SECTION 621 The Order of the Torah Reading and [the Laws Relating to] a Circumcision on Yom Kippur. (1–17)

סימן תרכא סֵדֶר קְרִיאַת הַתּוֹרָה וּמִילָה בְּיוֹם כִּפּוּר וּבוֹ י"ז סְעִיפִים:

1 [After1 the Morning Service,] two Torah scrolls are taken out [of the Ark]. From the first [scroll], six2 men read3 [passages] from [the beginning of] Parshas Acharei Mos until vayaas kaasher tzivah A-donai (“And he did as G‑d commanded…”).4 If [Yom Kippur] falls on Shabbos, the reading [is divided between] seven [men]. The maftir5 then reads3 [a passage] from Parshas Pinchas beginning, Uve’asor lachodesh (“And on the tenth of the month…”),6 from the second scroll. For the Haftarah, he recites the passage from Yeshayahu that begins Ve’amar: Solu, solu… (“He declares: ‘Pave, pave…’ ”) and that ends ki pi A-donai dibeir (“for the Mouth of G‑d has spoken”),7 for this passage speaks of repentance and fasting.

א 1 מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים,א וְקוֹרִים בָּרִאשׁוֹן שִׁשָּׁה2 אֲנָשִׁים ב,3 בְּפָרָשַׁת "אַחֲרֵי מוֹת" ג עַד "וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'",ד,4 וְאִם חָל בְּשַׁבָּת קוֹרִין שִׁבְעָה,ה וּמַפְטִיר5 קוֹרֵא3 בְּסֵפֶר שֵׁנִי בְּפִינְחָס "וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ",ו,6 וּמַפְטִיר בִּישַׁעְיָה "וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ" ז עַד "כִּי פִּי ה' דִּבֵּר",ח,7 לְפִי שֶׁבְּפָרָשָׁה זוֹ נִתְבָּאֵר עִנְיַן תְּשׁוּבָה וְתַעֲנִית:ט

Alter Rebbe's Shulchan Aruch (SIE)

The new layout – with the original text and the facing translation – provides a unique user-friendly approach to studying the Alter Rebbe’s work. An inclusive commentary provides insightful explanations and guidelines for actual practice.

2 The blessings for the Haftorah do not conclude with the words, Baruch Atah A-donai, Melech mochel vesoleiach… (“Blessed are You, G‑d, King Who forgives and pardons…”), but should conclude with the words, U’dvarcha emes8 vekayam laad; Baruch Atah A-donai, Melech al kol haaretz, mekadesh… (“And Your word is true and everlasting; blessed are You, G‑d, King of the entire earth, Who sanctifies…”).9

ב בְּבִרְכוֹת הַפְטָרָה אֵין חוֹתְמִין "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ",י אֶלָּא יֹאמַר "וּדְבָרְךָ אֱמֶת יא,8 וְקַיָּם לָעַד בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ כו'":9

3 On Yom Kippur, a circumcision should be performed between the Reading of the Torah and the Mussaf service. Ashrei is recited after the circumcision, though there are some whose custom is to perform the circumcision after the recitation of Ashrei.10

In regions in which a circumcision is customarily held in the home of the child and not in the synagogue,11 it is not performed until the Torah scrolls have been returned to the Ark, for it would be a disgrace to a Torah scroll to leave it [unattended] and to leave [the synagogue]. After the circumcision [the congregants] return to the synagogue, and the Kaddish that precedes the Mussaf service is recited.12

ג אִם יֵשׁ מִילָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – מָלִין בֵּין קְרִיאַת הַתּוֹרָה לְמוּסָף,יב וְאַחַר הַמִּילָה אוֹמְרִים "אַשְׁרֵי".יג וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לָמוּל אַחַר "אַשְׁרֵי".יד,10 וְאִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁמָּלִין הַתִּינוֹק בְּבֵיתוֹ וְלֹא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת11 – אֵין מָלִין עַד חֲזָרַת סִפְרֵי תּוֹרָה לַהֵיכָל,טו מִשּׁוּם שֶׁהוּא בִּזְיוֹן סֵפֶר תּוֹרָה לְהַנִּיחוֹ וְלָצֵאת לַחוּץ,טז וְאַחַר הַמִּילָה חוֹזְרִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ שֶׁלִּפְנֵי תְּפִלַּת מוּסָף:יז,12

4 After the circumcision, there are those who follow the custom of reciting the blessing for the circumcision without a cup [of wine], because one may not drink from it, nor may one give it to a child to taste.13 This [safeguard] was ordained14 for fear that the child become accustomed to drinking this [wine associated] with a mitzvah, and hence will grant himself license to partake of [some other] cup of wine associated with a blessing15 even after he attains majority.

We do have a child taste [a cup of wine in such a situation] on Tishah BeAv, and the above reservation is no cause for concern, because this is an infrequent situation, as explained in sec. 559.16 Concerning Yom Kippur, by contrast, when [the prohibition against eating or drinking] is of Scriptural origin, and [its violation] is punishable by kares, [the Sages] were more stringent and regarded even an infrequent situation as a cause for concern.

ד וְאַחַר הַמִּילָה, יֵשׁ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמִּילָה בְּלֹא כּוֹס,יח לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִטְעֹם מִמֶּנּוּ, וְגַם אֵין מַטְעִימִים לַתִּינוֹק,13 גְּזֵרָה14 שֶׁמָּא יִהְיֶה הַתִּינוֹק רָגִיל בִּשְׁתִיָּה זוֹ שֶׁל מִצְוָה וְיוֹרֶה הֶתֵּר לְעַצְמוֹ לִשְׁתּוֹת מִכּוֹס שֶׁל בְּרָכָה15 אַף לִכְשֶׁיִּגְדַּל.יט וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּתִשְׁעָה בְּאָב מַטְעִימִים לַתִּינוֹק וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְכָךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקנ"ט,כ,16 מִכָּל מָקוֹם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה וְעָנוּשׁ כָּרֵת – הֶחְמִירוּ יוֹתֵר כא וְחָשְׁשׁוּ אַף לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי:

5 There are others who follow the custom of reciting the blessing over the cup of wine and giving a taste of it to the infant who was just circumcised, because for a child of that age there is no need to ordain [a safeguard] lest he drink after he attains majority.17

In all [other] instances, whenever a cup [of wine] associated with a blessing is given to a child to taste, [the cup] must be given to a child who is mature enough to be educated to recite blessings, as stated in sec. 269[:3] and 559.18 Nevertheless, since [in this instance] the blessing recited over the cup [of wine] was ordained for the sake of the infant being circumcised, it is sufficient that he be given [a taste of the wine] to drink. However, care must be taken that he be given wine from the cup, in addition to the wine that is placed in his mouth during the recitation of the words bedamayich chayi (“By your blood you shall live”).19

ה וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס וּלְהַטְעִים מִמֶּנּוּ לַתִּינוֹק הַנִּמּוֹל,כב שֶׁבְּקָטָן כָּזֶה אֵין לִגְזֹר שֶׁמָּא יִשְׁתֶּה אַף לִכְשֶׁיִּגְדַּל.כג,17 וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה צָרִיךְ לְהַטְעִים מִמֶּנּוּ לְקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל חִנּוּךְ בְּרָכוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רס"ט כד וְתקנ"ט,כה,18 מִכָּל מָקוֹם כּוֹס שֶׁל מִילָה שֶׁהַבְּרָכָה נִתַּקְּנָה בִּשְׁבִיל תִּינוֹק הַנִּמּוֹל לָכֵן דַּי כְּשֶׁנּוֹתְנִים לוֹ לִשְׁתּוֹת.כו וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת קְצָת מֵהַכּוֹס, מִלְּבַד מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לְפִיו כְּשֶׁאוֹמֵר "בְּדָמַיִךְ חֲיִי":כז,19

6 There are those who follow the custom of reciting the blessing over a cup [of wine] and then giving it to children to taste, as is the practice on Tishah BeAv. Though initially this should not be done on Yom Kippur for the reason stated above, those who practice this leniency should not be rebuked.

ו וְיֵשׁ נוֹהֲגִים כח שֶׁמְּבָרְכִים עַל הַכּוֹס וּמַטְעִימִים לַתִּינוֹקוֹת, כְּמוֹ בְּתִשְׁעָה בְּאָב. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לִנְהֹג כֵּן לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה,כט מִכָּל מָקוֹם אֵין לִמְחוֹת בְּיַד הַנּוֹהֲגִין הֶתֵּר:ל

7 In the Mussaf service, the sheliach tzibbur recounts the order of [that day’s] Temple service,20 for the service of the High Priest21 on Yom Kippur primarily involved the Mussaf sacrifices, and in the midst of offering them he would perform all the [other] components of that day’s [distinctive] service as prescribed in Parshas Acharei Mos.

ז בְּמוּסָף אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר סֵדֶר הָעֲבוֹדָה,לא,20 לְפִי שֶׁעִקַּר עֲבוֹדַת כֹּהֵן גָּדוֹל21 בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הָיְתָה בְּקָרְבְּנוֹת הַמּוּסָפִים,לב שֶׁבְּאֶמְצַע הַקְרָבָתָם הָיָה עוֹבֵד כָּל עֲבוֹדַת הַיּוֹם הָאֲמוּרִים בְּפָרָשַׁת "אַחֲרֵי מוֹת":לג

8 Ten times in the course of Yom Kippur22 the High Priest would utter the Four-Letter name of G‑d23 as it is written — three times in his first confessional: “Please, Ha­Shem, I have sinned…; please, HaShem, atone…; ‘before HaShem24 you will be purified’ ”; three times in each of the second and third confessionals; and once at the lottery [concerning the goats to be offered], when he said [concerning one of them], “A sin-offering for HaShem.”

[On Yom Kippur, as we read the description of that day’s service,] whenever the High Priest would mention the Four-Letter Divine name we say HaShem,25 and not A-donai as we say in all our prayers, so that it will not appear that the High Priest would use the appellation26 A-donai as we do. [To make that distinction] we say HaShem, alluding to the fact that at this point the High Priest would utter the Four-Letter Divine name.

An exception is made in the phrase lifnei A-donai tit’haru (“before G‑d you will be purified”). Here we use the appellation A-donai, for in this case we are not relating how the High Priest would utter G‑d’s name: our intention is to read the verse just as we read other verses from the Torah, and [hence] we use the appellation A-donai.

Similarly, when we say [the Hebrew words for] “a sin-offering for G‑d,” we use the appellation A-donai, as we customarily say when we read the Torah, as [indeed,] it is written in the Torah:27 “…upon which the lot ‘for G‑d’ fell, and he shall offer it as a sin-offering.” Nevertheless, the reading in the Torah slightly differs from the way we describe [the offerings] on Yom Kippur, for on Yom Kippur we do not say the word ve’asahu (“and he shall offer it”). Hence it is proper to follow the most desirable course of action and say “a sin-offering for HaShem.”28

ח עֲשָׂרָה פְּעָמִים הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ23 כִּכְתָבוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,22 ג' פְּעָמִים בְּוִדּוּי רִאשׁוֹן "אָנָּא ה' חָטָאתִי כו', אָנָּא ה' כַּפֵּר כו', לִפְנֵי ה'24 תִּטְהָרוּ", וְכֵן ג' פְּעָמִים בְּוִדּוּי שֵׁנִי, וְכֵן ג' פְּעָמִים בְּוִדּוּי שְׁלִישִׁי, וּפַעַם אַחַת בְּגוֹרָלוֹת כְּשֶׁאוֹמֵר "לַה' חַטָּאת".לד

וְכָל מָקוֹם שֶׁהַכֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה מַזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ לה – אָנוּ אוֹמְרִים "הַשֵּׁם",25 וְאֵין אוֹמְרִים "אֲדֹנָי" כְּמוֹ בְּכָל תְּפִלּוֹתֵינוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה שֶׁגַּם הַכֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה אוֹמֵר בְּכִנּוּי26 אַדְנוּת כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, לְפִיכָךְ אָנוּ אוֹמְרִים הַשֵּׁם סְתָם בְּרֶמֶז, לְהוֹרוֹת שֶׁהַכֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה מַזְכִּיר כָּאן שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, חוּץ מִן "לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ", שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּכִנּוּי שֵׁם אַדְנוּת, לְפִי שֶׁאֵין אָנוּ בָּאִין בְּכָאן לוֹמַר אֵיךְ הָיָה הַכֹּהֵן גָּדוֹל מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם, אֶלָּא כַּוָּנָתֵנוּ לִקְרוֹת הַפָּסוּק לו כְּמוֹ שֶׁדַּרְכֵּנוּ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ בְּכִנּוּי אַדְנוּת.לז

וְכֵן כְּשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים "לַה' חַטָּאת" לח אָנוּ אוֹמְרִים בְּכִנּוּי אַדְנוּת, כְּמוֹ שֶׁדַּרְכֵּנוּ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה לט,27 "אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת". וּמִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁבַּתּוֹרָה אָנוּ קוֹרִין קְצָת בְּשִׁנּוּי מִמַּה שֶּׁאוֹמְרִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֲרֵי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין אוֹמְרִים תֵּבַת "וְעָשָׂהוּ", לָכֵן נָכוֹן לַעֲשׂוֹת עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב וְלוֹמַר "לְהַשֵּׁם חַטָּאת":מ,28

9 [In the course of the Avodah,] we cite the request made by the High Priest29 [after departing from the Holy of Holies], Yehi ratzon milfanecha A-donai Elokeinu v’Elokei Avoseinu… (“May it be Your will, G‑d, our L‑rd, and L‑rd of our forefathers”), and the prayer he would recite for the inhabitants of the Sharon30 [which likewise begins], Yehi ratzon milfanecha A-donai Elokeinu v’Elokei avoseinu….31 Here, in contrast to the above contexts, G‑d is repeatedly addressed by the appellation A-donai, for even the High Priest would use that appellation in these prayers.

ט אֲבָל כְּשֶׁאוֹמְרִים הַבַּקָּשָׁה שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל,29 דְּהַיְנוּ "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ כו', וְעַל אַנְשֵׁי הַשָּׁרוֹן30 הוּא אוֹמֵר מא יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ כו'"31 – אוֹמְרִים כָּל הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהּ בְּכִנּוּי אַדְנוּת, שֶׁגַּם הַכֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה אוֹמֵר כָּאן בְּכִנּוּי אַדְנוּת:מב

10 Our intent in reciting this request is to describe how the High Priest would make his request. Nevertheless, there is no [question] here of mentioning G‑d’s name in vain, because our intent is also to pray for ourselves. [This is obvious] from the fact that we add several requests that the High Priest would not make at all; for example, “[a year in which] You will cause us to ascend to our land with joy,”32 and the like.

י וְאַף עַל פִּי שֶׁכַּוָּנָתֵנוּ בַּאֲמִירַת בַּקָּשָׁה זוֹ לְסַפֵּר הֵיאַךְ הָיָה הַכֹּהֵן גָּדוֹל מְבַקֵּשׁ מג – אַף עַל פִּי כֵן אֵין כָּאן הַזְכָּרַת שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, כֵּיוָן שֶׁגַּם כַּוָּנָתֵנוּ הוּא לְהִתְפַּלֵּל עַל עַצְמֵנוּ,מד שֶׁהֲרֵי אָנוּ מוֹסִיפִין בָּהּ כַּמָּה בַּקָּשׁוֹת שֶׁלֹּא הָיָה הַכֹּהֵן גָּדוֹל אוֹמְרָם כְּלָל,מה כְּמוֹ "שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְּשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ" מו,32 וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה:

11 In all three above-mentioned confessionals, we first say Ana HaShem… (“We beseech You, HaShem…”), and then we say Ana beShem, kaper na… (“We beseech You, through the name HaShem, grant atonement…”). When requesting G‑d’s mercy in granting atonement, we say Ana beShem, i.e., “We beseech You, for the sake of Your name HaShem” — [the intent being] that the Holy One, blessed be He, should deliver [us] through the medium of His essential name, which represents utter mercy (with no judgmental component whatever).33

יא וּבְכָל שְׁלֹשֶׁת וִדּוּיִים אֵלּוּ אוֹמְרִים בַּתְּחִלָּה "אָנָּא הַ[שֵּׁם] וכו'" וְאַחַר כָּךְ "אָנָּא בְשֵּׁם כַּפֶּר נָא כו'",מז שֶׁכְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַכַּפָּרָה יֵשׁ לוֹמַר "אָנָּא בְשֵּׁם", כְּלוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשִׁיעַ עַל יְדֵי שֵׁם הָעֶצֶם שֶׁהוּא רַחֲמִים גְּמוּרִים (בְּלִי תַּעֲרוֹבוֹת דִּין כְּלָל):מח,33

12 It is customary to prostrate ourselves on our faces34 when we recite the passage beginning Vehakohanim vehaam… (“And the priests and the people standing in the courtyard… would prostrate themselves… when they heard the name….”),35 and also when reciting the prayer Aleinu LeShabeiach.

[Since he is in the midst of repeating Shemoneh Esreh,] the sheliach tzibbur may not move from his place while praying and step back in order to prostrate himself. [Indeed,] those who do so should be rebuked. It is [therefore] customary for the sheliach tzibbur to stand from the outset at a slight distance from the lectern, so that he will not have to move from his place in order to prostrate himself.36

יב וְנוֹהֲגִין לִפֹּל עַל פְּנֵיהֶם34 כְּשֶׁאוֹמְרִים "וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם כו'",מט,35 וְגַם בְּ"עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ".נ אֲבָל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אָסוּר לוֹ לַעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְלֵילֵךְ לַאֲחוֹרָיו כְּדֵי לִפֹּל עַל פָּנָיו,נא וְיֵשׁ לִמְחוֹת בְּיַד הָעוֹשִׂים כֵּן.נב וְנוֹהֲגִין שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר עוֹמֵד בַּתְּחִלָּה רָחוֹק קְצָת מִן הַתֵּבָה בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲקֹר רַגְלָיו כְּדֵי לִפֹּל עַל פָּנָיו:נג,36

13 The order of [the verbs in] the confession is chatasi, avisi, pashati (“I have sinned, I have transgressed, I have committed iniquity”).37 [The rationale is that] chata’im (“sins”) implies unintentional violations; avonos (“transgressions”) refers to intentional breaches that the individual knew were forbidden yet proceeded with them for his self-gratification; and psha’im (“iniquitous acts”) refers to rebellious deeds that were done in order to arouse [G‑d’s] wrath, not for gratification. One should confess first over lighter offenses and then over weightier ones.

יג סֵדֶר הַוִּדּוּי "חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי",נד,37 לְפִי שֶׁהַחֲטָאִים הֵם הַשְּׁגָגוֹת, וַעֲוֹנוֹת הֵם הַזְּדוֹנוֹת,נה כְּלוֹמַר הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה אוֹתָם בְּמֵזִיד שֶׁיָּדַע שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתָן וְעָשָׂה אוֹתָם לַהֲנָאָתוֹ,נו וּפְשָׁעִים הֵם הַמּוֹרְדִים,נז כְּלוֹמַר שֶׁעוֹשֶׂה לְהַכְעִיס נח וְלֹא בִּשְׁבִיל הֲנָאָתוֹ, וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת תְּחִלָּה עַל הַקַּל וְאַחַר כָּךְ עַל הֶחָמוּר:נט

14 It is customary to verbally recall the souls [of the departed] on Yom Kippur38 and to solemnly pledge to contribute tzedakah on their behalf, for the dead are also granted atonement on Yom Kippur. [Indeed,] for that reason, [in the Holy Tongue] this day is called Yom HaKippurim, the plural suffix signifying atonement for the living and for the dead.

The tzedakah which is promised on their behalf is effective in securing atonement for them, for the Holy One, blessed be He, examines hearts, and knows that if they were alive, they would also give tzedakah. If, however, one undertakes to give tzedakah on behalf of a wicked person,39 [the gift] is of no avail to him.

יד וְנוֹהֲגִין לְהַזְכִּיר נְשָׁמוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים ס,38 וְנוֹדְרִים צְדָקָה בַּעֲבוּרָם,סא לְפִי שֶׁהַמֵּתִים יֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן כַּפָּרָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,סב וְעַל כֵּן הוּא נִקְרָא "כִּפּוּרִים" לְשׁוֹן רַבִּים, לַחַיִּים וְלַמֵּתִים,סג וּכְשֶׁנּוֹדְרִים צְדָקָה בַּעֲבוּרָם – מוֹעִיל לָהֶם לְכַפֵּר בַּעֲדָם, לְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵן לִבּוֹת וְיוֹדֵעַ שֶׁאִלּוּ הָיוּ בַּחַיִּים הָיוּ גַּם כֵּן נוֹתְנִים צְדָקָה.סד אֲבָל אִם נוֹדֵר צְדָקָה בַּעֲבוּר מִי שֶׁהָיָה רָשָׁע39 – אֵין מוֹעִיל לוֹ כְּלוּם:סה

15 If one feels sorrow over the death of the sons of Aharon and sheds tears over their [death] on Yom Kippur, his sins are pardoned and [he is assured that] his sons will not die in his lifetime.40

טו הַמִּצְטַעֵר עַל מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן וּמוֹרִיד דְּמָעוֹת עֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – מוֹחֲלִים עוֹנוֹתָיו וּבָנָיו אֵינָם מֵתִים בְּחַיָּיו:סו,40

16 On Yom Kippur, it is a mitzvah41 to study the Mishnayos of Tractate Yoma,42 so that the mention [of the sacrificial offerings] will be counted as taking the place of the actual offering.43 One should also study the Gemara at the end of this tractate, which includes teachings that speak of the virtues of teshuvah.

טז וּמִצְוָה41 לִלְמֹד בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִשְׁנָיוֹת יוֹמָא,42 כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה הָאֲמִירָה בִּמְקוֹם הַקְרָבָה,43 גַּם בַּגְּמָרָא סוֹף יוֹמָא מַאֲמָרִים הַמְדַבְּרִים בְּמַעֲלוֹת הַתְּשׁוּבָה:סז

17 A Torah scholar should not occupy himself with his study and withdraw from reciting the prayers, requests for atonement, and supplications, together with the congregation.

יז וְאֵין לְתַלְמִיד חָכָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְהַשְׁמִיט אֶת עַצְמוֹ מִלְּהִתְפַּלֵּל הַתְּפִלּוֹת וְהַסְּלִיחוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת עִם הַצִּבּוּר:סח