1

The following laws apply when a lender comes to expropriate property on the basis of a promissory note in his possession and the borrower is not present: If it is possible to send a messenger to the borrower and notify him so that he can confront the lender in judgment, we send a messenger and notify him.

If it is impossible to notify the borrower speedily, we instruct the lender to take an oath, and then to expropriate property belonging to the borrower, either landed property or movable property. We do not consider the possibility that the borrower repaid the debt and the lender gave him a receipt.

This law is an ordinance of the Sages, enacted so that people at large would not take money belonging to a colleague and go to dwell in another city. For this would hinder the possibilities of loans being granted in the future

א

מלוה שבא להפרע בשטר שבידו שלא בפני לוה אם יכולין ב"ד לשלוח אליו ולהודיעו עד שיעמוד עמו בדין שולחין ומודיעין לו, ואם אי אפשר להודיעו במהרה אומרים למלוה שישבע ויטול מנכסיו בין מן הקרקע בין מן המטלטלים ואין חוששין לשובר, ודין זה תקנת חכמים הוא כדי שלא יהיה כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך ויושב לו במדינה אחרת ונמצא נועל דלת בפני לוין.

2

The lender must bring proof of three matters to the court before he can expropriate property from the borrower outside his presence:

a) he must verify the authenticity of the promissory note in his possession; b) he must prove that the debtor is in another city and is not present to defend himself in court;

c) he must prove that the property that he wishes to expropriate belongs to so-and-so, the borrower.

ב

שלש ראיות צריך להביא לב"ד ואחר כך יפרע שלא בפניו, ראיה ראשונה לקיים השטר שבידו ראיה שניה שבעל חובו במדינה אחרת ואינו מצוי בכאן לעמוד עמו בדין, ראיה שלישית שאלו נכסים של פלוני הלוה הם.

3

The following rules apply when a lender comes to the court, bringing security that is in his possession" and says: "This security belongs to so-and-so, and I desire to sell it to receive payment of the debt he owes me." The court does not take action and does not tell him: "Wait until the borrower comes and lodges his claim." The rationale is that had the lender desired to say that the security had been purchased his word would be accepted. The court advises him to sell the security in the presence of witnesses, so that the borrower will know for how much the security was sold.

Similarly, when a person gives a loan to a colleague and receives security in return, and then both the borrower and the lender die - regardless of whether the borrower or the lender dies first the lender's heirs may take an oath and collect the debt.

The lender's heir must take an oath holding a sacred object, before he takes payment from the security, as is done by all those who take an oath and collect their due. His word is accepted, because he is taking payment from property that is in his physical possession. Had he desired, he could have said that he had purchased the property.

Why is the creditor not required only to take a sh'vuat hesset? Because he is not taking an oath that the security is his, but rather that the money is owed him. If he lodged a claim concerning the article itself, saying "You sold it to us," or "You gave it to us," he would be able to take a sh 'vuat hesset and be freed of responsibility. If, by contrast, there were witnesses who would testify that this article was given to the lender as security, but they did not know for what amount, he would be able to collect the money only after taking an oath. Since there are no witnesses, the lender would be able to claim: "It is mine." Therefore, we accept his word when he says: "So-and-so much money is owed to me and this is security for that debt," provided that he takes the same oath he would take if there were witnesses who would testify that the article was given as security.

We do not free him of the responsibility of the oath, because we do not employ the principle of miggo to free a person of the responsibility to take an oath, but only to free him of financial responsibility - i.e., he is not required to return the security before he takes what he claim.

ג

מלוה שבא לב"ד והביא משכון בידו ואמר זה משכונו של פלוני הוא ואני רוצה למכרו ולהפרע חובי אין ב"ד נזקקין לומר לו המתן עד שיבא לוה ויטעון שאם רוצה לומר לקוח הוא בידי אומר ומשיאין לו עצה למכרו בפני עדים כדי שידע לוה בכמה נמכר, וכן המלוה את חבירו על המשכון ומת הלוה והמלוה בין שמת הלוה תחלה בין שמת מלוה תחלה הואיל והוא נפרע ממה שתחת ידו ואילו רצה לומר לקוח הוא בידי אומר ה"ז נשבע בנקיטת חפץ ונוטל כדרך כל הנשבעין ונוטלין, ומפני מה אינו נשבע היסת לפי שאינו נשבע על עצמו של משכון אלא על הממון שלוקח שאילו אמר על עצמו של חפץ זה אתה מכרתו לי אתה נתתו לי היה נשבע היסת ונפטר, אבל אם היו שם עדים שחפץ זה משכון בידו ולא ידעו על כמה וכמה אינו יכול ליטול אלא בשבועה והואיל ואין שם עדים ויכול לומר שלי הוא נאמן לומר יש לי עליו כך וכך בשבועה עצמה שהיה נשבע אם היו שם עדים שהוא משכון שאין אומרין מגו לפטרו משבועה אלא לפטרו מממון שלא יחזיר המשכון עד שיטול מה שטען. 1

4

The following rules apply when a person lends money to a colleague and receives security for the loan. Should the security be lost or stolen in a manner that is not beyond the lender's control, the lender is liable for the value of the security, as explained. If the lender says: "I lent you a sela for that security, but it was worth only two dinarim" and the borrower says: "You lent me a sela for that security, and it was worth a sela" the lender must first take the oath taken by watchmen that the article is not in his possession. The borrower then must take a sh'vuat hesset that the security was worth the amount of the debt, and he is freed of responsibility.

If the lender says: "I lent you a sela for that security, but it was worth only two dinarim" and the borrower says: "You lent me a sela for that security, and it was worth three dinarim" the lender must first take an oath that the article is not in his possession. Afterwards, the borrower must take a Scriptural oath how much the article was worth; this is required because he acknowledged a portion of the plaintiff's claim.33 He then pays the dinar that he admits to owing.

If the borrower says: "You lent me a sela for that security, and it was worth two sela'im" and the lender says: "I lent you a sela for that security, and it was worth a sela" the lender must take an oath that the article is not in his possessions and include in that oath that the security was worth only the amount of the debt.

If the borrower says: "You lent me a sela for that security, and it was worth two sela'im," and lender says: "I lent you a sela for that security, and it was worth only five dinarim, the lender must take an oath that the article is not in his possession and include in that oath that the security was not worth more than five dinarim. He must then pay the dinar.

If the lender says: "I lent you a sela for that security, but it was worth only two dinarim" and the borrower says: "I do not know how much it was worth," the lender must take an oath that the article is not in his possession and include in that oath that the security was worth only two dinarim. The borrower must then pay the remainder of the debt. The rationale is that he definitely knows that he is liable for the two dinarim and does not know whether or not he repaid the debt.

If the borrower says: "You lent me a sela for that security, and it was worth two sela'im" and lender says: "I lent you a sela for that security, and I do not know how much it was worth," the lender must take an oath that the article is not in his possession and include in that oath that he does not know that the security was worth even a p'rutah more than the debt. He is then freed of responsibility, because he did not obligate himself at all. If, however, the lender said; "I know that the security was worth more than the loan, but I do not know how much more," he must pay everything that the borrower demands; the borrower is not even required to take an oath. This resembles an instance when a plaintiff lodges a claim for a 100 zuz, and the defendant responds: "I owe you 50, but I do not know whether or not I owe you the other 50." Such a person is obligated to take an oath, but cannot take the oath. Therefore, he must pay, as will be explained. He may, however, have a ban of ostracism issued against anyone who makes a false claim.

ד

המלוה את חבירו על המשכון ואבד או נגנב בלא אונס שהרי המלוה חייב בדמי המשכון כמו שביארנו, ואמר המלוה סלע הלויתיך עליו ושני דינרין היה שוה ולוה אומר סלע הלויתני עליו ושקל היה שוה, הרי המלוה נשבע תחלה שבועת השומרין שאינו ברשותו והלוה נשבע היסת שהיה שוה כנגד החוב ונפטר. אמר המלוה סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלוה אומר סלע הלויתני עליו ושלשה דינרין היה שוה ישבע המלוה תחלה שאינו ברשותו ואח"כ ישבע הלוה כמה היה שוה שהרי הודה במקצת וישלם הדינר, אמר הלוה סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והמלוה אומר סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה ישבע המלוה שאינו ברשותו וכולל בשבועתו שהיה המשכון כנגד החוב, אמר הלוה סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והמלוה אומר סלע הלויתיך עליו וחמשה דינרין היה שוה ישבע המלוה שאינו ברשותו ויכלול שלא היה שוה יתר על ה' דינרים וישלם הדינר, סלע הלויתיך עליו ושני דינרין היה שוה והלוה אומר איני יודע דמיו ישבע מלוה שאינו ברשותו וכולל בשבועתו ששני דינרין היה שוה וישלם הלוה שאר החוב שהרי הוא יודע בודאי שהוא חייב לו ואינו יודע אם פרעו אם לא פרעו, סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והמלוה אומר איני יודע דמיו ישבע המלוה שאינו ברשותו ויכלול שאינו יודע שדמיו יתר על החוב אפילו פרוטה אחת ויפטר שהרי לא חייב עצמו בכלום, אבל אם אמר המלוה אני יודע שהיה שוה יתר על החוב אבל איני יודע כמה ה"ז משלם כל מה שטען הלוה בלא שבועה כמי שאמר חמשים יש לך בידי וחמשים איני יודע שהוא מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע כמו שיתבאר, ויש לו להחרים על מי שטוען שקר. 2

5

When a person lends money to a colleague and establishes a date when the loan must be repaid, even though he does not affirm the matter with a kinyan, he may not demand payment until the conclusion of that period of time. This applies regardless of whether the loan is supported merely by an oral commitment, by a promissory note, or by security, or whether the borrower or the lender dies.

When no other term is mentioned, the term of a loan is 30 days. This applies regardless of whether the loan is supported merely by an oral commitment, by a promissory note or by security. If the lender stipulated that he could demand payment whenever he desires, he has the right to demand payment even on the day the loan was given. The rationale is that this is a stipulation involving monetary issues.

ה

המלוה את חבירו וקבע לו זמן לפרעו אע"פ שלא קנו מידו אינו יכול לתבעו עד סוף הזמן בין במלוה על פה בין במלוה בשטר בין שהלוהו על המשכון בין שמת לוה בין שמת מלוה, וסתם מלוה ל' יום בין בשטר בין על פה בין על המשכון, ואם התנה שיתבע בכל זמן שירצה יש לו לתבעו ביומו שתנאי ממון הוא.

6

If the lender claims: "Today is the conclusion of the term I established for the loan," and the borrower responds: "You granted me another ten days," the borrower must take a sh'vuat hesset to support his claim. If there is one witness who testifies that the loan was due that day, the borrower must take a Scriptural oath, as is the law with regard to other claims.

If the lender claims: "There are only five days left before the loan is due," and the borrower responds: "There are ten days left," we tell the lender: "Wait until the end of the five days and then have the borrower take an oath that five days remain."

ו

טען המלוה ואמר היום סוף הזמן שקבעתי והלוה אומר עד י' ימים קבעת הלוה נשבע היסת, ואם היה שם עד אחד שהיום סוף זמנו ה"ז נשבע שבועת התורה כשאר הטענות, זה אומר ה' ימים נשאר מן הזמן וזה אומר י' אומרים למלוה המתן עוד עד סוף החמשה וישבע היסת שנשאר עוד ה' ימים.

7

If the loan was supported by a promissory note and the borrower claims: "You established a time for me to pay the debt," it appears to me that the creditor should take a sh'vuat hesset that he did not place any time limit on the loan. He may then collect the loan immediately.

ז

היתה המלוה בשטר וטען הלוה שזמן קבעת לי, יראה לי שישבע בעל חוב היסת שלא קבע לו זמן ויטול המלוה מיד.

8

Payment for a loan may be demanded in any place.

What is implied? When a person lends money to a colleague in a settled place and demands payment from him in a desert, the borrower may not postpone payment. Instead, he is obligated to pay him wherever he demands payment.

If the borrower seeks to repay the loan in the desert, the lender is given the option. If he desires, he may accept payment. If he desires, he may tell him: "Pay me back only in a settled area, just as I gave you the money in a settled area." The money then remains the borrower's responsibility until he pays the lender in a settled area.

ח

המלוה נתנה ליתבע בכל מקום כיצד המלוה את חבירו בישוב ותבעו במדבר אינו יכול לדחותו אלא חייב לפרוע לו בכל מקום שיתבענו, בא הלוה לפרעו במדבר הרשות ביד המלוה אם רצה מקבל ואם רצה אומר לו איני נפרע אלא בישוב כדרך שנתתי לך בישוב והרי הן ברשותו עד שיפרענו בישוב.