1

A Canaanite slave is acquired through five means and acquires his freedom through three. He may be acquired through the transfer of money, the transfer of a deed of purchase, the manifestation of one's ownership, a kinyan chalifin or by drawing him after oneself. He acquires his freedom through the transfer of money, the transfer of a legal document and because of the loss of the tips of his limbs or organs.

A Canaanite slave who is a minor is like an animal and is acquired by drawing him after oneself as one draws an animal. We have already explained in the beginning of this book all the means by which a slave is acquired.

א

עבד כנעני נקנה בחמשה דברים וקונה את עצמו בשלשה נקנה בכסף או בשטר או בחזקה או בחליפין או במשיכה וקונה את עצמו בכסף או בשטר או בראשי איברים ועבד קטן הרי הוא כבהמה ונקנה במשיכה כמשיכת הבהמה וכבר ביארנו בתחלת ספר זה כל הדרכים שהעבדים נקנין בהן:

2

How can a Canaanite slave acquire himself through the transfer of money? When another person gave the slave's master money, telling him: "This is yours with the intent that your slave be granted his freedom because of it." Once the master receives the money or merchandise worth money, the slave is granted his freedom.

There is no need for the slave to know of this matter, for it is to his advantage to be released. And something that is to a person's advantage can be acquired on his behalf outside his presence.

Similarly, the slave can be freed if a person gives the slave money, specifying that it is given to him "with the intent that he use it to obtain his freedom." Should the master desire to accept the money, the slave is granted his freedom. If the master does not desire to accept the money, it is not acquired by the slave, because it was given to him only with the intent that he purchase his freedom with it.

Both money or merchandise worth money are effective in acquiring the slave or in his acquiring his freedom.

ב

כיצד קונה את עצמו בכסף כגון שנתן אחד לרבו מעות ואמר לו על מנת שיצא עבדך בהם לחירות כיון שקיבל הרב את הכסף או שוה כסף יצא העבד לחירות ואין צריך דעת העבד שזכות היא לו וזכין לאדם שלא בפניו וכן אם נתן אחד לעבד מעות ואמר על מנת שתצא בהם לחירות אם רצה האדון לקבל המעות יצא העבד לחירות ואם לא רצה לא קנה העבד המעות שלא נתן לו אלא על מנת שיצא בהם לחירות ואחד הכסף או שוה כסף בין לקנותו בין להקנות עצמו לו:

3

How does a slave achieve his freedom through the transfer of a legal document? The master must write to him on a paper or on a shard: "Behold, you are a free man," "Behold, you are your own property," "I no longer have anything to do with you," or other statements that share this theme. For this is the primary content of a bill of release.

Afterwards, he gives him the document in the presence of two witnesses. Similarly, if witnesses have signed on the bill of release and he gives the slave the bill of release in private, he attains his freedom. For the bill of release and his capacity to receive it come at the same time.

Different rules apply if the master tells the slave "Behold, you are a free man," "Behold, you are your own property," but does not write it in a document: Even though witnesses testify in court that the master made such statements, and even if the master affirmed the statements with a kinyan, the slave has not yet been freed. For a slave is not granted freedom except through the transfer of money, the transfer of a legal document or because of the loss of the tips of his limbs or organs.

When a person writes in a legal document to his maid-servant: "Behold you are permitted to any man," his statement is of no consequence.

ג

כיצד בשטר כותב לו על הנייר או על החרס הרי את בן חורין או הרי את של עצמך או אין לי עסק בך וכן כל כיוצא בזה בענין זה שזה הוא גופו של גט שחרור ומוסר לו את השטר בפני שני עדים או שהיו העדים חתומים בו ומסרו לו בינו לבינו הרי זה יצא לחירות שהרי גיטו וידו באין כאחד אמר לו שלא בכתב הרי את בן חורין הרי את של עצמך אף על פי שהעידו עליו עדים בב"ד ואע"פ שקנו מידו עדיין לא נשתחרר שאין העבד יוצא לחירות אלא בכסף או בשטר או בראשי איברים והכותב לשפחתו הרי את מותרת לכל אדם לא אמר כלום:

4

How is a slave released because of the loss of the tips of his limbs or organs? A person intentionally struck his slave and caused him to lose one of the 24 tips of his limbs or organs that will not regenerate; he is granted his freedom. A bill of release is required.

If this applies to the 24 limbs, why does the Torah mention explicitly a tooth and an eye? To extrapolate from them. What characterizes the loss of an eye and a tooth an eye or a tooth? That they are obvious blemishes that will not be regenerated; so too, all obvious blemishes that will not be regenerated cause a slave to be granted his freedom. If, by contrast, a master castrates his slave or cuts out his tongue, the slave is not granted his freedom, for these are not revealed blemishes. Similarly, if a person knocks out one of a young slave's baby teeth, the slave is not released, for the tooth will grow back.

ד

כיצד בראשי איברים המכה את עבדו בכוונה וחסרו אחד מכ"ד ראשי איברים שאינן חוזרין יצא לחירות וצריך גט שחרור אם כן למה נאמר בתורה שן ועין לידון מהן מה שן ועין מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין יצא העבד בו לחירות אבל המסרס עבדו בביצים או החותך לשונו אינו יוצא לחירות שאינן מומין שבגלוי וכן המפיל שן הקטן אינו יוצא לחירות שהרי סופו לחזור:

5

The only slaves released because of the loss of the tips of their limbs or organs are slaves that have been circumcised and immersed in the mikveh, for they are obligated in the observance of some of the mitzvot. A slave who is an outright gentile is not released because of the loss of the tips of his limbs or organs.

These are the tips of the limbs and organs that will not regenerate: the 10 fingers and the ten toes, the tips of the ears, the tip of the nose, the tip of the male organ, the nipples of a woman's breasts. The eyes and the teeth are not included in this reckoning, because they are explicitly mentioned in the Torah.

ה

אין יוצא בראשי איברים אלא עבדים שמלו וטבלו שהרי ישנן במקצת מצות אבל העבד שהוא בגיותו אינו יוצא בראשי איברים אלו הן ראשי איברים שאינן חוזרין: אצבעות ידים ורגלים עשרים ראשי האזנים וראש החוטם וראש הגויה וראשי הדדין שבאשה אבל העינים והשינים הרי הן מפורשין בתורה:

6

Should a slave possess an extra finger, and the master cut it off, the slave is released because of its loss if the finger is counted on his hand together with his other fingers. If the slave's eye was blinded, and the master cut it out, the slave is released because of its loss. For the master caused him the loss of an organ.

The same law applies with regard to any other of the tips of the organs that are not functional and cannot be used for a task: if the master cuts it off, the master caused him the loss of an organ, and the slave is released because of its loss.

ו

היתה לו אצבע יתירה וחתכה אם נספרת על גב היד עבד יוצא בה לחירות היתה עינו סמויה וחטטה עבד יוצא בה לחירות שהרי חסרו אבר והוא הדין לאחד מראשי איברים שהוא בטל ואינו עושה בו מלאכה שאם חתכו הרי חסרו אבר ויצא לחירות:

7

If the master struck the servant on his eye and blinded him, or on his ear and made him deaf, the slave is released because of it. If, however, the master struck the slave near his eye and afterwards, he no longer saw, or near his ear, and he no longer heard, the servant is not released because of this.

ז

הכהו על עינו וסמאה על אזנו וחרשה עבד יוצא בהן לחירות הכהו כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע אין עבד יוצא בהן לחירות:

8

The following rules apply if the master struck the slave on his eye and reduced its sight, or struck him on his tooth and caused it to wobble. If the slave can use these organs, he is not released. If not, he is released.

ח

הכהו על עינו וחסרה מאורה על שנו ונדדה אם יכול להשתמש בהם אינו יוצא לחירות ואם לאו יצא לחירות:

9

The following rules apply if the slave's eye was not functioning well, and he saw with difficulty, or the slave's tooth was wobbly, and the master struck him and knocked out the wobbly tooth or blinded the weak eye. If the slave was able to use these organs beforehand at all, he is granted his freedom because of their loss. If not, he is not granted his freedom.

ט

היתה עינו כהה וחסר מאורה או שנו נודדת והכהו האדון והפיל השן הנודדת או סמא העין הכהה אם היה משתמש בהן כל שהוא יצא לחירות ואם לאו לא יצא לחירות:

10

If the master struck the slave on his hand and it became swollen, but it would ultimately return to its normal state, the slave is not released because of it. If the master pulled at the slave's beard and in doing so, dislocated his jaw bone, the slave is granted his freedom, because the master nullified the use of the teeth that are located in that bone.

י

הכהו על ידו וצבתה ידו וסופה לחזור אינו יוצא לחירות תלש בזקנו ודלדל בו עצם מן הלחי יצא לחירות שהרי בטל מעשה השינים הקבועות באותו העצם:

11

If the master knocked out the slave's tooth or blinded his eye unintentionally - e.g., he threw a stone at an animal and it hit the slave and knocked out his tooth or cut his finger - he is not released. This is alluded to by Exodus 21:27, which states: "If he will knock out his slave's or his maid-servant's tooth." The wording implies that he must do so intentionally.

יא

הפיל את שינו או סימא את עינו בלא כוונה כגון שזרק אבן לבהמה ונפלה בעבד והפילה את שינו וחתכה אצבעו לא יצא לחירות שנאמר אם שן עבדו או שן אמתו יפיל עד שיתכוין:

12

If the master inserted his hand into the womb of his maid-servant and blinded the eye of the fetus within, he is not granted his freedom. For he did not know anything of the entity so that he could intend to strike it.

יב

הושיט ידו למעי שפחתו וסמא עין העובר שבמעיה לא יצא לחירות שהרי לא ידע דבר שיתכוין לו:

13

If the slave's master was a physician and the slave told him: "Treat my eye for me," and he blinded it, "Hollow out my tooth for me," and he knocked it out, the slave tricked the master and is granted his freedom. For although he did not have the intent of injuring the slave, he did intend to touch the slave's limbs and became endangered because of them.

Needless to say, if the slave's eye was hurting, and his master was a blood-letter and removed it for him, the slave is granted his freedom.

יג

הרי שהיה רבו רופא ואמר לו כחול לי עיני וסמאה חתור לי שיני והפילה שחק באדון ויצא לחירות שאף על פי שלא נתכוין להזיק הרי נתכוון לנגוע באיברי העבד ונסתכן בהן ואין צריך לומר אם היתה עין העבד כואבת והיה רבו אומן ועקרה לו שהרי יצא לחירות:

14

When a person knocks out the tooth of a slave and then blinds his eye, he must grant the slave his freedom because of his tooth, and pay him damages for his eye. The same principles apply in all analogous situations.

יד

המפיל שן עבדו וסימא את עינו הרי יצא לחירות בשינו ונותן לו דמי עינו וכן כל כיוצא בזה:

15

When a person is half a slave and half a free man or he is jointly owned by two masters, he does not receive his freedom because of the loss of the tips of his limbs or organs. The rationale is that he is not the sole property of the master who injured him.

טו

מי שחציו עבד וחציו בן חורין ועבד של שני שותפין אינו יוצא בראשי איברים לפי שאינו מיוחד לרבו שחבל בו:

16

Slaves that belonged to a wife and are considered as tzon barzel are released because of the loss of the tips of their limbs or organs if the husband injures them, but not if the wife injures them.47

Slaves that belong to a wife and are considered as nichsei m'log, are not released because of the loss of the tips of their limbs or organs, neither if the husband injures them - for he owns merely the use of them, nor if the wife injures them - for they are not solely hers.

טז

עבדי צאן ברזל יוצאין בראשי איברים אם חסרן הבעל אבל לא האשה ועבדי מלוג אינן יוצאין בראשי איברים לא אם הפיל הבעל שהרי אין לו בהם אלא פירות ולא אם הפילה אותן האשה מפני שאינן מיוחדין לה:

17

The release of slaves because of the loss of the tips of their limbs or organs is practiced in every place, and in every time. This ruling may be delivered only by judges who possess semichah, for this is a fine.

For this reason, if a servant told his master: "You knocked out my tooth and blinded my eye," and the master admits doing this, the master is not liable. The rationale is that had he taken the initiative and admitted having caused this injury, he would not be liable to grant the slave his freedom unless witnesses testify. For a person who admits his guilt in a case requiring a fine is not liable. As Hilchot Geneivah states, anyone who admits his guilt in a case requiring a fine is not liable.

יז

יציאת העבד בראשי איברים נוהג בכל מקום ובכל זמן ואין דנין בו אלא בב"ד סמוכין מפני שהוא קנס לפיכך העבד שאמר לרבו הפלת את שיני וסמית את עיני והאדון אומר לו עשיתי זה פטור שאם יודה מעצמו אינו חייב להוציאו לחירות בלא עדים שהמודה בקנס פטור כמו שביארנו בהלכות גניבה שכל מודה בקנס פטור מלשלמו: