1

How are cases involving capital punishment judged? When the witnesses come to the court and say: "We saw this person violate such-and-such a transgression," the judges ask them: "Do you recognize him? Did you give him a warning?"

If they answer: "We do not recognize him," "We are unsure of his identity," or "We did not warn him," the defendant is exonerated.

א

כיצד דנין דיני נפשות כשיבואו עדים לבית דין ואומרים ראינו פלוני זה שעבר עבירה פלונית אומרין להן מכירין אתם אותו התריתם בו אם אמר אין אנו מכירין אותו או נסתפק לנו או שלא התרו בו הרי זה פטור:

2

Both a Torah scholar and a common person need a warning, for the obligation for a warning was instituted only to make a distinction between a person who transgresses inadvertently and one who transgresses intentionally, lest the person say: "I transgressed inadvertently."

How is a warning administered? We tell him: "Desist..." or "Do not do it. It is a transgression and you are liable to be executed by the court..." or "to receive lashes for it." If he ceases, he is not liable. Similarly, if he remains silent or nods his head, he is not liable for punishment. Even if he says: "I know," he is not liable for punishment until he accepts death upon himself, saying: "It is for this reason that I am doing this." In such a situation, he is executed.

He must commit the transgression directly after receiving the warning, within the time to offer a salutation. If he waits longer than that, a second warning is necessary.

The warning is acceptable whether it was administered by one of the witnesses or by another individual, even a woman or a servant. Even if the transgressor hears the voice of the person administering the warning, but does not see him, and even if he himself administers the warning, he should be executed.

ב

אחד תלמיד חכם ואחד עם הארץ צריך התראה שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד שמא שוגג היה וכיצד מתרין בו אומרין לו פרוש או אל תעשה שזו עבירה היא וחייב אתה עליה מיתת בית דין או מלקות אם פירש פטור וכן אם שתק או הרכין בראשו פטור ואפילו אמר יודע אני פטור עד שיתיר עצמו למיתה ויאמר על מנת כן אני עושה ואח"כ יהרג וצריך שיעבור ויעשה תיכף להתראה בתוך כדי דיבור אבל אחר כדי דבור צריך התראה אחרת ובין שהתרה בו אחד מן העדים ובין שהתרה בו אחר בפני עדים אפילו אשה או עבד אפילו שמע קול המתרה ולא ראהו ואפילו התרה בעצמו הרי זה נהרג:

3

If the witnesses say: "He was given a warning and we recognize him," the court intimidates them.

How do they intimidate them in cases involving capital punishment? They say: "Maybe you are speaking on the basis of supposition, or on the basis of hearsay, one witness from another witness, or maybe you heard from a trustworthy person?" "Maybe you do not know that ultimately we will subject you to questions and crossexamination?"

"Know that cases involving capital punishment do not resemble those involving financial matters. With regard to financial matters, if there is any deceit, a person can make financial restitution and receive atonement. With regard to capital punishment, the victim's blood and the blood of his unborn descendants are dependent on the murderer until eternity. As it is said with regard to Cain, 'The voice of the blood of your brother is crying out.' The Torah uses the plural form of the word blood, implying his blood and the blood of his descendants.

"For this reason, man was created alone in the world. This teaches us that a person who eliminates one soul from the world is considered as if he eliminated an entire world. Conversely, a person who saves one soul is considered as if he saved an entire world.

"All the inhabitants of the world are created in the image of Adam, the first man, and yet no one person's face resembles the face of his colleague. Therefore each person can say: 'The world was created for me.'

"If you might say: 'Why should we enter this difficulty?' It is written Leviticus 5:1: 'If he witnessed, observed, or knew....' If you will say: 'Why should we become responsible for shedding the defendant's blood? It is already said: 'At the destruction of the wicked, there is joy. '

If they stand by their word, the witness of the greater stature is brought into the court alone and he is questioned and cross-examined, as will be explained in Hilchot Edut. If his testimony appears to be factual, the second witness is brought into the court, and he is questioned as the first one was. Even if there are 100 witnesses, each one is questioned and cross-examined.

If the testimony of all the witnesses is accurate, we begin the judgment with a statement that tends to acquittal as stated. We tell him: "If you did not transgress, do not fear their words." Then we judge him. If grounds for acquittal are found, he is released. If they do not find grounds for acquittal, the defendant is imprisoned until the following day.

On that day, the Sanhedrin divides itself into pairs and they examine the judgment. They eat little and do not drink wine throughout that entire day. They debate the matter throughout the night, each one with his comrade or alone. On the morrow, they come to the court early. Each of those who voted for acquittal state: "I am the one who voted for acquittal yesterday, and I still favor that ruling." Each of those who voted for conviction state: "I am the one who voted for conviction yesterday, and I still favor that ruling," or "...I have changed my mind and I vote for acquittal." If they erred in that regard, or did not know who voted for conviction or who voted for acquittal on the basis of one rationale and hence are considered only as one, as we explained, the two scribes of the court remind them, for they write down the rationale given by each one of them.

We begin the judgment. If they find a rationale to acquit him, they acquit him. If it is necessary to add judges, they add. If there is a majority of judges who seek to convict him, and he is convicted, he is taken out to be executed immediately.

The place where the court conducts the execution is outside the court and removed from it, as implied by Leviticus 24:14: "Take the blasphemer outside the camp...." It appears to me that it should be approximately 6 mil , the distance between the court of Moses our teacher which was before the entrance of the Tent of Meeting and the extremities of the camp of the Jewish people.

ג

אמרו העדים היתה לו התראה ומכירין אנו אותו מאיימין בית דין עליהן וכיצד מאיימין על עסקי נפשות אומרים להן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד מפי אדם נאמן שמעתם או שמא אין אתם יודעים שסופנו לבדוק אתכם בדרישה וחקירה הוו יודעים שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממונו ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעו תלויין בו עד סוף כל העולם שהרי בקין נאמר קול דמי אחיך צועקים דמו ודם זרעו לפיכך נברא אדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מן העולם מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת בעולם מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא הרי כל באי עולם בצורת אדם הראשון הם נבראים ואין פני כל אחד מהן דומין לפני חבירו לפיכך כל אחד ואחד יכול לומר בשבילי נברא העולם שמא תאמרו מה לנו ולצרה זו הלא כבר נאמר והוא עד או ראה או ידע או שמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה והלא כבר נאמר ובאבוד רשעים רנה אם עמדו בדבריהן מכניסין את הגדול שבעדים ובודקים אותו בדרישה וחקירה כמו שיתבאר בהלכות עדות אם נמצאת עדותו מכוונת מכניסין את השני ובודקין אותו כראשון אפילו היו מאה עדים בודקין כל אחד ואחד בדרישה וחקירה:

נמצאו דברי כל העדים מכוונים פותחין לזכות כמו שביארנו ואומרים אם לא חטאת אל תירא מדבריהם ודנין אותו אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לא מצאו לו זכות אוסרין אותו עד למחר ובו ביום מזדווגין הסנהדרין זוגות זוגות לעיין בדינו וממעטין במאכל ואין שותין יין כל אותו היום ונושאין בדבר כל הלילה כל אחד ואחד עם זוג שלו או עם עצמו בביתו ולמחרת משכימין לבית דין המזכה אומר אני הוא המזכה ומזכה אני במקומי והמחייב אומר אני הוא המחייב ומחייב אני במקומי או חזרתי בי ואני מזכה ואם טעו בדבר ולא ידעו מי הם שחייבו או זיכו מטעם אחד שאינן נחשבין אלא כאחד כמו שביארנו הרי סופרי הדיינין מזכירין אותן שהרי כותבין טעם של כל אחד ואחד ומתחילין בדינו אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם הוצרכו להוסיף מוסיפין רבו המחייבין ונתחייב מוציאין אותו להרגו ומקום שהורגין בו בית דין היה חוץ לבית דין ורחוק מבית דין שנאמר הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה ויראה לי שיהיה רחוק כמו ששה מילין כמו שהיה בין בית דינו של משה רבינו שהיה לפני פתח אהל מועד ובין מחנה ישראל:

4

After a defendant has been convicted, we do not delay the matter, but instead execute him immediately. Even if a woman is pregnant, we do not wait until she gives birth. Instead, we give her a blow against the womb so that the fetus will die first. If, by contrast, she is already in the throes of labor, we wait until she gives birth.

Whenever a woman is executed, it is permitted to benefit from her hair.

ד

משנגמר דינו אין משהין אותו אלא יהרג ביומו אפילו היתה עוברה אין ממתינין לה עד שתלד ומכין אותה כנגד בית ההריון עד שימות הולד תחלה אבל אם ישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד וכל אשה שתהרג מותר ליהנות בשערה:

5

When a person is being taken out to be executed and a sacrifice of his has already been slaughtered, we do not execute him until the blood of his sin offering or guilt offering has been sprinkled on the altar for his sake. If, however, he was already convicted and the animal designated as a sacrifice has not been slaughtered already, we do not wait until the sacrifice is brought, for we do not prolong his judgment.

ה

מי שיצא ליהרג והיה זבחו זבוח אין הורגין אותו עד שמזין עליו מדם חטאתו ואשמו ואם נגמר דינו ועדיין לא נשחט הזבח אין ממתינין לו עד שיקריבו עליו קרבנו שאין מענין את דינו: