1

When two people come before a judge, one soft and one harsh - before he hears their words, or even after he hears their words, but does not know the direction in which the judgment is leaning - he has the license to tell them: "I will not involve myself with you," lest the harsh litigant be held liable and seek vengeance from the judge.

After he hears their words and knows in which direction the judgment is leaning, he does not have the license to tell them: "I will not involve myself with you," as Deuteronomy 1:18 states: "Do not be intimidated by any person." That verse implies that one should not say: "So-and-so is wicked, maybe he will kill my son, set fire to my crops, or cut down my trees." If he was an expert appointed to judge the many, he is obligated to involve himself with them in all circumstances.

א

שנים שבאו לפניך לדין אחד רך ואחד קשה עד שלא תשמע את דבריהם או משתשמע את דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם איני נזקק לכם שמא יתחייב הקשה ונמצא רודף אחר הדיין אבל משתשמע את דבריהם ותדע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר איני נזקק לכם שנאמר לא תגורו מפני איש שלא תאמר איש פלוני רשע הוא שמא יהרוג את בני שמא ידליק את גדישי שמא יקצץ נטיעותי ואם היה ממונה לרבים חייב להזקק להם:

2

Similarly, if a student was sitting before his master and became aware of a factor that would vindicate a poor person and obligate his rich adversary, he transgresses the above commandment if he remains silent. Concerning such matters, Exodus 23:7 states: "Keep distant from words of falsehood."

What is the source which teaches that a judge should not have an underdeveloped student sit before him? It is written: "Keep distant from words of falsehood."

ב

וכן תלמיד שהיה יושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר אם שתק הרי זה עובר משום לא תגורו מפני איש ועל זה נאמר מדבר שקר תרחק ומנין לדיין שלא יושיב תלמיד בור לפניו תלמוד לומר מדבר שקר תרחק:

3

What is the source which teaches that a student who sees his teacher erring with regard to a judgment should not say: "I will wait until he renders judgment. Then I will refute his ruling and then construct a new one so that the judgment will be quoted in my name"? It is written: "Keep distant from words of falsehood."

ג

ומנין לתלמיד שראה רבו שטועה בדין שלא יאמר אמתין לו עד שיגמר הדין ואסתרנו ואביננו כדי שיקרא הדין על שמי תלמוד לומר מדבר שקר תרחק:

4

At the outset, it is a mitzvah to ask the litigants: "Do you desire a judgment or a compromise?" If they desire a compromise, a compromise is negotiated. Any court that continuously negotiates a compromise is praiseworthy. Concerning this approach, Zechariah 8:16 states: Adjudicate a judgment of peace in your gates." Which judgment involves peace? A compromise. Similarly, with regard to King David it is stated: "And David carried out justice and charity for his entire people." When does justice involve charity? When a compromise is made.

When does the above apply? Before a judgment is rendered. Even though the judge has already heard their arguments and knows the direction in which the judgment is heading, it is a mitzvah to negotiate a compromise. Once the judgment is rendered and he declares: "So-and-so, your claim is vindicated; so-and-so, you are liable," he may not negotiate a compromise. Instead, let the judgment pierce the mountain.

ד

מצוה לומר לבעלי דינים בתחילה בדין אתם רוצים או בפשרה אם רצו בפשרה עושין ביניהן פשרה וכל בית דין שעושין פשרה תמיד הרי זה משובח ועליו נאמר משפט שלום שפטו בשעריכם אי זהו משפט שיש עמו שלום הוי אומר זה ביצוע וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו איזהו משפט שיש עמו צדקה הוי אומר זהו ביצוע והיא הפשרה בד"א קודם גמר דין אע"פ ששמע דבריהם וידע להיכן הדין נוטה מצוה לבצוע אבל אחרי שגמר הדין ואמר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב אינו רשאי לעשות פשרה ביניהן אלא יקוב הדין את ההר:

5

Although the litigants agreed to a compromise in court, they have the authority to demand a judgment until they confirm their commitment to the compromise with a kinyan.

ה

אף על פי שרצו בעלי הדין בפשרה בבית דין יש להם לחזור ולתבוע את הדין עד שיקנו מיד שניהם:

6

A compromise has greater legal power than a judgment. If two ordinary people rendered a judgment, their judgment is not binding and the litigants need not accept it. If, however, such individuals negotiated a compromise and the litigants affirmed their agreement with a kinyan, they may not retract.

ו

יפה כח פשרה מכח הדין ששני הדיוטות שדנו אין דיניהן דין ויש לבעלי דינין לחזור בהן ואם עשו פשרה וקנו מידן אין יכולין לחזור בהן:

7

After leaving the court, it is forbidden for any of the judges to say: "I was the one who vindicated you or held you liable and my colleagues differed with me. What could I do? They outnumbered me." If he says this, he is among those to whom the words of censure, Proverbs 11:13,: "He proceeds gossiping, revealing secrets" is applied. An incident occurred with regard to one student who revealed the private conversations in the House of Study 22 years later. The court had him removed from the House of Study and denounced him as "a revealer of secrets."

ז

אסור לאחד מן הדיינים כשיצא מבית דין לומר אני הוא המזכה או המחייב וחברי חולקין עלי אבל מה אעשה שהם רבו עלי ואם אמר כן הרי הוא בכלל הולך רכיל מגלה סוד ומעשה בתלמיד אחד שהוציא דברים שנאמרו בבית המדרש לאחר שתים ועשרים שנה והוציאוהו בית דין מבית המדרש והכריזו עליו זה מגלה סוד הוא:

8

If either of the litigants asks the court to compose a record of the judgment, they write it for him in the following manner: "So-and-so came to this-and-this court with so-and-so, the opposing litigant, claiming this-and-this. He was vindicated" or "...held liable." The record is given to him without it mentioning the names of those who vindicated him or those who held him liable. Instead, it says merely "From the statements of the court of such-and-such, so-and-so was vindicated."

ח

שאל אחד מבעלי דינים לכתוב לו פסק דין כותבין לו כך בא פלוני לבית דין של פלוני עם פלוני בעל דינו שטענו בכך ויצא זכאי או חייב ונותנין לו ואין מזכירין שם המזכין ולא שם המחייבין אלא בית דין של פלוני מדבריהם נזדכה פלוני:

9

This was the custom of the men of Jerusalem: "They would bring the litigants into the court and listen to their statements and claims. They would then bring in the witnesses and listen to their statements. Afterwards, the judges would have all others removed and would debate the matter among themselves until they came to a decision. Afterwards, they would call the litigants in and the judge of the greatest stature declares: "So-and-so, your claim is vindicated; so-and-so, you are liable." In this way, the litigants do no know which judge vindicated him and which judge held him liable.

ט

כך היה מנהגם של אנשי ירושלים מכניסין בעלי דינין ושומעים דבריהם וטענותיהם ומכניסים העדים ושומעים דבריהם ומוציאין כל אדם לחוץ והדיינים נושאים ונותנים ביניהם בדבר וגומרין את הדבר ואחר כך מכניסין בעלי דינים וגדול שבדיינים אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב כדי שלא ידע אחד מבעלי דינים אי זה דיין הוא מי שזכה אותו ולא אי זה דיין הוא שחייבו:

10

When a judge knows that a colleague is a robber or a wicked person, it is forbidden for him to sit in judgment with him, as it is stated: "Keep distant from words of falsehood."

This is the practice that would be followed by Jerusalem's men of refined character: They would not sit to participate in a judgment unless they knew who would sit with them. They would not sign a legal document unless they knew who would sign with them. And they would not enter a feast until they knew who would be joining them.

י

דיין שהוא יודע בחבירו שהוא גזלן או רשע אסור להצטרף עמו שנאמר מדבר שקר תרחק וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין אין יושבין בדין עד שידעו עם מי הם יושבים ולא חותמים את השטר עד שידעו מי חותם עמהם ולא נכנסים לסעודה עד שידעו מי מיסב עמהן: