The following rule applies when a person strikes a colleague intentionally with a stone or a piece of wood and causes his death. We assess the object with which he was struck, and the place where he was struck, and determine whether or not it is likely that such an article would cause death when used to give a blow in such a place.

This is implied by Numbers 35:17-18, which states: "If he struck him with a fist-sized stone that could cause death... or if he struck him with a fist-sized wooden article that could cause death." "That could cause death" teaches that the murder weapon must be such that would likely cause him to die.

Striking a person on his heart cannot be compared to striking him on his thigh.


המכה את חבירו בזדון באבן או בעץ והמיתו. אומדין דבר שהכהו בו ומקום שהכה עליו. אם ראוי אותו חפץ להמית באבר זה או אינו ראוי. שנאמר באבן יד אשר ימות בה הכהו או בכלי עץ אשר ימות בו הכהו. עד שיהיה בו כדי להמית. ואינו דומה מכהו על לבו למכהו על ירכו:


Since the verse states "That could cause death," this phrase also implies that we assess the place where the victim was struck.

Just as we assess the object with which he was struck, and the place where he was struck, we also assess the force of the blow. This is implied by the phrase (Ibid.): "a fist-sized stone," from which we infer that we evaluate the force of the hand. For one cannot compare a person who throws a stone at his colleague from a distance of two cubits to one who throws a stone from a distance of ten cubits. At ten cubits, the stone will have more force. Nor can one compare a person who throws a stone at his colleague from a distance of ten cubits to one who throws a stone from a distance of 100 cubits. For over an extended distance, the force of the blow will be diminished.


הואיל ונאמר אשר ימות בה מכאן שאומדין מקום המכה. וכשם שאומדין החפץ שהכה בו ומקום המכה. כך אומדין כח ההכאה שנאמר באבן יד מכאן שמשערין את היד. אינו דומה זורק אבן בחבירו בריחוק שתי אמות לזורק בו בריחוק עשר שבריחוק עשר יהיה כחה יתר. ואינו דומה זורק בריחוק עשר לזורק בריחוק מאה שבריחוק המקום ביותר יתמעט כח ההכאה:


Similarly, the blow itself and the power of the killer and the victim should be assessed: Is he large or small? Is he strong or weak? Is he healthy or sickly? These and all similar questions should be investigated. This is all implied by the phrase: "That could cause death." It teaches that all the factors involved in the person's death should be assessed.


וכן משערין המכה עצמה ומשערין כח ההורג וכח הנהרג. אם הוא גדול או קטן או חזק או חלש או בריא או חולה וכן כל כיוצא בזה. שנאמר אשר ימות בה מיתתו של זה משערין כל סבותיה:


The Torah did not mention a minimum size with regard to an iron object, as Numbers 35:16 states: "If he struck him with an iron utensil and he dies, he is a murderer." This applies even to a needle, provided the object is pointed like a needle, a spit, a knife or the like.

If, however, a person strikes a colleague with a hunk of metal or the like, we evaluate the blow as we would evaluate it if it had been dealt with a piece of wood or a stone.


כלי ברזל לא נתנה בה תורה שיעור. שנאמר ואם בכלי ברזל הכהו וימות רוצח הוא ואפילו ג במחט. והוא שיהיה לו חוד כמו מחט או שפוד או סכין וכיוצא בהן. אבל אם הכהו בעשת של ברזל וכיוצא בה אומדין אותה כדרך שאומדין העץ או האבן:


When a person strikes a colleague without an object and kills him - e.g., he strikes him with his hand or foot or butts him with his head and kills him - we should assess the force of the blow, the strength of the victim and the place where the blow was given. One cannot compare a person poking at a colleague with his finger to one who kicks his colleague with all his strength. Nor can one compare a blow given on the heart to a blow given in the groin. Nor can one compare a weak person who strikes a healthy, strong person to a healthy, strong person who strikes a weak or sickly person.


המכה את חבירו בלא כלי והמיתו. כגון שהכהו בידו או ברגלו או נגפו בראשו והמיתו משערין כח המכה וכח הנהרג ומקום המכה. אינו דומה דוחף חבירו באצבעו לבועט בו ברגלו בכל כחו. ואינו דומה מכהו על לבו למכהו על מתניו. ואינו דומה חלש המכה את הבריא החזק לבריא חזק המכה חלש או חולה:


What is the source that teaches that an assessment must be made in such an instance? Numbers 35:21 states: "Or if he maliciously strikes him with his hand and he dies, the one who strikes him shall certainly die." Although it mentions "with his hand," the verse also states that the blow must be given "maliciously." Implied is that we assess the force of the blow.


ומנין שמשערין בכל אלו שנאמר או באיבה הכהו בידו וימות מות יומת המכה. אף על פי שנאמר בידו הצריך הכתוב להיות ההכאה באיבה מכלל שמשערין כח ההכאה:


Similarly, when a person pushes a colleague from a rooftop, causing him to fall and die, we assess the height of the place from which he pushed him and the strength of the person who was pushed. For an infant who fell cannot be compared to an adult who fell.

What is the source that teaches that we must assess the height from which the victim fell? Numbers 35:20 states: "If he pushes him down with hatred."

It appears to me that any place that is not more than ten handbreadths high is not considered of sufficient height to kill, as explained with regard to an animal that fell into a cistern.


וכן הדוחף את חבירו מראש הגג ונפל ומת משערין גובה המקום שהפילו מעליו וכח הנדחף. שאינו דומה בן יומו שנפל לגדול שנפל. ומנין [א] שמשערין גובה המקום. שנאמר ואם בשנאה יהדפנו. ויראה לי א שכל מקום שאין בגובהו עשרה טפחים אין בו כדי להמית כמו שאמרו בבור לענין בהמה:


The same laws apply if a person strikes a colleague with a stone, a block of wood, a clod of earth, a block of salt or sulfur, or a basket full of dust or pebbles, or even if he strikes him with a cake of dried figs. This is implied by the phrase "That could cause death" - i.e., anything that may cause death. And it is the weight of the object that makes it fit to cause death.


אחד המכה את חבירו באבן או בעץ. או שהכהו בגוש עפר או בגוש מלח וגפרית או בסל מלא עפר או צרורות ואפילו בפלח דבילה. שנאמר אשר ימות בה כל שהוא ראוי להמית והכובד הוא שממית:


When a person pushes a colleague into water or into a fire, an assessment should be made. If the person could ascend, the one who pushed him is not liable for execution. If he could not ascend, the one who pushed him is liable.

Similarly, if one held a colleague in water or in fire until he did not have any strength to ascend, and the colleague died, the one who held him is liable, even if he did not push him there at the outset.

Similarly, a person is liable for execution in all of the following instances: he held his hand over a colleague's mouth and nose until he left him in his death throes, unable to live; he bound a colleague and left him in the sun or the cold until he died; he built an airtight construction over him that prevented air from coming in; he placed a colleague in a house or a cave and filled it with smoke until he died; or he placed a colleague in an airtight marble building and lit a candle, causing the colleague to die because of the lack of air. In all of these instances, the person who caused the victim's death is executed; it is as if he had strangled him by hand.


הדוחף את חבירו לתוך המים או לתוך האש אומדין אותו אם יכול לעלות משם פטור ממיתת בית דין ואם לאו חייב. וכן אם כבש עליו [בתוך המים או] בתוך האש עד שלא נשאר בו כח לעלות ומת חייב. אע"פ שאינו הוא הדוחף בתחילה. והוא הדין למניח ידו על פי חבירו וחוטמו עד שהניחו מפרפר ואינו יכול לחיות. או שכפתו והניחו בצנה או בחמה עד שמת. או שבנה עליו מקום עד שמנע ממנו הרוח. או שהכניסו למערה או לבית ועישן עליו עד שמת. או שהכניסו לבית של שיש והדליק עליו נר עד שהמיתו ההבל. בכל אלו נהרג עליו שזה כמו שחנקו בידו:


Different rules apply, however, in the following instances: A person binds a colleague and leaves him to starve to death; he binds him and leaves him in a place that will ultimately cause him to be subjected to cold or heat, and these influences indeed come and kill the victim; he covers him with a barrel; he uncovers the roof of the building where he was staying; or he causes a snake to bite him. Needless to say, a distinction is made if a colleague dispatches a dog or a snake at a colleague. In all the above instances, the person is not executed. He is, nevertheless, considered to be a murderer, and "the One who seeks vengeance for bloodshed" will seek vengeance for the blood he shed.


אבל הכופת את חבירו והניחו ברעב עד שמת. או שכפתו והניחו במקום שסוף הצנה או החמה לבוא לשם ובאה והמיתתו. או שכפה עליו גיגית. או שפרע עליו את המעזיבה. או שהשיך עליו את הנחש. ואין צריך לומר אם שסה בו כלב או נחש. בכל אלו אין ממיתין אותו והרי הוא רוצח. ודורש דמים דורש ממנו דם:


Similarly execution is not required in the following instances. A person pushed his colleague into a cistern and there was a ladder that he could have used to climb out, or he shot an arrow at him, but he was holding a shield with which he could protect himself - and another person came and took away the ladder or the shield. Neither of the two is executed by the court.

Moreover, even if the person who pushed the victim is himself the one who takes away the ladder, he is not liable for execution. God will, however, seek him out and avenge the bloodshed.


וכן הדוחף חבירו בבור והיה שם סולם שיכול לעלות עליו. או שזרק בו חץ והיה תריס בידו להגן עליו ובא אחר וסלק את הסולם והסיר את התריס. שניהן אין נהרגין בבית דין. אפילו היה הדוחף עצמו הוא שחזר וסלק הסולם פטור ממיתת בית דין ונדרש ממנו הדם:


When a person throws a stone against a wall, and the stone rebounds and kills a person, the thrower of the stone is liable for execution by the court. For it was propelled by the power of the person who threw it.

A similar principle applies with regard to a person playing with a ball, who was given a warning and caused death by throwing it. If the victim was within four cubits of the wall, he is not liable. If the victim was beyond four cubits away, even if he was standing at the end of a distance of 100 cubits, the thrower is liable, provided the ball is of sufficient weight to kill, as explained.


הזורק צרור בכותל וחזרה האבן לאחוריה והרגה חייב מיתת בית דין שמכחו היא באה. וכן אלו שמשחקין בכדור שהתרו בהן והרגו. בתוך ארבע אמות פטורין. חוץ לארבע אמות אפילו לסוף מאה אמה חייבין. והוא שיש בה כדי להמית כמו שביארנו:


If a person threw a stone upward and it went to the side and caused death, the one who threw it is liable.

If a person binds a colleague and puts him in a place where he cannot flee, and then turns a current of water on him, causing him to die, the killer should be executed. This law applies provided the victim dies from the first burst of water that flows because of his deeds.


זרק אבן למעלה והלכה לצדדין והרגה חייב. הכופת את חבירו והניחו במקום שאינו יכול לברוח והציף עליו מים ומת הרי זה נהרג עליו. והוא שימות מכח ראשון הבא ממעשיו: