1

The red heifer should be burnt only outside the Temple Mount, as Numbers 19:3 states: "And you shall take it outside the camp." They would burn it on the Mount of Olives. A ramp was built from the Temple Mount to the Mount of Olives. Below it were arches upon arches, i.e., an arch on two arches, so that there would be empty space under it, lest there be a grave in the depths of the earth. Similarly, the place where the heifer was burnt and the place of immersion on the Mount of Olives had the space under them hollowed, lest there be a grave in the depths of the earth.

The red heifer, the one who would burn it, and all those who assist in its burning go from the Temple Mount to the Mount of Olives on this ramp.

א

אין שורפין את הפרה אלא חוץ להר הבית שנאמר והוציא אותה אל מחוץ למחנה ובהר המשחה היו שורפין אותה וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה ותחתיו בנוי כיפין כיפין וכיפה על כל ב' כיפין כדי שיהיו ב' רגלי הכיפה על גג ב' כיפין שתחתיה כדי שתהיה תחת הכל חלול מפני קבר התהום אף מקום שריפתה ומקום הטבילה שהיו בהר המשחה תחתיהן חלול מפני קבר התהום והפרה והשורף וכל המסעדין בשריפתה יוצאין מהר הבית להר המשחה ע"ג כבש זה:

2

How was the red heifer burnt? The elders of Israel would walk to the Mount of Olives first. There was a mikveh there. The priest, those assisting in burning it, and the heifer would go out on the ramp and come to the Mount of Olives.

There they would make the priest impure. The elders would rest their hands on the priest and tell him: "Immerse yourself." If he was a High Priest, they would tell him: "My sir, the High Priest, immerse yourself." He would descend, immerse himself, ascend, and dry himself.

There was wood arranged there: cedar wood, oak wood, pine wood, and smooth fig wood. An arrangement like a tower was made and windows were made in the midst of it, so that the fire would flame in them. The front of the arrangement was in the west.

The heifer would be tied with a rope of love grass and it would be brought onto the arrangement with its head to the south and its face to the west. The priest would stand to the east with his head facing west. He would slaughter the heifer with his right hand and receive its blood in his left hand. With his right finger, he would sprinkle from the blood in his left palm seven times toward the Holy of Holies. He would dip his finger in the blood for every sprinkling. The remainder of the blood on his finger was disqualified for sprinkling, Therefore, after every sprinkling, he would clean his finger on the body of the heifer.

When he completed sprinkling, he would clean his hands on the body of the heifer and descend from the arrangement. He would light the fire with small kindling twigs and place them below the wood of the arrangement. The fire would begin to catch in it. The priest would stand at a distance and watch it until the fire catches in its larger portion and its belly becomes ripped open.

Afterwards, he takes a branch of a cedar tree and hyssop that is at least a handbreadth long, and wool dyed crimson weighing five selaim. He asks the people standing there: "Is this a piece of cedar?" "Is this a piece of cedar?" "Is this a piece of cedar?" "Is this hyssop?" "Is this hyssop?" "Is this hyssop?" "Is this a crimson thread?" "Is this a crimson thread?" "Is this a crimson thread?", asking each question three times. They answer: "Yes!" "Yes!" "Yes!", three times for each set of questions.

Why is all this necessary? Because there are seven species of cedar, four species of hyssop, and several options to produce red dye. Some dye with madder and some dye with lacca sap, and some dye with tola'at? Tola'at refers to very red berries that resemble carob seeds. They are like sumach berries. There is a bug, like a gnat, in every berry. Since there are different types of species for each of the entities involved, the priest notifies everyone and informs them that these are the species mentioned in the Torah.

The hyssop mentioned in the Torah is the type of hyssop eaten by home-owners and used as a condiment in certain dishes. The hyssop, cedar, and wool dyed crimson are all absolute requirements, without one of which, the others are not acceptable. The priest should bind the hyssop together with the cedar branch with the crimson thread and then throw them into the belly of the heifer, as Numbers 19:6 states: "He shall cast them into the midst of the conflagration of the heifer."

He should not cast them into the heifer until the fire has caught hold of the larger portion of it and not after it has been reduced to ashes. If he casts them at those times, it is unacceptable, as indicated by the phrase: "into the midst of the conflagration," i.e., not before the fire has caught onto its larger portion and not after it was reduced to ashes. Whether one cast all three of them together or one after the other, whether one cast them into the heifer's body or into the fire, whether its belly burst open on its own accord or the priest ripped it open by hand or with a utensil, it is acceptable.

ב

כיצד שורפין אותה זקני ישראל היו מקדימין ברגליהן להר המשחה ובית טבילה היה שם וכהן והמסעדין בשריפתה והפרה יוצאין על הכבש ובאין להר המשחה ומטמאין את הכהן וסומכין הזקנים את ידיהם על הכהן ואומרים לו טבול אחת ואם היה כ"ג אומרים לו אישי כ"ג טבול אחת ירד וטבל ועלה ונסתפג ועצים מסודרים היו שם ארזים אלונים וברושים ועצי תאנה חלקה ועושין מערכה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות כדי שתהיה האור מלבבת בהן ומראה המערכה במערב וכופתין את הפרה בחבל של מגג ונותנין אותה על גבי המערכה ראשה לדרום ופניה למערב הכהן עומד במזרח ופניו למערב שוחט בימינו ומקבל הדם בשמאלו ומזה באצבעו הימנית מן הדם שבכפו השמאלית שבע פעמים כנגד בית קדשי הקדשים על כל הזאה טבילת אצבע בדם ושירי הדם שבאצבע פסולים להזייה לפיכך על כל הזאה מקנח אצבעו בגופה של פרה גמר מלהזות מקנח את ידיו בגופה של פרה ויורד מן המערכה והצית את האש בעצים קטנים והכניסן תחת עצי המערכה והתחיל האש בה והכהן עומד ברחוק ומשמר לה עד שיצת את האור ברובה ותקרע בטנה ואחר כך נוטל עץ ארז ואזוב אין פחות מטפח וצמר צבוע בתולעת משקל חמשה סלעים ואומר לעומדים שם עץ ארז זה עץ ארז זה עץ ארז זה אזוב זה אזוב זה אזוב זה שני תולעת זה שני תולעת זה שני תולעת זה שלש פעמים על כל אחד ואחד והן אומרין לו הין הין הין שלש פעמים על כל אחד ואחד:

וכל כך למה לפי שמיני ארזים שבעה הן ומיני אזוב ארבעה והצבוע אדום יש שצובעין אותו בפואה ויש שצובעין אותו בלכא ויש שצובעין אותו בתולעת והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים והן כמו האוג ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהן ולפיכך מודיע לכל ומגלה להן שאלו הן המינים האמורים בתורה והאזוב האמור בתורה הוא האזוב שאוכלין אותו בעלי בתים ומתבלין בו הקדירות האזוב והארז והתולעת שלשתן מעכבין זה את זה וכורך האזוב עם הארז בלשון של שני ומשליך אל תוך בטנה שנאמר והשליך אל תוך שריפת הפרה ואינו משליך קודם שיצית האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר ואם השליך פסולה שנא' אל תוך שריפת לא קודם שיצת האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר בין שהשליך שלשתן כאחת בין שהשליך זה אחר זה בין שהשליך לתוך גופה או לתוך שריפתה בין שנקרעה מאליה ואח"כ השליך בין שקרעה בידו או בכלי כשירה:

3

When the process of burning it has been completed, its remnants and all of the pieces of wood in its arrangement that were burnt with it are beaten with clubs and everything is raked out with rakes. Anything - whether from its flesh or from the wood - that has been blackened and is possible to be crushed and reduced to ashes, should be crushed and reduced to ashes. If something has no trace of ash on it, it is left. Any piece of bone that remains from the heifer's bones that was not burnt should be crushed regardless.

ג

נגמרה שריפתה חובטין אותה במקלות היא וכל עצי המערכה שנשרפה בהן וכוברין את הכל בכברות וכל שחור שאפשר שיכתש ויהיה אפר בין מבשרה בין מן העצים כותשין אותו עד שיעשה אפר ושאין בו אפר מניחין אותו וכל עצם שנשאר מעצמיה בלא שריפה בין כך ובין כך היה נכתש:

4

None of its ashes are brought into the Temple Courtyard for storage, as ibid.:9 states: "And he shall place it outside the camp." The ashes were divided into three portions: one was placed in the chayl one, on the Mount of Olives, and one, was divided among all the priestly guardposts.

The one that was divided among all the priestly watches was used by the priests to sanctify themselves. The one that was placed on the Mount of Olives was used by the entire Jewish people for sprinkling. And the one that was placed in the chayl was prepared and hidden away, as implied by ibid. which states: "It will be a security for the congregation of Israel." This teaches that it was put away for safekeeping.

Indeed, in the chayl, they would put away for safekeeping a portion of the ashes from every red heifer that was burnt. Nine red heifers were offered from the time that they were commanded to fulfill this mitzvah until the time when the Temple was destroyed a second time. The first was brought by Moses our teacher. The second was brought by Ezra. Seven others were offered until the destruction of the Second Temple. And the tenth will be brought by the king Mashiach; may he speedily be revealed. Amen, so may it be G‑d's will.

ד

אין מכניסין כלום מאפרה להניחו בעזרה שנאמר והניח מחוץ למחנה ושלשה חלקים היו חולקין את כל אפרה אחד ניתן בחיל ואחד בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות זה שמתחלק לכל המשמרות היו הכהנים מקדשין ממנו וזה שניתן בהר המשחה היו ישראל מזין ממנו וזה שניתן בחיל היה מוכן ומוצנע שנאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת מלמד שמצניעין ממנו וכן היו מצניעין מאפר כל פרה ופרה ששורפין בחיל ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשנייה ראשונה עשה משה רבינו שנייה עשה עזרא ושבע מעזרא עד חורבן הבית והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר: