These are the individuals who receive lashes:

a) anyone who transgresses a negative commandment punishable by kerait, but which is not punishable by execution by the court, e.g., a person who eats either fats, blood, or chametz on Passover,

b) anyone who transgresses a negative commandment punishable by death at the hand of heaven, e.g., a person who eats tevel, or a priest who eats terumah that is ritually pure, while he is in a state of ritual impurity,

c) anyone who involves a negative prohibition that involves a deed, e.g., a person who eats milk and meat or who wears sha'atnez.

When, however, a prohibition does not involve a deed, i.e., a gossiper, a person who takes revenge, or who bears a grudge, and a judge who hears a false report, a violator does not receive lashes.


אלו הן הלוקין כל העובר על לא תעשה שחייבין עליו כרת ואין בו מיתת בית דין כגון אוכל חלב ודם וחמץ בפסח וכן כל העובר על לא תעשה שחייבין עליו מיתה בידי שמים כגון אוכל טבל וכהן טמא שאכל תרומה טהורה וכן כל העובר על לאו שיש בו מעשה כגון אוכל בשר בחלב או לובש שעטנז אבל לאו שאין בו מעשה כגון הולך רכיל ונוקם ונוטר ונושא שמא שוא אינו לוקה:


Whenever a prohibition does not involve a deed, it is not punishable by lashes except for a person who takes a false oath, a person who transfers the sanctity of one sacrificial animal to another, and one who curses a colleague using God's name. Similarly, any prohibition punishable by execution by the court, e.g., "Do not commit adultery," or do not perform labor on the Sabbath is not punishable by lashes.

Whenever a prohibition requires financial recompense, e.g., "Do not rob," or "Do not steal," it is not punishable by lashes. Whenever a prohibition can be corrected by the performance of a positive commandment, e.g., "Do not take the mother together with the offspring," or "Do not complete the reaping of the corners of your field," it is not punishable by lashes, unless one does not perform the positive commandment.

Similarly, a prohibition of a general nature is not punishable by lashes. All other Scriptural prohibitions are punishable by lashes.


כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין כגון לא תנאף לא תעשה מלאכה בשבת אין לוקין עליו וכל לאו שניתן לתשלומין כגון לא תגזול ולא תגנוב אין לוקין עליו וכל לאו שניתק לעשה כגון לא תקח האם על הבנים לא תכלה פאת שדך אין לוקין עליו אלא אם לא קיים עשה שבהן ועל לאו שבכללות אין לוקין עליו ושאר כל הלאוין שבתורה לוקין עליהן:


What is meant by a prohibition of a general nature? A prohibition that includes many matters, e.g., Leviticus 19:26,: "Do not eat over the blood." Similarly, if the Torah states: "Do not do this and this," since a prohibition was not explicitly stated with regard to each deed, these prohibitions are not punishable by lashes unless the Torah divides them into separate prohibitions or it is conveyed via the Oral Tradition that they have been divided.

What is implied? Exodus 12:9 states: "Do not partake of it partially roasted or cooked." If a person partakes of a portion of the Paschal sacrifice while it is partially roasted and another portion that has been cooked at the same time, he does not receive two sets of lashes, only one.

With regard to chadash, Leviticus 22:14 states: "You shall not partake of bread, roasted grain, or fresh grain...." A violator is liable for three sets of lashes for these three transgressions. According to the Oral Tradition, we learned that a distinction is to be made.

It is also written: "There shall not be found among you one passes his son or daughter through the fire, one who divines...." Even though all the matters are included in one prohibition, in other places, the Torah distinguishes them as separate prohibitions, as Leviticus 19:26 states: "Do not augur and do not read omens." This teaches that each one is a separate prohibition. Similar principles apply in all analogous situations.


אי זהו לאו שבכללות זה לאו אחד שכולל עניינים הרבה כגון לא תאכלו על הדם וכן אם נאמר לא תעשה דבר פלוני ופלוני הואיל ולא ייחד לו לאו לכל אחד ואחד מהן אין לוקין על כל אחד ואחד אלא אם כן חלק אותה בלאוין אחרים או נאמר מפי השמועה שנחלקו כיצד כגון זה שנאמר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל אינו לוקה על הנא והמבושל שתים אלא אחת ובחדש הוא אומר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וחייב על שלשתן שלש מלקיות מפי השמועה למדו שזה לחלק הרי נאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים ואף על פי שכלל כל העניינים בלאו אחד הרי חלק אותם בלאוין אחרים ואמר לא תנחשו ולא תעוננו מלמד שכל אחד מהן בלאו בפני עצמו וכן כל כיוצא בזה:


The following rules apply when a person receives lashes in a court because of the violation of a prohibition punishable by kerait, and then received lashes a second time for the violation of that same prohibition - e.g., he ate forbidden fat, received lashes for it, and then ate forbidden fat again and received lashes for it. If he eats such fat a third time, he is not given lashes. Instead, he is compelled to enter a kipah, a narrow place that is his height where he cannot lie down. He is given meager portions of bread and water until his digestive tract contracts and he becomes ill. Afterwards, we feed him barley until his stomach bursts.


מי שלקה בבית דין על איסור כרת ולקה פעם שנייה על אותו כרת עצמו כגון שאכל חלב ולקה עליו ואכל חלב פעם שנייה ולקה עליו אם אכל פעם שלישית אין מלקין אותו אלא מכניסין אותו לכיפה והוא מקום צר כפי קומתו ואינו יכול לשכב בו ונותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מעיו ויכלה ואח"כ מאכילין אותו שעורים עד שכריסו נבקעת:


When a person violates a prohibition punishable by kerait or by execution by the court and received a warning beforehand, if he nodded his head, or remained silent and did not acknowledge the warning, we do not execute him, as explained above, nor do we give him lashes. If he repeats this transgression, receives a warning, nods his head, or remains silent, we neither execute him or give him lashes. If he repeats this transgression a third time, receives a warning, even though he merely nodded his head or remained silent, he is placed in a kipah until he dies.

All these individuals who did not acknowledge the warning they received are given "stripes for rebellious behavior" for they did at least commit a sin. Even a person who violates a Rabbinic prohibition is given "stripes for rebellious behavior."


מי שעבר על איסור כרת או מיתת בית דין והתרו בו והרכין בראשו או שתק ולא קבל עליו התראה אין הורגין אותו כמו שביארנו ואין מלקין אותו חזר ועשה כך והתרו בו והרכין בראשו או שתק אין ממיתין אותו ואין מלקין אותו חזר פעם שלישית ועבר והתרו בו אע"פ שהרכין בראשו או שתק כונסין אותו לכיפה עד שימות וכל אלו שלא קבלו עליהן ההתראה מכין אותן מכת מרדות הואיל וחטאו מכל מקום אפילו על איסור של דברי סופרים מכין אותו מכת מרדות:


When a person steals one of the sacrificial vessels from the Temple, curses God's name using the name of a false divinity, or has relations with an idolatrous gentile woman, the court does not deal with this matter. Instead, the zealous strike them. Whoever slays them merits. Similarly, when a priest served in the Temple while ritually impure, his priestly brethren would not bring him to court. Instead, the young priests take him out of the Temple Courtyard and crack his head open with logs.

It is a Scriptural decree that the court does not execute a person or have him lashed because of his own admission. Instead, the punishments are given on the basis of the testimony of two witnesses. Joshua's execution of Achan and David's execution of the Amalekite convert because of their own statements was a directive of immediate relevance only or was by royal fiat. The Sanhedrin, however, may not execute or lash a person who admits committing a transgression, lest he become crazed concerning this matter. Perhaps he is one of those embittered people who are anxious to die and pierce their reins with swords or throw themselves from the rooftops. Similarly, we fear that such a person may come and admit committing an act that he did not perform, so that he will be executed. The general principle is the disqualification of a person's own testimony is a decree of the king.


הגונב כלי שרת מן המקדש והמקלל בקוסם והבועל ארמית אין בית דין נזקקין להן אלא הקנאין פוגעין בהן וכל שהורגן זכה וכן כהן ששמש בטומאה לא היו אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פרחי כהונה היו מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגזירין גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בית דין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שנים עדים וזה שהרג יהושע עכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה היתה או דין מלכות היה אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה שמא מן העמלין מרי נפש הוא המחכים למות שתוקעין החרבות בבטנם ומשליכין עצמן מעל הגגות שמא כך זה יבא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג וכללו של דבר גזירת מלך היא: