Shulchan Aruch: Chapter 605 - Custom of Kaparos on Erev Yom Kippur

SECTION 605 The Custom of Kaparos on Erev Yom Kippur. (1–6)

סימן תרה מִנְהַג כַּפָּרוֹת בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר וּבוֹ ו' סְעִיפִים:

1 In these countries,1 on the day preceding Yom Kippur,2 it is customary for a male to take a rooster and a female to take a hen, for the ceremony of kaparah (atonement).

[While holding the chicken] one says: “This is my exchange; this is my substitute; this is my expiation.” ([The acronym comprising the initial letters of the Hebrew words for “exchange,” “substitute,” and “expiation”] forms the word חתך meaning “cut,” [recalling the phrase from the liturgy that praises] G‑d “Who apportions [lit., ‘cuts’] life for all the living.”

The chicken should be circled [over] one’s head. One should recite [the passage beginning] Bnei Adam. This is done three times.3

One should place his hands on [the chicken] in a manner that parallels the practice of semichah that was performed for the sacrifices.4 [The chicken] should be slaughtered immediately thereafter, as the sacrifices were slaughtered directly after semichah was performed. There are, however, some who refrain from placing their hands upon [the chicken], so that it will not appear that they are consecrating an animal as an offering and slaughtering it outside [the courtyard of the Beis HaMikdash].5

[In truth] this is no cause for concern, because chickens are not fit to be offered on the altar. If, however, one does not have chickens [available] and he takes a different creature for a kaparah, he should not take turtle-doves or fledgling doves, for they are fit to be offered on the altar. If he were to place his hands on them, it would in fact appear that he was consecrating sacrifices and slaughtering them outside [the courtyard of the Beis HaMikdash].

א נוֹהֲגִין בְּאֵלּוּ הָאֲרָצוֹת1 לִקַּח בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים2 תַּרְנְגוֹל כַּפָּרָה א לַזָּכָר וְתַרְנְגֹלֶת לַנְּקֵבָה,ב וְאוֹמְרִים עָלָיו "זֶה חֲלִיפָתִי זֶה תְּמוּרָתִי זֶה כַּפָּרָתִי וכו'",ג (רָאשֵׁי תֵּבוֹת חת"ך) זֶה הַשֵּׁם הַחוֹתֵךְ חַיִּים לְכָל חַי,ד וּמַחֲזִירוֹ סְבִיב רֹאשׁוֹ,ה וְיֹאמַר "בְּנֵי אָדָם כו'",ו וְעוֹשִׂין כֵּן ג' פְּעָמִים.ז^,3

וְסוֹמְכִין עָלָיו יְדֵיהֶם דֻּגְמַת סְמִיכָה בְּקָרְבָּן,4 וְשׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ מִיָּד דְּתֵכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה.ח וְיֵשׁ נִמְנָעִין מִלִּסְמֹךְ עָלָיו יְדֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּמַקְדִּישׁ קָדָשִׁים וְשׁוֹחֲטָן בַּחוּץ.ט^,5 וְאֵין לָחֹשׁ לָזֶה, כֵּיוָן שֶׁהַתַּרְנְגוֹל הוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַמִּזְבֵּחַ.י אֲבָל אִם אֵין לוֹ תַּרְנְגוֹלִים וְלוֹקֵחַ שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים לְכַפָּרָה – לֹא יִקַּח תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁהֵם רְאוּיִים לַמִּזְבֵּחַ, וְאִם יִסְמֹךְ יָדָיו עֲלֵיהֶם יְהֵא נִרְאֶה כְּמַקְדִּישׁ קָדָשִׁים וְשׁוֹחֲטָן בַּחוּץ:יא

2 White chickens should be chosen, to recall the verse,6 “[Even] if your sins are like scarlet, they will become as white as snow.”

When does the above apply? When white ones are at hand; then they should be chosen over others. If they are not presently available one should not seek them out,7 for this would resemble “the way of the Amorites,” who used to seek out white chickens for their idolatrous sacrifice.8 And [we are commanded],9 “Do not follow their statutes.”

ב וּבוֹחֲרִין בְּתַרְנְגוֹלִים לְבָנִים,יב עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר יג^,6 "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַלְּבָנִים מְזֻמָּנִים לְפָנָיו אָז יִבְחַר בָּהֶם מִבַּאֲחֵרִים, אֲבָל אִם אֵינָם מְזֻמָּנִים לְפָנָיו – לֹא יְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם בְּדַוְקָא,7 מִשּׁוּם שֶׁזֶּהוּ כְּעֵין דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי,יד שֶׁדַּרְכָּם לְחַזֵּר אַחַר תַּרְנְגוֹלִים לְבָנִים לְהַקְרִיבָן לַעֲבוֹדָה זָרָה,טו^,8 וּכְתִיב טז^,9 "וּבְחֻקּוֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ":

3 Some people are accustomed to include several males [in the kaparos ceremony performed] with one rooster and several females [in the ceremony performed] with one hen. According to this custom, only one rooster and one hen are taken for a pregnant woman. For if the fetus is male, a rooster was taken, and if it is female, one hen will suffice for the fetus and the mother.

Others follow the custom of taking a kaparah for every person individually. According to this view, three chickens should be taken for a pregnant woman, two hens and one rooster.10

ג יֵשׁ נוֹהֲגִין לִפְטֹר כַּמָּה זְכָרִים בְּתַרְנְגוֹל אֶחָד וְכַמָּה נְקֵבוֹת בְּתַרְנְגֹלֶת אַחַת,יז לְפִיכָךְ אֵין לוֹקְחִין לִמְעֻבֶּרֶת אֶלָּא תַּרְנְגוֹל אֶחָד וְתַרְנְגֹלֶת אַחַת,יח דְּאִם הָעֻבָּר זָכָר – הֲרֵי יֵשׁ כָּאן תַּרְנְגוֹל אֶחָד, וְאִם הָעֻבָּר נְקֵבָה – דַּי לָהּ וּלְאִמָּהּ בְּתַרְנְגֹלֶת אַחַת.יט וְיֵשׁ נוֹהֲגִין כ לִקַּח כַּפָּרָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לְפִיכָךְ לוֹקְחִין לִמְעֻבֶּרֶת ג' – שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אֶחָד:10

4 It is customary to give the [chickens used for] kaparos to the poor. However, it is preferable to redeem them with money and to distribute the money among the poor, so that they will not be embarrassed by being given chickens that were used to secure atonement.

ד וְנוֹהֲגִין לִתֵּן הַכַּפָּרוֹת לָעֲנִיִּים.כא וְיוֹתֵר טוֹב לִפְדּוֹת הַכַּפָּרָה בְּמָמוֹן וּלְחַלֵּק הַמָּמוֹן לָעֲנִיִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיְּשׁוּ הָעֲנִיִּים בְּמַה שֶּׁנּוֹתְנִים לָהֶם הַתַּרְנְגוֹלִים שֶׁלָּקְחוּ לְכַפָּרָה:כב

5 In some communities it is customary to visit the cemetery [on the day preceding Yom Kippur]11 and to give tzedakah generously there. This is a desirable custom.12 Since the charity donated there is intended to redeem the kaparos, it is appropriate to give an amount equivalent to the value of the chickens that served for kaparos in one’s home.

[At the cemetery, one] should not recite any supplications other than those instituted by the sages of the early generations, because [the supplicatory prayers collectively called] Tachanun are not recited on this date.13

ה וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לֵילֵךְ עַל הַקְּבָרוֹת כג^,11 לְהַרְבּוֹת שָׁם בִּצְדָקָה, וּמִנְהָג יָפֶה הוּא.כד^,12 וְהַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִים שָׁם הוּא פִּדְיוֹן הַכַּפָּרוֹת,כה וּלְכָךְ רָאוּי לָתֵת כְּפִי עֵרֶךְ הַכַּפָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּבֵיתוֹ.כו וְלֹא יֹאמַר שׁוּם תְּחִנָּה, רַק מַה שֶּׁמְּיֻסָּד מִקַּדְמוֹנִים, שֶׁהֲרֵי אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן בְּיוֹם זֶה:כז^,13

6 The intestines, the liver, and the kidneys of the kaparos are customarily strewn on the roofs or in the courtyards, from which they can be taken by birds [of prey]. It is appropriate to show mercy to creatures on this day, so that G‑d will show mercy to us.

ו וְזוֹרְקִין הַבְּנֵי מֵעַיִם כח וְהַכָּבֵד וְהַכְּלָיוֹת כט שֶׁל הַכַּפָּרוֹת עַל הַגַּגּוֹת אוֹ בֶּחָצֵר מָקוֹם שֶׁהָעוֹפוֹת יְכוֹלִים לָקַחַת מִשָּׁם, לְפִי שֶׁרָאוּי לְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת בְּיוֹם זֶה כְּדֵי שֶׁיְּרַחֲמוּ עָלֵינוּ מִן הַשָּׁמַיִם:ל

« Previous

Shulchan Aruch: Chapter 604 - [Conduct] on Erev Yom Kippur

Shulchan Aruch: Chapter 606 - Requirement to Appease One Another on Erev Yom Kippur

Footnotes

I.e., in the Ashkenazic community, where the custom of kaparos is well established, having been mentioned in early Responsa and recorded in the Tur and the Rama (Orach Chayim 605:1). With regard to the Sephardic community, the Rashba writes that this practice should be abolished. His view, cited by R. Yosef Caro in his Shulchan Aruch, is upheld today by many Sephardim, though others have adopted this custom.

Magen Avraham (605:1) quotes the AriZal and the Shelah, who state that this custom should be practiced at dawn, a time of heightened Divine mercy. This concept is quoted by the Alter Rebbe in his Siddur. Pri Megadim: Eshel Avraham (605:1) and Mishnah Berurah (605:2) advise that if there is a possibility that the slaughter will be disqualified by excessive crowding or by the fatigue of the shochet, the custom should be practiced on one of the previous days.

The Chabad custom is as follows: After first reciting the passage beginning Bnei Adam once, one recites the sentence beginning Zeh Chalifasi once. While doing so, the chicken is circled over one’s head once as one says each of the three phrases — Zeh Chalifasi, Zeh Temurasi, Zeh Kaparasi.

The above sequence is followed three times. Thus the chicken is circled over one’s head nine times in all. (See Sefer HaMinhagim: The Book of Chabad-Lubavitch Customs, p. 123.)

Semichah literally means “leaning.” In most cases, the person offering an animal would first lean his hands on it with all his strength (see Rambam, Hilchos Maaseh HaKorbanos 3:6-13), thereby identifying with the sacrifice that would atone on his behalf. Significantly, the Alter Rebbe prescribes semichah in this context (and it was practiced in many communities), even though it was not performed when a fowl was brought as a sacrifice (op. cit., 3:7).

And doing so is forbidden.

From the fact that the custom of semichah is not mentioned in the Siddur, the author of Shaar HaKollel infers that it need not be followed. (In practice, it is not practiced in Chabad communities.)

Yeshayahu 1:18.

Black chickens, however, should not be taken, for they reflect the attribute of severity (Shaar HaKollel).

See Avodah Zarah 14a.

Vayikra 18:3. Based on this verse, both Sefer HaMitzvos (negative commandment 30) and Sefer HaChinuch (mitzvah 262) include this charge among the 613 commandments. It restricts the imitation of garments, coiffures, or practices that characterize non-Jew cultures for idolatrous or promiscuous motives, or even for no apparent reason. The prohibition is identified with the Amorites, who were among the seven Canaanite nations whose land was conquered and transformed into Eretz Yisrael. (See Talmudic Encyclopedia, Vol. 17, p. 305ff.)

10.

In his Siddur, the Alter Rebbe cites only this view.

11.

In his gloss to sec. 605:1 in the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro, the Rama states that it is customary to visit the cemetery on the day preceding Yom Kippur. His gloss to sec. 581:4 (op. cit.) writes similarly regarding the day preceding Rosh HaShanah, and the commentaries there quote the explanation of Maharil — that the intent is that one should visit the graves of tzaddikim, for at those pure and holy places one’s prayers are accepted more readily. Others cite the reason given by the commentaries to the Rama on Shulchan Aruch 559:10 — that a reminder of one’s eventual mortality motivates one to repent.

On the various reasons for visiting the resting places of tzaddikim, see the opening passages of a maamar attributed to the Mitteler Rebbe — R. DovBer (1773-1827), the second Rebbe of Lubavitch — and entitled Kuntreis HaHishtat’chus (Sichos In English, N.Y., 5755/1995). These reasons are summarized in the Publisher’s Foreword to Maaneh Lashon (English translation; Kehot, N.Y., 5756/1996), pp. vi-vii.

12.

Whether or not one visits the cemetery, it is a widespread custom to distribute charity generously before Yom Kippur, in the hope that this expression of compassion will evoke a reciprocal downward flow of Divine compassion, as stated in subsection 6. In this spirit, congregants arriving at shul for Minchah on the afternoon preceding Yom Kippur commonly find large numbers of plates ranged on the tables before them, each bearing the name of a particular charitable cause. (See Otzar Minhagei Chabad: Elul-Tishrei, p. 188.)

13.

See sec. 604:4.

Sources

א.

רא"ש פ"ח סי' כג, וטור, בשם הגאונים. מרדכי רמז תשכג. תשב"ץ סי' קכה. רמ"א (שכן נוהגים בכל מדינות אלו). לבוש ס"א. שער הכוונות ריש דרושי יוה"כ. פע"ח שער כז פ"א. של"ה מסכת יומא ריש פרק תורה אור (רלו, ב). ובסידור: בערב יוה"כ מנהג לשחוט תרנגול לבן הנקרא גבר ושוחטים אותו באשמורת הבקר . . . כי אז חוט של חסד גובר בעולם ואנו שוחטין אותו להכניע הגבורות ומוציאין ממנו דמו כדי להמתיקו ונקרא כפרה כמו שעיר המשתלח, וש"נ.

ב.

תשב"ץ שם. רמ"א. ט"ז סק"ב. וכ"ה בסידור.

ג.

וכ"ה בסידור.

ד.

מנהגים (קלויזנר) סי' לב הג"ה א. הובא במהרי"ל הל' ערב יו"כ (ע' שיג). שו"ת מהר"י ווייל סי' קצא. דרכי משה ס"ק ג. ט"ז ס"ק ב. מ"א ס"ק ג.

ה.

מרדכי שם. לבוש.

ו.

רא"ש שם. מהרי"ל שם (ע' שיד). לבוש.

ז.

רא"ש שם. טור. לבוש. ובסידור: ויאמר ג' פעמים בני אדם. ומנהג חב"ד לסובב התרנגול מעל הראש ג' פעמים בכל פעם ובסך הכל ט' פעמים (ספר המנהגים – חב"ד ע' 58. וראה שער הכולל פמ"ד אות ב).

ח.

רא"ש שם. טור. רמ"א.

ט.

ט"ז סק"ג. וכן השמיטו מסידורו. וראה שער הכולל שם ד"ה גם.

י.

לבוש.

יא.

מ"א סק"ג.

יב.

מהרי"ל הל' ערב יו"כ (ע' שיד). רמ"א. שער הכוונות ופע"ח ושל"ה שם. וכ"ה בסידור: מנהג לשחוט תרנגול לבן.

יג.

ישעיה א, יח.

יד.

אחרונים. ב"ח סוד"ה ומ"ש ועושה. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ג.

טו.

ראה ע"ז יד, א.

טז.

ויקרא יח, ג. וראה גם לעיל מהדו"ב סי' ב ס"ו. אבל ראה סי' שא סל"ג שהביא פסוק (ויקרא כ, כג) "ולא תלכו בחוקות הגוי".

יז.

לבוש. הובא במ"א סק"ב.

יח.

מהרי"ל הל' ערב יו"כ (ע' שיד). רמ"א. לבוש. מ"א שם.

יט.

לבוש. ב"ח ד"ה ומ"ש ועושה. מ"א שם.

כ.

שער הכוונות ופע"ח שם. של"ה שם. ב"ח שם בשם מרדכי קטן. מ"א סק"ב. אליה זוטא סק"ד. וכ"ה בסידור. וראה לקו"ש חכ"ב ע' 60־59. שלחן המלך ח"ב ע' רז־ח.

כא.

מהרי"ל שם. רמ"א.

כב.

מהרי"ל שם. דרכי משה ס"ק ד. רמ"א (או לפדותן). של"ה ריש מסכת יומא (רכז, ב) ד"ה בערב. מ"א סק"ד.

כג.

מהרי"ל שם (ע' שיג בשינויי נוסחאות). רמ"א.

כד.

רמ"א. וראה אוצר מנהגי חב"ד יוה"כ ע' קפד.

כה.

לבוש. מ"א ס"ק ה.

כו.

מ"א שם.

כז.

מהרי"ל שם. מ"א שם. וראה גם לעיל סי' תרד ס"ד.

כח.

תשב"ץ סי' קכו. טור (ושו"ע). רמ"א.

כט.

מ"א סק"ו. וראה תשב"ץ שם וטור, מגמרא חולין צה, ב.

ל.

תשב"ץ שם. ב"ח ד"ה ומה. ט"ז סוף סק"ד.

By Rabbi Schneur Zalman of Liadi

Rabbi Shneur Zalman of Liadi (18 Elul 1745-24 Tevet 1812), known as "the Alter Rebbe," was one of the main disciples of the Maggid of Mezritch, and the founder of the Chabad Chassidism. He is the author of Shulchan Aruch HaRav and Tanya as well as many other major works in both Jewish law and the mystical teachings.

Translated by Eliyahu Touger and Sholom B Wineberg.

The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.

Browse Book

Alter Rebbe's Shulchan Aruch »

By Rabbi Schneur Zalman of Liadi

Buy Book

The new layout – with the original text and the facing translation – provides a unique user-friendly approach to studying the Alter Rebbe’s work. An inclusive commentary provides insightful explanations and guidelines for actual practice.

In this Book