Shulchan Aruch: Chapter 585 - The Series of Shofar Blasts during which One may Sit

SECTION 585 The Series of Shofar Blasts during which One may Sit. (1–11)

סימן תקפה סֵדֶר הַתְּקִיעוֹת מְיֻשָּׁב וּבוֹ י"א סְעִיפִים:

1 The shofar must be sounded while standing. [This concept is derived1 as follows:] It is written,2 “It shall be a day of sounding [the shofar] for you (לכם),” and [with regard to the counting of the Omer] it is written,3 “And you shall count for yourselves (לכם).” Just as לכם in the latter verse [signifies that the counting of the Omer must be performed] while standing, as clarified in sec. 489[:4], so, too, in the former verse [does it signify that the shofar must be sounded] while standing.

Accordingly, [while sounding the shofar, one] should not lean on any object in such a way that he would fall if it were to be removed. [Such a stance] is called leaning, not standing. Nevertheless, if one transgressed and sounded the shofar even while sitting, he has fulfilled his obligation and need not sound the shofar again while standing. For [the obligation to] stand [at this point] is merely Talmudic in origin, as explained in sec. 8[:4,] and sec. 489[:4]; see that source.

א צָרִיךְ לִתְקֹעַ מְעֻמָּד,א^,1 שֶׁנֶּאֱמַר ב^,2 "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ג^,3 "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם", מַה "לָּכֶם" הָאָמוּר שָׁם מְעֻמָּד כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תפ"ט ד אַף כָּאן מְעֻמָּד.ה וּלְפִיכָךְ לֹא יִסְמֹךְ עַל שׁוּם דָּבָר בְּעִנְיַן שֶׁאִם יִנָּטֵל אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁסָּמַךְ עָלָיו הָיָה נוֹפֵל,ו שֶׁאֵין זוֹ עֲמִידָה אֶלָּא סְמִיכָה.ז וּמִכָּל מָקוֹם אִם עָבַר וְתָקַע אֲפִלּוּ מְיֻשָּׁב – יָצָא,ח וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִתְקֹעַ מְעֻמָּד, לְפִי שֶׁעֲמִידָה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ח' ט וּבְסִימָן תפ"ט י עַיֵּן שָׁם:

2 Those who listen to the shofar blasts need not stand, even if they have not yet fulfilled their obligation.4

ב הַשּׁוֹמְעִין הַתְּקִיעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן יא^,4 – אַף עַל פִּי כֵן אֵינָן צְרִיכִים לַעֲמֹד:יב

3 It is customary to sound the shofar on the reader’s platform from which the Torah is read.5 It is appropriate to appoint a person who is righteous and honorable [to sound the shofar. The choice should be made, however,] in a manner that will avert contention.

ג נוֹהֲגִים לִתְקֹעַ עַל הַבִּימָה יג בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרִין.יד^,5 וְרָאוּי לִתֵּן לִתְקֹעַ לְצַדִּיק וְהָגוּן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מַחֲלֹקֶת בַּדָּבָר:טו

4 Before sounding the shofar, while standing, [the person sounding the shofar] should recite the blessing [aloud]:6 “[Blessed are You…] Who has sanctified us with His commandments and has commanded us to hear the sound of the shofar” לשמוע קול שופר. He should not say לשמוע בקול שופר, for that would imply “to heed the sound of the shofar.”

Why do we not say, “to sound the shofar”? Because the essence of the mitzvah is not to sound the shofar but to hear it. [This principle is exemplified by the ruling in] sec. 587[:2], that a person who sounded the shofar but did not hear its blasts has not fulfilled his obligation. Nevertheless, if one transgressed or erred and [concluded] the blessing [with the words] “to sound the shofar” or “concerning the sounding of the shofar,” he has fulfilled his obligation.

ד קֹדֶם שֶׁיִּתְקַע יְבָרֵךְ טז^,6 מְעֻמָּד יז "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר", וְלֹא יֹאמַר "בְּקוֹל שׁוֹפָר" דְּמַשְׁמַע לְצַיֵּת לְקוֹל הַשּׁוֹפָר.יח וְלָמָה אֵין מְבָרְכִין "לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר", לְפִי שֶׁהַתְּקִיעָה אֵינָהּ עִקַּר הַמִּצְוָה אֶלָּא שְׁמִיעַת קוֹל שׁוֹפָר הוּא עִקַּר הַמִּצְוָה,יט שֶׁהֲרֵי הַתּוֹקֵעַ וְלֹא שָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר לֹא יָצָא כ כְּמוֹ שֶׁ[יִּ]תְבָּאֵר בְּסִימָן תקפ"ז כא עַיֵּן שָׁם. וּמִכָּל מָקוֹם אִם עָבַר אוֹ טָעָה וּבֵרַךְ "לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר" כב אוֹ "עַל תְּקִיעַת שׁוֹפָר" כג – יָצָא:

5 After reciting this blessing, [the person sounding the shofar] should recite the blessing Shehecheyanu,7 because the mitzvah [of sounding the shofar] comes only from time to time. These two blessings should be recited both by one who is sounding the shofar to fulfill his own obligation, and by one who has fulfilled his own obligation and is sounding the shofar to enable others to fulfill their obligations.

When does the [latter case] apply? When the listener does not know how to recite the blessings. If, however, he knows how to recite the blessings, he should recite them himself instead of hearing them from someone who has already fulfilled his obligation,8 as clarified in sec. 273[:6]; see that source.9

ה וְאַחַר בְּרָכָה זוֹ יְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ,כד^,7 לְפִי שֶׁהִיא מִצְוָה הַבָּאָ[ה] מִזְּמַן לִזְמַן.כה וְאֶחָד הַתּוֹקֵעַ לְעַצְמוֹ וְאֶחָד מִי שֶׁיָּצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְתוֹקֵעַ לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן – מְבָרֵךְ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת אֵלּוּ.כו בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאֵין הַשּׁוֹמֵעַ יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ, אֲבָל אִם הוּא יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ – יְבָרֵךְ בְּעַצְמוֹ,כז וְלֹא יִשְׁמַע מִמִּי שֶׁכְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ8 כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רע"ג,כח עַיֵּן שָׁם:9

6 After reciting these two blessings, tekiah-shevarim-teruah-tekiah should be sounded three times, tekiah-shevarim-tekiah three times, and tekiah-teruah-tekiah three times, as will be explained in sec. 590[:1-2]; see that source.

If one is in doubt whether he heard the sounding of the shofar [properly] on the first day of Rosh HaShanah, when the requirement to hear it is of Scriptural origin, he must [hear the] sounding [of the shofar again]. He should not recite a blessing, however, because whenever there is a doubt [as to whether or not] a blessing [should be recited], we rule leniently; [i.e., the blessing should not be recited].10 On the second day of Rosh HaShanah, [when the requirement to hear the sounding of the shofar] is merely Rabbinic in origin, there is no need to [hear the] sounding [of the shofar a second time], because whenever there is a doubt with regard to a Rabbinic obligation, we rule leniently.

It is preferable to sound the shofar from the right side of the mouth if that is possible,11 for it is written,12 “Satan was standing at his right side” — and Satan is confounded by the blasts of the shofar.13

ו וְאַחַר שֶׁבֵּרַךְ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת אֵלּוּ יִתְקַע תשר"ת ג' פְּעָמִים וְתש"ת ג' פְּעָמִים וְתר"ת ג' פְּעָמִים,כט כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תק"צ,ל עַיֵּן שָׁם.

מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם שָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה – צָרִיךְ לִתְקֹעַ, אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ שֶׁסְּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל,10 וְאִם הוּא בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – אֵין צָרִיךְ לִתְקֹעַ,לא דִּסְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל.

טוֹב לב לִתְקֹעַ בְּצַד יָמִין לג שֶׁל פִּיו לד אִם אֶפְשָׁר לוֹ בְּכָךְ,לה^,11 מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר לו^,12 "וְהַשָּׂטָן עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ", וְהַתְּקִיעָה מְעַרְבֶּבֶת הַשָּׂטָן:לז^,13

7 It is desirable that the mouth of the shofar be pointed upward rather than to the side, in the spirit of the phrase,14 “G‑d ascends through the sounding [of the shofar].”

ז וְטוֹב שֶׁיַּעֲמִיד פֶּה הַשּׁוֹפָר לְמַעְלָה לח וְלֹא יַטֶּנּוּ לִצְדָדִים,לט שֶׁנֶּאֱמַר מ^,14 "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה וגו'":

8 If one began sounding the shofar and was unable to complete all 30 shofar blasts,15 another person should replace him. If he, too, cannot complete [the mitzvah], he should be replaced by still another person, and so on [until the mitzvah is completed].

None of these [replacements] are required to recite the blessing,16 because they all fulfilled their obligation with the blessing recited by the first individual. [Moreover,] even if that individual was unable to sound even one note, his blessing was not recited in vain, because his intent in reciting it was that all the listeners should discharge their obligation.17 This is why those who sound the shofar after him and the congregation who heard his blessing do not have to recite a blessing again.

If, by contrast, he is replaced by a person who did not hear his blessing, that person must recite a blessing before he sounds the shofar, because he did not fulfill his obligation with the blessing recited by the first individual.18

ח אִם הִתְחִיל לִתְקֹעַ וְלֹא יָכוֹל לְהַשְׁלִים כָּל הַשְּׁלֹשִׁים תְּקִיעוֹת15 – יִתְקַע אַחֵר תַּחְתָּיו, וְאִם גַּם הַשֵּׁנִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁלִים – יַשְׁלִים אַחֵר תַּחְתָּיו, וְכֵן לְעוֹלָם. וְכֻלָּם אֵינָם צְרִיכִים לְבָרֵךְ,16 לְפִי שֶׁכְּבָר נִפְטְרוּ כֻּלָּם בְּבִרְכַּת הָרִאשׁוֹן.מא וַאֲפִלּוּ אִם הָרִאשׁוֹן לֹא הָיָה יָכוֹל לִתְקֹעַ אֲפִלּוּ תְּקִיעָה אַחַת מב – אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיְתָה בִּרְכָתוֹ לְבַטָּלָה,מג כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנָתוֹ הָיְתָה בְּבִרְכָתוֹ לְהוֹצִיא כָּל הַשּׁוֹמְעִין,17 וְאִם כֵּן הַתּוֹקְעִין אַחֲרוֹנִים וְכָל הַקָּהָל שֶׁשָּׁמְעוּ בִּרְכָתוֹ אֵינָם צְרִיכִים עוֹד לְבָרֵךְ.מד

אֲבָל אִם בָּא לִתְקֹעַ תַּחְתָּיו מִי שֶׁלֹּא שָׁמַע בִּרְכָתוֹ – צָרִיךְ לְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיִּתְקַע,מה שֶׁהֲרֵי הוּא לֹא יָצָא בְּבִרְכַּת הָרִאשׁוֹן:18

9 When does this apply? When the person sounding the shofar has not fulfilled his own obligation, for he has not heard the sounding of the shofar at all. If, however, he heard the sounding of all the shofar blasts in another synagogue, he is not required to recite a blessing before he sounds the shofar, because the congregation already heard the blessings from the first person who [attempted to] sound the shofar.19

ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁתּוֹקֵעַ זֶה לֹא יָצָא עֲדַיִן יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁלֹּא שָׁמַע עֲדַיִן כָּל הַתְּקִיעוֹת, אֲבָל אִם כְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁשָּׁמַע כְּבָר כָּל הַתְּקִיעוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אַחֶרֶת – אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיִּתְקַע, שֶׁהֲרֵי הַצִּבּוּר שָׁמְעוּ כְּבָר הַבְּרָכָה מִן הַתּוֹקֵעַ הָרִאשׁוֹן:מו^,19

10 It is customary for the [sheliach tzibbur] who led the Morning Service to read out the order of the shofar blasts word by word for the person sounding the shofar, so that he will not err. This is a desirable custom.20 See also sec. 590.21

י נוֹהֲגִין שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית מַקְרִיא סֵדֶר הַתְּקִיעוֹת לִפְנֵי הַתּוֹקֵעַ מִלָּה בְּמִלָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעֶה בִּתְקִיעוֹתָיו, וּמִנְהָג יָפֶה הוּא.מז^,20 וְעַיֵּן בְּסִימָן תק"צ:מח^,21

11 (It is forbidden to receive payment for sounding the shofar on Rosh HaShanah, even if one was hired before the festival began.22 [The rationale is that] he would be receiving wages for [working on] the festival, and this is forbidden for the reasons explained in sec. 306[:11]; see that source.23 If one receives payment [for sounding the shofar], he will never realize any blessing from that payment.)24

יא (אָסוּר לִטֹּל שָׂכָר לִתְקֹעַ שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲפִלּוּ שְׂכָרוּהוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב,^,22 לְפִי שֶׁהוּא נוֹטֵל שְׂכַר יוֹם טוֹב מט וְאָסוּר מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ו נ עַיֵּן שָׁם.23 וְאִם נָטַל – אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה נא מֵאוֹתוֹ שָׂכָר נב לְעוֹלָם):24

« Previous

Shulchan Aruch: Chapter 584 - Order of the Torah Reading on Rosh HaShanah

Shulchan Aruch: Chapter 586 - Laws Relating to the Shofar Used on Rosh HaShanah

Footnotes

The obligation to stand while fulfilling certain mitzvos originated in the Talmudic era (see end of this subsection), but is not stated in the Talmud. A few centuries thereafter, the Rishonim sought to buttress this obligation by a Scriptural underpinning (an asmachta). The Scriptural allusion described in the above text follows the Talmudic interpretative technique called gezeirah shavah, i.e., an analogy between two laws which was handed down by the Oral Tradition, and which is established on the basis of identical expressions in the Biblical text.

Bamidbar 29:1.

Vayikra 23:15.

And are intending to do so with the present shofar blasts.

It is not imperative to stand when listening to these shofar blasts, but it has become universal custom to do so. Nevertheless, these blasts are still called tekios meyushav — “the shofar blasts [during which] one may sit,” because of the leniency originally granted.

In contrast, all are obligated to stand while the shofar is sounded during the Shemoneh Esreh of Mussaf (sec. 592:2); hence the name, tekios me’umad — “the shofar blasts [during which] one stands.”

I.e., the bimah.

Citing the statement of Rav Saadiah Gaon, that the sounding of the shofar recalls the sound of the shofar at Mount Sinai, Likkutei Sichos explains (Vol. 39, p. 43) that we allude to this link by sounding the shofar immediately after the Torah Reading. See sec. 592:9 below.

The listeners should intend to fulfill their obligation to recite this blessing (and the blessing Shehecheyanu spoken of in the next subsection) by listening to the person sounding the shofar and responding Amen.

The blessing that thanks G‑d for preserving us in life until the present time.

If the person sounding the shofar has not yet fulfilled his obligation, he should recite the blessings on behalf of all the listeners. Different rules apply when a man sounds the shofar for women; see sec. 589:2.

There the Alter Rebbe writes that one may recite Kiddush on behalf of others, even though he is not fulfilling his own obligation for Kiddush at that time. Why? The Jewish people share bonds of mutual responsibility (areivus — lit., “guarantorship”). Hence, when one individual has not fulfilled a mitzvah, every other Jew — even one who has already fulfilled the mitzvah — is responsible that this fellow Jew fulfill it. (Cf. Rashi on Rosh HaShanah 29a, s.v. Af-al-pi.) Accordingly, he may recite the blessing on his behalf. (See sec. 187:23 above.)

Nevertheless, as stated in the present work (in the above-cited sources and in sec. 8:11), with regard to Kiddush and other blessings, this leniency is granted only when the person for whom the blessing is being recited does not know how to recite the blessing himself.

10.

For fear of reciting a blessing in vain. A blessing that is not required is in fact not permitted.

11.

This applies even to a left-handed person (Shaar HaTziyun 585:18).

12.

Zechariah 3:1; see also Tehillim 109:6.

13.

Rosh HaShanah 16b.

14.

Tehillim 47:6.

15.

Sec. 590:1-2 explains why 30 blasts are required.

16.

And hence, they should not do so.

17.

To hear the blasts of the shofar, not that he should sound the shofar.

18.

Moreover, in order to fulfill his own obligation, he must begin the sequence of shofar blasts from the beginning.

19.

This issue is discussed in detail in Kuntreis Acharon, gloss #5 to sec. 263 and gloss #2 to sec. 432.

20.

This is not the custom in Lubavitch (Otzar Minhagei Chabad: Elul-Tishrei, p. 120). Moreover, Sefer HaMinhagim states that according to Lubavitch custom, the person (called the makri) who guides the individual sounding the shofar (the tokeia) does not actually voice the names of the required shofar blasts, but simply points to them in the Siddur, one by one.

21.

That section deals with the required length of the shofar blasts and the order in which they must be sounded.

22.

And thus no transaction was conducted on that day.

23.

There the Alter Rebbe states that it is forbidden to receive payment specifically for an activity performed on Shabbos or a festival. He adds that many authorities — and indeed, this is common practice — take a lenient approach and permit hiring a person for such activities, because a mitzvah is involved and the prohibition is merely a safeguard for a Rabbinic ordinance. Furthermore, there is an option of hiring the person to provide ongoing services for the community including some that are performed on weekdays. In such an instance, the sounding of the shofar is not being paid for separately as a distinct task. A global payment of this kind — which is also common in the case of chazzanim, for example — is permitted by all authorities.

24.

Cf. Pesachim 50b. The Alter Rebbe adds that whatever this individual gains by this means he will lose by some other means (sec. 468:3).

In the original, the whole of subsection 11 is enclosed by parentheses. In a letter appearing in Igros Kodesh, Vol. 2, p. 140, the Rebbe writes that parentheses in this work possibly indicate a matter which the Alter Rebbe desired to reconsider at a later date. (See She’eris Yehudah, Responsum 363, and Shaar HaKollel 1:2.) The doubt in this case possibly involved the diverse views as to whether payment may be made for an activity performed on Shabbos because it is required for the fulfillment of a mitzvah.

Sources

א.

הגהת סמ"ק סי' צב אות ה. טור ושו"ע ס"א. וראה ארחות חיים הל' ציצית סי' כז, בשם הירושלמי (לעמוד לשרת כו' בעשותנו המצות).

במדבר כט, א.

ויקרא כג, טו.

סעיף ד.

הגהת סמ"ק שם. טור ולבוש ס"א. ט"ז סק"א.

ו.

מהרי"ל הל' שופר (ע' רפח). דרכי משה ס"ק א. מ"א סק"א. וראה גם לעיל סי' צד סוף ס"ח. לקמן סי' תרז ס"ז.

ז.

ראה מ"א סי' קמא סק"ב. רמ"א חו"מ סי' יז סוף ס"א ובנו"כ שם.

מ"א סק"א.

סעיף ד.

סעיף ד.

היינו כשלא שמע בתפלת מעומד ועתה בא לשמוע. ראה לבוש ס"א. כנסת הגדולה הגה"ט. מ"א סוף סק"א.

יב.

רי"ף ר"ה פ"ד (י, ב). רמב"ם הל' שופר פ"ג ה"י. הגהת סמ"ק שם.

יג.

דרכי משה ס"ק א. רמ"א ס"א. וראה לקמן סי' תקצב ס"ט (שהוא מפני כבוד הצבור). העו"ב תרלט ע' 14.

יד.

רמ"א שם. וראה לקו"ש חל"ט ע' 43 הערה 1.

טו.

עטרת זקנים בשם ספר חסידים סי' תשסא.

טז.

סדר רב עמרם גאון. רי"ף ורמב"ם שם. ראבי"ה סי' תקלד בשם הירושלמי. טור ושו"ע ס"ב.

יז.

רמב"ם הל' שופר פ"ג ה"י. וראה גם לעיל סי' ח ס"ג, וש"נ.

יח.

ב"ח ד"ה ומ"ש יברך. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ב.

יט.

ראב"ן סי' לה. ראבי"ה שם. רא"ש פ"ד סוס"י י. טור ולבוש ס"ב. עולת שבת סק"א. ט"ז סק"ב. וראה לקמן תקפו ס"ד. סי' תקפח ס"ו (במוסגר) וס"ז. קובץ כינוס תורה ח"ג ע' סז. פעמי יעקב מא ע' קיד.

כ.

ראב"ן וראבי"ה ורא"ש שם. טור ולבוש שם.

כא.

סעי' ב־ג.

כב.

ב"ח שם. מ"א שם.

כג.

ראה רא"ש שם בשם ר"ת. לעיל סי' תלב ס"ד.

כד.

סדר רב עמרם גאון. ראבי"ה שם בשם הירושלמי. רמב"ם הל' שופר פ"ג ה"י. טור ושו"ע ס"ב.

כה.

עירובין מ, ב. רמב"ם הל' ברכות פי"א ה"ט. וכדלעיל סי' תלב ס"ג וש"נ.

כו.

רמ"א ס"ב. ב"י ד"ה כתב הרמב"ם.

כז.

מ"א סק"ג.

כח.

סעיף ו.

כט.

רמב"ם הל' שופר פ"ג ה"ג. טור ושו"ע ס"ב.

ל.

סעי' א־ב.

לא.

כנסת הגדולה הגה"ט. מ"א סוף סק"ג.

לב.

בקונטרס השלחן כתב שכאן מתחיל ס"ז.

לג.

מנהגים (טירנא) ר"ה (ע' צו). רמ"א ס"ב.

לד.

מ"א סק"ד.

לה.

רמ"א שם.

לו.

זכריה ג, א. מנהגים שם. מ"א שם.

לז.

ראה ר"ה טז, רע"ב. לקמן סי' תקצב ס"ז (במוסגר). משנה ברורה שעה"צ אות יח. לקו"ש חכ"ד ע' 223 והערה 18. שלחן המלך ח"ב ע' קצג־קצד.

לח.

רוקח סוס"י רא. מהרי"ל הל' שופר (ע' רפח). רמ"א ס"ב.

לט.

מ"א סק"ה.

מ.

תהלים מז, ו.

מא.

מ"מ פ"ג הי"א בשם רבנו האי. ראבי"ה סי' תקנב (ע' 263) בשם כמה פוסקים. רא"ש פ"ד סוס"י יא. טור בשם ר"י. שו"ע ס"ג.

מב.

רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

מג.

טור ושו"ע שם.

מד.

ראה ב"י ד"ה ומ"ש רבנו וברכה. לבוש ס"ג.

מה.

ב"י סוד"ה ואם. וראה לעיל סי' רסג קו"א סק"ה סוד"ה ומיהו.

מו.

עולת שבת ס"ב. אליה זוטא סק"ד. וכ"ה לעיל תלב ס"ט וקו"א שם ס"ק ב (שמוכיח מכאן גם לענין בדיקת חמץ), ודעה הא' דלעיל סי' רסג סט"ו וקו"א ס"ק ה. וראה דעה הב' שם, שגם המחויב לתקוע להם מדין ערבות חייב בברכה (אף שהם כבר בירכו). ומסיק שלא למחות ביד המברכות בהדלקת הנרות, משא"כ בשופר ובדיקת חמץ שאין שם מנהג יש לנהוג שאין לברך. ועוד אופן מבואר לעיל סי' תלב בקו"א שם בהג"ה, שמה שהתוקע כבר שמע התקיעות עם הברכה מועיל גם לתקיעות אלו. וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) ב ע' לח. ו ע' נו.

מז.

דרכי משה ס"ק ב. רמ"א ס"ד. מ"א סקי"א. ומנהג חב"ד שאינו מקריא בדיבור אלא מורה באצבעו בסידור (ספר המנהגים – חב"ד ע' 56).

מח.

סעי' טו־יט (אם טעה בסדר התקיעות).

מט.

טור בשם אחיו ה"ר יחיאל (ר"ח). מרדכי כתובות רמז קפט בשם ה"ר ברוך.

נ.

סעיף יא. ושם הביא שיש אומרים שבמקום מצוה לא גזרו (כדעת המרדכי כתובות רמז קפט בשם ה"ר שמואל) ושכן המנהג להקל. וראה גם לעיל סי' תקכו סי"ד. וראה חקרי הלכות ח"א לב, ב.

נא.

פסחים נ, ב (שכר המתורגמנין). ב"י ד"ה ולא ידעתי (לדעת המתירים). שו"ע ס"ה. מ"א ס"ק יב (לדעת המתירים). וכ"ה לעיל סי' שו (לדעת המתירים).

נב.

ראה לעיל סי' רנא ס"א. סי' תסח ס"ג וש"נ.

By Rabbi Schneur Zalman of Liadi

Rabbi Shneur Zalman of Liadi (18 Elul 1745-24 Tevet 1812), known as "the Alter Rebbe," was one of the main disciples of the Maggid of Mezritch, and the founder of the Chabad Chassidism. He is the author of Shulchan Aruch HaRav and Tanya as well as many other major works in both Jewish law and the mystical teachings.

Translated by Eliyahu Touger and Sholom B Wineberg.

The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.

Browse Book

Alter Rebbe's Shulchan Aruch »

By Rabbi Schneur Zalman of Liadi

Buy Book

The new layout – with the original text and the facing translation – provides a unique user-friendly approach to studying the Alter Rebbe’s work. An inclusive commentary provides insightful explanations and guidelines for actual practice.

In this Book