When someone was impure at the time of the slaughter of the Paschal sacrifice and the Paschal sacrifice could not be slaughtered for him, was "on a distant way," he was prevented because of other reasons, or inadvertently failed to offer the first Paschal sacrifice, he should bring a Paschal sacrifice on the fourteenth of the second month in the afternoon. Slaughtering this Paschal sacrifice is an independent positive commandment and supersedes the Sabbath prohibitions. For the second Pesach is not compensation for the first, but an independent festival. Therefore one is liable for karet for failing to bring the sacrifice.


מי שהיה טמא בשעת שחיטת הפסח שאין שוחטין עליו או שהיה בדרך רחוקה או נאנס באונס אחר או ששגג ולא הקריב בראשון הרי זה מביא פסח בארבעה עשר לחדש השני בין הערבים ושחיטת פסח זה מצות עשה בפני עצמו ודוחה את השבת שאין השני תשלומין לראשון אלא רגל בפני עצמו לפיכך חייבין עליו כרת:


What is implied? If a person inadvertently or because of forces beyond his control failed to offer the first Paschal sacrifice, if he intentionally refrained from offering the second, he is liable for karet. If he inadvertently did not offer the second Paschal sacrifice or was held back due to forces beyond his control, he is exempt from karet. If he intentionally did not offer the first Paschal sacrifice, he may offer the second. If he did not offer the second Paschal sacrifice, even if his lapse was unintentional, he is liable for karet. The rationale is that he did not offer God's sacrifice at the appointed time and was willful in his omission. If, however, he was impure or "on a distant way" and did not offer the first Paschal sacrifice, he is not liable for karet even though he willfully did not bring the second. The rationale is that on the first Pesach, he was already exempt from karet.


כיצד מי ששגג או נאנס ולא הקריב בראשון אם הזיד ולא הקריב בשני חייב כרת ואם שגג או נאנס אף בשני פטור הזיד ולא הקריב בראשון הרי זה מקריב בשני ואם לא הקריב בשני אף על פי ששגג הרי זה חייב כרת שהרי לא הקריב קרבן ה' במועדו והיה מזיד אבל מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון אע"פ שהזיד בשני אינו חייב כרת שכבר נפטר בפסח ראשון מן הכרת:


When someone was "on a distant way" on the fourteenth of Nisan, but the Paschal sacrifice was nevertheless sacrificed on his behalf and the blood was poured on the altar for him, it is not accepted and he is obligated to offer a second Paschal sacrifice even though he came in the evening.


ומי שהיה בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו את הדם אע"פ שבא לערב לא הורצה וחייב בפסח שני:


When a person is impure, but could purify himself to partake of the first Paschal sacrifice, and yet refrains from immersing himself and instead, remains in a state of impurity until the time for offering the sacrifices passes, he is considered as having intentionally failed to sacrifice the first Paschal sacrifice. This ruling also applies to an uncircumcised person who does not circumcise himself until the time for the sacrifice passes. Therefore if these individuals do not offer the second Paschal sacrifice - even if their failure to do so is inadvertent - they are liable for karet.


טמא שיכול ליטהר בפסח ראשון שלא טבל אלא ישב בטומאתו עד שעבר זמן הקרבן וכן ערל שלא מל עד שעבר זמן הקרבן הרי זה מזיד בראשון לפיכך אם לא עשה את השני אפילו בשגגה חייב כרת:


Just as the failure to circumcise oneself holds a person back from offering the Paschal sacrifice, so too, the failure to circumcise one's children below the age of majority and the failure to circumcise all of one's Canaanite servants, whether above majority or below majority, holds him back, as Exodus 12:48 states: "He shall circumcise all males, then he will draw close to offer it." If one offered the Paschal sacrifice before circumcising the above individuals, the Paschal sacrifices is invalidated.

Similarly, the immersion of one's Canaanite maidservants in a mikveh for the sake of servitude holds one back from offering the Paschal sacrifice. This matter is part of the received tradition: immersion for maidservants is equivalent to circumcision for servants.


כשם שמילת עצמו מעכבתו מלעשות פסח כך מילת בניו הקטנים ומילת כל עבדיו בין גדולים בין קטנים מעכבת אותו שנאמר המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו ואם שחט קודם שימול אותם הפסח פסול וכן טבילת אמהותיו לשם עבדות מעכבתו ודבר זה מפי הקבלה שהטבילה לשפחות כמילה לעבדים:


The circumcision of his servants and the immersion of his maidservants does not prevent a minor from being enumerated on a Paschal sacrifice, as indicated by ibid.:44: "Any servant of a man." This excludes a minor.


הקטן אין מילת עבדיו וטבילת שפחותיו מעכבתו מלהמנות על הפסח שנאמר וכל עבד איש להוציא את הקטן:


A convert who converts between the first Pesach and the second Pesach and similarly, a child who comes of age between these two holidays are obligated to offer the second Paschal sacrifice. If one slaughtered the first Paschal sacrifice for the sake of the minor, the minor is exempt from bringing the second sacrifice.


גר שנתגייר בין פסח ראשון לפסח שני וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים חייבין לעשות פסח שני ואם שחטו עליו בראשון פטור:


When the obligation of women is postponed until the second Pesach, whether because of forces beyond their control, inadvertent omission, impurity, or because they were "on a distant way," offering the second Paschal sacrifice is optional for them. If they desire, they may have the offering slaughtered; if they do not desire, they don't. Therefore one should not slaughter a Paschal sacrifice only for women when the second Pesach falls on the Sabbath. If, however, a woman is part of the company offering a second Paschal sacrifice, it is permitted.

What is meant by the term "on a distant way" which exempts a person from bringing a Paschal sacrifice? Fifteen mil outside the walls of Jerusalem.


נשים שנדחו לשני בין מפני האונס והשגגה בין מפני הטומאה ודרך רחוקה הרי פסח שני להם רשות רצו שוחטין רצו אין שוחטין לפיכך אין שוחטין עליהן בפני עצמן בשבת בפסח שני אבל אם היתה האשה אחת מבני חבורה מותר ואי זו היא דרך רחוקה חמשה עשר מיל חוץ לחומת ירושלים:


If one was fifteen mil or more outside of Jerusalem at the appearance of the sun on the fourteenth Nisan, he is considered to be "on a distant way." If he was closer than this, he is not considered to be "on a distant way," because he could reach Jerusalem after midday while walking comfortably by foot.

If he journeyed and did not reach Jerusalem in time, because he was held back by a press of animals or he was in Jerusalem, but was infirm in his legs and did not reach the Temple Courtyard until the time for the offering of the sacrifice passed, he is considered as having been held back by forces beyond his control, but not "on a distant way."

If someone was imprisoned outside the walls of Jerusalem and was promised to be released in the evening, the offering may be slaughtered on his behalf and when he is released in the evening, he may partake of it.

When does the above apply? When he was imprisoned by Jews. If, by contrast, he was imprisoned by gentiles, the Paschal sacrifice should not be slaughtered on his behalf until he is released. If, however, it was slaughtered on his behalf and he was released, he may partake of it. If he was not released, he is exempt from bringing a second Paschal sacrifice, since the sacrifice was slaughtered on his behalf.

Similar laws apply when a Paschal sacrifice was slaughtered for a person in the acute state of onain mourning, for an invalid, or for an elderly person who could have partaken of the sacrifice who became impure after the blood was poured on the altar and thus they are no longer able to partake of it. They are exempt from offering the second Paschal sacrifice.


מי שהיה בינו ובין ירושלים יום ארבעה עשר עם עליית השמש חמשה עשר מיל או יתר הרי זה דרך רחוקה היה בינו ובינה פחות מזה אינו בדרך רחוקה מפני שהוא יכול להגיע לירושלים אחר חצות כשיהלך ברגליו בנחת הלך ולא הגיע מפני שעכבוהו הבהמות בדחקם או שהיה בירושלים והיה חולה ברגליו ולא הגיע לעזרה עד שעבר זמן הקרבן הרי זה אנוס ואינו בדרך רחוקה מי שהיה חבוש חוץ לחומת ירושלים והבטיחוהו לצאת לערב שוחטין עליו וכשיצא לערב יאכל בד"א כשהיה חבוש ביד ישראל אבל אם היה חבוש ביד עכו"ם אין שוחטין עליו עד שיצא ואם שחטו עליו ויצא הרי זה אוכל ואם לא יצא פטור מלעשות פסח שני שהרי נשחט עליו וכן האונן והחולה והזקן שהם יכולין לאכול ששחטו עליהן ואחר שנזרק הדם נטמאו במת והרי אינן יכולין לאכול הרי אלו פטורין מלעשות פסח שני: