Four types of execution were given to the court: stoning, burning, decapitation with a sword, and strangulation. Stoning and burning are explicitly mentioned in the Torah. Moses our teacher taught that whenever the Torah mentions the death sentence without any further description, the intent is strangulation. When a person kills a colleague, he should be decapitated. Similarly, the inhabitants of a city that goes astray are executed by decapitation.


ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה ושריפה והריגה בסייף וחנק סקילה ושריפה מפורשין הן בתורה ומפי משה רבינו למדו שכל מיתה האמורה בתורה סתם היא חנק וההורג את חבירו מיתתו בסייף וכן אנשי עיר הנדחת מיתתן בסייף:


Every one of these forms of execution involves a positive commandment for the court to execute a person with the form of death for which he is liable. A king has permission to execute using only one of them - by decapitation.


כל מיתה מהם מצות עשה היא לבית דין להרוג בה מי שנתחייב בה ואין רשות למלך להרוג באחת מהן אלא בסייף בלבד:


Whenever a person is obligated to be executed and the court did not execute him, the judges negated the observance of a positive commandment, but do not transgress a negative commandment. There is one exception: a sorcerer. If they do not kill him, they violate a negative commandment, as Exodus 22:17 states: "Do not allow a sorcerer to live."


כל מחוייב מיתת בית דין שלא המיתו אותו בית דין ביטלו מצות עשה ולא עברו על מצות לא תעשה חוץ מן המכשף שאם לא המיתוהו עברו על מצות לא תעשה שנאמר מכשפה לא תחיה:


Stoning to death is a more severe form of execution than burning. Burning is a more severe form than decapitation, and decapitation is more sever than strangulation.

When a person is liable to be executed with two different forms of execution, he should be executed with the more severe form. This applies whether he committed two transgressions, one after the other, or he committed one transgression which involved two death penalties. Even if he was sentenced to be executed for the less severe form of execution and afterwards, committed a transgression punishable by the more severe form, should he be convicted, he is executed in the more severe manner.


סקילה חמורה מן השריפה ושריפה חמורה מן הסייף והסייף חמורה מן החנק וכל מי שנתחייב בשתי מיתות נדון בחמורה בין שעבר שתי עבירות זו אחר זו בין שעבר עבירה אחת שחייב עליה שתי מיתות אפילו נגמר דינו לקלה ואחר כך עבר על החמורה ונגמר דינו נידון בחמורה:


Both men and women are executed in these four ways.


ואחד האיש ואחד האשה דנין אותן בארבע מיתות:


Whenever people who are all liable to be executed are mixed together, each one of them is executed in the less severe manner.


כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה נדון כל אחד מהן בקלה שבהן:


When a person who has been sentenced to death becomes mixed together with others and it is unable to distinguish him from them, and similarly, when a person who was not convicted becomes mixed together with others who have been convicted and sentenced to death and it is unable to distinguish him from them, they are all released from liability. The rationale is that we complete the judgment of a person only when he is present.


מי שנגמר דינו שנתערב עם שאר העם ולא נודע מי הוא מאלו או מי שלא נגמר דינו שנתערב עם מי שנגמר דינו ולא נודע מי הוא כולן פטורין לפי שאין גומרין דינו של אדם אלא בפניו:


When a convicted person fights for his life and it is impossible for the court to have him bound so that he can be executed in the manner in which he is obligated to die, the witnesses should kill him in any manner they can, for he has been sentenced to death. No one else, however, has the right to kill him first.

For this reason, if the hands of the witnesses are cut off, the convicted person is released. If, however, at the outset, the witnesses did not have hands, the convicted person should be executed by others.

When does the above apply? To all people who are liable to be executed by the court with the exception of a murderer. When, however, a murderer has been sentenced by the court every person should pursue him using any means possible to kill him until he is executed.


מי שעמד על נפשו ולא יכלו בית דין לאוסרו עד שימיתוהו במיתה שהוא חייב בה הורגין אותו עדיו בכל מיתה שיכולין להמיתו בה מאחר שנגמר דינו ואין רשות לשאר העם להמיתו תחלה לפיכך אם נקטעה יד העדים פטור ואם היו העדים גדמין מתחלה יהרג ביד אחרים בד"א בשאר מחוייבי מיתות בית דין חוץ מן הרוצח אבל הורג נפש שנגמר דינו רודפין אחריו בכל דבר וביד כל אדם עד שממתין אותו:


All of the people executed by the court should not be buried in their family plots together with the entire Jewish people. Instead, the court sets aside two different burial plots: one for those who are stoned and those who are burnt, and the other for those who are decapitated and strangled. This is a halachah conveyed by the Oral Tradition.

When the flesh of the corpse decomposes, they would gather the bones and rebury them in their ancestral plots. The relatives may make a coffin and shrouds in which to rebury the bones.


כל הרוגי בית דין אין קוברין אותן בקברי אבותיהם בכלל ישראל אלא שני קברות מתקנין להן בית דין אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין ודבר זה הלכה מפי השמועה נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן בקברות אבותיהן ויש לקרוביהן לעשות להן ארון ותכריכין:


The court must be very patient with regard to laws involving capital punishment and ponder the matter without being hasty. Whenever a court executes a person once in seven years, it is considered a savage court. Nevertheless, if it happens that they must execute a person every day, they do. They do not, however, judge two cases involving capital punishment on the same day. Instead, one is judged immediately, and the other on the following day.

If, however, the two people committed the same sin and are punished with the same form of execution, e.g., a man and a woman who committed adultery, we judge both of them on the same day. Therefore if an adulterer had relations with the daughter of a priest, since he is executed by strangulation and she is burnt to death, they are not executed on the same day.


צריכין בית דין להתיישב בדיני נפשות ולהמתין ולא יאיצו וכל בית דין שהרגו נפש בשבע שנים הרי אלו חבלנין אף על פי כן אם אירע להם להרוג בכל יום ויום הורגין אבל אין דנין לעולם שנים ביום אחד אלא דנין זה היום והשני למחר היו שניהם בעבירה אחת ומיתה אחת כגון נואף עם נואפת דנין שניהם ביום אחד לפיכך אם היה הנואף בועל בת כהן הואיל והוא בחנק והיא בשריפה אין הורגין שניהן ביום אחד:


Cases involving capital punishment are adjudicated only when the Temple is standing. It is also necessary that the High Court hold its sessions in the Chamber of Hewn Stone in the Temple. This is derived from the statements of Deuteronomy 17:12 with regard to a rebellious elder: "who refuses to heed the priest." According to the Oral Tradition, it was taught: "At a time when there is a priest offering sacrifices on the altar, cases involving capital punishment are adjudicated." This applies provided the court is holding sessions in its place.


אין דנין דני נפשות אלא בפני הבית והוא שיהיה בית דין הגדול שם בלשכה שבמקדש שנאמר בזקן ממרא לבלתי שמוע אל הכהן וגו' ומפי השמועה למדו שבזמן שיש כהן מקריב על גבי המזבח יש דיני נפשות והוא שיהיה בית דין הגדול במקומו:


At the outset, when the Temple was constructed, the Supreme Sanhedrin would hold session in the Chamber of Hewn Stone in the Courtyard of the Israelites. The place where the judges would sit was not consecrated. For only kings of the House of David were permitted to sit in the Temple Courtyard.

When the moral character of the Jewish people declined, the Sanhedrin went in exile. They traveled to ten different places in exile, the last being Tiberias. Afterwards, until the present age, the Supreme Sanhedrin has never been convened. And it is an accepted tradition, that in the future, the Sanhedrin will first convene in Tiberias, and from there, they will proceed to the Temple.


בתחילה כשנבנה בית המקדש היו בית דין הגדול יושבין בלשכת הגזית שהיתה בעזרת ישראל והמקום שהיו יושבין בו חול היה שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד וכשנתקלקלה השורה גלו ממקום למקום ולעשרה מקומות גלו וסופן לטבריא ומשם לא עמד בית דין גדול עד עתה וקבלה היא שבטבריא עתידין לחזור תחילה ומשם נעתקין למקדש:


40 years before the destruction of the Temple, capital punishment was nullified among the Jewish people. Although the Temple was still standing, since the Sanhedrin went into exile and were not in their place in the Temple, these laws could not be enforced.


ארבעים שנה קודם חרבן בית שני בטלו דיני נפשות מישראל אע"פ שהיה המקדש קיים מפני שגלו הסנהדרין ולא היו שם במקומן במקדש:


In the era when cases involving capital punishment were adjudicated in Eretz Yisrael, such cases could also be adjudicated in the diaspora, provided the members of that court received semichah in Eretz Yisrael. As we have already stated, the Sanhedrin exercises judicial authority in Eretz Yisrael and in the diaspora.


בזמן שדנין דיני נפשות בארץ ישראל דנין דיני נפשות בחוצה לארץ והוא שיהיו הסנהדרין סמוכין בארץ כמו שביארנו שהסנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ: