1

It is forbidden for a judge to assert himself in a lordly and haughty manner over his community. Instead, he should conduct himself with humility and awe. Any leader who casts unnecessary fear upon the community not for the sake of heaven will be punished. And he will not see a son who is a Torah scholar, as implied by a non-literal reading of Job 37:24: "Therefore people fear him - he will never see anyone with a wise heart."

א

אסור לאדם לנהוג בשררה על הצבור ובגסות הרוח אלא בענוה ויראה וכל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים נענש ואינו רואה לו בן תלמיד חכם שנאמר לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב:

2

Similarly, a judge may not treat them with capriciousness even though they are common people. He should not step over the heads of the holy people. Even though they are simple people and lowly, they are the descendants of Abraham, Isaac, and Jacob and the hosts of God whom He led out of Egypt with great power and a strong hand. He should patiently bear the difficulty of the community and their burden like Moses our teacher, as Numbers 11:12 states concerning him: "As a nursemaid will carry an infant." And Deuteronomy 1:16 states: "And I commanded your judges." This is a admonition to the judges to bear the community like a nursemaid carries an infant.

Take an example from Moses, the master of all prophets whom the Holy One, blessed be He, sent to Egypt, about whom Exodus 6:12 states: "And I commanded them concerning the children of Israel." The Oral Tradition relates that God told Moses and Aaron to accept this mission even though the people would curse them and stone them.

ב

וכן אסור לו לנהוג בהן קלות ראש אף על פי שהן עמי הארץ ולא יפסיע על ראשי עם הקדש אע"פ שהן הדיוטות ושפלים בני אברהם יצחק ויעקב הם וצבאות השם שהוציא מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה וסובל טורח הצבור ומשאן כמשה רבינו שנאמר בו כאשר ישא האומן את היונק והרי הוא אומר ואצוה את שופטיכם זו אזהרה לדיין שיסבול את הצבור כאשר ישא האומן את היונק צא ולמד ממשה רבן של כל הנביאים כיון ששלחו הקב"ה במצרים ונאמר ויצום אל בני ישראל אמרו מפי הקבלה שאמר להם למשה ולאהרן על מנת שיהיו מקללים אתכם וסוקלין אתכם באבנים:

3

Just as a judge is commanded to fulfill this mitzvah; so, too, the community is commanded to show honor to a judge, as Deuteronomy 1:18 states: "And I commanded you...." This is a command to the community that they should treat a judge with awe. He should not act in a demeaning manner in their presence, nor should he conduct himself in a frivolous manner.

ג

כדרך שנצטוה הדיין לנהוג במצוה זו כך נצטוו הצבור לנהוג כבוד בדיין שנאמר ואצוה אתכם זו אזהרה לצבור שתהיה אימת הדיין עליהן ולא יתבזה בפניהם ולא ינהוג קלות ראש בעצמו:

4

When a person is given a position of leadership over the community, he is forbidden to perform work in the presence of three people, lest he be demeaned in their eyes. Now if performing work in public is forbidden to him, certainly, it is forbidden for him to eat and drink or to become intoxicated in the presence of people at large and in the gatherings of the common people and in friendly get-togethers. Woe to those judges who conduct themselves in this manner, disgracing the Torah of Moses. They debase its judgments and lower them to the earth, casting them in the dust, bringing about harm to them and their descendants in this world and in the world to come.

ד

כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה כדי שלא יתבזה בפניהם אם המלאכה ברבים אסורה עליו קל וחומר לאכול ולשתות ולהשתכר בפני רבים ובכניסת עמי הארץ ובסעודת מרעות אוי להם לאותן הדיינים שנהגו בכך מעלבון תורת משה שבזו דיניה והשפילוה עד ארץ והגיעוה עד עפר וגרמו רעה להן ולבני בניהם בעולם הזה ולעולם הבא:

5

It is forbidden to conduct oneself capriciously in relation to the agent sent by the court. For the word of the court's agent is accepted as that of two witnesses with regard to the question of ostracism. Were he to say: "So-and-so disgraced me," "...disgraced the judge," or "...refused to appear in court," that person is ostracized on the basis of his statements. We do not, however, have a document recording the ban of ostracism composed until two witness come and testify that he refused to appear in the court.

ה

אסור לנהוג קלות ראש בשליח בית דין והרי השליח נאמן כשנים לענין הנידוי שאם אמר פלוני הקלני או הקלה הדיין או לא רצה לבא לדין משמתין אותו על פיו אבל אין כותבין פיתחא עליו עד שיבאו שנים ויעידו עליו שנמנע לבא לבית דין:

6

An agent of the court is not liable for relating unfavorable gossip for telling the court about these matters. Whenever anyone causes aggravation to the agent of the court, the court has the license to have "stripes for rebellious conduct" administered to him.

ו

אין שליח בית דין חייב באמירת דברים משום לשון הרע וכל המצער שליח בית דין יש לבית דין רשות להכותו מכת מרדות:

7

When the agent of the court orders a person to appear in court, saying: "So-and-so sent me," and mentioning the name of only one of the judges, a document declaring his ostracism cannot be composed against the litigant unless the agent summons him in the name of all three judges.

When does the above apply? When the agent went and conveyed this message on a day on which it was not known that the court to hold session. On a day on which it is known to hold session, by contrast, everyone knows that all of the judges gather together. Even though the agent came and conveyed the message in the name of only one judge, it is as if he came in the name of all three.

ז

שליח שאמר פלוני שלחני בשם אחד מן הדיינים ולא רצה בעל דין לבא אין כותבין עליו פיתחא של שמתא עד שיאמר משם שלשתן בד"א שהלך השליח ביום שאינו ידוע לישיבת הדיינים אבל ביום הידוע שהדיינים יושבים בו לדין הכל יודעים שכל הדיינים מקובצין ואף על פי שבא השליח בשם אחד כאילו בא בשם שלשתן:

8

When a person is summoned by the court and does not appear in court, a ban of ostracism is pronounced against him. This ban is recorded in a legal document; he is liable to pay the fee of the scribe who composes the document. When he comes to court, this document is torn.

If such a document was composed because a litigant did not accept a judgment, it may be torn up when he states that he is willing to accept it. When a court summons a litigant to appear on a certain day and he does not appear at all that day, a document recording the ban of ostracism is composed that evening.

When does the above apply? When he lived in the city and stubbornly refused to come. If, however, he lived in the outlying villages and would go in and go out from the city at times, we summon him to appear in court on Monday, Thursday, and the following Monday. If the second Monday passes without him appearing, we do not compose a ban of ostracism until the following day.

ח

מי ששלחו לו בית דין לבוא ולא בא לדין מנדין אותו וכותבין עליו פיתחא ונותן שכר הסופר ובעת שיבא קורעין הפיתחא כתבו לו פיתחא מפני שלא קבל הדין כיון שאמר הריני מקבל הדין קורעין נידויו קבעו לו בית דין זמן שיבא היום ולא בא כל אותו היום כותבין עליו פיתחא לערב במה דברים אמורים כשהיה במדינה ומרד ולא בא אבל אם היה בכפרים ויוצא ונכנס קובעים לו זמן שני וחמישי ושני ואם שלם יום שני ולא בא אין כותבין עליו פיתחא עד למחר:

9

We do not summon a person to court during the month of Nissan, nor during the month of Tishrei, because the people are occupied with the preparations for the festivals. Nor is a summons issued for Friday, or for the day preceding a festival. We do, however, issue a summons in Nissan, for him to appear after Nissan, and a summons in Tishrei, for him to appear after Tishrei. We do not, however, issue a summons on Friday for a litigant to appear after the Sabbath. The rationale is that everyone is busy on Friday.

ט

אין קובעין זמן לא בימי ניסן ולא בימי תשרי מפני שהעם טרודין במועדות ולא בערב שבת ולא בערב יום טוב אבל קובעין בניסן שיבוא אחר ניסן ובתשרי שיבוא אחר תשרי אבל לא קובעין בערב שבת שיבוא אחר שבת מפני שהכל טרודין בערב שבת:

10

When a person was located in a city and the agent of the court went to summon him, but could not find him, a court date is not set until the agent finds him and conveys this information.

Different rules apply if he lives in a village outside the city. If he is accustomed to coming on that day, the agent may tell one of his neighbors, even a woman: "If so-and-so comes, inform him that the court summoned him to appear at this time." If he does not come that day, he is placed under a ban of ostracism that evening.

When does the above apply? When the way which he is wont to follow does not pass the place of the court. If, however, his path passes the court, he is not placed under a ban of ostracism until the agent notifies him himself. For perhaps the neighbors will not notify him. For they will rationalize: "His path passes past the entrance to the court. Certainly, he visited them and was released." Similarly, if he will not come into the city until the following day, we do not rely on the neighbors, for perhaps they will forget and fail to notify him.

י

מי שהוא במדינה והלך שליח בית דין ולא מצאו אין קובעין לו זמן עד שימצא אותו השליח ויאמר לו היה בכפר חוץ למדינה אם דרכו לבוא באותו היום אומר השליח אפילו לאחד מן השכנים אפילו לאשה אם יבא פלוני הודיעוהו שבית דין קבעו לו זמן שיבוא לבית דין ואם לא בא מנדין אותו לערב בד"א כשאין הדרך שדרכו לילך בה על מקום בית דין אבל אם דרכו עליהן אין מנדין אותו עד שיודיעו השליח בעצמו שמא לא אמרו לו השכנים שהרי הם אומרין דרכו על פתח בית דין וכבר הלך אליהם ונפטר וכן אם לא בא במדינה עד למחר אין סומכין על השכנים שמא שכחו ולא אמרו לו:

11

The following laws apply when a person comes to the court and accepts the judgment issued against him, he is told to make financial restitution, but does not do so. He is not placed under a ban of ostracism until he is given a warning on Monday, Thursday, and the following Monday. If he does not pay by that time, he is placed under a ban of ostracism until he pays what he is liable. If he waits 30 days and does not seek to have the ban of ostracism lifted, he is excommunicated.

יא

מי שבא לבית דין וקבל הדין ואמרו לו לשלם והלך ולא שלם אין מנדין אותו עד שיתרו בו שני וחמישי ושני ואח"כ מנדין אותו עד שיתן מה שהוא חייב ואם עמד שלשים יום ולא תבע להתיר נדויו מחרימין אותו: