1

It is a positive commandment for a judge to adjudicate righteously, as Leviticus 19:15 states: "Judge your colleagues with righteousness."

What is meant by a righteous judgment? Equating the litigants with regard to all matters. One should not be allowed to speak to the full extent he feels necessary while the other is told to speak concisely. One should not treat one favorably and speak gently to him and treat the other harshly and speak sternly to him.

א

מצות עשה לשפוט השופט בצדק שנאמר בצדק תשפוט עמיתך אי זהו צדק המשפט זו השויית שני בעלי דינין בכל דבר לא יהא אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך ולא יסביר פנים לאחד וידבר לו רכות וירע פניו לאחר וידבר לו קשות:

2

When there are two litigants, one wearing precious garments and the other degrading garments, we tell the litigant who carries himself honorably: "Either clothe him as you are clothed for the duration of your judgment or dress like him, so that you will be equal. Afterwards, stand judgment."

ב

שני בעלי דינין שהיה אחד מהם מלובש בגדים יקרים והשני מלובש בגדים בזויין אומר למכובד או הלבישהו כמותך עד שתדון עמו או לבוש כמותו עד שתהיו שוין אחר כך תעמדו בדין:

3

One of the litigants should not be allowed to sit, while the other stands. Instead, they both should stand. If the court desires to seat both of them, they may. One should not be seated on a higher plane than the other. Instead, they should sit on the same level.

When does this apply? During the give and take of the arguments. When, however, the judgment is being delivered, both litigants must stand, as Exodus 18:13 states: "And the people stood before Moses."

What is meant by the delivery of the judgment? The announcement: "So and so, you are vindicated? So and so, you are liable."

When does the above apply? To the litigants. The witnesses, by contrast, must always stand, as Deuteronomy 19:17 states: "And the two men shall stand."

ג

לא יהיה אחד יושב ואחד עומד אלא שניהם עומדים ואם רצו בית דין להושיב את שניהם מושיבין ולא ישב אחד למעלה ואחד למטה אלא זה בצד זה במה דברים אמורים בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין שניהם בעמידה שנאמר ויעמוד העם על משה ואי זהו גמר דין איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב במה דברים אמורים בבעלי דינין אבל העדים לעולם בעמידה שנאמר ועמדו שני האנשים:

4

When a Torah scholar and a common person come to adjudicate a dispute, the Torah scholar is seated. And the common person is instructed to sit. If, however, he does not sit, it is of no consequence.

A student who wishes to have a dispute adjudicated should not come early and sit before his teacher if he desires to have him adjudicate the case. If, however, each one of the judge's students had a fixed time to read before the judge and one of them came to read at the time of his judgment, it is permitted for the judge to hear the case.

ד

תלמיד חכם ועם הארץ שבאו לדין מושיבין את החכם ואומרים לעם הארץ שב אם לא ישב אין מקפידין על כך ולא יקדים התלמיד כשיבא לדין וישב לפני רבו כרוצה לדון לפניו ואם היה קובע לו זמן לקרות ובא זמנו מותר:

5

It has already become customary in all the courts throughout Israel after the era of Talmud, in all the yeshivot, to have the litigants and the witnesses sit so that there will be no controversy. For we do not have the power to establish the judgments of our faith in a firm manner.

ה

כבר נהגו כל בתי דיני ישראל מאחר הגמרא בכל הישיבות שמושיבין בעלי דינין ומושיבין העדים כדי לסלק המחלוקת שאין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם:

6

If there were many litigants before the judges, precedence should be give to a case involving an orphan to one involving a widow, as implied by Isaiah 1:17: "Judge an orphan, enter in a dispute on behalf of a widow." A case involving a widow receives precedence over a case involving a Torah scholar. A case involving a Torah scholar takes precedence over a case involving a common person. And a case involving a woman takes precedence over one involving a man, because the shame felt by a woman is greater.

ו

היו לפני הדיינים בעלי דין הרבה מקדימין את דין היתום לדין האלמנה שנאמר שפטו יתום ריבו אלמנה ודין אלמנה קודם לדין תלמיד חכם ודין תלמיד חכם קודם לדין עם הארץ ודין האשה קודם לדין האיש שבשת האשה מרובה:

7

It is forbidden for a judge to hear the words of one of the litigants before the other comes or outside the other's presence. Even hearing one word is forbidden, as implied by Deuteronomy 1:16: "Listen among your brethren." A judge who listens to only one litigant violates a negative commandment, as Exodus 23:1 states: "Do not bear a false report." Included in this prohibition is a warning to a person who listens to malicious gossip, one who speaks malicious gossip, and one who bears false testimony.

Similarly, each litigant is warned not to tell his arguments to a judge before the other litigant comes. With regard to this and similar matters, Exodus 23:7 states: "Keep distant from words of falsehood."

ז

אסור לדיין לשמוע דברי אחד מבעלי דינין קודם שיבא חבירו או שלא בפני חבירו ואפילו דבר אחד אסור שנאמר שמוע בין אחיכם וכל השומע מאחד עובר בלא תעשה שנאמר לא תשא שמע שוא ובכלל לאו זה אזהרה למקבל לשון הרע ומספר לשון הרע ומעיד עדות שקר וכן בעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו וגם על זה וכיוצא בו נאמר מדבר שקר תרחק:

8

A judge should not hear from a translator. If he understands the language of the litigants and listens to their arguments, but is not fluent in their language in order to respond to them, he should appoint a translator to inform them of the ruling and the rationale why this person's claim was vindicated and the other was held liable.

ח

לא יהיה הדיין שומע מפי התורגמן אלא אם כן היה מכיר לשון בעלי דינין ושומע טענותיהם ואם אינו מהיר בלשונם כדי להשיב להם יעמוד התורגמן להודיע אותם פסק הדין ומאי זה טעם חייב זה וזכה זה:

9

A judge must listen to the arguments of the litigants and restate their claims, as evident from I Kings 3:23 which states: "And the king said: 'This one says: "Mine is the son who lives and your son is the one who is dead."...'"

He should determine the just resolution of the judgment in his heart and then pronounce judgment.

ט

צריך הדיין לשמוע טענות בעלי דינין ולשנות טענותיהן שנאמר ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת ומצדק את הדין בלבו ואח"כ חותכו:

10

What is the source which teaches that a judge should not justify the arguments of one of the litigants? "Keep distant from words of falsehood." Instead, the litigant should tell the judge what appears correct to him and the judge should remain silent.

He should not teach one of the litigants an argument at all. Even if the plaintiff brings only one witness, the judge should not say: "We do not accept the testimony of one witness." Instead, he should tell the defendant: "See, he has testified against you." Preferably, he will acknowledge the other's claim, saying: "He testified truthfully." The judge should not ignore the witness's testimony unless the other litigant says: "He is only one witness and I do not accept his testimony." Similar principles apply in all analogous situations.

י

מנין לדיין שלא יעשה מליץ לדבריו של בעל דין שנאמר מדבר שקר תרחק אלא יאמר מה שנראה לו וישתוק ולא ילמד אחד מבעלי דינין טענה כלל אפילו הביא עד אחד לא יאמר לו אין מקבלין עד אחד אלא יאמר לנטען הרי זה העיד עליך הלואי שיודה ויאמר אמת העיד עד שיטעון הוא ויאמר עד אחד הוא ואינו נאמן עלי וכן כל כיוצא בזה:

11

If a judge sees a vindicating argument for one of the litigants and realizes that the litigant is seeking to state it, but does not know how to articulate the matter, sees that one was painfully trying to extricate himself with a true claim, but because of his anger and rage, he lost touch of the argument, or sees that one became confused because of his intellectual inadequacy, he may assist him somewhat to grant him an initial understanding of the matter, as indicated by Proverbs 31:8: "Open your mouth for the dumb person." One must reconsider the matter amply, lest one become like a legal counselor.

יא

ראה הדיין זכות לאחד מהן ובעל דין מבקש לאמרה ואינו יודע לחבר הדברים או שראהו מצטער להציל עצמו בטענת אמת ומפני החימה והכעס נסתלק ממנו או נשתבש מפני הסכלות הרי זה מותר לסעדו מעט להבינו תחלת הדבר משום פתח פיך לאלם וצריך להתיישב בדבר זה הרבה שלא יהיה כעורכי הדיינין: