1

When a person lends money to a colleague in the presence of witnesses and tells the borrower: "Do not repay me outside the presence of witnesses," the borrower must repay him in the presence of witnesses because of this stipulation. This applies whether he made this stipulation at the time the loan was given or after the loan was given.

If the borrower claims: "I fulfilled the stipulation and repaid you in the presence of so-and-so and so-and-so, and they journeyed overseas or died," his word is accepted. He may take a sh'vuat hesset, and then he is freed of responsibility.

Similarly, if the lender states: "Repay me only in the presence of Torah scholars," or "... in the presence of doctors," and the borrower claims: "I repaid you in their presence, but those witnesses in whose presence I repaid you died or journeyed overseas," his word is accepted. He may take a sh'vuat hesset, and then he is freed of responsibility.

If, however, the lender stipulates: "Do not repay me except in the presence of so-and-so and so-and-so and so," and the borrower claims: "I repaid you in the presence of other witnesses, and they died or journeyed overseas," his word is not accepted. Indeed, the lender stipulated: "Do not pay me except in the presence of Reuven and Shimon," who are standing with him, so that the borrower will not rebuff him, saying: "I repaid you in the presence of other people, and they journeyed away."

א

המלוה את חבירו בעדים ואמר אל תפרעני אלא בעדים בין שאמר לו בשעת הלואה בין שאמר לו אחר שהלוהו ה"ז צריך לפרעו בעדים מפני התנאי, טען הלוה ואמר לו וכן עשיתי ופרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים או מתו הרי זה נאמן ונשבע שבועת היסת ונפטר, וכן אם אמר אל תפרעני אלא בפני תלמידי חכמים או בפני רופאים ואמר לו בפניהם פרעתיך ואותן העדים שפרעתיך בפניהם מתו או הלכו להם למדינת הים הרי זה נאמן ונשבע היסת ונפטר, אבל אם אמר לו אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני ואמר לו פרעתיך בפני אחרים ומתו או הלכו להם למדינת הים אינו נאמן שמפני טענה זו התנה עליו ואמר לו אל תפרעני אלא בפני ראובן ושמעון שהם עומדים עמו כדי שלא ידחה אותו ויאמר בפני אחרים פרעתי והלכו להם. 1

2

There are versions of the Talmud that state that when a person tells a colleague: "Do not repay outside the presence of witnesses," and the borrower claims: "I fulfilled the stipulation and repaid you in the presence of so-and-so and so-and-so, and they journeyed overseas or died," his word is not accepted. This is a scribal error. For this reason, the halachic authorities erred because of those texts. I have researched ancient versions of the text and I found that they state that the borrower's word is accepted. In Egypt, a portion of an ancient text of the Talmud written on parchment, as was the custom in the era approximately 500 years before the present era, came to my possession. I found two versions of this law among those parchments. Both state: "If he claims: 'I fulfilled the stipulation and repaid you in the presence of so-and-so and so-and-so, and they journeyed overseas or died,' his word is accepted."

Because of the error that occurred with regard to some texts, there are several Geonim who ruled that if the lender stipulates: "Do not repay me except in the presence of so-and-so and so-and-so," and the borrower repaid him in the presence of others, the borrower's word is not accepted even if he brought witnesses, and they testify that he paid him in their presence. This is also a great mistake. The true law is that if witnesses come and testify that he paid the lender in their presence, the borrower is freed from responsibility; there is no place for suspicion.

This ruling also stems from those texts that state with regard to a lender who tells his colleague: " 'Repay me in the presence of witnesses who study Torah law,' and the borrower repaid him in the presence of ordinary witnesses...." This is also a scribal error. In the above-mentioned parchments, I found it written: "And he went and paid him in private."

Although these texts have been carefully edited, this appears to be the ruling based on the judgment of the Talmud. Moreover, these concepts make sense: "What should the borrower do? The lender told him: "Do not repay me except in the presence of witnesses," and he repaid him in the presence of witnesses. Should he have locked the witnesses in prison for their entire lives so that they do not depart? Besides, what could he do if they died? Thus, the borrower will be forced to pay the lender time after time until he brings witnesses to court. This makes this testimony equivalent to testimony recorded in a legal document. Thus, by saying: "Do not repay except in the presence of witnesses," the lender endows the loan with the strength of a loan recorded in a promissory note. There is no one who would think that this is correct.

Instead, certainly, if the lender stipulated: "Do not repay me except in the presence of so-and-so and so-and-so," the borrower caused himself a loss if he repaid the loan in the presence of other witnesses who departed. If, however, these witnesses come and testify that he repaid the debt, there is no question that the borrower should not be held responsible. This is the manner in which judgment should be rendered and instruction should be given.

ב

יש נוסחאות מן הגמרא שכתוב בהן שהאומר לחבירו אל תפרעני אלא בעדים ואמר לו פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים אינו נאמן וטעות ספרים הוא ולפיכך טעו המורים על פי אותן הספרים וכבר חקרתי על הנוסחאות הישנות ומצאתי בהן שהוא נאמן והגיע לידי במצרים מקצת גמרא ישנה כתוב על הגוילים כמו שהיו כותבין קודם לזמן הזה בקרוב חמש מאות שנה ושתי נוסחאות מצאתי מן הגוילים בהלכה זו ובשתיהם כתוב ואם אמר פרעתי בפני פלוני ופלוני והלכו להן למדינת הים נאמן, ומפני טעות זו שאירע למקצת הספרים הורו מקצת גאונים שאם אמר לו אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני ופרעו בפני אחרים שאינו נאמן אע"פ שהביא עדים שפרעו בפניהם וגם זו טעות גדולה והדין האמת שאם באו עדים שפרעו בפניהם נפטר ואין כאן מקום חשש. גם ההוראה הזאת על פי ספריהן שכתוב בהן באותו שאמר לחבירו פרעני בפני עדים ששנו הלכות והלך ופרעו בפני עדים וטעות ספרים הוא ומצאתי בגוילים כתוב אזל פרעיה ביניה לבין דיליה אע"פ שהספרים מוגהין כמו שביארנו כך יראה מדין הגמרא, ועוד דברים של דעת הן וכי מה היה לו לעשות אמר לו אל תפרעני אלא בעדים פרעו בעדים וכי יש לו לאסור את העדים בבית הסוהר כל ימיהם שלא ילכו ועוד אם מתו מה יעשה נמצא זה פורע פעם אחר פעם לעולם עד שיביא עדים א"כ נעשית עדות זו עדות בשטר ונמצא זה כיון שאמר אל תפרעני אלא בעדים נעשת מלוה בשטר ואין מי שעלה על לבו זה, אבל ודאי אם אמר בפני פלוני ופלוני הוא הפסיד על עצמו שפרע בפני אחרים והלכו להם, אבל אם באו והעידו שפרעו אין כאן בית מחוש וכזה ראוי לדון ולהורות.

3

If the lender had the borrower agree to the stipulation that the lender's word would be accepted whenever he claimed that the borrower did not pay him, he may collect the debt without taking an oath. This applies even though the borrower claims that he paid him. If, however, the borrower brings witnesses who testify that he paid him, the lender is not entitled to expropriate any funds.

ג

התנה המלוה על הלוה שיהיה נאמן בכל עת שיאמר שלא פרעו ה"ז נוטל בלא שבועה אע"פ שטען שפרעו, ואם הביא עדים שפרעו אינו נוטל כלום.

4

If the lender had the borrower agree to the stipulation that the lender's word would be accepted as the testimony of two witnesses, even if the borrower brings witnesses who testify that he paid him, he may collect the debt without taking an oath. For he accepted his word as that of two witnesses. ) This law applies even if the borrower brought 100 witnesses that he paid the lender, for the legal power of two witnesses is the same as that of 100 witnesses.

If, however, the borrower told the lender: "I accept your word as that of three witnesses," since he mentioned a number, if the borrower pays the lender in the presence of four witnesses, we consider the debt to be paid. When a person accepted the lender's word as equivalent to that of two witnesses, how can he correct the matter? When he pays, he should have the promissory note ripped up, the lender testify that he nullifies every promissory note he has against so-and-so, the borrower, or the lender give testimony against himself outside the presence of the borrower that he received payment for all debts owed to him by so-and-so the borrower.

ד

התנה עליו שיהיה המלוה נאמן כשני עדים אע"פ שהביא עדים שפרעו ה"ז גובה ממנו בלא שבועה שהרי האמינו כשני עדים, ואפילו הביא מאה עדים (שפרעו הרי גובה ממנו בלא שבועה ואפילו הביא מאה עדים) שפרעו בפניהם שהשנים כמאה, אבל אם אמר לו הרי אתה נאמן עלי כשלשה הואיל וירד למנין אם פרעו בפני ארבעה ה"ז פרוע, זה שהאמין המלוה כשני עדים מה תהיה תקנתו כשיפרע יקרע השטר או יעיד זה המלוה על עצמו שבטל כל שטר שיש לו על פלוני, או יעיד על עצמו שלא בפני הלוה שקיבל כל חוב שיש לו אצל פלוני.

5

If the borrower pays the lender, the lender claims that he was not paid, and the borrower paid him a second time because of the stipulation, the borrower can lodge a suit against the lender claiming: "You owe me such and such, because I paid you twice." If the lender acknowledges the borrower's claim, he must repay him. If he denies the claim, he is required to take a sh'vuat hesset, stating that the borrower paid him only once. Similar principles apply in all analogous situations.

ה

הרי שפרעו וטען המלוה שלא נפרע ופרעו פעם שניה מפני התנאי הרי הלוה חוזר ותובע את המלוה בדין ואומר לו כך וכך אתה חייב לי מפני שפרעתיך שתי פעמים אם הודה ישלם ואם כפר ישבע שבועת היסת על כך שלא פרעו אלא פעם אחת וכן כל כיוצא בזה.

6

When the borrower had the lender agree to the stipulation that the borrower's word would be accepted whenever he claimed that he paid the debt, the lender may not collect this debt on the basis of this promissory note - neither from the borrower's heir, nor from a person who purchased property from him. Moreover, even if the borrower said: "I did not pay this debt," the lender may not use this promissory note to expropriate property from a person who purchased property from the borrower. The rationale is that we suspect that the lender and the borrower perpetrated an act of deception to take the purchaser's property.

If the borrower claims to have paid a portion of the debt recorded in this promissory note, and the lender claims that he did not pay anything, the borrower is required to pay the portion that he admitted to owing. With regard to the remainder, he is required to take a sh 'vuat hesset. The rationale is that the lender accepted his word. If he originally stipulates that his word would be accepted without having to take a sh'vuat hesset, he is not required to take that oath.

ו

התנה הלוה שיהיה נאמן בכל עת שיאמר פרעתי אינו גובה בשטר זה לא מן היורש ולא מן הלוקח, ואפילו אמר לוה לא פרעתי אין המלוה טורף בשטר זה מן הלקוחות שמא עשו קנוניא על נכסיו של זה, טען הלוה בשטר זה ואמר פרעתי מקצתו והמלוה אומר לא פרע כלום משלם המקצת שהודה בו ונשבע שבועת היסת שהרי האמינו, ואם התנה עליו שיהיה נאמן בלא שבועת היסת אינו נשבע.

7

If the lender stipulates that his word will be accepted without his having to take an oath, he may collect the debt without taking an oath. If, however, he must collect the debt from the borrower's heirs, he must take an oath; only afterwards may he collect the debt. If, however, he stipulated that he would also be able to collect from the heirs without taking an oath, he may collect the debt from them without an oath.

Similarly, if the lender stipulates that he will be able to expropriate the most valuable property owned by the borrower, he may expropriate that property, even from the heirs. The rationale is that any stipulation made with regard to financial matters is binding.

If the lender comes to collect from a person who purchased property from the borrower, he may expropriate the property only after taking an oath. The rationale is that the borrower may not accept a stipulation that will cause a colleague a loss.

ז

התנה המלוה שיהיה גובה בלא שבועה ה"ז גובה ממנו בלא שבועה, אבל אם בא לגבות מיורשיו ישבע ואחר כך יגבה, ואם התנה שיגבה אף מן היורש בלא שבועה גובה בלא שבועה, וכן אם התנה שיגבה מן העידית גובה מן העידית אף מן היורשין שכל תנאי שבממון קיים, בא לגבות מן הלוקח לא יטרוף אלא בשבועה שאין זה מתנה לאבד ממון חבירו. 2