1

If any of the permanent blemishes which disqualify consecrated animals and require them to be redeemed is contracted by a firstborn animal, it may be slaughtered for this reason in any place. We have already explained those blemishes in Hilchot Issurei Mizbeiach. Those that are appropriate to apply to a male animal number 67.

א

כל המומים הקבועים הפוסלין את הקדשים ונפדים עליהן אם נפל אחד מהן בבכור הרי זה נשחט עליו בכ"מ וכבר ביארנו אותן המומין בהלכות איסור מזבח שהראוי מהן להיות בזכר ששים ושבעה:

2

All of the conditions mentioned there which cause a sacrifice to be considered as less than desirable and hence, due to them, a consecrated animal is not offered, but also is not redeemed cause a firstborn not to be slaughtered due to them, nor offered. Instead, the animal remains until it contracts a permanent blemish. Similarly, if a firstborn contracts a temporary blemish, it should not be slaughtered in any place, nor should it be offered. Instead, it should pasture until it contracts a permanent blemish and is slaughtered because of it.

ב

וכל הדברים שמנינו שם שאין הקרבן מן המובחר ואין הקדשים קרבין בהן ולא נפדין עליהן כך אין הבכור נשחט עליהן ולא קרב אלא יהיה עומד עד שיולד לו מום קבוע וכן אם נולד בבכור מום עובר הרי זה אינו נשחט בכל מקום ולא קרב אלא יהיה רועה עד שיפול בו מום קבוע וישחט עליו:

3

Similarly, if a transgression was performed with it or it killed a human according to the testimony of only one witness or the owner, it was set aside to be worshiped as a false deity or it was worshiped, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish, as explained in Hilchot Issurei Mizbeiach.

ג

וכן אם נעבדה בו עבירה או שהרג בעד אחד או על פי הבעלים או שהוקצה או נעבד ירעה עד שיפול בו מום כמו שביארנו בהלכות איסור מזבח:

4

Neither an animal born through Cesarean section, nor one born afterwards are considered as firstborn animals. The first is not, because it is not the first issue of the womb. And the second is not, because the first preceded it. Even if a female was born through Cesarean section and a male later emerged from the womb, it is not a firstborn.

ד

יוצא דופן והבא אחריו שניהן אינן בכור הראשון מפני שאינו פטר רחם והאחרון מפני שקדמו אחר אפילו יצאה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם אינו בכור:

5

When a firstborn animal is an androgynus, it does not have any sacred quality associated with it. It is like a female, concerning which the priest has no claim at all. One may perform labor with it and shear it like other ordinary animals.

When an animal is born as a tumtum, it is considered as a firstborn of doubtful status. It may be eaten by its owner after it contracts a blemish. This applies whether it urinates from a place that appears to indicate that it is male or it urinates from a place that appears to indicate that it is female.

ה

בכור שהוא אנדרוגינוס אין בו קדושה כלל והרי הוא כנקבה שאין בו לכהן כלום ועובדים בו וגוזזים אותו כשאר החולין נולד טומטום הרי זה ספק בכור ויאכל במומו לבעליו בין שהטיל מים ממקום זכרות בין שהטיל ממקום נקבות:

6

When a sheep gives birth to an offspring that appears like a goat or a goat gives birth to an offspring that appears like a lamb, it is exempt from the mitzvah of a firstborn, as indicated by Numbers 18:17 which speaks of "the firstborn of an ox." Implied is that it must be an ox and the firstborn must be an ox.

If it has some of the distinguishing characteristics of its mother, it is considered as a firstborn and it is considered as having a permanent blemish, for there is no blemish greater than a deviation from the norms of creation, as explained in Hilchot Issurei Mizbeiach.

Even if a cow gives birth to an offspring that resembles a donkey, but it has some of the signs of a cow, it is a firstborn that must be given to a priest. The rationale is that, with regard to the species of donkeys, there is a concept of a firstborn. If, however, it gave birth to an offspring resembling a horse or a camel, even if it has some of the signs of a cow, it is merely a firstborn of doubtful status. Therefore it may be eaten by its owners. If, however, a priest takes possession of it, it is not expropriated from his possession.

ו

רחל שילדה כמין עז או עז שילדה כמין רחל פטור מן הבכורה שנאמר אך בכור שור עד שיהיה הוא שור ובכורו שור ואם היה בו מקצת סימני אמו הרי זה בכור והוא בעל מום קבוע שאין לך מום גדול משינוי ברייתו אפילו פרה שילדה כמין חמור ויש בו מקצת סימני פרה הרי זה בכור לכהן הואיל ומין החמור יש בו דין בכור אבל אם ילדה מין סוס או גמל אף על פי שיש בו מקצת סימני פרה הרי הוא ספק בכור לפיכך יאכל לבעלים ואם תפסו כהן אין מוציאין מידו:

7

When a person imparts a blemish to a firstborn animal, since he performed a transgression, he is penalized. License is not granted to slaughter the firstborn because of this blemish until it contracts another blemish on its own accord. If, however, this transgressor dies, his son may slaughter the animal because of the blemish inflicted by his father, for his son was not penalized after him.

ז

המטיל מום בבכור הואיל ועשה עבירה קונסין אותו ואינו נשחט על מום זה עד שיפול בו מום אחר מאליו ואם מת זה החוטא מותר לבנו לשחטו על מום שעשה אביו שלא קנסו בנו אחריו:

8

If one indirectly caused a firstborn to contract a physical blemish, e.g., one placed a fig on its ear, leaving it there until a dog came and took it and cut off its ear, he caused it to pass through jagged iron and pieces of glass so that its forefoot would be cut off and it was cut off, or he told a gentile to blemish it, the animal should not be slaughtered because of this blemish.

This is the general principle: Whenever a blemish was brought about with a person's knowledge, it is forbidden for him to slaughter it because of this blemish. If it was brought about without his knowledge, it is permitted for him to slaughter it because of this blemish.

ח

הרגיל לבכור שיפול בו מום כגון שנתן דבילה על אזנו עד שבא כלב ונטלה וחתך אזנו או שהלך בין ברזל ועששיות של זכוכית כדי שתקטע ידו ונקטעה או שאמר לנכרי להטיל בו מום הרי זה לא ישחוט עליו זה הכלל כל מום שנעשה לדעתו אסור לו לשחוט עליו ואם נעשה שלא לדעתו הרי זה שוחט עליו:

9

If one said: "If this firstborn animal would contract a blemish, I would slaughter it" and a gentile heard and caused it to become blemished, he may slaughter it, because it was not brought about with his knowledge.

ט

אמר אילו נפל בבכור זה מום הייתי שוחטו ושמע הנכרי ועשה בו מום הרי זה שוחט עליו שהרי לא נעשה בדעתו:

10

If we saw a person perform a deed that would indirectly cause a firstborn to contract a blemish, it contracted a blemish, but we do not know whether he intended that this blemish be caused, he should not slaughter the firstborn, because of it.

What is implied? He placed barley in a narrow place where the walls were studded with thorns, when the firstborn ate the barley, its lip became split. Even if the owner was a Torah sage, he should not slaughter the firstborn because of it. Similar laws apply in all analogous situations.

י

ראינוהו שעשה מעשה המרגיל להטיל בו מום ונפל בו מום ואין אנו יודעין אם נתכוון למום זה או לא נתכוון הרי זה לא ישחוט עליו כיצד כגון שנתן לו שעורים במקום דחוק מסורג בקוצים וכיון שאכל נחלק שפתו אפילו היה חבר הרי זה לא ישחוט עליו וכן כל כיוצא בזה:

11

If a firstborn animal was pursuing a person and he kicked it to divert it, or even if he kicked it because it pursued once before, should he have caused a blemish when he kicked it, he may slaughter the firstborn because of it.

יא

היה בכור רודף את האדם ובעטו כדי לטרדו ואפילו בעט בו מפני שרדפו מקודם ונעשה בו מום בבעיטה זו הרי זה ישחט עליו:

12

When children caused a firstborn to become blemished through sport and similarly, if a gentile caused a blemish intentionally, the firstborn may be slaughtered because of it. If they did so in order to cause it to be permitted, it may not be slaughtered because of it.

יב

קטנים שהטילו מום בבכור דרך שחוק וכן הנכרי שעשה לדעתו הרי זה ישחוט עליו ואם עשו כדי להתירו לא ישחוט עליו:

13

When the blood of a firstborn ceased flowing freely, its blood may be let, provided one does not intentionally cause a blemish. If a blemish was caused through the bloodletting, the animal may be slaughtered because of it.

יג

בכור שאחזו דם יקיז ובלבד שלא יתכוין לעשות בו מום ואם נעשה בו מום בהקזה זו הרי זה נשחט עליו:

14

It is permitted to cause a firstborn animal to become blemished before it emerges into the world and the firstborn may be slaughtered as a consequence.

When does this apply? When the Temple is not standing. Then leniency is granted, because ultimately the animal will be eaten after it becomes blemished. When, however, the Temple is standing, this is forbidden.

יד

מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם וישחט עליו במה דברים אמורים בזמן הזה שאין שם בית מפני שסופו להאכל במומו אבל בזמן שבית המקדש קיים אסור:

15

When one witness testifies in the name of another witness that a blemish was not brought about knowingly, his word is accepted. Even a woman's word is accepted if she says: "This blemish was caused on its own accord in my presence," and the animal may be slaughtered.

טו

עד שהעיד מפי עד אחר שמום זה נפל שלא לדעת נאמן אפילו אשה נאמנת לומר בפני נפל מום זה מאליו וישחט עליו:

16

A shepherd's word is accepted when he states that any blemish that could have been caused by human activity came about on its own accord. The animal may be slaughtered because of such blemishes.

When does the above apply? When the shepherd was an Israelite and the firstborn animal is in the possession of a priest. If, however, the shepherd was a priest and the firstborn was still in the possession of its Israelite owner, the shepherd's word is not accepted and we suspect that perhaps he caused it to become blemished so that it would be given to him.

טז

כל המומין הראויין לבא בידי אדם נאמן הרועה עליהן לומר מאליהן נפלו ולא נעשו בכוונה וישחט עליהן בד"א כשהיה הרועה ישראל והבכור ביד הכהן אבל אם היה הרועה כהן והבכור עדיין הוא ביד בעליו הישראלי הרי זה אינו נאמן וחושדין אותו שמא הוא הטיל בו מום כדי שיתננו לו:

17

The word of a priest who testifies on behalf of another priest that a firstborn became blemished on its own accord is accepted. We do not suspect that they are acting in collusion with each other.

The rationale is that all of the priests are suspect to cause a blemish to a firstborn so that they can partake of it outside the Temple Courtyard. Therefore their own word is not accepted with regard to their own concerns. A colleague may, however, testify on his behalf, because a person will not transgress on behalf of another. Even a priest's children and the members of his household may testify with regard to a firstborn on his behalf. His wife may not, however, because she is considered as his own person.

יז

כהן שהעיד לכהן אחר שמום זה מאליו נפל נאמן ואין חוששין להן שמא הם גומלים זה את זה שכל הכהנים חשודין להטיל מום בבכור כדי לאכלו בחוץ ולפיכך אין נאמנין על ידי עצמן אבל חבירו מעיד לו שאין אדם חוטא לאחר אפילו בניו ובני ביתו של כהן מעידין לו על הבכור אבל לא אשתו מפני שהיא כגופו:

18

Leniency is, however, shown in the following instance. A firstborn animal was in the possession of a priest and it became blemished. One witness testified that the blemish came as a matter of course, but we do not know whether the blemish is of the type that enables a firstborn to be slaughtered or not. If the priest who is in possession of the firstborn states that he showed this blemish to an expert and he permitted the firstborn to be slaughtered because of it, his word is accepted. We do not suspect that he did not show the animal to the expert and that the firstborn is considered as unblemished. For the priests were not suspected of slaughtering consecrated animals outside the Temple Courtyard, because this is a sin punishable by karet, as we explained.

יח

בכור שהיה ביד כהן ונפל בו מום והעיד עליו עד אחד שזה המום מאליו נפל ואין אנו יודעים אם מום זה שוחטין עליו את הבכור או אין שוחטין עליו ובא הכהן שהוא בידו ואמר הראיתי מום זה למומחה והתירו לשחיטה הרי זה נאמן ואין חוששין שמא לא הראהו ושמא בכור תם הוא שלא נחשדו לשחוט קדשים בחוץ מפני שהוא עון כרת כמו שביארנו:

19

Similarly, a priest's word is accepted if he states concerning a blemished firstborn animal: "An Israelite gave me this firstborn animal after it was blemished. It did not become blemished in my domain." As a result, we do not suspect that he caused the blemish. The rationale is that the matter will inevitably become revealed and the priest will be scared to lie, lest the Israelite owner be asked and state: "It was unblemished at the time it was given to him."

יט

וכן נאמן הכהן לומר על בכור מום בכור זה נתנו לי ישראל במומו ולא נפל ברשותי כדי לחוש לו שמא הוא הטילו שהדבר עשוי להגלות והוא מתיירא שמא ישאלו בעליו ויאמר תמים היה בעת שנתנוהו לו: