The debt is the responsibility of the borrower until he pays the lender or the lender's agent. If the lender said: "Throw the money owed to me and become freed of responsibility," the borrower threw it to him, and it became lost or destroyed by fire before it reaches the lender, the borrower is not responsible.

The following rules apply if the lender told him: "Throw the money owed to me in a manner governed by the laws of a bill of divorce." If the money was closer to the borrower, it is still his responsibility. If it was closer to the lender, the borrower is no longer responsible. If it is half and half, and it is lost or stolen from there, the borrower is required to pay half of the debt.


החוב באחריות הלוה עד שיפרענו ליד המלוה או ליד שלוחו, אמר לו המלוה זרוק לי חובי והפטר וזרקו ואבד או נשרף קודם שיגיע ליד המלוה פטור, אמר לו זרוק לי חובי בתורת גיטין היו המעות קרובות ללוה הרי עדיין באחריותו, היו קרובות למלוה נפטר הלוה, מחצה על מחצה אם אבדו משם או נגנבו משלם הלוה מחצה.


When Reuven owes Shimon a maneh, gives the maneh to Levi and tells him: "Give this maneh that I owe Shimon to him," Reuven may not retract. Nevertheless, he is held responsible for the maneh until it reaches Shimon.

If Levi returned the maneh to Reuven, they are both responsible for it until Shimon receives full payment for the debt owed him.


היה ראובן חייב לשמעון מנה ואמר ללוי הולך לשמעון מנה זה שאני חייב לו אם בא לחזור אינו חוזר והוא חייב באחריותו עד שיגיע המנה לשמעון, החזיר לוי את המנה לראובן שניהן חייבין באחריותו עד שיגיע ליד שמעון כל חובו. 1


A transfer of a debt is rescinded in the following situation. Reuven owed Shimon a maneh. Shimon told Reuven: "Take the maneh that you owe me and give it to Levi." Since the three were standing together and Levi agreed, the transfer would ordinarily be binding. Nevertheless, if it is discovered that Reuven is poor and does not have the resources to pay, Levi can ask Shimon for payment of the debt, for he deceived him.

If Levi knew ' that Reuven was poor at that time or Reuven was rich at that time and became impoverished afterwards, Levi cannot demand payment from Shimon, for he accepted the transfer.

If Levi argues that Reuven was poor at the time and Shimon deceived him, and Shimon maintains that he was wealthy and later became impoverished, it appears to me that Shimon must bring proof of his claim. Only then is he freed of responsibility from the debt he owes Levi. This is no different from an instance where he has a receipt in his hand, and we tell him: "Prove the authenticity of your receipt, and then you will be freed of responsibility."


ראובן שהיה חייב לשמעון מנה ואמר שמעון לראובן מנה שיש לי בידך תנהו ללוי והיו שלשתן עומדין וקיבל לוי ונמצא ראובן עני ואין לו ממה שיגבה ממנו הרי לוי חוזר בחוב של שמעון שזה הטעהו, ואם ידע לוי שהוא עני או שהיה עשיר באותה שעה והעני אינו יכול לחזור שהרי קיבל, טען לוי שהיה ראובן עני והטעהו ושמעון אומר עשיר היה והעני יראה לי שעל שמעון להביא ראיה ואח"כ יפטר מחוב לוי לא יהיה אלא שובר בידו אומרים לו קיים שוברך והפטר.


We already explained the following concept in the laws of business transactions. These laws apply when Reuven was not owed anything by Shimon, but did owe a maneh to Levi. If he told Levi to collect the debt from Shimon - even if he made that statement in the presence of the three of them -it is not binding. If Shimon does not desire to pay Levi, he need not. If, however, he does pay him, he may collect the money from Reuven, since he paid him because of his instructions.

Similarly, if Levi desires to retract and say: "I do not desire to collect the debt from Shimon," he may collect the debt from Reuven. This applies even if he collected a portion of the debt from Shimon; he may collect the remainder from Reuven.


כבר ביארנו בהלכות מקח וממכר שראובן שלא היה לו אצל שמעון כלום והיה ראובן חייב ללוי מנה והמחהו אצל שמעון אע"פ שהמחהו במעמד שלשתן לא קנה, ואם רצה שמעון שלא יתן לא יתן ואם נתן חוזר וגובה מראובן שהרי על פיו נתן, וכן אם רצה לוי לחזור ולומר איני רוצה לגבות משמעון חוזר וגובה מראובן ואע"פ שנפרע מקצת משמעון חוזר וגובה השאר מראובן.


The following laws apply with regard to a store-keeper who would give a house-owner anything he desires on credit, postponing payment until the entire amount reaches a substantial sum, at which time he would pay him.

The employer says: "Give my workers a sela..." or "... my creditor the maneh that I owe him and I will repay you." Afterwards, the storekeeper said: "I gave the money you instructed me to give," and the worker or the creditor says: "I did not receive it." The worker or the creditor must take an oath; he may then collect the debt owed him from the employer. Similarly, the store-keeper may take an oath and collect what he claims from the employer, for he told him to pay that money.

The worker must take the oath in the presence of the storekeeper, and the storekeeper must do so in the presence of the worker or the creditor, so that they will be embarrassed by each other. Similar laws apply in all analogous situations.

This oath is a Rabbinical ordinance, administered while the person holds a sacred article, because both claimants are coming to collect money. Therefore, if the storekeeper dies, the creditor may collect the debt without taking an oath. Similarly, if the worker or the creditor dies, the storekeeper may collect the claim he makes without taking an oath. The rationale is that in such a situation the employer is not losing anything and is making payment only once.


חנוני שהיה נותן לבעל הבית מן החנות כל מה שירצה בתורת הלואה ומקיפו עד שיתקבץ הכל ופורע לו ואמר לו בעל הבית תן לפועלים סלע או לבעל חובי מנה שיש לו אצלי ואני אתן לך והרי החנוני אומר נתתי והפועל או בעל חובו אומר לא לקחתי הרי הפועל או בעל חוב נשבע ונוטל מבעל הבית חובו וכן החנוני נשבע ונוטל מבעל הבית מה שטען שנתן שהרי הוא אמר לו ליתן, והפועל נשבע במעמד החנוני וכן החנוני במעמד הפועל או בעל חוב כדי שיכלמו זה מזה וכן כל כיוצא בזה ושבועה זו תקנת חכמים היא בנקיטת חפץ מפני שבאין שניהן ליטול, לפיכך אם מת החנוני נוטל בעל חוב בלא שבועה וכן אם מת פועל או בעל חוב החנוני נוטל בלא שבועה שהרי אין בעל הבית מפסיד כלום ואינו משלם אלא תשלום אחד.


When the store-keeper says: "You told me to give this person a maneh," or "You commanded me and told me, 'If so-and-so comes, give him,'" and the employer claims: "I did not tell you," the employer must take a sh'vuat hesset to support his claim. He is then freed of responsibility. The store-keeper should then lodge a suit against the person he claims to have paid.

Similarly, if a storekeeper tells an employer with whom he has a credit arrangement: "It is written in my account book that you owe me a maneh" and the employer says: "I don't know," the employer must take a sh'vuat hesset that he does not know. He is then freed of responsibility, as is the law with regard to any situation where one person lodges a claim against another. There is no Rabbinical ordinance governing such a situation.


החנוני אומר אתה אמרת ליתן לזה מנה או צוית ואמרת לי אם יבא פלוני תן לו ובעל הבית אומר לא אמרתי לך הרי בעל הבית נשבע היסת ונפטר והחנוני עושה דין עם זה שנתן לו, וכן אם אמר החנוני לבעל הבית המקיפו כתוב בפנקסי שיש לי אצלך מנה ובעל הבית אומר איני יודע נשבע בעל הבית היסת שאינו יודע ונפטר כדין כל טוען על חבירו לכל דבר ואין בזה תקנת חכמים.


When Reuven produces a promissory note that states that Shimon owes a debt to Levi, and claims that Shimon gave it to him by signing a deed acknowledging the transfer and giving it to him, but that the deed of transfer was lost, or he claims that Levi transferred the promissory note to him via the acquisition of land, he may collect the debt from Shimon. The rationale is that Reuven is in possession of the promissory note.

If Shimon claims that he paid Levi and demands that an oath be taken, Levi must take an oath to Shimon. Afterwards, Reuven may collect the debt. If Levi admits that Shimon paid him, Levi must pay Reuven. If Levi claims that he neither sold nor gave the promissory note to Reuven, Levi is required to take a sh'vuat hesset and is then freed of responsibility.


ראובן שהוציא שטר חוב שיש ללוי על שמעון וטען שלוי נתנו לו בכתיבה ומסירה ואבד השטר שהקנהו בו או שטען שהקנהו לו על גב הקרקע הרי זה גובה אותו משמעון הואיל ויוצא מתחת ידו, טען שמעון שפרע ללוי ואמר ישבע לי ישבע לוי לשמעון ואח"כ יגבה ראובן, הודה לו שפרע ישלם לוי לראובן, טען לוי שלא מכר ולא נתן שטר זה נשבע היסת ונפטר.


When a promissory note is in the hands of a third party, and he produces it in a court of law and says: "It has been paid," his word is accepted. This applies even if the authenticity of the note has been verified. The rationale is that if he had desired, he could have burned it or torn it.

Similarly, if the third party died, and a note is found in his possession stating that the promissory note entrusted to him has been paid, we consider it paid. This applies even though the note stating the debt was paid is not signed by witnesses.

When, by contrast, a note is found in the creditor's possession that a particular promissory note has been paid, even if the note stating that the debt was paid is in the creditor's handwriting, it is considered to be merely facetious.


שטר שהיה ביד שליש והוציא מתחת ידו בבית דין ואמר פרוע הוא נאמן אע"פ שהשטר מקויים שאילו רצה היה שורפו או קורעו, וכן אם מת השליש ונמצא כתב יוצא מתחת ידי שליש ששטר זה המונח אצלו פרוע הוא ה"ז פרוע אע"פ שאין עדים על הכתב, אבל כתב שיצא מתחת ידי מלוה ששטר פלוני פרוע אפילו היה בכתב ידי המלוה אינו אלא כמשחק.


If witnesses signed the note discovered in the creditor's possession, when their signatures have been verified, the note is considered paid. If their signatures have not been verified, the witnesses who signed the receipt should be interrogated. If they do not know of the matter or if they are not present to be asked, the receipt is ignored, because it was found in the possession of the lender or his heirs.


היו עדים על הכתב אם היו מקויימין הרי השטר פרוע, ואם אין עליו קיום ישאלו העדים החתומין על זה השובר, אם לא ידעו או שאין העדים מצויין הואיל ומתחת ידי המלוה או מתחת ידי יורשיו יצא אין השובר כלום.


If the promissory note mentioned in the note that was discovered was found among the promissory notes belonging to the lender that have been paid, we assume that it was paid, even if the note that was found was not signed by witnesses.

Similarly, if it is written on the promissory note itself - whether on its front or back, or even on only a portion of it - that this promissory note or a portion of it was paid, we follow those statements. This applies even though witnesses did not sign the statement, and the promissory note is in the possession of the lender. For if the promissory note had not been paid, he would not have written on the note itself.


נמצא השטר בין שטרות פרועין ה"ז פרוע ואע"פ שאין עדים על הכתב הנמצא, וכן אם נמצא כתוב בגופו של שטר בין מפניו בין מאחוריו ואפילו במקצתו שטר זה פרוע או נפרע ממנו כך וכך עושין ע"פ הכתב ואע"פ שאין על הכתב עדים ואע"פ שיצא מתחת ידי המלוה שאילו לא נפרע לא היה כותב על השטר.


When a person finds a promissory note among his other legal documents and he does not know its status, it should remain in his possession until Eliyahu comes.


המוצא שטר בין שטרותיו ואין יודע מה טיבו יהיה מונח עד שיבא אליהו.


When a person tells his sons: "One of the promissory notes among my promissory notes has been paid and I don't know which one it is," all of the promissory notes are considered paid. If there are two promissory notes from one person, the greater one is considered paid and the lesser one is considered unpaid.

If a person tells a colleague: "One of your promissory notes in my possession has been paid," the greater one is considered to be paid and the lesser one is considered to be unpaid. If he tells him: "The debt you owe me has been paid," all of the promissory notes he has against him are considered paid.


האומר לבניו שטר בין שטרותי פרוע ואיני יודע איזה הוא שטרותיו כולן פרועין, נמצא לאחד שם שני שטרות הגדול פרוע והקטן אינו פרוע אמר לחבירו שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע והקטן אינו פרוע, חוב לך בידי פרוע כל שטרות שיש לו עליו כולן פרועין.