It is a positive commandment to return an object lost by a fellow Jew, as Deuteronomy 22:1 states: "And you shall certainly return it."

A person who sees an object lost by a fellow Jew and ignores it, leaving it in its place, transgresses a negative commandment, as it states Ibid.:4: "Do not see your brother's ox... and ignore it." He also negates the fulfillment of a positive commandment. If he returns the object, he fulfills the positive commandment.


השבת ג אבידה לישראל מצות עשה שנאמר השב תשיבם. והרואה אבידת ישראל ונתעלם ממנה והניחה עובר בלא תעשה שנאמר לא תראה את שור אחיך והתעלמת מהם ובטל מצות עשה. ואם השיבה קיים מצות עשה:


If a person takes a lost object and does not return it, he negates the fulfillment of a positive commandment and transgresses two negative commandments: "You may not ignore it" Ibid.:3 and Leviticus 19:13: "Do not rob."

Even if the owner of the lost object is wicked and eats non-kosher meat for his own satisfaction and the like, it is a mitzvah to return an object that he lost. If, however, he eats non-kosher meat as a conscious act of rebellion against God, he is considered a non-believer. And just as it is forbidden to return a lost object belonging to a gentile, it is forbidden to return a lost object belonging to a Jew who is a non-believer, heretic, idol-worshiper or violator of the Sabbath in public.


לקח את האבידה ולא השיבה בטל מצות עשה ועבר על שני לאוין על לא תוכל להתעלם ועל לא תגזול. אפילו היה בעל האבידה רשע [א] ואוכל נבילה לתיאבון וכיוצא בו מצוה להשיב לו אבידתו אבל אוכל נבילה להכעיס הרי הוא אפיקורוס והאפיקורוסים ועובדי עכו"ם ומחללי שבת בפרהסיא אסור להחזיר להן אבדה כעכו"ם:


It is permissible to keep an object lost by an idolater, for Deuteronomy 22:3 speaks of returning "an object lost by your brother." Indeed, if one returns such an article, one transgresses a prohibition, for one strengthens the power of the wicked peoples of the world. If, however, one returns it to sanctify God's name, so that others will praise the Jewish people and know that they are trustworthy, this is praiseworthy.

When there is a possibility of the desecration of God's name, it is forbidden to keep an object lost by an idolater, and it must be returned. As part of "the ways of peace," we should always bring in their utensils from the outside, lest they be taken by thieves, as we do for utensils owned by Jews.


אבידת עובד עכו"ם מותרת שנאמר אבידת אחיך והמחזירה הרי זה עובר עבירה מפני שהוא מחזיק יד רשעי עולם. ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח. ובמקום שיש חלול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה. ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים ככלי ישראל מפני דרכי שלום:


A mistake in accounts made by a gentile is considered like a lost article, and it is permissible to benefit from it. This applies if he makes the mistake himself. It is, however, forbidden to cause him to make a mistake.


טעות העכו"ם כאבידתו ומותרת והוא שטעה מעצמו אבל להטעותו [ב] אסור:


What is implied? A gentile made an account and made an error in a Jew's favor. The Jew must tell him: "Look, I am relying on your account. I know only what you tell me." In an instance like this, if the gentile does not correct himself, it is permitted to take advantage of his error. If, however, one does not tell him this, it is forbidden. It is possible that the gentile's intent is to check the Jew's honesty. By keeping the money, one may cause God's name to be desecrated.


כיצד כגון שעשה העכו"ם חשבון וטעה. וצריך שיאמר לו ישראל ראה שעל חשבונך אני סומך ואיני יודע אלא מה שאתה אומר אני נותן לך כגון זה מותר. אבל אם לא אמר לו כן אסור שמא יתכוין העכו"ם לבודקו ונמצא שם שמים א מתחלל:


The following rules apply in a town in which both Jews and gentiles live. If half the inhabitants are Jews and half are gentiles, and a person finds a lost object, he should take it and announce its discovery. If a Jew comes and describes marks by which the object can be identified, the finder is obligated to return it.


עיר שישראלים ועכו"ם דרין בה ומחצה עכו"ם ומחצה ישראל ומצא בה אבדה נוטל ומכריז. ואם בא ישראל ונתן סימניה חייב להחזיר:


Different rules apply if the majority of the inhabitants of the city are gentiles. If a Jew finds a lost object in a place where most of the people located there are Jewish, he is obligated to announce its discovery.

If he finds it on a public thoroughfare, a public market place or in a synagogue or a house of study where gentiles are often found, or in any place where many people are found, the finder may keep the object he discovers.

This applies even when another Jew comes and describes marks with which the object can be identified. We assume that the owner despaired of its return when it fell, for he will say: "A gentile found it."

Although a person is entitled to keep a lost article that he discovers, one who wishes to follow a good and an upright path should go beyond the measure of the law and return the lost article to a Jew, if he describes marks with which the object can be identified.


היה רוב העיר עכו"ם אם מצא במקום מן העיר שרוב המצויים שם ישראל חייב להכריז. אבל אם מצא בסרטיא ופלטיא גדולה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שהעכו"ם מצויין שם תמיד ובכל מקום שהרבים מצויין שם הרי המציאה שלו. ואפילו בא ישראל ונתן סימניה. שהרי נתייאש ממנה כשנפלה מפני שהוא אומר עכו"ם מצאה אף על פי שהיא שלו, הרוצה לילך בדרך הטוב והישר ועושה לפנים [ג] משורת הדין מחזיר את האבדה לישראל כשיתן את סימניה:


If a person finds a jug of wine in a city where the majority of the inhabitants are gentile, it is forbidden to benefit from the wine; the container is permitted as is a lost object. If a Jew comes and describes marks with which the container can be identified, the wine is permitted to be drunk by the person who discovered it.


מצא בעיר זו שרובה עכו"ם חבית של יין יינה אסור בהנאה וקנקנה מותר משום אבדה. ואם בא ישראל ונתן סימניה מותר בשתייה לזה ישראל שמצאה:


When a fowl takes a piece of meat and casts it into another field, it is permitted to be kept as is a lost object. This applies even when most of the inhabitants of the town are Jewish, for the owners will have despaired of its return.


עוף שחטף בשר והשליכו בחצר אחרת אע"פ שרוב העיר ישראל הרי זה מותר משום אבידה שהרי נתייאשו הבעלים ממנו:


A person who finds a lost article on the bed of the sea or in a flooding river that does not cease may keep it. This applies even if the article has a mark with which it can be identified.

This concept is derived from Deuteronomy 22:3, which commands us to return "an article that one loses and is found," thus excluding an instance as the one above in which the article is lost not only to its owner, but to all men. In such an instance, the owner has surely despaired of its return.


המוצא אבידה בזוטו של ים ובשלוליותו של נהר שאינו פוסק אע"פ שיש בה סימן הרי זו של מוצאה שנאמר אשר תאבד ממנו ומצאתה. מי שאבודה ממנו ומצויה היא אצל כל אדם יצאת זו שאבודה ממנו ומכל אדם שזה ודאי שנתייאש ממנה:


When a person intentionally abandons his property, there is no need to help him regain it.

What is implied? A person placed his cow in a cowshed that did not have a door. He did not tie it there and he left. Or he tossed his wallet away in the public thoroughfare and left. In all instances of this nature, he is considered to have intentionally abandoned his money. Although the person who saw this is forbidden to take the property himself, he is not obligated to return it.

This is implied by Deuteronomy 22:3, which states: "So shall you do with regard to every lost article belonging to your brother that he loses." The seeming redundancy in the verse excludes an article that is not lost accidentally, but rather intentionally abandoned.


המאבד ממונו לדעת אין נזקקין לו. כיצד הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשרה והלך לו. השליך כיסו ברשות הרבים והלך לו וכל כיוצא בזה. הרי זה אבד ממונו לדעתו. ואע"פ שאסור לרואה דבר זה ליטול לעצמו אינו זקוק להחזיר שנאמר אשר תאבד פרט למאבד לדעתו:


When a lost article is not worth a p'rutah, the finder is neither obligated to concern himself with it, nor to return it.


אבידה שאין בה שוה פרוטה אינו חייב להטפל ולא להחזירה:


The following rule applies when a person finds a sack or a large basket. If he is a sage or a respected elder, who would not usually carry such articles himself, he is not obligated to concern himself with them.

He should judge his status in the following way. If the article were his own and he would return it, so too, is he obligated to return an article belonging to a colleague. If, however, he would not forgo his honor even if the article were his own, he is not obligated to return a similar article belonging to a colleague.

The following rules apply when he would take such articles in a field, but not in a city. If he finds it in a city, he is not obligated to return it. If he finds it in a field, however, he is obligated to return it to its owner's domain, even though in doing so he will pass through a city, where it is not his habit to carry such articles.


מצא שק או קופה אם היה חכם או זקן מכובד שאין דרכו ליטול כלים אלו בידו אינו חייב להטפל בהן ואומד את דעתו אילו היו שלו אם היה מחזירן לעצמו כך חייב להחזיר של חבירו. ואם לא היה מוחל על כבודו אפילו היה שלו כך בשל חבירו אינו חייב להחזיר. היה דרכו להחזיר כלים כאלו בשדה ואין דרכו להחזירן בעיר ומצאן בעיר אינו חייב להחזיר מצאן בשדה חייב להחזירן עד שיגיעו לרשות הבעלים ואע"פ שהרי נכנס בהן לעיר ואין דרכו בכך:


Similarly, if a person finds an animal and spurs it on, he becomes obligated to concern himself with it and to return it - even if doing so is not appropriate for his honor - for he began the performance of the mitzvah.

If a person returned an animal and it bolted away, he is obligated to return it again, even if this occurs 100 times. This is alluded to by Deuteronomy 22:1, which states: "And you shall certainly return it." The word השב implies that one must return it even 100 times.

A person who finds a lost animal must care for it until he returns it to a place where it is secure in its owner's domain. If he returns it to a place that is not secure - e.g., the person's garden or his ruin and it becomes lost again - he is responsible for the animal.


וכן אם מצא בהמה והכישה נתחייב להטפל בה ולהחזירה אף על פי שאינה לפי כבודו שהרי התחיל [ד] במצוה. החזירה א וברחה אפילו מאה פעמים חייב להחזיר שנאמר השב תשיבם השב אפילו מאה פעמים משמעו. לעולם הוא חייב להטפל בה עד שיחזירנה לרשות בעליה למקום המשתמר אבל אם החזירה למקום שאין משתמר כגון גינה וחורבה ואבדה משם חייב באחריותה:


If a person who discovered a lost article returns it in the morning to a place where its owners enter and leave each morning, he is not obligated to concern himself with it any more. For the owner will certainly see it. This applies even if it is placed in a location that is not secure.

When does the above apply? To any article that is not alive. A live animal, by contrast, must be cared for by the finder until it is returned to a secure place in the owner's domain. The owner need not be notified.


החזיר את האבדה בשחרית למקום שהבעלים נכנסין ויוצאין שם בשחרית אינו חייב להטפל בה שהרי הבעלים רואין אותה אע"פ שהוא מקום שאינו משתמר. במה דברים אמורים בדבר שאין בו רוח חיים אבל בבעלי חיים לעולם חייב להטפל בה עד שיכניסה לרשות הבעלים המשתמרת. ואינו צריך דעת בעלים:


If a person sees an animal that has escaped from its corral and he returns it to its place, he has fulfilled the mitzvah. The owner need not be notified.


ראה בהמה שברחה מן הדיר והחזירה למקומה הרי זה קיים המצוה ואינו צריך דעת הבעלים:


A person who seeks to follow a good and upright path and go beyond the measure of the law should return a lost article at all times, even if it is unbecoming to his dignity.


ההולך בדרך הטוב והישר ועושה לפנים משורת הדין מחזיר את האבדה בכל מקום אע"פ שאינה לפי כבודו:


When a priest sees a lost object in a cemetery, he should not make himself impure so that he can return it. The rationale is that at the time the priest would fulfill the mitzvah of returning a lost object, he would nullify the positive commandment "Be holy" Leviticus 21:6 and transgress the negative commandment: "A man may not defile himself for a corpse among his people ibid.:4." And the observance of a positive commandment never supersedes a negative commandment that is reinforced by a positive commandment.


כהן שראה האבדה בבית הקברות אינו מטמא להחזירה שבעת שקיים מצות עשה של השב אבדה מבטל עשה של קדושים יהיו ועובר על לא תעשה של לא יטמא בעל בעמיו ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה:


If a person sees a lost object and his father tells him "Do not return it," he should return it instead of obeying his father. For by obeying his father and fulfilling the positive commandment "Honor your father" Exodus 20:12, he nullifies the positive commandment "And you shall certainly return it," and transgresses the negative commandment "You may not ignore it."


ראה את האבדה ואמר לו אביו אל תחזירנה יחזיר ולא יקבל ממנו. שאם קבל מאביו נמצא בעת שקיים מצות עשה של כבד את אביך ביטל עשה של השב תשיבם ועבר על לא תוכל להתעלם:


When a person sees flood waters coming that will ruin a building or a field belonging to a colleague, he is obligated to put up a barrier before them to check the waters. This is implied by the mention (Deuteronomy 22:3) of "All objects lost by your colleague." "All" also includes the devastation of landed property.


הרואה מים שוטפין ובאין להשחית בנין חבירו או שדהו. חייב לגדור בפניהם ולמנעם שנאמר לכל אבדת אחיך לרבות אבדת קרקעו: