commandments and commanded us concerning the taking of the lulav.”34 Because the lulav is taller than the other species, it is accorded status, and all the species together carry its name.13

Complete and consummate, with praise to G‑d, Creator of the World

יז כָּל הַמִּצְוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן,סט,33 דְּהַיְנוּ סָמוּךְ וְקֹדֶם לִתְחִלַּת עֲשִׂיָּתָן,ע כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן כ"ה.עא

וּמַה הוּא מְבָרֵךְ עַל מִצְוַת נְטִילַת אַרְבָּעָה מִינִים אֵלּוּ? "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת לוּלָב",עב,34 לְפִי שֶׁהַלּוּלָב גָּבוֹהַּ מִכֻּלָּןעג – חָשׁוּב הוּא, וְנִקְרֵאת כָּל הָאֲגֻדָּה עַל שְׁמוֹ:עד,13

תַּם וְנִשְׁלַםעה שֶׁבַח לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם